ד״ר מיכאל רומוב

=== החלטת השופט (בדימוס) א. סטרשנוב ===
1
צו לפי סעיף 5 4 לפקודת הרופאים [נוסח חדש] , התשל" ז, 1976
החלטה 21, 13
בפני:
השופט (בדימוס) אמנו ן סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הקובל
ע"י ב"כ, עו"ד תומר דגני חנית
לב ין:
ד"ר מיכאל רומוב הנקבל
ע"י ב"כ, עו"ד אלכס רסקין
ה ח ל ט ה
העובדות
1 . ד"ר מיכל רומוב הינו רופא מורשה ובעל תואר מומחה בפסיכיאטריה (להלן, הנקבל או דר' רומוב .)
מתוקף תפקידו, משמש הנקבל בין היתר כרופא בוועדות רפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי.
2 . ביום 14.4.18 בשעות הבקר, סמוך לכניסה לחניון התת קרקעי ב"גרנד קניון" בחיפה, התעמת הנקבל
עם אדם בשם אבי פפרקורן (להלן, המתלונן ) בנוגע לנהיגה מסוכנת בכביש (להלן, האירוע .) בין
השניים הוחלפו מלים קשות, אך העימות לא הגיע לכדי הרמת ידיים. יומיים לאחר האירוע, פנה הנקבל
בכתב למחלקה לרישוי כלי ירייה של המשרד לביטחון פנים, מחוז חיפה, והודיע על הצורך בשלילת רישיון
נ שק והוצאת הנשק מידי המתלונן , עקב מסוכנותו לציבור . בפנייתו הצהיר הנקבל בכזב כי:
"על סמך בדיקה קלינית שביצעתי למר פפקורן אברהם ב, 6 14.4.1 , הנני סבור כי הנ"ל לוקה בהפרעה
נפשית... מהווה פוטנצאל גבוה לאלימו ת כלפי הסובבים, מאיים לפגוע בסובבים בנשק שנמצא
ברשותו " .
3 . במקביל, פנה הנקבל למכון הרפואי לבטיחות בדרכים והצהיר כדלהלן:
" לדעתי הנבדק מהווה סכנה לציבור במידה וימשיך לנהוג. עלול לפגוע בזולת , אינו שולט על דחפים,
מגלה תוקפנות גלויה כלפי הסובבים".
בעקבות תלונותיו של הנקבל לרשויות השונות, זומן המתלונן לבדיקות רפו איות במכון הרפואי לבטיחות
בדרכים וכן נשקלה האפשרות לשלול את נשקו.

2
4 . משהתבקשה תגובתו של המתלונן, הוא הודיע כי ה אירוע וחילופי הדברים בינו לבין הנקבל בכניסה
לחניון אכן התרחש ו , אך טען כי לא היה אצל הנקבל במסגרת טיפולית וכי מעולם לא בוצעה בו כל "בדיקה
קלינית". בעקבות תגובתו של המתלונן, בוטל זימונו לבדיקה רפואית, ואף הופסק ההליך לגבי הנשק
שברשותו.
5 . אולם הנקבל לא הרפה, והגיש תלונה במשטרה כנגד המתלונן, אשר בעקבותיה הוא נעצר / עוכב ונגרמה
לו עגמת נפש רבה. לטענת המתלונן, הנקבל לא חדל להטרידו, ואף שלח תשעה מכתבי תלו נה נגד ו לגורמים
שונים , לרבות פניות לשר לביטחון פני ם, לשר הבריאות ולשר הביטחון. בעקבות רדיפתו הבלתי מתפשרת
של הנקבל , הגיש המתלונן נגדו תביעת לשון הרע לבית המשפט, והנקבל חוייב בתשלום פיצויים בסך
110,000 ש"ח למתלונן.
הקובלנה
6 . בעקבות התנהלותו של הנקבל, כ מפורט לעיל, הוגשה נגדו ביום 10.9.19 קובלנה , על כך שגילה
התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה, כאמור בסעיף 45 ( 1 ) לפקודת הרופאים.
בכתב הקובלנה צויין, בין היתר, כי הנקבל השתמש לרעה במעמדו ובסמכויותיו ככרופא פסיכיאטר על מנת
לפגוע במתלונן; קבע אבחנה פסיכיאטרית למתלו נן שלא במסגרת טיפול או בדיקה קלינית; בפניותיו
לרשויות השונות הציג עצמו בכזב ובמרמה כ"נותן חוות דעת" או כרופא המטפל במתלונן.
דו"ח ועדת המשמעת
7 . בעקבות הגשת הקובלנה, התמנתה וע דת משמעת בהרכב: דר' יוסי בר, יו"ר, פרופ' אליעזר קיטאי
ועו"ד זמירה גולדנר, חב רים. הנקבל כפר בפני הוועדה במעשים שיוחסו לו, ועל כן שמעה הוועדה
עדויות וניהלה משפט הוכחות.
8 . הנקבל טען כי לא השתמש במעמדו לרעה על מנת לפגוע במתלונן, אלא פעל בהתאם לחובתו, מתוך
אזרחות טובה ובהיותו רופא פסיכיאטר. הוא משמש כפוסק בוועדות עררים של המוסד לביט וח לאומי,
וכחלק מחובותיו בתפקיד זה, עליו ליידע את הרשויות לגבי אנשים המסכנים את שלום הציבור.
9 . הוועדה דחתה את טענותיו של הנקבל וקבעה, כי :
" הדרך בה הציג עצמו הנקבל בפני הרשויות כפסיכיאטר מומחה, כרופא מטפל שערך
בדיקה קלינית, כנותן חוות דעת, כמי שערך בדיקה קלינית למר פפקורן, הטעה את
הגורמים השונים לחשוב שמדובר באבחון שבוצע במסגרת טיפולית רפואית. רק לאחר
פניות המתלונן הבינו כי הוטעו, ובוטלו ההגבלות על רישיון הנהיגה והנשק".
10 . לאחר ששקלה את כל הראיות והעדויות, הגיעה הוועדה לכלל מסקנה כי הנקבל השתמש לרעה
במע מדו ובסמכויותיו כרופא פסיכיאטר על מנת לפגוע במתלונן, קבע אבחנה פסיכיאטרית למתלונן שלא
במסגרת טיפול או בדיקה קלינית, ואף הציג עצמו בפניותיו לרשויות בכזב ובמרמה כנותן חוות דעת או
כרופא מטפל. אשר על כן ממליצה הוועדה להרשיע את הנקבל בעבירה של התנהגות שאינה הו למת רופא
מורשה, כאמור בסעיף 45 ( 1 ) לפקודת הרופאים.
11 . בבואה להמליץ על אמצעי המשמעת שמן הראוי להטיל על הנקבל, קבעה הוועדה בזו הלשון:
" לא ניתן להת עלם מן הנזק שנגרם למתלונן כתוצא ה מפעולות הנקבל. ההשפלה הכרוכה בעיכוב או
במעצר, הצורך להוכיח לרשויות כי אינו ס ובל ממחלת נפש, הצורך להוכיח כי הנקבל אינו הרופא
המטפל, התלונות שהגיעו למקום עבודתו" ועוד כיו"ב.

3
עוד קבעה הוועדה כי: " לא שוכנענו בהפנמה ובוודאי של מצאנו חרטה על המאבקים שניהל מול
המתלונן" .
12 . הוועדה התחשבה לקולה בעברו הנקי של הנקבל, בנסיבותיו האישיות (מו כר כנכה ניידות בשיעור
% 40 לאחר תאונה שעבר) ובמצבו הכלכלי, שאינו שפיר. לטענת בא כוחו, התליית רישיונו לעסוק
ברפואה עלולה לגרום לו לחורבן כלכלי ממנו יתקשה להשתקם.
אשר על כן, ממליצה הוועדה להטיל על הנקבל אמצעי משמעת של התליית רישיון לעסוק ברפואה למשך
עשרה חדש ים.
החלטה
13 . סבורני, כי התנהגותו של הנקבל בפרשה זו הייתה רעה וחמורה עד מאד . ראשית, הוא עבר עבירות
חמורות בכך שעשה שימוש לרעה בסמכותו ובמעמדו כרופא פסיכיאטר, דיווח דיווחים כוזבים לרשויות,
והתחזה כמי שערך בדיקה קלינית לנקבל, דבר שלא היה ולא נברא. בכך ניצ ל הנקבל את תפקידו ומעמדו
לתועלתו האישית , על מנת להכפיש את המתלונן עקב סכסוך שפרץ ביניהם , ולא לשום מטרה לגטימית
כלשהי.
בכך חטא הנקבל בשמירת סטנדרטים רפואיים מקובלים, ונהג באופן שאינו הולם התנהגות רופא מורשה,
בכלל ורופא פסיכיאטר, בפרט.
14 . הנקבל הוסיף חטא על פשע, כאשר מחלוקת של מה בכך במהלך נהי גה, הפכה מבחינתו ל " מלחמת
עולם " במהלכה הוא בחר להטריד את המתלונן, שוב ושוב, ואף גרם למעצרו/עיכובו ע"י המשטרה. הנקבל
אף לא היסס לשגר מכתבי תלונה כנגד המתלונן והלכה למעשה, רדף אחריו באופן אובססיבי וניהל נגדו
מלחמת חור מה. בסופו של דבר, נאלץ המתלונן להגיש נגדו לבית המשפט תביעת לשון הרע, בה הוא זכה.
הוו ע דה הנכבדה קבעה בחוות דעתה, כי לא שוכנעה שהנקבל הפנים את התנהגותו הנלוזה, וממילא אף לא
הביע חרטה על המאבקים שניהל מול המתלונן. למקרא פרוטוקול הדיון, ובעיקר עדותו של הנקבל, אין
ספק שהצדק עם קביעת הוועדה.
15 . הנני סבור כי הוועדה שקלה כדבעי את חומר הראיות שהיה בפניה, עת מצאה להרשיע את הנקבל
במיוחס לו בכתב הקובלנה, והנני סומך את שתי ידיי על קביעותיה והמלצתה להרשיע את הנקבל.
אמצעי המשמעת עליו ממליצה הוועדה, עשרה חדשי התליית ר ישיון, נראה לי נוטה לקולה, בנסיבות
התנהגותו החמורה של הנקבל, כמפורט לעיל, ש עליה גם לא הביע כל חרטה. עם זאת, בהתחשב במכלול
נסיבות המקרה, כפי שפיר טה הוועדה, הנני נכון לאמץ את המלצתה ומטיל על הנקבל התליית רישיון למשך
עשרה ( 10 ) חדשים, שתחילתם ביום 1.12.21 .
6 1 . נוכח התנהלותו החמורה, הבלתי נשלטת והקלוקלת של הנקבל, הן בהתנהלותו כרופא פסיכיאטר
המוסר מידע כוזב ורושם אבחנה פסיכיאטרית מפוקפקת, והן ב רדיפתו האובססיבית את המתלונן, הנני
ממליץ בפני מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי לשקול המשך העסקתו של הנקבל כפוסק בוועדות העררי ם של
המוסד.
כמו כן הנני מוצא לנכון להביא החלטה זו לידיעתו של יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל.

4
ניתנה היום, .21 24.10 , יח חשון תשפ"ב.
י ש להפיץ החלטה זו , כמקובל .
---------- ------------------------
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס )

