Disciplinary decision dated 17 Dec 2015
- Disciplinary measure
- Reprimand
Decision summary (as published on the Ministry of Health website)
English translation pending. The Hebrew text is shown.
נקבל 1, מניעת ביצוע תהליך אבחון
נקבל 2- לא עמד על כך שהמטופלת תשלים את תהליך האבחון כנדרש
Translation for convenience only. The Hebrew text, as published on the Ministry of Health website, is the binding version.
Decision documents
All documents as published on the Ministry of Health website, kept here in full. The documents are in Hebrew.
Committee decision Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Disciplinary committee recommendation Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Full text of the decision (extracted from the document, Hebrew)
Text extracted automatically from the document for search and accessibility. The binding text is the document itself.
=== החלטת הוועדה ===
צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז, 1976
החלטה 15, 17
בפני:
ה שופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הקובל
ע"י ב"כ, עו"ד שרה שר, לב
לבין:
1 . ד"ר מרדכי בכר
ע"י ב"כ, עו"ד אוהד אלטמן
2 . ד"ר אבינועם שקולניק הנקבלים
ע"י ב"כ עוה"ד ע' דורון ומ' שלו
ה ח ל ט ה
העובדות
1 . בתקופה הרלוונטית בשנת 2008 , היה ד"ר בכר (להלן, ד"ר בכר או הנקבל 1 ), שהינו רופא מומחה
במחלות אף אוזן וגרון, המנכ"ל של חברת "מד " . הנקבל מס. 2 , ד"ר אבינועם שקולניק (להלן, ד"ר
שקולניק או הנקבל 2 ) , הינו רופ א מומחה בכירורגיה, ובמועד הרלוונטי בשנת 2008 שימש כמנהל
המרכז הרפואי "לניאדו" ובנוס ף שימש יועץ רפואי של חברת "מד" שהיא חברת שירותי רפואה
לעובדים זרים.
2 . בתאריך 15.10.08 אושפזה הגב' בת 32 , עובדת זרה מהפיליפינים (להלן, החולה ), בבית החולים
איכילוב (להלן, בית החולים ) בשל תלונה על כאבי בטן ומיימת. התעורר חשד שהחולה סובלת ממחלה
ממארת מפושטת, אך חשד זה לא אומת במהלך הבדיקות שנערכו לה. כדי להגיע לאבחנה ברורה, היה
צורך לבצע בדיקת לפרוסקופיה, אולם חברת "מד" לא אישרה את הבדיקה. ד"ר רונית ברק (נקבלת
נוספת בתיק זה), הודיעה לבית החולים כי המימון של חברת הביטוח הופסק, וכי ע ליה לעזוב את בית
החולים מיד, וכך היה.
3 . לאחר שחרורה מבית החולים, החולה נבדקה הן ע"י הנקבל 1 , במשרדי חברת מד, והן ע"י הנקבל 2 ,
במרפאתו הפרטית, והשניים הבהירו לה כי היא סובלת מסרטן מפ ושט ו כ י אין צורך בבדיקת
הלפרוסקופיה. ד"ר בכר אף המליץ בפניה לשוב לארצה. בעקבות ממצאים אלה, ולאחר התייעצות שקיים
הנקבל 2 עם אונקולוגית בביה"ח לניאדו, ד"ר יעל מריק (שאף היא הייתה נקבלת בתיק זה ונדונה
לחדשיים התליית רישיון ) , קיבלה החולה טיפול כימותרפי . יצוין, כי החלטת הש ניים הייתה בניגוד
להמלצת ארגון רופאים לזכויות האדם וכן להמלצתו של פרופ' לסינג מבית החולים איכילוב, אשר הדגישו
את הצורך בעריכת בדיקת לפרוסקופיה , לצורך אבחנה סופית , טרם מתן הטיפול.
2
4 . בסופו של דבר, ולאחר התערבות העמותה "רופאים לזכויות האדם" הופסק הטיפול הכ ימות רפי שניתן
לחולה. נערכה לה בדיקת לפרוסקופיה וביופסיה, וביום 23.12.08 הוברר כי החולה אינה סובלת מסרטן
כלל, אלא משחפת בטנית וגניקולוגית. החולה קיבלה טיפול תרופתי, והטיפול הביא להחלמתה המלאה.
הקובלנה
5 . נוכח התנהגותם המפורטת לעיל של הנקבלים , החליט המשנ ה למנכ"ל משרד הבריאות להגיש כנגדם
ביום 23.6.10 קובלנה. יצוין, כי ה קובלנה ה מקורית הוגשה גם נגד שתי רופאות נוספות, ד"ר רונית ברק
וד" ר יעל מרק, שנדונו בנפרד.
בנוסח הקובלנה שהוגש נגד הנקבל 1 , ד"ר בכר , נאמר כדלהלן:
"הנקבל 1 גיל ה התנהגות שאינה הולמת רופא מו ר שה ורשלנות חמורה במילוי תפקידו
כאמור בסעיפים 41 ( 1 ) ו, ( 3 ) לפקודה, בכך שלא אישר ביצוע בדיקת לפרוסקופיה
אבחנתית לחולה, למרות שהובהר לו שלדעת מספר גורמים מקצועיים בכירים, לא ניתן
להגיע לאבחנה ברורה מבלי לבצע הבדיקה האמורה, ובכך גרם לאיחור באבחנה ובטיפול
של הח ולה ולקבלת טיפול כימותרפי מיותר ללא כל אינדיקציה. כמו כן, למרות שלא ניתן
היה להגיע לאבחנה ברורה מבלי לבצע את הבדיקה האמורה, הנקבל 1 הודיע לחולה כי
הינה סובלת ממחלה סופנית וניסה לשכנעה לעזוב את הארץ".
