ד״ר זיגמונד רוטמן

=== החלטת השופט (בדימוס) א. סטרשנוב ===
צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז, 1976
החלטה 23, 02
בפני:
השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הקובל
ע"י ב"כ, עו"ד יונתן ברג
לבין:
דר' זיגמונד רוטמן הנקבל
ע"י ב"כ, עו"ד ערן קייזמן
ה ח ל ט ה
העובדות
1 . בתקופה הרלוונטית לכתב קובלנה זה, בשנת 2013 , היה הנקבל, דר' זיגמונד רוטמן (להלן: הנקבל או
דר' רוטמן) , רופא מורשה ובעל תואר מומחה בתחום הנוירוכירורגיה , ושימש ככונן נוירוכירורגיה
במרכז הרפואי "אסף הרופא" (להלן, בית החולים .)
2 . בתאר 17.8.13 , בשעה 14.08 , הובאה לבית החולים הגב' ע.מ (להלן, המטופלת), בת 28 , שהייתה
בשבוע ה, 24 להריונה, ונמצאה במעקב עקב הריון בסיכון. המטופלת התלוננה על כאב ראש, בחילות
והקאות. היא נבדקה על ידי מספר רופאים, ובשעה 15.00 הועברה לחדר הלם עקב ירידה במצב הכרתה,
פרכוסים ויציאת קצף מהפה. בשעה 16.20 נבדקה המטופלת ע"י נוירוכירורג תורן, דר' דוד מיכאלי,
אשר התקשר לנקבל והציג לו את המקרה. למרות מצבה הקשה של המטופלת, הנקבל לא הגיע לבית
החולים לבדוק אותה ונתן הוראות טלפוניות בלבד, לפיהן יש להימנע מאמצעים פולשניים .
3 . רק בעקבות פניות נוספות של מספר רופאים בכירים, הגיע הנקבל לבית החולים , בסביבות שעה
20.46 , וביצע במטופלת בדיקת לחץ ת ו ך גולגולתי וניקוז חדרי המוח. המטופלת נפטרה ביום 23.3.13 .
הקובלנה
4 . בעקבות האירוע, הוגשה ביום 4.4.2021 , קובלנה נגד הנקבל על, ידי מ נכ"ל משרד הבריאות, פרופ'
חזי לוי, בה נאמר כי בהיותו כונן נוירוכירורגי ב בית החולים ולמרות מצבה הקשה של המטופלת, הנקבל
לא מיהר להגיע לבית החולים ולהתרשם ממצבה, והסתפק במתן הוראות טלפוניות. כמו כן, הנקבל החליט
שלא לבצע מיידית ניקוז של חדרי המוח, לשם הורדת הלחץ הת וך גולגולתי, ובכך מנע ממנה כל סיכוי
להחלים מהדימום התוך גולגולתי. הנקבל ה ג יע לבית הח ו לים וביצע את ניקוז חדר י המוח רק לאח ר פניות
רבות של רופאים בכירים, אך לשווא.

2
5 . לסיכום, נאמר בכתב הקובלנה, בזו הלשון:
"הנקבל מנע מהמנוחה לקבל טיפול רפואי נאות, כאמור בסע יף 5 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו -
1996 , וגילה רשלנות חמורה במילוי תפקידו כרופא מורשה והתנהגות שאינה הולמת רופא מורשה,
כאמור בסעיף 41 ( 1 ) , ( 3 ) ו, ( 7 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז, 1976 ."
דו"ח ועדת המשמעת
6 . לאחר הגשת הקובלנה, מינה שר הבריאות ועדה לדון בקובלנה, בהרכב: דר' יוסף משעל, יו"ר , דר'
ערן סגל ועו"ד אריה רוטר, חברים. דר' רוטמן כפר באשמה שיוחסה לו וטען, כי בנסיבות המקרה הוא לא
התרשל במילוי תפקידו כרופא מורשה, לגבי כל מרכיבי הרשלנות המיוחסים לו בכתב הקובלנה.
7 . בהחלטתה מיום .10.22 18 , החליטה הוועדה להרשיע את הנקבל בעביר ות שיוחס ו לו בכתב הקובלנה .
בין היתר, קבעה הוועדה כי הנקבל שגה בהחלטתו שלא להגיע לבית החולים, מיד כשהוזעק ע"י דר'
מיכאלי. בלשון הוועדה:
" לדעתנו זה ו מקרה מובהק בו היה על הנקבל להגיע בהקדם לבית החולים, לראות במו
עי ניו את כל התמונה הרפואית העדכנית ולקבל, ת ו ך היוועצות עם צוות הרופאים, החלטות
מתאימות".
אשר להחלטה שקיבל הנקבל עוד בביתו, שלא לבצע מיידית את פעולת הניקוז של חדרי המוח, קבעה
הוועדה כי החלטה זו " לא הייתה סבירה בנסיבות העניין ."
8 . הוועדה מסכמת את המלצתה ולפ יה, יש להרשיע את הנקבל בכל המיוחס לו בכתב הקובלנ ה , בהאי
לישנא:
" הנקבל לא השכיל להצביע על אף טעם מתקבל על הדעת להתנהלותו, הן לעניין ההנחייה
לאי הכנסת הנקז, והן לעניין אי התייצבותו המיידית בבית החולים, וזאת במיוחד נוכח
העמדה המקובלת בין הרופאים בתחום הנויר ולוגיה, כפי שהוצגה בפנינו".
9 . אשר לאמצעי המשמעת שיש להטיל על הנקבל, התחשבה הוועדה בפרק הזמן הארוך שחלף מאז
האירוע המ צער ועד היום (כתשע שנים), בעינויי הדין שעבר הנקבל במשך תקופה ארוכה, וכן כי הוא
עומד לקראת פרישה לגימלאות. אשר על כן, ממליצה הוועדה להטיל ע ל הנקבל אמצעי משמעת של
נזיפה.
החלטה
10 . המלצות הוועדה, הן באשר לאחריותו של הנקבל בטיפולו הרפואי במטופלת והן באשר לאמצעי
המשמעת של נזיפה שמן הראוי להטיל עליו, מקובל ות עליי. הוועדה קיימה דיונים רבים, שמעה עדים
מומחים ואחרים, וביססה את מסקנותיה כדבעי, לגב י הרשעת הנקבל, בהסתמך על חומר הראיות שהוצג
בפנייה.
גם אמצעי המשמעת של נזיפה, עליו ממליצה הוועדה, נראה לי הולם, נוכח התקופה הארוכה שחלפה מאז
האירוע הטרגי, ומכלול נסיבות המקרה.

3
11 . אשר על כן, הנני מחליט לאמץ את המלצת הוועדה ולהטיל על הנקבל, דר' זיגמ ונד רוטמן , אמצעי
משמעת של נזיפה.
נית ן היום 11.1.23 , יח טבת התש פ"ג .
המזכירות תעביר לצדדים העתק החלטה זו.
---------- ------------------------
אמנון סטרשנוב, שופט ( בדימוס )

=== המלצת ועדה ===
בד"ם 1/4/21 המשנה למנכ"ל משרד הבריאות נגד ד"ר זיגמונד רוטמן
דד
__________________________________________________________________
מדינת ישראל
בתי הדין למשמעת, משרד הבריאות בירושלים
תיק מס. 1/4/21
בפני חברי הועדה:
ד " ר יוסף משעל, יו " ר , נציג המנהל הכללי
ד " ר ערן סגל, נציג הסתדרות הרופאים
עו " ד אריה רוטר, נציג היוע צת המשפטי ת לממשלה
הקובל:
המשנה למנהל הכללי משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד יונתן ברג
נ ג ד
הנקבל :
ד"ר זיגמונד רוטמן
ע"י ב"כ עו"ד ערן קייזמן
דין וחשבון, המלצה לענין אמצעי המשמעת לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים
רקע
1 . בחלק הראשון של הדין וחשבון ( מיום 18/10/22 ) המלצנו למצוא את הנקבל כמי שעבר
את עבירות המשמעת שיוחסו לו בכתב הקובלנה . אין מקום לשוב כאן על פרטי הדברים
עליהם עמדנו באריכות בדין וחשבון העיקרי. כעת עלינו להמליץ לעניין אמצעי המשמעת
הראוי בנסיבות העניין . לשם שמיעת עמדות הצדדים זומן דיון בנוכחותם ( 7/12/22 )
במהלכו נשמעו דברי בני משפחתה, בעלה ואביה, של XX XXXXX X ז"ל , דברי הנקבל
עצמו וכן דברי באי כוח הצדדים, פרקליטי הקובל והנקבל.
1

2 . בני משפחת XXX ז"ל, בעלה XXXXX ואביה מר XXXX XXXX, פרשו בפנינו ( עמ'
6, 3 ) בדרכם המד ּו ד ה והאצילית את גודל האבדן שחו ּו ועדיין חווִים בכל יום נוכח חסרונה
. חייהם נעצרו לפני כ, 9 שנים , XXXX שהתאלמן בהיותו כ בן 28 נותר עדיין בבדידותו ,
מגדל לבדו את בנם המשותף ומתקשה להתאושש ; הורי XXX פגועים עד עמקי נפשם
נוכח הא ו בדן של בת צעירה , מוצלחת ומבטיחה . הם בתחושה מעיקה כי ניתן היה להצילה
. תקוותם, אותה הם מדגישים, היא כי המקרה של יקירתם לפחות ישמש כלקח למניעת
מקרים דומים לעתיד. ליבנו יצא אליהם .
3 . ב"כ הקובל סקר בפנינו ( עמ' 17, 7 ) את תכלית הענישה המשמעתית לשם יצי רת התראה
והרתעה לעתיד , חיזוק אימון הציבור במערכת הרפואית , ושליחת מסר מתאים
למתרשלים בכוח . הוא עמד על חשיבות הצורך בנסיבות אלה ל העדיף את ה הגנ ה על
האינטרס הציבורי על פני העניין האישי של הנקבל תוך הדגשת דברים ש כתבנו בדין וחשבון
העיקרי אודות חומרת התנהלותו של הנקבל . לטעמו , חלוף הזמן והתמשכות ההליכים
מאז האירועים נשוא הקובלנה אינ ם בגדר סיבה מוצדקת לפטור את הנקבל מהתלייה
בפועל של רישיונו . עמדתו היא כי יש להתלות את רישיונו של הנקבל תקופה בת 6 חודשים
.
4 . הנקבל עצמו ( עמ' 33, 28 ) מסר כי הפנים את לקחי האירוע ; הוא היה שותף לתהליך של
הפקת הלקחים שהתנהל בבית החולים בעקבות האירוע ; מאז המקרה, בכל מקרה של
ספק הוא נוהג אחרת ; מקצועית הוא עדיין חולק על דעת פרופ' הרנוף , אך אילו האחרון
היה מ שוחח עימו בזמן אמת הו א היה מבצע את המבוקש מיידית.
5 . ב"כ הנקבל הדגיש ( עמ' 18, 27 ) את העובדה שמאז האירוע נשוא הקובלנה חלפו 9
שנים ; בכל אותה תקופה המשיך הנקבל לעבוד ללא רבב; הוא משרת במערכת 25 שנים
ותרם לה רבות ; הוא סמוך ליציאה לגימלאות . לטעמו יש להסתפק באמצעי של התראה
בלבד.
דיון
6 . כאמור , לא נשוב ונפרט כאן את כ ִ ש ל י הנקבל. הכל תואר באריכות בחוות דעתנו במסגרת
הדין וחשבון , ומדברי באי כוח בעלי הדין ניכר שהדברים מקובלים עליהם . נזכיר רק את
העובדה כי בעת שעניינה של XXX ז"ל הובא בפני הנקבל, בחלוף פרק זמן משמעותי מאז
הגעתה לבית החולים, היה מצבה כבר בכי רע , כמעט חסר סיכוי ; וכן שלמיטב הבנתנו
הנקבל היה היחיד מבין כל אלה שהיו מעורבים בטיפול בה בבית החולים , שעניינו נבחן
2