=== החלטת בית המשפט המחוזי בעניין ערעור הנקבל, ראו סעיף 45 ===
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
ב פני כבוד ה שופטת תמר נאות פרי
ה מערער ד"ר מיכאל רומוב
ע"י ב"כ עו"ד חדוה לוין ואח'
נגד
המשיבים 2 . כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב
3 . ועדת המשמעת לפי פקודת הרופאים
ע"י פמ"ח (אזרחי), עו"ד אביטל טוביאנה, אורן
פסק דין
ערעור על החלטה מיום 24.10.2021 שניתנה בהתאם לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז, 1976
(להלן: " הפקודה "), להתליית רישיון הרופא של המערער למשך עשרה חודשים (להלן: " ההחלטה .)"
רקע כללי -
1 . המערער, ד"ר מיכאל רומוב (להלן: " המערער "), הוא רופא מומחה בפסיכיאטריה אשר
משמש, בין היתר, כחבר בוועדות הרפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: " המל"ל .)"
2 . עיקרי האירוע הרלבנטי (להלן: " האירוע ") אינם שנויים במחלוקת, כדלקמן: בבוקר יום
14.4.2018 , בחניון התת קרקעי של קניון בחיפה, המערער ומר א ' פ' (להלן: " המתלונן ") התעמתו
בנוגע לנהיגה מסוכנת. ומיים לאחר מכן, ביום 16.4.2018 , המערער פנה בכתב אל המחלקה לרישוי
כלי ירייה של המשרד לביטחון פנים ב מחוז חיפה, בבקשה לשלילת רישיון הנשק של המתלונן (להלן:
" הפניה לגבי רישיון הנשק " ). המערער טען בפנייה זו כי ערך בדיקה קלינית למתלונן, אשר העלתה
כי המתלונן סובל מ, IMPULSE CONTROL DISORDER (להלן: " ההפרעה ") ויש פוטנציאל גבוה
לאלימות מצדו. במקביל, המערער אף פנה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים והזהיר מהסכנה
הצפויה לציבור בעקבות נהיגת המתלונן (ל הלן: " הפניה לגבי רישיון הנהיגה )" וטען כי המתלונן
סובל מההפרעה , כאשר המערער הציג עצמו כנותן חוות דעת לאחר בדיקה שנערכה כחלק מתפקידו.
3 . המתלונן השיב לפניות לגבי רישיון הנשק ורישיון הנהיגה, הסביר כי המערער מעולם לא
ערך לו בדיקה קלינית, וההליכים הופסקו. בהמשך, פנה המתלונן למשרד הבריאות.
4 . עקב האמור, המשנה למנהל הכללי במשרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, הגיש ביום
10.9.2019 כתב קובלנה משמעתית נגד המערער בהתאם לסעיף 45 ( 1 ) לפקודה (להלן: " כתב
הקובלנה "). בכתב הקובלנה צוין כי בשתי הפניות האמורות, המערער השתמש לרעה במעמדו כדי
1 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
לפגוע במתלונן, קבע אבחנה פסיכיאטרית על סמך אירוע בו הוא היה מעורב ולא במסגרת טיפול או
בדיקה מקצועית והציג עצמו בכזב כנותן חוות דעת על יסוד בדיקה קלינית במסגרת תפקידו .
5 . ועדת המשמעת ש דנה בכתב הקובלנה (המשיבה 2 , להלן: " ועדת המשמעת " או " הועדה " )
קבעה כי :
"המערער השתמש לרעה במעמדו ובסמכויותיו כרופא פסיכיאטר על מנת
לפגוע במתלונן. קבע אבחנה פסיכיאטרית למתלונן שלא במסגרת טיפול
או בדיקה קלינית שביצע, אלא על סמך אירוע חד פעמי, עימות שבו היה
מעורב כצד לסכסוך. בפניותיו למשרד לביטחון פנים ולמכון הרפואי
לבטיחות בדרכ ים, הציג את עצמו בכזב ובמרמה כנותן חוות דעת או
כרופא מטפל של המתלונן".
6 . לכן, קבעה הועדה כי התמלאו לגבי המערער הוראות סעיף 45 ( 1 ) לפקודה המתייחסות
לרופא אשר "נהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה" . בהמשך, ועדת המשמעת המליצה לקבוע
תקופת התלייה לרישיון הרפואה של ה מערער לתקופה של עשרה חודשים.
7 . ביום 24.10.2021 כב' השופט בדימ ' סטרשנוב (המשיב 1 , להלן: " המשיב ,)" החליט לאמץ
את המלצת ועדת המשמעת להתלות את רישיון הרפואה של המערער לתקופה של עשרה חודשים ,
לפי סעיף 41 לפקודה , ואף המליץ בפני מנכ"ל המל"ל לשקול את המשך העסקתו של המערער כפוסק
בוועדות הערערים של המוסד .
זוהי ההחלטה נשוא הערעור שלפנינו, ושני המשיבים יחדיו יכונו להלן " המשיבים ."
תמצית טענות הצדדים -
8 . המערער טוען כי אמצעי המשמעת שננקט חמור וכי היה מקום להקל בעונשו, לרבות בשל
סיבות אישיות שונות אשר לא קיבלו משקל הולם. לטענתו, המשיבים החמירו עמו ושקלו לחובתו
נסיבות שחורגות מכתב הקובלנה וכי במקרים דומים אמצעי המשמעת היו קלים בהרבה. מנגד,
המשיבים טוענים כי אין מקום להתערב בהחלטה וכי נשקלו ואוזנו כדבעי כל הנתונים הרלבנטיים.
דיון והכרעה
9 . לאחר שקילת טיעוני הצדדים, בכתב ובעל, פה, מסקנתי היא כי דין הערעור להידחו ת ברובו ,
למעט בנוגע ל פניה למנכ"ל המל"ל המתוארת מעלה, והכל מחמת הנימוקים שיפורטו להלן .
המסגרת הנורמטיבית -
10 . לפי הוראות פרק ד' לפקודה, ההליך המשמעתי כולל שני שלבים. בשלב הראשון, מתנהל
הליך בפני ועדת המשמעת, שמתכנסת לפי סעיף 44 לפקודה, ובשלב זה הרופא יכול להשמיע טענות
ולהביא ראיות לגבי הטענות אשר בקובלנה. ההליך בפני ועדת המשמעת הוא הליך מעין שיפוטי
וב מסגרתו מוענקות לוועדה סמכויות בנוגע להבאת ראיות ועדויות שנשמעות בפניה. בתום שלב זה,
מגבשת ועדת המשמעת את המלצת ה לגבי נסיבות האירוע ולגבי אמצעי המשמעת ההולם. בשלב
השני, שר הבריאות מגיע להחלטה סופית, בהתאם לסעיף 41 לפקודה, בהסתמך על המלצת ועדת
2 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
המשמעת. שר הבר יאות האציל סמכותו זו למשיב, לפי הודעה מיום 21.11.2011 (י"פ 6341 , בעמוד
1287 ), וכך, החלטת המשיב היא ההחלטה הסופית באשר לקובלנה.
גדר המחלוקת
11 . בהודעת הערעור, כמו גם בדיון, הדגיש המערער כי הוא אינו מבקש להשיג על הקביעות
העובדתיות שקבעה ועדת המשמעת לגבי השתלשלות האירועים ונסיבות האירוע. עם זאת, לשיטתו,
המשיבים פרשו שלא כהלכה חלק מהעובדות וייחסו להן משמעות חמורה מאשר מן הראוי היה
ליחס להן, ועדיין, מובהר כי אין עסקינן בערעור לגבי העובדות עצמן. המשיבים טוענים כי אכן
אין מקום להגיש ערעור לגבי הקביעות העובדתיות, אך לשיטתם, לאורך הערעור שזורות טענות
שמתייחסות לקביעות העובדתיות, שאינן רק טענות לגבי "הפרשנות" של העובדות אלא לגבי
העובדות עצמן, וכי ככל שיש טענות שכאלו, יש לדחותן.
12 . באשר לקביעות העובדתיות, הלכה ידועה היא כי ככלל בתי המשפט אינם מתערבים
בממצאים עובדתיים שקבעה הועדה (ע"א 2242/18 מדינת ישראל, משרד הבריאות נ' ד"ר מאיר
( 16.5.2018 ); ע"א 10979/04 ד"ר לאור נ' שר הבריאות , פ"ד נט( 6 ) 357 ( 2005 ) והאסמכתאות שם).
במקרה שבפנינו, אין מקום להתערב בקביעת העובדות, שכן בחינת המסמכים הרבים מראה כי
ועדת המשמעת שמעה עדים, עיינה במסמכים והסיקה את המסקנות העובדתיות המתחייבות, ולכן
אין כל מקום לסטות מעובדות אלו כפי שנקבעו, וזהו הבסיס להמשך הדיון.
13 . אשר על כן, הדיון להלן נוגע אך ורק לטענות לגבי אמצעי המשמעת שננקט. בהקשר זה,
וטרם בחינת הטענות לגופן, נזכור כי ההלכה מורה שבית המשפט אינו נוטה להתערב באמצעי
המשמעת שהוטלו במסגרת הדין המשמעתי, אלא אם כן נפל פגם בהחלטת המשיבים היורד לשורשו
של ההליך, ויש בו כדי לפגוע בכללי הצדק הטבעי, ובמקרה בו סוטה ההחלטה מהותית לקולה או
לחומרה ממד יניות הענישה הנהוגה. יפים לעניין זה, דברי בית המשפט בע"א 4693/90 ד"ר סוסאן
נ' שר הבריאות , פ"ד מו( 1 ) 309 ( 1991 ), לאמור:
"אמות המידה בדבר העונש ההולם ובדבר האמצעי הנדרש בעקבות מעשה
בלתי הולם נקבעות במידה רבה על, ידי המסגרות המקצועיות עצמן, וזאת,
כמובן באותו היקף שהותווה בחוק ועל, ידי המוסדות שהוסמכו לכך בדין.
בשל כך, ערכאה זאת לא תמהר להתערב בעונש משמעתי, אף אם הוא
סוטה לטעמה במידת מה לחומרה או לקולה. רק סטייה מהותית לקולה
או לחומרה, משגה מהותי בשיקול הדעת או הטלת עונש המחטיא באופן
ברור וגלוי את מטרתו יצדיקו התערבותה של ערכאה זו. בנסיבות אלה
נדרש בית, משפט זה לעניין כדי לכוון את ההתנהגות המקצועית למסלול
הראוי ולמנוע התגבשותן של אמות מידה מוטעות או בלתי הולמות".
וראו עוד את ע"א 3425/90 ד"ר פינסטרבוש נ' שר הבריאות , פ"ד מו( 1 ) 321 ( 1991 ;) עש"א
364/08 תייסיר חמאדה נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות ( 13.02.2012 .)
14 . טעם נוסף לריסון בהתערבות באמצעי המשמעת שנקבעו היא מומחיותם של המשיבים
בתחום הרפואה ובתחום הליכי המשמעת, אשר נותנת להם נקודת מבט רחבה בנוגע לתחום
3 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
הרפואה , בנוגע ליישומו של סעיף 41 לפקודה ובנוגע להשלכות שיש ע ל כלל ציבור הרופאים
והמטופלים. יפים לעניין זה, דברי בית המשפט בע"א 412/90 ד"ר אליהו נ' שר הבריאות , פ"ד מד( 4 )
422 , 427 ( 1990 ) , אשר חוזר על ההלכה בדבר ריסון בתי המשפט מהתערבות באמצעי המשמעת
שננקטים לפי הפקודה, ומוסיף :
"נקודת מוצא מרוסנת זו נובעת מהעובדה שהסמכות לקבוע את אמצעי
המשמעת ניתנה לשר, לאחר ההליך בפני הוועדה, ולא לבית המשפט. כך
נעשה משום שלגורמים המוסמכים כשירות מיוחדת, לקבוע את הצעדים
הראויים שיש להפעיל נוכח קיומה של אחריות משמעתית, ולעסוק
בשאלה האם קיימת אחריו ת שכזו מלכתחילה. עניין זה דורש מומחיות
מיוחדת, הכרוכה בהבנה של עולם הרפואה, הן ברמה האתית הן ברמה
המעשית, שהרי האתיקה אינה מנותקת מהמעשה. לכן, הרכב הוועדה כולל
חברים הבקיאים בעולם הרפואה, לצד חבר הבקיא בדין (נציג היועץ
המשפטי לממשלה כאמור בסעיף 44 לפקודה). החוק הפקיד את ההחלטה
הסופית בידי השר, וזה אצל אותה לשופט בדימ'. החלטה זו מתקבלת על
ידי גורם המשקיף על הדברים מתוך מבט רוחב, הכולל תמונה מקיפה של
הפעילות המשמעתית לסוגיה ולגווניה. הכשירות המוסדית העדיפה של
מקבלי ההחלטות המשמעתיות מצדיקה אפוא ריסון שיפוטי ."
15 . הערה מקדמית נוספת הינה כ י במקרה הנוכחי, ועדת המשמעת שמעה בפניה חמישה עדים,
במשך שתי י שיבות ממושכות, ופרטה את ממצאיה בדין וחשבון לפי סעיף 44 (א) לפקודה (להלן:
" הדו"ח )" מיום 25.5.2021 המשתרע על פני 18 עמודים ובו פירוט של כל הראיות והעדויות, כולל
מסמכים וסרט ונים בהם צפתה הוועדה. בהמשך, נשמעו הטיעונים לגבי אמצעי המשמעת, בדיון
ארוך המשתרע על פני 96 עמודים (דיון מיום 11.7.2021 ), אשר אף במסגרתו עלו כל הטענות
האפשריות מצד כל הצדדים, וניתן מענה מפורט לכולן . לאחר האמור, הוכנה על ידי ועדת המשמעת
השלמה לדין וחשבון הכו ללת את המלצתה לגבי אמצעי המשמעת, ואף זאת במסמך מפורט ומנומק
בן 9 עמודים (מיום 10.10.2021 ). המסמך האחרון הינו החלטתו של המשיב, הכוללת התייחסות
למסמכים המתוארים, ופירוט עמדת המשיב לגבי האמור (ההחלטה מיום 24.10.2011 ). מכאן
שעסקינן ברצף החלטות מפורטות ומנומקות , מהן עולה שנבחנו כל הטענות של שני הצדדים בצורה
מעמיקה ויסודית, והדבר מצטרף להלכה מעלה באשר להיקף ההתערבות המצומצם .
16 . על רקע האמור, נעבור עתה לבחינת טענות המערער לגבי אמצעי המשמעת שעליו הוחלט .
טענות המערער לגבי הפרשנות שניתנה לעובדות שהתבררו לגבי נסיבות האירוע
17 . המערער טוען שוועדת המשמעת לא דייקה בהתייחסותה לחלק מהעובדות, וכך הוא נחזה
בעיני הועדה, ולאחר מכן בעיני המשיב, כלא מהימן , והתיאורים של האירוע הביאו לכך שמעשיו
נדמו כחמורים יותר מאשר היו. המערער טוען כי מכיוו ן שמדובר בהליך מנהלי מעין פלילי , הוועדה
שגתה בכך שלמרות שהיה לה ספק לגבי איזו גרסה מדויקת יותר לגבי העובדות, של המערער או
של המתלונן, היא ציינה כי אם הייתה חייבת להכריע בין השתיים, הייתה בוחרת בגרסתו של
המתלונן. לטענת המערער, שעה שקם אותו ספק לגבי הגרסאות, היה על הועדה להעדיף את גרסתו
ע ל פני גרסת המתלונן, היות ו בהליך ה פלילי, הספק פועל לטובת הנאשם. כמו כן, המערער מציין
4 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
שהוועדה שגתה בכך שלא נתנה דעתה לכך שביקש שוב ושוב מהמשטרה את סרטי האבטחה של
הקניון, וש הוא לא היה עושה זאת אלא אם היה בטוח בגרסתו. המערער מציין עוד כי הוועדה שגתה
שעה שלא ה תייחסה לכך שגרסתו של המתלונן , לפיה לא הזכיר מעורבות של אקדח באירוע בשום
צורה, אינה גרסה הגיונית, לאור כך שלא הייתה ל מערער כל דרך לדעת על רישיון האקדח של
המתלונן לולא זה האחרון הזכיר א ו תו . לכן, לטענתו, הועדה הייתה צריכה לקבוע שהמתלונן כן
הזכיר את האקדח, והיות והאקדח אוזכר, המערער חש מאוים במהלך האירוע . בדומה, ממשיך
וטוען המערער ש על אף ש אין מקום לדון שנית בגרסאות הצדדים , מכיוון שהערעור אינו נסוב על
ה קביעות העובדתיות, אזי ש יש לתת את הדעת לכך כי קיימת סתירה בין גרסתו לגרסת המתלונן
בנוגע לשאלה מי מהם איים על השני , האם היה שימוש ב אלה ו כו' ו הוועדה , מצד אחד קבעה
שאינה יכולה לקבוע מי אחז באלה , אך מצד שני, ניסתה להסתייג מקביעה זו תוך שהיא מתייחסת
לגרסת המערער ומתעלמת מקשיים בגרסת המתלונן. המערער טוען כי האמור מעלה השפיע על
עמדת ועדת ה משמעת בנוגע לאמצע י המשמעת וכתוצאה מכך על עמדת המשיב 1 , ויש להתערב
בהחלטה, נוכח העובדות לאשורן.
18 . המשיבים טוענים מנגד כי אין ביסוס לטענ ת ה מערער לפיה היו אי דיוקים ב קביעות
העובדות, וכי מעבר לכך, המערער לא הר אה כי אי דיוקים נטענים אלו השפיעו על ה ה חלט ה .
19 . לשיטתי א ין מקום לשינו י הקביעות העובדתיות של המשיבים . ועדת המשמעת התרשמה
באופן ישיר ממכלול ה ראיות והעדויות ולא מצאתי כי נפלה טעות בקביעותיה, ואף לא מצאתי כי
היא שגתה באופן יישום הכללים הנוהגים המשמשים לצורך קביעות עובדתיות (אף אם נניח לטובת
המערער שאכן, כל ספק עובדתי חייב לפעול ל טובתו).
לא מצאתי כי הועדה או המשיב פרשו שלא נכונה את הנסיבות או שזקפו לחובת המערער
נתונים ללא ביסוס . הועדה קבעה כי היא מאמצת את גרסת המתלונן ומעדיפה אותה על פני גרסת
המערער בכל הנוגע לנהיגה הפרועה של המערער לפני האירוע בחניון, לרבות לאחר צפייה בסרטונים
(סע יף 12 (ה) לדו"ח). עוד קבעה הוועדה כי שני הצדדים הגזימו בתיאור העובדות וניסו להמעיט
בחלקם באירוע (סעיף 12 (ט) לדו"ח) ועם זאת, מסעיף כ"א ואילך (עמ' 18 ) מוצאים אנו קביעות
ברורות, ברובן לחובת המערער, המבוססות כדבעי על התשתית הראייתית. לכן, ובמיוחד שעה
שהמערער מב קש להדגשי שהוא אינו מערער על הקביעות העובדתיות, עמדתי היא כי הניתוח של
ועדת המשמעת את העובדות ראוי ומבוסס.
20 . בנוסף, בכל הנוגע לשימוש האפשרי באלה, יש לראות כי אמנם ניתן לומר שהמדובר
ב"מילה מול מילה" של המתלונן מול המערער, אלא שגרסת אשתו של המתלונן תומכת באופן כללי
בגרסת המתלונן, והוועדה קבעה כי באופן כללי גרסת המערער הייתה בלתי עקבית, ומצאה אי
התאמות בין הדברים ש מסר במשטרה, לבין מה שמסר בעדותו לפניה , לבין מה שהופיע בתצהיר
שהגיש במסגרת התביעה האזרחית של המתלונן. הועדה אף ציינה כדוגמא שהמערער לא דייק
בכוונה לגבי תיאורו את משך הזמן שהאירוע ארך, על מנת לנסות להצדיק את טענתו לפיה הוא יכול
היה לבצע אבחנה מקצועית לגבי מצ בו הנפשי של המתלונן.
5 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
21 . יש עוד לזכור כי העובדות "ה גולמיות " ה מופיעות בכתב הקובלנה פשוטות בתכלית , וכפי
שקבעה הועדה, קיימות ראיות למכביר לגבי כך שהמערער אכן לא ערך למתלונן כל בדיקה וכי הוא
הציג מצג בשתי הפניות כאילו הוא כן ערך בדיקה שכזו, כרופא מומחה, והגיע לאבח נה מקצועית
על סמך בדיקה שכזו, משל הכין חוות דעת לגבי המתלונן.
22 . טענה נוספת של המערער הייתה כי המשיבים טעו בכך שלא התייחסו לעובדה שהוא חש
מאוים במהלך האירוע ו לא נתנו משקל לכך ש "בזמן אמת" חש נרדף על ידי המתלונן. המערער אף
מדגיש כי לאחר האירוע הוא פנה למשטרה וה גיש תלונה נגד המתלונן , ולאחר ש התלונה נסגרה הוא
הגי ש ערר לגבי סגירת התיק ( אשר נדחה). לטענתו, כל האמור מלמד על כך שחש מאוים, והמשיבים
היו צריכים לקחת נתון זה בחשבון בבחינת שיקול לקולה. אלא שהועדה לקחה גם לקחה נתון זה
בחשבון, וראו כי בסעיפים ל"ג, ל"ד בעמ' 19 ש ל הדו"ח, ועדת המשמעת במפורש מתייחסת לכך
שהמערער חש מאוים במהלך האירוע , ואף קובעת (ובצדק) כי היות והקשב של המערער היה מופנה
כלפי האיום הממשי שהוא חש, ה וא בוודאי שלא היה יכול לבצע הערכה קלינית למתלונן . זאת ועוד.
ל טעמי, ל שאלה אם המערער חש מאוים אם לאו, אין ה שלכה של ממש לגבי מעשיו נשוא הקובלנה,
שכן את הפניה לגבי רישיון הנשק ואת הפניה לגבי רישיון הנהיגה הכין המערער לא מיד בסמוך
לאחר שהסתיים האירוע, בעודו תחת "החשש" אלא בחלוף פרק זמן אשר בוודאי א י פשר לו להירגע
ולכלכל את צעדיו. השימוש לרעה שעשה המערער בסמכותו לא היה מושפע מאותו איום שחש
לטענתו ביום האירוע, ככל שכך היה.
נסיבותיו האישיות של המערער
23 . המערער טוען כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות, לרבות העובדה שהוא סובל
מנכות בשיעור 40% , ולא ניתן משקל ל משמעות הכלכלית הקשה שיש להתליית הרישיון למשך
תקופה כה ממושכת , במיוחד נוכח ה הוצאות הכספיות הגבוהות ש יש לו . המשיבים טוענים כי ניתן
לנסיבות משקל ראוי, ומדגישות כי ההוצאות שאליהן מתייחס המערער הן לצרכי מותרות ואין
המדובר במי שידו אינה משגת, היות ומצבו ה כלכלי של המערער אינו רע, וההלוואות שלקח ואליהן
הוא מפנה היו לצורך קני ית רכב יוקרתי .
24 . מעיון במסמכים עולה כי המשיבים היו ערים לנסיבות הנטענות והתייחסות אליהן, כך
שניתן להן המשקל המתאים. יש לראות כי בדו"ח המשלים לעניין אמצעי המשמעת יש התייחסות
לקושי הכלכלי הנטען ואף ללחץ הנפשי הרב שבו שרוי היה המערער עקב הליכי המשמעת, אשר אף
הביא לתעוקת חזה (סעיפים 12, 11 .)
25 . לכן, הנתונים נשקלו הן יל ידי ועדת המשמעת והן על ידי המשיב, וסבורני כי אין בנסיבות
האישיות כדי לשנות את התוצאה . נפנה כאן לכך שההלכה היא כי לעת שקילת אמצעי המשמעת
ההולם , האינטרס של שמירה על כבוד מקצוע הרפואה והאמון ברופאים קודם להתחשבות בנסיבות
האישיות של הרופא (עש"א (מינהליים י, ם) 15, 11, 29686 ד"ר פינקלשטיין נ' שר הבריאות
( 31.3.2017 )). עסקינן בשמירה על מעמדו של מקצוע הרפואה, שכרוך בהצלת חיים, ויש מקום
6 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
להחיל סטנדרט התנהגות גבוה על העוסקים במלאכה ולהתייחס בחומרה לשימוש ברעה בכוח
ובסמכות שהתפקיד מעניק. מסיבה זו נכון לשקול בעדיפות גבוהה יותר שיקולים של אמון הציבור
מאשר את נסי בותיו האישיות של המערער, במיוחד ב נסיבות הפרטניות דכאן.
התייחסות ל אירועים שהתרחשו לאחר המעשים נשוא כתב הקובלנה
26 . נזכיר כי כתב הקובלנה מתייחס לשתי הפניות של המערער לרשויות לגבי רישיון הנהיגה
של המתלונן ולגבי רישיון הנשק שלו (להל ביחד: " הפניות הראשונות )" . מע בר לאמור, אין חולק כי
המערער גם הגיש תלונה במשטרה נגד המתלונן, המתלונן נעצר ושוחרר לאחר חקירה, הוחלט לסגור
את התיק , המערער הגיש ערר לאחר שהתיק נסגר , ו ה ערר נדחה (להלן: " התלונה ב מ שטרה " ). עוד
אין חולק כי המערער אף פנה בהמשך לרשויות האחראיות על רישיון הנהיגה ורישיון הנשק , לאחר
הפניות הראשוניות, בדרישה להמשיך את הבירור לגבי המתלונן (להלן: " הפניות המאוחרות )" .
בנוסף, מוסכם כי המתלונן הגיש תביעה אזרחית נגד המערער בדרישה לקבלת פיצוי לגבי נזקיו עקב
הפניות הראשונות והמאוחרות ועקב התלונה במשטרה (להלן: " התביעה האזרחית .)" המערער
העלה במסגרת הגנתו שם טענות לגבי כך שהוא כן ביצע אבחנה ראויה לגבי מצבו הנפשי של
המתלונן, תביעת המתלונן התקבלה והמערער חויב לפצותו בסכום של 110,00 ₪ בתוספת הוצאות.
27 . המערער טוען כי לא היה מקום לכלול בדיוני ועדת המשמעת, בדו"ח או בהחלטה של
המשיב כל התייחסות לאירועים שלאחר הפניות הראשונות. שכן, עמדתו היא כי כתב הקובלנה
מייחס לו עבירת משמעת רק בנוגע לאותן שתי פניות ראשונות, ואין רלבנטיות למכלול האירועים
שלאחר אותן הפניות. המערער טוען שטעו המשיבים כאשר לא הפרידו בין האירועים שמופיעים
בקובלנה לבין אירועי ם מאוחרים יותר, שלא מופיעים בקובלנה, ולטענתו, שגו המשיבים בכך
שנתנו משקל בעת קביעת אמצעי המשמעת לאותם נתונים "מאוחרים". כדוגמא, המערער טוען כי
המשיבים התייחסו לכך שהוא הגיש את התלונה למשטרה נגד המתלונן כנסיבה לחומרה, ואף ראו
בכך "רדיפה" מצדו, ולכן החמירו ברמת הענישה. בדומה, המערער טוען כי לחובתו נזקפה העובדה
שהוא הגיש ערר על החלטת המשטרה לגבי סגירת התיק במשטרה, אך אין המדובר בהתנהגות בלתי
הולמת כפי שסברו המשיבים וכי זכותו היא להגיש ערר, שעה שהוא מלין על התנהלותה של
המשטרה , ושעה ש פניותיו המאוחרות נוגעות ל מח דלים נטענים של הרשויות והן אינן מופנות כלפי
המתלונן, ולכן לא מדובר ברדיפת המתלונן.
28 . אף בנושא זה עמדתי כעמדת ועדת המשמעת, אשר סברה כי לא ניתן לחלק את מכלול
אירועי ההתנהגות של המערער לשלבים נפרדים וראתה בחומרה את רצף ההתנהגות של המערער
נגד המתלונן. אף ה משיב בהחלטתו אימץ גישה זו, ואף כתב בהקשר זה כך:
" המערער "הוסיף חטא על פשע, כאשר מחלוקת של מה בכך במהלך
נהיגה, הפכה מבחינתו ל"מלחמת עולם" במהלכה הוא בחר להטריד את
המתלונן, שוב ושוב, ואף גרם למעצרו/עיכובו ע"י המשטרה. הנקבל אף
לא היסס לשגר מכתבי תלונה כנגד המתלונן והלכה למעשה, רדף אחריו
באון אובססיבי וניה ל נגדו מלחמת חורמה. בסופו של דבר, נאלץ המתלונן
להגיש נגדו לבית המשפט תביעת לשון הרע, בה הוא זכה".
7 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
29 . אמנם, כתב הקובלנה מתייחס רק לפניה בנוגע לרישיון הנשק ולפניה בנוגע לרישיון הנהיגה,
כלומר לשתי הפניות הראשונות, אלא שהתנהלות המערער בהמשך, מהווה נסיבה רלבנטית
לשיטתי , במיוחד שעה שהמערער טען כי הפניות הראשונות נוסחו כפי שנוסחו בטעות בתום לב וכי
לא הייתה לו כוונה להשתמש בסמכותו שלא כדין. ועדת המשמעת מתייחסת בפירוט לטענתו זו
(סעיף ל"ז ואילך בדו"ח) וקובעת כי התנהגותו שוללת את טענת תום הלב, במיוחד שעה שהוא
המשיך במסמ כים מאוחרים לטעון כי הוא ביצע אבחנה קלינית למתלונן במהלך אותו אירוע בחניון.
30 . יתרה מכך. במהלך הדיון ב"כ המערער ביקשו להשוות בין כתב הקובלנה לבין כתב אישום
פלילי וטענו, ובצדק רב, כי לעת גזירת העונש בהליך פלילי, בית המשפט אינו רשאי לסטות
מעובדות כתב האישום. אלא שאם נבקש להמשיך עם אותה השוואה, יש גם לראות כי לפי סעיף
40 לחוק העונשין, תשל"ז, 1977 , ניתן לשקול את הנזק שנגרם לקרבן העבירה, את מאמצי הנאשם
להקטין את הנזק ואת תוצאות העבירה, את מאמצי הנאשם לחזור למוטב וכו' כך שבאספקלריה
של השוואה שכזו, ניתן היה להתי יחס לכל אותן "פניות מאוחרות".
נפקות התביעה האזרחית -
31 . כפי שצוין, במסגרת התביעה האזרחית של המתלונן, המערער חויב לפצותו ב, 110,000 ₪
והוצאות, כך שהסכום הכולל הגיע כדי כ, 160,000 .₪ המערער טוען שלא ניתן משקל הולם לכך
שהוא חויב לשלם למתלונן פיצוי גבוה במסגרת התב יעה האזרחית ולכך שהוא שיגר מכתבי
התנצלות לרשויות השונות.
32 . המשיבים טוענים מנגד כי ניתנה הדעת לעובדות אלה אולם הוחלט שלא לתת להן משקל
רב, מכיוון שהמערער פעל כפי המתואר רק מכיוון שהוא חויב לעשות כן על ידי בית המשפט, ולא
מפאת גילוי חרטה על מעשיו או ביוזמתו. כמו כן, לטענת המשיבים מדובר ב"מכתבי הבהרה" ולא
במכתבי " התנצל ות " . המשיבים מוסיפים וטוענים כי תכלית ההליך המשמעתי שונה מזו של ההליך
האזרחי שהתנהל בין המערער למתלונן.
33 . אף טענה זו של המערער אינה יכולה לסייע בידו.
ראשית, ואם נחזור לטענה הקודמת של המערער לפיה היה צריך להתעלם ממאורעות
שלאחר שתי הפניות הראשונות, נמצא שהמע רער עצמו מבקש להתייחס לנתון שהתרחש לאחר
הפניות הראשונות. משמע, שבקשתו לתת משקל לתוצאת התביעה האזרחית סותרת את טענתו
לגבי כך שלא היה מקום לתת משקל לתלונות המאוחרות ולהתנהגותו הרציפה אחרי אותן שתי
פניות ראשונות.
34 . שנית, אכן, תכלית ההליך המשמעתי היא לקבוע האם ה רופא עדיין ראוי לאמון הציבור
והשלטונות בו, לשמור על פועלו התקין של השירות הציבורי ולהגן על האינטרס הציבורי (בג"ץ
13/57 צמוקין נ' בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה , פ"ד יא 856 , 861 ( 1957 ) ; עש"א (מינהליים
י, ם) 12, 10, 2424 ד"ר סולומון נ' שר הבריאות ( 14.07.2013 ) ( להלן: " עניין סולומון " ). לע ו מת זאת,
8 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
תכלית ההליך האזרחי שנוהל היה לפצות את המתלונן על נזקיו, ולכן, העובדה שאכן נפסק לזכות
המתלונן הסכום האמור, אינה יכולה להוות הצדקה לנקיטה באמצעי משמעת קל.
35 . לשיטתי, והיות והוכח כי המשיבים היו מודעים לנתונים לגבי תוצאות ההליך האזרחי
ולגבי המכתבים שהמערער שלח (ואין המדובר בנתון שנסתר מעיניהם), אין מקום לקבל את
הטענה כי המשקל שניתן לאותם נתונים אינו מספק. אמנם הסכום ששולם למתלונן משמעותי, אך
כפי שמדגישים המשיבים, הפיצוי למתלונן נועד למטרה אחת והסנקציה המשמעתית נועדה
למטרה אחרת, כך שלא אוכל לקבל טיעון זה כבסיס להתערבות בהחלטה נשוא הערעור.
השוואה למקרים דומים
36 . המערער טוען שעונשו חמור ביחס לנהוג, בעוד המשיבים מציינים כי העונש נוטה לקולה
כפי שציין המשיב בהחלטתו, וכי פסקי הדין שצירף המערער שונים בנסיבותיהם או בחומרתם.
37 . מקדמית, חשוב לציין כי יש לבחון כל מקרה לגבי מכלול רכיבי הענישה, כאשר לעיתים
רכיב אחד "חמור" יותר לעומת רכיב אחר חמור פחות, והתמהיל שבין הרכיבים הוא זה אשר משקף
אל נכונה את רף הענישה (והשוו לדנ"פ 01 8086/ דניס אייזן נ' מדינת ישראל , פ"ד נט ( 5 ) 625 ). לכן,
כאשר משווים אנו את חומרת "הענישה" בין מקרה אחד למשנהו, יש להסתכל על מכלול רכיביו של
כל עונש ולא רק על משך תקופת התלייה , כך שיתכן שהיו מקרים שבהם הוחלט על נקיטת כמה
אמצעי משמעת והחשוב הוא ה איזון בין כולם.
38 . אמנם, המערער מצביע על כמה מקרים בהם ננקטו אמצעי משמעת קלים בהרבה, למרות
שעבירות המשמעת היו לא פחות חמורות. כך לדוגמא, בעניין המשנה למנכ"ל משרד הבריאות נ'
ד"ר רורליך ( החלטה מ יום .2018 6 . 3, מופיעה באגד הפסיקה שצורף לערעור), התברר עניינו של
רופא ש הגיש עשר חוות דעת כוזבות לעשרה אנשים שהגישו על בסיסן תביעה ל מל"ל, כנגד תשלום,
ורישיונו הותלה למשך שלושה חודשי ם לצד המלצה בדבר המשך תעסוקתו. עם זאת, צוין בהחלטה
זו כי היא נוטה לקולה בהשוואה למקרים דומים , בשל נסיבות שייחדו את אותו המקרה . בהחלטה
בעניין המשנה למנכ"ל משרד הבריאות נ' ד"ר רוטנברג (ניתנה ביום 13 20 . 2 . 7 ומופיעה באגד
הפסיקה שצורף לערעור) בדה הרופא, במשך תקופה העולה על שנה, אישורים רפואיים למטופל
ששהה במעצר בית במטרה לסייע לו לצאת מביתו בניגוד לדין. שם הוחלט על התליית ה רישיון
לתקופה של חודש אחד בלבד, ו אין ספק כי המדובר באמצעי משמעת קל ביותר . כך גם בהחלטה
בעניין ה משנה למנכ"ל משרד הבריאות נ' ד"ר אבני (ניתנה ביום .2015 4 . 1 ומופיעה באגד הפסיקה
שצורף לערעור), שם הרופא כתב מכתבים המשמיצים רופאים ובפרט אונקולוגים ולאחר שמשרד
הבריאות נזף בו המשיך בהתבטאויותיו נ גד ראשי משרד הבריאות. למרות שהמשיב קבע
ש ה התבטאויות חמורות , הוחלט על התלית הרישיון למשך חודש אחד. בהחלטה בעניין משרד
הבריאות נ' ד"ר ו ייסלר (ניתנה ביום .2016 2 18. ומופיעה באגד הפסיקה שצורף לערעור) , רופא ביצע
השתלת שיניים למרות שאינו מומחה בתחום , תוך שהוא מציג עצמו במרמה כרופא המורשה לערוך
השתלות שיניים על ידי חברת הביטוח, ו רישיונו הותלה לחודשיים בלבד.
9 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
39 . מכאן, שהמקרים שאליהם הפנה המערער הינם אכן כאלו אשר בהם ננקטו אמצעי משמעת
קלים בהרבה, אם כי לא בכולם חומרת המעשים דומה. עוד יש לראות כי בחלק מ המק רים הנסיבות
האישיות קיבלו משקל מכריע, לרבות נסיבות בריאותיות חריגות, נסיבות הקשורות למשפחת
הרופא, תרומ ה לקהילה ועוד. בנוסף, ולכך חשיבות מכרעת לשיטתי, יש לראות כי בחלק ניכר
מהמקרים, הרופאים הנילונים קיבלו מיידית אחריות לגבי האירועים נשוא הקובלנה, הודו
בעובד ות, לא נדרש הליך של הבאת ראיות, הם הביעו צער וחרטה לגבי האירוע, כלפי המתלוננים
ובאשר לפגיעה באמון הציב ור. לא כך הם פני הדברים במקרה הנוכחי.
40 . בנוסף, לעומת המקרים המוזכרים מעלה, אליהם הפנה המערער, קיימים גם מקרים
אחרים בהם אמצעי המשמעת היו התלית הרישיון למשך ששה, שמונה או עשרה חודשים (וראו
למשל את עש"א 20, 07, 26752 שיפטן נ' אמנון סטרשנוב ( 17.11.2020 ) , שם נקבעה תקופת התליה
למשך 18 חודשים (אחרי שהמשיב קבע כי התקופה תהא 36 חודשים) ; עניין סולומון, שם ההתליה
ה י יתה למשך 6 חודשים במצטבר; עש"א (מינהליים י, ם) 12, 11, 56688 יצחקוב נ' השופט בדימוס
אמנון סטרשנוב ( .2013 8 . 8 ), התליה למשך 9 חודשים).
41 . לכן, והגם שהעונש משמעותי וחמור , והגם שהוא נמצא ברף העליון של המקרים שאליהם
ניתן להשוותו , לא שוכנעתי כי תקופת ההתליה שנקבעה למערער חורגת ממתחם הסבירות באופן
קיצוני ה מ צדיק את התערבות בית המשפט ולא נפלה טעות מהותית בשיקול הדעת. המעשה של
המערער חמור , כולל ניצול כוחו כרופא לרעה ביודעין, לא רק פעם אחת, המערער לא הביע חרטה
על פעולותיו , אלא המשיך בעמדתו לפיה לא נפל כל רבב בהתנהלותו, טענתו לגבי תום לב ו נדחתה,
הנזק למתלונן היה רב, וה נסיבות כמכלול אינן מצדיקות התערבות.
המלצת המשיב למנכ"ל ה מל"ל -
42 . נזכיר כי בסיום החלטת המשיב הוא כולל המלצה למנכ"ל המל"ל לשקול את המשך
העסקת המערער כפוסק בועדות המל"ל. המערער טוען כי המלצה זו של ה משיב עלולה לפ ג ו ע קשות
ביכולת ההשתכרות העתידית שלו וכי מדובר בפעולה חריגה. המשיבים טוענים כי הליכים
משמעתיים מטבעם עלולים לפגוע בנקבלים וכי אין פסול בהמלצה .
43 . בנקודה זו מצאתי כי יש ממש בטענות המערער.
44 . ניסוח ההמלצה של המשיב , במעמדו, אינו מותיר מקום לפרשנות ולעמדתו לגבי המשך
ההעסקה. אני סבורה כי המלצה זו, אשר אינה אחת מא מצעי המשמעת המפורטים ב סעיף 41
ל פקודה, הינה בבחינת "עונש" נוסף, שחורג במובן מסוים ממנעד אמצעי המשמעת שהתבקשו בכתב
הקובלנה, והמשמעותיות שלו עשויות להיות חמורות ו מעל הרף ההולם. היות והמערער עוסק רק
כפוסק בועדות המל"ל, המשמעות של ההמלצה האמורה הינה הפסקת מקור פרנסתו כליל, ודומה
כי המדובר בסנקציה לא מידתית, למרות חומרת מעשיו. אמנם, מעמדו של המל"ל אינו כשל כל
מעסיק פרטי אחר, אך סבורני כי ההמלצה, כפי שנוסחה, מחמירה יתר על המידה עם המערער ,
בהינתן נכותו, גילו ותעסוקתו .
10 מתוך 11