כנגד נקבל 2 , ד"ר שקולניק, הוגשה קובלנה , בזו הלשון:
"הנ קבל 2 גיל ה התנהגות שאינה הולמת רופא מו רשה ורשלנות חמורה במילוי תפקידו
כאמור בסעיפים 41 ( 1 ) ו, ( 3 ) לפקודה, בכך שלמרות שאינו בעל מומחיות בתחום
אונקולוגיה או גניקולוגיה, הוא קבע כי החולה סובלת מסרטן מפושט וזאת מבלי שבוצעה
כל בדיקה פתולוגית, כגון לפרוסקופיה. בנ וסף, דחה חוות דעת של גורמים מקצועיים
בכירים וסירב להמליץ על הבדיקה האמורה. כמו כן, הציג את החולה בפני ד" ר יעל מריק
תוך ציון אבחנה של סרטן מפושט וביקש מתן טיפול כי מותרפיה, כל זאת ללא אבחנה
ברורה".
דוח הוועדה
6 . עם הגשת הקובלנה, התמנתה ע"י שר הבריאות ועד ת משמעת לדון בה. נוכח כפירתם של הנקבלים
במעשים שיוחסו להם, התנהלו הוכחות בתיק זה והוועדה קיימה 22 דיונים, שמעה 18 עדים והוגשו לה
83 מוצגים.
בדין וחשבון יסודי ומפורט שהגישה הוועדה ביום 30.8.15 , קבעו שתי חברות הוועדה, פרופ' עוזי אלי
ביאטריס ועו"ד עירית אלטשולר, ב אשר לנקבל 1 , ד"ר בכר, בזו הלשון:
" נקבל 1 , ד"ר מרדכי בכר, התנהג התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה כאמור בסעיף
41 ( 1 ) לפקודת הרופאים משום שסירב לאשר ביצוע לפרוסקופיה לחולה, ובכך מנע בדיקה
ואבחנה נכונה של מצבה, בניגוד להמלצת הרו פאים המטפלים בבית החולים איכילוב,
והעדיף להסתמך על חוות דעת רופא בתחום שאיננו בגדר מומחיותו, ומשום שתרם למתן
המידע השגוי לחולה על מצבה הרפואי והשלכותיו על המשך שהותה וזכויותיה בישראל".
3
לגבי נקבל 2 , ד"ר שקולניק, קבעו רוב חברות הוועדה , כדלהלן:
"נקבל 2 , ד"ר א בינועם שקולניק, גילה רשלנות חמורה והתנהג התנהגות שאינה הולמת
רופא מורשה, כאמור בסעיף 41 ( 1 ) ו, ( 3 ) לפקודת הרופאים משום שבמקום להפנות את
החולה לרופא בעל המומחיות המתאימה כדי לקבל אבחנה נכונה לגבי מצבה הרפואי הוא
העדיף לקבלה בעצמו, אף שאין הוא המומחה לענ יין, קבע את האבחנה על סמך נתונים
קיימים ללא ברור נוסף הנדרש כדי לקבל את תמונת מצבה במלואה, תוך התעלמות
מהמלצות הרופאים המטפלים בבית חולים איכילוב, וכאשר החליט להמשיך בבירור
לאחר שהציג המקרה בפני אונקולוגית מסגל בית החולים שבהנהלתו בדרך שיצרה רושם
כי היית ה אבחנה של סרטן שחלה גרורתי, בחר, יחד עמה, בדרך טיפול קשה בניגוד
למקובל באופן ברור וחד משמעי" .
7 . יו"ר הוועדה, ד"ר יוסי בר, סבר, בדעת המיעוט , כי יש מקום להמליץ על הרשעת הנקבלים, אם כי
בעבירות אחרות , כדלהלן:
" ...נקבל 1 , ד"ר מרדכי בכר, הפר הוראה מהוראו ת חוק זכויות החולה , התשנ"ו, 1996 ,
פרק ג' סעיף 5 (טיפול רפואי נאות) המהווה עבירה על פקודת הרופאים סעיף 41 ( 7 ), בכך
שהתנהלותו הובילה למניעת ביצוע תהליך האבחון (לפרוסקופיה אבחנתית) שהיה מתוכנן
למחרת היום בבית החולים איכילוב ואשר נדרש לחולה טרם החלטה על מתן כימו תרפיה.
נקבל 2 , ד"ר א בינועם שקולניק, גילה חוסר יכולת במילוי תפקידו כרופא מורשה לפי סעיף
41 ( 3 ) לפקודת הרופאים, בכך שלא עמד על כך שהמטופלת תשלים את תהליך האבחון על -
ידי ביופסיה כנדרש, אלא הסכים לטיפול בכימותרפיה לפי הנחיית האונקולוגית, וזאת לפני
קבלת אבחנה הי סטופתולוגית של ממאירות".
8 . בבואה לשקול את אמצעי המשמעת שיש להטיל על שני הנקבלים, התחשבה הוועדה בתקופה הארוכה
שחלפה מאז האירוע ועד היום, כשבע שנים, וכן בחוות הדעת החיוביות ביותר שניתנו לגביהם. לגבי ד"ר
שקולניק, מנהל המרכז הרפואי לניאדו, ציינה הוועדה כי מ דובר ב" רופא יוצא דופן ברמה מקצועית
גבוהה, שידע לשמור על אושיות המקצוע ובד בבד עם יחס אנושי, טוב לב, מסירות ואורך רוח
למטופליו..." .
עוד ציינה הוועדה את עזיבתה "הבלתי מוסברת" של החולה את בית החולים, מבלי שבוצעה לה בדיקת
הלפרוסקופיה, ככל הנראה עקב שאלת מימון הבדיקה. הוועדה מביעה בקורת על אנשי הצוות הרפואי
בבית החולים איכילוב , אשר לא מנעו את עזיבתה של החולה, שכן אילו עשו כן "לא היינו נמצאים במקום
בו אנו נמצאים כעת" .
