ד״ר אפרים רימון

=== החלטת הוועדה ===
צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז, 1976
החלטה 17, 11
בפני:
השופט (ב דימוס) אמנון סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הקובל
ע"י ב"כ, עו"ד שרה שר, לב
לבין:
ד"ר אפרים רימון הנקבל
ע"י ב"כ, עו ה "ד אלי זהר וד"ר יעל ארידור בר, אילן
ה ח ל ט ה
העובדות
1 . ד"ר אפרים רימון (להלן, ד"ר רימון או הנקבל ) , הינו רופא מורשה ובעל תואר מומחה ברפואה
פנימית, בגסטרואנטרולוגיה ובגריאטריה. במועד הרלוונטי לקובלנה זו, הועסק הנקבל בבית החולים קפלן
(להלן, בית החולים ) בתחום הגריאטריה, וכן שימש בתקופה מס וימת כמ"מ מחלקות ה' ו, ו' בבית
החולים.
בשנים 5, 2004 בוצע בבית החולים ניסוי פיו ם קיבה (להלן, הניסוי ), בו השתתפו 61 חולים שנדרשו
לעבור פיום קיבה (גסטרוסטומיה) לצרכים רפואיים. הניסוי בוצע באישור ועדת הלסינקי של בית
החולים. יצויין, כי עריכת הניסויי מחייבת קב לת הסכמה מדעת של כל אחד מהמשתתפים בו.
ב ע קבות בדיקת בית החולים את הניסויים בהם נטל הנקבל חלק, יחד עם אחרים, בשנת 2005 , הוברר
כי הנקבל ערך טפסי הסכמה להשתתפות בניסוי, והוסיף בידו את חתימות 61 החולים שהשתתפו בניסוי,
ללא ידיעתם.
הרקע וההליכים בעבר
2 . בעק בות גילוי המעשה, הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ביום 4.9.11 , קובלנה כנגד ד"ר רימון,
וכנגד שמונה רופאים נוספים שהשתתפו בניסוי. ביום 8.7.2013 , הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות
קובלנה מתוקנת כנגד הנקבל, בה נטען כי הנקבל גילה התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה, כאמו ר
בסעיף 41 ( 1 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז, 1976 .

2
3 . ב"כ הצדדים הגיעו לכלל הסדר טיעון לפיו, יודה הנקבל במיוחס לו בכתב הקובלנה, ושני הצדדים גם
יחד יבקשו להטיל עליו אמצעי משמעת של נזיפה. ועדת המשמעת שהתמנתה לדון בקובלנה, דנה בעניינו
של הנקבל והחליטה לס טות מהסדר הטיעון . הוועדה המליצה להטיל עליו, ברוב דעות, אמצעי משמעת של
התליית רישיון למשך חדש אחד. לדעת המיעוט, היה מקום להטיל על הנקבל אמצעי משמעת של התליית
רישיון למשך שישה חדשים.
המלצת הוועדה הועברה לטיפולי, בתוקף האצלת סמכויות של שר הבריאות אליי, לפי ס עיף 41 לפקודת
הרופאים. בהחלטתי מיום 22.4.14 דחיתי את המלצת רוב חברי ה וועדה, והחלטתי להתלות את רישיונו
של ד"ר רימון למשך ש לושה חדשים ( החלטה 14, 9 .)
הנקבל ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי במחוז המרכז, אשר קיבל את הערעור והורה לבטל את
הודאתו של הנקבל בפני ו עדת המשמעת, וציווה כי " ההליך יוחזר לדיון מחדש בפני ועדת המשמעת"
( תיק עש"א 14, 07, 46766 .)
4 . התיק הוחזר אפוא, לדיון מחדש בפני ועדת משמעת, בהרכב שונה מהוועדה הראשונה, והוא:
ד"ר פ' רושקה, יו"ר, פרופ' אליעזר קיטאי ועו"ד רות הורן, חברים.
הקובלנה
5 . הבסיס לדיון המחודש הי ה הקובלנה המתוקנת שהוגשה נגד הנקבל ביום 8.7.13 , ולפיה:
"בעקבות בדיקה של בית החולים את הניסויים בהם לקח הנקבל חלק בשנת 2005 , הנקבל ערך טפסי
הסכמה להשתתפות בניסוי והוסיף בידו חתימות של 61 החולים שהשתתפו בניסוי" ובכך הוא עבר
עבירה של הת נהגות שאינה הולמת רופא מורשה, כאמור בסעיף 41 ( 1 ) לפקודת הרופאים.
ב"כ הצדדים הגיעו גם הפעם להסדר טיעון שעיקריו כדלהלן: הקובל יודה במעשים המיוחסים לו בכתב
הקובלנה מיום 8.3.13 . ב"כ הקובל תבקש מהוו ע דה להטיל על הנקבל התליית רישיון לחדש אחד, ואילו
ב"כ הנקבל יבקש ו מהוועדה להסתפק בפחות מכך.
ד ו"ח ועדת המשמעת
6 . לאחר הרשעתו של הנקבל במיוחס לו בכתב הקובלנה, ע"ס הודאתו באשמה, השמיעו ב"כ הצדדים את
טיעוניהם לענש, וכן העידו עדי אופ י מטעם הההגנה. ועדת המשמעת ציינה בהחלטתה כי התלבטה לא מעט
מהו אמצעי המשמעת שראוי להמליץ ע ליו במקרה דנן. מצד אחד, מעשהו של הנקבל הוא "מעשה
חמור מאד, ואינטרס הציבור בשמירה על אמון הציבור ברופאים ועל רמתו וכבודו של מקצוע
הרפואה, מחייב תגובה ענשית הולמת שגם מעבירה מסר ברור. . ". כלשון הוועדה.
מהצד האחר, שקלה הוועדה לקולה את ההערכה הרבה שהנקבל זוכ ה לה מבחינה מקצועית, הודאתו
באשמה והבעת חרטה כנה על מעשיו, ו כן הפגיעה במעמדו המקצועי ובפרנסתו, מאז האירוע. עוד
התחשבה הוועדה "בדרך היסורים" שעבר הנקבל, החל משנת 2011 , לרבות שני הדיונים המשמעתיים
שנערכו בעניינו וההליך בביהמ" ש המחוזי.
סוף דבר, הוועדה הג יעה למסקנה שאמצעי המשמעת הראוי במקרה זה, הוא התליית רישיונו של הנקבל
מלעסוק ברפואה למשך חדש אחד .

3
החלטה
7 . נראה כי מדובר במקרה זה במעשה חמור ביותר של חתימה בשם 61 חולים על טפסי הסכמה
להשתתף בניסוי, בין אם החולים חתמו על טפסים כאלה בעבר, ובין אם לאו, כא שר בכך הוא יצר מצג
שווא, כאילו החולים חתמו על הטפסים הללו במו ידיהם . עם זאת, שקלה הוועדה בכובד ראש גם את
הנסיבות המקילות של הנקבל בפרשה זו, ונתנה להם את המשקל הראוי.
לאור נימוקי הוועדה בהמלצתה, ובמיוחד נוכח עינויי הדין שעבר הנקבל מאז תחילת הפרשה ועד היום,
לרבות ההליכים המשפטיים החוזרים, הנני נכון לאמץ את המלצת הוועדה.
הנני מטיל על הנקבל, ד"ר אפרים רימון, אמצעי משמעת של התליית רישיון לחדש ימים, שתחילתו ביום
. 15.5.17
ניתנה היום .17 .4 9 , יג ניסן התשע" ז .
יש להפיץ החלטה זו, כמקובל.
---------- ---------------- --------
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס )