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית, משפט לערעורים אזרחיים
עש"א 22, 01, 39184 רומוב נ' השופט ( בדימוס ) סטרשנוב ואח'
45 . לכן, יש לשנות את ניסוח החלטת המשיב בכל הנוגע ל המלצתו למנכ"ל המל"ל, ולכלול רק
הוראה לגבי העברת ההחלטה לידיעת מנכ"ל המל"ל, כפי שהוחלט על העברת ההחלטה לידיעת יו"ר
איגוד הפסיכיאטרי ה בישראל.
סיכום
46 . נוכח כל האמור מעלה במצטבר, הערעור לגבי משך ההתליה נדחה, בכפוף לתיקון ההחלטה
בנוגע ל המלצה למנכ"ל המל"ל, כמפורט בסעיף 5 4 לעיל.
אין צו להוצאות.
נית ן היום, כ"א אייר תשפ"ב , 22 מאי 2022 , בהעדר הצדדים.
11 מתוך 11

=== המלצת ועדת המשמעת ===
בד"מ 1/9/19 המשנה למנכ"ל משרד הבריאות נ' דר' מיכאל רומוב
_________________________________________________________________
___
מדינת ישראל
בתי הדין למשמעת, משרד הבריאות בירושלים
תיק בד"מ 1/9/19
תאריך: 25 במאי 2021
י"ד סיון תשפ"א
בפני חברי הועדה:
דר' יוסי בר, יו " ר , נציג המנהל הכללי
פרופ' אליעזר קיטאי, נציג הסתדרות הרופאים
עו " ד זמירה גולדנר, נציג ת היועץ המשפטי לממשלה
הקובל:
המשנה למנהל הכללי משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד לילך מהודר ממשרד התובע הראשי במשרד הבריאות
נ ג ד
הנקבל :
דר' מיכאל רומוב
רופא מורשה מס' רשיון 22085 בעל תואר מומחה בפסיכיאטריה
לכבוד
שר הבריאות
דין וחשבון לפי סעיף 44 ( א ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז, 1976
מבוא
1 . בתאריך 10/9/19 הגיש פרופ' איתמר גרוטו, המשנה למנהל הכללי במשרד הבריאות
כתב קובלנה כנגד הנקבל, ד"ר מיכאל רומוב, רופא מורשה ובעל תאר מומחה
בפסיכיאטריה.
1

2 . בתאריך 7/11/2019 , מינה ראש הממשלה ושר הבריאות מר בנימין נתניהו את הח"מ
כוועדה שתדון בקובלנה לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז, 1976
(להלן הפקודה).
3 . הועדה קיימה 4 ישיבות בתאריכים 12/2/20 , 24/8/20 , 11/11/20 , 25/11/20 : -
א . בתאריך 12/2/20 הועדה התכנסה, הנקבל וב"כ לא התייצבו לדיון. כשעה וחצי
לפני הדיון התקבלה הודעת ב"כ הנקבל לפיה הנקבל אושפז עם חשד לאירוע
לבבי . בלית ב רירה נדחתה הישיבה והנקבל התבקש, והמציא בדיעבד אישור
רפואי.
ב . בתאריך 8/20 / 24 הוגשה תגובת הנקבל בכתב לכתב הקובלנה, ונשמעה תגובתו
בעל פיה. כן העידו מטעם הקובל העדים מר אברהם פפרמן (להלן "המתלונן")
ואשתו, הגב' אסנת פפרמן.
ג . בתאריך 20 11/11/ העיד מטעם הקובל ד"ר דוד א י בגי, פסיכיאטר מומחה ש כיהן
בתקופה הרלוונטית לכתב הקובלנה כרופא אחראי לאיתור מסוכנות במשרד
הבריאות. ומטעם ההגנה העיד (בהסכמת הצדדים) מומחה ההגנה ד"ר אלכסנדר
שולקין.
ד . בתאריך 25/11/20 העיד הנקבל.
ה . סיכומי הצדדים הוגשו בכתב, בתאריך 3/1/21 הוגשו סיכומי ב"כ הקובל
ובתאריך 31/1/21 הוגשו סיכומי ב"כ הנקבל.
כתב הקובלנה
4 . כתב הקובלנה שהוגש כנגד הנקבל ייחס לנקבל התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה
כאמור בסעיף 45 ( 1 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] התשל"ז, 1976 (להלן "הפקודה")
בכך שהוא -
א . השתמש ל רעה במעמדו ובסמכויותיו כרופא פסיכיאטר על מנת לפגוע במתלונן.
ב . קבע אבחנה פסיכיאטרית למתלונן שלא במסגרת טיפול או בדיקה קלינית
שביצע, אלא על סמך אירוע חד פעמי שבו היה מעורב.
ג . בפניותיו למשרד הבטחון ולמכון הרפואי לבטיחות בדרכים, הציג עצמו בכזב
ובמרמה כ"נותן חוות דעת" או כרופא המטפל של המתלונן .
5 . מכתב הקובלנה עולות העובדות הבאות : -
א . הנקבל , מתוקף תפקידו, משמש בין היתר כרופא בוועדות רפואיות מטעם המוסד
לביטוח לאומי.
ב . ביום 18 14.4. בסביבות השעה 11:00 , ה נקבל נסע ל"גראנד קניון" בחיפה. בסמוך
לכניסה לחניון התת קרקעי של הקניון, התעמת הנקבל עם המתלונן בנוגע לנהיגה
מסוכנת בכביש (להלן: "האירוע") .
ג . ביום 16.4.18 , הנקבל פנה בכתב למחלקה לרישוי כלי ירייה של ה משרד לביטחון
פנים , מחוז חיפה, בהודעה דחופה על הצורך בשלילת רישיון לנשק והוצאת נשק
מי ידי מידי המתלונן. בפנייתו, הנקבל הצהיר בכזב ש ביום 14.4.16 ביצע בדיקה
קלינית למתלונן ושהוא סבור כי המתלונן לוקה בהפרעה נפשית מסוג IMPULSE
DISORDER CONTROL ומהווה פוטנציאל גבוה לאלימות כלפי הסובבים אותו ,
ומאיים לפגוע בהם בנשק שנמצא ב רשותו (העתק הפנייה צורף כנספח א').
ד . במקביל, עוד ביום 16.4.18 , הנקבל פנה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (הרשות
הרפואית) בהודעה ע"פ סעיף 2 1 ב' לפקודת התעבורה (נוסח חדש) והצהיר בכזב ,
שהוא, כ נותן חוות דעת בעניין המתלונן, אבחן IMPULSE CONTROL DISORDER
אצל המתלונן ועל פי חוות דעתו המתלונן "מהווה סכנה לציבור במידה וימשיך
לנהוג, עלול לפגוע בזולת, אינו שולט על דחפים ו, מגלה תוקפנות גלויה כלפי
הסובבים" (העתק ההודעה צורף כנספח ב').
ה . בעקבות ההודעה של הנקבל (נספח א'), פנה ד"ר דוד איבגי, רופא לאיתור מסוכנות
במ חלקה לפסיכיאטריה משפטית במשרד הבריאות, אל המתלונן, והודיע לו
שהתקבלה הודעת מטפל לפי הוראות סעיף 11 א' לחוק כלי הירייה, תש"ט, 1949
(להלן: "חוק כלי ירייה"), סעיף המחייב מטפלים לדווח על חשש למסוכנות
2

שאותרה על ידם אצל אנשים המטופלים או שאובחנו על ידם. לאור האמור לעיל,
נשלחה הודעה על ידי דר' איבגי לפקיד הרישוי לפי חוק כלי ירייה עם המלצה
להפנות את המתלונן לבדיקה , על מנת לקבוע האם קיימת מניעה רפואית שיישא
נשק.
ו . בעקבות תגובת המתלונן, בו הבהיר כי המפגש בינו לבין הנקבל לא היה במסגרת
טיפולית ולא בוצעה כל בדיקה קלינית, החליט ד"ר איבגי להודיע לפקיד הרישוי
שחזר בו מהמלצתו הנ"ל והודעה על כך הועבר למתלונן ( הודעת ד"ר אבגי צורפה
כנספח ג') .
ז . כמו כן, בעקבות הודעת הנקבל ( נספח ב') למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן:
"המרב"ד " ) זומן המתלונן לבדיקות רפואיות במרב"ד ונדרש לשלם אגרה בס ך
₪ 624 (נספח ד'). לאחר ש המתלונן הבהיר כי הנקבל לא ביצע בו כל בדיקה קלינית,
בוטל זימונו לבדיקה הרפואית (ביטול הזימון צורף כנספח ה' ).
ח . לאור עובדות אלה יוחסה לנקבל עבירת משמעת של התנהגות שאינה הולמת רופא
מורשה כאמור בסעיף 4 לעיל.
6 . ב"כ הנקבל הגיש לועדה כתב תשובה מפורט לקובלנה וביום 24.8.20 , במענה לכתב
הקובלנה הפנה לכתב התשובה. מכתב התשובה עולות העובדות הבאות: -
א . ביום האירוע נסע הנקבל מביתו לחדר כושר אשר נמצא בגרנד קניון בחיפה.
במהלך נסיעתו הבחין הנקבל שרכב מסוג מרצדס, שבדיעבד התברר כי המתלונ ן
נהג בו, ביצע עבירת תנועה וסיכן את עוברי הדרך. הנקבל צפר והמשיך בנסיעתו.
זמן קצר לאחר מכן הבחין הנקבל כי המתלונן רודף אחריו במהלך 5 דקות נסיעה
עד לכניסה לחניון. בעת שהנקבל החל לחנות בחניית נכים (הנקבל הינו נכה בעל
תו חניה לנכים) , חסם המתלונן את דרכו, יצא מהרכב תקף ואיים על הנקבל.
הנקבל החל לצלם ולהקליט את המתלונן באמצעות מכשיר פלאפון אך האחרון
חטף מידיו של הנקבל את מכשיר הטלפון . הנקבל הספיק להקליט קטע
מהאיומים של המתלונן שצעק בקול מאיים: "שיהיה לך אוטו כשתחזור".
המתלונן איים על הנקבל בכך שאמר לו "יש לי נשק ברכב ואני אכניס לך כדור
בראש".
ב . במהלך האירוע עשה הנקבל כל שביכולתו כדי לרסן את התנהגותו התוקפנית של
המתלונן , ללא הועיל. רק לאחר שהנקבל הודיע למתלונן כי הוא מזמין משטרה
עזב המתלונן את המקום ברכבו.
ג . כתוצאה מהאירוע ביטל הנקבל את האימון בחדר כושר ונסע לתחנת המשטרה
להגיש תלונה כנגד המתלונן. נפתח תיק פלילי 166819 בין איומים ותקיפה.
ד . ביום 14.10.18 התקבלה החלטת המשטרה לסגור את התיק. הנקבל ערר על
החלטת הסגירה . הערר נדחה והנקבל פנה בערר נוסף. במועד הגשת כתב
התשובה, טרם התקבלה החלטת המשטרה בערר הנוסף.
ה . בתאריך 16.4.18 פנה הנקבל למשרד לבטחון פנים למחלקת רישוי כלי יריה
במכתב שכותרתו "הודעה דחופה על צורך בשלילת רישיון נשק והוצאת נשק מידי
מר פפרקורן אברהם".
ו . ההודעה נשלחה כיוון שבמהלך האינטראקצי ה עם המתלונן , הנקבל, שהוא
מומחה לפסיכיאטריה ובעל ניסיון רב בתחום, כי המתלונן סובל מתסמונת של
חוסר שליטה בדחפים, IMPULSE CONTROL
ז . ב"כ הנקבל צירף לכתב התשובה את המסמכים הבאים: -
נספח א, סרט וידיאו ממצלמת דרך של המתלונן שתיעדה את הרדיפה של
המתלונן אחר הנקבל.
נספח ב' הקלטה של קטע מהאיומים ותמליל .
נספח ג' אישור הגשת תלונה ועדות הנקבל במשטרה סמוך לאירוע.
נספח ד' תשובת המשטרה לערר שני שהגיש הנקבל על סגירת התיק בו התלונן
כנגד המתלונן.
נספח ה' מכתבו של הנקבל למחלקת רישוי כלי יריה.
נספח ו' חוות דעת של ד"ר שולקין אלכסנדר, מומחה ההגנה.
נספח ז' מכתבו של ד"ר א י בגי למתלונן.
נספח ח' פניותיו של הנקבל לשר הבריאות ולשר התחבורה.
3

7 . עדי התביעה
מטעם התביעה העידו שלושה עדים: אברהם ואסנת פפרקורן (בתאריך 24.8.20 ), ד"ר דוד
איבגי (בתאריך 11.11.20 ) והוגשו 11 מוצגים שסומנו כ, ת/ 1, ת/ 11 .
עדותו של המתלונן, מר אברהם פפרקורן:
א . המתלונן, בן 68 , שירת בדרגת רב סרן בצה"ל ונפצע במהלך שירותו הצבאי ומוכר כ נכה
צה"ל בדרגת נכות גבוהה בשל פגיעה בגפיים, מוגבל בניידותו ובעל תו חניה לנכה . בעל
תארים בכלכלה ובמשפטים, הוסמך כעורך דין, אף שלא עסק בעריכת דין. שימש מנכ"ל
החברה הכלכלית חיפה , מחזיק ברישיון נהיגה ורישיון נשק ( משנת 1975 .)
ב . בין המתלונן לנקבל אין היכרות מוקדמת.
ג . ביום שבת 14.4.18 נסע עם אשתו לגרנד קניון בחיפה לצפות בסרט . תוך כדי נסיעה
בציר הראשי בסמוך לצומת חנקין, במקום בו קיים נתיב נסיעה משתלב מימין, עקף
אותו הנקבל מימין, במהירות גבוהה, ובפראות, כשהוא נכנס לתוך נתיב נסיעתו תוך
כדי שהוא עולה על אי התנועה המסומן בכביש, וגרם לו לסטות לנתיב השמאלי
שלמרבית המזל היה פנוי.
ד . הנסיעה תועדה במצלמת הקבועה בחזית רכבו.
ה . רכבו של הנקבל המשיך בנסיעה לכיוון הגרנד קניון בחיפה, לשם התכוון גם המתלונן
להגיע כדי לצפות בסרט , שני כלי הרכב נכנסו לחניון התת קרקעי .
ו . כשה מתלונן הגיע לקומה 3, הבחין ברכבו של הנקבל נכנס לחניית הנכים תוך כדי תמרון
והמתין בסבלנות עד שידומם את המנוע. ואז התקדם מעט, חסם את רכבו של הנקבל,
ירד מהרכב, ניגש לרכבו של הנקבל, הקיש על החלון ואמר לו "כמעט הרגת אותי ואת
אשתי".
ז . הנקבל בתגובה הוציא אלת בייסבול מהמושב האחורי ויצא מהרכב, היו חילופי דברים,
הנקבל הלך לתא המטען, הוציא את הטלפון שלו והתחיל לצלם את המתלונן ואת רכבו,
דיבר ורקד באופן לא ברור.
ח . המתלונן שחשש מהסלמה עלה לרכבו ונסע מהמקום לחנות במקום אחר והלך לקולנוע.
ט . משך האירוע בחניון היה כ, 7.30 דקות לפי דו"ח שהתקבל מחברת פוינטר (ת/ 5 ) .
י . כעבור כשלושה שבועות בעת ששהה בחופשה בים המלח, הופתע מדרישת המשטרה
לבוא ולהפקיד את הנשק. במקביל, ניסה לברר במה מדובר, בחיפושיו הגיע למזכירתו
של ד"ר איבגי ונודע לו שרישיון הנשק שלו נשלל עקב התקרית בחניון עם הנקבל.
יא . המתלונן פנה בכתב לד"ר איבגי והסביר שהנקבל אינו הרופא המטפל. לאחר מכן נודע
לו כי ד"ר איבגי יצר קשר עם הנקבל ולאחר בירור חזר בו מהדרישה לשליל ת רישיון
הנשק, ואף שלח לו אישור על כך.
יב . למרות מכתבו של ד"ר איבגי, פקיד הרישוי סירב להחזיר את רישיון הנשק ללא חקירה,
דבר שהצריך מאמץ נוסף והתרוצצויות, לרבות פניה לעורך דין.
יג . כשקיבל לידיו את מכתביו של הנקבל לד"ר איבגי ראה שהנקבל הציג עצמו כרופא
מטפל, שעשה ב דיקה רפואית וכי חלה עליו חובת דיווח על פי החוק.
יד . כעבור כחודשיים קיבל דרישה מהמרכז הרפואי לבטיחות בדרכים (המרב"ד) לעמוד
בבדיקה רפואית שתבחן את כשירותו לנהוג, נדרש לשלם תמורת הבדיקה סכום של
624 .₪ בשל נכותו הקשה, שלילת רישיון הנהיגה מהווה פגיעה קשה בניידותו.
4