סוף דבר, הוועדה ממליצה , פה אחד, להטיל על שני הנקבלים א מצעי משמעת של נזיפה.
החלטה
9 . לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת החלטת הוועדה, הנני מחליט לאמץ את דעת רוב חברי הוועדה
לגבי סעיפי האישום בהם הורשעו הנקבלים. עם זאת, גם המלצת חבר הוועדה שבמיעוט סבירה בעיניי,
שעה שהוא בחר להמליץ על הרשעת הנקבלים בסעיפי עבירה שונים במקצת מאלה של דעת הרוב.
יצוין, כי מה שקובע בסופו של דבר הוא המעשים וההתנהלות של הנקבלים, ולא בהכרח סעיפי העבירה
הטכניים , כאלה או אחרים, בהם הם נמצאו אשמים.
4
10 . אמצעי המשמעת של נזיפה, המומלץ ע"י חברי הוועדה נראה לי נוטה לקולה. אי עריכת בדיקת
הלפרוסקופיה, הקביעה הנחרצת שהחולה סובלת מסר טן מפושט, מבלי שנערכו הבדיקות המתאימות קודם
לאבחנה, מתן טיפול כימותרפי מיותר, ו"ההמלצה" לחולה לעזוב את הארץ ולשוב לארצה, מהווים
התנהגות חמורה ורשלנית למדיי.
אלמלא חוות הדעת החיוביות ביותר שניתנו על הנקבלים, העובדה שעברם הוא ללא רבב, ובמיוחד
העובדה שחלפו כבר למעלה משבע שנים מאז האירוע המצער, לא הייתי מהסס להחמיר בדינם, עד כדי
התליית הרישיון.
אשר על כן, ולא בלב קל, הנני מחליט לאמץ את המלצת חברי הוועדה, ו להטיל על שני הנקבלים, ד"ר
בכר וד"ר שקולניק, אמצעי משמעת של נזיפה.
נית ן היום 17.12.15 , ה' טבת תשע"ו .
יש להפיץ החלטה זו, כמקובל.
---------- ------------------------
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס )
=== המלצת וועדת משמעת ===
ועדה לפי סעיף 44 (א) לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז, 1976
י"ב כסלו, תשע" ו
24 בנובמבר , 2015
בעניי ן:
ד"ר בועז לב, משנה למנכ"ל משרד הבריאות, באמצעות באת כוחו עו"ד
שרה שרל ב , התובעת הראשית, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות,
ירושלים
הקובל
, נגד -
1 . ד"ר מרדכי בכר רופא מורשה בעל רישיון
ב אמצעות בא כוחו עו"ד אוהד אלטמן
2 . ד "ר אבינועם שקולניק רופא מורשה בעל רישיון
באמצעות באי כוחו עו"ד עופר דורון ו/או מוריה שלו
הנקבל ים
דין וחשבון
ביום 30 באוגוסט, 2015 המליצה הועדה , ברוב דעות של שתי חברות הועדה , ל כב' השר
ל קבוע שני הנקבלים עברו עבירות משמעת כלהלן:
נקבל 1 , ד"ר מרדכי בכר , התנהג התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה כא מור בסעיף
41 ( 1 ) לפקודת הרופאים, משום שסרב לאשר ביצוע לפרוסקופיה ל גב' ובכך מנע בדיקה
ואבחנה נכונה של מצבה בניגוד להמלצת הרופאים המטפלים בבית החולים איכילוב והעדיף
להסתמך על חוות דעת רופא בתחום שאינו בגדר מ ומחיותו, ומשום שתרם למתן ה מידע
השגוי לחולה על מצבה הרפואי והשלכותיו על המשך שהותה וזכויותיה בישר א ל ;
נקבל 2 , ד"ר אליעזר שקולניק גיל ה רשלנות חמורה והתנהג התנהגות שאינה הולמת רופא
מורשה, כאמור בסעיף 41 ( 1 ) ו, ( 3 ) לפקודת הרופאים , משום ש במקום להפנות את גב'
לרופא בעל המומחיות המתאימה כדי לקבל אבחנה נכונה לגבי מצבה הרפואי הוא העדיף
לקבלה בעצמו, אף שאין הוא המומחה לעניין, קבע את האבחנה על סמך נתונים קיימים ללא
ברור נוסף הנדרש כדי לקבל את תמונת מצבה במלואה תוך התעלמות מהמלצות הרופאים
המטפלים בבית החולים איכילוב , ו כא שר החליט להמשיך בברור, לאחר שהציג המקרה
בפני אונקולוגית מסגל בית החולים שבהנהלתו בדרך שיצרה רושם כי היתה אבחנה של
סרטן שחלה גרורתי, בחר, יחד עמה, בדרך טיפול קשה בניגוד למקובל באופן ברור וחד
משמעי.
המלצתו של יו"ר הועדה לכב' השר היתה לקבוע כי נקבל 1 , ד"ר מרדכי בכר , הפר הוראה
מהוראות חוק זכויות החולה, תשנ"ו, 1996 פרק ג' סעיף 5 (טיפול רפואי נאות) המהווה
עבירה על פקודת הרופאים סעיף 41 ( 7 ,) בכך שהתנהלותו הובילה למניעת ביצוע תהליך
האבחון (לפרוסקופיה אבחנתית) שהיה מתוכנן למחרת היום בבי ת החולים איכילוב ואשר
נדרש לחולה טרם החלטה על מתן כימותרפיה , ונקבל 2 , ד"ר אליעזר שקולניק גילה חוסר
יכולת במילוי תפקידו כרופא מורשה לפי סעיף 41 ( 3 ) לפקודת הרופאים, בכך שלא עמד על
כך שהמטופלת ת שלים את תהליך האבחון ע ל ידי ביופסיה כנדרש, אלא הסכים לטיפול
1
בכימותרפיה לפי הנחיית האונקולוגי ת וזאת לפני קבלת אבחנה היסטופתולוגית של
ממאירות.