=== המלצת וועדת משמעת ===
ועדה לפי סעיף 4 4 (א) לפקודת הרופאים [ נוסח חדש ] , התשל"ז -
1976
19.3.2017
לכבוד
חה"כ הרב יעקוב ליצמן
שר הבריאות
בענין:
ד"ר בעז לב, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ע"י ב"כ , עוה"ד שרה שר, לב, התובעת
הראשית, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות, ירושלים
הקובל
נגד
דר' אפרים רימון רופא מורשה ובעל תואר י מומחה ברפואה פנימית בגסטרואנטר ולוגיה
ובגריאטריה ע"י ב"כ עורכי הדין אלי זוהר וד"ר יעל ארידור בר, אילן
הנקבל
דין וחשבון לפי סעיף 44 לפקודת הרופאים [נוסח חדש],
התשל"ז, 1976
1 . הקובלנה
ביום 8.7.2013 הגיש ד"ר בועז לב, אשר כיהן אז כמשנה למנהל הכללי של משרד הבריאות,
קובלנה מתוקנת נגד דר' אפרים רימון , רופא מורשה ובעל תוארי מומחה ברפואה פנימית
בגסטרואנטרולוגיה ובגריאטריה (להלן, הנקבל ), על כי גילה התנהגות שאינה הולמת
רופא מורשה כאמור בסעיף 41 ( 1 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז, 1976 ( להלן:
הפקודה ). זאת " בכך שהוסיף בידו חתימות של 61 חולים בטופס הסכמה להשתתפות בניסוי,
באופן שנחזה להיות חתימתם. " (האמור במרכאות מובא כלשונו מה אמור בקובלנה).
לקובלנה המתוקנת האמורה לעיל, ייקרא להלן, הקובלנה.
2 . הוועדה וההליך שהתקיים בפניה -
2.1 . אנו הח"מ מוננו על ידך, לפי הוראות סעיף 44 לפקודה, ביום 3.11.2016 (להלן
הוועדה ,) לדון בקובלנה.
2.2 . הדיון בקובלנה התקיים ביום 17.11.2016 , בנוכחות באי כח הצדדים והנקבל . במהלך
הדיון הודיעו הצדדים כי הגיעו ל ידי הסכם בדבר הסדר טיע ון . ההסכם כמו הקובלנה
שאליה מתייחס הההסכם , הוגש ו לוועדה על ידי הנקבל ועל האמור בו נעמוד בסעיף
3.3 שלהלן .
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
1

2.3 . הנקבל הודה , במהלך הדיון, במעשים המיוחסים לו בקובלנה וטענות הצדדים הוגשו
לוועדה, לאחר הדיון, בכתב. ביום 5.3.2017 הגישה ב"כ הקובל תגובה לטענות הנקבל,
בה תאם להחלטה שקיבלה הוועדה ביום 20.2.2017 .
בתחילת הדיון הודיע ה ב"כ הקובל כי אין בכוונתה להביא ראיות מטעם הקובל וכי
לגבי נסיבות העניין יובאו עדויות מטעמו של הנקבל בלבד.
2.4 . בפני הוועדה העידו הנקבל, וכן שני עדים מטעמו: שהעידו על אופיו של הנקבל וטיפולו
המסור , גם ל לא תמורה , ב מטופליו הרבים .
עוד הוגשו לוועדה, מטעמו של הנקבל :
( א ) עדויותיהם של פרופ' ז'ק מישל וד"ר שרי טל, כפי שתועדו ב פרוטוקול הדיון
שהתקיים , ביום 23.12.2013 בפני הוועדה הקודמת , שסומן כמוצגים נ/ 2 ו, נ/ 4 ;
( ב ) מכתבו של פרופ' ג'ק מישל, מיום 2.7.2006 , המופנה לפרופ' א בי ישראלי שכיהן
אז כמנכ"ל משרד הבריאות , שסומן כמוצג נ/ 1 . ה מדובר ב מכתב צורף לדו"ח
ועדה בראשותו של פרופ' מישל, אשר מונתה על ידי פרופ' ישראלי (להלן, ועדת
מישל .)
( ג ) הודעה שנמסרה למשטרה, ביום 24.8.2016 , על ידי הגב. שלומית רז, אשר עבדה,
בזמן הרלבנטי כאחות בבית חול ים קפלן, בין היתר, במכון הגסטרו של בית
החולים. ההודעה סמומנה נ/ 3 .
( ד ) אחד מטופסי ההסכמה להשתתפות בניסוי, המוזכרים בקובלנה, שסומן נ/ 5 , וכן
בקשה לאישור ניסוי רפואי, חתומה על ידי הנקבל כרופא האחראי לניסוי,
שסומנה נ/ 6 .
3 . על ההליכים שקדמו לדיון בפנינו
3.1 . הוועדה הקוד מת והחלטת השופט (בדימוס) סטרשנוב, ב קובלנה העומדת לדיון
בפנינו (זו שמיום 8.7.2013 ) , דנה בעבר ועדת משמעת קודמת ( בהרכב שונה ) (להלן
הוועדה הקודמת ) , אשר המליצה על התליית רשיונו של הנקבל לעסוק ברפואה . זאת
בשונה מהסדר טיעון, שעליו הסכימו הצדדים אז , לפיו הוועדה הקודמת ה תבקש ה
להמליץ על אמצעי משמעת של נזיפה. אף השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב, לו
האצילה הגב. יעל גרמן שרת הבריאות דאז , את סמכותה לפי סעיף 41 לפקודה, מצא
לנכון שלא לקבל את הסדר הטיעון ו החליט, ביום 4.2014 . 2 2 , כי רישיונו של הנקבל
לעסוק ברפואה יותלה למשך שלו שה חודשים.
3.2 . הערעור, הנקבל הגיש ערעור, על ה ה חלטה האמורה, לבית המשפט המחוזי מרכז -
לוד, בתיק עש"א 14, 07, 46766 . ביום 5 .201 .8 23 קיבל בית המשפט את הערעור וקבע
כי הודאת המערער בקובלנה, אשר ניתנה במסגרת ההליך המשמעתי הקודם, מבוטלת
וכי "ההליך יוחזר לדיון מחדש בפני ו ועדת המשמעת.".
3.3 . ההסכם משנת 2016, כשנה לאחר שניתן פסק הדין, ביום 7.8.2016 , נערך בין
הצדדים ה הסכם בדבר הסדר טיעון שעליו הודיעו הצדדים בדיון שהתקיים בפנינו
(להלן, ההסכם משנת 2016 .)
בהסכם משנת 2016 , נאמר כדלקמן:
"מוסכם בין הצדדים הסדר טיעון כדלקמן:
1 . הנקבל יו דה במעשים המיוחסים לו בכתב הקובלנה המתוקנת מיום 8.7.2013 המצ"ב.
2 . אין הסכמה בין הצדדים לעניין אמצעי המשמעת.
3 . ב"כ הקובל תבקש מהועד ה להמליץ על אמצעי משמעת של התלייה לחודש.
4 . ב"כ הנקבל רשאי לטעון כי בנסיבות העניין אין מקום להטיל עונש או לכל היותר
עונש משמעת של התר אה או נזיפה וכן להזמין עדי או פ י למתן עדות בפני וועדת
המשמעת.
5 . הנקבל מתחייב להתייצב ולהעיד בפני ועדת המשמעת בעניין הקובלנה נגד דר'
שמואלי לוי, לפי בקשת ב"כ הקובל.
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
2