טו . כשהגיע למרב"ד, התברר לו שהתלונה הוגשה על ידי הנקבל. שוב נאלץ לפנות מספר
פעמים ופנה גם למחלקה המשפטית, ובסופו של דבר בוטל הזימון.
טז . המתלונן תיאר את תחושת הרדיפה שליוותה אותו: -
" פעם אחת הוא אמר לו שאני פסיכי, פעם שנייה שהפסיכי לא הלך כל כך, הוא כתב
שא ני נכה צה"ל, למה נותנים לי רישיון נשק. כלומר, הוא רדף אחרי" (עמ' 41 שורות
8, 4 לעדותו).
... "מצב לא נעים היה. אתה יורד מדחי לדחי. אתה מתייעץ ואתה לא יודע מה לעשות,
ואתה מוציא כספים, ואתה נהיה מחצי גיבור ישראל לסמרטוט. לסמרטוט. פשוט אתה
לא יודע מה לעשות...עד היום הוא לא התנצל , לא בעל פה, לא בכתב, לא בשום צורה,
מבחינתו אני סמרטוט רצפה" (עמ' 41 שורות 3, 1 ושורות 18, 16 לפרוטוקול).
יז . בדיעבד התברר למתלונן כי הנקבל שלח תשעה מכתבי תלונה נגדו, לרבות פניה לשר
לבטחון פנים, לשר הבריאות ולשר הביטחון.
יח . המתלונן הגיש נגד הנקבל תביעת לשון הרע בה חויב הנקבל בתשלום 110,000 ₪
בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד (ת/ 1 ), הנקבל הגיש ערעור על פסק הדין וחזר בו
מהערעור (ת/ 2 .)
יט . המתלונן הדגיש כי בזמן האירוע לא היה עם נשק. המתלונן הביע תמיהה מנין השיג
הנקבל את הפרטים האישיים ושיער כי השיג אותם מהמשטרה ב אופן בלתי רשמי.
כ . כארבעה חודשים לאחר האירוע, הגיעו שוטרים לביתו ועצרו אותו, שוטר השגיח עליו
בזמן שהתלבש. התברר כי הנקבל הגיש נגדו תלונה במשטרה ביום האירוע. בשלבי
המעצר נלקחו ממנו טביעות אצבע, בדיקת דנ"א, צילומים, כשנחקר הצביע על מכתביו
של הנקבל והוכחות להת נכלותו, ושוחרר בערובה (ת/ 4 ) .
כא . הנקבל הגיש ערר על סגירת התיק. הערר נדחה לאחר שהמתלונן שלח להם את פסק
הדין ת/ 1 . ההליכים במשטרה נמשכו עד דצמבר 2018 , רק ביולי 2020 קיבל הודעה על
סגירת התיק מפרקליטות מחוז ירושלים.
כב . במהלך החקירה הנגדית התחייב המתלונן להמציא לתובע ת מסמכים שונים, שהועברו
לב"כ הנקבל וחלקם הוגשו לועדה בהסכמה.
כג . בחקירה נגדית אישר המתלונן כי הגיש תלונה למח"ש כנגד החוקר שטיפל בתיק ומסר
לטענתו את הפרטים האישיים לנקבל, התיק נסגר מחוסר ראיות.
כד . במהלך חקירתו של המתלונן הוקרנו 7 סרטונים קצרצרים . 5 מהם ממצלמת הרכב של
המתלונן. הסרטונים הוגשו בהחסן נייד וסומנו ת/ 9 . הסרטונים הם מיום 14/4/18 החל
משעה 1101 ואילך, ו יתוארו להלן כמקשה אחת: (הערה, בסרטונים מופיע תאריך האירוע בציון
שנת 2019 , לאחר בירור והסבר של המתלונן הוסכם בין הצדדים כי הכוונה היא ל, 2018 .)
בתחילת הסרטון נראה רכבו של הנקבל עומד ברמזור אדום ואחר כך פונה שמאלה.
רכבו של הנקבל מימין פונה במקביל, ונראה חותך שמאלה לכיוון רכבו של המתלונן,
עוקף משמאל ורכבו של המתלונן עובר לנתיב השמאלי , שניהם עוברים לנתיב הימני,
והנקבל עוקף רכב מימין ועובר לנתיב השמאלי.
שני כלי הרכב ממשיכים בנסיעה לתוך החניון בקניון עד לחניית הנכים (קומה 3, ), רכבו
של הנקבל עוצר וחונה בנסיעה לאחור בחניית נכים. רכבו של המתלונן מתקדם מעט
וחוסם אותו (השעה 11:04.55 ). המצלמה הפסיקה את פעולתה (לדברי המתלונן כיוון
שדומם את המנוע בעת העצירה) וחידשה פ עולתה בשעה 11:12.30 שאז המתלונן עוזב
את המקום.
המתלונן מבקש להוכיח באמצעות צילומי הרכב שכל האירוע עם הנקבל בחניון, מחוץ
לרכב, ארך שבע וחצי דקות בלבד.
כה . המתלונן מבקש לתמוך את חלון הזמנים לגבי הוויכו ח בחניון בדו"ח ת/ 5 , אותו קיבל
מחברת פוינטר ובו תיעוד של זמני הפעלת המנוע. מת/ 5 עולה כי המנוע דמם בין השעות
11:05.34 ועד 11:30.01 , גם כאן כ, 7 וחצי דקות.
כו . בהמשך סרטון קצר מאוד, שצולם והוקלט על ידי הנקבל, לא ניתן להבחין בבירור
במתרחש אך נשמעות המילים ..."שיהיה לך רכב כשתחזור". ה מתלונן הודה כי אמר
לנקבל שיגררו לו את הרכב והסביר זאת בהעדר תו נכה על מכוניתו ובחניה בחניית
נכים. (הערה: הנקבל אמר זאת גם בחקירתו במשטרה נ/ 3 , עמ' 2 שורה 10 .)
כז . המתלונן הכחיש כי עקב אחר הנקבל לקומה 3, והבהיר כי זוהי הקומה היחידה שיש
בה גם מעלית וגם מדרגות נעות, לעומת הקומות הראשונות בהן יש מדרג ות נעות
המקשות על התנ י ידותו . לדבריו המפגש היה אקראי ולא שם לב שהנקבל נוסע לפניו עד
לקומה 3, שאז הבחין בו מתמרן בחניה.
5

כח . המתלונן העיד כי נמנע מלהגיש תלונה במשטרה כנגד הנקבל ביום האירוע למרות
שהנקבל איים עליו, בשל חששו. רק לאחר שנודע לו על מכתבי הנקבל, ולאחר שנעצר,
הגיש תלונה במשטרה ותלונה למשרד הבריאות ולמוסד לביטוח לאומי כנגד הנקבל .
כט . המתלונן הכחיש בתוקף שבעת העימות בחניון הנקבל הציג עצמו כרופא או
כפסיכיאטר, לדבריו שמע רק את המילים "חוות דעת". הנקבל דיבר במלל לא ברור,
שלווה בתנועות מוזרות, צחוק ריקוד עד כדי ה תרשמות ש"משהו לא בסדר אתו".
ל . המתלונן הודה שבירר עם עובדת ב"הולמס פלייס" את פרטי זהותו של הנקבל לאחר
שהראה לה תמונה שלו.
עדותה של גב' אסנת פפרקורן:
במהלך העימות בחניון ישבה ה גב' פפרקורן ברכב וסגרה את החלונות בשל חששה, בכך ניתן
ל הסביר את מיעוט הפרטים שניתן לדלות מעדותה. היא תיארה את נסיעתו הפרועה והמסוכנת
של הנקבל שגרמה לבעלה לסטות ממסלול נסיעתו. באשר לאירועים בחניון , לא היתה בטוחה
אך סבורה שראתה בידי הנקבל נבוט, תיארה את יציאת הנקבל מרכבו, את הטלפון הנייד בידו,
את השתוללותו ואת צעקו תיו.
לדבריה "כל האירוע לקח פחות מעשר דקות, הרבה פחות מעשר דקות " (עמ' 207 שורה 15
לפרוטוקול) . בחקירה נגדית שללה את העובדה שלבעלה היה נשק בעת האירוע. העידה כי בעלה
נושא נשק בנסיעותיו לים המלח ולא בנסיעותיו בחיפה.
העדה ראתה את רכבו של הנקבל נוסע לפניהם, לא היו צמודים אליו, לא עקבו אחריו, וראו
אותו בחניה.
עדותו של ד"ר דוד איבגי:
א . ד"ר איבגי הוא פסיכיאטר מומחה שכיהן בתקופה הרלוונטית לקובלנה בתפקיד הרופא
האחראי לאיתור מסוכנות במשרד הבריאות.
ב . בתאריך 16.4.18 התקבל מכתבו של הנקבל בכתב יד (ת/ 7 , נספח א' לקובלנה) . המכתב
שנערך על נייר מכתבים נושא כותרת של ד"ר רומוב מיכאל, מומחה לפסיכיאטריה
ופסיכותרפיה, הופנה למחלקת רישוי כלי יריה במשרד לבטחון פנים והועבר לד"ר
איבגי לטיפול. כותרת המכתב היא "הודעה דחופה על הצורך בשלילת רישיון לנשק
והוצאת נשק מידי מר פפרקורן אברהם ת.ז. " .... . בהמשך " ע ל סמך בדיקה קלינית
שביצעתי למר פפרקורן אברהם ב, 14/4/16 (הערה: מוסכם על הצדדים כי הכוונה היא ל 2018 ומדובר
ב טעות ) , הנני סבור כי הנ"ל לוקה בהפרעה נפשית מסוג IMPULSE CONTROL
DISORDER . מהווה פוטנציאל גבוה לאלימות כלפי הסובבים, מאיים לפגוע בסובבים
בנשק שנמצא ברשותו. הנני להודיע לכם על כך בדחיפות, כי חלה עלי חובת דיווח על
פי חוק. לטיפולכם הדחוף, בכבוד רב , ד"ר מיכאל רומוב מומחה לפסיכיאטריה".
ג . ביום 17/4/18 התקבלה "הודעת מטפל לפי סעיף 11 א לחוק כלי יריה תש"ט, 1949 "
(להלן: "הודעת מטפל או ת/ 6 .)"
ד . ת/ 6 הוא טופס מובנה שכותרתו : הודעת מטפל לפי סעיף 11 א לחוק כלי יריה
התש"ט, 1949 . בהמשך וכחלק מהטופס, " הנני להודיעכם כי בטיפולי/טופל/נבדק
על ידי ( בת/ 6 צוין בכתב ידו של הנקבל ת.ז. של המתלונן , שמו המלא תאריך לידה שלו וכתובת מגוריו ) .
בהמשך כחלק מהטופס, על פי המידע הרפואי המצוי ברשותי אני סבור/ה שאם אדם
זה יחזיק בכלי ירי, יהיה בכך משום סכנה לעצמו או לציבור .
אבחנה (הנקבל כתב בכתב ידו ) IMPULSE CONTROL DISORDER .
נימוקים, (הנקבל כתב בכתב ידו ) ב 14/4/18 נאלצתי לראות את התפרצות האלימות של מר
פפרקורן, ללא כל גירוי. האדם התפרץ באלימות כלפי איים לפגוע בי ובמשפחה שלי,
צעק כי "יש לי אקדח ולא יאסס (כך במקור) להשתמש בו". אינטראקציה שנמשכה אתו
למשך כ, 30 דקות היתה מספקת על מנת לאבחנו כלוקה בהפרעה בשליטה על דחפים .
פרטי המדווח, שם רופא/פסיכולוג/עו"ס הנקבל רשם בכתב ידו את שמו. חתימה
וחותמת הנקבל, מופיעה חתימה וחותמת הנקבל ומס' הטלפון הנייד שלו .
מקום עבודה, פוסק ועדות מל"ל ומשרד הבטחון.
כתובת, צוינה כתובת מגוריו של הנקבל .
ה . ד"ר איבגי אינו זוכר את הנסיבות שהביאו לכתיבת ת/ 6 אולם מוכן להניח שבעקבות
ת/ 7 פנה לנקבל וביקש ממנו למלא טפס רשמי, ואז למחרת התקבל המסמך ת/ 6 .
6

בעקבות קבלת ת/ 6 נשלחה הודעה לפקיד רישוי נשק בחיפה לשלילת רישיונו של
המתלונן.
ו . לדבריו, תהליך ביטול רישיון הנשק בעקבו ת "הודעת מטפל" הוא אוטומטי מול
המשרד לבטחון פנים. מבטלים מיד את רישיון הנשק לגביו התקבלה ההודעה. בעל
הרישיון מקבל הודעה לפיה רשיונו נשלל בעקבות הודעת מטפל והמלצה לפנות לבדיקה
רפואית שתקבע אם יש מניעה לשאת נשק. ההסתמכות על הרופא המטפל היא
מוחלטת. לדבריו ג ם החוק אינו מחייב בדיקה נוספת, אלא לצורך החזרת הנשק.
ז . בעקבות מכתבו של המתלונן, שהודיע שהנקבל לא היה מטפל שלו אלא מדובר במפגש
בינו לבין הנקבל בחניון, שכלל ויכוח כששניהם "כועסים ורותחים" הגיע למסקנה
שהמפגש לא היה במסגרת טיפולית וחזר בו מההמלצה לשלול את רישיון הנשק של
המתלונן ושלח על כך הודעה למתלונן (ת/ 8 מיום 6/5/18 .)
ח . במהלך חקירתו הנגדית הוגש חוזר המנכ"ל מיום 12/6/96 שעניינו חובת דיווח רופאים
ומטפלים על פי חוק כלי יריה ופקודת התעבורה (נ/ 5 .)
ט . ב"כ הנקבל כיוון בחקירתו הנגדית לחובת הדיווח המוטלת על כל אדם, ולא רק על
גורם מטפל, תוך ניסיון להוכיח כי הנקבל פעל במסג רת חובה המוטלת עליו כאזרח
מודאג.
י . עיון בנוהל נ/ 5 מעלה כי קיימת אבחנה ברורה בין "רופא או פסיכולוג המטפל באדם"
לרבות מתן חוות דעת מקצועית, ועליהם מוטלת החובה לדווח בטופס "הודעת מטפל".
לבין עובדים אחרים המועסקים במסגרות בריאות, עליהם מוטלת חובה לדווח לגורם
האחראי במקום שיודיע על כך לרופא או לפסיכולוג שיער יך את המסוכנות. עוד עולה
מהנוהל כי עם קבלת "הודעת מטפל" ידווח הגורם הממונה במשרד הבריאות למשרד
הפנים כי יש ליטול מאותו אדם את כלי היריה שברשותו ולבטל את הרישיון שניתן לו.
יא . משהוצג לד"ר איבגי פרסום מאתר משרד הבריאות לגבי "איתור מסוכנות לאנשים
המחזיקים כלי נשק" (נ/ 4 ), הבהיר כי מדובר במידע לציבור ולא בנוהל מחייב.
8 . עדי ההגנה
בהסכמת הצדדים ובשל תקלה בשירות י ההקלט ה , וכדי לא להטריח את העד שהגיע
מצפון הארץ בנסיעה נוספת לירושלים, הוחלט על שמיעת עדותו של ד"ר שולקין,
מומחה ההגנה, לפני עדותו של הנקבל. בעת עדותו שהה הנקבל מחוץ לאולם
הדיונים.
עדות ד"ר אלכסנדר שולקין, ( עמ' 55 ואילך לפרוטוקול מיום 11/11/20 )
א . מטעם ההגנה הוגשה חוות דעתו של ד"ר שולקין (נ/ 6 ), שכללה תשובות ל, 8
שאלות שנשאל על ידי ב"כ הנקבל. לענייננו, נתרכז בש תי שאלות עיקריות
עליהן גם נסבה חקירתו של העד.
ב . שאלה מס' 5 בנ/ 6 : "האם ניתן לאבחן תסמונת של הפרעה בשליטה על דחפים,
על פי צורת התנהגות בין אי שית עם אדם, תוך פרק זמן קצר, כאשר האדם נמצא
בהתקף של התפרצות?" תשובה, "ביטויים של תוקפנות ניתנים לזיהוי די מהר
(ולא בהכרח דורשים הסמכה בתחום של פסיכיאטריה). גישה מקצועית
פסיכיאטרית דורשת אבחנה מבדלת בין הפרעות נפשיות שונות... וכמובן בתוך
רשימת מחלות העלו לות לגרום לתוקפנות באבחנה מבדלת גם הפרעה בחוסר
שליטה בדחפים חייב להיות " .
ג . שאלה מס' 6 בנ/ 6, "האם אי יכולת של תוקף לרסן עצמו, חוסר תגובה
לניסיונות של הנתקף להרגיע, אמורות לעורר חשד סביר שהתוקף סובל
מהתסמונת הפרעת שליטה על דחפים?" תשובה, "ביטויים של תוקפנו ת לא
מרוסנת אמורה להביא איש מקצוע, פסיכיאטר, לחשש (חשד ) מהפרעה
נפשית בין היתר הפרעה בשליטה על דחפים ."
ד . במהלך עדותו הסכים העד כי לא ניתן לערוך בדיקה קלינית בתנאי עימות
ובמהלך ויכוח בחניון. יחד עם זאת סבר כי ניתן לבצע הערכה קלינית. העד הבהיר
כי קיים הבדל בין בדיקה פסיכיאטרית PSYCHIATRIC EXAMINATION לבין
PSYCHIATRIC ASSESMENT, הערכה פסיכיאטרית המתבצעת "כשרוא ים את
7

זה בפעולה, רואים מיד" בהמשך ולאור הערות חברי הועדה הסכים שאין מדובר
בבדיקה קלינית סטרילית.
ה . בהמשך הודה, "לדעתי דוקטור רומוב הלך לכיוון הנכון, רק עשה צעד אחד יותר
מדיי" (עמ' 66 שורות 19, 18 לעדותו) וכן: "שהוא כתב כאילו זו בדיקה קלינית,
שזה ברור שמדו בר על התרשמות" (עמ' 67 שורות 6, 5 לעדותו).
ו . בחקירה הנגדית "ערך" ד"ר שולקין אבחון למתלונן, זאת מבלי שראה אותו, מבלי
שבדק אותו ומבלי שראה את תיקו הרפואי . ד"ר שולקין ציין לגבי המתלונן כי :
"מדובר על בן אדם, אבל זה התברר בדיעבד...שסובל מתסמונת של כאבים
חמורים, PTSD , ואי יציבות רגשית ... אלה בקבוצת סיכון לאובדנות" (עמ' 67
שורות 18, 11 .)
ז . בהמשך עדותו, בשורה 10 בעמ' 70 , ד"ר שולקין עמד על הצהרתו כי הערכה
פסיכיאטרית ניתן לקיים גם באירוע בחניון תת קרקעי של קניון במהלך ריב
נהגים... אולם כשנשאל לדעתו מה לגבי הערכה כשהנקבל עם אלה ביד (עמ' 71
שורות 7, 1 ) ענה: "לא, לא. זה לא בסדר לכל בר דעת" .
ח . בעמ' 74 במענה לשאלות הועדה , נשאל ד"ר שולקין: -
פרופ' אליעזר קיטאי : דוקטור שולקין, בוא אני אשאל אותך כך: נניח
שאתה היית מזדמן לחניון, אוקיי? אתה במקרה עברת שם. עומד דוקטור רומו ב
עם אלה, אומר לו אבי "יש לי אקדח ואני לא אהסס להשתמש בו". אתה שומע את
זה, בגישה המקצועית שלך, אני בטוח, אומר "וואלה, יש פה איזשהו מצב שאני
צריך להפעיל את ה ... יש פה בן אדם שאומר שיש לו נשק ולא יהסס" .
ד"ר אלכסנדר שולקין : אם זו ה סיטואציה,
פרופ' אליעזר קיטאי : אני רוצה לחדד את השאלה. .. מה היית עושה הלאה?
ד"ר אלכסנדר שולקין : מזמין משטרה. הייתי מזמין משטרה.
פרופ' אליעזר קיטאי : יפה מאוד, נכון. לא היית שולח מכתב לפסיכיאטר
ולא היית פונה ישר למשרד הפנים .. .
ד"ר אלכסנדר שולקין : אני לא יודע על מי מדובר. אז מה אני אגיד, איך אתה
מתאר לעצמך את המצב? אני אבוא אליו ואשאל "מי אתה"?
פרופ' אליעזר קיטאי : זו השאלה שלי. מה אתה היית עושה?
ד"ר אלכסנדר שולקין : הייתי חושב שזה שני פסיכופתים והייתי מיד מזמין
משטרה.
ט . בחקירה נגדית לב"כ הקובל עמ' 110 :
שאלה, אז מה אתה, במצב דברים דומה, ממה ששמעת, מה היית עושה?
תשובה, פונה לשוטר,
שאלה, למשטרה, בסדר.
תשובה, רגע. אמרתי את זה עכשיו, הייתי שוקל בכובד ראש, וסביר להניח, אם
הייתי יכול, גם לדווח לרשויות. לא בצורת חוות דעת אלא בצורת התרשמות.
שאלה, דוקטור שולקין, אתה חושב שהייתה כאן הסכמה של המתלונן, של אבי
פפרקורן, שדוקטור רומוב יאבחן אותו, שיהיה הרופא המטפל שלו?
תשובה, לא.
שאלה, בסדר. בהמשך לחוות הדעת שלך, אתה חושב שהנקבל, דוקטור רומוב,
הנקבל, יכול לקרוא לעצמו רופא מטפל אם הוא פוגש באירוע ספונטני של שבע
דקות?
תשובה, לא, מטפל לא.
שאלה, אז מה אתה, במצב דברים דומה, ממה ששמעת, מה היית עושה?
תשובה, פונה לשוטר,
שאלה, למשטרה, בסדר.
8

תשובה, רגע. אמרתי את זה עכשיו, הייתי שוקל בכובד ראש, וסביר להניח, אם
הייתי יכול, גם לדווח לרשויות. לא בצורת חוות דעת אלא בצורת התרשמו ת.
שאלה, היית שולח הודעה שכתוב "הודעת מטפל"?
תשובה, לא, הודעת מטפל לא.
שאלה, אתה מגדיר את המתלונן, את אבי פפרקורן, כנבדק?
תשובה, לא.
עדות הנקבל, ד"ר מיכאל רומוב (פרוטוקול מיום 25/11/20 מעמ' 23 ואילך)
א . הנקבל, בן 57 , עלה מבריה"מ בשנת 1989 לאחר שסיים את לימודי הרפואה.
עבר בארץ בחינת רישיון לעסוק ברפואה והתמחות מלאה בבית חולים טירת
הכרמל. בגיל 32 קיבל תואר מומחה בפסיכיאטריה. אחרי ההתמחות, שירת
בצה"ל בשירות חובה וקבע, והמשיך לשרת במילואים עד גיל 50 בדרגת רב
סרן.
ב . בשנת 2011 נפצע בתאונת ספורט קשה, מוכר כנכה ניידות.
ג . כיהן בתפקיד סגן מנהל מחלקה בבית חולים טירת הכרמל עד שנת 2014 . כיום
עובד כרופא עצמאי, רופא פוסק בו ו עדות הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון
וכרופא עצמאי בקופת חולים.
ד . בשבת 14/4/18 נסע לגרנד קניון בחיפה להתאמן בחדר כושר. בדרך שם לב
לג'יפ מרצדס שמשתולל בכביש, מחליף מסלולים ונוסע בפראות.
ה . לדבריו היה בנתיב השמאלי, המתלונן הוא שנסע בנתיב ההשתלבות וחתך
אותו, הנקבל צפר לו לאות אזהרה.
ו . המתלונן רדף אחריו עד לתוך החניון לקומה 3, שם חסם אותו המתלונן,
לאחר שחנה ודומם מנוע.
ז . המתלונן ירד מרכבו עם אלה קצרה ביד, עטופה בעור, התקרב במהירות
מפתיעה לנקבל, התחיל לקלל ולדפוק על החלון ולדרוש ממנו לצאת מהרכב.
הנקבל יצא מהרכב כשהטלפון בידו ולחץ על הקלטה והזהיר את המתלונן
שהוא מצלם.
ח . המתלונן "תלש" את הטלפון והתחיל לדחוף את הנקבל. לא רואים את זה
בסרטון כיוון שהמתלונן מחק את ההקלטה כשהטלפון היה בידו.
ט . המתלונן טען שהנקבל חתך אותו, קילל אותו על רקע מוצאו. הגב' פפרמן
צעקה וקיללה גם היא ממקום מושבה ברכב "רוסי מסריח לך תתרחץ".
הנקבל ניסה להרגיע את המתלונן אך נענה באיומים "אנשים שלי יבואו אליך
הביתה ויסגרו איתך חשבון, אתה גמור". לאחר שהנקבל אמר למתלונן כי
חטיפת הטלפון זה שוד, החזיר לו הנקבל את הטלפון.
י . במהלך העימות אמר למתלונן, "ההתנהגות שלך פרועה, אני פסיכיאטר,
ההתנהגות שלך נכנסת להגדרה של בעיה קלינית מסוי מת, רק תדע שזה לא
יעבור לך בשקט"... "אילו בן אדם, כפי שהוא טוען, לא היה מעוניין בבדיקה
או בהמשך, הוא פשוט היה עוזב את המקום, הוא לא עזב את המקום 'עמ( ."
.) 30
יא . בהמשך נשאל על ידי הועדה האם ראה התנהגות המתלונן שנשאר במקום
כהסכמה להערכה פסיכיאטרית שייתן ענה "בע קיפין, בעקיפין חשבתי גם על
זה" (עמ' 43 שורה 18 .)
יב .
יג . רק לאחר שאמר למתלונן שהוא מתקשר למשטרה, הנקבל נכנס לרכבו ועזב
את המקום.
יד . הנקבל העריך את משך האירוע בתוך החניון בכ, 30 דקות.
טו . הנקבל ויתר על חדר הכושר, נסע להחליף בגדים בביתו ומשם נסע לתחנת
המשטרה להגיש תלונה שהוגשה בשעה 12:41 .
טז . הנקבל ביקש מהחוקרים להוציא נתונים ממצלמות האבטחה הרבות שבחניון,
אך לצערו החוקרים לא שעו לבקשתו. במהלך החקירה אמרו לו החוקרים כי
המתלונן הוא אישיות חשובה מאוד, עורך דין וכו'.
יז . כעבור יומיים התקבלה שיחה אנונימית לטלפון הנייד שלו, הדובר קשר עצמו
לאירוע ואיים עליו. בעקבות שיחת הטלפון הגיש בתאריך 17/4/18 תלונה
נוספת נגד המתלונן והחליט לפעול כנגד המתלונן מול הרשויות.
יח . כדבריו בעמוד 38, "אחרי הצלצול הזה אני החלטתי גם לאתר את הרשויות,
ועשיתי את מה שעשיתי. מזה התגלגל הסיפור שבגללו אני יושב פה. אני
9