במסגרת משמעתית . עם זאת , נוכח מה שקבענו לעניין דרך התנהלותו הנפסדת , אילו
עניינו של הנקבל היה נדון בקצב הנכון ובסמוך לאירוע, ראוי היה ללא ספק להטיל עליו
עונש של התלייה בפועל של הרישיון לפרק זמן משמעותי ובכך למלא את תכליות הענישה
המשמעתית כפי שתוארו על ידי ב"כ הקובל.
7 . אלא שלא כך התנהלו הדברים בפועל . כפי שהובא בדין וחשבון ( בסעיף 7 ) הטיפול מאז
יום האירוע ( 17/8/13 ) ועד להגשת הקובלנה ( 4/4/21 ) ידע פערי זמן נרחבים ו לא מוסברים
כמו גם שינ ּו י י החלטות . ניכר הקושי המערכתי בטיפול בפרשה נוכח מורכבות הסוגייה
ורגישותה אך לא במידה המצדיקה שיהוי רב כ ל כך . בכל אותו זמן, כ, 8 שנים, המשיך
הנקבל לעבוד ובהיעדר ראיה להפּוך, אפשר להניח שהוא עשה זאת ככל הנראה היטב
וללא רבב . השאלה שבפנינו , כעת, בחלוף למעלה מ, 9 שנים ממועד האירועים, הי נה
איפוא לאילו ממגוון שיקולי הענישה שתואר ּו יש להעניק משקל מכריע בעת מתן ההמלצה
בפני הגורם המחליט.
8 . בהקשר זה נתנו דעתנו לעמדתו הנוכחית של הנקבל . יוזכר כי לאורך כל ההליך המשמעתי
, עד לשלב הטיעון לאמצעי המשמעת, נקט הנקבל עמדה מקצועית שנגדה את העמדה
אותה ראינו, על סמך עדויות של בר י סמכא, כמשקפ ת נכונה את דרך ההתנהלות הנכונה
של רופא כונן בסיטואציה הנדונה . בנוסף , התרשמנו כי הוא התקשה להפנים באופן
אמיתי את מחדליו ולקבל את ההערות שהופנו כלפיו בגין התנהלותו . התחושה לגביו
הייתה של בטחון מקצועי מופרז עם שמץ של יהירות . עניין זה , של הפנמה אמיתית וכנה
של הלקחים , הינו משמעותי ביותר בהקשר של דיני המשמעת שחלק מתכליתם צופה פני
עתיד. יובהר כי אין הכוונה ל עצם הבעת השקפה מקצועית מסויימת בתחום העיסוק
והמומחיות . אין עניין להגביל את חירות המחשבה המקצועית של בעל מקצוע בכיר בתחום
מומחיותו אלא להפך . ואולם , יש חובה לקיים בתוך מערכת ממוסדת נורמות מקובלות
של התנהגות מקצועית סבירה . הנקבל בדבריו בפנינו הצהיר על שינוי עמדתו האישית
בעניין זה . יש לקוות שאכן הדברים הללו כנים .
9 . נוכח דל ּו ת מגוון אמצעי המשמעת הקיימים בחוק במצבו הנוכחי ( שראוי ללא ספק
לתיקון ) החלופה להטלת התלייה בפועל, שהינו אמצעי משמעותי חריף כלפי רופא פעיל
, הינה אמצעים של נזיפה או התראה , שהינם הצהרתיים וערטילאיים במידה רבה. בין
יכולת הענישה הממשית לבין הסתפקות באמצעי דקלרטיבי במהותו, קיים פער שמגביל
את יכולת התמרון של הערכאה השיפוטית . ואולם מצב זה כשלעצמו לא מצדיק החמרה
לא מידתית בענישה.
3

10 . לאחר דיון ושקילה , לא בלי התלבטות , סברנו כי הטלת אמצעי של התלייה בפועל של
ה רישיון , ולו גם לפרק זמן קצר, בחלוף פרק זמן כל כך ממושך מאז האירועים נשוא
הקובלנה , הינה מוגבלת ממילא במילוי תכליות הענישה כלפי הציבור מחד גיסא , ובלתי
מידתית מול הנקבל שבפנינו , מאידך גיסא . זאת גם בהתחשב בעינוי הדין שחווה מטבע
הדברים וכן ב היותו לקראת סיום הקריירה הציבורית של ו ו לקראת פרישה לגימלאות (
וראו: רוח הדברים ב רע"פ , 1611/16 , פסקאות 9 0 1, 102 . ) נוכח המשך עבודתו של
הנקבל באופן רציף כל אותן שנים , אנו סבורים כי הטלת אמצעי של התלייה בפועל יכול
לשרת את מטרות הענישה רק במובן ההצהרתי המוגבל של העברת מסר עונשי ותו לא;
מבחינה מעשית כלפי הנקבל עצמו הטעם לכך ה ִ תקהֶה.
המלצה
11 . להסתפק בהטלת אמצעי של נזיפה .
12 . יש לקוות כי בעצם מיצוי ההליך כלפי הנקבל ופרסום בציבור של הדין וחשבון על שני
חלקיו עם שם הנקבל , יהיה כדי למלא , ולו גם חלקית , משהוא מ ה תכליות של ההליך
המשמעתי במובנן הרחב .
ניתנה היום , 1/1/23 , בהיעדר הצדדים .
דר' יוסף מישעל, יו " ר, נציג המנהל הכללי; דר' ערן סגל, נציג הסתדרות הרופאים
עו " ד אריה רוטר, נציג היוע צת המשפטי ת לממשלה
4

=== הדין והחשבון בעניין ד"ר זיגמונד רוטמן ===
בד"ם 1/4/21 המשנה למנכ"ל משרד הבריאות נגד ד"ר זיגמונד רוטמן
דד
__________________________________________________________________
מדינת ישראל
בתי הדין למשמעת, משרד הבריאות בירושלים
תיק מס. 1/4/21
בפני חברי הועדה :
דר' יוסף משעל, יו " ר , נציג המנהל הכללי
דר' ערן סגל, נציג הסתדרות הרופאים
עו " ד אריה רוטר, נציג היועץ המשפטי לממשלה
הקובל :
המשנה למנהל הכללי משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד יונתן ברג
נ ג ד
הנקבל :
ד"ר זיגמונד רוטמן
ע"י ב"כ עו"ד ערן קייזמן
דין וחשבון [בהתאם לסעיף 44 (ה) לפקודת הרופאים (נוסח חדש) תשל"ז, 1976 ]
1 . עניין קשה , קורע לב , הוטל ל פתחנו לחוות דעה אודותיו וליתן דין וחשבון בפני כב' שר
הבריאות . XXX XXX ע"ה , איש ה צעירה בת 27 , בדמי ימיה , אם לילד ו ב מצב של
הריון מתקדם , מובהלת בעיצומו של יום ה שבת לבית החולים לאחר שחשה ברע בעת
בילוי עם בני משפחתה . בחלוף זמן קצר היא מאבדת את הכרתה , מצבה מ י דרדר,
הניסיונו ת להצילה לא צלחו ובחלוף זמן, 6 ימים, היא נפטרת לבית עולמה ומותירה
אחריה בני משפחה וחברים כואבים , מתוסכלים וכועסים .
1

2 . האירוע קרה בשנת 2013 ורק כעת , בחלוף כ, 9 שנים , אנו ניגשים לסיכום חוות הדעת
ומסירת דין וחשבון בעניי ן מעורבותו של ה נקבל דנן בפרשה עגומה זו . העיכוב נבע ככל
הנראה מקצב קבלת ההחלטות בתוך המערכת , התלבטות מקצועית ושינוי עמדות . מכל
מקום הפרשה מעוררת שאלות רבות כמו: האם אפשר ו צריך הי ה לנהוג אחרת ? הניתן
היה להציל את XXX ז"ל? מה היה גורלה של XXX אילו הצילו את חייה ? מה היה
גורל ע ּו ב ר ה ? וכיוצ"ב שאלות מטרידות שחלקן מהתחום ההשקפתי/ פילוסופי ; ואולם
השאלה שלפתחנו הינה אחת בלבד ובה, ורק בה, נעסוק : מה מידת אחריותו
המשמעתית של הנקבל באירוע .
דברי רקע והליכים
3 . ב כתב הקובלנה ( מיום 4/4/21 ) שהוגש על ידי מנכ"ל משרד הבריאות, נציין כאן
בתמצית רק ככל שהדבר רלוונטי לחוות דעתנו , ונרשה לעצמנו , לנוחיות הקורא שאינו
מעולם הרפואה , לפרש בקצרה בהערות השוליים את המונחים הרפואיים הרלוונטיים -
נטען כי :
א . הנקבל הינו רופא מורשה ובעל תואר מומחה בתחום הנוירוכירורגיה. במועד
1
הרלוונטי לאירוע נשוא הקובלה הוא שימש כ כונן נוירוכירורגיה במרכז הרפואי אסף
הרופא בצריפין (להלן: בית החולים . )
ב . ביום 17/8/13 , יום שבת, הובאה לבית החולים הגב' XXX XXXX ז"ל ( להלן :
המנוחה ; XXX ) נשואה ואם לילד , בשבוע ה, 24 להריונה. היא הובאה בשעה
14:08 באמבולנס ל מלר"ד ( = מחלקה לרפואה דחופה ) של בית החולים כשהיא
בהכרה , עם תלונות על כאב ראש, בח י לות והקאות .
ג . המנוחה נבדקה ( 14:20 ) על ידי סטז'רית תורנית ותוארו ברישומים נסיבות הבאתה
לבית החולים ( = בילתה עם משפחתה בבריכה, חשה לא טוב, התלוננה על כאבי
ראש ותחוש ה של לפני עלפון , הקיאה כמה פעמים , בהכרה מלאה, ישנונית וחיוורת
. )
ד . המנוחה נבדקה ( 14:30 ) על ידי ד"ר סרגיי וסקי , מתמחה ברפואה פנימית , שהורה
על מתן נוזלים לוורי ד והדבר בוצע ( 14:40 ); נמדדו לה לחץ דם ודופק ( 14:55 ) .
1
במסגרת תפקידו כמנהל השרות הנוירוכירורגי של בית החולים.
2

ה . המנוחה הועברה ( 15:00 ) לחדר הלם וזאת עקב ירידה במצב ההכרה , פרכוסים
ויציאת קצף מהפה.
2
ו . בוצעה ל מנוחה ( 15:54 ) טומוגרפיה (= . T . C ) שהדגימה הידרוצפלוס עם זרימת דם
3
בכל עורקי המוח ודימום מסיבי בחדרי המוח . בבדיקה של ד"ר רן סוירסקי ,
4
גניקולוג , נמצא שהמנוחה במצב פוסט איקטלי ( = שלאחר פרכוס ) ועם דימום
בחדרי המוח .
ז . בהמשך ( 16:20 ) נבדקה המנוחה על ידי ד"ר דוד מיכאלי , נוירו כירורג תורן, שמצא
5
שהיא במצב של GCS 3 =( Coma Scale Glasgow ) ללא תגובה לגירוי
6
לכאבים , אישונים 5 מ"מ , דו צדדי ולא מגיבים לאור , ללא החזרים קורנאלים ,
7
אטוניה והדנמיה.
ח . ד"ר מיכאלי פנה טלפונית לנקבל ששימש כ כונן נוירוכירורגי והציג לו את המקרה.
נטען כי למרות מצבה הקשה של המנוחה , הנקבל לא הגיע לבית החלים לבדוק אותה
ונתן הוראות טלפוניות בלבד , לפיהן יש להימנע מאמצעי ם פולשניים .
ט . עוד נטען כי המנוחה נבדקה על ידי ד"ר מיכאל אושרוב , נו י רולוג , שמצא כי
8
המנוחה מגלה סימני לחץ דם מוגברים , לא מגיבה לאור , אין Doll's Eyes וללא
9
קישיון עורף או סימנים מאינגינליים נוספים .
2
הידרוצפלוס (הידרה=מים; צפלוס=ראש) נקרא בעברית " מיימת ראש " . מדובר ב עודפי נוזלים בחללי המוח
השונים, אשר מעלים את הלחץ התוך, גולגולתי שעלול לפגוע ברקמות המוח השונות, לה שפיע על תפקודו, ולגרום
לו נזק ים בלתי הפיכים ואף להביא למותו של החולה . הגדלה של חדרי המוח מעידה על חסימה בניקוז התקין של
נוזל המוח וגורם ללחץ מוגבר.
3
זרימה כזו מעידה על כך שהלחץ עדיין אינו די גבוה כדי לעצור את זרימת הדם למוח.
4
פרק הזמן שבין תום הפרכוסים ועד לחזרת החולה למצבו שלפני ההתקף =( State Ictal Post ( .
5
מדד ההכרה גלאזגו (או " סולם גלאזגו " באנגלית: Glasgow Coma Scale ובקיצור: GCS ) הוא מדד נוירולוגי
להערכת רמת ההכרה של אדם. לפי מדד זה המטופל מוערך לפי מספר קריטריונים קבועים, וסיכום הנקודות
מהווה הערכה כללית על פי מדד הגלאזגו. תוצאת מדד הגלאזגו מסייעת לניבוי סיכויי ההתאוששות של החולה .
המדד מורכב משלושה מבחנים: תגובת ה עין Eye opening), (E תגובה מילולית Verbal Response), (V
ו תנועה ) Motor Response, (M ; ) הערכים הללו נשקלים ביחד ולחוד. סכום ה GCS, המינימלי הוא 3
( תרדמת עמוקה או מוות ( בעוד שהגבוה ביותר הוא 15 (אדם עירני באופן מלא . )
6 רפסלקסים / החזרים מגזע המוח .
7 אטוניה היא מצב שבו הרחם אינו מתכווץ לאחר הלידה כפי שאמור לקרות במצב תקין.
8
לא מגיבה לאור, הכוונה לאישונים אינם מגיבים לאור ; אין Doll’s Eyes , הכוונה לחוסר תנועה של עיניים
בתגובה להזזת הראש, שניהם החזרים של גזע המוח שאינם מתפקדים כראוי, כלומר מהווים עדות לכאורה
לפגיעה בגזע המוח בשלב הבדיקה .
9
סימנים מנינגיאליים, סימנים היכולים להעיד על דלקת קרום המוח .
3

