Conviction dated 21 May 2007
- Conviction
- Yes, according to the Ministry of Health publication
- Disciplinary measure
- License revocation
Decision summary (as published on the Ministry of Health website)
English translation pending. The Hebrew text is shown.
הרשעה פלילית בגין מעשה מגונה ואינוס במטופלת
Translation for convenience only. The Hebrew text, as published on the Ministry of Health website, is the binding version.
Decision documents
All documents as published on the Ministry of Health website, kept here in full. The documents are in Hebrew.
Committee decision Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Disciplinary committee recommendation Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Full text of the decision (extracted from the document, Hebrew)
Text extracted automatically from the document for search and accessibility. The binding text is the document itself.
=== החלטת הוועדה ===
בענין: הקובלנה נ' ד"ר יצחק יטאציה
צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז, 1976
ד"ר יצחק יטאציה (להלן הנקבל) הינו רופא מורשה. בתפקידו זה פנתה אליו אחת המטופלות כשהיא
סובלת מכאבי גרון וכאבי ראש.
הנקבל ערך לה מספר בדיקות שגרתיות (גרון, לחץ דם , וכו') ולאחר מכן התעניין כ חלק מהבדיקה
כביכול, אם היא מקיימת יחסי מין. המטופלת ענתה בשלילה ו הנקבל הורה לה להסיר את תחתוניה
ומכנסיה. במצב זה ה חל הנקבל לבדוק את איבר מינה תוך החדרת אצבעותיו לשם, בטענה שהוא
בודק את רחמה.
לא היה כמובן בסיס רפואי לבדיקה כזו , ונגד הנקבל הוגש בשל כך כתב אישום ב ו הוא הואשם בביצוע
מעשה מגונה ו ב אינוס.
בבית המשפט הורשע הנקבל בעבירות אלו. ביהמ"ש גזר עליו עונש של 32 חודשי מאסר, מהם 20
ל ריצוי בפועל והיתרה מאסר על תנאי. ערעורו של הנקבל לביהמ"ש העליון נדחה.
בעקבות הרשעה זו הגיש ביום .99 .11 1 המשנה למנכ"ל משרד הבריאות קובלנה נ גד הנקבל. בקובלנה
זו יוחסה לו עבירת משמעת לפי סעיף 41 ( 5 ) לפקודת הרופאים (נוסח חדש) תשל"ז 1976 (להלן
הפקודה). על כך שהוא הורשע בעבירות פליליות שאינן נכללות בפקודה.
עוד בטרם נשא הנקבל את עונשו, הוא נטל את משפחתו ועז ב את הארץ. ההליך המשמעתי שהוגש נגדו
נדון בחלקו שלא במעמד ו , משום ש כאמור הוא לא היה בארץ.
הועדה שהוקמה ע"י שר הבריאות לפי סעיף 44 לפקודה כדי לדון בקובלנה זו, (להלן ה ועדה הראשונה )
המליצה בזמנו לשר הבריאות לבטל את רשיונו של הנקבל כל עוד הוא שוהה בחו"ל.
המלצ ה זו התקבלה ע"י כב' השופט (בדימ וס ) אריה סגלסון, ששר הבריאות האציל אליו באותה
תקופה את סמכויותיו לפי סעיף 41 לפקודה. לשון הצו שהוצא ע"י כב' השופט (בדימוס) סגלסון היה
" לבטל את רשיונו ...לצמיתות, כל עוד ישהה מחוץ לגבולות ישראל " .
לכאורה יש סתירה פנימית ב צו ז ה שהרי אם מדובר על שלילה לצמיתות, אין מקום למגבלת הזמן
שלפיה השלילה היא " כל עוד ישהה מחוץ לגבולות ישראל" ואולם נראה הדבר שזוהי סתירה
לכאורה בלבד . ב חינת הצו על רקע החלטת הועדה הראשונה מראה שהצו שהוצא היה מעין "צו
ביניים" ש הורה ש כל עוד שוהה הנקבל בחו"ל יו תלה רשיונו . מאידך גיסא אם יחזור הנקבל ארצה ,
יידון הנושא מחדש.
ל אחר נדודים במקומות שונים בניכר ה וחזר הנקבל לישראל ו לאחר שחזר הוא ריצה את עונשו.
עתה מבקש ה נקבל , באמצעות באי כוחו שההיבט המשמעתי של מעשיו יישקל מחדש.
שר הבריאות מינה ועדה אחרת, אף זאת לפי סע' 44 לפקודה , על מנת שתדון בנושא (להלן הועדה
השניה) , וזו ה עריכה שמינויה נבע מ אי הבהירות של החלטת הועדה הראשונה . החלטתה היתה לח זור
ולדון בקובלנה.