רוצה לציין, ביטוי "ויכוח נהגים" שמופיע בכל מיני קונוטציות במהלך
הפרשה הזאת, זו לא הגדרה, הכי לא שמתקרבת למה שהיה שם. שם הייתה
תקיפה בוטה, איום בר צח, ואני חשתי את הסכנה הממשית על חיי, על חיי
המשפחה, ומן הסתם, על הציבור. שוב, אני רופא 34 שנים. מרבית העבודה
שלי בתור פסיכיאטר, היא הייתה במחלקות חריפות, סגורות, ובמיון. מן
הסתם, החוש שלי והאינסטינקט שלי להערכת הסכנה ולהערכת המסוכנות
זה לחם חיי. ואני ממש הרגשתי שזה המצב. אני לא משפטן, אני רופא.
ופעלתי על מנת לאתר ולהגיע לאיזשהו מצב שיתחילו לפחות לברר. כשבן
אדם מאיים, אפרופו, משום שהלכנו קדימה, המרכז לסיפור בקניון היה זה
שבאיזשהו שלב, בן אדם אומר לי, "יש לי נשק ברכב. אני אתקע לך כדור
בראש". אז באמת פחדתי".
יט . הנקבל הודה כי לא ערך בדיקה קלינית וכי מדובר בהערכה או התרשמות.
לדבריו עשה זאת בתום לב, ומטרתו היתה ליזום הליך של בדיקה במשרד
הבריאות ובמשרד התחבורה . הכוונה היתה להתריע בפני הרשויות על
מסוכנותו של המתלונן כדי שיזמינו אותו לבדיקה. ( בעמ' 39 )
כ . הנקבל הסביר כי בשום שלב לא התכוון להציג עצמו כרופא מטפל, בשל מבנה
הטופס והחובה להשתמש בטופס רשמי, מילא את הטופס : "אבל אם הטופס
מובנה בצורה כזאת שנפלתי בפלונטר. אבל נפלתי בפלונטר, רבותיי, מבלי
שהייתה לי כוונת זדון לרמות את אף אחד. יש הבדל בין הדברים. זה דבר
אחד. דבר שנ י, גם הגדרות של רופא מטפל הן הגדרות, מטעם משפטיות. אני
לא משפטן. אני פעל, אני רופא. טפסים כאלה, שתבינו, במהלך העבודה
אנחנו ממלאים מאות ואלפים. אני, עד שהתפוצץ לי האירוע הזה, לא היה לי
מושג מה משמעות הסעיפים שמופיעים שם. היום אני כבר, אין חכם כבעל
הניסיון. היום אני יודע מה זה אומר " ( עמ' 41 ) .
כא . במענה לשאלות חברי הועדה טען הנקבל כי לא ידע ולא הבין את משמעות
הטופס לגבי הגדרת רופא מטפל , שטעה לכתוב שמדובר בבדיקה קלינית בעוד
שזו היתה הערכה קלינית , שבשפה העברית אין הרבה הבדל בין בדיקה קלינית
להערכה קלינית ושלא הבין את משמעות הטפסים ,והיום היה פועל אחרת
( בעמ' 48 ואילך .)
כב . במענה לשאלות חברי הועדה לגבי הודעתו למשרד הרישוי (נספח ב לכתב
הקובלנה) בה הציג עצמו כנותן חוות דעת השיב הנקבל (עמ' 54 :)
" מי כמוך ומי כמו כל רופא יודע שגם למושג "חוות דעת" יש
קונוטציות שונות ומשונות. לא כל חוות דעת היא חוות דעת משפטית במלוא
המובן, כמו שמשפטנים מבינים. אנחנו כרופאים יודעים שחוות דעת זה יכול
להיות הערכה קלינית ...
... אני כבר אמרתי שברגע שבטופס הזה אין לוגו של איזשהו
מו סד, שכאילו מטעם המוסד אני פעלתי. חיפשתי בטופס המובנה הזה דבר
שהכי מתאים. כיוונתי, כלומר, חיברתי את ההתרשמות וההערכה. כי גם זה
לחוות את הדעת. לרגע לא חשבתי שזה יפורש כי אני ישבתי בוועדה בביטוח
לאומי, וישבתי בבית חולים ובדקתי אותו שם. מה גם שגם שם, כשהתקשרו
אליי, הסברתי להם בפרטי פרטים באילו נסיבות נשלחה הבקשה. אז עוד
פעם, שגיאה, כן. חוסר בקיאות בתוכן הטופס, כן. רמאות והתחזות, בפירוש
לא " .
כג . בחקירה נגדית הודה כי היום היה פועל אחרת : (עמ' 86, 85 )
" הייתי משנה את סגנון הפעילות. אבל לפנות, בפירוש
הייתי פונה. כי אני עדיין חושב שאני נציג הציבור.
בפנייה הראשונה ללשכת כלי הירייה, פחות הייתי מבליט את העניין שאני
רופא וזו דעה מקצועית. הייתי מציין את העניין של אזרח עם ידע מקצועי,
ושלהערכתי הראשונית, מדובר באדם שהוא קרוב לוודאי מופרע, והוא סובל
מתסמינים פסיכיאטריים שדורשים המשך בירור. על זה הייתי שם דגש.
שאני מבקש להמשיך בירור. .. שיהיה ברור שאני לא רופא מטפל, ואני
קבעתי באופן קטגורי את המסקנות.
עו"ד לילך מהודר : לא היית מפרט, למשל, את הסיטואציה? שזה היה
בסיטואציה של תגרה או קטטה, לא היית מפרט? לא היית אומר את ה,
10

ד"ר מיכאל רו מוב : הייתי, אמרתי, שבנקודת ההנחה שאני אזרח,
הייתי מתאר באופן מאוד כללי שמדובר בתקיפה בנסיבות מחמירות.
עו"ד לילך מהודר : שמענו את האזרח, אבל כשהודעת למשרד לביטחון
פנים ולמרב"ד, חתמת כ רופא
ד"ר מיכאל רומוב : מני אז ולהבא אני אחשוב שבעתיים לפני שאני אשים
חותמ ת.
9 . הצדדים בסיכומיהם המפורטים והיסודיים הפנו לראיות התומכות בטענותיהם. לאור
סקירת הראיות לעיל, יובאו להלן טיעוני הצדדים בתמצית.
10 . סיכומי ב"כ הקובל
א . כבר מתשובת הנקבל לכתב הקובלנה, ניתן לקבוע בבירור כי הנקבל מכחיש את
האישומים בקובלנה, חוזר על עמדתו לפיה "מחובתו לפעול כפי שפעל" ואין ספק כפי
שהוצג וכפי שהודה כי ההודעות ששלח למשרד לביטחון פנים ולמרב"ד נכתבו על ידו
ונחתמו על ידו, ובהן הצהיר והציג עצמו כנותן חוות דעת וכ, "רופא המטפל" של
המתלונן.
ב . התובעת עמדה על הנזק שנגרם למתלונן עקב פועלו של הנקבל נגדו, לאור חודשים, 9
מכתבים לרשויות, תלונה במשטרה ומעצר, עררים על סגירת תיקים, שלילת רישיון
נשק והחזרתו רק לאחר מחאות מצד המתלונן, זימון לבדיקות רפואיות במרב"ד.
שהתגלה למתלונן בדיעבד, שהנקבל דיווח לעוד 7 רשויות שונות כשגילה שהתלונות
הקודמות שהגיש נסגרות בזו אחר זו ( סך הכל שלח 9 מכתבים, הודה בכך כבר
בתשובתו לכתב הקובלנה) . למרות זאת, בתלונתו למשרד הבריאות ובכתב התביעה
שהגיש המתלונן נגד הנקבל, בחר להתרכז בתלונות הראשונות ו לא תיקן את כתב
התביעה שלו והוסיף עוד נזקים .
ג . המתלונן ידע בזמנו רק שהנקבל דיווח לשתי רשויות שונות (משרד לביטחון פנים
ולמרב"ד) שכביכול היה הרופא המטפל שלו והצהיר בכזב בחוות דעתו כאילו בדק
אותו "בדיקה קלינית" (נספחים א' ו, ב' לקובלנה).
ד . המתלונן, מר פפרקורן העיד באופן רהוט, עקבי, אמין, ואף חזר על דבריו וח יזק אותם
בחקירתו הנגדית. גרסתו עקבית לכל אורך האירועים, דבריו נתמכו בראיות
אובייקטיביות, סרטונים מהרכב, אישור מחברת פוינטר ומצביעים על כך ש משך
האירוע בחניון היה דקות בודדות ולא כנטען על ידי הנקבל כ, 30 דקות.
ה . עדותה של הגב" פפרמן מחזקת את עדותו של הנקבל לג בי החזקת האלה על ידי
הנקבל, לגבי משך האירוע, "פחות מעשר דקות"... ובכך שלא נשא נשק בעת
האירוע.
ו . גם עד התביעה ד"ר דוד איבגי, העיד בצורה עקבית וישירה, ללא כל אינטרס, הסביר
מהי "הודעת המטפל" אשר קיבל, ומה התפקיד שהוטל עליו לעשות וב ו צע בעקבות
אותה הודעה, וביט ול ההחלטה לשלול למתלונן את רישיון הנשק שלו לאחר שהבין
ובירר את רוח הדברים מול המתלונן, רופאו האישי והנקבל עצמו .
ז . באשר לעדותו של מומחה ההגנה ד"ר שולקין ביקשה התובעת שלא לקבל את עדותו,
בשל חוסר עקביות תשובותיו וניסיונו לתת כסות מקצועית ולגיטימית לעימות שבין
הנקבל והמתלונן , לבדיקה הקלינית/הערכה קלינית שביצע הנקבל במהלך העימות
ולכל פעולות הנקבל שבאו לאחריהן .
ח . ד"ר שולקין הובא כעד מטעם הנקבל, לאחר שאף העיד מטעמו בהליך האזרחי שהיה
בין הצדדים (בין המתלונן לבין הנקבל בבימ"ש בחיפה , ת, 1 ות, 2 .)
ט . ב עדותו, טען ד"ר שולק ין כי אין הגדרה לבדיקה קלינית, למרות הערתו של פרופ'
קיטאי על קיומם כל כללים לבדיקה קלינית בפסיכיאטריה (עמ' 62 החל משורה 7 :)
כדי להתאים את דבריו להסבר של פרופ' קיטאי, הסביר ד"ר שולקין: "זו לא בדיקה
קלינית סטרילית" (עמ' 64 שורה 4 לעדותו, בפרוטוקול מיום .20 11.11 .)
י . בחקירתו הודה כי אילו היה נדרש לעמוד בסיטואציה דומה היה מתאר את נסיבות
האירוע, לא בוחר במילים "בדיקה קלינית" (עמ' 68, 66 לפרוטוקול) .
יא . בחקירתו הנגדית של ד"ר שולקין הופרכה לגמרי מהימנות העד, עד כדי מצב מביך
כשהוא עורך "אבחון" למתלונן, מבלי שזכר על מה הוא מסתמך, מבלי שבדק את
המתלונן או פגש אותו, מבלי שראה תיק רפואי שלו. ד"ר שולקין ציין לגבי המתלונן
11

כי: "מדובר על בן אדם, אבל זה התברר בדיעבד...שסובל מתסמונת של כאבים
חמורים, PTSD , ואי יציבות רגשית ... אלה בקבוצת סיכון לאובדנות " (עמ' 67 לעדותו)
יב . ד"ר שולקין, לא רק שלא ראה את התיק הרפואי של המתלונן, מר פפרקורן, ולא
טיפל בו, והעיד כי לא היה הרופא המטפל שלו ולא נתן לגביו הערכה פסיכיאטרית
בבית המשפט (שורות 5, 4 ), אלא טען שראה אילו, שהם מסמכים אבל גם "לא
זוכר"! (גם בחקירתו הנגדית בעמ' 93 שורה 6 ציין "אני לא זוכר, זה היה מזמן, מזמן,"
לאחר שנשאל אם היו בפניו עוד מסמכים מלבד כתב תביעה, כתב הגנה וחוות דעת
רפואית). (כך גם בעמ' 100 שורות 10,13 לחקירתו הנגדית).
יג . ב"כ הקובל הצביעה על מגמתיות עדותו, מדובר בהשחרת פני המתלונן, שכלל לא
הכיר.. לא היה נוכח באירוע, העד לא היה עד לאירוע אלא הובא כעד "מומחה" ונתן
חוות דעת לגבי עניין "הערכה פסיכיאטרית" של הנקבל בלבד, מיוזמתו, ומבלי
שנשאל על כך נתן גם חוות דעת על מצבו הנפשי של העד, המתלונן .
יד . בהמשך עדותו, בשורה 10 בעמ' 70 , העד ד"ר שולקין הבין לאן הוועדה חותרת ועמד
על הצהרתו כי הערכה פסיכיאטר ית ניתן לקיים גם באירוע בחניון תת קרקעי של קניון
במהלך ריב נהגים... אולם כשנשאל לדעתו מה לגבי הערכה כשהנקבל עם אלה ביד
(עמ' 71 שורות 7, 1 ) ענה: "לא, לא. זה לא בסדר לכל בר דעת"?
טו . ד"ר שולקין שהיה עד ההגנה היחיד מטעם הנקבל, מלבד הנקבל עצמו, העיד שאם היה
בסיטוא ציה דומה, כפי שהנקבל תיאר את המתלונן שכביכול היה עם נשק היה "מזמין
משטרה" (עמ' 75 שורה 6 .)
וסיכם זאת יפה ב: "הייתי חושב שזה שני פסיכופתים והייתי מיד מזמין משטרה"
(עמ' 75 שורות 14, 13 לעדותו).
טז . ד"ר שולקין העיד בחקירתו הנגדית כי מכיר את הנקבל מעל עש רים שנה, עבד אתו
בטירת הכרמל (עמ' 78 שורות 13, 12 ו 18, 14 לעדותו) וכלל לא ראה את הקובלנה ולא
ידע מה נטען כנגד הנקבל. ד"ר שולקין אף העיד כי "חוות דעתו" לבימ"ש השלום
בחיפה בתביעה האזרחית, שאף הוגשה כנספח לתשובת הנקבל לקובלנה וסומנה כנ -
6 , היא בעצם "שאלות שנוסחו על ידי עורך הדין או על ידי רומוב ביחד" (עמ' 81 , שורות
13, 11 לעדותו). מכאן שחוות הדעת אף לא עומדת בכללי פקודת הראיות, וכולה
מגמתית. ובת, 1 השופטת התייחסה לכך בפסק הדין בבימ"ש השלום בחיפה (עמ' 17
לת, 1 .)
יז . בחקירתו הנגדית בעמ' 106 העד, ד"ר שולקין התחמק משאלה רלו ונטית לגבי משפט
שציטט כביכול ביחס למתלונן . כך כאשר העיד ונשאל:
"ד"ר אלכסנדר שולקין: אבל לא כל בן אדם צועק לרופא: "אני אשלח לך כדור בראש".
עו"ד לילך מהודר: אני שומעת את זה, אני רוצה לדעת מאיפה אתה אומר את זה.
מאיפה המשפט הזה?
ד"ר אלכסנדר שולקין: אני לא אמרתי...
עו"ד לילך מהודר: למה אתה מזכיר את המשפט הזה? מי אמר,
ד"ר אלכסנדר שולקין: ככה בא לי.
עו"ד לילך מהודר: לא, מי אמר את המשפט הזה?
ד"ר אלכסנדר שולקין: "ככה בא לי" 'עמ( )?!( 106 שורות 15, 6 לחקירתו הנגדית,
בפרוטוקול מיום 11.11.20 .)
יח . לא סתם ציטט ד"ר שולקין משפט שהנקבל עצמו טוען שהמתלונן אמר לו (זו הרי גרסת
הנקבל כבר בתשובתו לכתב הקובלנה). עם זאת, במקום להתמודד עם שאלות הח"מ,
העד התחמק מתשובה ועניין זה מעורר סימן שאלה אחד גדול (בנוסף על כל שאר סימני
השאלה לעיל, כמו למשל, מהיכן ידע או ראה או המציא אבחנות פסיכ יאטריות של
המתלונן?)
יט . לאור האמור לעיל, אי, זיכרון של עד יחד עם העניין המהותי עליו העיד שטוען ששמע
מ"פרופסור מכובד" את זה שכביכול למתלונן היה נשק,(עמ' 93 שורה 18 לעדותו)
אבל לא ציין מי הפרופסור הכה, מכובד... וברור ששמע את הדברים מפי הנקבל
שהיה חברו מעל עשרים שנה...
כ . ב"כ הקובל ביקשה ש לא לקבל את גרסת עד ההגנה לעניין מצבו הנפשי של העד,
של א טיפל בו ולא העריך אותו קלינית אלא העיד עדות סברה ושמועה יחד, השחיר
את פניו ממה ששמע מהנקבל או חומר שטען שראה אבל "לא זוכר" מההליך
האזרחי... ולהעדיף את עדותם של עדי התביעה שהיו מהימנים, עקביים ואמינים
הרבה יותר .
12

לגבי עדות הנקבל:
כא . הנקבל העיד בניגוד למתלונן, שהמתלונן הוא זה ש"השתולל בכביש" (עמד 25 שורה
11 לעדותו), ושצפר לו. הנקבל סיפר בחקירתו הראשית על ה"מרדף" שהמתלונן
כביכול ביצע, ונכנס אחריו לגרנד קניון, ועל כך שהמתלונן חסם אותו (עמ' 27, 26
לעדותו) (עובדה שלא נסתרה ע"י המתלונן בעדותו בחקירתו הנגדית, כפי שהוזכר
לעיל).
כב . ד "ר רומוב ציין בעדותו בעמ' 27 שורה 14 שהמתלונן יצא עם :אלה ביד. אלה קצרה
כזאת, עטופה עור" (מה שהתברר בדיעבד כי הנקבל עצמו החזיק אלת בייסבול בדומה
לתי אור שלו... הוא עצמו, ולא המתלונן) (גם בחקירתו הנגדית של הנקבל בפרוטוקול
מיום 25.11.20 בעמ' 58 שורות 12, 9 עמד על כך שהנקבל אחז באלה קטנה עטופה
בעור).
כג . הנקבל סיפר שהמתלונן דפק על האוטו שלו ודרש ממנו לצאת, יצא עם הטל' ולחץ על
ההקלטה, טען שלא רואים את האלה כי ה כל נמחק... הנקבל עמד על כך שמשך זמן
האירוע היה 30 דק' (עמ' 32 שורה 14 , למרות כל מה שהוכח לעיל החל מת, 1 , ת, 5 וכלה
בעדויות של שני עדי התביעה הראשונים) ובהמשך סייג "זאת הייתה תחושה שלי, יכול
להיות ש, זאת הייתה התחושה שלי" (עמ' 32 שורות 21, 2 לפרוטוקול).
כד . הנקבל טען כי הערכה קלינית יכולה להיות גם לא בתנאים סטריליים ו"אני מודה בכך
שאולי לא דייקתי בהגדרה" (עמ' 39 שורות 15, 12 ) ושמטרתו הייתה "להתריע"
לרשויות. הנקבל טען שלא עשה זאת ב"זדון" (עמ' 40 שורה 1 ) את הדיווח לרשויות,
אלא גרסתו היא שביקש ליזום בדיקה... מצד אחד טען "לא כתבתי באף מקום שאני
רופא מטפל שלו" (עמ' 41 שורה 15 לעדותו) (למרות ת, 7 ות, 8 "הודעת מטפל" ובניגוד
מוחלט לעדותו של ד"ר דוד איבגי), אבל כן העיד שמילא את ה"טופס המובנה כך
שנפלתי בפלונטר" (עמ' 41 שורה 17 לעדותו).
כה . לשאלת הוועדה אם הנקבל ראה את התנהגות המתלונן שנכח באירוע כהסכמה
להערכה פסיכיאטרית שייתן ענה "בעקיפין, בעקיפין חשבתי גם על זה" (עמ' 43 שורה
.) 18
כו . לעניין מילוי הטופס שהגיש הנקבל, ת, 6 , טען ש:ביקשו ממני למלא, אני מילאתי..."
(עמ' 49 שורה 17 )
כז . הנקבל מצד אחד העיד שהיום היה נוהג אחרת: "הייתי פועל אחרת , התשובה היא כן,
קודם כל, פחות הייתי מבליט את הקטע המקצועי שלי, והייתי מגדיר את הסיטואציה
כסיטואציה מסוימת , ומוסיף שיש לי ידע מקצועי בתחום..." (עמ' 48 משורה 19 עד
עמ' 49 שורה 2 לעדותו), אך מצד שניעמד על כך שהאירוע בינו לבין המתלונן : "לא
היה קונפליקט בין אישי. אני תיארתי את המצב. אני כתבתי שאני פניתי לרשויות"
(עמ' 50 שורות 6, 5 לעדותו) מכאן, שהנקבל עד יום מתן עדותו לא הבין את המשמעות
של מה שעשה, ועמד על כך שהערכתו הקלינית שביצע למתלונן היתה תקינה בנסיבות
העניין (!) (או לדבריו, נספח א' ת, 7, בדיקתו הקלינית).
כח . הנקבל הסביר את מעשיו, המכתבים לרשויות בגלל "אפס מעשים. לא מתקשרים אליי
מהמשטרה" (עמ' 60 שורה 1 לפרוטוקול מיום 25.11.20 .)
כט . לגבי טענת המתלונן שלנקבל כביכול הייתה אלה הוא ענה: "מעניין מאוד איך אפשר
להחזיק אלה ביד אחת ולהמשיך לצלם ביד השניה" וטען "לא הייתה לי א לה" (עמ' 67
שורות 19, 16 ) מה שהתבדה בחקירתו הנגדית כי כשנשאל ע"י הח"מ בעמ' 100 שורות
18, 10 ענה שהיה לו כלי לסקווש, מקל למשחק סקווש שהיה מונח בבגאז' (עמ' 101
שורות 8, 6 ) וכן עמ' 102 שורה 19 . עניין זה מתאים לעדותו של המתלונן (לעיל) שהרי,
אם לא היה לנקבל מקל סק ווש/בייסבול בבגאז' של הרכב, ולא היה אוחז בו, מנין היה
יודע על כך? (כך גם עולה מעדותה של אשת המתלונן כפי שצוטט לעיל).
ל . לגבי טענות הנקבל כאילו המתלונן עצמו איים עליו: "שיהיה לך רכב שתחזור" נשמעה
גרסת המתלונן, ולא הוכח כי מדובר באיום... וגם אילו הנקבל ראה זא ת כאיום כמובן
שאין זה מצדיק את הודעות המטפל ששלח למרב"ד ולמשרד לביטחון הפנים.
לא . ב"כ הקובל לא ראתה צורך להתייחס לכל עניין התלונות ההדדיות במשטרה שנסגרו
כולן וגם העררים על תלונות אלה שנדחו כולם, או צורך להתייחס לדקויות "עבירות
התנועה" שבוצעו אם בוצעו על ידי מי מהצדדים לצורך הוכחת הקובלנה.
13