י . לאחר בדיקה זו , המנוחה הועברה ( 16:47 ) למחלקת טיפול נמרץ כללי כשהיא
10
מונשמת ונמצאת בחוסר הכרה עמוק ובחוסר יציבות המודינמית .
יא . על פי הנטען , לאחר קבלת עדכון על מצבה של המנוחה , ששירתה בחיל הרפואה ,
פנו לנקבל טלפונית כמה רופאים בכירים, ביניהם ד"ר שגיא הרנוף , יועץ הקרפ"ר
(=קצין רפואה ראשי בצה"ל ) לנוירולוגיה , בבקשה ש יגיע לבית החולים . בעקבות
פנייתם הנקבל ה גיע לבית החולים ( 20:46 ) וביצע בדיקת לחץ תוך גולגולתי ת וניקוז
חד ר י המוח .
יב . עוד צויין בכתב הקובלנה כי המנוחה שהתה בטיפול נמרץ עד לפטירתה ביום
23/8/13 ; כן נאמר כי ביום 19/8/13 בוצע US ע ּו ב רי שנמצא תקין, אולם בבדיקה
למחרת נמצא נזק מוחי לעובר והוחלט להפסיק את ההיריו ן .
יג . ביום 23/8/13 נקבע מוות מוחי למנוחה והיא נפטרה באותו היום .
4 . בחלק המשפטי של הקובלנה, מהן עבירות המשמעת המיוחסות לנקבל, נטען כי
הנקבל מנע מהמנוחה לקבל טיפול רפואי נאות כאמור ב סעי ף 5 לחוק זכויות החולה
תשנ"ו, 1996 ; כי גילה רשלנות חמורה במילוי תפקידו כרופא מורשה והתנהגות שאינה
הולמת רופא מורשה כאמ ו ר בסעיפים 41 ( 1 ( ) 3 ) ו, ( 7 ) לפקודת הרופאים (נוסח חדש)
תשל"ז, 1976 , בכך ש : בהיותו כ ונן נוירוכירורג י בביה"ח ולמרות דיווח של ה תורן
ה נוירוכירורג י על מצבה הקשה של המנוחה , הוא ל א הגיע לביה"ח כדי להתרשם ממצבה
והסתפק במתן הוראות טלפוניות בלבד ; כי למרות שממצאי הפרוגנוזה לא היו טובים
בהתחשב בגילה הצעיר והריונה של המנוחה , החליט שלא לבצע ניקוז של חדרי המוח
לשם הורדת הלחץ התוך גולגלתי ובכך מנע ממנה כל סיכוי להחלים מהדימום בחדרי
המוח . נטען כי היה על הנקבל , ככונן , להגיע לבית החולים ולבצע בדיקת לחץ תוך
גולגלת י וניקוז חדרי המוח כדי לאפשר למנו ח ה כל סיכוי לשרוד. בהתנהגותו הוא מנע
מהמנוחה לקבל טיפול רפואי נאות ; ו כי הגיע לבית החולים וביצע את ניקוז חדרי המוח
והורדת הלחץ התוך גולגלתי רק לאחר פניות רבות של בכירים .
5 . ביום 20/4/21 מינה כב' שר הבריאות את הח"מ לשמש כוועדה שתדון בקובלנ ה. תפקיד י
הוועדה וסמכויותיה הוגדרו בחוק וכן פורשו וסוכמו בפסיקת בית המשפט העליון ( ע " א
10
חוסר יציבות המודינמית, הכוונה לכך שלחצי הדם של החולה נמוכים וה ו א נזקק לתרופות כדי לשמור על לחץ
הדם, אינדיקטור נוסף לחומרת הפגיעה המוחית ש יש בה כדי לה שפיע על המערכת הלבבית ו לגרום לפגיעה קשה
בתפקוד הלב .
4

11
3425/90 ) . מובן שננהג בהתאם לכך . ב ישיבת הוועדה הראשונה ( מיום 1 19/7/2 ) ,
בטרם הקראת הקובלנה להתייחסות הנקבל , העלה ב"כ הנקבל טענה מקדמית למתן
החלטה לסילוק ההליך על הסף ב טענת סעד מן הצדק שנסמכה בעיקרה על השיהוי
בטיפול בפרשה והזמן הרב שחלף מאז האירוע . הטענה נדחתה בהחלטתנו המנומקת
( 10/9/21 ) ש אושרה ע"י מי ש הוסמך לכך מטעם כב' השר ( כב' השופט בדימ. אמנון
סטרשנוב , ב החלטה מיום 20/10/21 .)
6 . בישיב ה השנייה של הוועדה ( ב יום 16/2/22 ) הגיב הנקבל לנטען בקובלנה. בנוגע לרוב
המוחלט של סעיפי הקובלנה לא הייתה מחלוקת . זו נסבה רק על הנקודות הבאות :
א . הטלת ספק ב נוגע ל בדיקת המנוחה על ידי ד"ר סרגיי וסקי ( עמ' 4 לישיבה )
בהתייחס לסעיף 6 לקובלנה. ( כבר כאן ניתן להעיר כי, כפי שיובהר בהמשך -
להסתייגות זו אין חשיבות להמשך הבירור והיא מו זכרת רק למען הסדר הטוב ) .
ב . הכחשת הנטען בסעיף 10 לקובלנה בקשר לטענה בדבר אי הגעת הנקבל לבית החולים
והסתייגות מהמילה " למרות " במשפט " למרות מצבה הקשה של המנוחה , הנקבל
לא הגיע לביה"ח לבדוק את המנוחה ונתן הוראות טלפוניות בלבד , לפיהן יש
להימנע מאמצעים פולשניים .)שם ( "
ג . הכחשת האמור בסעיף 12 לקובלנה, עם ציפייה לקבל פרטים אודות הנטען בעניין
מעורבות אנשי הצבא ו פרופ' שגיא הרנוף וכן בעניין קיומה של שיחת טלפון כנטען
(שם, עמ' 5 .) הנקבל הוסיף ו טען כי הגיע לבית החולים לא בעקבות פניית האנשים
הנזכרים אלא בהחלטה שלו ככונן .
ד . ממילא הוכחש גם סעיף 14 בקובלנה שעניינו החלק המשפטי ועבירות המשמעת
שיוחסו לנקבל .
7 . על מנת ל השלים ולהבהיר את רצף האירועים על ציר הזמן ו לציין את אבני הדרך
העיקריות בטיפול בפרשה במסגרת משרד הבריאות , לרבות השיהוי הרב שחל בטיפול
בפרשה , נביא להלן קטע מהחלטתנו ב טענת הסף ( מיום 10/9/21 ) שנכתב על סמך
מסמך (מיום 11/8/21 ) שהוגש לנו מטעם הקובל ואשר דומה שאין מחלוקת על תכנו
11
ד"ר אלכסנדר פינסטרבוש נ' שר הבריאות, פ''ד מו ( 1 ) 321 ; תפקידה העיקרי של הוועדה הוא לרכז את החומר
הרלוונטי, לגבש את הראיות ובכלל זאת לשמוע את הגנת הנקבל, לדווח ל שר הבריאות על ההליכים שנתקיימו
לפניה ועל הראיות שהתגבשו ולהביע דעתה לפני ו באשר למסקנות הנראות לה כעולות מן החומר שהיה לפניה
(עמ' 329 א, ב ) .
5

בעניין לוחות הזמנים ; יהיה בכך , בין השאר, כדי לשפוך אור ולהבהיר את סיבת
התמשכות ההליכים בפרשה מורכבת זו :
א . המנוחה ז"ל , המנוחה, הובאה לבית החולים ביום 17/8/13 בשעה 14:00 ;
בשעה 15:54 בוצעה לה בדיקת טומוגרפיה =) CT ) שהעידה על דימום מסיבי בחדרי
המוח.
ב . ביום 23/8/13 נקבע המוות המוחי של המנוחה.
ג . ביום 11/9/13, התקבל במשרד הבריאות דיווח ראשוני על ה אירוע מאת בית
החולים .
ד . ביום 30/10/13, נתבקשה מטעם נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות הבהרה
מאת בית החולים לגבי מספר נקודות.
ה . ביום 28/9/14 נשלח מכתב מאת רע"ן רפואה בצה"ל ( כנראה בהיות המנוחה
חיילת בצה"ל ) אל משרד הבריאות, בו נתבקש מענה למספר שאלות לגבי הטיפול שניתן
למנוחה .
ו . ביום 2/11/14, ניתן מ ענה למכתב הנ"ל מאת ביה"ח, בו ניתן הסבר אודות
הטיפול שקיבלה המנוחה ב יחידת ה טיפול ה נמרץ .
ז . ביום 5/12/16, נשלח מכתב מטעם ב"כ המשפחה , אל נציב הקבילות ובו
שאלות ובקשות לעיון.
ח . ביום 12/12/16, שוגר מכתב מ את הנציב , שמיידע את ב"כ המשפחה כי לא
הוקמה ועדת בדיקה בעקבות מותה של המנוחה.
ט . ביום 3/1/17, קיים נציב הקבילות ישיבה עם משפחתה של המנוחה במשרד
הבריאות.
י . ביום 26/1/17, החליט הנציב להקים ועדת בדיקה במטרה לבדוק את הטיפול
שניתן למנוחה.
יא . ביום 11/9/17 וכן ב, 25/9/17, קיימה ועדת הבדיקה ישיבות וגבתה עדויות
בביה"ח.
יב . ביום 28/12/17, דו"ח הוועדה נשלח ל נציב .
יג . ביום 25/1/18, נשלח ה ל נציב תגובת בית החולים ועמדתו ביחס לממצאי
הוועדה .
6

יד . ביום 31/1/18, נשלח מכתב מ את משרד הבריאות א ל משפחת בצירוף דו"ח
הוועדה.
טו . ביום 5/18 6/, התקיימה שיחת הבהרה עם ד"ר זיגמונד רוטמן אצל ה נציב .
טז . ביום 21/5/18, נשלח מכתב מ את ה נציב אל מנהלת ביה"ח לפיו למרות הערות
לגבי התנהלותו של ד"ר רוטמן , לא נמצאה רשלנות חמורה מובהקת לפי פקודת
הרופאים .
יז . ביום 6/6/19, לאחר שיקול נוסף והתייעצות נשלח מאת ה נציב מכתב נוסף אל
מנהלת בית החולים ובו הערות נוספות לגבי התנהלותו של ד"ר רוטמן .
יח . ביום 28/11/19, נערך סיכום הבדיקה של ה נציב .
יט . ביום 1/12/19, המלצת ה נציב לתובעת הראשית של המשרד על נקיטת הליך
משמעתי נגד ד"ר רוטמן.
כ . בהמשך המסמך נטען כי ב שנת 2020 המשרד לא פעל כרגיל נוכח "שנת קורונה".
כא . ביום 4/4/21 הוגשה הקובלנה המשמעתית נגד הנקבל .
8 . בהמשך הישיבה הנ"ל ( 16/2/22 ) וכן במהלך הדיונים , הוגשו בהסכמה ( להגשתם , לא
בהכרח למשקלם ) מסמכים שונים מהתיק הרפואי של המנוחה וממסמכי משרד
הבריאות שנציין להלן לפי סדרם הכרונולוגי: (א) חוזר מנכ"ל משרד בריאות בעניין
אחריותו של הרופא הכונן מיום 21/1/98, ( ק/ 1 ;) (ב) חוזר משרד הבריאות בעניין
חובות ה רופא הכונן, מיום 20/1/2003 ( ק/ 2 ;) (ג) תיקון לחוזר המנכ"ל בעניין אחריות
ה רופא התורן , הרופא הכונן ומנהל המחלקה ככונן על, מיום 2/1/2011, ( ק/ 3 ;) (ד)
מסמכים מהתיק הרפואי של המנוחה ז"ל (מסמכים 20, 1, ק/ 4 ;) (ה) מסמך מאת ד"ר
שגיא הרנוף אל משפחת המנוחה בעניין הגב' המנוחה , מיום 22/1/14 ( נ/ 9 ;) (ו) מסמך
מאת ד"ר יובל לאונוב ז"ל מיום 2/11/14 ( נ/ 1 ;) (ז) חלקים מפרוטוקול מיום 11/9/17 של
וועדת הבדיקה של המשרד בעניין הטיפול הרפואי שניתן ל מנוחה ז"ל ( עמ' 118, 89 -
ק/ 7 ) ; (ח) דו"ח וועדת הבדיקה בעניין הטיפול הרפואי שניתן ל מנוחה ז"ל מיום
28/12/17 ( ק/ 5 ;) (ט) מסמך עמדת המרכז הרפואי ביחס למצאי ומסקנות וועדת
הבדיקה בעניין המנוחה ז"ל , מיום 25/1/18 ( נ/ 2 ) ; (י) רצף משורשר של מיילים
בהתייחסות לעניין תגובת המרכז הרפואי לדוח וועדת הבדיקה ( מיילים מ, 23/1/18 -
29/1/18 ; נ/ 3 ) ; (יא) פרוטוקול שיחת הבהרה עם הנקבל בעניינה של הגב' המנוחה ז"ל
מיום 6/5/18 ( ק/ 8 ; ) (יב) מסמך שימוע לד"ר זיגמונד רוטמן בנושא המנוחה ז"ל מיום
7