ב"כ הקובל טען בפני הועדה השניה ש ראוי יהיה להמליץ בפני שר הבריאות על ביטול לצמיתות של
רשיון הנקבל. לעומתו ביקש ב" כ הנקבל שהועדה תתחשב בכך שחלפו 10 שנים מאז ארוע המעשה .
הוא ציין שאין לנקבל הרשעות אחרות ושצריך לאפשר לו לחזור ולעסוק במקצוע לאחר שהוא שילם
את חובו לחברה. הנקבל הוסיף ואמר כי בא על עונשו הן במאסר שריצה והן בנדודיו בניכר. המדובר
הוא במעשה חד פעמי, עליו, כך הבטיח הנקבל, הוא לא יחזור.
הועדה השניה סברה ש"גם כיום כ, 10 שנים לאחר קרות הארוע" ראוי לחזור ולהשית על הנקבל את
העונש של שלילה לצמיתות של רשיונו, שכן, מה שעשה הנקבל הוא "חילול ההיכל". המרפאה היא,
לפי האמור בהח לטת הועדה השניה, "קודש הקודשים" אותו צריכה לאפין אווירת רוגע ובטחון .
אוירה זו היא המאפשרת "למטופל ל ש טוח את בעיותיו וציפיותיו למרפא".
הנקבל עשה את היפוכו של דבר ובכך פגע באמון המטופלים. כדי לשקם אמון זה מוטלת על השר
חובה להעביר מסר ברור הן לרופאים ו הן לציבור , שמע רכת הבריאות איננה נשארת שוות רוח להפרה
בוטה של כללי חוק ואתיקה מצד רופאים.
נראה לי שהועדה ש קלה כראוי את הנושא עליו הופקדה . מקום המפלט אליו פ נתה המט ופלת
במצוקתה הבריאו ת ית ה פכה להיות פח יקוש , והאמון שנתנה ברופא התנפץ א ל סלע גניבת הדעת
ש הנקבל עשה , תוך שהוא מנצל את סמכותו ומעמדו לשם סיפוק יצריו.
אין ספק שהעונש שהוטל על הקובל הוא חמור, ואולם אין גם ספ ק שהמעשה ש הוא עשה הוא חמור.
הענישה עליה החליטה הועדה תואמת את רמת הענישה המשמעתי ת הנוהגת בשנים האחרונות, והיא
איננה חורגת מהמלצות שניתנו על ידי ועדות משמעת במקרים דומים, גם לא מההחלטות הסופיות
שניתנו על ידי שר הבריאות או מטעמו . כך למשל אישרתי ב יום 5 14/2/0 המלצה דומה של ועדה שדנה
במקרה דומה (ש ה תייחס לד"ר נתן חס ו וה) ,ו ב, 20/5/05 אישרתי המלצה דומה של הועדה על מעשה
דומה שנעשה על ידי ד"ר לומקין.
בחלק מהמקרים הקודמים הוסיפו הועדות להמלצותיהן פיסקה ולפיה "סקירת תקדימי העבר...
מראה כי הרוב המכריע של ההמלצות נ גד רופאים שהורשעו במעשים דומים היו לביטול
רשיונותיהם... ואולם במקרה אחד לפחות, רשיונו של רופא.. הוחזר לאחר שנים בעקבות פניה
מחודשת מצידו למשרד הבריאות ולאחר שהרשות המעניקה רשיונות הגיעה למסקנה כי ראוי הוא
שוב לאמון הנדרש ולרשיון המקצוע". אני רואה לנכון להסב א ת תשומת לב ה נקבל לעובדה זו.
ניתן אמנם למצוא בפסיקה שניתנה בעבר מקרים בהם הענישה היתה מתונה יותר, ואולם כפי ש אמר
הנשיא דאז של ביהמ"ש העליון (מ. שמגר) " אין בתקדימים ובמקרים אחרים שבהם נאחז ב א כח
המערער כדי להביא לשינוי מסקנתי האמורה. כ פי שציינתי ב ע.א. 9/90 417 אמת המידה אשר
נתגבשה בעבר היתה מקלה מדי ולא ניתן לראות בה קו מחייב. " (סבי ן נ' שר הבריאות "פדי מז( 1 ) 27 .)
אני מאמץ את המלצת הועדה ומורה על ביטול מיידי של רשיון הנקבל.
__________________________________ ניתן היום
__ ______________________________
ו. זילר
נשיא (בדימוס) של ביהמ"ש המחוזי בירושלים