6 . בקשה תוגש על ידי שני הצדדים למנות וועדת משמעת חדשה, אשר חבריה לא
ישבו כמכותבים בתיקים הקשורים ל "פרשיית הניסויים" או נגזרותיה בבתי החולים
הרצפלד וקפלן.".
למען הסר ספק יובהר כי הקובלנה האמורה בסעיף 1 להסכם משנת 2016 , היא
הקובלנה העומדת לדיון בפנינו.
3.4 . קובלנה מתוקנת נוספת מיום 13.1.2016 והחלטה בדבר פסילת הוועדה הקודמת
נראה שבעקבות פסק הדין, שניתן כאמ ור ביום 7.8.2016 , הוגשה קובלנה מתוקנת
נוספת, ביום 13.1.2016 (להלן, הקובלנה מ, 2016 ). על כך למדה הוועדה מ"החלטה
בעניין בקשה לפסילת הועדה" (להלן, החלטת הפסילה ) שהנקבל צרף לטיעוניו,
ומהאמור בסעיף 16 לטיעוני הקובל, שזו לשונו: " קובלנה מתוקנת חדשה הוגשה נגד
הנק בל ביום 13.1.16 ובעקבות מגעים ממושכים בין הצדדים, הוסכם כאמור להגיש הסדר
טיעון בפני הוועדה בו הנקבל מודה שוב בעבירות המיוחסות לו בקובלנה המתוקנת מיום
8.7.13 ושכל צד יטען לעונש, כאשר ב"כ הקובל יבקש התלייה לחודש.".
אזכור נוסף לקובלנה מצאנו בהחלטת הפסילה, שז ו לשונה:
"בפסק דינו מיום 23.8.2015 של בית המשפט המחוזי מרכז, לוד בתיק עש"א 4, 07, 46766
התקבל ערעורו של הנקבל והדאתו בקובלנה המתוקנת נגדו מיום 8.7.2013 בוטלה, וההליך
הוחזר לדיון מחדש בפני ועדה זו (כלומר: הוועדה הקודמת, האמור בסוגריים הוסף על
ידי הח"מ).
ביום 13.1.2016 הגיש פרופ' ארנון אפק, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות (בפועל) כנגד
הנקבל קובלנה מתוקנת נוספת, ולאחר שהתיק נקבע לדיון בפנינו והדיון נדחה לפי בקשת
הצדדים, מבקשת כיום ב"כ הקובל, לאור הסכמה בין הצדדים, שהועדה תפסול את עצמה
מלדון בקובלנה. זאת מן הטעם שהועד ה כבר הביעה את דעתה לגבי התנהגותו של הנקבל
בהמלצתה מיום 19.3.14 ."
הועדה מקבלת את הבקשה ו פ וסלת את עצמה מלדון בקובלנה מיום 13.1.2016 נגד
הנקבל . ."
יובהר כי אין בפנינו קובלנה, זולת הקובלנה האמורה בסעיף 1 לעיל (זו שמיום
8.7.2013 ) . לפיכך לא ידוע לנו מה נאמר בקוב לנה מיום 13.1.2016 , למעט העולה
מטענות ב"כ הנקבל כי יכול ששם יוחס לנקבל מעשה של "זיוף".
4 . ה עובדות המפורטות בקולבנה וה אירועים שברקע הקובלנה
4.1 . העובדות ה מפורטות בקובלנה הן :
"בתקופה הרלוונטית לכתב הקובלנה, הנקבל מועסק בבית חולים קפלן בתחום הגריאטריה
ומשנת 2007, 2004 כמ"מ מנהל מחלקות ה' ו, ו' בבית חולים הרצפלד.".
"ניסוי פיום הקיבה ( להלן:" הניסוי") בוצע בבית חולים קפלן בשנים 2005, 2004 והשתתפו
בו 61 חולים שנדרשו לעבור פיום קיבה ( גסטרוסטומיה) לצרכים רפואיים. הניסוי כלל
מעקב אחרי פצע הניתוח של החולים ( תצפית על הפצע בלבד) בביתם של המטופלים או
בבתי אבות בהם גרו. הניסוי בוצע באישור ועדת הלסינקי של בית החולים. יצוין כי עריכת
ניסויים רפואיים בבני אדם מחייבת לקבל הסכמה מדעת של כל אחד מן המשתתפים בהם.".
"בעקבות בדיקה של בית החולים את הניסויים בהם לקח חלק הנקבל בשנת 2005 , ה נקבל
ערך טפסי הסכמה להשתתפות בניסוי והוסיף בידו חתימות של 61 החולים שהשתתפו
בניסוי.".
4.2 . על העומד ברקע הקובלנה -
העובדות המפורטות בקובלנה מובאות בה בתמצית רבה (בלשון המעטה), עד כי
הוועדה סברה ש היא תתקשה לגבש המלצה בהסתמך עליהן בלבד. לפיכך הוצע
לצדדים להג יע להסכמה באשר לנסיבות העומדות ברקע הנטען בקובלנה, או לחלופין
להביא בפני הוועדה ראיות התומכות בגרסתם לעניין זה. ב"כ הקובל עמדה על כך
שלא עלה ביד הצדדים להגיע להסכמה אלא לגבי מה שנאמר בקובלנה. עוד הודיעה
באת כח הקובל כי אין בכוונתה להביא ראיות מטעמה וכי ראי ות לגבי נסיבות העניין,
יובאו מטעמו של הנקבל בלבד.
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
3

מהראיות שעמ דו בפני הוועדה, עולה כי:
בשנת 2004 נערך בבית חולים קפלן, באישור ועדת הלסינקי, ניסוי בנושא: פיום קיבה,
כלומר: הכנסה של צינורית האכלה לתוך הקיבה . הניסוי נועד, כפי שצויין במסמך נ/ 6 ,
ל"בדיקת הדרך הב טוחה והנוחה יותר לצוות הרפואי ולחולה בהחדרת PEG "
כלומר: צינורית המוכנסת לקיבה. ב ניסוי השתתפו 61 חולים מבוגרים (מעל גיל 50 ,)
שהזדקקו לפיום קיבה . מחצית המשתתפים בניסוי, עברו את תהליך ההחדרה של
הצינורית עם חיתוך והמחצית השניה, ללא חיתוך. בהמשך בוצע מעקב אחר תהליך
ההחלמה כלומר: תצפית על הפצע שנוצר בפיום , בבית החולה או במוסד שבו הוא
נמצא (להלן, המעקב ) .
ביצוע פיום כשלעצמו, מחייב קבלת הסכמה מודעת של החולה ו בנוסף לכך , נדרשת
הסכמה מודעת של החולה, לגבי ההשתתפות בניסוי ו המעקב הכרוך בו , אשר בוצע
בבית החולה או במוסד בו הוא מתגורר .
הנקבל העיד שהוא ביצע פיום, כחלק מטיפול רפואי שגרתי , כי הוא קיבל מכל אחד
מהמשתתפים בניסוי, או מאפוטרופסו, הסכמה מדעת, הן לפיום והן להשתתפות
בניסוי , וכי ההסכמה של כל אחד מהחולים תועדה, בשני טופסי הסכמה , שעליהם
חתם החולה או אפוטרופוסו , כדלקמן:
ה טופס האחד, שבו אישר החולה את הסכמתו לביצוע הפיום , תוייק , לדברי הנקבל, על
ידו בתיק הרפואי של החול ה .
ה טופס השני, שבו אישר החולה את הסכמתו להשתתף בניסוי, לרבות המעקב (להלן
טופס ההסכמה לניסוי ) הוכנס, לדברי הנקבל , על ידו למגירה , על מנת שישמשו את
ד"ר מכלינק ין, ה מתמחה ש ביצעה את המעקב, אשר כלל כאמור ביקור בביתם של
המשתתפים בניסוי או במוסד שבו שהו , לאחר הפיום.
הגב. שלומית רז , אחות שסייעה לנקבל בפעולת הפיום, העידה במשטרה (מסמך נ/ 3 ) ,
כי היא ראתה את הנקבל מחתים את החולים , ולגבי חולים דמנטים , את
אפוטרופסי הם, על טפ סי ה ה סכמה לניסוי, לאחר שהסביר להם על מהות הניסוי .
בחודש יוני 2005 מונתה ועדת מישל (ראו סעיף 2.4 (ב) שלעיל ) , אשר בדקה אירועים
חריגים בקשר לניסויים רפואיים בחולים בבתי החולים קפלן והרצפלד. פרופ' מישל
העיד שהוועדה בראשותו, נתקלה בקשיים בברור העובדות, כאשר מנה ל בית החולים
"עשה הכל" על מנת למנוע התקדמות בחקירה. לדברי פרופ' מישל, כל העדים
שהופיעו בפני הוועדה היו מיוצגים על ידי אותו עורך דין, ו העדויות שנמסרו ל וועדה
היו מתואמות . כך היה לדבריו עד שהנקבל מסר לוועדה מידע שאיפשר ל ה להגיע
לחקר האמת. פרופ' מישל העיד , ש הנקבל עשה כן מטעמים מצפוניים , אלא ש הוא
שילם על כך מחיר אישי כבד ואף שמנכ"ל משרד הבריאות ביקש אז במפורש ובכתב
ממנהל בית החולים שלא לפגוע במעמדו של הנקבל, מנהל בית החולים וקופת החולים
התעלמו מבקשה זו והענישו את הנקבל, על כך שסטה מהנחיות הנהלת בית החולים .
זאת , בין היתר, בביטול מעמדו כממלא מקום מנהל מחלקה.
לדברי פרופ' מישל הניסוי בנושא הפיום לא נמנה על הנושאים שנחקרו על ידי הוועדה
שבראשותו, והנהלת בית החולים פנתה לוועדה בעניינו, רק לקראת סיום דיוני
הוועדה, כחלק מ ה רדיפה אחר הנקבל, ועל מנת לערער את מהימנות העדות שמסר
לגבי מי שהיו מעורבים במחקרים שנבדקו על ידי הוועדה.
הנקבל העיד כי מיד לאחר שהחל לשתף פעולה עם ועדת מישל, הוא הפך בעיני הנהלת
קפלן ובעיני עמיתיו לבוגד והוא חש שמתנכלים לו , כי מתכוונים גם לפטרו והנהלת
בית החולים גם פנתה לוועדת הלסינקי בדרישה לבדוק את כ ל המחקרים שהוא היה
מעורב בהם.
דברים דומים עלו גם מעדותה של ד"ר טל , שכיהנה כיו"ר ועד הרופאים בבית חולים
קפלן . לדבריה בסמוך לאחר שהנקבל החל לשתף פעולה עם ועדת מישל, הנקבל ואף
היא, מצאו עצמם נרדפים על ידי הנהלת בית החולים, הנקבל הפך ל"אויב העם"
ו מנהל בית החו לים הורה , בין היתר , על בדיקה של כל המחקרים שערך הנקבל.
הנקבל העיד שבעקבות הבדיקה שערכה ועדת מישל , פנתה אליו עובדת מכון הגסטרו
בבית חולים קפלן ו הביאה לידיעתו שטופסי ההסכמה לניסוי חסרים . לדבריו, עובדת
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
4

