ד״ר מחמוד עבאסי

=== החלטת השופט (בדימוס) א. סטרשנוב ===
1
צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז, 1976
החלטה 24, 09
בפ ני:
השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הקובל
ע"י ב"כ, עו"ד יונתן ברג
לבין:
דר' מחמוד עבאסי הנקבל
ע"י ב"כ, עו"ד ליאור פרי
ה ח ל ט ה
העובדות
1 . ד ר ' מחמוד עבאסי ה ו א רופא מורשה , ש קיבל את רשיונו בשנת 2016 , ומשמש כרופא במוקד הרפואי
"טרם" (להלן, דר' עבאסי או הנקבל .)
2 . בתאריך 24.09.16 , בשעה 22.59 , הגיע מר ז.א.ל, בן 6 5 (להלן, ה מטופל ) למ וקד "טרם" בפסגת
זאב בירושלים (להלן, המוקד ), כ אשר הוא סובל מכאבים בחזה . המטופל עבר , בשנת 2009 , צ ינתור
לבבי עם סטנט, וכמו כן ה וא חולה סוכרת, מעשן ועם רקע משפחתי של מחלת לב איסכמית.
בשעה 23.05 בוצעה למטופל בדיקת א.ק. ג. אשר פוענחה על ידי הנקבל כתרשים שאינו מלמד על סימני
איסכמיה חריפה, אם כי "הפענוח שנעשה לא היה תקין".
3 . לאור העובדה שסניף הרפואה במוק ד "טרם" בפסגת זאב, נסגר בשעה 23.30 , ומבלי להתייעץ עם כונן
או רופא בכיר, נשלח המטופל על ידי הנקבל באופן עצמאי להמשך טיפול בסניף "טרם" ברוממה, מרחק
20 דקות נסיעה מהסניף בגבעת זאב. המטופל נסע ברכבו למרפאת "טרם" ברוממה, אך לא הגיע ליעדו ,
ונפטר בדרך ברכבו.
הקובלנה
4 . ביום 5.2.23 הוגשה קובלנה נגד הנקבל , בה נטען כי הוא גילה רשלנות חמורה במילוי תפקידו כ רופא
מורשה, כאמור בסעי פים 41 ( 3 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל" ז, 1976 , בצירוף סעיף 5 לחוק
זכויות החולה, התשנ"ו, 1996 .

2
5 . ראשי הרשלנות המיוחסים לנקבל, הי ו כדלהלן:
א . התעלם מהפרופיל הרפואי של המטופל, המעורר חשד לאירוע איסכמי בשריר הלב, ועל, כן לא פינה
מיד את המטופל לבית חולים בנט"ן.
ב . לא פענח את תרשים הא.ק.ג. של המטופל כתרשים בעייתי.
ג . לא התייעץ עם הרופא הכונן או רופא בכיר אחר ב"טרם" לפני ששלח את המטופל לסניף אחר .
ד . הורה למטופל לנסוע עצמאית למרפאה ברוממה, ובכך לא דאג לו להשגחה, כנדרש.
דוח ועדת המשמעת, ההכרעה
6 . בעקבות הגשת הקובלנה, מינה שר הבריאות ועדת משמעת כדי לדון בה, בהרכב: ד ר' סאהר סרור
יו"ר, דר' ורד חרמוש ועו"ד אריה רוטר, חברים . הנקבל כפר באשמות המיוחס ות לו בכתב הקובלנה,
והוועדה קבלה ראיות ושמעה עדויות, לרבות עדויות מומחים מטעם הצדדים. כך, שמעה הוועדה את
עדותו של דר' א' בטלר, מומחה לקרדיולוגיה, מטעם התביעה (אם כי עדותו הושמעה באמצעות הזום,
ונקט ע ה במהלכה), ואת עדותו של פרופ' מ' דרשר, מומחה לרפואה דחופה , שהעיד מטעם ההגנה.
7 . בדוח שהגישה ביום 26.3.74 , התייחסה הוועדה לראשי הרשלנות שיוחסו לנקבל בכתב הקובלנה,
וקבעה כדלהלן:
א . לעניין איבחון מצבו של המטופל , קבעה הוועדה בזו הלשון:
" נוכח הרקע הרפואי הקודם של המטופל כפי שבא לידי ביטוי ברשומה הרפואית, לרבות
עברו, גם אם חלפו כ, 7 שנים לאחר הצנתור ללא חזרה על תופעות דומות, היה ע ל הנקבל
לתת לעניין זה תשומת לב מיוחדת גדולה מזו שנתן. הנתונים המדאיגים בעיקר, היו
אמורים להיות תרשים הא.ק.ג. שלכל הדעות לא היה תקין, ונתוני לחץ הדם שהיו גבוהים
באורח משמעותי מהנורמה".
ב . לעניי ן חובת ההתייעצות עם רופא בכיר , קבעה הוועדה, כדלהלן:
"אסור היה לנקבל לקבל החלטה עצמאית. העובדה שהמרפאה שלו אמורה הייתה
להיסגר בשעה 23.30 לא הייתה צריכה להיות מרכיב מכריע בשיקוליו. היה עליו
להיוועץ בבכירים ומנוסים ממנו בקריאת התרשים, בהערכת המצב הכוללת
ובמ סקנות המעשיות".
ג . שחרור המטופל נעשה שלא כדין , כאשר לדעת הוועדה:
"בפועל הנקבל שחרר את המטופל שכן זה יצא משליטתו ומכל מקום לא היה
בפעולות הללו די. גם לדעת פרופ' דרשר המטופל היה צריך להיות תחת השגחה
מיטבית. משזיהה את הסכנה האפשרית... היה על הנקבל לוודא באופן מפורש את
דרך הגעתו הבטוחה של המטופל אל היעד... היה עליו לשלוח את המטופל
באמבולנס ולא להסתפק בהנחייה לגבי המשך התהליך" .

3
ההיבט המשפטי
8 . משקבעה הוועדה כי הלכה למעשה, הוכחו כל ראשי הרשלנות שיוחסו לנקבל, נראה לכאורה, כי היה
מקום להרשיעו בעבירה של רשלנ ות במילוי תפקיד לפי סעיף 41 ( 3 ) לפקודת הרופאים, כפי שיוחסה לו
בכתב הקובלנה. חלף זאת, ממליצה הוועדה בפניי, למרבה התמיהה: " לקבוע כי הנקבל טעה טעות
חמורה בהפעלת שיקול הדעת שלו; הוא התרשל בתפקידו, אך בנסיבות בהן היה מצוי לא עד כדי
רשלנות חמורה; וכי בהתרשלות זו נה ג בדרך שאינה הולמת רופא בניגוד להוראת סעיף 41 ( 1 )
לפקודה " .
9 . הוועדה סברה, לתומה כי:" בהתחשב במעמדו, בוותק שלו ובניסיונו הקצר של הנקבל סברנו שאין
מקום להטיל עליו אחריות לרשלנות חמורה, משמע סטייה חריפה ביותר מן המצופה מרופא סביר
במעמדו ובתפקידו "
10 . אין ל אל ידי לקבל את המלצת הוועדה, והנני דוחה א ו תה בשתי ידיים . סבורני, כי הנקבל לא רק סטה
" סטייה חריפה ביותר " מסטנדרט התנהגות של רופא במעמדו ובתפקידו, כי אם מדובר כאן ברשלנות
פושעת מצדו. כפי שנקבע בע"א 3425/90 דר' פינסטרבוש נ. שר הבריאות (מיום 24.12.91 :)
" רשלנו ת חמורה במובנה של פקודת הרופאים ]נוסח חדש[ ... משמעות ה מהותית וכללית -
סטיית רופא , במידה משמעותית , מרמת הטיפול המקובלת הצפוי ה ממנו במקרה נתון ,
הכל על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה..." .
1 1 . יתרה מזאת, במקרה דנן אין מדובר במעשה רשלני אחד ויחיד, כ י אם בהצטברות חמורה של
מעשי רשלנות מצדו של הנקבל, בזה אחר זה, כפי שקבעה הוועדה עצמה: איבחון לקוי של מצבו של
המטופל, גם נוכח עברו הרפואי, לרבות התעלמות מתרשים הא.ק.ג. הבלתי תקין ; אי ההתייעצות עם
הרופא ה כונן או כל רופא בכיר אחר; שחרורו של המטופל לנסוע ברכ בו לסניף אחר של המרפאה,
למרות ש"בהיעדר הנחייה מגורם בכיר ממנו היה עליו לשלוח את המטופל באמבולנס.." כקביעת
הוועדה.
2 1 . אם זו איננה רשלנות חמורה, לא אדע רשלנות חמורה מהי. סוף דבר, הנני דוחה את המלצת
הוועדה, ומחליט להרשיע את הנקבל בעבירה של רשלנות במילוי ת פקידו כרופא, לפי סעיף 41 ( 3 )
לפקודת הרופאים, באשר עבירה זו הוכחה כדבעי, אף מעבר לרמת ההוכחה הנדרשת ב ה ל י כי הדין
המשמעתי.
3 1 . עוד יצויין, כי לא ראיתי מה טעם ראתה הוועדה לשנות את סעיף האשמה של רשלנות במילוי תפקיד
לעבירה של התנהגות בלתי הולמת, כאשר הקו המפריד בין שתי העבירות הללו הינו דק ביותר ; כאשר
במקרים רבים מיוחסות לנקבל שתי העבירות הללו גם יחד , והוועדה עצמה מציינת כי "העבירות הינן על
אותו רצף" ; כאשר ממילא ניתן להטיל עליהן אמצעי משמעת אחד ויחיד בלבד ; וכאשר לא ניתנה לנקבל
הזדמנות להתגונן בפני העבירה החלופית .
4 1 . לפיכך, לא היה מקום ל " לוליינות משפטית " מיותרת זו של החלפת סעיפי האישום ע"י הוועדה , לאחר
הרשעת הנקבל בכל המיוחס לו בכתב הקובלנה , ו אף אין לשינוי סעיף האשמה הבלתי מוצדק, כל תוצאה
ממשית או השפעה על העונש. ויודגש, הסמכות לבחור בסעיפי האישום ה יא בידי התביע ה , ואל לה
לוועדה הנכבדה להתערב בסמכות זו, כאשר הוכחו כדבעי כל יסודות העבירה, כבמקרה דנן . זאת, אף אם
הוועדה סבורה לתומה כי מוקנית לה , כוועדה מייעצת, " גמישות תפעולית " כלשונה , ולא ידעתי מה
ה בסיס המשפטי או או ה אסמכתא בדין לסמכות גמישה שכזאת.