ביום 5.11.2015 קיימנו את הדיון האחרון בתיק ושמענו את טיעוני הצדדים לעניין אמצעי
המשמעת שראוי להשית על הנקבלים בשל עבירות המשמעת שהמליצה הועדה לקבוע ברוב
דעות.
שמענו חמישה עדים מטעם הנקבל 2 , ד"ר שקולניק, וק ראנו מכתבי ה ערכה של אישי ציבור
וחולים שהעידו מתוך הכרותם עמו על סגולותיו ות רומתו הרבה כרופא וכמנהל רפואי ובד
בבד על יחסו האנושי כלפי מטופליו, ובעיקר יחסו ל נזקקים להגנה ובראש ובראשונה ע וב דים
זרים. כך שמענו את דבריו של ד"ר שקולניק עצמו שאמר כי הרפואה היא כ ל חייו, כי עזר
לאלפי חולים ומעולם לא דחה אף אדם, וגם במקרה שבפנינו התכוון לטוב אך הוטעה בצורה
טרגית והוא ומשפחתו שילמו על כך במשך שבע שנים, ובקש שהועדה תסתפק בהמלצה על
נזיפה ולא התליית רשיונו שתביא לסיום עבודתו.
כן נשא דבריו בפנינו הנקבל 1 , ד"ר בכר, שלא הב יא עדים בשלב זה, וחזר על דברים כי
אחריותו היתה כמנהל וכרופא שהיה במקום, וטעה בכך שלא היה ער לגבולות האחריות של
חברת מד, שסמך על אחרים, וכי הבין את טעותו כבעל עניין בחברה המעניקה שירותים
לזרים, והפנימה, ועקב כך גם חדל מעיסוקו זה. כל התליה תפגע בפעילותו כרופ א שהיא ערך
עליון אצלו, ובקש שהועדה לא תתלה את רשיונו.
שני הנקבלים נשאו דבריהם ב שלב האחרון של הדיון, לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, ובראש
וראשונה טיעוני ב"כ הקובל אשר בקשה מהועדה כי תמליץ להשית על הנקבל 1 אמצעי
משמעת של התליה ל, 12 חודשים, ועל הנקבל 2, אמצעי משמ עת של התליה ל, 6 חדשים.
לדברי עו"ד שרלב שהסתמכה על ע"א 50/91 סבין וע"א 10979/04 ליביו ליאור, יש להתיחס
למקרה מן ההיבט הציבורי והצורך לשמור על זכויות עובדים זרים והיחס שהם מקבלים
בתחום הרפואה, ולעניין זה יש להעביר מסר לאנשי המקצוע. הנקבלים לדבריה לא לקחו
אחר יות על חלקם בניגוד לשתי הרופאות האחרות שהיו מעורבות בפרשה, אשר היו מוכנות
להודות, וגם הנקבלים יכלו להודות לעשות כן, גם לא במסגרת הסדר טיעון. לכן, ולמרות
הזמן הרב שחלף, וכדי להעביר את המסר הנכון, יש מקום להטיל על הנקבל 1 התליה
לתקופה ממושכת, 12 חודשים, משו ם שלא אישר את הלפרוסקופיה כפי שהתבקש על ידי
המומחים בתחום, דבר שהיתה לו השלכה על המשך הטיפול, ועל נקבל 2, למרות שקשה
להתעלם מכל מה שנשמע לגביו, הרי דווקא מעמדו הבכיר עומד לו לרועץ, כי הוא מהווה
דוגמא לאנשי המקצוע, וסלחנות בגלל העבר תהיה טעות, בקשה להשית התליית רשיונו ל, 6
חדשים כדי להעביר את המסר הנכון.
עו"ד אלטמן, ב"כ הנקבל 1 , לא יכול היה להסתיר את תדהמתו וסערת רוחו לנוכח בקשת
ב"כ הקובל, שגילתה לדבריו עצימת עיניים כלפי מרשו וכעת מעבירה לו תחושת רדיפה.
מרשו שהואשם בשני פרטים, התנהגות שאינה הולמת רופא ורשל נ ות חמורה, נמצא אשם
רק בפרט הראשון, ולא באישום החמור של רשלנות חמורה שריחף מעליו במשך 5 שנים.
לדבריו יש ללמוד דווקא מעניינה של ד"ר מריק, מנהלת מחלקה שנתנה טיפול כימותרפי ללא
מסמכים, ושהקובל מיהר לחוס עליה, והיא זו שהיתה לדבריו "תמרור עצור" שהיתה אמורה
לעצו ר את התהליך. והנה לגביה בקשה הקובל אמצעי משמעת של נזיפה (שהועדה לא
אישרה אלא החמירה). כך גם לגבי ד"ר ברק שקבלה עונש פעוט לעומת חלקה בפרשה,
בעוד שלגבי ד"ר בכר, שהודה באחריותו מעצם היותו במקום ומשום שקבל לעבודה את ד"ר
ברק שכשלה, כאחריות מיניסטריאלית, ולא במס גרת הסדר טיעון, מבקשת ב"כ הקובל
התליה לתקופה ארוכה. לדברי עו"ד אלטמן, תמרור נוסף, תמרור "אין כניסה" צריך היה
להגיע מכיוון בית החולים איכילוב, שם היה מחוייב לבצע את הבדיקה ולשלוח חשבון
כמקובל, כפי שהעיד מר רן צפריר. הנקבלים עברו עינוי דין שיש לתת עליו את הד עת, חלק
גדול מהתנהלותו של ד"ר בכר נבע מכך שסמך על ד"ר שקולניק שאינו קוטל קנים, והטלת
אמצעי משמעת של התליה לתקופה של פי 6 מזה שהוטל בסופו של דבר על ד"ר מריק, ופי
שניים ממה שהתבקש בדיון זה על ד"ר שקולניק ממי שהוא הדמות הפחות משמעותית
בפרשה אינה אלא רדיפה, ול כן אמצעי המשמעת המתאים היחיד הוא התראה.