המכון מסרה לו ש הנהלת מכון הגסטרו מעוניינת בכך שטופסי ההס כמה החתומים
יהיו בתיק המחקר ובקשה ממנו "לשחזר" את "ההסכמות".
לדברי הנקבל הוא פנה לד"ר מכלנקין , שכאמור ביצעה את המעקב, בקשר לטופסי
ההסכמה, וכי היא מסרה לו שטופסי ההסכמה לניסוי, נזרקו על ידה , כאשר שסיימה
את עבודת מדעי היסוד שלה להתמחות . עוד עלה מעדות הנקבל כי בשלב מאוחר יותר,
הוא ביקש מד"ר מיכלין לאשר בכתב כי טופסי ההסכמה לניסוי נזרקו על ידה, אלא
שהיא סרבה לעשות כן ומסרה לו שמנהל בית החולים הורה לה שלא לדבר אתו.
הנקבל נענה לבקשה של עובדת מכון הגסטרו , הוא מילא בכתב יד ו את פרטי
המשתתפים בניסוי, על גבי טפסים שהורדו מהמחשב, וחתם במקום המיועד לחתימה
המטופל או אפוטרופסו .
במהלך החקירה הנגדית של הנקבל, בקשה הוועדה לעיין באחד הטפסים שעליהם
חתם הנקבל. הטופס , שסומן נ/ 5 הוגש בהסכמת הצד ד ים. לא למותר ש בטופס צויינו
אך ה פרטים הנוגעים לזהות המטופלת, ובמקום המיועד לחתימת ה מטופלת, לצד
שמה והתאריך 25.3.04 , מופיעה טביעת אצבע. בסופו של הטופס, בחלק המיועד
ל"הצהרת הרופא" מצויה חתימתו של הנקבל לצד התאריך 25.3.04 .
4.3 . טענות הצדדים
4.3.1 . טענות הקובל
ב" כ ה קובל טענה כי אמצעי המשמעת הראוי בנסיבות העניין , לרבות שיקולים
לקולא, כלומר: שיתוף הפע ולה של הנקבל עם ועדת מישל, התנהלות הנהלת
בית החולים כלפי הנקבל, הזמן הרב שעבר מאז האירועים נשוא הוקבלנה
והודאת הנקבל במסגרת הסדר הטיעון, יהא בהתליית רשיונו של הנקבל,
לעסוק ברפואה, לתקופה של חודש. זאת לאור טענות אלה:
( א ) מטרתה של הענישה המשמעתית . ב"כ הקובל הפנת ה לעניין זה לפסקי
6 5 4 3 2 1
הדין בעניין ליביו ליאור , כרמי , חוסיין , אליהו , פלוני נ' נש"מ , כתב ,
8 7
סבין עניין ו פישמן .
( ב ) אמצעי המשמעת המתבקש הוא בהתליית רשיונו של הנקבל לעסוק
ברפואה, לאור אמצעי משמעת שהוטלו על ד"ר דב דיקר, ד"ר סרגיי
ספקטור וד"ר אלונה סמירנוב, מה ג ם שהחלטה אחרת אינה מתיישבת עם
אינטרס הציבור בשמירה על רמתו וכבודו של מקצוע הרפואה ועל אמון
הציבור ברופאים, ויהא בה להעביר מסר של סלחנות יתר.
( ג ) חומרת המעשים, ה מהווים הפרה בוטה של חוב ה לנהוג בהגינות וביושר,
ופוג ע ים באופן חמור באמון הציבור ברופאים ובזכויות החול ים, מה גם
שמדובר בחולים ק שישים שחלקם חסרי ישע. חומר ה נוספת הנובעת מכך
שהנקבל שימש, בזמן הרלבנטי, כממלא מקום של מנהל מספר מחלקות
בבית חולים הרצפלד, הוא זה שהיה האחראי לניסוי והוא אימן רופאים
זוטרים ולפיכך היה אמור לשמש דוגמא לרמת ההתנהגות הנדרשת
מרופא.
1
ע"א 1079/04 ליביו ליאור נ' שר הבריאות , פ"ד נ ט( 3 ,) 357
2
על"ע 18/84 כרמי נ' פרקליט המדינה פ"ד מד( 1 ) 353 , 362
3
ע"א 6936/00 דר' חוסיין שאמי נ' שר הבריאות פ"ד נ"ה( 5 ) 599
4
ע"א 412/90 דר' אליהו נ' שר הבריאות ואח' פ"ד מד( 4 ) 422
5 עש"מ 356/96 פלוני נ' נציבות שירות המדינה , ניתן ביום 4.3.1996
6
עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב פ"ד נב( 5 ) 87
7
ע"א 50/91 דר' סבין נ' שר הבריאות פ"ד מז ( 1 ) 27
8
ע"א 6 580/8 פישמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מא( 2 ,) 4 61
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
5

( ד ) למעש ים שהנקבל הודה בהם, קדמו תכנון ומחשבה ומתוך כוונה להציג
מצג שווא כאילו מדובר במסמכים מקוריים. הם בוצעו ב מספר רב של
מסמכים, כאשר בחלק מהמקרים , במקום המיועד לחתימת החולה,
הנקבל הוסיף טביעת אצבע , מה גם שהנקבל לא מצא לנכון לציין, על גבי
המסמכים, שמדובר במסמך מ שוחזר .
( ה ) האווירה הקשה שהיתה, בזמן הרלבנטי, בבית החולים, רלוונטית פחות,
עם בכלל, לעניין העונש המשמעתי ובכל מקרה אין היא מצדיקה את
התנהגות הנקבל או מתן פטור מאמצעי משמעת ראוי.
4.3.2 . טענות הנקבל
נקדים ונבהיר כי נזכיר כאן את טענות הנקבל בראשי פרקים בלבד ונעמוד
עלי הן ביתר פירוט בסעיף 4 ש להלן.
באי כחו של הנקבל טענו כי:
( א ) מן הדין לזכות את הנקבל
( 1 ) הנקבל לא עבר עבירה במעשים בהם הודה;
( 2 ) לחלופין, יש לזכות את הנקבל בשל סיכון כפול וכן לנוכח סעיפים
5 ו, 94 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תמשמ"ב, 1982
(להלן, חוק סדר הדין הפליל י ;)
( 3 ) לחלופין, יש לזכות את הנקבל בשל הגנה מן הצדק ולכל היותר
לא להרשיעו.
( ב ) לחלופי חילופין, גם אם ימצא לנכון להרשיע את הנקבל
( 1 ) ראוי להמנע מלהטיל עליו עונש משמעתי, בהתחשב במכלול
השיקולים הרלבנטים, תכלית הענישה ונסיבות ההליך, לרבות
טענות הגנה מן הצדק, אי הרשעה ו סיכון כפול, כמו גם העונשים
הרבים שהנקבל כבר ספג.
( 2 ) לכל הפחות ראוי להקל בעונשו של הנקבל באופן משמעותי ולא
להתלות את רשיונו לעסוק ברפואה, ענישה שלא תאפשר לו שום
סיכוי לקידום והמשך תרומה לחברה ולמערכת הבריאות.
( ג ) יש לתת משקל משמעותי לכך שהליך זה לא נוצר אלא משום ש הנקבל
שבר את קשר השתיקה והוא ממשיך הרבה מעבר לקו הסיום שלו, כאשר
הנקבל בחר, לאורך ההליך כולו, בדרך הפשרה, הגישור והשלום.
5 . המלצת הוועדה
ב"כ הנקבל העלו בסיכומים שורה של טענות, שלחלקן אופי מקדמי ולפיהן, אין להרשיע את
הנקבל, גם אם ימצא שה מעשי ם שה נקבל הודה בה ם, מהווים עבירת משמעת . לפיכך נתייחס
תחילה לשאלה אם יש לראות ב מעשי ם האמורים עבירת משמעת , ואולם נקדים לכך
התייחסות לטענת הנקבל כי ב"כ הקובל ניסתה לערוך "מקצה שיפורים " תוך סטייה מהסדר
הטיעון ו"ה ר חבת חזית" בטענות שבסיכומים שהוגשו על ידה, כמו גם בחקי ר ה הנגדית של
הנקבל ובהצגת ראיות במהלכה .
מקצ ה שיפורים, ב ס טייה מההסכם משנת 2016 והרחבת חזית
הנקבל טען להרחבת חזית ולסטיה מההסכם משנת 2016 , מצד באת כחו של הקובל , גם
בניגוד להודעתה כי אין בכוונתה להגיש ראיות . זאת לטענתם, הן באמור בסיכום טענות ב"כ
הקובל, והן בחקירה ה נגדית של הנקבל ובמסמכים שהגישה לוועדה במהלך אותה חקירה.
באשר למסמכים שב"כ הקובל הגישה במהלך החקירה הנגדית, כאמור, בפתח הדיון אכן
הודיעה באת כח הקובל כי אין בכוונתה להביא ראיות וכי העדויות על על נסיבות העניין
יובאו מטעמו של הנקבל בלבד. במהלך החקירה הנגדית של הנקבל, ב"כ הקובל אמנם בקשה
להגיש מסמכים נוספים שבהם, לדבריה, מצויות הודעות של "אנשים אחרים" בקשר
לנסיבות שברקע העובדות המוסכמות . דא עקא שמסמכים אלה לא הוגשו, בסופו של דבר,
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
6