21/5/18 ; (יג) מסמך סיכום בדיקה בעניין המנוחה ז"ל מיום 28/11/2019 של נציב
קבילות הציבור במשרד הבריאות ; (יד) קטעי ספרות רפואית ופסיקה של בתי המשפט .
9 . בהמשך הישיבה הנ"ל ( 16/2/22 ) נשמעה מטעם ה קובל עדותו של יו"ר וועדת הבדיקה -
פרופ' ז 'אן סוסטיאל ; ב ישיבת המשך ( מ יום 21/3/22 ) העידו מטעם ה קובל ונחקרו גם
פרופ' שגיא הרנוף , וד"ר משה פורמן ; מטעם הנקבל העידו ונחקרו הוא עצמו וכן ד"ר
דוד מיכאלי מטעמו ( בישיבת 1/6/22 ); ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ
(בישיבת הוועדה מיום 12/7/22 ) וכעת הגיעה שעת הכנת הדין וחשבון .
כמה הערות מקדימות
10 . בטרם נצלול לתוך סבך העובדות והטענות מצאנו לנכון לציין את ההערות המקדימות
הבאות :
א . דין וחשבון זה נכתב על סמך כלל החומר שהועמד לעיוננו . החומר מכיל נתונים
ומידע עובדתי וכן ניתוח ותובנות שהוסקו על ידי מי שהביע אותן, הן בהליכים
שקדמו לדיונים בוועדה זו והן אלו שהושמעו בפניה . ממילא המידע כולל גם נתונים
שהושגו או ש התבהרו במהלך הבירור המקדים והטיפול בפרשה . מטבע הדברים
יש כאן לעיתים מעין " חוכמה לאחר מעשה " / " חוכמת הבדיעבד " . יש להבהיר כי
הזהרנו את עצמנו ש את פעולותיהם של המעורבים בפרשה, בדגש על הנקבל שעומד
במרכזה, עלינו לבחון בהתייחס למה שעמד לנגד מקבלי ההחלטות המעורבים בזמן
אמת . החלטות רפואיות , במיוחד ככל שהדבר נוגע להחלטות במצבי חירום, כמו זה
שבפנינו, מתקבלות מטבע הדברים בל חצי זמן ועל סמך מידע שלעיתים הינו חלקי
ולא מלא. לעיתים קיימות גם בעיות תקשורת טכניות ובין אישיות בהעברת המידע
בשרשרת הטיפול הרפואי . זו המציאות ואת התנהלות הגורמים האנושיים
המע ו רבים בה יש לבחון באספקלריה זו . אכן, מצופה מ כלל ה גורמים , לקחת
בחשבון החלטותיהם בזמן אמת את אי הוודאות הכרוכה בתחום עיסוק זה ולנקוט
צעדי זהירות ונטילת "מרחבי ביטחון" מתחייבים . ואולם ברקע הדברים צריכה
תמיד להיות מודעות, הן בשלב הפעולה והן בשלב השיפוט שלה בדיעבד, למציאות
מורכבת זו . המבחן הקובע לעניינ נ ו הינו אפוא מבחן המע שה, ההתנהלות בזמן
האירוע, ולא מבחן התוצאה גם אם זו קשה, אלא אם כן יש בה כדי ל ה שליך על
הבנת המעשה .
8

ב . במוקד הבחינה שלנו כוועדה עומד הנקבל כלפיו הוגשה הקובלנה נשוא ההליך .
למעט הנקבל , לא ננקט הליך משמעתי או אחר כלפי מאן דהוא נוסף במערכת
הרפואית של בית החולים ( ראה: הבהרות הקובל ב סיכומי ו , לשאלות הוועדה,
ישיבת 12/7/22 , עמ' 30 , 31 , 32 .) בנסיבות אלה מטבע הדברים ההתמקדות הינה
בהתנהלות ה נקבל בלבד . כי ו ן שכך אין להתעלם, וכך נהגנו, מהעובדה שהנקבל
נחשף לאירוע נשוא הקובלנה רק למעלה משעתיים מעת הגעת המנוחה לבית
החולים . אין חולק כי היו אלה שעתיים קריטיות לגורלה של המנוחה ז"ל ש ספק
אם הותירו חלון זמן כלשהו להצלתה . אין גם חולק כי במהלך אותו פרק זמן , או
לפחות ב חלק ניכר ממנו , הבנת הרופאים שעסקו בטיפול בה ה י יתה לכיוון רפואי
אחר , כזה הקשור בהריונה , ולא ל בעייה ה מוחית שגרמה למצבה , כפי שהתברר ה
בהמשך .
ג . ערך קדושת החיים : ב"כ הקובל בפתח סיכומיו שם דגש על עקרון זה כערך מוביל
בהפעלת שיקול הדעת בפרשה זו ( ישיבת 12/7/22 , עמ' 3 ) . נאמר מיד כי אין בדעתנו
להתייחס לעניין זה בהקשרים דנן . ערך " קדושת החיים " הינ ו בבחינת נקודת מוצא
שאין חולקים עלי ה. במהלך העיון בחומר ובשמיעת הראיות לא הוטל ספק
במחוייבותו של הנקבל לערך הזה . השאלה איננה מידת מחוייבותו של הנקבל לערך
קדושת החיים אלא דרך התנהלותו למימוש ה . בכך נתרכז ולא מעבר לכך .
ד . הנקבל הועמד לדין בין השאר בכך ש, " גילה.... רשלנות חמורה במילוי תפקידו
כרופא.. ;" המונח רשלנות חמורה הינו כבד ועמוס משמעות . יכולה להתפרש ממנו
אמירה בדבר אחריות ישירה למות החולה . יש מקום להבהיר כבר בפתח הדברים
כי דיוננו עוסק אך ורק בהיבטים המשמעתיים של הפרשה, זה תפקידנו, ולא מעבר
לכך . הדברים לובנו היטב בפסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת ד"ר
12
פינסט ר בוש (ע"א 3425/90 ) ובהתאם לו ננהג גם אנחנו ; בהקשר זה יש מקום
להבחין בין רשלנות לבין טעות בשיקול הדעת המקצועי שאיננה עולה כדי רשלנות .
האבחנה לעיתים אינה פשוטה, והפער בין המושגים במקרה נתון יכול להיות כחוט
השערה . זו אבחנה מתחייבת אם אין כוונה לשלול מבעל מקצוע כמו רופא את
12
הע"ש 3 לעיל . רשלנות חמורה במובנה של פקודת הרופאים [נוסח חדש] משמעותה מהותית וכללית, סטיית
רופא, במידה משמעותית, מרמת הטיפול המקובלת הצפויה ממנו במקרה נתון, הכול על, פי נסיבותיו המיוחדות של
כל מקרה ומקרה ( 332 ז, 333 א, ב, ג).
9

חירות הפעלת שיקול דעתו במקרה פרטני , חירות שהינה בליבת מקצוע הרפואה
ואי ּו ם עליה עלול לפגוע ב ו אנושות .
ה . ברקע ה פרשה מנסרת השאלה הקשה : מה היה קורה א יל ּו ? האם אילו פעל הנקבל
כפי שהקובל ציפה ממנו ( כעולה מכתב הקובלנה ), הייתה התוצאה שונה? האם
ניתן היה באותו שלב להציל את חייה של המנוחה ז"ל או של עוב ר ה ? ואילו נ צ לו חייה
ממוות, מה הייתה יכולה להיות איכותם ? נבהיר כי בהתאם להבנתנו את תפקידנו
בוועדה זו נתעלם מהשאלות הקשות והמייסרות הללו . כאמור , נבחן את התנהלות
הנקבל בזמן אמת , נוכח הנתונים שעמדו בפניו , בהתאם למצופה ממנו כרופא סביר ,
ובהתעלם מהתוצאה הטראגית שמטבע הדברים מכבידה על הדיון אך אינה צריכה
ל שמש גורם מכריע בסוגייה שבפנינו .
דיון
11 . נוכח עמדת הנקבל בתשובתו לקובלנה וכן נוכח הנטען בסיכומי הצדדים נראה
שהמחלוקת ביניהם נסבה על שלוש נקודות עיקריות : האחת, האם היה על הנקבל
להורות מיד עם קבלת המידע אודות מצבה של המנוחה ז"ל לבצע את הכנסת הנקז
13
לראשה של המנוחה ז"ל לשם הפח תת הלחץ במוחה (להלן: פעולת הניקוז ) ? השנייה -
האם היה על הנקבל להגיע פיזית לבית החולים מיד עם קבלת המידע האמור ? השלישית
, האם היה טעם מוצדק , רפואי או אחר , לביצוע פעולת הניקוז במועד בו ביצע זאת
הנקבל בשעות הערב ? ננסה לנתח את הנסיבות ואגב כך להתייחס לכל אחת מהשאלות
הללו בהיבט העובדתי והנורמטיבי .
12 . בטרם ניגש לבירור השאלות הללו במישור הקונקרטי של התנהלות הנקבל דנן , יש
להזכיר בקצרה את הוראות משרד הבריאות בנוגע ל תפקיד הכונן ויחסי האחריות שבינו
לבין הרופאים המכהנים / התורנים בפועל בבית החולים . ההוראות הללו , על פי מה
שהוצג בפנינו , ששונו וחודדו לאורך השנים , אמורות להציג את הציפייה הנורמטיבית של
המערכת מאת הרופא הב כיר המשמש כ כונן , משמע, בעת היותו שוהה בביתו וזמין
13
במהלך שמיעת הראיות וכן בחומר ה כתוב פעולת הניקוז נקראת גם הכנסת נקז, קנולה, קטטר , פעולה
ונטריקולארית, vent , התערבות ניתוחית וכו' . הכוונה בכל מקרה להחדרת נקז אחד ולעיתים אף שניים
כשהחדרים במוח מלאים בדם ואינם מתנקזים כראוי. הניקוז הז ה של הנוזל החוצה נקרא external, EVD
ventricular drainage , מונע התפתחות לחץ תוך מוחי גבוה שיכול לגרום להרניאציה .
10