2
מטעם הנקבל 2 טענו עו"ד שלו, ואחריה עו"ד דורון. לדברי הם אמצעי משמעת של התראה
הוא היחיד המתאים בנסיבות של קונספירציה שגויה שרבים היו שותפים לה, של טעות חד
פעמית , והוא תואם את רף הענישה בתיקים מעין אלה, בעוד שבקשת הקוב ל אינה מתיישבת
עם עתירתו לעונש של הרופאות האחרות בפרשה. לדברי עו"ד שלו, ביום פקודה לא ניתן
להתעלם מקריירה ארוכה של עשיה ציבורית כפי שהוצגה בפני הועדה בפירוט, מעבר
משמעתי נטול רבב, ממנהל רפואי שנוהג להקביל פניהם של עובדים זרים במיון. התליה ולו
הקצרה ביותר תהיה לה השפעה הרסנית של עתידו של ד"ר שקולניק ושל בית החולים
לניאדו, שכן רישום בית החולים מותנה ברישיונו של ד"ר שקולניק, ואם זה יותלה יהיה הכרח
לפטרו ולמנות רופא אחר תחתיו ובכך יגרם הפסד לכולם. ד"ר שקולניק נענש בפרסום הרב
שנעשה לפרשה ורצח האופי שנעשה לו, מ צבו הרפואי הפיזי והנפשי הדרדר כפי שעולה מן
המסמכים שהוגשו לועדה. מניעיו היו טובים, במהלך הדיון התברר שמה שד"ר ברק ייחסה לו
לגבי שחרורה של גב' מליונס על בסיס חוות דעתו של ד"ר שקולניק, חסר שחר, מקרה זה
היה טעות חד פעמית ששותפים היו לה רבים, ובשלב הקריטי של הטיפול החולה אכן
הועברה לד"ר מריק שהיא המומחית האחראית. חלפו שנים רבות מאז המקרה משנת
2008 , ולשיהוי יש השלכה על אמצעי המשמעת כפי שעולה מן הפסיקה. בית החולים
איכילוב היה מונע הנזק הטבעי והברור, וכפי שקבעה הועדה, לא היינו כאן אילו נערכה
הבדיקה באיכילוב, ואף שהועדה לא מצאה לתרגם טענה מן הצדק וטענת אפליה במישור
ההרשעה, יש מקום לעשות כן בעניין הסנקציה העונשית. אין לזקוף לחובתו של הנקבל אי
לקיחת אחריות, שכן הקובל חזר בו מהסדר טיעון חתום. לאור הפסיקה שהובאה בפנינו,
לגבי מקרים חמורים יותר בהם , גם נגרם נזק של ממש, וכאשר לא מדובר בעבירות מכוונות
כאמור בפסיקה שהביאה ב"כ הקובל אלא בטעות חד פעמית, עניין ההרתעה הכללית צריך
להדחות ויש להתחשב בנסיבות האישיות, ועל כן במקרה זה הענישה המתאימה היא לכל
היותר נזיפה.
ה מלצת הועדה
כפי שציינו בהחלטתנו מיום 30 באוגוסט 2015 , בימים א לה מלאו שבע שנים לאירועים נשוא
הקובלנה (שעיקרם בחודש נובמבר 2008 ). הטיפול המשמעתי התארך מעל ומעבר למקובל
גם בהליכים אלה,שהמהירות אינה מאפיינת אותם בדרך כלל, כאשר הדיונים בקובלנה ,
שהוגשה בסוף חודש יוני 2010 , החלו בשל עיכובים שאינם קשורים לנקבלים רק בחודש
ס פטמבר 2011 , קרי, שלוש שנים לאחר האירועים. הדיונים התארכו בשל גורמים שונים כפי
שפרטנו במבוא לסעיף 5 ובסעיף 5.1 להחלטתנו, והנה היום, לאחר שבע שנים כאמור,
הגענו לגזירת הדין .
ואין גזירת הדין כיום כגזירת הדין לפני שלוש, ארבע או חמש שנים . לא נוכל להתעלם מן
הזמן שחלף, ואשר במהלכו ריחפה על הנקבלים עננה כבדה של האשמות קשות, שלגבי
חלקן לא מצאה הועדה מקום לייחסן לנקבלים ( הועדה לא מצאה כי הנקבלים היו מעורבים
בדרך של יעוץ טלפוני בשלב הראשון של "שחרור" או "הוצאת" או "עזיבת" החולה את בית
החולים איכילוב כנטען בקובלנה , והנ קבל 1 נמצא לדעת רוב חברי הועדה אשם בהתנהגות
שאינה הולמת רופא, אך לא ברשלנות חמורה כפי שהואשם על ידי הקובל בקובלנה ), זמן
שבמהלכו שילמו מחיר אישי קשה, גם בשל פרסומים קשים שניתנו לפרשה.
ראו לעניין זה ע"א 3714/93 ד"ר חיים פרי נ. שר הבריאות, ע"ש ירושל י ם 5013/06 ד"ר עקל
עקל נ. שר הבריאות .