4
דוח ועדת המש מעת, הענישה
5 1 . בבואה לגזור את עונשו של הנקבל, קבעה הוועדה, בין היתר, בזו הלשון:
"הנקבל דנן לקה באי הפעלת ערך הטלת הספק שהינו ערך חיוני לכל מי שחיי אדם נתונים
בידיו; הוא הפגין ביטחון עצמי מופרז במקום ענווה מקצועית בהתחשב בהיותו בתחילת
דרכו המקצועית... א סור לו להסיר את האחריות מעל כתפיו... בכל אלה לקה הנקבל כאן
בהפעלת שיקול הדעת" .
6 1 . לקולה התחשבה הוועדה בעובדה שהאירוע קרה בתחילת דרכו המקצועית של הנקבל כרופא, וכי
חלפו שמונה שנים מאז האירוע, מבלי שניתן הסבר לפער זמנים זה. הוועדה אף מנמקת את החלטתה
לשנות א ת סעיפי האישום מרשלנות להתנהגות בלתי הולמת, בכך ש: " שלוועדה מייעצת כמו זו דנן
מוקנית 'גמישות תפעולית' בכל הנוגע לסדרי הדין ודיני הראיות...". ויוער כבר עתה, מקום בו
פועלים עפ"י סעיפי החוק, הוראות הדין והחלטות ערכאה זו, אין צורך להיזקק ל"גמישות תפעולית"
כלל ועיקר.
סוף דבר, הוועדה ממליצה להסתפק באמצעי משמעת של נזיפה .
7 1 . מקרה דומה עד מאד למקרה שבפנינו, היה נשוא הדיון בהחלטה 22, 04 , המשנה למנכ"ל משרד
הבריאות נ. דר' עלי טל, אור ( להלן, פרשת טל, אור) . באותו מקרה, הגיע המטופל למרפאה כשהוא
סובל מכאבים חזקים בחז ה וביד שמאל, דופק מהיר, הזעה וקוצר נשימה. אחות המרפאה ערכה למטופל
בדיקת א.ק.ג. שלא הייתה תקינה, והעבירה את התוצאות לרופא, הנקבל. הרופא החליט לשחרר את
המטופל, מבלי שטרח לראותו או לבדוק אותו, ואמר שיחזור למרפאה אם כאבים לא יחלפו. בנו של
המטופל הזעיק את מ נהל המרפאה ורופא נוסף, ואלה עמדו מיד על חומרת מצבו של המטופל, ו הזעיקו
בדחיפות אמבולנס, שפינה אותו לבית החולים הדסה עין כרם, שם נערך לו צינתור מיידי, וחייו ניצלו .
8 1 . הרופא הועמד לדין בפני ועדת משמעת, ויוחסו לו שתי עבירות, הן של רשלנות במילוי תפקידו
רופא, והן של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיפים 41 ( 1 ) ו, ( 3 ) לפקודת הרופאים. הרופא הודה
במיוחס לו בכתב ה קובלנה ו הורשע בעבירות בהן הודה. בבואה לגזור את עונשו, קבעה הוועדה, בין היתר
בזו הלשון:
"דומה שקשה להפריז בחומרת התנהגותו של הנקבל כפי שהיא מצטיירת מכתב הקובלנ ה...
למרבה ה מזל, התוצאה לא הייתה פטאלית, כפי שיכולה הייתה להיות, אבל זאת חרף
התנהלות הנקבל ולא בזכותה...מדובר בהתנהלות נפסדת ש ל הנקבל" .
9 1 . למרות דברים קשים אלה, ומאחר והקובלנה הוגשה רק כארבע שנים מאז האירוע, החליטה
הוועדה להסתפק בהמלצה ש ל נזיפה בלבד (י צויין, כי חבר הוועדה הנוכחית, עו"ד אריה רוטר, היה גם
חבר הוועדה שדנה בעניינו של דר' טל, אור) . המלצה זו נדחתה על ידי מכל וכל, והוריתי להתלות א ת
רישיונו של הנקבל ל משך חמישה ( 5 ) חדשים.
החלטה
0 2 . למרבה הצער, לא עמדה ההחלטה ב פרשת טל, אור הנ"ל, למרות דמיונה ה רב למקרה שבפנינו -
לנגד עיניה של הוועדה הנכבדה, והיא לא נתנה דעתה עלי ה (יצויין, כי נציג היועהמ"ש לממשלה בוועדה,
עו"ד אריה רוטר, היה גם חבר הוועדה שדנה בעניינו של דר' טל, אור בתיק הנ"ל) . ויודגש, בעניין טל, אור
ניצלו חייו של המטופל, בעוד שתוצאות המקרה דנן היו טרגיות, והמטופל נפטר בדרכו למרפאה אליה
הופנה , בנסיעה ברכבו.

5
1 2 . המלצתה של הוועדה להסתפק בנסיבות מקרה חמור זה ב" צעד משמעתי מתון " כלשונה, אינה
מקובלת עליי, כלל ועיקר. כפי שפורט על ידי הוועדה עצמה, מדובר בסדרת מעשים רשלניים ביותר
שעיקרם: היעדר איבחון מצבו הרפואי, נוכח עברו ולאור ממצאי בדיקת הא.ק.ג.; אי קיומה של חובת
התייעצות עם גורם בכיר יותר, בהיות הנקבל בראשית דרכו המקצועית כרופא; ושחרורו של המטופל
לדרכו במצבו הלא שפיר, וזאת בנהיגה עצמית במכוניתו (גם אם גרושתו התלוותה אליו), נסיעה
שהסתיימה במותו הטרגי ש ל המטופל.
2 2 . נוכח חומרת המקרה ו נסיבותיו , כמפורט לעיל , הגעתי לכלל מסקנה כי אמצעי המשמעת של נזיפה
המומל ץ ע"י הוועדה , אינו ראוי , ו אינו עומד בשום יח ס לחומרת התנהלותו של הנקבל, כפי שנקבע על
ידי הוועדה עצמה, ועל כן יש מקום להחמיר בענישה במקרה חמור זה .
3 2 . חוששני, כי הוועדה נתנה משקל יתר לנסיבותיו המקילות של הנקבל, ובכלל זה לחלוף התקופה
הארוכה מאז האירוע ועד היום (יצוין, כי גם בפרשת טל, אור חלפו ארבע שנים מאז האירוע ו ע ד להגשת
הקובלנה), וזאת על חשבון האינטרס הציבורי המחייב ענישה מחמירה ומרתיעה בגין שרשרת התרשל ויות
שכזו, כפי שנקבע לא אחת בפסיקה:
" "השיקול המרכזי בהליכים משמעתיים הינו השיקול של הגנה על האינטרס שיש לציבור
בשמירה על רמתו וכבודו של מקצוע הרפואה ועל אימון הציבור ברופאים. לפיכך נפסק כי
בהליכים ממין זה השיקול המרכזי שעל הגורם המחליט לשוות לנגד עיניו ה וא אינטרס
הציבור, ואילו השיקולים הספציפיים הנוגעים לעבריין המשמעת העומד בפניו, הם עניין
משני שיש לשקלו, אם בכלל" (ע"א 10979/04 דר' ליביו לאור נ. שר הבריאות ( פ"ד נט( 6 )
.) 357
4 2 . ויודגש, כי אלמלא הנסיבות המקילות של הנקבל בפרשה זו, ובעיקר חלוף תקופה ארוכה ש ל
כ שמונה שנים מאז האירוע ועד לסיום הדיון המשמעתי, לא הייתי מהסס מלהחמיר עוד יותר בענשו, מכפי
שהנני עומד לעשות.
סוף דבר, הנני מטיל על הנקבל, דר' מחמוד עבאסי , אמצעי משמעת של התליית רישיון לתקופה של
שלושה ( 3 ) חדשים, שתחילתם ביום 28.7.24 .
5 2 . בשולי ההחלטה, הנני ממליץ בפני מנכ"ל משרד הבריאות והיועצת המשפטית של המשרד, לבדוק
הכיצ ד זה חלפו כשבע שנים מיום האירוע בשנת 2016 ועד להגשת הקובלנה בשנת 2023, ו להפיק את
הלקחים המתבקשים משיהוי זה. למרבה הצער, אין זה המקרה היחיד בו חולפת תקופה ארוכה מיום
האירוע ועד להגש ת הק ובלנה ול ניהול ההליך המשמעתי, ויש לתת את הדעת על תופעה בלתי רצוייה זו.
ניתן היום , 4 24.6.2 יח סיון תשפ" ד .
המזכירות תעביר לצדדים העתק החלטה זו , כמקובל .
---------- ------------------------
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס )

=== המלצת ועדת המשמעת ===
בד"מ 1/2/23 המשנה למנכ"ל משרד הבריאות נ' ד"ר מחמוד עבאסי
____________________________________________________________________
מדינת ישראל
ו ע ד ו ת ה מ ש מ ע ת, משרד הבריאות בירושלים
תיק בד"מ 1/2/23
ו ו עדת משמעת לפי סעיף 44 (א) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז, 1976
ד"ר סאהר סרור, יו " ר , נציג המנהל הכללי
ד"ר ורד חרמוש, נציג ת הסתדרות הרופאים
עו " ד אריה רוטר, נציג היוע צת המשפטי ת לממשלה
הקובל :
המשנה למנהל הכללי של משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד יונתן ברג ואח'
נ ג ד
הנקבל : ד"ר מחמוד עבאסי מ.ר. 1131613
ע"י ב"כ עו"ד ליאור פרי ואח'
דין וחשבון לפי סעיף 44 (ה) לפקודת הרופאים ( נוסח חדש ) תשל"ז, 1976 ( להלן: " הפקודה " )
, המלצה על אמצעי משמעת
רקע וטענות הצדדים
1 . את החלק הראשון של הדין וחשבון שהגשנו ( 26/3/24 ) סיכמנו כך:
" המלצתנו לכב' השר הינה אפוא לקבוע כי הנקבל טעה טעות חמורה בהפעלת שיקול
הדעת שלו ; הוא התרשל בתפקידו , אך בנסיבות בהן היה מצוי לא עד כדי רשלנות
חמורה ; וכי בהתרשלותו זו נהג בדרך שאינה הולמת רופא בישראל בניגוד להוראת
סעיף 41 ( 1 ) לפקודה ."
1