לקריאה מאת תורני בית החולים בין לצורך ייעוץ והנחייה ובין לצורך הזעקה והגעה
פיזית לבית החולים .
א . בחוזר המנכ"ל מיום 21/1/98 ( ק / 1 ) הודגש , בין היתר , כי עצם הפנייה לבקשת סיוע
ועזר מצד הרופא הזוטר התורן במחלקה מטילה אחריות ומחוייבות על הרופא הבכיר
הכונן ומחייבת אותו לכלול בשיקוליו גם את הסיכון שהמידע המועבר אליו איננו שלם או
אינו מייצג במלואו את התמונה הקלינית . הוא חייב להיות ער להשלכות הנובעות מכך
ל גבי יכולתו לקבל החלטות או להמליץ בפני הרופא התורן כיצד לנהוג בחולה. לאור
התמונה המועברת אליו הוא נדרש להחליט אם להסתפק בקשר הטלפוני או לצאת לבית
החולים כדי להתרשם מהמצב מכלי ראשון .
ב . במסמך מאת ראש מינהל הרפואה במשרד , מיום 20/1/03 ( ק/ 2 ) חודדו הגדרות התפקיד
של הרופא הכונן , בין השאר בעניין זמינותו הפיזית לבית החולים במידת הצורך וכן נקבע
, כי עליו להתייצב בבית החולים גם אם לא התבקש לכך במפורש אך מהמידע שהגיע
לידו על פי שיקול דעתו יש צורך בכך .
ג . בתיקון לחוזר המנכ"ל , מיום 2/1/11 ( ק/ 3 ) ישנה חז רה וחידוד של הנושאים שנזכרו תוך
הדגשה כי על הרופא הכונן להיות זמין במהלך הכוננות , לבצע או להשגיח על ביצוע
פעולות רפואיות דחופות ובכלל זה פרוצדורות וניתוחים לאבחון וטיפול שהרופא התורן
אינו מסוגל או שאינו רשאי לבצע לבדו. כשמובא לידיעת הרופא הכונן מצבו הרפוא י של
חולה שעל פי שיקול דעתו המקצועי זקוק למעורבותו , האחריות לחולה עוברת לרופא
הכונן .
ד . בלא להתייחס לשאלת ההיררכיה שבין ההוראות הללו ותוקפן מבחינה נורמטיבית ,
וכן אם הן ממצות את כלל ההנחיות המחייבות , יש בהן כדי להכווין את העוסקים
ברפואה אל הנתיב הנכון וההסתכלות הראוייה בכל הנוגע למצב הדברים המקובל בבתי
החולים ו כן לעניין ה מצופה מאת כל העוסקים במלאכת הרפואה על דרגותיהם ותחומי
אחריותם השונים . נעבור אפוא לדיון בשאלות שהצבנו לעיל :
13 . לעניין השאלה הראשונה, הנחיית הנקבל בעת קבלת המידע אודות מצבה של המנוחה
ז"ל להימנע מהכנס ה מיידתי ת של ה נקז ו על המשך טיפול שמרני :
א . מכלל הראיות שהועמדו לעיוננו ועל פי הנזכר כבר לעיל , ה נקבל נחשף לראשונה
למצבה של המנוחה ז"ל רק ב סמוך לפני שעה 16:20 ; הדבר עולה מרישומי בית
החולים בתיקה הרפואי ( ק/ 4 ); זאת לאחר ששהתה מאז הגעתה לבית החולים ,
11

בסביבות שעה 14:00 במצב של הכרה ; היא טופלה במחלקה לרפואה דחופה ולאחר
14
מכן , לאחר טיפול ראשוני , בסביבות השעה 5:00 1 הועברה לחדר ההלם להמשך
טיפול עקב הידרדרות ו ירידה במצב ההכרה שלה בפרק הזמן של כ רבע שעה קודם
לכן . בסמוך לכך , נוכח זאת , הוזמנה עבורה ( 15:07 ) טומוגרפיה ממוחשבת (
.= C.T ) אותה עברה ופוענחה כמה דקות לפני השעה 16:00 ; בסיכום הבדיקה נרשם
על ידי הרופא המפענח כי מדובר ב, " דמם מסיבי ממקור תוך חדרי בחדר ליטרלי
ימני , חשוד ל, AVM או choroid plexus papilloma ; הידרוצפלו ס עקב הדימום
15
. מחיקת ציס ט רנות עקב בצקת . המקרה נדון עם נוירולוג , נוירוכירור ג וגניקולוג
תורן ....... ". הרופא המפענח מציין בסוף המסמך המופנה אל הרופא המטפל כי
" זהו פענוח ראשוני , עלייך לעיין בפענוח סופי חתום על ידי רופ א בכיר לאחר הזנתו
למערכת " .
ב . הרופא הנוירוכירור ג הנזכר היה ד"ר דוד מיכאלי ששימש תורן במחלקה אותה עת .
הוא מתאר (בשעה 16:20 ) בר י שומים בכתב יד את מצבה של המנוחה ז"ל " : חולה,
מונשמת , GSC, 3 ללא תגובות לגירוי לכאבים אישונים .. לא מגיבים לאור ללא
החזרים קורנאלים ... לפי יעוץ ד"ר רוטמן אין אינפקציה לטיפול נוירוכירורגי בשל
מצב שלה ( 3, GCS ) ; יוצה (צ"ל, יוצא ) קצף מהטובוס. לפי ct מוח לא חיוני
...... ; ". וכן את המלצתו : " אחרי ייעוץ עם ד"ר רוטמן הוחלט על טיפול שמרני
בטיפול נמרץ ב, mannitol ." מכאן שהשיחה הטלפונית עם הנקבל אירעה ככל
הנראה בסמוך לפני כן .
ג . ההייתה הנחיית הנקבל אותה עת בגדר הנחייה סבירה , נסבלת או חריגה ו בלתי
מתקבלת על הדעת ? הוגש לנו , כאמור, דו " ח וועדת הבדיקה מטעם משרד הבריאות
מיום 28/12/17 ( ק/ 5 ). בראש הוועדה כיהן פרופ' ז'אן סוסתיאל , מנהל המערך
הנוירולוג י במרכז הרפואי לגליל , ולצידו ד"ר דגן שוורץ , מנהל מחלקה לרפואה
דחופה במרכז הרפואי רבין וכן עו"ד רפי טויזר , יועץ משפטי במשרד הבריאות .
הוועדה דנה ב שלוש השגות שהועלו על ידי בני משפחת המנוחה : פרק הזמן הארוך
עד לבדיקתה על ידי רופא שאינ ו סטז'ר ; פרק הזמן האר וך עד לבדיקת . T . C מוח;
14
חדר הלם הינו חדר במלר"ד בו מצויים אמצעים מתקדמים יותר לטיפול במקרים מורכבים באפשרויות הנשמה ,
ניטור ופעולות טיפוליות הכרחיות שונות.
15
ציסטרנות הן המרווחים שבין גזע המוח לסביבתו . מחיקה שלהן מעידה על לחץ על גזע המוח בגלל התנפחות
כתוצאה מבצקת .
12

אי ביצוע מיידי של ניקוז מחדרי המוח לאח ר אבחון דמם בבדיקת ה, C.T. ; . וכן
בשתי שאלות נוספות שנגעו לאיכות התיעוד ולאי ביצוע אינטובציה לפני העברת
המטופלת לבדיקת ה, .T. C .
ד . בלי לגרוע ממסקנות הוועדה בנוגע לשאר השאלות, נתמקד לענייננו בזו הנוגעת לאי
ביצוע הניקוז מחדרי המוח. בעניין זה קובעת הוועדה: " את החלטתו שלא לנתח את
המנוחה בשלב מוקדם , נימק ד"ר רוטמן בפרוגנוזה העגומה של סיכויים דחוקים
ביותר להישרדות . אין אמנם מחלוקת על כך ששיעור תמותה ותחלואה של דימום
תוך חדרי ספונטני , בכלל ובפרט בדרגת חומרה זו הינם גבוהים ביותר , אך לא ניתן
היה להסיק מיד לאחר ביצוע ה, .T. C שסיכויי שרידותה של מנוחה אפסיים , עד
כדי פסילת האופציה הניתוחית על הסף. ב י יחוד אצל מטופלת מאוד צעירה ,
בהריון , ללא מחלות רקע , הכף הייתה צריכה ליפול לטובת התערבות טיפולית
16
הנושאת סיכוי כלשהו להישרדותה של המנוחה ז"ל. גם אם סדרות מסויימות
מעידות על שיעורי תמותה קרובים ל, 80% , המשמעות שסיכויי שרידותה של
המנוחה היו לפחות 20% על פי הסדרות המחמירות ביותר , ואף משמעותית גב וה
מכך לפי סדרות אחרות " .
ה . מכאן באה עמדתה המקצועית של הוועדה בהקשר זה : " מכאן דעתנו כי ההחלטה
להימנע מניתוח בשלב הראשון חרגה מהתגובה המצופה מהנוירוכירורג בנסיבות
המקרה וצורמת אף יותר בהתחשב בהפיכתה של אותה החלטה על ר קע הלחץ
שהופעל מסביב . קשה לקבוע מה היה גורלה של המנוחה ז " ל לו ה י יתה המנוחה
מנותחת מיד עם סיום בדיקת ה, C.T. אך בוודאי לא ניתן היה לפסוק באותה עת
שלא קיים סיכוי כלשהו לשרידותה ."
ו . בפרק המסקנות קובעת הוועדה בהקשר האמור: " לטעמנו היה מקום להורות על
התערבות ניתוחית כבר לאחר ההתייעצות בין הת ורן והכונן הנוירוכירורג י , ולכן
החלטתו של ד"ר רוטמן להמשיך בטיפול שמרני אינה החלטה סבירה בנסיבות
המקרה. עם זאת חשוב להדגיש שלא ניתן לקבוע כי התערבות בשלב מוקדם יותר
היית ה משנה את התוצאה הטראגית ".
ז . זה המקום לציין כי דומה שאין מחלוקת בשלב זה של הדיון על כי הפעולה הניתוחית
הנזכרת, משמע, החדרת הנקז, הינה פעולה רפואית פשוטה יחסית, " מינורית ,"
16
הכוונה למחקרים בהם תוארו סדר ות של מטופלים .
13

ש יכלה להתבצע ללא ספק על ידי ה תורן הנוירוכירורג י , לא דרשה את נוכחותו
הפיזית של הנקבל במקום, אף שחייבה את אישורו והנחייתו, והסיכון הנובע
ממנה בנסיבות העניין הינו נמוך וזניח לעומת החלופה הסופנית . השאלה מתמקדת
כרגע אך ורק בהנחייה של הנקבל שלא לעשות זאת , משיקולים שהוזכרו בין על ידו
ובין על ידי האחרים שמסרו את גרסתם .
ח . בפני וועדת הבדיקה הנ"ל וכן גם בפנינו מסר את עמדתו המקצועית פרופ' שגיא
הרנוף שבזמן האירוע שימש כסגן מנהל המחל קה הנוירוכירורגית בבית החולים
שיבא בתל השומר , ובעת העדות בפני הוועדה וכן בפנינו , מנהל המחלקה בבית
החולים בילינסון . פרופ' הרנוף הוכנס לתמונה נוכח היותו, ככל הנראה בהתנדבות
ובהסדר מיוחד, יועץ קצין הרפואה הראשי של צה"ל לענייני נוירוכירורגיה . נוכח
היות המנוחה חיילת (נַגֶדֶת) בצבא הקבע בחיל הרפואה ומעורבות אנשי החיל
באירוע מיד כשנודע להם על אישפוזה , נתבקשה חוות דעתו , בהיותו בחופ ש ה, והוא
אכן הביע אותה על סמך חומר, בדיקת ה, C.T. ששוגר אליו במסרון למקום
חופשתו . חוות דעתו, עליה עמד גם בעדויות הנזכרות הן בזמן אמת והן בעת מסירת
העדות , הייתה כי היה מקום לבצע את החדרת הנקז ללא שיהוי. עמדה זו באה
לביטוי כבר במסמך שמסר לבקשת בני משפחת המנוחה בסמוך לאירוע ( נ/ 9 מיום
22/1/14 ) שם כתב לאחר תיאור הנסיבות : " ...ה מלצתי על הכנסת קטטר ונטיקולרי
דחוף לשחרור הלחץ... מדובר בדימום תוך חדרי ללא מרכיב תוך מוחי.... הסיבה
להידרדרותה היה קרוב לוודאי הידרוצפלוס ועליית לחץ ולאלה הטיפול הוא הכנסת
קטטר ונטיקולרי... ; " ובלשונו בעת העדות בפני וועדת הבדיקה " : אני זוכר
שראיתי את הסי. טי. שלה. ....אמרתי ...יש דימום מאוד נרחב בתוך מערכת
החדרים , לא היה מרכיב .. ..של דימום מוחי שזה חשוב בעיני .. ..ומכיו ון שהיא
התדרדרה ממש זה היה בסמוך להידרדרות שלה, המלצתי להכניס לה נקז אחד או
שניים לתוך מערכת החדרים , היה לה חדרים גדולים בשביל לשחרר את הלחץ "
( ק/ 7, עדות בפני וועדת הבדיקה מיום 11/9/17 , עמ' 91 ;) כך גם בפנינו בעת עדותו
(ביום 21/3/22 ): הוא ציין את חלון הזמן הקצר העו מ ד לרשות הרופאים בנסיבות
כאלה ; לדבריו על סמך תמונת ה, . C.T בה צפה , מערכת חדרי המוח הייתה מלאה
דם, נראתה זרימה טובה של דם בשלב זה ועורקי המוח מתמלאים ( שם, בעמ' 3 ; )
הוא חזר על המלצתו בזמן אמת וכן בעת מתן העדות להכניס נקז אחד או שניים ( עמ'
14