הואיל וסברנו שלא יהיה זה ראוי לקבלם בהעדרם של מי שערכו את המסמכים ובהנתן
שמתחילה הודיעה ב"כ הקובל כי אין בכוונתה להגיש ראיות.
המסמכים שב"כ הקובל הגישה בסופו של דבר הם טופס הבקשה לאישור הניסוי, שב"כ
הנקבל לא התנגד להגשתו וכן מסמך נ/ 5 "טופס הסכמה מדעת לביצוע ניסוי רפואי בבני
אדם" ש הוגש בעקבות בקשה של הוועדה לעיין בדוגמא לטפסים שעליהם חת ם הנקבל ,
ולאחר שב"כ הנקבל הסכים כי יוגש.
ובאשר לטענות הקובל שבסיכומים, אכן כטענת ב"כ הנקבל, בסיכומים שהוגשו על ידי ב"כ
הקובל, נטען , כי הנקבל " הודה בעביר ות המיוחס ו ת לו בקובלנה " וביטוי ה דומ ה לזה. בהליך זה,
הנקבל אכן לא הודה אלא בעובדות המיוחסות לו בקובלנה, הוא לא הודה בעבירות
המיוחסות לו ואף לא הסכים להודות בכך שעבר עבירת משמעת . כך עולה בברור מהסכם
משנת 2016 , מתחיל תו של הליך זה היה ברור שהנקבל מוכן להודות במעשים המיוחסים לו
אך לא בעבירות המיוחסות לו, כך הובהר ולא פעם, במהלך הדיון ובפועל הודאת הנקבל
בפנינו ה יא בעובדות המיוחסות לו בקובלנה, ותו לא.
יוצא איפא שטענה זו של הקובל לא מתיישבת עם עובדות העניין. יחד עם זאת לא למותר
לציין ש במקום אחר ב סיכומי הקובל נטען כי משהנקבל הודה במעשים המיוחסים לו
בקובלנה יש לראות בו כמי שמודה בביצוע העבירות המיוחסות לו. נראה לפיכ ך שבטענת ב"כ
הקובל כאילו הנקבל הודה בעבירה המיוחסת לו, נפלה שגגה ו ספק רב אם יש לראות בכך
סט י יה מההסכם .
מעבר לכך מלינים ב"כ הנקבל על כך שבסיכומי ב"כ הקובל טענות המתייחסות לאירועים
שקדמו להגשת הקובלנה, אשר לטענתם אינם רלבנטים להליך המשמעתי והוצגו באופן
מגמתי וחלקי. דא עקא שאף ב"כ הנקבל התייחסו בסיכומים, בהרחבה יתרה ומנקודת
מבטם , לאירועים שקדמו להגשת הקובלנה .
עבירת המשמעת -
ב"כ הנקבל טוענים כאמור, כי במעשים בהם הודה הנקבל אין משום עבירת משמעת.
נקדים ו נבהיר כי , לאור הראיות שבפנינו, לא מצאנו מקום להטיל ספק בדבר י הנקבל כי ,
במעמד ביצוע הפיום , התקבלו הסכמות מדעת בכתב של המשתתפים בניסוי ובמקרים
הרלבנטים של אפוטרופסיהם , הן לביצוע הפיום והן ה ניסוי והמעקב . על כך העיד הנקבל הן
בפנינו והן בפני הוועדה הקודמת וכך עולה מה הודעה (נ/ 3 ) שנמסרה ל משטרה על ידי הגב. רז ,
שכאמור סייע ה לנקבל בביצוע הפיום .
יחד עם זאת, המעשים שהנקבל הודה בהם, דהיינו: כי הוסיף "בידו חתימות של 61 חולים
בטופס הסכמה להשתתפות בניסוי, באופן שנחזה להיות חתימתם" מהווים כשלעצמם עבירת
משמעת כמיוחס לו בקובלנה.
9
רופא הפועל כאמור, נוהג בדרך שאינה הולמת רופא . בפסק הדין בעניין יעקב דימנט עמד
בית המשפט על כך שממי שעוסק במקצועות הרפואה, נדרשת רמת התנהגות מיוחדת
וקפדנית, כאשר התנאי הראשון לקבלת הרשיון לעסוק ברפואה , לפי הוראות סעיף 4
לפקוד ה , הוא היות מבקש הרשיון, אדם הגון , כאשר דרישה מהותית זו צריך שתתקיים לגבי
רופא בכל ל ולא רק במהלך העיסוק ברפואה. כפי ש נאמר שם: " "התנהגות שאינה הולמת"
בפקודה שלנו אינו מוגבל לתחום הצר של העיסוק המקצועי, אלא כולל גם התנהגות בלתי מוסרית,
שאינה יאה לעוסק ברפואה." ובהמשך נאמר : "אין כל הכרח , שהמעשה יתבצע דווקא במהלך
העיסוק ברפואה, כדי שניתן יהיה לראות בו "התנהגות בלתי הולמת רופא מורשה".
אדם הגון לא חותם על מסמך באופן שנחזה להיות חתימתו של אדם אחר , וודאי ש כך הוא
כאשר מדובר ברופא , שגם עושה כן במקום המיועד ל חתימה של מטופל המאשר בכך את
הסכמתו להשת תפות בניסוי רפואי . רופא שפועל כאמור פוגע בהכרח באמון הציבור
ברופאים , שהוא תנאי הכרחי ביחסים שבין רופא ומטופל, ובאינטרס שיש ל ציבור בשמירה
על רמתו וכבודו של מקצוע הרפואה .
הנקבל טען כי הטפסים שעליהם חתם במקום המיועד ל חתימת ה מטופלים, לא נועדו
להטעות, כי הם מעי דים על עצמם שאינם מקור, לאור הפרטים החסרים בהם ו בהעדר
המדבקה עם פרטי המטופל, כי הנהלת בית החולים היתה מודעת לכך שמדובר ב"שיחזור"
9
ע"א 224/79 יעקב דימנט נ' שר הבריאות, פד"י לה( 2 ,) 424
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
7