2 . הזכרנו את הפסיקה בה נקבע כי " התנהגות שאינה הולמת רופא היא זו שאינה תואמת
את העקרונות המנחים בתחום העיסוק ברפואה , בין שמדובר בכבוד המקצוע , בין
ש עניינם ביחסים שבין רופא לחולה וכן יתר כללים אתיים ואחרים, המעצבים ערכים
ותפישות , שראוי כי יח ו לו במקצוע הרפואה " .
3 . נוכח זאת נתבקשו באי כוח הצדדים להגיש בכתב את עמדתם לעניין אמצעי המשמעת
ה מתאים לנסיבות המקרה.
4 . בטיעוני ב"כ הקובל ( 16/4/24 ), נביא אותם כאן רק בתמצית, הודגש :
א . הנקבל לא רק שגה בשיקול דעתו אלא הפגין זלזול בכללי האתיקה הרפואית ; הוא
הימר על גורל המטופל ; הוא התרשל ונהג בדרך שאינה הולמת רופא.
ב . ככלל, תכלית אמצעי המשמעת הינה לשקף הן את האינטרס הציבורי ; הן את שמירת
כבוד המקצוע ; והן על מנת לשמור על אימון הציבור במקצ וע הרפואה.
ג . בקביעת אמצעי המשמעת המתאים יש לשקול את חומרת הסכנה לציבור ; את מידת
ההשפעה על העוסקים במקצועות הרפואיים ; ואת מידת ההשפעה על הציבור הרחב
לרבות על המטופלים בכוח.
ד . בנסיבות המקרה דנן כשל הנקבל בטעות חמורה בשיקול הדעת ; באבחון בעייתי של
תוצאות בדיקת תרשים ה, א.ק.ג . ; בכך שלא נועץ באחרים ; בכך שלמרות זאת שיחרר
את המטופל לדרכו .
ה . לחומרה מבקש הקובל לקחת בחשבון את הביטחון העצמי המופרז שהפגין הנקבל ;
את עובדת אי הבנתו גם כיום במה כשל ; כי היו גם מקרים נוספים בהם נהג באותה
דרך ; כי לא הפיק לקחים מהמקרה ; כי התעלם ממה שאינו יודע .
ו . ב"כ הקובל מודה כי אין בידיו תקדימים מובהקים לעניין אמצעי משמע ת מתאים
למקרה כמו זה שבפנינו ; מה גם שלפי הפסיקה אין מדובר בנוסח א ות מתמטיות
וקשה לערוך השוואה בין מקרה למקרה וכל אחד צריך להיבחן לפי עניינו .
ז . הקובל הפנה לשורת תקדימים, שאף שאינם דומים בנסיבותיהם, ביקש לגזור מהם
את "רוח" הכיוון הענישתי ההולם את המקרה דנן.
ח . בנסיבות המקרה הטראגי כאן ביקש ב"כ הקובל לשלוח מסר חד וברור שיש בו משום
הרתעת הרבים , שמירת כבוד המקצוע, שמירת אימון הציבור , והגנה מפני הישנות
הדברים אצל הנקבל עצמו שלשיטתו טרם הפיק את הלקח הנדרש.
2

ט . לשיטת הקובל לחלוף הזמן מאז האירוע אין לתת משקל מש מעותי נוכח א ופיו של
ההליך המשמעתי ותכליתו מה גם שבפועל הנקבל לא חווה עינוי דין שכן המשיך
בעבודתו .
י . לסיכום : דעת הקובל היא כי יש להטיל על הנקבל אמצעי של התליית רישיונ ו למשך 6
חודשים .
5 . מנגד , בטיעוני ב"כ הנקבל ( 2/5/24 ), נביא גם אותם בקיצור, נטען :
א . לא היה מקום להרשיע את הנקבל בעבירה החילופית של התנהגות שאינה הולמת ;
בנסיבות אלה נפגעה זכותו להתגונן פגיעה אנושה ; ככל שלא נמצא מקום להרשיעו
בעבירה של רשלנות חמורה, לא היה מקום לעשות זאת בעבירה חילופית מולה היה
עשוי להתמודד אחרת .
ב . ככל שהנקבל לקה בביטחו ן עצמי מופרז, או בטעות בהערכת מצבו של המנוח, הוא
הפנים את הערות הוועדה ולכל היותר ראוי לאמצעי משמעת של התראה.
ג . התקדימים אליהם הפנה ב"כ הקובל אינם רלוונטיים למקרה דנן.
ד . הנקבל מפנה לכמה החלטות של הוועדה שיש בהן כדי לאפיין את הנסיבות המתאימות
לעבירה של התנהגות שאינה הולמת . הן שונות מן המקרה דנן.
ה . בכל מקרה , הנסיבות כאן מ כוונות למדרג הנמוך של העבירה.
ו . על הוועדה לקחת בחשבון את חלוף השנים מאז האירוע ועד להגשת הקובלנה ; מאז
ה נקבל הפיק לקחים , ונוהג אחרת בנסיבות דומות .
ז . דרישת הקובל לאמצעי של 6 חודשי התלי י ת רישיון הינה מפלה ובררנית לעומת מקרים
רבים אחרים ואיננה מוצדקת .
ח . האמצעי הראוי לכל היותר הינו אמצעי של התראה .
6 . כפי שהוזכר בדין וחשבון הנ"ל הוראת החוק הרלוונטית לתוצאה אליה הגענו הינה
במסגרת סעיף 41 לפקודה :
" ראה השר, על יסוד קובלנה של המנהל או של אדם שנפגע, כי רופא מורשה עשה אחת
מאלה, רשאי הוא, בצו חתום בידו, לבטל את הרישיון של הרופא או להורות שהרישיון
יותלה לתקופה שקבע בצו, או לתת לרופא נזיפה או התראה:
( 1 ) נהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה
. " .............................................. ) 7 (, ) 2 (
7 . את התנהלותו ה בלתי הולמת של הנקבל מצאנו באלה :
3

א . באי מתן תשומת לב מספקת למטופל נוכח איבחון מצבו הבעייתי בעת הגעתו ונוכח
נתוני היסוד שלו בהתחשב ב עָבָרו הרפואי ; תרשים ה אק"ג ה לא תקין ; נתוני לחץ
הדם שהיו גבוהים באורח משמעותי מהנורמה ; והפרת חובת ההשגחה המתחייבת
עליו .
ב . ב הפרת חובת ה היוועצות בבכירים ומנוסים ממנו ושיתופם במידע ובאחריות
בקריאת התרשים , בהערכת המצב הכוללת ובמסקנות המעשיות .
ג . ב שחרור המטופל והוצאתו מתחת לשליטתו במצב של ספק ללא השגחה בטוחה
ומספקת .
8 . לפיכך המלצתנו לכב' השר הייתה לקבוע כי הנקבל טעה טעות חמורה בהפעלת שיקול
הדעת שלו ; הוא התרשל בתפקידו , אך בנסיבות בהן היה מצוי ונוכח הראיות כפי
שהובאו בפנינו מטעמו לא עלה בידי הקובל להוכיח כי מחדלו עלה כדי רשלנות חמורה ;
וכי בהתרשלותו זו נהג בדרך שאינה הולמת רופא בישראל בניגוד להוראת סעיף 41 ( 1 )
לפקודה.
דיון
9 . ראשית נתייחס בקצרה לטענה המקדמית של הנקבל כי נוכח מסקנתנו ב חלק הראשון של
הדין וחשבון וקביעת עבירה בסעיף חילופי , נפגעה אנושות זכותו להתגונן. איננו סבורים
כך. הנקבל לא ציין, למעט הדגשת הדברים, במה היה פועל אחרת בחקירת העדים או
בהבאת ראיות אילו צפה קביעת אשמה בסעיף החילופי . כך או אחרת, העבירות הינן על
אותו רצף וקשה לראות כיצד נפגעה יכולת ההתגוננות של הנקבל . בכל מקרה, למרות
הדמיון וההשראה שההליך המשמעתי שואב מהדין הפלילי , מדובר בשיטת בירור נפרדת
בעלת תכלית שונה . נוכח זאת לוועדה מייעצת כמו זו דנן מוקנית "גמישות תפעולית" בכל
הנוגע לסדרי ה דין ודיני ה ראיות ו אין מקום לקבוע מגבלות ולנהוג בהם ב קשיחות ובנוקשות
ה מקובל ים בהליך ה פלילי ה קלאסי .
10 . לעצם העניין , מקובלת עלינו השקפתו העקרונית של הקובל כי תכלית ההליך הינה
להעביר מסר חד וברור לציבור אנשי הרפואה מחד גיסא , ולציבור הרחב , מאידך גיסא.
לראשונים, על מנת שיפנימו את מידת האחריות הרובצת על כתפיהם וכל הנגזר מכך
במישור המעשי היומיומי ; לאחרונים, ציבור הנזקקים לשירותי הבריאות, על מנת לחזק
או לשמר את מידת האימון שלהם במערכת הבריאות באופן שיוכלו לסמוך עליה ולהיעזר
בה ללא חשש . בתווך נמצא הנקבל הקונקרט י לגביו יש להחיל את המרכיב העונשי בגין
4