11 ;) זו לדבריו המדיניות הנכונה בדרך כלל ( עמ' 46 ;) לדבריו באי הכנסת הנקז
מנעו מ את המנוחה את הסיכוי להינצל ( עמ' 41 ) , א ף כי את סיכוייה לשרוד התקשה
להעריך ( עמ' 6 ;) לדבריו במחלקה שלו עושים פעולה כזו, בהיותה פשוטה וברמת
סיכון נמוכה, כ, 100 עד 200 פעמים בשנה .
ט . בפנינו העיד ונחקר ארוכות גם יו"ר וועדת הבדיקה , פרופ' ז'אן סוסתיאל ( בישיבת
16/2/22 .) הוא חזר על עמדתו כפי שבאה לביטוי בדו"ח הוועדה בראשה עמד .
לדבריו כל רופא סביר היה מכניס נקז על מנת להקל על הלחץ ( עמ' 13 ) ; בהכרעה
בין מוות וודאי לבין סיכון למוות של 80% יש לקחת את האפשרות האחרונה ( עמ'
14 ); לדבריו במקרה של הידרוצפלוס ,התערבות בחלון הזמן המתאים , בתוך שעה
מעת הרחבת האישונים , משמע, עד שעה 16:10 לערך , יכולה הייתה להפוך את
הקערה על פיה (עמ' 15 ) והיו דברים כאלה בעבר ; במקרה כאן היה סיכוי להצלת
החולה אם מביאים בחשבון את גילה הצעיר יחסית ( עמ' 17 ) . העד הסכים כי במצב
שנוצר, נוכח אי טיפול מתאים מרגע הגעת המנוחה לבית החולים , והעובדה שהנקבל
קיבל את המידע על המ נ וחה כאשר כבר הייתה עם אישונים מורחבים, עם 3, GCS ,
17
ללא החזר Dolls eyes, כלומר דקות לא מעטות אחר י ה ה רני א ציה וחוסר תפקוד
של גזע המוח, הייתה בגדר דחיק ת המצב "אל הקיר" וכן ש הסיכוי בשלב זה
להצילה היה אכן נמוך ביותר. נ א מר גם של ּו נעשו פעולות מתאימות במועד, כלומר
כאשר עדיין הייתה בהכרה במלר״ד או מייד עם תחילת ההידרדרות, המצב היה
עשוי להיות שונה . לדבריו רוב הנוירוכירורגי ם היו עושים את הפעולה של החדרת
הנקז.
י . עמדת הנקבל בשאלה שהוצגה לעיל באה לביטוי בדבריו בשיחת ההבהרה שנערכה
עימו בעקבות דוח וועדת הבדיקה (ביום 6/5/18, סומנה ק/ 8 ) וכן בפנינו ( ישיבת
הוועדה מיום 1/6/22 ) : לדבריו בשיחת ההבהרה ( שהתנהלה בפני ד"ר בועז לב ,
נציב קבילות הציבור; פרופ' צבי ישראל , נוירוכירורג בכיר מבית החולים הדסה עין
כרם , ועו"ד רפי טויזר , יועמ"ש נציבות הקבילות ) , ביום האירוע , התקשר אליו
התורן ד"ר דוד מיכאלי תיאר בפניו את המקרה, שלח לו במסרון תמונה אחת ,
ממנה למד כי מדובר בהידרוצפלוס לא קיצוני , בינוני ו, " הבעיה זה הדימום ; "
17
הרני א ציה הינו מצב שבו עקב לחץ גבוה של הנוזל בתוך הגולגולת, בגלל הצטברות הדם שאינו מתנקז ובצקת,
ה מוח נדחק כלפי מטה וגזע המוח נדחף אל הפתח שבבסיס הגולגולת ונמחץ . במצב כזה, אם לא מטפלים מיידית -
עלול להגרם נזק בלתי הפיך עד כדי מוות.
15

לשאלת פרופ' ישראל ( שם , בעמ' 9, 7 ) השיב כי נוכח החתך היחיד שנשלח הוא לא
ראה את הגומה האחורית בגזע המוח, ראה שיש דימום מסיבי בחדר השלישי ,
ו הערכתו שהמצב נבע בעיקר מהדימום , ולא מההידרוצפלוס. לדבריו , בתיאום עם
הצוות שבבית החולים (התורן , ד"ר מיכאלי וד"ר ליאונוב , מנהל הטיפול נמרץ ) ,
סוכם שלא להכניס נקז באותה עת אלא לייצב את מצבה, לתת מניטול להפחתת
הלחץ התוך גולגלתי ; בהמשך הוא הגיע בעצמו לבית החולים בסביבות 30 : 18 (עמ'
11, 10 ) וביצע את פעולת הניקוז .
יא . לשאלת פרופ ' ישראל הסכים הנקבל כי על פי ה, C.T. לא היה דימום בתוך רקמת
גזע המוח אלא תוך מערכת החדרים, בעיקר החדר שלישי והרביעי ( עמ' 15, 16 ;)
לשאלה אם לא עלה על דעתו שעליו להגיע לבית החולים בעצמו השיב כי אכן הגיע
בשעה 30 : 18 למרות שדיברו עימו בשעה 16:30 . לדבריו " התכנית הייתה קודם
לייצב אותה , לחמצן אותה , טיפול נמרץ, לתת לה מניטול ולראות ברגע שהיא
יציבה אם יש איזו תגובה או משהו .... שנותן תקווה איפה שאנחנו יכולים לחשוב
על ... להכניס קנולה 'עמ ( " 18 .) " ...אנחנו נותנים .. עד שמייצבים אותה עם העניין
של הריאות ומנשימים מייצבים אותה בטיפול נמרץ, אמרת י בכל זאת לתת מניטול
... לפעמים אתה נותן מניטול ואם אתה רואה שיש קצת שיפור אז אתה אחר כך
ממשיך ..לכיוון ניתוח .. במקרה הזה...החולה ה י יתה גופה . נקודה . נקודה. הגזע,
לא היה לה גזע המוח... 'עמ( ". 36, 37 ; וכן בעמ' 47 ; 52 ) .
יב . לעניין סיבת ההחמרה עמד הנקבל על דעתו כי "..... הדבר המכריע זו הפגיעה
18
בדיאנצפלון , בגזע המוח העליון ... " (עמ' 19 ; ) ..." שם היה ..קריסה,
vasospasm אולי בנוסף בגלל .. הבעיה של החמצון , איסכמיה מוחית , יש פגיעה
19
של תפקוד של דיאנצפלון בגזע המוח על רקע vasospasm בעיה באוטורגולציה ,
20
גודש, וזה לא ..הידרוצפלוס שגרם להרניאציה וזה מה שגרם למות של הבחורה
18
מוח הביניים או הדיאנצפלון ) Diencephalon ( הוא חלק מ מערכת העצבים הממוקם ב מוח הקדמי , יחד
עם המוח הגדול .
19
מנגנון ויסות (=אוטורגולציה) של זרימת הדם, השומר על זרימה קבועה בלא תלות בלחצי הדם, באמצעות שינוי
התנגודת של דופן כלי הדם.
20
Herniation, ראה הע"ש 17 ; תהליך של עלייה של הלחץ התוך, גולגולתי, בשל דימום תוך, גולגולתי או בשל
הצטברות של נוזל המוח ה, CSF או בשל גידול, ויצירת לחץ על גזע המוח הגורם לדחיקתו לכיוון ה, foramen
magnum ; מה שגורם לסימנים שונים כמו האטה בדופק ושינויים בדפוסי הנשימה, תהליך זה הוא מסוכן ביותר
ועלול לגרום למוות.
16

הזאת ולה י דרדרות של החולה הזאת . וזה סופי לחלוטין . 'עמ( ". 21 , וכן בעמ' 27 ;
עמ' 28 " : מה שהרג אותה זה האיסכמיה והגודש והדיאנצפלון " ; וכן בעמ' 34 ; 49 .)
יג . לעניין השאלה " מה יש להפסיד " בביצ ו ע פעולת הניקוז, השיב : "... שאתה נותן
תקוות שווא למשפחה "... (עמ' 30 ) ; את סיכוייה של המנוחה ז"ל לשרוד העריך ב -
" ... אפס אחוז ... במקרה הזה , אפס אחוז ... " (עמ' 32 ...." ;) גם הקנולה ... לא עוזרת
לדילטציה חדר רביעי. כשיש דליטציה חדר רביעי זה סימן , אף אחד לא שרד את
זה 'עמ ( "... 33 ) .
יד . לעניין "חלון הזמן" להצלתה של המנוחה סבר הנקבל כי זה היה קיים , אם בכלל,
בין השעות 15:30, 14:00 ( שם, בעמ' 38 ; 40 ) .
טו . לשאלת פרופ' ישראל אם הנקבל מתחרט על שלא הורה מיד לבצע את הניקוז
המתבקש השיב : "... לא , לא. בגלל שזה לא הסיכוי שיש לה . זה לא הסיכוי. אם
זה היה הסיכוי ..שיש לה... בטוח שהייתי עושה את זה , זה לא הסיכוי שיש
לה. ". ( עמ ' 23 .)
טז . בדבריו בפנינו ( 1/6/22 ) חזר הנקבל על עיקרי גרסתו כפי שהובאו לעיל. נציין כאן
רק את מה שנראה חשוב להוסיף ולציין לעניין המלצתנו בשאלה שהצבנו לעיל :
הנקבל תיאר את השתלשלות העני י נים מנק ו דת ראותו , את חוות הדעת שקיבל מאת
ד"ר דוד מיכאלי בעת שיחתם ( עמ' 6, 11 ) והמסקנה כי אין צורך לעשו ת ניקוז
במצבה של החולה ( עמ' 20 ) ; הוא ציין כי בשגרת עבודתו בבית החולים , מתוך 19
ימי כוננות בחודש הוא מוזעק פיזית לבית החולים בערך בשליש מהם (עמ' 16 ) . גם
ד"ר דוד מיכאלי , שהעיד בפנינו ( 1/6/22 ) ,תמך בעיקרי עמדת הנקבל הן לעניין
הכנסת הנקז ( עמ' 92, 89 ) והן לעניין סיכויי החולה לשרוד ( 106 .)
יז . סיכום עד כאן לעניין השאלה בעניין הנחיית הנקבל בשאלת הכנסת הנקז: על סמך
כל מה ששמענו עד כה מפי העדים שמסרו את עמדותיהם המקצועיות בשאלה זו,
נראה ברור בעליל ש החלטתו של הנקבל בשאלה זו הייתה שגוייה . מדובר בפעולה
פשוטה יחסית , נטולת סיכונים ממשיים ביחס ל כל חלופה האפשרית , יכולה
להתבצע ללא קושי על ידי מי שנמצא בפועל בבית החולים ולמעט החשש ליצירת
מעין " תקוות שווא " כלפי המשפחה ( כטענת הנקבל ) לא הייתה כל סיבה ממשית
שלא להורות על ביצוע הפעולה באופן מיידי לאחר סיום ההתייעצות הטלפונית בין
הנקבל לבין תורני בית החולים .
17