כי הוא התבקש לחתום על הטפסים במטרה לטמון לו פח, וכי הוא חתם על הטפסים, ברגע
של חולשה וטעות.
לשאלות הוועדה השיב הנקבל כי הוא ע צמו לא הודיע להנהלת בית החולים או למנהל
מחלקת הגסטרו, בסמוך לאחר שחתם על הטפסים, כי הוא חתם במקום המיועד לחתימת
המטופלים, אך הוא הניח שעובדת מחלקת הגסטרו שפנתה אליו בעניין זה, הודיע על כך
למנהל מחלקת הגסטרו.
דא עקא שגם אם הטפסים מעידים על עצמם שאינם מקור, וגם אם הנהלת בית החולים
היתה מודעת לכך שמדובר ב"שיחזור" של הטפסים המקוריים, עצם החתימה במקום
המיועד למטופל, מהווה כאמור התנהגות שאינה הולמת והיא לא מתיישבת עם הנדרש
והמצופה מכל אדם ובפרט מרופא.
ב"כ הנקבל טוענים כי המעשים נעשו ברגע של חולשה וכי הנקבל התבק ש לחתום על הטפסים
במטרה לטמון לו פח, בעייתית על פניה. ענייננו ברופא שעיסוקו מחייב בהכרח יכולת
להתמודד כראוי ובאופן שקול גם במצבי לחץ, מה גם שלשאלת הוועדה השיב הנקבל כי
לצורך ההדפסה של 61 הטפסים והחתימה עליהם נדרשו מספר ימים. משמע שלא מדובר
בטעות או בחולשה רגעית.
העולה מהאמור לעיל הוא כי מעשיו של הנקבל מהווים עבירת משמעת כמיוחס לו בקובלנה .
הרשעה בביצוע העבירה -
הנקבל ט ו ען כי יש לזכותו ואין להרשיע ו בעבירת משמעת, הן בשל סיכון כפול בהליך ולנוכח
הוראות סעיפים 5 ו, 94 לחוק סדר הדין הפלילי , הן בשל הגנה מן הצדק , ו כן לאור מבחנ ים
שנקבעו לעניין "אי הרשעה" בדין הפלילי , ולחלופין, כי לאור הטענות האמורות, כמו גם לאור
תכלית הענישה ונסיבות ההליך, אין להטיל על הנקבל ענישה משמעתית.
הנקבל טוען כי הכלל בדבר סיכון כ פול , הלקוח מהמשפט הפלילי, צריך לחול גם בהליך
המשמעתי, בהיותו הלי ך מעין פלילי וכי לפיכך גם הוועדה מוסמכת להחליט על אי, הרשעה,
לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה בעניינו של סעיף 71 א(ב) לחוק העונשין.
זה המקום להזכיר כי לא מדובר בהליך פלילי, כי אם בהליך משמעתי שנועד לתכלית שונה ,
10
ואת שנאמר לעניין דיני הראיות וסדרי הדין בדין המשמעתי , בפסק הדין בעניין יקירביץ'
כי: " ומשום היותה של הוועדה גוף מינהלי, ממילא אין היא כפופה לדיני הראיות. כאשר מדובר
בבית דין מינהלי שבידו נתונה סמכות שפיטה, אין הוא קשור לדיני הראיות, ובאשר לסדרי הדין -
ההנחייה הכללית לבית הדין היא לנהוג בדרך הנראית לו הטוב ה ביותר לעשיית הצדק (ראו סעיפים
20 , 21 לחוק בתי הדין המנהליים, התשנ"ב, 1992 ). קל וחומר לכאן. הוועדה אינה בית דין מינהלי,
והסמכות שבידה אינה שיפוטית של ממש, אלא רק מעין שיפוטית, ויש להזכיר שוב, ששיקול
הדעת וסמכות ההתלייה הסופיות נתונות בידי המנהל. ." יובהר כי בעניין יקירביץ' דובר אמנם
בערעור על החלטה שניתנה לפי סעיף 44 א לפקודה, אך האמור שם חל גם בהליך המתקיים
לפי סעיף 4 4 לפקודה .
ועוד נזכיר כי השאלה אם הכלל בדבר מניעת סיכון כפול צריך שתחול גם בהליך המשמעתי ,
11
נותרה ב"צריך עיון" כאמור בפסק דינה של השופטת ביניש בפ סק הדין בעניין שלמה צמח .
מעבר ל אמור לעיל, נתייחס להלן לטענות אלה של הנקבל לגופן.
סיכון כפול -
הנקבל מבקש ללמוד , לעניין זה, מהוראות סעיפים 5 ו, 94 לחוק סדר הדין הפליל ומההלכה
בדבר סיכון כפול הנוהגת בהליכים פליליים .
ב"כ הנקבל טוענים ש "הקובלנה החדשה" וניהול ההליך המשמעתי החוזר עומדים בסתירה
מהותית לעקרונות הצדק הטבעי. מטיעוניהם עולה כי לכאורה קיימות שתי קובלנות זהות,
10
עש (ת" א) 739/96 ד"ר ולדימיר יקירביץ' נ' ד"ר מאיר אורן, המנהל הכללי של משרד הבריאות , ניתן
ביום 10.9.1996
11
בעש"מ 7792/02 שלמה צמח נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 1.7.2003
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
8

כאשר ה"קובלנה החדשה" לטענתם , היא זו שבפנינו ו"הקובלנה הקודמת" לטענתם , היא זו
שבעניינה ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי. דא עקא שבשני המקרים מד ובר (כפי שגם
עולה מהנספחים שב"כ הנקבל צירפו לטיעוניהם), בדיוק באותו מסמך, מה גם שבעניינו של
המסמך האמור נערך ההסכם משנת 2016 ובהתאם לאמור באותו הסכם, הנקבל גם הודה ,
בהליך זה, במעשים המיוחסים לו באותו מסמך .
הליך זה מתקיים בנסיבות בהן בית המשפט מצא לנכון לב ט ל את הצו שניתן בהליך הקודם,
לאפשר לנקבל לחזור בו מהודאתו, שניתנה במסגרת ההליך הקודם, ו " להחזיר את הדיון בעניין
לוועדת המשמעת" . עוד נאמר בפסק הדין כי "המשיבה ( כלומר: הקובל ) רשאית להגיש קובלנה
חדשה, אם היא סבורה שבידה הראיות וההוכחות הדרושות לצורך הרשעה וברור שהמערער אינו
מחו י יב בנסיבות אלו לעסקת הטיעון."
ב"כ הנקבל לומדים מכך ש בית המשפט לא כיוון לכך ש י נוהל הליך משמעתי חדש. איננו
סבורים כך, לאור האמירה המפורשת בפסק הדין לפיה " ההליך יוחזר לדיון מחדש בפני וועדת
המשמעת " . זאת בעוד ש האפשרות להגשת קובלנה חדשה מתייחס ת , ככל הנראה, לאמור
בפסק הדין בסמוך לפני כן, לגבי ראיות נוספות שהמשיבה בערעור בקשה להגיש בסיומו של
הדיון . לפיכך להבנתנו, ל פי פסק הדין, ככל שלא תוגש קובלנה חדשה, ההליך שיוחזר לוועדת
המשמעת יתקיים על בסיס הקובלנה כלומר: זו שנדונה בהליך הקודם ושבעניינו הוגש
ה ערעור , כפי שגם קרה בפועל .
12
מכל מקום, ענייננו בנסיבות דומות לאלו שנדונו בפסק הדין בעניין מנינג שלגביהן נקבע כי
אין לראות בקיומו של הליך נוסף "סיכון כפול" או אף בנסיבות בהן מתקיים "משפט חוזר"
13
שכאמור בפסק הדין בעניין פלינקר תמיר , אין לקבל בו את טענת הסיכון הכפול .
לא למותר לציין כי התקשינו ליישב בין טענת הנקבל לפיה ניהול ההליך המשמעתי החוזר
עומדים בסתירה מהותית לעקרונות הצדק הטבעי, לבין תוכנו של ההסכם משנת 2016 ,
שנערך בעקבות פסק דינו של בית המשפט המחוזי וכל עניינו בהליך המשמעתי החוזר , כמו
גם בין הטענה האמורה לבין האמור , במקום אחר, בסיכום טענות הנקבל . שם נטען כי
בעקבות פסק הדין ניסו באי כחו של הנקבל לשכנע את משרד הבריאות שלא צריך לקיים
הליך משמעתי אלא שהנקבל " סבר שלא נכון להמשיך ולהלחם בעניין, שכן הוא רצה לחזור לחייו
הקודמים, שהם גם כך כבר בהמתנה למעלה מתריסר ש נים, לכן הגענו להסכמה עם הקובל שד"ר
רימון יודה בעובדות, אך לא יודה בעבירה.".
ובאשר להוראות חוק סדר הדין הפלילי שאליהן מפנים ב"כ הנקבל, בענייננו, לא מדובר
בתובע "שחזר בו מאישום" כנדרש לפי סעיף 94 לחוק סדר הדין הפלילי . כך גם לא מדובר
כאן בזיכוי או בהרשעה קודמת, כנדרש לפי סעיף 5 לחוק האמור, אלא בנסיבות בהן הרשעת
הנקבל בוטלה ו בית המשפט קבע כי "ההליך יוחזר לדיון מחדש בפני וועדת המשמעת".
הנקבל מוסיף וטוען כי בעצם הגשת הקובלנה מ, 2016 , ההליך הקודם בוטל או נזנח , וכי
עובדה זו כשלעצמה מבססת את טענת הסיכון הכפול ומח ייבת את זיכויו לפי הוראות
סעיפים 5 ו, 94 לחוק סדר הדין הפלילי.
דא עקא שטענה זו אליה וקוץ בה . האמור ב הסכם משנת 2016 , שנערך חודשים לאחר
שהקובלנה מ, 2016 כבר הוגשה , לא מותיר מקום לספק ש הצדדים התכוונו שבהליך זה תידון
הקובלנה (זו שכאמור גם עמדה במרכזו של ההליך ה קודם), אשר ב"כ הנקבל טוענים טוענים
לבטלותה מעצם הגשהת של הקובלנה מ, 2016 . זאת ועוד, הודאת הנקבל שנתנה במהלך
הדיון בפנינו, ניתנה במפורש בתייחס לאמור בקובלנה, שעתה טוענים לבטלותה (לעניין זה
ראה האמור בשורות 24, 21 בפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 17.11.2016 .) הצ דדים אמנם
לא מצאו לנכון להבהיר, בהסכם משנת 2016 , אם ו מה הוסכם לגבי הקובלנה מ, 2016 , אולם
נראה שברקע ההסכם עומדת ההבנה ש הקובלנה מ, 2016 היא זו שבוטלה או נזנחה ומכל
מקום אין כוונה לדון בה .
עוד טוענים ב"כ הנקבל כי משנתנה הודאתו של הנקבל במסגרת ההליך הקודם, התא פשר
לב"כ הקובל ללמוד מפיו מהן הראיות שכנגדו ולערוך "מקצה שיפורים" בדרך של הרחבת
חזית והגשת מסמכים חדשים , תוך סטייה מההסכם משנת 2016 .
12
דנפ 532/93 רשל מנינג נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מז( 4 ) 25
13
תפ (נצ') 1238/00 מדינת ישראל נ' פל ינק תמיר , ניתן ביום 10.7.2005
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
9