מעשיו או מחדליו נשוא הקובלנה , לצד המרכיב החינוכי וההרתעתי בראייה צופה פני
עתיד . בהקשר זה רלוונטיים ללקיחה בחשבון השיקולים שהוזכרו של פרק הזמן שחלף
מאז קרות האירועים ; השינויים שחלו, ככל שכך קרה, אצל הנקבל מאז אותם אירועים ;
ומידת ההפנמה של הנקבל הקונקרטי את הלקחים המתחייבים באופן שמבטיח שלא יחזור
על שגיאות העבר.
11 . כפי שהוזכר , הנקבל דנן לקה באי הפעלת ערך הטלת הספק שהינו ערך חיוני לכל מי שחיי
אדם נתונים בידיו ; הוא הפגין ביטחון עצמי מופרז במקום ענווה מקצועית בהתחשב
בהיותו בתחילת דרכו המקצועית . בנסיבות כאלה יש חשיבות עליונה לבעל מקצוע, כל
בעל מקצוע שעוסק בחיי אדם, לסמן לע צמו את התחומים בהם אינו מצוי ברמת בקיאות
מספקת ולתת לפער הזה מענה בדרך של היוועצות , שיתוף וכד'. ככל שאין בידו לקבל
את הסיוע הזה באופן זמין, אסור לו ל הסיר את האחריות מעל כתפיו אלא לחפש ולמצוא
פתרון מעשי לפער האמור. בכל אלה לקה הנקבל כאן בהפעלת שיקול הדעת .
12 . אכן , כפי שציינו בחלק הראשון של הדין וחשבון ,לא עלה בידי הקובל להראות כי הנקבל
" ג ילה ......... רשלנות חמורה במילוי תפקידיו כרופא מורשה " ; משקל עדות המומחה
מטעם הקובל על נסיבותיה נדו ן בחלק האמור. על אף זאת אין בכך כדי להקל ראש בדרך
התנהלותו של הנקבל . בנסיבות רגילות היה מקום להטיל עליו אמצעי משמעת של התליית
רישיונ ו לתקופה מ שמעותית . בנסיבות דנן אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאירוע קרה
לפני כ, 8 שנים במהלכן המשיך הנקבל לעבוד במקצועו ; אין בידנו ליתן הסבר לפער הזמנים
הזה , אך ברי כי אין מקום לגזור ענישה זהה בסמוך לאירועים , לכזו שבאה בחלוף שנים
לא מועטות . בינתיים , כאמור, הנקבל המשיך לעבוד כרופא , צבר וותק וניסיון ולמרות
הספק שהטיל בכך ב"כ הקובל, אנו מאמינים כי הפנים את הדברים ו למד את לקחו .
13 . בהתחשב במגוון המוגבל של אמצעי הענישה שמאפשר החוק במצבו הנוכחי, ולא בלי
היסוס , אנו נמנעים בנסיבות הללו מ להמליץ על התליית רישיונו של הנקבל . דומה כי
למרות חומרת התוצאה הטראגית במקרה הנדון לא יהיה בהטלת אמצעי של התליי ת
רישיון בשלב זה של חי יו ומסלולו המקצועי כדי לקדם באופן מאוזן ומידתי את תכליות
הענישה המשמעתית.
המלצה
14 . לפיכך המלצתנו הינה לנקוט בצעד המשמעתי המתון יותר במדרג האמצעים שבפקודה
ולקבוע כלפי הנקבל אמצעי משמעת של נזיפה .
5

ניתן היום , 21/5/24 , בהיעדר הצדדים .
ד"ר סאהר סרור, יו " ר, נציג המנהל הכללי ד"ר ורד חרמוש, נציג ת הסתדרות הרופאים
עו " ד אריה רוטר, נציג היוע צת המשפטי ת לממשלה
6

=== דין וחשבון בעניין ד"ר מוחמד עבאסי ===
בד"מ 1/2/23 המשנה למנכ"ל משרד הבריאות נ' ד"ר מחמוד עבאסי
____________________________________________________________________
מדינת ישראל
בתי הדין למשמעת, משרד הבריאות בירושלים
תיק בד"מ 1/2/23
ו ו עדת משמעת לפי סעיף 44 (א) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז, 1976
ד"ר סאהר סרור, יו " ר , נציג המנהל הכללי
ד"ר ורד חרמוש, נציג ת הסתדרות הרופאים
עו " ד אריה רוטר, נציג היוע צת המשפטי ת לממשלה
הקובל :
המשנה למנהל הכללי של משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד יונתן ברג ואח'
נ ג ד
הנקבל : ד"ר מחמוד עבאסי
ע"י ב"כ עו"ד ליאור פרי ואח'
דין וחשבון לפי סעיף 44 (ה) לפקודת הרופאים ( נוסח חדש ) תשל"ז, 1976 ( להלן: " הפקודה " )
עיקרי ההליכים והטענות
1
1 . ביום 6/3/23 נתמנ י נו ב כתב מינוי מאת שר הבריאות לקיים את ההליך לפי סעיף 44 (א)
לפקודה וליתן דין וחשבון בהתאם לסעיף 44 (ה) והכל בעקבות הגשת קובלנה נגד הנקבל .
2 . ב כתב הקובלנה ( מיום 5/2/23 ) נטענו כלפי הנקבל הטענות העובדתיות הבאות שתובאנה
להלן בתמצית : נטען כי הנקבל הינו רופא מורשה מאז 27.07.16 ובתקופה הרלוונטית
1
ב כתב המינוי וכן בכתב הקובלנה צו י ין שם הנקבל ד"ר מוחמד עבאסי . על פי סיכומי הנקבל
השם הוא זה ש בכותרת . כיון שכך , נעדיף את זה האחרון .
1

לקובלנה עסק כרופא במוקד " טרם " בפסגת זאב בירושלים ; ביום 24.09.2016 בשעה
22:59 התקבל במוקד המטופל מר XXX XXXX XXXX ז"ל ( " המטופל " ) שהתלונן
על כאבים בחזה ; המטופל היה כ בן 56 שעבר צנתור לבבי עם סטנט בשנת 2009 וכן היה
חולה סכרת, מעשן, עם רקע משפחתי של מחלת לב איסכמית ; לטענת הקובל הפרופיל
הרפואי של המטופל לבדו, ה ספיק על מנת שיתעורר חשד ממשי לאירוע איסכמי המצריך
פינוי ללא דיחוי בנט"ן ל חדר מיון, אף ללא צורך בבדיקת אק"ג ; בשעה 23:05 בוצעה בדיקת
אק"ג אשר פוענחה על ידי הנקבל כתרשים שאינו מלמד על סימני איסכמיה חריפה .
הפענוח שנעשה לא היה תקין ; לאור העובדה כי סניף המרפאה " טרם " ב פסגת זאב נסגר ב -
23:30, ומבלי להתייעץ עם כונן או רופא בכיר, המטופל נשלח ע"י הנקבל עצמאית להמשך
טיפול בסניף " טרם " ברוממה, ירושלים שמשך הנסיעה אליו הוא כ, 20 דקות נסיעה
ברכב ; ההנחי י ה שניתנה הייתה ביצוע אק"ג חוזר וכן ביצוע בדיקת טרופונין ; המטופל
נסע ברכבו ממרפאת " טרם " ב פסגת זאב למרפאת " טרם " ב רוממה , אך לא השלים את
הנסיעה ונפטר בדרך ברכבו .
3 . המעשים ו הוראות החיקוק בהן ה ואשם הנקבל ו אשר יוחסו לו בכתב הקובלנה הן : כי
הנקבל גילה רשלנות חמורה במילוי תפקידו כרופא מורשה, כאמור בסעיף 5 ל, חוק זכויות
החולה התשנ"ו, 1996 ובסעי פים 41 ( 3 ) ו, ( 7 ) ל פקודה ב כך ש :
א . התעלם מהפרופיל הרפואי של מטופל המעורר חשד לאירוע איסכמי בשריר הלב,
ועל כן לא פינה א ותו מיד לבית חולים ב נט"ן .
ב . לא פענח את תרשים ה אק"ג של המטופל כתרשים בעייתי .
ג . לא התייעץ עם הרופא הכונן או רופא בכיר ב" טרם " לפני ששלח את המטופל
לסניף אחר .
ד . למרות שזיהה כי יש צורך בטיפול נוסף, הורה למטופל לנסוע עצ מאית למרפאת
2
" טרם " אחרת, ובכך לא דאג להשגחה כנדרש .
4 . בישיבה הראשונה של הוועדה (ביום 25/4/23 ) הגיב הנקבל באמצעות באי כוחו לנוסח
כתב הקובלנה . כללית , הייתה מצידו הסכמה ל, "סיפור המסגרת" כפי שתואר בקובלנה.
עם זאת הייתה הסתייגות מצידו מכל מה שי י חס לו רשלנות חמורה בנסיבות העניין . כך ,
כפר באופי ובחומרת האירוע כפי שתואר בקובלנה ; ב כך שהפרופיל הרפואי של המטופל
2
עוד מצא הקובל לציין בסוף כתב הקובלנה מהן הראיות העיקריות להוכחתה.
2

כשלעצמו היה בו די כדי לעורר חשד ממשי לאירוע איסכמי המצריך פינוי בהול ; שפענוח
מרשם האק"ג לא היה תקין ; וכן בעובדה שהמטופל נשלח עצמאית ל, טרם רוממה בעוד
שבפועל לווה על ידי גרושתו . כמו כן נטען כי למעשה המטופל לא נסע ישירות ל, טרם
רוממה כפי שהונחה על ידי הנקבל אלא התעכב ועבר דרך בית גרושתו בטרם יצא ליעד
הנ"ל . עוד נטען כי הנקבל לא התעלם מהפרופיל הרפואי של המטופל, ול א היה עליו
בנסיבות העניין להיוועץ עם רופא בכיר ממנו . בסיום הישיבה הוגשה , טכנית , חוות הדעת
של המומחה פרופ' אלכסנדר בטלר ( מיום 12/5/20 ) מטעם הקובל וכן מסמכי הרישומים
הרפואיים של האירוע . התיק נדחה לשמיעת הראיות .
5 . בישיבת הוועדה הבאה ( מיום 11/6/23 ) אמ ו ר היה להעיד פרופ' בטלר , מטעם הקובל ,
ו להיחק ר על חוות דעתו . התברר כי הוא לא התייצב לדיון מטעמי בריאות והוצעה החלופה
של שמיעת עדותו באמצעות יישומון הזום . ב"כ הנקבל הביע התנגדות להסדר זה .
החלטתנו הייתה לקיים את הדיון ולאפשר שמיעת העד מרחוק כאמור . נפתחה החקירה
הנגדית של העד על ידי הסניגור ( עמ' 38, 22 לפרוטוקול הישיבה ) ; בחלוף כ, 10 דקות של
החקירה העד קטע אותה בניתוק הקשר באורח חד צדדי ובכך היא באה לסיומה . על
משמעות הדברים נדון בהמשך . ב"כ הנקבל ביקש את מחיקת הקובלנה , ב"כ הקובל התנגד
וביקש דחייה לשם שקילת המצב . לאחר מכן ( 16/6/23 ) נ ת נו החלטה שדוחה את בקשת
הנקבל ומאפשרת את הדחי יה המבוקשת .
6 . בהמשך קיבלנו הודעה מוסכמת מאת הצדדים לפיה פרשת התביעה הסתיימה ונתבקש
המשך דיון לשמיעת עדי ההגנה וכך הוחלט ( החלטה מיום 31/8/23 ) .
7 . בישיבת הוועדה הבאה ( מיום 28/9/23 ) נשמעו עדויות ההגנה : עדות הנקבל ; עדותה
של הגב' XXXX XXXXX , גרושתו של המטופל המנוח ; וכן עדותו של פרופ' מיכאל דרשר
על חוות הדעת הכתובה שהגיש ( ו, 1, 28/9/23 ) מטעם הנקבל . לבקשת הצדדים ניתן צו
לסיכומים בכתב . הללו הוגשו ( סיכומי הקובל, 23/11/23 ; סיכומי הנקבל, לאחר מתן
שתי ארכות זמן, 26/2/24 ). ניתן איפוא לגשת לדיון עצמו .
הראיות, תיאור האירוע
8 . כאמור, "סיפור המסגרת" של האירוע אינו שנוי במחלוקת ממשית . על פי רשומת הטיפול
ב מרפאת הנקבל ב, טרם , המטופל ( להלן גם " המנוח )" מר XXXXX XXXXX ז"ל , כבן
57 , נתקבל שם ביום 24/9/2016 בשעה 22:59 ; נתונים בסיסיים נלקחו מיד בסמוך
3