יח . מובן שאין בידנו בשלב זה לשלול באופן מוחלט את השקפתו המקצועית של הנקבל
בדבר מצבה של המנוחה ; ברור לנו, כמו גם לעדים שהופיעו בפנינו, פרופ׳ סוסטיאל
ו פרופ׳ הר נוף כי הסיכוי להצלחה טיפולית היה נמוך ביותר גם בתחזית האופטימית
ביותר. סביר מאד שגם ל ּו בוצעה הפעולה לא היה הדב ר מביא להתאוששותה
והחלמתה של המנוחה ז״ל. אין לדעת מה היה קורה אילו בוצעה הפעולה במועד
הנזכר , האם לא היה זה כבר מאוחר מדי , ו האם לא חלף חלון ההזדמנות . אין לדעת
גם אם המחדל הזה של הנקבל הוא ש תרם במשהו למותה של המנוחה , מה גם
שסיבת הדימום שגרם למותה , למיטב ידיעתנו ,לא הובררה סופית עד כה . עם זאת
, לא הובאה בפנינו אף דעה בעלת משקל מליבת התחום המקצועי של הנוירוכירורגי ה
, למעט דעתו התומכת של ד"ר מיכאלי שהיה שותף להחלט ת הנקבל ונוגע בה -
שתתמוך במחדל , משמע, בהימנעות מביצוע ניקוז , על פני המעשה , משמע, ביצוע
הפעולה . לעומת זאת שמענו עמדות נחרצות ואחידות בעניין זה מפי נוירוכירורגים
בעלי שם ובעלי ניסיון מעשי רב כמו פרופ' סוסתיאל , ו פרופ' הרנוף וזו אף הייתה
דעתו המשתמעת בבירור של פרופ' ישראל . מעבר לכך , לדעתנו זה גם מה שמורה
השכל הישר לעשות : כ שעל כף המאזניים מונחים חיי אדם וסיכוי, גם אם קלוש -
להצלתם, ולעומת זאת פעולה פשוטה יחסית שאין בה חשש ל נזק ממשי, המסקנה
שנראית מתחייבת היא לפעול ולא לחדול כפי שהעדיף הנקבל. הטעם שהעלה
הנקבל , של חשש מיצירת תקוות שווא איננו יכול להיות בעל משקל נגד ממשי
לשיקולים ההפוכים שהוצבע עליהם . הרושם הוא שהטעם האמור נוצר בעיקר
לצרכי ההליכים המשמעתיים, שכן ספק אם בני המ ש פחה היו מודעים בכלל , בזמן
אמת , לדילמה הרפואית הכבדה שנדונה והוכרעה כפי שהוכרעה על ידי הרופאים .
מכל מקום , גם אותו "נ זק " אפשרי מאותה " תקוות שווא " אינו שקול לעומת עצם
התחושה ש צוות הרופאים עוש ה כמיטב יכולת ו להצילה גם בנסיבות קשות ביותר
אפילו כשהמצב חסר סיכוי .
14 . לעניין השאלה השנייה, האם היה על הנקבל להגיע פיזית לבית החולים מיד עם קבלת
המידע האמור ?
א . חלק ניכר מן החומר ודברי העדים שה ובאו בפנינו כבר צויין בקשר לשאלה הראשונה
דלעיל . לפיכך ניתן לקצר בעניינה של השאלה השנייה . אין חולקים שהנקבל נמנע
מלהגיע לבית החולים מיד בסיום שיחת ההיוועצות שקיים עם תורני בית החולים ,
18

שיחה שהתקיימה ככל הנראה , על פי הרישומים , בסמוך לפני השעה 16:20 . הוא
החליט להגיע רק בשעות אחר הצהריים המאוחרות ( לגרסתו ) או הערב (על פי
רישומי בית החולים ) . כך או אחרת מ ו סכם גם על ידו כי הגעתו הפיזית באה
בעקבות "הרעש" שנוצר נוכח התערבות אנשי חיל הרפואה שעסקו בכך . אין טענה
שנמנע מלהקדים ולהגיע לבית החולים מחמת " עצלות " או נוחות אישית . ה נקבל
נימק את ההימנעות ה זאת בהשקפתו המקצועית הוודאית אודות מצבה של המנוחה
בעת השיחה. את הדילמה היטיב לנסח פרופ' ישראל : "...לנקודה שהתורן מתקשר
אליך, ...לא עלה ב דעתך , איש ה צעירה , עשתה עכשיו קריזה שברור לנו עכשיו
שזה בגלל דמם תוך חדרי, איש ה צעירה בהריון ,אתה רואה חתך אחד של ה, CSF ,
לא עלה בדעתך ' אני צריך להגיע לשם כדי.... לעשות את ה, להתרשם בעצמי '
"..... (עמ' 16 לשיחת ההבהרה, 6/5/18 ;) וכן בהמשך : "...האם אתה קצת
מתחרט ...שלא הגעת במקום ואז אמרת אני מכניס כעת שני vents לשני החדרים
א.... ת ה לא מתחרט? 'עמ ( " 22 ) ; על כך השיב הנקבל: " לא. לא . בגלל שזה לא
הסיכוי שיש לה .. 'עמ ( ". 23 ;) וכן: " .. התכנית הייתה קודם לייצב אותה , לחמצן
אותה, טיפול נמרץ, לתת לה מניטול , ולראות , ברגע שהיא יציבה אם יש איזו
תגובה או משהו ש, שנותן איזו תקווה איפה שאנחנו יכולים חשוב על להכניס
קנולה. ( ". שם בעמ' 18 ) ; הנקבל גילה אפוא את דעתו כי תלה את שאלת הצורך
ב התייצבותו האישית המיידית ( כפוף כמובן לזמן הנסיעה מהבית ) בבית החולים
ב הערכתו המקצועית בדבר היעדר כל סיכוי לשרידותה של המנוחה . ובלשונו בפנינו
(עמ' 12 לישיבת 1/6/22 ) הוא לא ידע אם בתוך חצי שעה תהיה חול ה או גופ ה ( וכן
בעמ' 54 .) כפי שהובא כבר לעיל , דעתו המקצועית הייתה ל הסתפק ב פעולות לייצוב
מצבה ולאחר מכן לקבל , במידת הצורך , החלטות נוספות . את כל אלה סבר ש ניתן
לעשות בלא להיות נוכח במקום .
ב . דעתנו היא שהנקבל שגה בהחלטתו זו: כמי שבשגרת תורנויותיו מצא לנכון להגיע
לבית החולים לא מעט ( לדבריו , ב שליש מימי התורנות שלו מידי חודש ) נוכח הצורך
להיות נוכח פיזית ליד מיטת החולה בעת ביצוע פעולות קריטיות או היוועצויו ת
חשובות שהצריכו הערכת מצב מקרוב, תמוה שלא כך נהג במקרה זה. נראה שסמך
באופן מוחלט על חוות דעתו של התורן ד"ר מיכאלי , ולמעשה הכפיף את שיקול
דעתו שלו לעמדתו ולהערכתו המקצועית של ד"ר מיכאלי . אכן אין פסול
19

בהסתמכות על חוות דעת של בעל מקצוע וותיק ומנוסה שיש ע ימו היכרות רבת שנים
ו אימון רב. אלא שהאחריות בסופו של יום הינה על הכונן הבכיר ואי אפשר לפרוק
אחריות זו . הנקבל ניסה לחלק את האחריות ב כך שתיאר את ההחלטה הגורלית
כהחלטה משותפת ומתואמת עם בני שיחו בבית החולים ( ד"ר לאונוב , ד"ר מיכאלי ,
עמ' 11, 10 לישיבת 1/6/22 ) , אלא שאי ן לקבל זאת . ההחלטה, לטוב ולרע, הייתה
שלו, ושלו בלבד, וכל האחריות לה מוטלת רק על כתפיו . נוכח מורכבות הנושא ומה
שעמד על כף המאזניים, חיי אדם, הימנעותו מבחינת המצב מקרוב ובאופן אישי ,
הייתה חריגה מהמצופה מרופא בכיר סביר.
ג . מתוך החומר שהובא בפנינו נראה שד"ר מיכאלי העביר לנקבל צילום של חתך אחד
בלבד מתוך צילומי תמונת המוח כפי ש ע לתה בבדיקת ה, C.T. ; ספק בענ יי נו אם
ניתן על סמך חתך אחד לקבל החלטות כבדות משקל בנוגע למצב המוח ברגע הנתון .
נדונה בפנינו גם השאלה אם לטיפול שקיבלה המנוחה בטרם בדיקת ה, C.T.
משמע, פעולות ההחייאה שבוצעו בה, כמו הנשמה , מתן תרופות וכד' יכולה
הייתה להיות השפעה על דיוק קביעת רמת הגלאזגו ו ממצאי הבדיקה. זה כשלעצמו
חייב קבלת החלטות מקרוב ומכלי ראשון ולא תוך הסתמכות על חו ות דעת של
אחרים . לדעתנו זהו מקרה מובהק בו היה על הנקבל להגיע בהקדם לבית החולים ,
לראות במו עיניו את כל התמונה הרפואית העדכנית ולקבל, תוך היוועצות עם צוות
הרופאים , החלטות מתאימות . כמי שראה חשיבות בעמדת משפחת החולה, כפי
שנראה בהמשך, היה עליו לה בין כי לעצם נוכחותו ליד מיטת יקירתם היה גם כדי
לחזק את אמונם בסגל הרפואי שעושה כל שביכולתו להציל את חייה . אילו עשה
זאת היה מקום לכבד כל החלטה שבשיקול דעתו המקצועית , לרבות אותן החלטות
ש בפועל קיבל מביתו . העובדה שקיבל בבית ו החלטה שלא לבצע את פעולת ה ניקוז -
החלטה שקבענו כי לא הייתה סבירה בנסיבות העניין, מחמירה בעינינו את השיבוש
שחל בשיקול דעתו של הנקבל בשאלת הצורך בהתייצבותו המיידית ליד מיטת
החולה .
ד . יתר על כן , התקשינו להבין את ההיגיו ן ש בדחיית פעולה של ניקוז עד לזמן שבו
המטופלת ת ראה סימנים שהגיבה לטיפול. הלוא אם הייתה מצופה תגובה מאוחרת
יותר, בוודאי ובוודאי שהיה נכון לבצע את הניקוז בהקדם האפשרי עוד קודם לכן,
ועובדה זו לא קשורה כלל למחשבה שסיבת הנזק לגזע המוח אינה לחץ תוך מוחי
20

מוגבר ( כפ י שטוען הנקבל ) אלא איסכמי ה כתוצאה מחוסר אספקת דם לגזע המוח.
כך או כך, אין ספק שמטופלת במצב כה קשה זקוקה לנ וירוכירורג המנוסה ביותר
ליד מיטתה, אם על מנת לנקז נוזל מוחי, או כדי לדון ולבצע ביחד עם רופאי ה טיפול
ה נמרץ את הפעולות הנדרשות כדי לשפר את זרימת הדם למוח, העלאת לחץ הדם,
הנחיות לגבי קירור המטופלת, מתן תרופות ונוזלים להפחתת הבצקת . הנקבל
החליט על מתן מניטול לצורך הפחתת בצקת מוחית אבל גם זו פעולה שנועדה
להפחית את הלחץ התוך גולגולתי, אם כך, על אחת כמה וכמה ש היה נכון להיות ליד
מיטתה ולבצע את הניקוז.
ה . מתוך כלל חוות הדעת שבאו בפנינו , הן בכתב והן בעל פה , אי אפשר להשתחרר
מהמסקנה שלא רק בדיעבד אלא גם בזמן אמת היה על הנקבל להבין ולהפנים
שמדובר במקרה סבוך שיש לו לכל הפחות פנים רפואיות לכאן ולכאן . בנסיבות
אלה , כאמור, אסור היה לו לסמוך על חוות דעת של אחר, גם אם אותו אחר הינו בר
סמכא מוערך בתחומו, והיה עליו להגיע לבית החולים בהקדם על מנת לדון במצב
החולה מקרוב. על מי שנושא באחריות הכוללת לפעול בנסיבות כאלה באורח עצמאי
על מנת שיוכל להגיע למסקנות הנכונות באופן בלתי אמצעי . התרשמותנו היא
ש בטחונו העצמ י ה מקצועי של הנקבל עמד לו במקרה זה לרועץ . חוששנו שאת
הנתון הזה הנקבל מתקשה לקבל גם כיום אך אם ישמע לעצתנו , שומה עליו
להפנימו כחלק מתהליך תיקון עצמי שלו .
ו . נעיר בהקשר זה כי גם אילו הורה טלפונית על ביצוע פעול ת הניקוז , גם אז היה עליו
לדעתנו להגיע בהקדם לבית החולים על מנת לראות מקרוב את מידת ההשפעה של
הדבר על החולה . ואולם למצער היה להימנעות מכך הסבר שיכול היה להתקבל על
הדעת כחלק ממרחב שיקול הדעת של רופא בכיר. נוכח ההחלטה הראשונה השגוייה ,
לא נמצאה כל הצדקה להחלטה השנייה .
ז . כאמור, דעתנו היא כי הנקבל שגה באי הגעתו בהקדם האפשרי לבית החולים .
15 . לעניין השאלה השלישית : האם היה טעם מוצדק , רפואי או אחר , לביצוע פעולת
הניקוז במועד בו ביצע זאת הנקבל בשעות הערב ?
א . גם בשאלה זו אין צורך להאריך נוכח הבאת עיקרי הדברים כבר בדיון לעיל . על פי
הרישומים , הנקבל הגיע לבית החולים בשעות הערב רק בעקבות "הלחץ" הסביבתי
שהופעל עליו מצד גורמים חיצוניים . לדבריו היה זה בשעה מוקדמת יותר , הוא
21