בשונה מההליך הקודם שם הגיעו הצדדים להסכם גם לעניין העונש המשמעתי, בהליך זה לא
עלה ביד הצדדים להגיע להסכמה גם בעניין העונש וב"כ הקובל טענה לעונש של התלית
רשיונו של הנקבל לעסוק ברפואה. דא עקא, שזה ההסדר שהנקבל הסכים לו ואין לומר
לפיכך כי במקצה שיפורים מדובר. ובאשר לטענ ות בדבר הרחבת חזית והגשת מסמכים
חדשים תוך סטייה מההסכם , ראה האמור לעיל.
לאור האמור לעיל איננו סבורים ש בנסיבות אלה יש לזכות את הנקבל בשל "סיכון כפול".
הגנה מן הצדק -
הנקבל טוען כי יש לזכותו ואין להרשיעו בעבירת משמעת, בשל הגנה מן הצדק.
העולה במקובץ מהפסיקה, בעניין ההגנה מן הצדק הוא כי ידובר בהתנהגות בלתי נסבלת של
הרשות, המגיעה לכדי התנהגות שערורייתית, שיש בה משום ר דיפה, דיכוי והתעמרות
בנאשם. כי מדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניב ר סאלית נפגעת שאין
14
הדעת יכולה לסובלו (ראה למשל האמור ב פסק הדין בעניין יפת .)
15
בפסק ה דין בעניין בורוביץ' נאמר כי ניתן להעלות את הטענה האמורה, גם בנסיבות בהן
התנהלות התביעה הייתה רשלנית גם אם לא באופן המגיע לכדי התנהגות שערורייתית. זאת
בנסיבות "המחייבות, ומבססות, בבירור את המסקנה כי במקרה הנתון לא יהי ניתן להבטיח לנאשם
קיום שפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות."
ומוסיף שם בית המשפט באומורו: "אך נראה כי מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא
במרים חריגים ביותר."
על מקומה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק בהליכי משמעת , עמדה לראשונה השופטת א.
16
פרוקצ'יה בפסק הדין בעניין חרמון שם הביעה השופטת פרוקצ'ה דעתה כי ההגנה מן
הצדק ישימה במהותה גם בהליכים משמעתיים, אף ש תכליתו של הדין המשמעתי אינה
חופפת במלואה את תכליתו של הדין הפלילי. השופטת (כתארה אז) דורית ביניש , אמצה
בעניין אלי עמר ( עש"ם 687/05 מ"י נ' אלי עמר ) , את הגישה האמורה, ו גם לשיטתה תחולתה
של הדוקטרינה , בהליך המשמעתי, מוגבלת " לנסיבות חריגות ויוצאות דופן. בדרך כל ל, יהיו אלו
נסיבות בהן אין אפשרות להעניק לנאשם משפט הוגן או כאשר יש בניהול המשפט משום פגיעה
ממשית בתחושת הצדק וההגינות.".
ב"כ הנקבל טוענים כי שהליך זה לא היה בא לעולם אלמלא "רדיפתו של הנקבל" מצד
הנהלת בית החולים . לטענתם הנקבל "הוענש על חשיפת אמת, הוענש על קיום הליך משמעתי,
הוענש שלא כדין בהליך המשמעתי, הוא מואשם שוב, והוא גם נרדף על הרקע הזה."
עוד טוענים ב"כ הנקבל כי לנקבל נגרם עינוי דין, הן בשל עצם הגשת הקובלנה והן בשל
התמשכות ההליך המשמעתי, כאשר לטענתם הנקבל נאלץ להתמודד עם ההליך המשמעתי
מזה למעלה מתריס ר שנים, ולעניין זה הם טוענים גם כאילו ההליך המשמעתי החל בשנת
2005 , אז מונתה ועדת מישל. זה המקום להזכיר כי ההליך המשמעתי החל בשנת 2011 , אז
הוגשה הקובלנה המקורית נגד הנקבל ונקבלים נוספים.
אין חולק כי הנקבל נרדף על ידי הנהלת בית החולים ומעמדו המקצועי נפגע, בש ל כך שסייע
לו ו עדת מישל לחשוף את האמת. ואולם עם כל הצער על כך, הצעדים שבהם נקטה הנהלת
בית החולים כלפי הנקבל לא מהווים חלק מההליך המשמעתי , גם אם יכול שנסיבות אלה
עשויות להיות רלבנטיות משבאים לשקול מהו אמצעי המשמעת שיש לנקוט בו.
אכן יכול שהמעשים המיוחסים לנק בל בקובלנה, לא היו נחשפים אלמלא בקשה הנהלת בית
החולים להביאם בפני ועדת מישל על מנת לטפול עליו אשמה ולפגום בעדותו בפניה. ואולם
יהיה הגורם שהביא לחשיפת המעשים שהנקבל הודה בהם , אשר יהי ה , עניינו של ההליך
המש מ עתי הוא בשאלה מה המשמעות שיש למעשיו של הנקבל במישור המשמעתי , ואין במה
שהביא לחשיפת המעשים כדי להביא למסקנה שאין להרשיע את הנקבל בביצועה של עבירת
משמעת. בכל מקרה, אין מקום לטענה כי עצם הגשת הקובלנה מהווה עינוי דין .
14
ע"פ יפת נ' מ"י, פ"ד נ( 2 ,) 221
15
"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט( 6 ,) 776
16
על"ע 2351/01 חרמון נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל, אביבי, יפו , ניתן ביום 16.3.2004
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
10