לב . התנהגות שאינה הולמת הוגדרה בפסיקה, ע"י כב' השופט גולדברג בע"א 580/86 ד"ר
עמירם פישמן נגד שר הבריאות (ניתן ביום 7.5.87 ) לפיה: "התנהגות שאינה הולמת
רופא היא זו שאינה תואמת את העקרונות המנחים בתחום העיסוק ברפואה, בין
שמדובר בכבוד המקצוע, בין שעניינם ביחסים שבין רופא וחולה וכן יתר כללים אתיים
ואחרים המעצבים ערכים ותפישות שראוי כי יחולו במקצוע הרפואה".
לג . במקר ה של הנקבל, התביעה רואה את מעשיו כחמורים ביותר מעצם העובדה שהוא
ניצל את מעמדו וסמכויותיו כרופא, בעצם ניצל את הרישיון שניתן לו ממשרד
הבריאות לשמש כרופא, פסיכיאטר (את המומחיות בפסיכיאטריה) על מנת לפגוע
במתלונן , בכך שקבע אבחנה "מקצועית" שלא במסגרת טיפול או ב דיקה קלינית
שביצע, והציג עצמו בכזה ובמרמה כרופא המטפל של המתלונן.
לד . בסיכום ביקשה ב"כ הקובל :
לאור ראיות התביעה שהוכחו, לאור כל המוצגים ולאור עדויותיהם של עדי התביעה,
שהיו אמינים ועקביים, לאור עדותו המגמתית והלא מהימנה של עד ההגנה ד"ר
שולקין ו עדותו הלא מהימנה של הנקבל שאף לא התקבלה בהליך האזרחי (ת, 1 ות -
2 ), הח"מ מבקשת מכב' וועדת המשמעת להעדיף את ראיות התביעה ואת עדויות עדי
התביעה על פני עדויותיהם של הנקבל ושל ד"ר שולקין, ולהמליץ על הרשעת הנקבל
בכל תתי הסעיפים של ס' 9 לקובלנה, גילה התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה,
בניגוד לסעיף 41 ( 1 ) לפקודה בכך שהשתמש לרעה במעמדו ובסמכויותיו כרופא
פסיכיאטר ע"מ לפגוע במתלונן, קבע לו אבחנה פסיכיאטרית שלא במסגרת טיפול או
בדיקה קלינית שביצע, אלא ע"ס אירוע חד פעמי שבו היה מעורב, ובפניותיו למשרד
לביטחון פנים ולמרב"ד הציג עצמו בכזב ובמרמה כנותן חוות דעת או כרופא המטפל
של המתלונן, למרות שלא היה כזה.
11 . סיכומי ב"כ הנקבל
א . ב"כ הנקבל בסיכומיו הצביע על הראיות התומכות בגרסת הנקבל אל מול
הסתירות בעדותו של המתלונן.
ב . כך, הראיות התומכות בגרסת הנקבל לרדיפת המתלונן אחריו לתוך הקניון
הסרטון ת/ 9 א, הודאת המתלונן שחסם את רכבו של הנקבל והסרטון ת/ 9 ב בו
שומעים את המתלונן צועק ומאיים על הנקבל "הלוואי שיהיה לך רכב
כשתחזור".
ג . על חוסר האמינות של המתלונן ניתן ללמוד מעדותו. קיימות סתירות בין עדותו
של המתלונן לעדות אשתו. המתלונן טען שיצא מהרכב כדי להעיר לנקבל על אופי
נהיגתו (עמ' 28 ), בעוד אשתו העידה שבעלה יצא מהרכב כדי לחנות בחניה
שנתפסה על ידי הנקבל למרות שהיו חניות אחרות פנויות (עמ' 206 , 210 ) .
ד . בדיעבד התברר שיש ברשות המתלונן אקדח. לנקבל לא היתה כל אפשרות לדעת
זאת אלמלא איומיו של המתלונן שישתמש בנשק נגדו.
ה . קיימות סתירות בין עדות המתלונן לעדות אשתו לגבי מקום החזקת האקדח.
המתלונן שיקר לשוטרים כשאמר להם שהאקדח אינו בבית. בעדותו אמר
שהאקדח מוחזק בכספת בבנק, בעוד אשתו טענה שהאקדח מוחזק תמיד בבית.
ו . עדות הגב' פפרקורן לגבי האלה שהחזיק כביכול הנקבל בעת העימות, היתה
עדות מתחמקת, בסופו של דבר אמרה שאי נ ה בטוחה שראתה אלה. אילו החזיק
הנקבל אלה בעת העימות אין ספק שהיתה רואה ומציינת זאת בוודאות (עמ'
.) 206
ז . הנקבל הסביר כי התרשם מאופן נהיגתו של המתלונן, נתן משקל להתנהגותו
ואיים בשימוש בנשק. הנקבל סבר שהמתלונן משסכן את של ום הציבור ועוברי
הדרך ומתוך דאגה לשלום הציבור הגיש את הודעותיו לפקיד רישוי כלי נשק
ולמכון לבטיחות בדרכים.
ח . הנקבל פוסק בוועדות עררים של הביטוח הלאומי וכחלק מחובתו בתפקיד זה
עליו ליידע את הרשויות לגבי אנשים שלפי דעתו המקצועית מסכנים את שלום
הציבור.
ט . הנקבל לא ה שתמש במעמדו לרעה על מנת לפגוע במתלונן אלא פעל בהתאם
לחובתו, מתוך אזרחות טובה וכרופא פסיכיאטר.
י . המתלונן אמר שהנקבל אמר לו בעת העימות שבכוונתו להגיש חוות דעת.
14

יא . ד"ר שולקין, מומחה לפסיכיאטריה משפטית אישר בחוות דעתו שבזמן
אינטראקציה חד פעמית שבה היה הנקבל מעורב, ניתן להבחין בכך שהמתלונן
סובל מהפרעה בשליטה בדחפים.
יב . אין לסמוך על הסרטונים ועל המידע מחברת פוינטר כדי לקבוע את מסגרת הזמן
של כ, 7 דקות כפי שטען המתלונן. הראיות שהוגשו אינן קבילות. האישור של
חברת פוינטר אינו חתום, המתלונן התקשה להסביר כיצד קיבל אותו. לא הוכח
שמצלמת הדרך היתה תקינה. הנטל על התביעה לעמוד בתנאי הקבילות של
הסרטונים. מכאן שיש לקבל ולהעדיף את עדותו של הנקבל לפיה העימות בחניון
נמשך כ, 30 דקות.
יג . בנוסף, גם ד"ר שולקין הסביר בעדותו כי אין משמעות למשך הזמן של
האינטראקציה בין המתלונן לנקבל כדי לקבו ע שאדם סובל בתסמונת של היעדר
שליטה בדחפים.
יד . ד"ר שולקין הסביר כי אין הגדרה למושג בדיקה קלינית, ובכל מקרה נכון יותר
להגדיר זאת כהערכה קלינית או התרשמות פסיכיאטרית.
טו . ב"כ הנקבל ביקש לקבל את עדותו של ד"ר שולקין לעניין מצבו הנפשי של
המתלונן, למרות שלא טיפל בו ולא העריך אותו קלינית, לאור מומחיותו של ד"ר
שולקין כפסיכיאטר ומעמדו כעד מומחה שנדרש לחוות את דעתו.
טז . ב"כ הנקבל הסכים שהנקבל לא ערך בדיקה קלינית, והיה עליו להשתמש בביטוי
הערכה קלינית.
יז . הנקבל לא הציג עצמו כרופא מטפל בפניותיו למשרד לבטחון פנים בעניין הנשק
ולמרב"ד. ל היפך, כשד"ר איבגי ערך עמו בירור, פירט בפני ד"ר איבגי את כל
הנסיבות. יש לקבל את עדותו של הנקבל (עמ' 41,49 ) לפיה לאחר שד"ר איבגי
שמע ממנו שאינו רופא מטפל, דרש ממנו למלא את טופס הודעת רופא מטפל,
אחרת לא יוכל לטפל בעניין.
יח . תמיכה בעדות הנקבל נמצאת בעדותו של ד"ר איבגי שאישר בפני הועדה כי
הטופס מולא על פי הנחייתו (עמ' 45 , 46 .)
יט . ד"ר איבגי הבין מיד שהנקבל אינו רופא מטפל וניתן ללמוד על כך מפנייתו לרופא
המשפחה של המתלונן.
כ . הנקבל טען שהדרך היחידה לפנות למרב"ד היא באמצעות טופס מובנה, הטפסים
לא היו ברורים והאופציה היחידה שתואמת למקרה היה להשתמש בהגדרה של
נותן חוות דעת.
כא . הנקבל מודה כי טעה כשהשתמש במונח בדיקה קלינית והיה עליו לציין כי מדובר
בהערכה קלינית. טעויותיו של הנקבל נעשו בתום לב, ואולי גבלו ברשלנות אך לא
נעשו בזדון ובמטרה להזיק או להציג מצג כוזב.
כב . לנקבל לא היתה כל כוו נה לרמות או להציג מצג שווא ואין ראיה לקיומו של מצב
נפשי הנדרש להוכחת עבירה זו.
כג . הנקבל לא השתמש לרעה בסמכותו כרופא פסיכיאטר על מנת לפגוע במתלונן.
הנקבל הסתמך על הידע הרב וניסיונו המקצועי באבחנו את המתלונן כסובל
מתסמונת היעדר שליטה בדחפים.
12 . דיון והמלצה
א . המתלונן, בן 68 , שירת בדרגת רב סרן בצה"ל ונפצע במהלך שירותו הצבאי ומוכר
כנכה צה"ל בדרגת נכות גבוהה בשל פגיעה בגפיים, מוגבל בניידותו ובעל תו חניה
לנכה. בעל תארים בכלכלה ובמשפטים, הוסמך כעורך דין, אף שלא עסק בעריכת
דין. שימש מנכ"ל החברה הכלכלית חיפה, מחזיק בר ישיון נהיגה ורישיון נשק
(משנת 1975 .)
ב . הנקבל, בן 57 , עלה מבריה"מ בשנת 1989 לאחר שסיים את לימודי הרפואה. עבר
בארץ בחינת רישיון לעסוק ברפואה והתמחות מלאה בבית חולים טירת הכרמל.
בגיל 32 קיבל תואר מומחה בפסיכיאטריה. אחרי ההתמחות, שירת בצה"ל
בשירות חובה וקבע, והמשיך לשרת במילואים עד גיל 50 בדרגת רב סרן. בשנת
2011 נפצע בתאונת ספורט קשה, מוכר כנכה ניידות. הנקבל כיהן בתפקיד סגן מנהל
15

מחלקה בבית חולים טירת הכרמל עד שנת 2014 . כיום עובד כרופא עצמאי, רופא
פוסק בוועדות הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון וכרופא עצמאי בקופת חולי ם.
ג . בין המתלונן לנקבל אין היכרות מוקדמת.
ד . ביום 14.4.18 נקלעו המתלונן והנקבל לעימות קולני בחניון "גרנד קניון" בחיפה.
קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים לגבי הנסיבות שקדמו לעימות לגבי מה
שהתרחש בעימות עצמו ולגבי פרק הזמן שבו נמשך העימות.
ה . המתלונן טען בפנינו כי הנקבל נהג בפראות וחתך את נתיב נסיעתו, תוך כדי מעבר
מנתיב ההשתלבות , דרך אי התנועה המסומן ולתוך נתיב נסיעתו באופן שאילץ
אותו לסטות למסלול השמאלי. הנקבל מצידו טען כי המתלונן הוא שסיכן אותו
בנהיגתו הפרועה ואילץ אותו לעבור לנתיב השמאלי. מ קובלים עלינו דבריו של
המתלונן הנ תמכים ב סרטונים ממצלמת הדרך ברכבו (ת/ 9 ) , ובהם נראית מכוניתו
של הנקבל מגיעה מנתיב ההשתלבות לתוך נתיב נסיעתו של המתלונן ואת סטיית
המתלונן לנתיב שמשמאלו.
ו . בהמשך בת/ 9 , נראה רכבו של הנקבל כשהוא נוסע לפני המתלונן. לטענת הנקבל,
המתלונן עקב אחריו , גם בתוך החניון עד לחנית הנכים בקומה 3, . המתלונן
הכחיש את המעקב וסיפר שפניו היו מועדות ל סרט בקניון וה חניון בקומה זו הוא
הנגיש ביותר בשל המעליות המצויות בסמוך לחניית הנכים. אין בידינו להכריע
במחלוקת זו וספק אם יש לה חשיבות כלשהי מעבר לעוב דה שהאירועים
שהתרחשו בכביש, לרבות תחושת הנקבל כי עוקבים אחריו, תרמו מאוד לעימות
שהתרחש דקות ספורות לאחר מכן .
ז . גם לגבי ה עימות עצמו קיימת מחלוקת סביב תרומתו ומעשיו של כל צד
להתלהטות היצרים . המתלונן טען בפנינו כי חסם את רכבו של הנקבל לאחר
שחנה בחניית הנכים , ניגש לרכבו של הנקבל, דפק לו על החלון והעיר לו על צורת
הנהיגה. הנקבל יצא מהרכב כשבידו אלת בייסבול והחל לצעוק, לדבר באופן לא
ברור, לעשות תנועות מוזרות ולאיים .
ח . הנקבל מצידו טען שהמתלונן יצא מרכבו כשהוא מחזיק אלה, הכה בה על
מכוניתו, הורה לו לצאת מהרכב, וכ שיצא וצילם את האירוע בטלפון הנייד
שברשותו, דחף אותו המתלונן, חטף מידו את הטלפון, איים לעשות שימוש
באקדח שברשותו, מחק את ההקלטות, והחזיר את הטלפון רק לאחר שהנקבל
הבהיר לו שזו עבירה פלילית מסוג שוד. הנקבל לטענתו ניסה לשמור על ריסון
במהלך העימות, נמנע מהפעלת כוח וניסה לרסן את המתלונן בדיבוריו . לדבריו
הצהיר במהלך העימות שהוא פסיכיאטר ויערוך חוות דעת לגביו.
ט . לטעמנו, הן הנקבל והן המתלונן הפריזו בתיאור התנהגותו של הצד שכנגד,
והמעיטו מחלקם באירוע. העימות היה עימות חריף וקולני . ספק בעינינו אם
המתלונן תקף פיזית כפי שטען הנקבל, איים ברצח או חטף את הטלפון מידיו
ומחק את ההקלטות. אין בידינו לקבוע מי מהשניים נשא אלה אך אין לנו ספק
שכל אחד מהצדדים הרגיש עצמו מאוים, כועס ונתון בסערת יצרים. אם בכל
זאת נדרש להמליץ על הכרעה נציין כי גרסתו של הנקבל לגבי העימות ותי אור
מעשיו של המתלונן אינם עקביים ומשתנים מגרסה לגרסה. קיימים הבדלים בין
נ/ 9, ההודעה הראשונה במשטרה, לתצהיר שהוגש בהליך האזרחי (נ/ 14 ) לעדותו
בפנינו.
י . המתלונן טען שהאירוע כולו ארך שבע וחצי דקות, בהסתמך על פרק הזמן שבו
שבתה מצלמת הרכב, מרגע שחסם את רכבו של הנקבל ועד לעזיבתו את המקום.
המתלונן תמך את פרק הזמן הזה גם ברישומי חברת פוינטר, המצביעים אף הם
על פרק זמן של שבע וחצי דקות בהן המנוע לא היה מופעל. הנקבל טען שהאירוע
16

כולו ארך כ, 30 דקות על פי הערכה . לאור התמיכה הראייתית ניתן לקבוע כי
העימות בחניון ארך שבע וחצי דקות. לא מצאנו כל בסיס או הגיון ב הערכה של
המתלונן שהעימות ארך 30 דקות והיא נסתרת בראיות שהוגשו על ידי המתלונן.
יא . התרשמנו כי "הרחבת" מסגרת הזמנים על ידי הנקבל נעשתה באופן מגמתי וכדי
להצדיק את "האבחון" שערך למתלונן בפרק זמן סביר והגיוני יותר מאשר דקות
ספורות של עימות.
יב . באותו יום בשעה 12:56 הגיש הנקבל תלונה במשטרה נגד המתלונן (נ/ 9 ) . בתלונה
אין זכר לבדיקה קלינית או אבחו ן של המתלונן כלוקה בהפרעה נפשית, ויש
תיאור של האירועים שאינו מופיע בשום מקום בהמשך: "רוסי מסריח אני
ארצח אותך, הרסתם את המדינה, הלוואי ותראה את האוטו שלך כשתחזור
מהאימון, אתה גמור, אני שופט, אני אחד מהבעלים של הולמס פלייס, אנשים
שלי יגיעו אליך הביתה ואתה גמור, יש לי אקדח".
יג . " יומיים לאחר מכן קיבל שיחת טלפון מדובר בלתי מזוהה, הדובר קשר עצמו
לאירוע בחניון ולכן ייחס את השיחה למתלונן. השיחה היתה מאיימת ובעקבותיה
הוגשה תלונה נוספת נגד המתלונן. לאחר השיחה החליט הנקבל לפנות לרשויות,
לדבריו כדי להתריע על מסוכנותו של המתלונן, בשל העובדה שבמהלך העימות
אבחן אותו כלוקה בתסמונת של העדר שליטה בדחפים והסכנה הנשקפת ממנו
כנהג וכמחזיק בנשק.
יד . ביום 16.4.18 , פנה הנקבל לפקיד רישוי כלי נשק בחיפה במכתב ת/ 7 הכתוב בכתב
ידו. במסגרתו כתב כדלקמן : -
"הודעה דחופה על הצורך בשלילת רישיון לנשק והוצאת נשק מידי מר פפרקורן
אברהם ת.ז. .... "
" ע ל סמך בדיקה קלינית שביצעתי למר פפרקורן אברהם ב, 14/4/16 , הנני סבור
כי הנ"ל לוקה בהפרעה נפשית מסוג IMPULSE CONTROL DISORDER . מהווה
פוטנציאל גבוה לאלימות כלפי הסובבים, מאיים לפגוע בסובבים בנשק שנמצא
ברשותו. הנני להודיע לכם על כך בדחיפות, כי חלה עלי חובת דיווח על פי חוק.
לטיפולכם הדחוף, בכבוד רב , ד"ר מיכאל רומוב מומחה לפסיכיאטריה".
טו . ביום 17/4/18 התקבלה "הודעת מטפל לפי סעיף 11 א לחוק כלי יריה תש"ט, 1949 "
ת/ 6 : " הנני להודיעכם כי בטיפולי/טופל/נבדק על ידי (בת/ 6 צוין בכתב ידו של הנקבל
ת.ז. של המתלונן , שמו המלא תאריך לידה שלו וכתובת מגוריו .)
על פי המידע הרפואי המצוי ברשותי אני סבור/ה שאם אדם זה יחזיק בכלי
ירי, יהיה בכך משום סכנה לעצמו או לציבור .
אבחנה (הנקבל כתב בכתב ידו) IMPULSE CONTROL DISORDER .
נימוקים, ( ב 14/4/18 נאלצתי לראות את התפרצות האלימות של מר פפרקורן, ללא
כל גירוי. האדם התפרץ באלימות כלפי איים לפגוע בי ובמשפחה שלי, צעק כי "יש
לי אקדח ולא יאסס (כך במקור) להשתמש בו". אינטראקציה שנמשכה אתו למשך
כ, 30 דקות היתה מספקת על מנת לאבחנו כלוקה בהפרעה בשליטה על דחפים .
טז . עם קבלת ת/ 6 הודיע ד"ר איבגי לפקיד הרישוי חיפה שיש לשלול את רישיון הנשק
של המתלונן.
יז . כעבור כשלושה שבועות, לאחר פניית המשטרה למתלונן בדרישה להפקיד את
נשקו, ובירורים שערך ופניה שכתב לד"ר איבגי, הוברר שהנקבל אינו הרופא
המטפל, שלא היתה בדיקה קלינית והמפגש לא היה במסגרת רפואית , בוטלה
הדרישה להפקדת הנשק וביטול הרישיון (מכתבו של ד"ר איבגי ת/ 8 מיום
.) 7/5/18
יח . במקביל, ביום 16.4.18 , הנקבל פנה למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (הרשות
הרפואית) בהודעה ע"פ סעיף 2 1 ב' לפקודת התעבורה (נוסח חדש) והצהיר בכזב ,
שהוא, כ נותן חוות דעת בעניין המתלונן, אבחן IMPULSE CONTROL DISORDER
17

אצל המתלונן ועל פי חוות דעתו המתלונן "מהווה סכנה לציבור במידה וימשיך
לנהוג, עלול לפגוע בזולת, אינו שולט על דחפים ו, מגלה תוקפנות גלויה כלפי
הסובבים" .
יט . בעקבות הודעת הנקבל למרב"ד, זומן המתלונן לבדי קות רפואיות במרב"ד ונדרש
לשלם אגרה בסך 624₪ (נספח ד'). לאחר שהמתלונן הבהיר כי הנקבל לא ביצע בו
כל בדיקה קלינית, בוטל זימונו לבדיקה הרפואית .
כ . במסגרת המלצתנו עלינו להכריע בשאל ות הבאות: -
( 1 ) האם רשאי היה הנקבל לאבחן את המתלונן במהלך העימות ולשלוח את
ממצאי האבח ון לרשויות?
( 2 ) האם הנקבל פעל כדין בציינו בפניותיו שהוא הרופא המטפל /נותן חוות
הדעת ?
( 3 ) האם פעל כדין משציין בפניותיו כי ערך בדיקה קלינית למתלונן ואבחן אותו
כלוקה בתסמונת של העדר שליטה בדחפים וכמסוכן?
כא . כבר במהלך החקירות בפנינו הודו הנקבל והמומחה מטעמו כי הנקבל לא היה
רופא מטפל , ולא נתן חוות דעת וכי לא נערכה למתלונן בדיקה קלינית. את
השימוש במונחים רופא מטפל ונותן חוות דעת, הצדיק הנקבל בכך שמדובר
בטופס מובנה, וכי נאלץ לעשות בו שימוש בהעדר חלופה אחרת.
כב . ב "כ הנקבל בסיכומיו טען כי בשיחה הראשונה עם ד"ר איבגי הנקבל פירט בפניו
את נסיבות האירוע ולמרות זאת נדרש למלא "הודעת מטפל" יובהר כי טענה זו
לא נטענה אפילו על ידי הנקבל בעדותו. שתיאר באריכות כיצד חיפש את הטופס
המתאים, וכיצד נקלע לסיטואציה בשל מבנה הטופס. ד"ר איבגי נחקר על כך
בחקירה נגדית, ואישר שככל הנראה שבעקבות מכתבו של הנקבל ת/ 7 הודיע
לנקבל שצריך למלא טופס רשמי ואז קיבל את ת/ 6 . העד הבהיר כי השיחה
המפורטת עם הנקבל לגבי נסיבות האירוע ומעמדו כרופא מטפל התקיימה רק
לאחר פנייתו של המתלונן. בחקירה חוזרת ד"ר איבג י שלל מכל וכל את הטענה
לפיה "שידל" את הנקבל למלא את הטופס והפנה למילים "בדיקה קלינית" (עמ'
47 , 48 לעדותו). אין לקבל את טענת ב"כ הנקבל כי ד"ר איבגי הבין מיד שהנקבל
אינו הרופא המטפל כיוון שפנה לרופא המשפחה של המתלונן. הפניה לרופא
משפחה נעשתה על ידי הגב' לוק סמבורג ממחלקת רישוי כלי יריה ביום 7/5/18 ,
למעלה משבועיים לאחר קבלת ת/ 6 ו, ת/ 7 ורק לאחר קבלת פניית המתלונן. מוטב
היה לו נמנע ב"כ הנקבל מהעלאת טענה זו .
כג . הנקבל והמומחה מטעמו אף הודו שלא נערכה בדיקה קלינית, אלא הערכה
קלינית או השערה . יחד עם זאת הוסיפו וטענו כ י על אף שהאבחון נעשה במהלך
עימות מילולי, ולגרסת הנקבל גם עימות פיזי ואיומים מסכני חיים, ניתן היה
לערוך את האבחון לאור ה ניסיו ן המקצועי והידע של הנקבל וכי לשם כך אין צורך
במפגש סטרילי בחדר בדיקה.
כד . אין בידינו לקבל את עדותו של ד"ר שולקין ש היתה מגמתית , תוך ניסיון להלך
בין הטיפות, מחד לשמור על יושרה מקצועית וסטנדרטים מקצועיים ומאידך -
להצדיק את התנהלותו של הנקבל כמעט בכל מחיר. העד הודה ש בנסיבות
המתוארות, היה נוהג אחרת, שהיה מודיע למשטרה ולא לרשויות, שלא היה
מדווח כרופא מטפל, או כנותן חוות דעת, שהיה מתאר את הנסיבות של העימות
ואת חלקו כמעורב באירוע ולא היה משתמש במונח "בדיקה קלינית". מנגד, ועל
דוכן העדים, מבלי שנשאל כלל, ד"ר שולקין לא היסס לאבחן את המתלונן, אותו
מעולם לא פגש ולא בדק וזאת כדי להצדיק את מעשיו של הנקבל ואת האבחון
שלו למתלונן.
18