ל הגעתו ( שעה 23:01, " מטריאז' ) " : צויין כי הוא סוכרתי , עם עבר של בעיות לב, ללא
יתר לחץ דם או כולסטרול גבוה , מעשן , " לא רוצה טיפול נגד כאבים " ; התלונה העיקרית
, " כאבים בחזה ." בסמוך נעשתה בדיקת א.ק.ג. ( שבוצעה בשעה 23:03 ופוענחה בסמוך
) ; בסיכום הביקור ציין ה נקבל שטיפל במקרה , בין השאר , כי המטופל ..." עבר צנתור עם
סטנט בשנת 2009 ; כעת פנה בשל כאב בחזה מזה שעה במנוחה ; שולל הקרנה בכאבים
או הזעות / בחילות בזמן הכאבים , ללא קושי בנ ש ימה . ללא שיעול או חום לאחרונה . "
את הבדיקה הגופנית תיאר: " מצב כללי טוב, לא במצוקה, נינוח , ל"ד 176/101 , לב סדיר,
ריאות נקיות , אק " ג. ללא סימני איסכמיה חריפה " ; בהמשך, בפסקת מהלך ודיון -
צויין: " הופנה לרוממה להמשיך טיפול , אק " ג חוזר +טרופונין ב, 04:00 בבוקר. דיברתי
בטלפון עם ד"ר נביל שקיראת , יש לעיין בגיליו ן הביקור הסרוק " . שחרור המטופל היה
בסמוך ( בשעה 23:17 לערך . )
9 . את ההחלטה לשלוח את המטופל ל, טרם רוממה ולא למצות את הטיפול במרפאתו הסביר
הנקבל בכך שהמרפאה שלו אמ ו רה הייתה להיסגר בשעה 23:30 ; מרפאת טרם רוממה
פתוחה כל הלילה . בדיקת ה טרופונין דורשת המתנה לפחות בין 4 ל, 6 שעות , משמע
אמורה להתבצע בשעה 04:00 לפנות בוקר כך שלא ניתן היה למצות את הטיפול במרפאתו
.
10 . על השתלשלות האירועים באותו ערב ש לפני הביקור במרפאה ולאחריו למדנו מעדותה של
הגב' XXXX XXXX , גרושתו של המנוח ( עמ' 85, 75 ) . לדבריה הם שהו יחד בדירת ם,
המנוח לא חש בטוב, ו נוכח עברו כמצונתר הח ליטו לגשת לבדיקה ב טרם . זו הייתה למיטב
ידיעתה הפעם הראשונה שזה קרה לו מאז אותו צנתור בשנת 2009 . הם נסעו לשם ברכבו
כשהוא נוהג . בעת הבדיקה היא המתינה מחוץ לחדר הבדיקה . כשיצא משם סיפר לה
שעליו לגשת למרפאת רוממה לשם ביצוע בדיקה נוספת . היא לא זכרה לתאר בהילות
מיוחדת בהתנהלותו . פניו היו אדומים , לא חיוורים . המנוח הסיע אותה חזרה לדירה
והמשיך לנהוג לבדו למרפאת רוממה . על פי מסרו ן ששיגר אליה לאחר מכן ני תן ללמוד
שבשעה 23:51 הוא היה במרחק של כ שתי דקות מהמרפאה . מסרון ששיגרה אליו בחלוף
כמה דקות נוספות, בשעה 00:01 כבר לא נענה מצידו . ניתן להסיק כי בין הזמנים הללו
הוא נפטר . עוברי אורח מצאו אותו בתוך רכבו כשהוא ללא רוח חיים . נעיר כי לא הוצג
ממצא, להבדיל מהשערה, לגבי סיב ת המוות המדוייקת .
דיון, חוות הדעת הכתובה של המומחים
4

11 . כל אחד מהצדדים להליך הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו.
א . כאמור, הקובל הגיש את חוות דעתו של פרופ' אלכסנדר בטלר ( מיום 12/5/20 )
שנמסרה לבקשת פרופ' בועז לב , נציב קבילות הציבור למקצועות רפואיים במשרד
הבריאות . פרופ' בטלר מוצג ב ראש חוות הדעת כפרופ' אמריטוס לקרדיולוגיה
בפקולטה לרפואה באוניברסיטת ת"א ; כיו"ר המועצה הלאומית למניעה וטיפול
במחלות לב וכלי דם ; כמנהל בעבר של הקרדיולוגיה במרכז הרפואי רבין , ועוד שורת
תפקידים ומעמדים מסוג אלו החל משנות ה, 90 ואילך .
ב . המסמכים שעמדו לנגד עיני פרופ' בטלר היו תיעוד הביקור של המנוח ותרשים ה -
אק"ג ; וכן כ ת ב ה מאתר המרשתת " כיכר השבת " מיום 25/9/19 על פיה ".. המנוח
נסע ברכבו ממרפאת טרם בפסגת זאב לסניף טרם ברוממה אך לא הגיע ונמצא מת
ברכבו ."
ג . לדעת פרופ ' בטלר " די בנתונים אלה " ( העובדה שהייתה למנוח מחלת לב איסכמית ,
עבר צנתור טיפולי כמה שנים קודם לכן , חולה סוכרת , מעשן והגיע לבדיקה בגלל כאב
חזה מזה שעה ) כדי " לקבוע שלמנוח אירוע כלילי חריף המחייב התקנת עיר וי , טיפול
במינון גבוה של אספירין והעברת המנוח לחדר מיו ן עם אמבולנס ". בנוסף מציין פרופ'
בטלר כי .." במקרה זה היו גם שינויים באק " ג , אותם לא תיעד ד " ר עבאסי ,
המעידים שהמנוח בשלב של אוטם היפראקוטי וזאת על פי הרמות מקטע ST וגלי
T גבוהים בחיבורים 3, V2 " . מסקנת פרופ' בטלר הייתה כי הנקבל " סטה בטיפולו
במנוח מהפרקטיקה הרפואית ה נדרשת..... לא איבחן על סמך נת ו נים קליניים
ברורים ומתרשים האק"ג ..... שלמנוח אוטם חריף בשריר הלב , לא טיפל בו כנדרש ,
לא הפנה אותו בדחיפות עם אמבולנס לחדר מיון . במקום זאת הפנה אותו לנסוע
ברכבו למרפאת טרם סמוכה כאשר המנוח קרו ב ל וודאי נפטר בדרכו מהפרעת קצב
חריפה שנגרמה מאוטם שריר הלב ". עוד הוסיף פרופ' בטלר כי " ניתן להניח שמותו
של המנוח היה נמנע בסביר ות גבוהה לו טופל ע"י ד"ר עבאסי כמפורט לעיל וכנדרש
מהרופא הסביר ."
ד . בסיום חוות דעתו , " בשולי הדברים " העיר פרופ' בטלר , על סמך מקרים קודמים
שהועברו לעיונו , על חוסר יכולותיהם של רופאים מ, טרם לאבחן תסמונות כאלה
והמליץ על השתלמות בנושאים הללו ור י ענון בקריאת תרשימי אק"ג .
5

ה . מטעם הנקבל הוגשה , כאמור, חוות דעתו של פרופ' מיכאל דרשר ( מיום 20/9/23
סומנה, ו, 1 28/9/23 ) ; הוא הוצג בראש חוות הדעת כיו"ר האיגוד לרפואה דחופה
בהסתדרות הרפואית בישראל; כמנהל המחלק ה לרפואה דחופה בבית החולים בילינסון ;
כפרופסור לרפואה דחופה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב ועוד כיוצ"ב
תפקידים ומעמדים .
ו . החומר שעמד לנגד עיני פרופ' דרשר היה בעיקרו הגיליו ן הרפואי של טרם ; הגיליו ן
של בית החולים הדסה ( בעיקרו משנת 2009 ) וכן חוות הדעת של פרופ' בטלר .
ז . בתמצית , עיקרי מסקנותיו של פרופ' דרשר בחוות דעתו , על סמך החומר שהיה
בפניו היו: התחום הרלוונטי לדיון הינו תחום ההתמחות של רפואה דחופה ולא תחום
ה קרדיולוגיה ; המדובר במרכיב ייחודי של הערכת סיכונים בזמן אמת; הנקבל העריך
נכונה את המצב של המטופל בכך ששלל קיומו של אירוע איסכמי חריף ; מצבו היציב של
המטופל ותוצאות בדיקת ה אק"ג , היעדר מצוקה ונינוחות מצידו ( ביקש לא לקחת תרופה
נגד כאבים ), לא העלו חשד למחלת לב פעילה ; מאידך גיסא , הנקבל לא שלל באופן סופי
מחלה לבבית וביקש להמשיך בבירור ובהשגחה; המלצתו על המשך השגחה ובדיקת
טרופונין לאחר מספר שעות עם בדיקת אק"ג נוספת להשוואת נתונים הייתה נכונה ;
בהינתן שהסניף בו עבד עמד לה י סגר , בחירתו מבין שלוש האפשרויות שעמדו בפניו
[ שחרור המטופל לביתו ; שליחתו לבית החולים ; שליחתו לסניף טרם הסמוך להמשיך את
הבירור ( 10 דקות נסיעה ) ], הייתה נכונה ; הוא הבטיח את רציפות הטיפול בשיחה עם
עמיתו בסניף רוממה מ תוך הנחה כי מדובר בנסיעה קצרה בליווי בת הזוג; עצם העובדה
שהמנוח נהג בעצמו ברכב , נסע לדירה ולא ישירות לסניף טרם מעידה על היעדר מצוקה
ממשית ; בנסיבות אלה הסיכוי להתפתחות הפרעת קצב ממיתה (בהשערה שהמוות נגרם
מהפרעת קצב ודום לב ) היה נמוך ובלתי צפוי מראש ; אין מקום לשפוט את הנקבל לפי
התוצאה הטראגית אלא לפי הגיון הט יפול .
ח . מסקנת חוות דעתו של פרופ' דרשר היא ששיקולי הנקבל היו בנסיבות העניין סבירים
בהחלט ; תהליך הבירור שערך אינו מעיד על רשלנות או על חוסר יכולת מקצועית : "
בדיעבד לא ברור אם התעקשות על העברתו לבית החולים במקום טרם או לשלוח אותו
באמבולנס במקום רכב פרטי היה מונע את המוות הפתאומי שלו ; "
וכן " : גם עצם העובדה שלא נסע ...ישירות לסניף טרם אלא נסע קודם לבית גרושתו
הוריד בוודאי את הסיכויים שלו לשרוד את אותו אירוע . אין ספק שאם היה נוסע ישירות
6