שינה את דעתו , ו החליט להגיע לבית החולים ולבצע את הכנסת הנקז , לאחר ש שמע
על קיומה של חוות דעת רפואית אחרת שממליצה לבצע ניקוז ( ישיבת 1/6/22 , עמ'
19 , 21 ) , החשש ממה יגידו ( שם בעמ' 32 ) , מה תחשוב המשפחה ( שם, בעמ' 33 )
ונוכח מה שראה כשהגיע לבית החולים (כעס של אמה של המנוח ה, מעורבות אנשי
הצבא וכו ' שם בעמ' 40 . ) לשאלת המועד המדוייק של הגעתו לבית החולים אין
חשיבות מכרעת . בכל מקרה מוסכם גם עליו כי בעת שהגיע וביצע את הפעולה
הניתוחית של הכנסת הנקז הוא עשה זאת בלא להאמין בתכליתה הרפואית בעת
ביצועה אלא רק כדי לרצות או "להרגיע" את "הסביבה".
ב . אין צורך להכביר מילים על איכותה המקצועית של ההחלטה הזו . אם סבר הנקבל
כי אין טעם בביצוע פעולת הניקוז בעת שנודע לו מצבה של המנוחה , ברי כי אין שום
טעם רפואי לעשות זאת בחלוף שעות ובהידרדרות המצב כפי שקר ת ה בפועל . גם אם
נבין לנפש ו כאדם שנקלע למצב מביך של "בין הפטיש לסדן" אין זו התנהלות
ראוייה ל אף רופא, בוודאי שלא לרופא בכיר שאמור לשמש דוגמא ומופת לצעירים
ולזוטרים ממנו, והכל בהתאם לסטנדרטים מקובלים וראויים לכיבוד. ככל
שהאמין ובטח בעמדתו המקצועית , היה עליו לעמוד עליה , לנסות להסביר אותה
לבני המשפחה ולשאת באחריות לתוצאותיה . הניסיון לערפל את המצב בפעולה
חסרת תכלית, ובמכוון איננו מוצאים לנכון להתייחס לשאלות עיוניות כמו משמעות
הפגיעה המיותרת בגוף החולה חסר הישע וכבודו ושאלות נוספות כיוצא באלה -
הינו פתטי וחבל שכ ך נעשה.
ג . התוצאה היא שמצאנו כי התנהלות הנקבל בעניין זה לא הייתה התנהלות ראוייה
בהתאם למצופה מרופא בישראל .
16 . בטרם סיום נבקש להתייחס לש לושה ענייני ם שעלו אגב הטיפול בפרשה זו וראוי להביע
בהם דעה:
א . מעורבות אנשי הצבא בעניינה של המנוחה ז"ל : כאמור, עם הגעת המידע על מצבה
של המנוחה לגורמי הרפואה בצבא , הם, ד"ר משה פורמן , ששימש אותה עת ראש
ענף רפואה בחיל המודיעין , ועוזרו, נזעקו לבית החולים על מנת ללוות מקרוב את
הטיפול בה. הדבר נבע מעצם היותה חיילת ( נ ג ד ת ) בצבא הקבע בחיל הרפואה
ויתכן שגם מההיכרות האישית עימה. מעורבות זו הביאה בהמשך גם להיוועצות עם
פרופ' הרנוף שמצא לנכון להביע דעה בעניין הטיפול המתאים בנסיבות שתוארו בפניו
22

מרחוק ואף להציע לבחון אפשרות להעבירה לבית החולים בו כיהן כ סגן ראש
המחלקה אותה עת . ברי כי , ככלל, התערבות של גורמים חיצוניים בעבודת בית
החולים, גם אם באה מכוונות טוב ות, איננה דבר טבעי ובנס יבות מסויימות אף
עלול ה להפריע למהלך התקין של העבודה המקצועית . הבאת והבעת דעות רפואיות
נוספות מחוץ למערך הרגיל של בית החולים, אם נעשות בדרך של הפעלת לחץ -
עלולות לעיתים להשפיע לרעה על עצמאות שיקול הדעת של אנשי בית החולים
וליצור , לפגום או לעורר חשש ב מידת האימון של בני המשפחה בטיפול שמקבל
החולה בבית החולים ; זוהי בוודאי תוצאה לא רצויה לכלל המעורבים ולתדמית
מ ק צוע הרפואה בעיני הציבור . עם זאת יש להודות כי התערבות כזו איננה דבר זר
לחלוטין ובלתי מקובל במקומותינו . מקובל ואף לגיטימי לבקש חוות דעת נוספת
לאבחנה רפואית ואין בכך , כשלעצמו , משום פסול , ובלבד שהדבר נעשה בצינורות
ה מקצועיים ה ראויים , בדרך סדורה ובשיח מקצועי מכבד . התרשמותנו היא
שבנסיבות המקרה דנן ההת ערבות של גורמי הצבא מול בית החולים ומול המשפחה
נעשתה באורח תקין , בתיאום עם אנשי בית החולים . לא מצאנו גם ניסיון מכוון
לפגוע באימון המשפחה בבית החולים ובטיפול הרפואי שניתן , אם כי אי אפשר
להוציא מכלל אפשרות שמסקנה מעציבה כזו נגזרה בסופו של יום על ידי המ שפחה
ויועציה.
ב . סירוב הנקבל לשוחח עם גורמי רפואה : במהלך הטיפול בפרשה עלתה הטענה כי
הנקבל סירב לדבר עם גורמים מקצועיים שרצו לשוחח עימו אודות המנוחה ודרך
הטיפול בה. הנקבל הכחיש שסירב לשיחות כאלה או שהתקיימו כאלה ישירות מולו .
על פי כלל החומר בו עיינו לא מצאנו ראיה לסתור את גרסת הנקבל ויש לקבל אותה
כפי ש הובעה על ידו . אין לקביעה זו חשיבות לעצם ה מסקנות בעניין הקבילה דנן ,
אך יש בה כדי להעמיד דברים על דיוקם ול ּו רק על מנת לשמור על כבודו כרופא בכיר.
יתכן שאילו נוצר קשר ישיר בין הנקבל ל פרופ' הרנוף, דבר ש ה יה הנכון לקיים, היה
הש י ח ביניהם מוביל להסכמה בדבר הטיפול הנדרש אותה עת , אך אין בידנו די
מידע לקבוע באחריות מי היה לקדם קשר כזה ומה נעשה בפועל .
ג . המחלוקת ב ספרות הרפואית : הופנינו לאזכורים מהספרות המקצועית להכרעה
במקרים כמו הנידון דידן . עיינו בתגובת המחלקה המשפטית של בית החולים ( מיום
15/1/18, נ/ 2 ) וכן בתגוב ה החריפה עליה ( של פרופ' סוסתיאל במייל מיום
23

29/1/18 ; נ/ 3 .) אף שדעתנו נוטה ל טובת ביקורת של פרופ ' סוסתיאל על הניתוח
העיוני שהציג בית החולים , אין לנו צורך להכריע בין הרים גבוהים שכן, כפי שכבר
ציינו לעיל , השאלה לדיון איננה איזו הערכה מקצועית הינה ההערכה שנמצאה
בדיעבד ה נכונה מבחינה רפואית לעניין סיכוייה של המנוחה לשרוד . השאלה הינה
איך רופא סביר צריך , בזמן אמת , לנהוג במצב של היעדר בהירות מוחלטת של
המצב הרפואי . מצאנו כי נוכח הנתונים החלקיים שעמדו לרשותו של צוות הרופאים
היה זה יומרני מצד ה נקבל לגבש מרחוק עמדה רפואית נחרצת בהכרעה בלתי הפיכה
. מזחיחות דעת כזו יש לחשוש ולהזהיר. במקרי ספק , אפילו של " ספק ספיקא " אל
לו לרופא לחרוג מגבולות הוודאות של בן אנוש ולחרוץ גורלות . מידת הענווה ראוייה
ליישום כאן כמו גם ב עיסוקים אחרים חורצי גורלות.
מסקנות מבחינה משמעתית
17 . משבאנו לכך יש לדון בהיבטים המשמעתיים של התנהלות הנקבל :
א . כמתואר לעיל מצאנו את התנהלותו של הנקבל שגוייה ובלתי ראוייה בכל שלוש
השאלות שנותרו במחלוקת בין הצדדים . השאלה לדיון בשלב זה הינה אם ובאיזו
מידה עבר את עבירות המשמעת הנזכרות בקובלנה. כזכור , הקובל ייחס לנקבל
עבירות על סעיפים קטנים ( 1 ) ; ( 3 ) ; ו, ( 7 ) של סעיף 41 לפקודת הרופאים .
ב . פשיטא שמסכת העובדות כפי שתוארה ממלאת את יסודות העבירה המשמעתית של
התנהגות בדרך שאינה הולמת רופא מורשה [ סעיף 41 (. 1 )] ואין מקום להאריך בכך
יתר על המידה. הדברים כבר צוינו והודגשו אגב תיאור ם לעיל .
ג . השאלה היא אם עבר בהתנהגותו, מעשיו ומחדליו, גם על עבירה של רשלנות
חמורה במילוי תפקידו כרופא מורשה [ סעיף 41 ( 3 ) לפקודה]. רשלנות חמורה
משמעה סטייה חריפה מסטנדרט רפואי מקובל . לא בלי התלבטות עמדתנו היא כי
הנקבל אכן חצה במקרה דנן את הקו העדין המפריד בין טעות בשיקול דעת לבין
רשלנות ועבר את העבירה בנוגע לשתי השאלות הראשונות שהצבנו לעיל . הוא לא
השכיל להצ ביע על אף טעם מתקבל על הדעת להתנהלותו, הן לעניין ההנחייה לאי
הכנסת הנקז , והן לעניין אי התייצבותו המיידית בבית החולים, וזאת במיוחד נוכח
העמדה המקובלת בין הרופאים בתחום הנוירולוגיה כפי שהוצגה בפנינו . נדגיש כי
אין בדברים כדי להטיל ספק במומחיותו, כישוריו ובניסיונו רב השנים של הנקבל.
24

יתכן שדווקא בטחונו בידע ובניסיון המקצועי שצבר הוא שעמד בעוכריו . מצופה
מרופא להיות מקצוען , מנוסה, בעל בטחון עצמי , אך גם עניו ופתוח לעמדות
מקובלות אחרות . התרשמותנו היא ש בתחום זה על הנקבל להפנים את חסרונותיו .
בעניין ביצוע פעולת הניקוז בעת שביצע אותה, אין בכך רשלנות אלא כאמור
התנהלות שאינה הולמת .
ד . האם הנקבל הפר את החובה שב, חוק זכויות החולה כפי שיוחס לו בכתב הקובלנה?
סעיף 5 לחוק קובע כי " מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות , הן מבחינת הרמה
המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש " . דומה שמשמצאנו את
הנקבל כמי שחצה את הקו המסמן את גבולות המשמעת, ממילא הפר גם את החובה
הנ"ל שבחוק.
ה . נדגיש שוב : אין בדברים האמורים לעיל משום הטלת אחריות על הנקבל למותה של
המנוחה ז"ל . סיבת הדימום המסיבי במוחה אינה ידועה, ו קיימת מידה לא מועטה
של הסתברות ש כאשר הובאו הדברים לראשונה לידיעתו של הנקבל , צוות בית
החולים כבר " איחר את הרכבת " וה סיכוי ה ממשי להצילה היה מזערי . לפיכך
כאמור, לא ניתן לומר, שבחוסר מעשיו ו ב החלטות יו השגויות הוא תרם במשהו
למותה של המנוחה . אין להוציא גם מכ לל אפשרות שלו נקבעה סיבת המוות הייתה
עמדתו הרפואית של הנקבל נמצאת בדיעבד הנכונה . זאת כנראה לעולם לא נדע .
כאמור, לא נדע גם אם חלון הזמן שהוזכר בעדויות , להצלתה של המנוחה, שלכל
הדעות היה , אם בכלל, מצומצם ביותר, היה רלוונטי בנסיבות דנן באופן מעשי .
הטענות כלפי הנקבל הינן אך ורק ב תחום המשמעת נוכח התנהלות, בחלקה שגויה
ובחלקה בלתי הולמת, אך אין בהן כדי לקשור אותו ישירות לתוצאה הטראגית .
המלצה
18 . נוכח האמור , דעתנו היא כי יש למצוא את הנקבל כמי שעבר את עבירות המשמעת
שיוחסו לו בכתב הקובלנה .
19 . יש ל הורות למזכירות הועדה ל קבוע את התיק לשמיעת עמדות הצדדים לעניין הפעלת
סמכויות השר בקשר לאמצעי המשמעת המתאימים בנסיבות העניין , בהתאם לסעיף 41
רישא ל פקודת הרופאים .
25

ניתנה היום , 18/10/22 , בהיעדר הצדדים .
דר' יוסף מישעל, יו " ר, נציג המנהל הכללי ; דר' ערן סגל, נציג הסתדרות הרופאים
עו " ד אריה רוטר, נציג היועץ המשפטי לממשלה
26