כה . גם הנקבל בעדותו, ניסה להצדיק את מעשיו כאזרח מודאג ואחראי, כבעל מקצוע
שזו חובתו על פי דין, אם כי הודה שטעה הן בשימוש בהודעת מטפל, הן בשימוש
במונח נותן חוות דעת והן בתיאור הבדיקה הקלינית שערך למתלונן במהלך עימות
שהוא צד לו. במקביל, ניסה להצדיק את קביעתו ואב חון המתלונן כלוקה בהפרעה
מסוג העדר שליטה בדחפים. כך למשל, בעמ' 117 , ערך אבחון נוירולוגי למתלונן,
שהוא משתמש במשככי כאבים ולכן קרוב לוודאי סובל מהעדר שליטה בדחפים
" רבותיי, רואים drop foot דו צדדי, והבן אדם בעצמו אומר שהוא נכה במאה
אחוז בגלל זה. פגיעה ספינאל ית, עם קרוב לוודאי פגיעה עצבית מאסיבית, היא
מתרחשת ללא תסמונת כאב כרונית? ללא צורך במשככי כאבים? "
כו . סעיף 2 לחוק זכויות החולה תשנ"ו 1996 קובע טיפול רפואי מהו : "טיפול
רפואי" "לרבות פעולות אבחון רפואי, טיפול רפואי מונע, טיפול פסיכולוגי או
טיפול סיעודי".
כז . סעיף 13 (א) ו, (ב) לחוק זכויות החולה קובע : -
( א ) לא ינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת
לפי הוראות פרק זה.
( ב ) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו,
באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע .
כח . סעיף 14 (א) לחוק זכויות החולה קובע : -
"הסכמה מדעת יכול שתהיה בכתב, בעל פה או בדרך של התנהגות" .
כט . מאחר ואבחון מוגדר כטיפול רפואי, נדרשת הסכמה של הנבדק לתהליך האבחון.
הסכמה כזו לא היתה. על פי גרסתו של הנקבל, במהלך העימות ניסה לרסן את
המתלונן והציג עצמו כפסיכיאטר ואף אמ ר לו שיערוך חוות דעת לגביו.
ומשהמתלונן נשאר במקום והמשיך להתווכח, הבין שמדובר בהסכמה לאבחון.
המתלונן הכחיש זאת, ואמר ששמע רק שנאמר חוות דעת.
ל . אין בידינו לקבל את הסברו של הנקבל לעניין ההסכמה מדעת. לטעמנו מדובר
בצעד מניפולטיבי של הנקבל שנועד להסביר את מעשיו בדיעבד. אין לדברים אלה
או להסכמה או לאבחון זכר בתלונה הראשונה שלו במשטרה שהוגשה ביום
האירוע (נ/ 9 ) וגם לא בתצהיר שהוגש מטעמו בהליך האזרחי (נ/ 14 .)
לא . זאת ועוד, ל גרסת הנקבל המתלונן איים השתולל וצעק. אם כך כיצד מצפה
הנקבל שישמע את הדברים, שיסכים, ושבכלל יבין שהוא בתהליך של בדיקה
פסיכיאטרית? האם ימצא אדם בר דעת שהיה מסכים לה י בדק על ידי יריבו
לעימות בשעת כעס? קבלת גרסתו של הנקבל למונח "הסכמה מדעת" מהווה
זלזול בסטנדרטים הרפואיים המקובלים, ביושרה המקצועית הנדרשת מרופא
וזלזול בזכויות החולה וכבוד האדם או למצער חוסר הבנה בסיסי של המונח
הסכמה מדעת.
לב . שלבי האבחון הפסיכיאטרי של מטופל כוללים מספר נדבכים הכוללים שיחה עם
הנבדק , קבלת נתונים ממנו, היסטוריה רפואית, נטילת תרופות כל אלה יכולים
להיות רלוונטיים למצב נפשי. זאת בנוסף ל התרשמות מנתונים שונים באישיותו
כגון, הופעה, י חס לבודק, התנהגות, מצב רוח ואפקט, דיבור, חשיבה, תוכן
חשיבה, זיכרון, תובנה אמינות ועוד.
לג . אין חולק שבמהלך עימות מילולי ו/או פיזי כנטען על ידי הנקבל, הקשב של
הנקבל היה בעיקר כלפי האיום המופנה אליו והטריד אותו. מתיאורו של הנקבל
את העימות בפנינו, עולה איום ממשי וחשש ממשי. הקונפליקט בו היה נתון
19

בוודאי לא איפשר לו להתרכז באבחון האדם הניצב מולו ולבצע הערכה קלינית.
בכך ה ודה גם המומחה ד"ר שולקין.
לד . גם אם קבענו לעיל שהנקבל הפריז בתיאור חלקו של המתלונן באירוע משכלל
בתיאור תקיפה פיזית, חטיפת הטלפון ואיומים ברצח , אין לנו ספק ששני
הצדדים היו כעוסים מאוד, העימות היה חריף גם אם רובו מילולי ושניהם היו
נתונים בסערת יצרים. אין ספק שבין השניים לא התקיימה כל אינטראקציה או
שיח . גם בנתונים אלה, כשהנקבל מעורב וצד באירוע, לא ניתן לבצע אבחון או
הערכה קלינית.
לה . חובת הדיווח על פי סעיף 11 א לחוק כלי יריה התש"ט, 1949 וסעיף 12 ב(א)
לפקודת התעבורה, חלה על רופא מטפל שמתקיימים בינו לבין המטופל יחסי
טיפול וקשר מינימלי. הוראות הסעיף אינן חלות על רופא, מוכשר ככל שיהיה,
הפוגש אדם באקראי ומאבחן אותו תוך כדי שיחה או עימות אקראי, ללא מסגרת
טיפולית או רפואית. כך גם עולה מחוזר המנכ"ל נ/ 5 .
לו . הנקבל טען בפנינו כי בשל מגבלות הטופס לא היתה לו ברירה אלא לחתום כרופא
מטפל או כנותן חוות דעת. יחד עם זאת הדגיש כי פעל בתום לב, כאזרח מודאג
ועשה שימוש בניסיונו המקצועי כדי להתריע בפני הרשויות. ניתן היה לקבל
בדוחק את טענתו, אילו פירט בהודעותיו לרשויות את נסיבות האירוע בהערה או
בתוספת בשולי הטופס .
לז . טענת תום הלב נשללת גם מכוח העובדה שהנקבל לא הסתפק בהודעות
הראשונות שהגיש למשרד הבריאות ולמרב"ד. אלא המשיך לפעול כנגד המתלונן
גם לאחר שהרשויות טיפלו בעניינו של המתלונן, ודחו את תלונות הנקבל. כך, כ -
4 חודשים לאחר האירוע, שלח שתי פניות ל שר התחבורה (נ/ 12 , נ/ 13 ) שנושאן
העדר טיפול של המכון לבטיחות בדרכים בפניה לגבי אדם החשוד כלוקה בהפרעה
נפשית שעלול לסכן את שלום הציבור בתור נהג.
לח . בתאריך 25/7/18 שלח הנקבל פניה לשר הבריאות (נ/ 11 ) , שכותרתה : העדר
טיפול של בעלי תפקידים הקשורים למתן רישיון לנשיאת נשק בעניינו של מר
פפרקורן אברהם. בסעיף 14 לפניה כתב הנקבל : "יחד עם זאת, אני רוצה לציין
כי על פי חוק זכויות החולה סעיף 2 , האבחון הרפואי נחשב כטיפול רפואי ולכן
ברור שהפגישה ביני לבין פפרקורן הסתיימה בטיפול/אבחון רפואי ולכן הנני
סבור כי חלה החובה לד ווח לרשויות המוסמכות כפי שעשיתי".
לט . הנקבל לא הרפה והגיש שני עררים לאחר שנסגר תיק החקירה נגד המתלונן.
הנקבל אינו מסתפק בעובדה שהרשויות בחנו את עניינו של המתלונן והגיעו
להחלטה, ו פ על ללא לאות להצדקת "האבחון" ו לפגיעה במתלונן על ידי שלילת
רישיון הנשק שלו ו רישיון הנהיגה שלו. אין מדובר בפניה בתום לב של אזרח
מודאג, או במילוי חובה על פי דין אלא על התנהלות מגמתית, הגובלת ברדיפה
ו בנקמה.
מ . הדרך בה הציג עצמו הנקבל בפני הרשויות, כפסיכיאטר מומחה, כרופא מטפל
שערך בדיקה קלינית , כנותן חוות דעת, כמי שערך בדיקה קלינית למ ר פפרקורן,
הטעה את הגורמים השונים לחשוב שמדובר באבחון שבוצע במסגרת טיפולית
רפואית. רק לאחר פניות המתלונן הבינו כי הוטעו, ובוטלו ההגבלות על רישיון
הנהיגה והנשק.
מא . שמענו מד"ר איבגי כי מרגע שהתקבלה "הודעת מטפל" נשלל אוטומטית רשיונו
של המטופל, והמטופל רשאי ל פעו ל לשינוי ההחלטה אם ייבדק על ידי רופא
שיסתור את האמור בהודעת המטפל . גם הודעה הנשלחת למרב"ד על ידי רופא
20

מטפל או רופא שערך חוות דעת, מקבלת את מלוא המשקל והמטופל מוזמן באופן
מיידי לבדיקות כשירות לנהיגה.
מב . בצד חובת הדיווח מקנים חוק כלי יריה ופקודת התעבורה סמכות וכוח לרופא
המטפל. סמכות זו נועדה לשמירה על בטחון הציבור ולא לשליל ה שרירותית של
זכויות . השימוש ב סמכות זו צריך להתבצע בזהירות רבה תוך שמירה על
הסטנדרט הרפואי הראוי ואף למעלה ממנו. לצערנו, לא רק שהנ קבל חטא
בשמירת הסטנדרטים הרפואיים המקובלים אלא שהפך את הסמכות והכוח
שהוענקו בחוק לרופאים ומטפלים לכלי במאבקו במתלונן.
מג . לאור כל האמור לעיל מסקנתנו היא שהנקבל השתמש לרעה במעמדו
ובסמכויותיו כרופא פסיכיאטר על מנת לפגוע במתלונן. קבע אבחנה פסיכיאטרית
למתלונן שלא במסגרת טיפול או בדיקה קלינית שביצע, אלא על סמך אירוע חד
פעמי, עימות שבו היה מעורב כצד לסכסוך. בפניותיו למשרד לבטחון פנים ולמכון
הרפואי לבטיחות בדרכים, הציג עצמו בכזב ובמרמה כנותן חוות דעת או כרופא
מטפל של המתלונן.
מד . במעשיו אלה גילה הנקבל התנהגות שאינה הול מת רופא מורשה כאמור בסעיף
45 ( 1 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] התשל"ז, 1976 .
___________________ __________________ ___________________
ד"ר יוסי בר פרופ' אליעזר קיטאי עו"ד זמירה גולדנר
יו"ר הועדה חבר ועדה חברת ועדה
21

=== המלצת ועדת המשמעת ===
בד"מ 1/9/19 המשנה למנכ"ל משרד הבריאות נ' דר' מיכאל רומוב
_________________________________________________________________
___
מדינת ישראל
בתי הדין למשמעת, משרד הבריאות בירושלים
תיק בד"מ 1/9/19
תאריך: 2021 10/10/
ד' חשון תשפ" ב
בפני חברי הועדה:
דר' יוסי בר, יו " ר , נציג המנהל הכללי
פרופ' אליעזר קיטאי, נציג הסתדרות הרופאים
עו " ד זמירה גולדנר, נציג ת היועץ המשפטי לממשלה
הקובל:
המשנה למנהל הכללי משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד תומר דגני, חנית , התובע הראשי במשרד הבריאות
נ ג ד
הנקבל :
דר' מיכאל רומוב
רופא מורשה מס' רשיון 22085 בעל תואר מומחה בפסיכיאטריה
לכבוד
שר הבריאות
השלמ ה ל דין וחשבון לפי סעיף 44 ( א ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז, 1976
המלצה לעניין אמצעי המשמעת
מבוא
1 . בתאריך 10/9/19 הגיש פרופ' איתמר גרוטו, המשנה למנהל הכללי במשרד הבריאות
כתב קובלנה כנגד הנקבל, ד"ר מיכאל רומוב, רופא מורשה ובעל תאר מומחה
בפסיכיאטריה.
1

2 . בתאריך 7/11/2019 , מינה ראש הממשלה ושר הבריאות מר בנימין נתניהו את הח"מ
כוועדה שתדון בקובלנה לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז, 1976
(להלן הפקודה).
כתב הקובלנה
3 . כתב הקובלנה שהוגש כנגד הנקבל ייחס לנקבל התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה
כאמור בסעיף 45 ( 1 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] התשל"ז, 1976 (להלן "הפקודה")
בכך שהוא -
א . השתמש לרעה במעמדו ובסמכויותיו כרופא פסי כיאטר על מנת לפגוע במתלונן.
ב . קבע אבחנה פסיכיאטרית למתלונן שלא במסגרת טיפול או בדיקה קלינית
שביצע, אלא על סמך אירוע חד פעמי שבו היה מעורב.
ג . בפניותיו למשרד הבטחון ולמכון הרפואי לבטיחות בדרכים, הציג עצמו בכזב
ובמרמה כ"נותן חוות דעת" או כרופא המטפל של המתלונן .
4 . עובדות כתב הקובלנה פורטו בהרחבה בהמלצתנו מיום 25/5/21 ול א מצאנו לנכון
ל פרטן גם במסגרת דיון זה.
5 . בתאריך 25/5/21 ניתנה המלצת הועדה, שמסקנותיה יובאו להלן בתמצית : -
א . הנקבל עשה שימוש לרעה בכוח ובסמכות שהוענקו לרופא מטפל בחוק כלי יריה
תש"ט, 1949 ובפקודת התעבורה [נוסח חדש] במאבקו האישי במתלונן , שהחל
כסכסוך נהגים, והכל כדי לפגוע במתלונן ולגרום לשלילת זכויותיו כאוחז כדין
ברישיון נשק וברישיון נהיגה .
ב . בצד חובת הדיווח המעוגנת בדברי חקיקה אלה , מקנים חוק כלי יריה ופקודת
התעבורה סמכות וכוח לרופא המטפל ש נועד ו לשמירה על בטחון הציבור ולא
לשלילה שרירותית של זכויות.
ג . הש ימוש בסמכות זו צריך להתבצע בזהירות רבה תוך שמירה על הסטנדרט
הרפואי הראוי ואף למעלה ממנו.
ד . ה נקבל חטא בשמירת הסטנדרטים הרפואיים המקובלים בכך שקבע אבחנה
פסיכיאטרית למתלונן שלא במסגרת טיפול או בדיקה קלינית שביצע אלא על
סמך אירוע חד פעמי, עימות קולני ואגרסיבי שבו היה מעורב כצד לסכסוך.
ה . בפניותיו למשרד לבטחון פנים ולמכון הרפואי לבטיחות בדרכים, הציג עצמו בכזב
ובמרמה כנותן חוות דעת או כרופא מטפל של המתלונן.
ו . במעשיו אלה גילה הנקבל התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה כאמור בסעיף
45 ( 1 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש] התשל"ז, 1976 .
6 . בתאריך 11/7/21 התכנסה הועדה לשמיעת טיעוני הצדדים לעניין אמצעי המשמעת
שיש לנקוט כנגד הנקבל.
7 . טיעוני ב"כ הקובל
א . בפתח טיעוניו הפנה ב"כ ה קובל להמלצת הועדה, כדי לתאר את התנהלותו של
הנקבל כלפי המתלונן מאז יום האירוע: -
( 1 ) סעיף 12 (י) ו, (יא ) להמלצת הועדה, הרחבת מסגרת הזמנים של העימות
בחניון כדי להצדיק את "האבחון" שנערך למתלונן.
( 2 ) סעיף 12 (כב) להמלצת הועדה, דחיית טענת הנקבל לפיה "שודל" על ידי ד"ר
אבגי למלא טופס שכותרתו "דיווח רופא מטפל".
( 3 ) סעיף 12 (לא) להמלצת הועדה, קבלת גרסתו של הנקבל למונח "הסכמה
מדעת" מהווה זלזול בסטנדרטים הרפואיים המקובלים, ביושרה המקצועית
הנדרשת מרופא וזלזול בזכויות החולה וכבוד האדם או למצער ח וסר הבנה
בסיסי של המונח " הסכמה מדעת " .
2

( 4 ) סעיף 12 (לט) להמלצת הועדה, הנקבל לא הסתפק בעובדה שהרשויות בחנו
את עניינו של המתלונן והגיעו להחלטה, ופעל ללא לאות להצדקת "האבחון"
ולפגיעה במתלונן על ידי שלילת רישיון הנשק שלו ורישיון הנהיגה שלו. אין
מדובר בפניה בתום לב של אזרח מודאג, או במילוי חובה על פי דין אלא על
התנהלות מגמתית, הגובלת ברדיפה ובנקמה.
( 5 ) סעיף 12 (מ) להמלצת הועדה, הנקבל הציג עצמו בדרך שעלולה להטעות כמי
שערך את האבחון במסגרת טיפול רפואי.
( 6 ) סעיף 12 (מ ב ) להמלצת הועדה, הנקבל הפך את הסמכות והכוח שהוענקו
לרופאים להגנה על שלום הציבור לכלי במאבקו במתלונן.
ב . הנקבל גילה חוסר הבנה בסיסי של רופא למונח "הסכמה מדעת" זוהי תקלה
מאוד גדולה או לחילופין מניפולציה ודבר שקר, שמקנים לכך משנה חומרה.
ג . הנקבל המשיך בהתנהלותו המניפולטיבית גם בהליכים בפני הועדה. כך במאמציו
"להגן" על האבחון שערך, ובמענה לשאלות חברי הועדה תוך הטעייתם, כשטען
שמעורבות אישית באירוע היא פרקטיקה אבחנתית והפנה לאסמכתה רפואית
כביכול כהצדקה להתנהלותו ) 5 DSM ), בעוד שלמעשה אין קשר בי ן המענה
המקצועי כביכול שניתן על ידי הנקבל לבין האמור באסמכתה. ( בעמ' 51
לפרוטוקול מיום 25 נובמבר 2020 , פרוטוקול מיום 11/7/21 עמ' 10 טיעוני
התובע).
ד . התנהלות ו ה מניפו לטיבית של הנקבל לאורך כל הדרך מלמדת על תקלה ערכית
חמורה אצל הרופא. אין מדובר בטענות משפטיות שנטענו על ידי ב"כ אלא על
עובדות וטענות שהנקבל והציג בפני הועדה.
ה . לטענת התובע, הועדה קבעה כי התנהלותו של הנקבל כלפי המתלונן גובלת
ברדיפה ונקמה, למעשה התנהלותו של הנקבל מהווה רדיפה ונקמה ממש.
ו . התובע עמד על הנזק שנגרם למתלונן עקב פועלו של הנקבל נגדו, לאורך חודשים
רבים, 9 מכתבים לרשויות, תלונה במשטרה ומעצר, עררים על סגירת תיקים,
שלילת רישיון נשק והחזרתו רק לאחר מחאות מצד המתלונן, זימון לבדיקות
רפואיות במרב"ד.
ז . בעקבות פסק הדין של בית משפט השלום בתביעה שהגיש המתלונן כנגד הנקבל,
שלח הנקבל 9 מכתבי הבהרה לגורמים השונים בהם הבהיר כי המתלונן אינו
חולה נפש. יש בכך כדי ללמד על הנזק שנגרם למתלונן. המכתבים נשלחו למח"ש,
לעיריית חיפה לחברה הכלכלית של עיריית חיפה שהמתלונן שימש כמנכ"ל שלה
במשך 20 שנה, לועדות ה ערר ולשרי הבריאות והתחבורה.
ח . התובע הפנה לעדותו של ד"ר אבגי בפני הועדה ולעדותו בפני ד"ר בועז לב (ת/ 11
עמ' 43 שרות 16, 6 ) ממנה עולה כי אמינותם של פסיכיאטרים השולחים הודעת
מטפל נפגעה בעקבות פניותיו של הנקבל , ונערכות בדיקות נוספות להודעות
המתקבלות .
ט . התובע הפנה לקביעת בית המשפט בת/ 1 עמ' 30 שורה 22 ואילך לגבי אמינותו של
הנקבל : "בלב כבד נאלץ בית המשפט להודות שקשה לייחס אמינות לאדם בעל
שיעור קומה, שעושה שימוש ציני לרעה בתפקידו, הכשרתו ומעמדו, כדי לנגח
ולנקום במי שנכנס עימו לדין ודברים, בדרך של נקיטת אמצעים לשל ילת רישיון
הנהיגה (של נכה בשיעור 100% ) ורישיון הנשק בהם הוא מחזיק".
י . הנזק לאמון הציבור במקצוע הרפואה אינו ערטילאי אלא מוחשי, אמון הציבור
נפגע כתוצאה מניצול לרעה של תפקידו של הרופא, של הכשרתו ומעמדו בעיני
הרשויות והסמכות המוענקת לרופא בחוק.
3