לטרם כבר היה נמצא בתוך הסניף בעת ההתמוטטו ת שלו תחת השגחה רפוא ית צמודה
אבל מלכתחילה לא ניתן היה לחזות את השתלשלות הדברים ונראה שהעברת המטופל
לסניף פתוח בקרבת מקום היה כרוך בסיכון נמו ך מאוד גם אם בדיעבד הסוף היה
טראגי ."....
דיון, טענות הצדדים בסיכומיהם
12 . להלן תמצית עיקרי טענות הקובל בסיכומיו על סמך הראיות :
א . כללית מחדליו של הנקבל באו לביטוי בכך שלמרות שחשד באירוע לבבי ולא שלל את
החשד הזה, לא נקט בצעד הסביר והמתבקש, להשאיר את המטופל תחת השגחה רפואית
צמודה, ולהעבירו לבית החולים, או המרכז הרפואי, באמבולנס כאשר הוא מנוטר . במקום
זה בחר הנקבל לה עביר את המטופל ללא השגחה רפואית לסניף אחר של " טרם " ;
ב . הנקבל התעלם מהפרופיל הרפואי של המטופל המעורר חשד לאירוע איסכמי בשריר
הלב, ולא פינה את המטופל לבית החולים באמצעות אמבולנס , תחת ניטור רפואי מתאים ;
ג . בהיות המטופל בעל סיכון גבוה, גם לשיטת פרופ' דרשר על פי מנגנון האבחוני שהוצג
, ואף אם היה הסיכון נמוך, אסור היה לשחרר את המטופל או להוציא אותו מהשגחה
צמודה בטרם קבלת מסקנה בדבר רמת ה, טרופ ו נין של החולה ;
ד . על פי חוות הדעת של שני המומחים מטעם הצדדים , הן פרופ' בטלר ו הן פרופ' דרשר ,
חולה עם כאבים בחזה בסיווג של סיכון גבוה דורש אישפוז או לפחות השגחה בבית חולים
. לאור האמור לעיל, הנקבל היה חייב לפנות את המטופל באופן מ י ידי לבית החולים ב נט"ן
בעקבות הסיכון הגבוה שהוא היה נמצא בו . ב אמבולנס קיימים אמצעי טי פ ול וניטור
למצבים כאלה ;
ה . הנקבל שגה בפענוח תרשים ה, אק"ג שהיה לכל הפחות בגדר תרשים בעייתי ;
ו . הנקבל לא התייעץ עם רופא כונן או רופא בכיר ממנו בשאלה שהתעוררה בפניו ;
ז . הנקבל התנהג התנהגות שאינה הולמת רופא , משמע כזו, " .... שאינה תואמת את
העקרונות המנחים בתחום העיסוק ברפואה, בין שמדובר בכבוד המקצוע, בין שעניינם
ביחסים שבין רופא לחולה וכן יתר כללים אתיים ואחרים, המעצבים ערכים ותפישות,
שראוי כי יחדלו במקצוע הרפואה ". (ע"א 86 / 580 , בעמ' 615 ) ;
7

ח . לעניין עדותו של פרופ' בטלר, שנקטעה כאמור באיבה, קיים שיקול דעת לעניין
קבילותה ולעניין המשקל שיש לתת לה . במקרה דנן לדעת הקובל יש לקבל את חוות הדעת
ולקבוע את המשקל המתאים לה ;
ט . לעניין הסתירה שבחוות הדעת של המומחים בפענוח תרשים ה, אק"ג, הקובל מבקש
מהוועדה ל הכריע במחלוקת ;
י . לסיכום חוזר הקובל וטוען כי הנקבל עבר את עבירות המשמעת שיוחסו לו בכך :
ש התעלם מהפרופיל הרפואי של מטופל ש עורר חשד לאירוע איסכמי בשריר הלב ; בכך ש לא
הורה על פינויו מיד לבית, החולים ב נט"ן ; לא פענח נכונה את תרשים ה, אק " ג של המטופל
כתרשים בעייתי ; לא התייעץ עם הרופא הכונן או רופא בכיר ב" טרם " לפני ששלח את
המטופל לסניף אחר ; הורה למטופל לנסוע עצמאית למרפאת " טרם " אחרת, למרות שזיהה
כי יש צורך בטיפול נוסף, ובכך לא דאג להשגחה כנדרש .
13 . להלן תמצית טענות הנקבל בסיכומיו :
א . יש להורות על פסילת חוות דעתו של פרופ' בטלר ולמצער ליתן לה משקל אפסי נוכח
היעדר חקירה נגדית מספקת ;
ב . האירוע נשוא הקובלנה אירע בהיות הנקבל רופא צעיר בעל וותק וניסיון קצרים ;
ג . הנחת הרופא היא שהנחיותיו למטופל מבוצעות;
ד . המטופל במקרה זה היה שנים לאחר האירוע הלבבי הקודם ( צנתור בשנת 2009 ) ללא
תלונות נוספות ; לא בעודף משקל ; לא ביקש משככי כאבים ; למעט כאבים לא היו לו
תסמינים נוספים כמו קוצר נשימה , הקרנות כאבים , הזעה ובחילות ; לא היה במצוקה
ומכל מקום הכאבים לא היו חריגים או חריפים ; לח ץ הדם הגבוה כשלעצמו לא היווה
אינדיקציה למצב שמחייב הפנייה לחדר מיון ;
ה . לגבי תרשים האק"ג, הנקבל התייחס לפענוח כזה שאינו מציג סימני איסכמיה חריפה
; לא נ כתב שהאק"ג מציג תמונה תקינה אלא שאינו מציג תמונה של איסכמיה חריפה
. מכל מקום לא הייתה אינדיקציה לאירוע לב פעיל ;
ו . הנקבל מילא שאלון מובנה במערכת המיחשוב של המרפאה ורשם:
ז . מהדברים שכתב הנקבל בזמן אמת ניתן ללמוד : שהוא לא שחרר את המנוח לביתו
אלא ביקש שימשיך מעקב ובדיקות במרפאה סמוכה; הציב תוכנית סדורה, שכללה
8

אק"ג חוזר וכן ביצוע טרופונין בחלוף פרק הזמן הנדרש ; הוא עדכן את הרופא
במרפאה השנ י יה בתוכנית הטיפול שהציע ; הוא לא שלל לחלוטין אפשרות להיווצרות
מחלת לב פעילה ולפי כך בחר לבצע בדיקת אק"ג חוזרת ובדיקת טרופונין , אולם לא
חשד שקיימת סכנה ממשית למצב רפואי חריף ;
ח . טענת הקובל על הצורך ב טרופונין עם כניסת המנוח למרפאה, טענה זו לא נטענה
בחוות דעתו של פרופ' בטלר . השוואה בין בדיקות טרופונין רלבנטית כאשר מדובר
ב טרופונין שהוא High Sensitive ולא ב טרופונין הרגיל בו נעשה שימוש במרפאה .
טענת הקובל שהמנוח היה ספטי, טענה זו לא הועלתה בחוות דעתו של פרופ' בטלר
וממילא שגויה מהיסוד מבחינה רפואית ;
ט . הגב' XXXXXX בעדותה לא זכרה מצב של חיוורון , זיעה או כאב או מצב של דחיפות
; מרחק הנסיעה הצפוי ישירות היה אמור לקחת בין כ, 10 דקות ואף לדעת הקובל כ -
0 2 דקות כשהנקבל מלווה על ידי בת זוגו ;
י . נוכח כלל הנסיבות הנ"ל גם אם ה י יתה התרשלות מצד הנקבל, אין מדובר ב רשלנות
חמורה כלשון החוק ; הנקבל לא "שחרר" את המטופל אלא העביר אותו למרפאה
סמוכה ;
יא . בדיקת ה אק"ג לא הי י תה שגוייה ; גם אם התרשים לא היה תקין לא היה בו כדי
להצביע על בעיה אקוטית או על איסכמיה חריפה ;
יב . בנסיבות העניין לא חלה על הנקבל החובה להיוועץ באחרים שכן הוא לא "שחרר"
אותו אלא הנחה לגבי המשך הטיפול ; מבין האפשרויות שעמדו בפניו בחר באפשרות
סבירה מתוך הנחה שהמטופל פועל על פי הנחיותיו . גם אם מדובר בשיקול דעת מוטעה
אין בכך רשלנות חמורה .
דיון, המצע המשפטי
14 . לנקבל יוחס ּו כאמור עבירות על פסקאות ( 3 ) ו, ( 7 ) של סעיף 41 ל, פקודת הרופאים וכן
על סעיף 5 ל, חוק זכויות החולה ; סעיף 41 לפקודה בפסקאות הרלוונטיות אומר:
" ראה השר, על יסוד קובלנה של המנהל או של אדם שנפגע, כי רופא מורשה עשה אחת
מאלה, רשאי הוא, בצו חתום בידו, לבטל את הרישיון של הרופא או להורות שהרישיון
יותלה לתקופה שקבע בצו, או לתת לרופא נזיפה או התראה:
............................................. ) 2 (, ) 1 (
9