אנו, כמובן, שותפים לגישת הקובל בקשר לצורך בשמירה של זכויות עובדים זרים, בכלל
ובתחום הטיפול הרפואי בפרט (צורך שחל על כל הגורמים והמוסדות הרפואיים במדינה ולא
רק על אלה שהנקבלים נמנו או נמנים עליהם), ואין מחלוקת כי אינטרס הציבור ב שמירה על
רמתו ועל כבודו של מקצוע הרפואה ועל אמון הציבור ברופאים הוא השיקול המרכזי בהליכים
בפני ועדה זו. יחד עם זאת אין להתעלם בשלב זה של גזירת הדין משיקולים של צדק ושוויון,
מחלוף הזמן כאמור לעיל, מחומרת עבירת המשמעת וכיוצא באלה נסיבות ספציפיות
למקרה.
א שר לטענת ב"כ הקובל כי בניגוד לשתי הנקבלות האחרות בפרשה הנקבלים בפנינו לא
3
הודו, הרי היא תמוהה, בהתחשב בכך שהצדדים הגיעו (אף שבשלב מתקדם של הדיונים)
להסדר טיעון (ויידעו על כך את הועדה, שנענתה לבקשות לדחיית מועדים עקב כך), אך
הקובל חזר בו מן ההסדר (החתום, כפי שהובא לידיעתנו), מסיבות שלא פורטו בפנינו, אך
כנראה אינן קשורות לנקבלים. לא זו אף זו. כ בר מכתב התשובה של נקבל 1 מיום
3.5.2011 , עולה, כי בא כוחו פנה לקובל על מנת לברר אפשרות להגיע להסדר טיעון
בעניינו, אך נדחה.
הערתה בהקשר זה של ב"כ הקובלת, כי הנקבלים יכלו להודות שלא במסגרת הסדר טיעון
מעוררת תחושה של חוסר נוחות, בהתחשב בכך כי בתיקים עם עבירו ת משמעת מן הסוג
שבפנינו, לא זכור לנו שנתקלנו בהודאות שאינן במסגרת הסדר טיעון (בהבדל מהודאות של
מי שהורשעו בהליכים פליליים) , וגם הנקבלות האחרות בפרשה זו, אותן הביאה כדוגמא למי
שהיו מוכנות להודות ולקחו אחריות, עשו זאת במסגרת הסדר טיעון .
כאן המקום להתיחס לאשר ציינו ב ראשית החלטתנו מיום 30 באוגוסט 2015 , "כי יש להניח
שקובלנה זו לא היתה נולדת, אילו נערכה לגב' בדיקה פתולוגית כמתוכנן במועד שנקבע
במסגרת אישפוזה בן כמעט שלשה שבועות באיכילוב. אי ביצוע הבדיקה והנסיבות האופפות
את עזיבתה של גב' מליונס את בית החולים זמן קצר קודם למועד שנקבע לבדיקה, תמוהים,
אם לנקוט בלשון המעטה."
תמיהה זו לא השליכה על החלטתנו בשאלת התק י ימותן של עבירות משמעת, אך לא נוכל
להתעלם ממנה בשלב זה של גזירת הדין.
בית החולים איכילוב, בו היתה גב' מאושפזת כמעט שלושה שבועות כאמור, היה שומר הסף,
ובלשונו הציורית של עו"ד אלטמן "תמרור אין כניסה". כמעט שלושה שבועות , בשתי
מחלקות, ואבחנה (בהבדל מחשדות), אין. והנה, יום לפני הבדיקה המכרעת, שאמורה
לאבחן סופית אם יש בסיס לחשדות על קיומ ו של סרטן שחלות מפושט , יוצאת הגב' מבית
החולים ל בלי שוב.
כאמור לעיל, נסיבות עזיבת ה לא התבררו עד תום, לפחות לא עד כמה שידוע לנו. ממה
שהתגלה לנו טיפין טיפין במהלך הדיונים , כנראה שעלתה שאלת מימון הבדיקה , וגב' הבינה
כי עליה יהיה לשאת בו, אף שמעדותו של מנהל שירותי מיון ואישפוז בבית החולים, מר רן
צפריר, עלה, כי לא היתה אמורה להיות אליה פניה בעניין זה באותו שלב , וכי השיקול בביצוע
הבדיקה הוא של הגורם המטפל הרפואי.
והנה, היכן היו בשלב זה, כאשר גב' עוד היתה מאושפזת, אנשי הצוות הרפואי באיכילוב?
מדוע איש מהם לא נעמד בשער ומנע את עזיבתה לפני סיום הברור, ביצוע הבדיקה
שהוגדרה כדחופה? הרי אילו עשו כן, לא היינו נמצאים במקום בו אנו נמצאים כעת. והאם,
כדברי ב"כ הקובל, ההבט הציבורי שצריך להנחות בנושא והצורך לשמור על זכויות עובדים
זרים, אינם רלבנטים גם לבית החולים איכילוב שעד שכמה שידוע לנו יצא פטור בלא כלום?
הנכון להטיל את מלוא כובד האחריות על מי שלא נמצאו מעורבים בשלב של עזיבת החולה
את בית החולים? מאלה ל א נוכל להתעלם בשעה זו של גזירת הדין .
למעלה מן הצורך נציין, כי התרשמנו, שסגנון הפניות הפוגעני מטעם איכילוב אל הנקבלים
(ולא רק הם), לא תרם לטיפול בחולה, ועל כך אנו מצרים.
מדובר בשני רופאים ותיקים מאד . נקבל 1 הצעיר מביניהם כיום בן 64 שבצד פעילותו
העסקית רפואית ממשיך גם לעסוק ברפואה, ונקבל 2 , כיום בן 71 , עוסק ברפואה ומזה שנים
ובמקביל הוא גם מנהל רפואי של בית חולים.