אין חולק כי נגרם לנקבל עינוי דין משהוא נדרש להתמודד פעם נוספת עם ההליך המשמעתי,
לאחר שההליך הק ודם בוטל. זאת ועוד, אין גם להתעלם מכך שההליך המשמעתי החל
למעשה עוד בחודש ספטמבר 2011 , אז הוגשה הקובלנה המקורית. גם עניינים אלה, מן
הראוי שיובאו בגדר השיקולים בקביעת הענישה המשמעתית הראויה בנסיבות העניין ואולם
גם אם כך, איננו סבורים ש נסיבות אלה יכולות להצדי ק את זיכויו של הנקבל.
ב "כ הנקבלים תומכים את טענתם בדבר עינוי דין, גם גם בטענתם בדבר קיומו של "סיכון
כפול" שכאמור לדעתנו לא מתקיים במקרה זה, בטענה כי נפל פגם בהתנהלות הפרקליטות
בהליך בבית המשפט המחוזי ובראיון לתקשורת של השופט (בדימוס) סטרשנוב, שני עניינים
שאיננו יודעים דבר בקשר אליהם ולפיכך גם אין בידינו להתייחס אליהם.
מוסיפים וטוענים ב"כ הנקבל לעינוי דין בשל כך שב"כ הקובל ניסתה לערוך "מקצה
שיפורים" תוך סטייה מהסדר הטיעון ו "הרחבת חזית" בחקירה הנגדית של הנקבל ובהצגת
ראיות נוספות במהלכה טענות שאליהן התייחסנו לעיל .
בסיומו של חלק זה נבהיר כי איננו סבורים ש בנסיבות עניין זה לא מתקיים בהליך זה הנדרש ,
לפי הפסיקה , לעניין ההגנה מן הצדק. איננו סבורים שניתן לומר כי בכל הקשור ב הליך זה
מדובר בהתנהגות שערוריתית, ברדיפה, דיכוי או התעמרות בנקבל, בנסיבות בהן לא ניתן
היה להב טיח קיומו של הליך הוגן, או כי יש בניהול ההליך המשמעתי פגיעה בתחושת הצדק
והההגינות.
אי הרשעה
ב"כ הנקבל טעונים כי ראוי שלא להרשיע את הנקבל, אף אם נהיה סבורים שהנקבל עבר
עבירת משמעת, לאור המבחנים שנקבעו לעניין יישומה של ההוראה שבסעיף 71 א(ב) לחוק
העונשין.
איננו סבורים כי ניתן להחיל את הוראתו של סעיף 71 א(ב) לחוק העונשין , המסמיך את בית
המשפט לחייב עבריין לבצע פעולה או שירות לתועלת הזולת, בהליך משמעתי שלפי הפקודה,
או כי האמור בו בא בגדרה של סמכות שר הבריאות שלפי סעיף 41 לפקודה. כך גם איננו
סבורים כי לאור המבחנ ים שנקבעו לעניין ישומו של סעיף 71 א(ב) האמור, ראוי להמנע
מהרשעתו של הנקבל, כבקשת באי כחו. זאת לאור חומרת מעשיו של הנקבל והשלכותיהם על
אמון הציבור ברופאים, עליהם עמדנו לעיל כמו גם לאור תכליתו של הדין המשמעתי, השונה
מזו של הדין הפלילי . על תכליתו של ההליך המשמ עתי, עמד בית המשפט העליון, בהקשרו
17
של הדין המשמעתי החל על עובדי ציבור, בפסק הדין בעניין אחמד חסן אסדי , באמרו:
" תכליתם העיקרית של דיני המשמעת הינה לקבוע נורמות התנהגות ראויות לעובדי מדינה ולמנוע
סטייה מנורמות אלה העלולה לפגוע בתיפקודו התקין והיעיל של שירות המדינה, ולערער את
האמון שהציבור רוחש לשירות הציבור ולעובדיו " וכן כי הדין המשמעתי נועד : " להגן על השירות
הציבורי מבחינת רמת תיפקודו ומהיבט השמיר ה על דמותו ותדמיתו בעיני הציבור.".
בסיכום, המעשים שהנקבל הודה בהם, מהווים כאמור התנהגות שאינה הולמת רופא
מורשה, ולאור האמור לעיל איננו סבורים כי יש מקום לזיכויו א ו לאי הרשעתו של הנקבל.
לפיכך מן הדין להרשיע את הנקבל בעבירת משמעת כאמור בסעיף 41 ( 1 ) לפקודה.
אמצעי המשמעת הראוי בנסיבות העניין
ב"כ של הנקבל טוענים כי גם אם יימצא לנכון להרשיע את הנקבל, ראוי שלא להטיל עליו
עונש. זאת לטענתם בהסתמך על טענותיהם בדבר הגנה מן הצדק, אי הרשעה וסיכון כפול .
טענות אלה נדחו על ידינו לעניין אי הרשעתו או זיכויו של הנקבל והאמור לגביהן שם נכון גם
לעניין הטענה כי לא ראוי להטיל על הנקבל עונש.
עוד טוענים ב"כ של הנקבל כי ראוי שלא להעניש את ה נקבל, לאור תכליות הענישה. לטענת
ב"כ הנקבל תכליות הענישה הן, הרתעה, גמול, מניעה ושיקום וכי תכליות אלה מתקיימות
במקרה זה, מזה תריסר שנים ויותר לאור "עונשים רבים וקשים מנשוא" שהנקבל נשא בהם,
באותן שנים, אשר יצרו הרתעה משמעותית ולפיכך הנקבל גם למד את הלקח זה מ כבר , מה
גם שהנקבל הודה בכך שטעה ואף הבהיר שלמד את הלקח.
17
עש"ם 3666/06 אחמד חסן אסדי נ' נציבות ש י רות המדינה ואח' ניתן ביום 7.11.2007
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
11

כאמור אין חולק שבעקבות חשיפת האמת בפני ועדת מישל, הנקבל נרדף אל ידי הנהלת בית
החולים וכנראה גם על ידי מעסיקתו קופת החולים, מעמדו המקצועי נפגע וכך גם קידומו
המקצועי. כל אלה יכולים להוות שיקול לעניין חו מרת הענישה המשמעתית הראויה בנסיבות
העניין, אך איננו סבורים כי לאורם ראוי שלא להטיל על הנקבל עונש.
בסופו של דבר ענייננו ברופא שעשה מעשים חמורים, שלא ניתן ליישב בינם לבין הנדרש
והמצופה מרופא, והוא פגע בכך באמון הציבור ברופאים, שהוא נדבך הכרחי ביחסים שבין
רופ א ומטופל, והם מחייבים תגובה משמעתית המעבירה מסר ברור.
לעניין הענישה המשמעתית נאמר בעניין ל י ביו ליאור (ראה לעיל בהערה מס' 1 ) כי: "השיקול
המרכזי שעל הגורם המחליט לשוות לנגד עיניו הוא אינטרס הציבור, ואילו השיקולים הספציפיים
הנוגעים לעבריין המשמעת העומד בפני ו הם עניין משני שיש לשקלו, אם בכלל ." לנושא זה
18
התייחס בית המשפט גם בעניין אדגר סבין , שם עמד בית המשפט על כך שבמקרים
מסויימים תביא ההתחשבות בנסיבות האישיות להקלה ניכרת בסנקציה המשמעתית ואולם
במקרים אחרים, לא יינתן לנסיבות אלה משקל רב, עד כדי מצוי כל חומרת ה דין.
התלבטנו לא מעט בשאלה מהו אמצעי המשמעת אשר ראוי שנמליץ עליו במקרה זה.
מצד אחד, רופא המ וסיף בידו חתימות של 61 חולים בטופס הסכמה להשתתפות בניסוי
באופן שנחזה להיות חתימתם , עושה מעשה חמור מאוד, ואינטרס הציבור בשמירה על אמון
הציבור ברופאים ועל רמתו וכבוד ו של מקצוע הרפואה, מחייב תגובה עונשית הולמת שגם
מעבירה מסר ברור, הן לציבור בכלל והן לציבור הרופאים בפרט . לפיכך אמצעי המשמעת
הראוי, במקרה זה, מחייב התליית רשיונו של הנקבל לתקופה משמעותית.
מאידך, במקרה זה, מדובר בשורה של נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן, לקולא , שמן הראוי
להביאן בחשבון, והן:
העדויות בדבר ההערכה הרבה שהנקבל זוכה לה מבחינה מקצועית, הטיפול המסור והיחס
האנושי שהוא מעניק לחולים ונכונותו לסייע לכל הפונים אליו בכל שעה, לרבות גם
בהתנדבות וללא תמורה, כשהוא עושה כן בצנעה ושלא על מנת לקבל פרס; וכן העובדה
שהנקבל הודה במעשים המיוחסים לו, הוא הביע חרטה כנה על מעשיו וניכר בו שהוא מודע
לכך שעשה מעשה שלא יעשה.
מעבר לאלה לא ניתן להתעלם, מכך שהנקבל, גם בשונה מכל יתר עמיתיו שזומנו להעיד
בפני ועדת מישל וכנראה גם בידיעה שהוא עשוי להפגע מכך, מצא לנכון לחשוף בפני וע דת
מישל את האמת; מ דרך היסורים שהנקבל עבר בעקבות חשיפת האמת , לרבות הפגיעה
במעמדו המקצועי, בקידומו, בפרנסתו ובפרנסת משפחתו ובהקשר זה ראוי לזכור כי הנקבל
הוא אב לעשרה ילדים ; מה זמן שחלף מאז הוגשה הקובלנה המקורית, בשנת 2011 , כמו גם
מ כך שהנקבל נדרש להתמודד פעם נ וספת עם הליך משמעתי, לאחר שקודמו בוטל, וכן
להתמודד עם הליך הערעור בבית המשפט המחוזי אשר הביא לביטולו של ההליך הקודם.
לאחר ששקלנו את כל אלה הגענו למסקנה כי אמצעי המשמעת הראוי יהא בהתליית רשיונו
של הנקבל לעסוק ברפואה למשך חודש ימים.
בסיכום
לאור כל הא מור לעיל אנו ממליצים בפניך כי תתלה את רשיונו של הנקבל לעסוק ברפואה
למשך חודש ימים.
__ ____________ _ ____ ___________ __ _ ___________
ד"ר פאולה רושקה רות הורן, עו"ד פרופ' אליעזר קיטאי
יו"ר הוועדה נציגת נציג
היועץ המשפטי לממשלה ההסתדרות הרפ ואית
18
ע"א 50/91 ד"ר אדגר סבין נ' שר הבריאות, פד"י מד( 1 ,) 27
דו"ח, ד"ר אפרים רימון
12