( 3 ) גילה חוסר יכולת או רשלנות חמורה במילוי תפקידיו כרופא מורשה;
............................................. ) 6 (, ) 4 (
( 7 ) הפר הוראה מהוראות חוק זכויות החולה, התשנ"ו, 1996 . "
בהתאם לפסיקה ( ראה : ע"א 3425/90, פינסטרבוש ) מקובל לפרש את המונח רשלנות
חמורה בהקשרה של תכלית דיני המשמעת לפי פקודת הרופאים : " אין מקום, לדעתי,
לפרש את המושג ״רשלנות חמורה״ לעניין פקודת הרופאים [נוסח חדש] על פי הכללים
הנורמאטיביים ואמות המידה המנחים אותנו בקשר לפרשנותו של אותו ביטוי בדיני
העונשין........... לא כן פקודת הרופאים [נוסח חדש] . זו עוסקת בנושאים שבתחום
הספציפי של העוסק ים ברפואה . בהקשר שאנו עוסקים בו תכליתה לקבוע נורמות
התנהגות ורמת אחריות הנדרשות מרופאים במסגרת עיסוקם המקצועי.... ". ( שם בעמ'
332 ; ) וכן : " . ....... רשלנות חמורה במובנה של פקודת הרופאים [נוסח חדש] משמעותה
מהותית וכללית, סטיית רופא , במידה משמעותית , מרמת הטיפול המקובלת הצפויה
ממנו במקרה נתון , הכל על פי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה ..." (שם בעמ' 333
הדגש ות הוספ ו .)
סעיף 5 לחוק זכויות החולה קובע: " מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת
הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש ." הוראה זו , הצהרתית
בעיקרה, משקפת למעשה את המובן מאליו בכל הנוגע לציפיות המטופל מהמערכת
הרפואית ואת חובות המערכת כלפי המטופל באשר הוא.
15 . הקובל בסיכומיו התייחס לה ת נהלות הנקבל ב דרך שאינה הולמת רופא . מן הסתם כיוון
לחלופה נוספת , שלא הוזכרה בכתב הקובלנה , שבהוראת סעיף 41 לפקודה :
" ( 1 ) . נהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה " ; כאמור , בקובלנה פסקה זו לא הופיעה
וניתן להבין שהאזכור בסיכומים מתייחס לאפשרות של הרשעה חילופית .
16 . פשיטא שאת דרך ההתנהלות של רופא בהתאם להוראות החוק הנ"ל, יש לבחון בנעליו
בזמן אמת . בחינת התנהלותו בדיעבד , במבחן התוצאה , נוכח תוצאה טראגית שקרתה ,
הינה בדרך כלל בבחינת חוכמה שלאחר מעשה . עוד יש להניח כי כוונת המחוקק היא לבחון
התנהלות של רופא כ, רופא סביר לפי מעמדו , תפקידו , הוותק שלו וכיוצ"ב . ברי כי לא
ניתן להשוות בכל הנוגע לאיכות האבחון והטיפול המצופה מ רופא מורשה , בין רופא
בתחילת דרכו לבין רופא בעל וותק רב שנים , מוניטין עשיר והתמחות מעמיקה ומוכחת
בתחום רפואי או מדעי מסויים . הדברים נכונים כמעט בכל מקצוע או תחום התמחות
10

מסויים: למשל, עורך דין בתחילת דרכו איננו יכול להיות מּושְווה ביכולת המקצועית שלו
לעורך דין ותיק ורב ניסיון ; אלא שלהבדיל מרופא במרפאה כמו טרם , עורך הדין יכול
לברור את לקוחותיו וממילא האחריות שרובצת עליו בהקשר זה של הבחירה הינה גבוהה
יותר . לא כן רופא שבהיותו בעמדת התורן במרפא ת מוקד איננו יכול או רשאי לברור את
מט ו פליו ועליו להתמודד עם בעיותיו של כל מי שנזקק לעזרתו . מעסיקיו של אותו רופא
ומ ס ְ מיכיו לביצוע תפקיד מסויים אמורים לדעת את מכלול כישוריו לרבות מגרעותיו
וחסרונותיו ולקחת זאת בחשבון בעת מינויו או הסמכתו לתפקיד או למשימה. מאידך
גיסא , על רופא צעיר וחסר ניסיון , כמו גם על כל בעל מקצוע בתחילת דרכו , להבין ב ענווה
המתבקשת את מגבלותיו ובכל מקרה של ספק לנהוג בהתאם , משמע לנקוט באמצעי
זהירות , להיוועץ בבכירים ממנו וכד'.
17 . אכן , כפי שסבור הקובל , לערכאה השיפוטית יש חלק בעיצוב נורמות ההתנהגות של בעלי
מקצוע באשר הם . השאיפה התמימה וה אידיאלית היא לרף התנהלות גבוה ככל הניתן על
מנת לשפר את ה איכות המקצועית ובכך להטיב עם כלל הציבור בראייה נורמטיבית צופה
פני עתיד . אלא שביישום הדברים באורח מעשי, על " גבו " של נדון מסויים פלוני בהליך
פלילי או משמעתי במקרה קונקרטי, אי אפשר להתעלם מהמציאות השוררת בפועל
"בשטח" ואין מנוס מלהסתפק בשאיפה למצב אופטימאלי .
דיון, התייחסות לחוות הדעת של פרופ' בטלר
18 . בעליל ניכר שכתב הקובלנה נוסח על פי חוות הדעת של פרופ' בטלר . בנסיבות אלה היה
מצופה מהקובל לוודא מראש שהעד יהיה מוכן ומזומן לתמוך בקובלנה בכל הליך משפטי
על כל הכרוך בכך ( התייצבות פיזית , חקירה נגדית על כל הנגזר ממנה ) . בפועל , כפי
שכבר תואר, העד נמנע מלהתייצב באולם הוועדה וגם עדותו מרחוק באמצעות יישומון
" הזום " נקטעה ביוזמתו ובאופן חד צדדי לאחר זמן קצר מטעמים שלא הובררו לגמרי .
ניכר היה שעצם החקירה הנגדית שמטבעה הינה לעומתית , איננה לרוחו . ההתנהלות הזו
בוודאי אינה יכולה להיות מקובלת ו מחמת כבודו של העד נניח כי היו לו סיבות אישיות
שניתן ל הבין , גם אם לא להצדיק . צודק איפוא ב"כ הנקבל בטענתו שנמנע ממנו מלמצות
את החקירה , בין השאר ב דרך של עי מ ות העד מול עמדות מקצועיות הפוכות כמקובל
בחקירה נגדית . כל זה לא הצדיק את הערת ב"כ הנקבל ( בסעיף 20 לסיכומיו ) ש טוב היה
11

לה אילו לא נרשמה ואנו נתעלם ממנה . מפאת כבוד ם של כל המעורבים לא נאריך מעבר
לאמור .
19 . לגוף חוות הדעת יש להעיר כי המצע העובדתי עליו היא נסמכת , מבוסס בין השאר על
כתבה עיתונאית שפורסמה באתר חדשות אינטרנטי מסויים ביום 25/9/19 , משמע כ, 3
שנים לאחר מועד האירוע המתואר ( ככל הנראה בעקבות הגשת התביעה האזרחית ) :
" מתוך הכתבה ... אני למד שהמנוח נסע ברכבו ממרפאת טרם בפסגת זאב לסניף טרם
ברוממה אך לא הגיע ונמצא מת ברכבו ." מתוך מה שבא בפנינו ניתן לומר כי אף שהמשפט
האמור כשלעצמו איננו שגוי , אין הוא משקף את מלוא התמונה העובדתי ת , משמע, את
העובדה שהמנוח עבר בדרכו ל רוממה דרך בית גרושתו , מה שמן הסתם האריך את הדרך
ו עיכב את הגעתו א ל ה יעד . יש להניח שבחקירת העד הוא היה נשאל על עניין זה ואין לשער
את תשובתו ומידת ההשפעה של הנתון האמור על מסקנת חוות דעתו . ככלל יש להעיר כי
מצופה ממי שנותן חוות דעת של מומחה לסמוך אותה על מצע עובדתי מוצק יותר מכתבה
עיתונאית .
20 . ב"כ הנקבל מבקש שלא נקבל את חוות הדעת ולחילופין נייחס לה משקל אפסי ; לאחר
עיון בכלל החומר מצאנו לנכון להותיר את חוות הדעת בתיק ולקחת אותה בחשבון . זאת
לא רק נוכח פסיקת בית המשפט אליה הופנינו על ידי הקובל אלא גם נוכח היותנו בגדר
וועדה מייעצת שאיננה כבולה לדיני הראיות או לסדרי דין קשיחים . בעניין המשקל
המתאים שיש לייחס לה נדון בהמשך בחלק המתאים של הדיון לגופו .
21 . לעצם תוכנה של חוות הדעת, היא נוגדת את חוות הדעת של פרופ' דרשר בכמה נקודות
משמעותיות : במסקנות הנגזרות מנתוני הבסיס של המנוח ; במסקנות האיבחון המצופות
מרופא במ עמדו ובתפקידו ; בקריאת תרשים ה אק" ג ; ובהנחיות שניתנו לגבי המשך
הטיפול כ מתחייב. כאמור, נעסוק באלו בהמשך .
דיון, ניתוח האירוע והכרעה בטענות הצדדים
22 . השאלה העיקרית המונחת לפתחנו היא אם הצליח הקובל, שעליו הנטל, להראות
שהתנהלותו של הנקבל הגיעה כדי רשלנות חמורה כפי שזו פורשה בפסיקה שצוטטה לעיל
: משמע, האם סט ה הנקבל , ב מידה משמעותית , מרמת הטיפול המקובלת שהייתה
מצופה ממנו במקרה שנדון כאן . השאלה מסתעפת לכמה שאלות משנה שנדון בהן ונביע
את דעתנו להלן בקצרה :
12