יא . התובע הצביע על כך כי אין כל נסיבות לקולת הנקבל, אין חרטה על המעשים,
אין הפנמה של הנזק שנגרם למתלונן, אין התנהלות בתום לב, אלא רק
מניפולציות מצד הנקבל כדי להצדיק את המעשים .
יב . התובע הציע לחלק את מעשי המתלונן על ציר הזמן לשלושה שלבים עיקריים:_
הראשון, האירוע והעימות בחניון, במהלכו נשמעו צעקות הדדיות והאיום "אני
אתן עליך חוות דעת" והמכתבים ת/ 6 ות/ 7 . לטענתו, אילו היו האירועים נעצרים
כאן והנקבל היה מביע חרטה, ניתן היה להסתפק באמצעי משמעת של 10, 6
חודשי התליה.
השני, מכתבי הנקבל לשרים ולרשויות השונות כולל למקום עבודתו של הנקבל,
עררים על סגירת התיקים, בשלב זה רדף הנקבל את הנפגע במשך חודשים .
השלישי, טענות הנקבל בהליכים המשפטיים במהלכם עמד על כך שאבחן את
המתלונן, שהיתה הסכמה מדעת, שהנקבל מסוכן לציבור ועוד. שלב זה מצוי
עמוק בליבת מקצוע הרפואה, וכאן מתגלה תקלה ערכית חמורה.
בכל אחד מהשלבים , לנקבל היתה אפשרות לעצור, גם אם לא להתנצל . תחת זאת
בחר ל הוסיף חטא על פשע, עד לרגע האחרון בו העיד בפני הועדה. לכך יש
להוסיף את חוסר ההבנה במושגים רפואיים בסיסיים כמו הסכמה מדעת ובדיקה
קלינית.
יג . לכל אלה יש להוסיף את נזקי הנפגע, במעצר, בשלילת רישיון הנשק, בחשש
לשלילת רישיון הנהיגה, בהשפלה שעבר ובצורך להוכיח שאינו חולה נפש.
יד . לטענת ב"כ הקובל, התנהגותו המצטברת של הנקבל מצדיקה התליית רישיונו
לעסוק ברפואה למשך שנה וחצי.
טו . במענה לטיעוני ב"כ הנקבל השיב ב"כ הקובל כי להבדיל ממקרים שנדונו בפני
ועדות המשמעת, כגון פרסומים אסורים, העלמת מיסים , זיוף מסמכים
ואישורים כוזבים, ובהם הוטלו אמצעי משמעת הנעים בין נזיפה ל התליית
רישיון לחודשים ספורים, בעניין שבפנינו הנפגע אינו ערטילאי, ה נ פגע העיד בפני
הועדה על הנזקים שנגרמו לו ממעשי הנקבל, בנוסף הנקבל עשה שימוש בתוארו
ומומחיותו כדי לרדוף את המתלונן, ובכך פגע בליבת מקצוע הרפואה, ולכן
הענישה צריכה להיות חמורה הרבה יותר.
טז . במענה לטיעוני ב"כ הנקבל לעניין מצבו הכלכלי של הנקבל ציין ב"כ הקובל כי
מהמסמכים הבנקאיים שהוגשו עולה כי הנקבל נטל הלוואות לרכישת רכב מסוג
יגואר. עוד הפנה למסמך הרפואי ת/ 18 ממנו עולה כי הנקבל , למרות מצבו,
מסרב ל עבור צנתור. עוד נטען כי לא הובאו מסמכים להוכחת טענות הנקבל
לפיהן אין לו חסכונות או נכסים.
8 . טיעוני ב"כ הנקבל
א . במענה לטיעוני ב"כ הקובל לגבי החלוקה לשלבים, טען ב"כ הנקבל כי החלק
הרלוונטי לעניין אמצעי המשמעת הוא השלב הראשון בלבד, אותו שלב
שעובדותיו נכללו בכתב הקובלנה. שני השלבים האחרים לא נכללו בקובלנה
והנקבל לא נקרא לתת עליהם את הדין .
ב . ב"כ הקובל לא הצביע על תכלית לענישה מעבר לסיבה שהנקבל הוכיח חוסר
הבנה וידע במושגים רפואיים בסיסיים.
4

ג . בטיעוניו התייחס ב"כ הנקבל למכתבי התלונה שכתב הנקבל לרשויות ושבעטיים,
בעקבות פסק הדין ת/ 1 כתב מכתבים לפיהם המתל ונן אינו סובל ממחלת נפש: -
( 1 ) התלונות שהגיש הנקבל כנגד המתלונן נועדו לשמור על בטחון הציבור. כל מה
שהנקבל רצה הוא שכשירותו של המתלונן לאחוז בנשק ולנהוג, תיבדק
ותיבחן . לאור העובדה שהמתלונן סובל מדרגת נכות גבוהה, תהה הנקבל
כיצד הוא אמור להשתמש בנשק אם הוא נעזר בקביים או בכיסא גלגלים
ולכן פנה לרשויות. כך גם לגבי דרך הנהיגה של המתלונן המצדיקה בדיקת
כשירותו כנהג.
( 2 ) הפניות לעיריית חיפה ולחברה הכלכלית בחיפה נבעו בשל חשש הנקבל כי
המתלונן התערב באופן בלתי כשר וקיבל את פרטיו באמצעות השפעתו
ומעמדו. מכאן גם הפניה למח"ש.
( 3 ) ה פניות לשרים נועדו להבטי ח שלא היתה התערבות בלתי כשרה בהליך קבלת
ההחלטות בעניינו של המתלונן. כך למשל העובדה ש ההחלטה על שלילת
רישיון הנשק בוטלה בעקבות שיחה טלפון אחת, והבדיקה הרפואית
במרד"ם בוטלה אף היא .
( 4 ) העררים הוגשו על החלטת המשטרה לגנוז את תלונות הנקבל לל א חקירה.
לאחר הגשת הערר נפתחה החקירה והשוטרים עכבו את המתלונן וגבו ממנו
את גרסתו.
( 5 ) בשלב זה וכשלושה חודשים לאחר הגשת התלונה לא ניתן היה לאתר את
הצילומים מהחניון, צילומים שהיה בהם כדי להוכיח את טענות הנקבל.
ד . באשר לנזקיו של המתלונן טען ב"כ הנקבל כי המתלונן לא נעצר, לא נעשה שימוש
באזיקים ולכל היותר עוכב על ידי החוקרים. רישיון הנשק והנהיגה לא נלקח ו
ממנו . על נזקיו פוצה המתלונן על ידי הנקבל בסכום של 164.000 ₪ בהתאם
לפסק הדין ת/ 1 כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
ה . הנקבל, בן 8 5 , עלה מבריה"מ בשנת 1989 לאחר שסיים את לימודי הרפואה. עבר
בארץ בחינת רישיון לעסוק ברפואה והתמחות מלאה בבית חולים טירת הכרמל.
בגיל 32 קיבל תואר מומחה בפסיכיאטריה. אחרי ההתמחות, שירת בצה"ל
בשירות חובה וקבע, והמשיך לשרת במילואים עד גיל 2 5 בדרגת רב סרן. בשנת
2011 נפצע בתאונת ספורט קשה, מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה ניידות
בשיעור 40% (נ/ 17 ) . הנקבל כיהן בתפקיד סגן מנהל מחלקה בבית חולים טירת
הכרמל עד שנת 2014 . כיום עובד כרופא עצמאי המקבל שכרו על פי חשבונית מס.
עיקר עיסוקו ופרנסתו כ רופא פוסק בוועדות הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון
ו מיעוטם כ רופא עצמאי בקופת חולים במשרה חלקית .
ו . הנקבל התגרש מאשתו לפני מספר שנים, השאיר לאשתו את כל נכסיו ו חסכונותיו
והתחיל את חייו מאפס. יש לנקבל החזר הלוואות חודשי בסכום של למעלה מ -
18,000 ,₪ אין לו מקצוע אחר, ובשל נכותו הוא מוגבל בעב ודה פיזית. לנקבל אין
כל רכוש או חסכונות ו התליית רישיונו תגרום לו לקריסה כלכלית. (הערת הועדה
הוגשו לעיוננו מסמכים בנקאיים על תשלום הלוואות, המסמכים הוחזרו לאחר עיון לב"כ הנקבל כדי שלא
לפגוע בפרטיות הנקבל מעבר לנדרש).
ז . הנקבל עובד כל יום 16, 14 שעות ביום כפוסק בוועדות רפואיות של הביטוח
הלאומי, לעיתים דן ב, 11 ועדות ביום וכל זאת כדי להחזיר חובות והלוואות
ולשקם את חייו.
ח . במשך כ, 3 שנים הנקבל נמצא בלחץ פיזי ונפשי רב בגלל ההליכים המתנהלים
נגדו, סבל מספר פעמים מתעוקת חזה. ב"כ ה נקבל הגיש לעיוננו את נ/ 18
סיכום המחלקה הקרדיולוגית מיום 12.2.20 .
5

ט . ב"כ הנקבל הגיש לעיוננו שורה ארוכה של המלצות שניתנו בבית הדין המשמעתי
כנגד רופאים, (הערת הועדה, הוגשו לעיוננו המלצות ועדות המשמעת בלבד, ללא אישור הגורם
המוסמך) : -
( 1 ) בעניין ד"ר עבדול עזיז בדיר, התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה לאור
הודאתו בהליך פלילי בעבירה של מתן תעודה כוזבת, מתן אישור מחלה
כוזב לחייל, ועדת המשמעת הסתפקה בהמלצה לאמצעי משמעת של נזיפה.
( 2 ) בעניין ד"ר אירינה טלסניק, התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה. הנקבלת
נתנה כ, 70 אישו רים כוזבים לבדיקות עיניים ל צורך קבלת רישיון נהיגה, תוך
שימוש בחותמות מזויפות אף שאינה מוסמכת לערוך בדיקות עיניים. ועדת
המשמעת המליצה לנקוט באמצעי משמעת של נזיפה.
( 3 ) בעניין ד"ר ש .ש. התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה בעקבות הליך
פלילי בו הורשע בעבירות של העלבת עובד ציבור והתנהגות פסולה במקום
ציבורי. ועדת המשמעת המליצה על אמצעי משמעת של נזיפה.
( 4 ) בעניין ד"ר יצחק סוויד, התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה בעקבות מתן
מרשמים לתרופה מסוג אוקסיקונטין ללא הצדקה רפואית לנרקומן בידיעה
כי ישמשו כתחליף סם, ועדת המשמעת המליצה על אמצעי משמעת של נזיפה
והתראה.
( 5 ) בעניין ד"ר אפרים רימון, התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה בכך
שהוסיף בידו חתימות של 61 חולים בטופס הסכמה להשתתפו ת בניסוי באופן
שנחזה להיות חתימתם. הועדה המליצה על התליית רישיונו למשך חודש
ימים.
י . במשך 3 השנים שעברו מהאירוע, מילא את תפקידו כרופא בצורה הטובה ביותר
וללא כל תלונות .
יא . כבר ב הזדמנות הראשונה, ב שיחה הראשונה עם ד"ר איבגי הנקבל הסביר כי אינו
הרופא המטפל ולכן אין לומר כי פעל להטעיית הרשויות .
יב . הנקבל מבין שפעל בדרך שאינה נכונה והיה עליו לרשום את הנסיבות בהן
התרשם מהמתלונן. " אני לא רוצה שזה ישמע כהודיה כי בשלב זה, בשלב הזה
אני לא רוצה להתייחס להחלטה, אבל אני רוצה להגיד, דיברתי עם דוקטור
רומוב, הוא אמר ... בפעם הבאה לא יהיה, פעם הבאה הוא לא יתערב, יעשו מה
שיעשו, יהרגו אנשים שיהרגו, אבל, אבל הוא מבין שהדרך פעולה, דרך פעולה
הייתה לא ממש נכונה כי עליו היה לרשום שיותר מפורט את הנסיבות האלה, זה
אין, בוא נגיד ככה, אין מחלוקת בזה, אנחנו מבינים את זה, אנחנו מקבלים את
זה שעוד פעם, אני לא מתייחס בהחלטה בעצמה ... " (עמ' 89 לפרוטוקול מיום
11/7/21 , טיעוני ב"כ הנקבל לאמצעי המשמעת).
9 . הנקבל בדבריו לועדה : מאז 14 לאפריל 2018 חי בסיוט מתמיד תחת האיום
המתמיד של הפסד המקצוע היחיד שהוא מכיר. מגיל 23 עת סיים את לימודיו
באוניברסיטה ועד היום, עבד כרופא בלבד. בשל נכותו חושש שאם יפסל רישיונו לא
יהיה מסוגל לעשות שום עבודה פיזית. בעבר עבד בכל עבודה עד לבחינות לקבלת
רישיון רופא וכיו ם מוגבל מאוד בתנועותיו ובכושרו לעבוד בעבודה פיזית. סובל
מכאבים על כל מאמץ פיזי.
בעמ' 91 , 92 לפרוטוקול מיום 11/7/21 : -
" תאמינו לי שאת העונש שלי לפחות עם הלחץ הזה, עם הפחדים האלה, חוסר
יכולת לתכנן את העתיד ולהיות בחרדה מתמדת מה יהיה איתי זה עונש מספיק
כבד, מה גם ששוב, כפי שעורך דין רסקין אמר, לא רוצה להישמע כמי שמודה
מבלי להודות בעובדות של כתב הקובלנה אבל שוב, אני יכול להגיד שהייתה פה
שגיאה בצורת הפעולה, הייתי צריך לנסח את זה אחרת, לרגע לא, לא שיקרתי
ולא הסתרתי את המידע, ברגע שדוקטור איבגי הרים אליי טלפון הסברתי לו מא'
עד ת' את כל הסיפור. אילו הייתי כזה פושע כפי שמנסים להציג אותי וכזה
6

מניפולטור הייתי יכול להגיד לו בפירוש, הוא היה אצלי בטיפול פרטי, זה בן אדם
שצריך לפסול לו רישיון ותאמינו לי הוא לא היה מוכיח כלום אחרת, כי, כי אי
אפשר להוכיח, אבל סיפרתי לו, סיפרתי בפרטי פרטים, אז השגיאה, השגיאה,
השגיאה כזאת להרוס לי את החיים לגמרי, אני לא חושב שזה, זה פרופורציונלי,
תאמ ינו לי שאת הלקחים אני הפקתי ... במקום להשתמש בטופס מובנה, הייתי
יכול לכתוב מכתב ולתאר את העניין, זאת אומרת לתאר את האירוע מבלי להכניס
עניין הרפואי או האבחנתי, מה לעשות? אני, אני רופא 32 שנה, אז יש לפעמים
רפלקסים רפואיים, יש, יש דבר שהוא נקרא, אקטיביזם רפואי שזה דבר שלילי,
אבל, אבל לפעמים רופא פועל באופן רפלקטורי ... הרחק ה מ עבודה למשך
חודשיים פירושו של דבר קריסה כלכלית מוחלטת שאין ממנה חזרה, אני לא
חושב שזאת הכוונה של ועדה לייצר (לא ברור) אחד שלא יכול לשקם את עצמו
כלכלית. אני באתי להינה בלי כלום, אין לי נכסים ואין לי ירושות, אני לא נולדתי
עם כפית זהב, נולדתי בארץ אחרת, אני בניתי את עצמי במו ידיי ואני לא חושב
שמגיע לי בגיל 58 להיהרס כליל, אנא מכם תחשבו על זה. .. "
דיון והמלצה
10 . הנקבל, בן 57 , עלה מבריה"מ בשנת 1989 לאחר שסיים את לימודי הרפואה. עבר בארץ
בחינת רישיון לעסוק ברפואה והתמחות מלאה בבית חולים טירת הכרמל. בגיל 32
קיבל תואר מומחה בפסיכיאטריה. אחרי ההתמחות, שירת בצה"ל בשירות חובה
וקבע, והמשיך לשרת במילואים עד גיל 50 בדרגת רב סרן. בשנת 2011 נפצע בתאונת
ספורט קשה, מוכר כנכה ניידות בשיעור 40% על ידי הביטח הלאומי . הנקבל כיהן
בתפקיד סגן מנהל מחלקה בבית חולים טירת הכרמל עד שנת 2014 . כיום עובד כרופא
עצמאי, רופא פוס ק בוועדות הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון וכרופא עצמאי בקופת
חולים.
11 . כעולה מטיעוני בא כוחו, הנקבל עובד קשה לפרנסתו, הכנסתו גבוהה , ובצידה חובות
בשל הלוואות גדולות שנטל למימון הוצאותיו. התליית רישיונו לעסוק ברפואה עלולה
לגרום לו לחורבן כלכלי ממנו יתקשה להשתקם, זאת בהעדר אפשרות להתפרנס
מעבודה אחרת בשל מגבלות פיזיות הנובעות מנכותו.
12 . ההליכים בועדת המשמעת גרמו לנקבל ללחץ נפשי ופיזי עד כדי מספר אשפוזים בשל
תעוקת חזה, בעקבותיהם המליצו בפניו לעבור צנתור, אך הוא סרב, לדבריו בשל
חששו.
13 . מנגד, לא ניתן להתעלם מהנזק שנגרם למתלונן כתוצאה מפעולות הנקבל. ההשפלה
הכרוכה בעיכוב או במעצר, הצורך להוכיח לרשויות כי אינו סובל ממחלת נפש, הצורך
להוכיח כי הנקבל אינו הרופא המטפל, התלונות שהגיעו למקום עבודתו. המתלונן פעל
להקטנת נזקיו והתגונן מפני הנקבל. כך, פ על באופן מיידי לביטול התלונה שהוגשה
לד"ר איבגי ולביטול זימונו לבדיקות רפואיות במרב"ד. בהמשך, הגיש תלונה למוסד
לביטוח לאומי , מעסיקו של הנקבל, ובה פירט את מעשיו של הנקבל ו הגיש תלונה
למשרד הבריאות שהולידה את ההליך שבפנינו. המתלונן אף הגיש תביעה אזרחית
בשל ל שון הרע כנגד הנקבל, וזכה לפיצוי כספי גבוה.
14 . את העובדה כי המתלונן פעל להקטנת הנזקים וכתוצאה מפעולות אלה לא נשלל
רישיון הנהיגה שלו ונשקו לא נלקח ממנו, אין לזקוף לטובת הנקבל, שעשה כל
שניתן, במשך חודשים רבים כדי שהרשויות המוסמכות יפעלו כנגד המתלונן.
15 . ב"כ ה קובל חילק את האירועים בהתנהלותו של הנקבל כלפי המתלונן לשלושה
שלבים. הראשון, הגשת "הודעת מטפל" ו, "חוות הדעת" ת/ 6 ו, ת/ 7 למשרד
הבריאות וההודעה למכון הרפו אי לבטיחות בדרכים (שצורפה לת/ 7 ). השלב השני
המכתבים ששלח לרשויות השונות בעקבות העובדה שההליכים לשלילת רישיון הנשק
ורישיון הנהיגה נגד המתלונן הופסקו, והשלב השלישי, ההליכים המשפטיים.
7

מנגד , טען ב"כ הנקבל כי שני השלבים, השני והשלישי אינם רלוונטיים לעובדות
כתב הקובלנה.
16 . לא שוכנענו בטיעוני ב"כ הק ובל או בטיעוני ב"כ הנקבל . לטעמנו, לא ניתן להפריד את
מעשי הנקבל לשלבים. התנהלותו של הנקבל לאחר ששלח את המכתבים ת/ 6 ו, ת/ 7
נועדה כולה לביסוס טענותיו במכתבים אלה. במכתביו לרשויות השונות ביקש לפתוח
מחדש את התלונות שהגיש . ב תביעה האזרחית , כמו גם בהליך שבפנינו, עמד הנקבל
על דעתו שערך אבחון למתלונן ומצא אותו מסוכן ובלתי כשיר לאחוז בנשק ,
שהאבחון נעשה בהערכה קלינית (להבדיל מבדיקה קלינית) תוך כדי צעקות וויכוח
סוער, והייתה הסכמה מדעת בכך שהמתלונן לא התנגד לקריאתו של הנקבל שיגיש
לגביו חוות דעת. עוד טען הנקבל כי למרות מ עורבותו האישית באירוע לא היתה
מניעה לערוך את האבחון ושעמד לרשותו מספיק זמן להתרשם מהמתלונן.
17 . מקובלת עלינו טענת ב"כ הקובל לפיה יש לראות בחומרה את העובדה שלמרות הזמן
שחלף מאז האירוע, הנקבל לא הפסיק את פעילותו נגד המתלונן, אלא להיפך, הוסיף
ונלחם בו, תוך שה וא משתמש כל אותה עת בפניותיו לרשויות ולשרים בתוארו
הרפואי , טוען שערך אבחון, שהאבחון הוא סוג של טיפול רפואי ומכאן חובתו לדווח
ובכך, ללא ספק הוסיף חטא על פשע (ר' בעניין זה המכתבים לשרים נ/ 11 , נ/ 12 , נ/ 13 .)
18 . במסגרת הטיעונים לאמצעי המשמעת ה י לכו הנקבל ובא כוחו על חבל דק, בין הצורך
שלא להודות בעבירות המיוחסות לנקבל בכתב הקובלנה ולהצדיק את מהלכי הנקבל
לבין הצורך להראות שפגמים בהתנהלותו של הנקבל הופנמו. הדברים הודגמו היטב
במהלך עדותו בפני הועדה (פרוטוקול מיום 25/11/20 עמ' 86, 85 :), " הייתי משנה א ת
סגנון הפעילות. אבל לפנות, בפירוש הייתי פונה. כי אני עדיין חושב שאני נציג
הציבור. בפנייה הראשונה ללשכת כלי הירייה, פחות הייתי מבליט את העניין שאני
רופא וזו דעה מקצועית. הייתי מציין את העניין של אזרח עם ידע מקצועי, ושלהערכתי
הראשונית, מדובר באדם שהוא קרוב לוודאי מופרע, והוא סובל מתסמינים
פסיכיאטריים שדורשים המשך בירור. על זה הייתי שם דגש. שאני מבקש להמשיך
בירור. .. שיהיה ברור שאני לא רופא מטפל, ואני קבעתי באופן קטגורי את המסקנות " .
19 . לא שוכנענו בהפנמה ובוודאי שלא מצאנו חרטה על המאבקים שניהל מול המתלונן.
בצד ההפ נמה, תיאר את החובה שלו כאזרח לדווח, לדרוש לבדוק את המתלונן,
המשיך וטען שהמתלונן הוא אדם מופרע וסובל מהפרעה פסיכיאטרית והאבחון
נעשה כדין ובתנאים מקצועיים נאותים. כך , בעמ' 117 לעדותו ערך אבחון נוירולוגי
למתלונן, שהוא משתמש במשככי כאבים ולכן קרוב לוודאי ס ובל מהעדר שליטה
בדחפים " רבותיי, רואים drop foot דו צדדי, והבן אדם בעצמו אומר שהוא נכה
במאה אחוז בגלל זה. פגיעה ספינאלית, עם קרוב לוודאי פגיעה עצבית מאסיבית,
היא מתרחשת ללא תסמונת כאב כרונית? ללא צורך במשככי כאבים? "
20 . הפסיקה שהוגשה לנו על ידי ב"כ הנקבל, אינה תואמת את עובדות המקרה ואת הענישה
ההולמת את האירועים שבפנינו. באותם מקרים שצוטטו, הודו הנקבלים בעבירות,
הביעו חרטה בצד נסיבות מקלות לגבי ביצוע העבירות (חלוף זמן, נסיבות אישיות, חלק
מ"תרבות ארגונית" וחשש אישי), כל א לה אינם רלוונטיים לענייננו.
21 . בשיקול מהו אמצעי המשמעת ההולם את מעשי הנקבל עמדו בפנינו טיעוני הנקבל
ובא כוחו לגבי המשמעות הכלכלית של התליית רישיונו והעובדה שלא יהיה בידו
לפרוע את התחייבויותיו הכספיות. עוד שקלנו את עברו המשמעתי הנקי, את תרומתו
כרופא בבתי ח ולים פסיכיאטריים ובשירות הצבאי בקבע ובמילואים.
22 . אל מול שיקולים אלה, שקלנו את חומרת העבירות המיוחסות לנקבל ופורטו
בהרחבה בהמלצתנו מיום 25.5.21 : -
8

א . ה נקבל חטא בשמירת הסטנדרטים הרפואיים המקובלים בכך שקבע אבחנה
פסיכיאטרית למתלונן שלא במסגרת טיפול או בדיקה קלינית שביצע אלא על
סמך אירוע חד פעמי, עימות קולני ואגרסיבי שבו היה מעורב כצד לסכסוך.
והמשיך להחזיק בדעתו כי האבחון שערך תקף ומקובל מבחינה מקצועית.
ב . הנקבל עשה שימוש לרעה בכוח ובסמכות שהוענקו לרו פא מטפל בחוק כלי יריה
תש"ט, 1949 ובפקודת התעבורה [נוסח חדש] במאבקו האישי במתלונן, שהחל
כסכסוך נהגים, והכל כדי לפגוע במתלונן ולגרום לשלילת זכויותיו כאוחז כדין
ברישיון נשק וברישיון נהיגה , תוך הפרת כל סטנדרט רפואי מקובל ותוך שימוש
בתוארו המקצועי.
ג . בפניותיו ל משרד לבטחון פנים ולמכון הרפואי לבטיחות בדרכים, הציג עצמו בכזב
ובמרמה כנותן חוות דעת או כרופא מטפל של המתלונן.
23 . לאור כל האמור לעיל הננו ממליצים להטיל על הנקבל עונש של התליית רישיון הרופא
למשך עשרה חודשים .
___________________ __________________ ___________________
ד"ר יוסי בר פרופ' אליעזר קיטאי עו"ד זמירה גולדנר
יו"ר הועדה חבר ועדה חברת ועדה
9