ד"ר בכר, רופא א.א.ג שעסק בעבר גם ב כירורג ית ראש וצוואר, והיה מעורב באירועים נשוא
הקובלנה בכובעו כאחד הבעלים של חברה שהיתה אחראית לאספקה ומימון של שירותים
לעובדים זרים (תחום שאינו עוסק בו יותר כלקח מפרשה זו) , נמצא אשם על ידינו (ברוב
דעות) בהתנהגות שאינה הולמת רופא משום ש העדיף להסתמך על חוות דעתו של רופא
בתחום שאינו בגדר מומחיותו ויחד עם עובדי חברתו , ובכך מנע בדיקה ואבחנה נכונה של
מחלתה של גב' מליונס, ו אף תרם למסירת המידע השגוי על מצבה .
ד"ר בכר כשל, אך גם בעדותו בפנינו לא הסיר מעצמו כל אחריות כמנהל ובעלים "שהיה
רופא והיה שם" מחד גיסא, ומאידך גיסא אין ספק שסמך על מי שמעורבותם המקצועית
4
היתה עמוקה יותר , והוא הודה בטעויותיו בכך שעשה כן. ובמאמר מוסגר נציין, כי לא כל אשר
נאמר לגבי ד"ר בכר בהליך הראשון שהתקיים בפנינו (במסגרת טיעונים לעונש בהסדר טיעון
בהרכב שהיו חברות בו שתי חברות הועדה) בוסס בעת הדיון בקובלה זו
נודה על האמת, כי גם אנו היינו שותפים להפתעתו של עו"ד אלטמן (ושל הנקבל 1 ) לנוכח
תקופת ההתליה של 12 חודשים שבקשה ב"כ הקובל שנשית על נקבל 1 , אשר נמצא אשם
בהתנהגות שאינה הולמת רופא, אך לא ברשלנות חמורה כפי שייחס לו הקובל בקובלנה, וגם
לא נמצא שהיה מעורב בשחרורה של גב' מבית החולים איכילוב יום לפני ביצוע הב דיקה כפי
שהואשם בקובלנה. בקשת התליה לתקופה כאמור, שעה שלגבי ד"ר ברק (המנהלת
הרפואית של מד אשר בעקבות שיחתה עם בית החולים איכילוב עזבה החולה את בית
החולים) הסתפק הקובל (במסגרת הסדר טיעון) בבקשה להטיל עליה אמצעי משמעת של
נזיפה, כמו לגבי ד"ר מריק (רופאה אונק ולוגית, מנהלת מחלקה, שנתנה טיפול כימותרפי ללא
בדיקה פתולוגית, ואשר הוטלה התליה עליה לחודשיים למרות הסדר הטיעון), ופי שניים
מהנקבל 2 שנמצא אשם גם ברשלנות חמורה, עוררה בנו תחושת חוסר נוחות.
כשלונו של ד"ר בכר כישלון הוא (וכיוון שלא נטען אחרת, נראה שהיה בגדר מעידה חד
פעמית) , אך בפרשה זו וודאי לא היה הדמות העיקרית. אם נוסיף לכך את ה ה עדרות
הבולטת מטעם בית החולים איכילוב בבירור האירועים (אף שאחדים מן המעורבים הופיעו
כעדים) , איננו רואים מקום ולו להתקרב בהמלצתנו למבוקש מטעם הקובל. איננו סבורים כי
בנסיבות העניין, לאור כל המפורט לעיל, יש מקום להתלות את רשיונו של ד"ר בכר, ואנו
ממליצים לכב' השר להסתפק באמצעי משמעת של נזיפה.
ד"ר שקולניק, כירורג ש היה ועודו מנהלו הרפואי של בית החולים לניאדו, ובמועדים
הרלבנטים לקובלנה, גם מנהל המחלקה הכירורגית של בית החולים , נמצא אשם על ידינו
(ברוב דעות) ברשלנות חמורה ובהתנהגות שאינה הולמת רופא. זאת משום שכרופא שאינו
בעל המומחיות לקבוע ממאירות גניקולוגית, לקח על עצמו את האחריות לתת חוות דעת חד
משמעית לגבי מצבה הרפואי של גב' מליונס בציינו כי ניתן לקבוע את מצבה לפי הנתונים
הקליניים ללא בי צוע ביופסיה על אף המלצת הרופאים המטפלים באיכילוב לעשות כן
בדחיפות ועל אף היותו מודע להשלכה החמורה של חוות דעתו על בריאותה והמשך חייה
ועתידה של החולה , ומשום הדרך שבה הציג את מצב הדברים כמנהל בית החולים בפני
רופאה הכפופה לו מינהלית (אף שהיא מנהלת מחלקה ומומח ית בתחום האונקולגיה) ביוצרו
את הרושם שהיתה אבחנה של סרטן שחלות גרורתי , וכי ה חולה צפויה להיות מגורשת מן
הארץ תוך שבוע, אם לא יוחל בטיפול כימי .
למען ההגינות נציין, כי החשד (השגוי) שמדובר בסרטן שחלות מפושט היה משותף גם
לרופאים המטפלים של החולה באיכילוב (אלא ש הם המליצו על ביצוע לפרוסקופיה לצורך
בדיקה פתולוגית).