א . פענוח תרשים האק"ג, בעניין זה הייתה הסכמה בין המומחים שהתרשים לא היה
תקין . המחלוקת נסבה על מידת אי התקינות והמסקנה שאמורה הייתה להיגזר
מכך. דעות המומחים נחלקו בעניין זה . הקובל הציע להותיר את ההכרעה בידנו נוכח
הרכבו של המותב דנן שכולל שני רופאים . נאמר מיד כי למרות הדומיננטיות של אנשי
הרפואה במותב , אין מי מהם בעל התמחות מובהקת בתחום הפענוח של תרשים אק"ג
, בוודאי לא ברמת ה מומחיות של המומחים בעלי השם שחוות דעתם באה בפני
הוועדה. לפיכך לא נכניס את ראשנו בין שני "הרים ג בוהים " ונכריע בעניין זה.
ב . עם זאת ניתן לאתר בחוות הדעת הנוגדות ה ללו וכן בדברים שעלו בעדו יו ת בפני הוועדה
נקודות הסכמה שיש להן חשיבות לשאלה הנ"ל . כך, כפי שכבר הוזכר לעיל, ביקש
פרופ' בטלר בסיפא של חוות דעתו להוסיף, " בשולי הדברים שהועברו לעיוני בעבר
... מקרים נוספים בהם רופאים מ טרם לא איבחנו ולא טיפלו כנדרש בחולים עם
תסמונות כליליות חריפות . חלק מרופאי טרם לא מודעים לכך שתסמינים קליניים
מספיקים לאבחנת תסמונת כלילית חריפה ואין צורך בכל מקרה בשינויי אק"ג או
טרופונין לאבחנה זאת , המחייבת טיפול ופינוי מיידי לחדר המיון . חלק מהרופאים
זקוקים גם לריענו ן בקריאת תרשימי אק " ג. אני מציע לאחראים על טרם לארגון קורס
השתלמ ות לרופאי המרפאות בנושאים אלה ." מדברים אלה, המסמנים ציפייה ל רף
מקצועי גבוה, ניתן להבין אודות המצב השורר בפועל בשטח ומשליך על מידת הסטייה
של הנקבל מן המצופה מרופא סביר במצבו ובוותק והניסיון שלו . את דברי פרופ'
בטלר יש לקבל הן כסימון הרף הרצוי והן כשיקוף המצב המצוי .
ג . מאידך גיסא גם אליבא דפרופ' דרשר התנהלותו של הנקבל יצאה מהנחה שמדובר
במצב של סיכון למטופל . אלא שבמכלול ניהול הסיכונים הוא בחר , לדעתו באפשרות
הסבירה מבין האחרות כפי צויין לעיל .
ד . חלק מהמחלוקת בין שני המ ומחים הנכבדים ניתן להסביר בנקודת המוצא השונה
שלהם : האחד , פרופ ' בטלר בא מתחום ה קרדיולוגיה ; השני , פרופ' דרשר , בא
מתחום " הרפואה הדחופה ; " אף ששתי הדיסציפלינות הללו נמצאות תחת הכותרת
המשותפת של מדע הרפואה , לכל אחת מהן דגשים משלה . על המחלוקת ביניהם ניתן
לומר כי " אלה ואלה דברי אלוהים חיים " ( בבלי, עירובין , דף י " ג, ע "ב ) . השאלה
היא איזו מן הדיסציפלינות הללו רלוונטית יותר לענייננו . לאחר עי ו ן סברנו כי זו
שעוסקת ב רפואה דחופה שייכת יותר לדיון שבפנינו . זאת בלי להתעלם גם מהגישה
13

האחרת . מכל מקום , נוכח המגבלות שבקבלת חוות הדעת של פרופ' בטלר כמות שהיא
( בהיעדר אפשרות ל חקירה נגדית משמעותית על חוות דעתו ) , לא עלה בידי הקובל
לשכנע כי יש לייחס לדיסציפלינ ה אותה ייצג פרופ' בטלר עדיפות מכרעת .
ה . להשערות של שני המומחים , כפי שהוזכרו לעיל , כל אחד לשיטתו , באשר ל, " מה
היה קורה אילו... " אין לדעתנו רלוונטיות לדיון דנן .
23 . האם עלה בידי הקובל להראות רשלנות חמורה בהתנהלות הנקבל ? לאחר עיון בכלל
הראיות והטענות , ולא בלי התלבטות, לדעתנו התשובה לכך שלילית . בהתחשב במעמדו ,
בוותק שלו ובניסיונ ו הקצר יחסית של הנקבל סברנו ש אין מקום להטיל עליו אחריות
ל רשלנות חמורה , משמע, ל סטייה חריפה מן המצופה מרופא סביר במעמדו ובתפקידו .
הקובל ביקש לבסס את עמדתו בין השאר על ה מנגנון האבחוני שחילץ מתוך חוות דעתו ו כן
מאמר של פרופ' דרשר בדבר " סטנדרט זהב " בטיפול בכאבים בחזה בחדר מיון
ו מ מאפייני סיווג רמת הסיכון לפיהם על רופא לנהוג בהתאם לניקוד ( חקירת העד מעמ'
166 ואילך ) . ספק אם המנגנון הזה ישים לנסיבות כמו אלו בפניהן עמד הנקבל בזמן אמת
( להבדיל מניתוח בדיעבד ) , מה גם שככל הנראה מלאכת האבחון אינה מתמצה במנגנון
מספרי אחד אלא מורכבת יותר .
24 . מאידך גיסא מצאנו פגמים בהתנהלותו של הנקבל שנכון להכניסם תחת ההגדרה של
.." התנהגות בדרך שאינה הולמת רופא מורשה ;".. להלן פירוט הדברים :
א . איבחון מצבו של המטופל נוכח מצבו ב עת הגעתו ונוכח נתוני היסוד שלו : אנחנו
מקבלים את גישת הקובל כי נוכח הרקע הרפואי הקודם של המטופל כפי שבא לידי
ביטוי ברשומה הרפואית , לרבות עברו, גם אם חלפו כ, 7 שנים לאחר הצנתור ללא
חזרה על תופעות דומות, היה על הנקבל לתת לעניין זה תשומת לב מיוחדת גדולה מזו
שנתן . הנתונים המדאיגים בעיקר היו אמורים להיות תרשים ה אק"ג , שלכל הדעות
לא היה תקין ונתוני לחץ הדם שהיו גבוהים באורח משמעותי מהנורמה . לא מצאנו
שהנקבל התעלם מהנתונים הללו אלא ש הוא לא נקט בדרך הפעולה המתחייבת בעיקר
בכל הנוגע לחובת ההשגחה עליו נוכח זאת כפי שיפורט להלן .
ב . חובת היוועצות : נ ו כח הנתונים שהותירו את מצבו של המטופל ב ספק , שהיה אמור
להיות מוסר רק בבדיקות הנוספות ( טרופונין ; אק"ג חוזר ) , אסור היה לנקבל לקבל
החלטה עצמאית . העובדה שהמרפאה שלו אמורה הייתה להיסגר בשעה 23:30 לא
הייתה צריכה להיות מרכיב מכריע בשיקוליו . היה עליו להיוועץ בבכירים ומנוסים
14

ממנו בקריאת התרשים , בהערכת המצב הכוללת ובמסקנות המעשיות . חובה זו
נגזרת מן ה ענווה המצופה מכל בעל מקצוע צעיר כמו גם מן השכל הישר. עמדת הנקבל
(למשל, בעמ' 64 ) בעניין זה איננה יכולה להיות מקובלת . אין להוציא מכלל חשבון
אפשרות סבירה שהנחיית אותו בכיר , אילו ניתנה , לא הייתה שונה מהדרך בה נקט
הנקבל . אך חובת הנקבל הייתה להתחלק במידע ובאחריות עם בעל ניסיון ובכיר ממנו
.
ג . שחרור המטופל : הנקבל סבור שלא " שחרר " את המטופל שכן תיאם את הגעתו
לסניף רוממה , הינחה אותו להגיע לשם להמשך מעקב וסבר שהוא מלווה על יד י בת
זוג . לדעתנו בפועל הנקבל "שחרר" את המטופל שכן זה יצא משליטתו ומכל מקום
לא היה בפעולות הללו די . גם לדעת פרופ' דרשר ( בעמ' 118 ) המטופל היה צריך להיות
תחת השגחה מיטבית . משזיהה את הסכנה האפשרית, ולו גם ברמת סיכון נמוכה -
היה על הנקבל לוודא באופן מפורש את דרך הגעתו הבטוחה של המטופל אל היעד ,
להפגין כלפיו מפורשות את מידת הדחיפות והחיוניות של המהלך הזה , ולעקוב אחר
התממשות הדברים . בהיעדר הנחיה מגורם בכיר ממנו היה עליו לשלוח את המטופל
ב אמבולנס ולא להסתפק בהנחיה לגבי המשך התהליך ; ההנחה כי כל הנוגעים בדבר
מבינים את כוונותיו וינהגו לפיהן, לא היה לה על מה לסמוך ואכן בפועל היא הוכחה
כשגוייה . מהתנהלות המ נוח ניתן לראות כי הוא לא חש כל בהילות או קריטיות במצב
הביניים בו היה נתון , הרשה לעצמו להאריך את מסלול הנסיעה , המשיך למרפאת
רוממה בגפו ולא הקפיד על עמידה בפרקי הזמן שהנקבל העריך . ברי כי האחריות
הגוברת למידת האדישות הזו הינה על הרופא , ככל שלא הקפיד להבהיר את הדברים
ולא רק על המטופל .
ד . בפסיקה ( ע"א 580/86, פישמן ) נקבע כי " התנהגות שאינה הולמת רופא היא זו
שאינה תואמת את העקרונות המנחים בתחום העיסוק ברפואה , בין שמדובר בכבוד
המקצוע , בין ש עניינם ביחסים שבין רופא לחולה וכן יתר כללים אתיים ואחרים,
המעצבים ערכים ותפישות , שראוי כי יח ו לו במקצוע הרפואה " .
ה . דעתנו נוכח האמור היא שהנקבל לקה בהפעלת שיקול הדעת הנכון . טעות בשיקול
הדעת המקצועי יכולה להגיע עד כדי התרשלות . לא כל התרשלות הינה בגדר רשלנות
חמורה אך היא נוגדת את הערכים הנכונים של מקצוע הרפואה.
המלצה
15

25 . המלצתנו לכב' השר הינה אפוא לקבוע כי הנקבל טעה טעות חמורה ב הפעלת שיקול הדעת
שלו ; הוא התרשל בתפקידו , אך בנסיבות בהן היה מצוי לא עד כדי רשלנות חמורה ;
וכי בהתרשלותו זו נהג בדרך שאינה הולמת רופא בישראל בניגוד להוראת סעיף 41 ( 1 )
לפקודה .
26 . לאחר שמיעת הראיות והטענות לעניין אמצעי המשמעת הראוי לנקבל , יהיה מקום לקבוע
את זה המתאים בבוא העת .
27 . הדיון יידחה לשמיעת הצדדים לעניין אמצעי המשמעת המתאים . הצדדים יהיו רשאים
לטעון את הטענות בעניין זה בכתב . הקובל יגיש את טענותיו בתוך 14 ימים והנקבל בתוך
14 ימים לאחר מכן . ככל ש מי מהצדדים יסב ו ר כי ראוי לקיים דיון באולם הוועדה
בנוכחות הצדדים, יודיע על כך בהקדם וה מזכירות תקבע מועד לשמיעת הטענות באופן
פרונטלי .
ניתן היום , 26/3/24 , בהיעדר הצדדים .
ד"ר סאהר סרור, יו " ר, נציג המנהל הכללי
ד"ר ורד חרמוש, נציג ת הסתדרות הרופאים
עו " ד אריה רוטר, נציג היוע צת המשפטי ת לממשלה
16

17