התרשמנו, לנוכח הדברים ש שמענו וקראנו , כי ד"ר שקולניק הוא רופא יוצא דופן ברמה
מקצועית גבוהה, שידע לשמור על אושיות המקצוע בבד בבד עם יחס אנושי, טוב לב , מסירות
ואורך רוח למטופליו, ובעיקר, עם יחס מיוחד , חם ו תומך לעובדים זרים שהוא ובית החולים
לניאדו מספקים להם שירותים רפואיים, עובדים שזכו ל התערבותו והתעקשותו על השארותם
בארץ לצורך ביצוע טיפולים שאינם מובטחים בארצות מולדתם , כי תרם תרומה גדולה ,
כמנהלו הרפואי של בית חולים לניאדו , לצמיחתו והתפתחותו ושיפורו של בית ה חולים, ע ל
יכולות ניהול ה גבוהות שלו ועל שיפור מערך החירום, ובתוך כך למדנו, כי רישום בית החולים
בהתאם לפקודת בריאות העם תלוי בהיותו של ד"ר שקולניק מנהלו הרפואי, שכן המנהל
הכללי של בית החולים אינו רופא. אם יותלה רשיונו של ד"ר שקולניק, לא יתאפשר המשך
העסקתו כמ נהל רפואי ויהי ה צורך למלא רופא אחר במקומו.
ב"כ הקובל טענה כי דווקא מעמדו הבכיר של ד"ר שקולניק נזקף לחובתו, משום שהוא
משמש דוגמא לאנשי המקצוע, וגילוי סלחנות בגלל העבר מעביר מסר לא טוב ויהווה טעות.
אכן, כמו ד"ר בכר, ד"ר שקולניק כשל, ואף שמדובר במעידה חד פעמי ת, לא מדובר בדבר
של מה בכך, ואת דברינו אמרנו בהחלטה בה המלצנו (ברוב דעות) לקבוע כי עבר עבירות
משמעת כאמור לעיל .
יחד עם זאת, יש לזכור כי לא מצאנו שד"ר שקולניק (כמו ד" ר בכר) היה מעורב בשלב
5
עזיבתה של החולה את איכילוב, כפי שהואשם בקובלנה, אותה עזיבה לא מוסברת שהיא
מקור כל ההתרחשויות נשוא הקובלנה ואשר לגבי המעורבים בה בבית החולים איכילוב
אמרנו דברינו קודם, וגם אין להתעלם מכך כי על אף מעורבותו והצגת הדברים על ידו, מי
שהיתה מוסמכת ואישרה את הטיפול הכימותרפי אף שיכלה היתה להתנותו בביצוע בדיקה,
היתה ד"ר מריק, מנהלת המחלקה האונקולוגית בבית החולים לניאדו.
בהחלטתנו לא מצאנו הצדקה לדרך בה פעל ד"ר שקולניק, גם ב הנחה שכוונתו היתה טובה
והוא האמין בתום לב , כי התחלה של טיפול בבית החולים לניאדו הוא הדרך להשאיר את
החולה בישראל ובמערכת הבריאות בישראל . לנוכח מכתבי התודה הרבים של עובדים זרים
שהוצגו בפנינו, הנחתנו לעיל נראית מבוססת, ואף שכאמור שגה לדעתנו ד"ר שוקלניק בדרך
בה פעל, ברור כי התיחסותו לאוכלוסיה מוחלשת זו ראויה לשבח, והיא זו שצריכה ל הוות
דוגמא לאנשי המקצוע ולא התקלה החד פעמית שאינה מעידה על התנהגותו בדרך כלל. לכן
גם אין לחשוש אם נקח בחשבון את עברו ותרומתו של ד"ר שקולניק לזכותו, ולא נראה
במעמדו הבכיר משהו שעומד לו לרועץ כמבוקש על ידי הקובל.
קראנו את התקדימים שהוצגו בפנינו (שברבים מהם אמצעי המשמעת שננקט במקרים של
רשלנות חמורה לא היה התליית רישיון) ונראה לנו כי המילים שננקטו בעניינם של פרופ'
חשמונאי ופרופ' בלומנפלד, "(לילה) של ליקוי מאורות" יאות גם להתנהגותו של ד"ר
שקולניק , אף שלדעתנו לא מדובר במקרהו בחומרה יתרה של הרשלנות החמורה כמו
במקרה של חשמנואי, בלומנפלד . ולא נוכל להתעלם מתחושתנו, כי לסגנון הפניות לד"ר
שקולניק היתה תרומה לאותו ליקוי מאורות, מה שלא מצדיק אותו, אך ניתן להבנה מבחינה
אנושית.
לנוכח עבירות המשמעת בהן נמצא ד"ר שקולניק אשם (ברוב דעות) מחד גיסא, ומאידך גיסא
לאור הנסיבות ל קולא כאמור לעיל , התלבטנו קשות באשר לאיזון הנכון שיש לעשות בין אלה
לאלה בבואנו להמליץ על אמצעי המשמעת שראוי לנקוט בו , תוך שאנו גם ערים לכך שד"ר
מריק נענשה בהתליית רישיונה לחודשיים. מה שבסופו של דבר מכריע את הכף לצד הקולא
הוא שהתליית רשיונו של ד"ר שקולניק ול ו לתקופה קצרה תביא לסיום תפקידו כמנהל רפואי
של בית החולים והחלפתו באחר, ובכך יבוא הקץ על פעילותו הברוכה בבית החולים .
לפיכך, ולא בלי היסוס, אנו ממליצים לכב' השר להסתפק גם לגבי ד"ר שקולניק באמצעי
משמעת של נזיפה.
לפיכך, המלצתנו היא, כאמור לעיל, להטיל על ש ני הנקבלים אמצעי משמעת של נזיפה.
__________________ _______________ ________________
עירית אלטשולר, עו"ד ד"ר יוסי בר פרופ' ביאטריס עוזיאלי
נציגת יו"ר נציג ת
היועץ המשפטי לממשלה ההסתדרות הרפואית
דר בכר ושקולניק רופאים דין וחשבון
6