Disciplinary decision dated 8 Apr 2024
- Disciplinary measure
- License suspension
- Keywords
- License suspension, Appeal, Shortened suspension, Acquittal, Unbecoming conduct
Decision summary (as published on the Ministry of Health website)
English translation pending. The Hebrew text is shown.
הנקבל הינו רופא מורשה, אשר היה בעלים של מרפאה, בה העניק למטופליו טיפולים רפואיים והומאופתיים. בקובלנה נכתב, כי בהזדמנויות שונות ורבות, פרסם הנקבל והציג עובדות וטענות שקריות ומטעות לגבי חיסונים שונים. הנקבל נהג כך במספר דרכים: הרצאות בפני הציבור וראיונות שהועלו לרשת האינטרנט; פרסום מידע כוזב באתר האינטרנט שלו; העברת מידע וייעוץ למטופלים במרפאה. ועדת המשמעת אשר מונתה לדון בעניין הקובלנה, המליצה להשית על הנקבל התליה בת שנה אחת. ההמלצה התקבלה ע"י כב' הש' [בדימוס] סטרשנוב. הנקבל הגיש ערעור לביהמ"ש המחוזי- אשר החליט לזכות את הנקבל מהאישום הרביעי (מתוך ארבעת האישומים שהוגשו נגדו), שעניינו בכך שהתמיד להפר את הוראות פקודת הרופאים, עבירה שלא הוכחה די הצורך. כמו כן, ביהמ"ש הורה להשיב את הדיון לוועדת המשמעת, בשל זיכויו מהאישום הרביעי, על מנת לבחון שנית את שאלת הענישה המשמעתית. בהתאם להוראת ביהמ"ש המחוזי, התכנסה ועדת המשמעת פעם נוספת ולאחר מכן המליצה להשית על הנקבל אמצעי משמעת של ששה (6) חודשי התליה. כב' הש' [בדימוס] סטרשנוב קיבל את ההמלצה.
Translation for convenience only. The Hebrew text, as published on the Ministry of Health website, is the binding version.
Decision documents
All documents as published on the Ministry of Health website, kept here in full. The documents are in Hebrew.
החלטת השופט (בדימוס) א. סטרשנוב - החלטה ראשונית Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
המלצת ועדת המשמעת - המלצה ראשונית Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
החלטת השופט (בדימוס) א. סטרשנוב Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
החלטת בית המשפט המחוזי בערעור Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
המלצת ועדת המשמעת Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Full text of the decision (extracted from the document, Hebrew)
Text extracted automatically from the document for search and accessibility. The binding text is the document itself.
=== החלטת השופט (בדימוס) א. סטרשנוב, החלטה ראשונית ===
1
צו לפי סעיף 1 4 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל" ו, 6 197
החלטה 22, 16
בפני:
השופט (בדימוס ) אמנון סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הקובל
ע"י ב"כ, עו"ד יונתן ברג
ל בין:
ד"ר חיים רוזנטל הנקבל
ע"י ב"כ, עו ה"ד א' בומבך ו י' רונן
ה ח ל ט ה
העובדות
1 . ד"ר חיים רוז נטל הינו רופא מורשה (להלן, הנקבל או ד"ר רוזנטל ), אשר היה בעלים של מרפאה
ברעננה, בה העניק למטופליו טיפולים רפואיים והומאופתיים (להלן, המרפאה .) בהזדמנויות שונות
ורבות, פרסם הנקבל והציג עובדות וטענות שקריות ומטעות לגבי חיסונים שונים. הנקבל נהג כך במספר
דרכי ם: הרצאות בפני הציבור וראיונות שהועלו לרשת האינטרנט; פרסום מידע כוזב באתר האינטרנט
שלו; העברת מידע וייעוץ למטופלים במרפאה.
2 . להלן מספר דוגמאות ל פרסומים ולדעות שפרסם הנקבל במהלך השנים 18, 2016 :
-
, " רוב החומרים המוזרקים במהלך חיסון הינם רעלים ידועים ועלולים לחולל מחלות" .
, " בחיסון מוזרקים חמרים מזיקים והוא מע ו רר מחלות רדומות... אם ישנה נטייה לאוטיזם אצל
הילד, החיסון יעורר אותו".
, " אין לתת חיסונים לילדים שאינם רגועים, ילדים עם הפרעות שינה, ילדים שיש אלרגיה
במשפחתם או ילדים רגישים". ."...
3 . בנוסף לכך, הנקבל מפיץ במרפאה מסמך שכותרתו: " המחלות שמחסנים כנגדם והסיכונים מהם
למי שלא מתחסן " בה הוא מתייחס למחלות ולנגיפים שונים, כגון: דיפתריה, טטנוס, פוליו ועוד, וטוען
כי "רמת הסיכון מהם בישראל היא אפסית". הלכה למעשה, ממליץ הנקבל בפני מטופליו להימנע מלקבל
חיסונים ל מחלות הללו. עוד הוברר, כי באתר האינטרנט של הנקבל, הוא משווק "חיסונים הומאופתיים"
כתחליף לחיסונים רגילים.
2
4 . לנקבל נשלחו שלושה מכתבים בהם הוזהר לחדול ממעשיו, וביום 31.12.18 התקיים לנקבל שימוע
במשרד הבריאות. לנקבל הובהרו המשמעויות המשפטיות, האתיות והמקצועיו ת של פעילותו, אך למרות
זאת לא חל שינוי מהותי באופי פעילותו המקצועית ובפרסומיו.
הקובלנה
5 . בכתב הק ובלנה , שהוגש נגד הנקבל ביום .20 25.2 ע"י המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ'
איתמר גרוטו , נטען כי בהתנהגותו המפורטת לעיל, גילה הנקבל התנהגות שאינה הולמת רופא מ ורשה,
גילה רשלנות חמורה במילוי תפקידו כרופא מורשה, והתמיד להפר את הוראות פקודת הרופאים
עבירות לפי סעיפים 1 4 ( 1 ) ( 3 ) ו, ( 4 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל" ו, 6 197 (להלן, הפקודה ) .
בקובלנה נכתב כי הנקבל: "מסר מידע שגוי ומטעה העלול לגרום להפחדת הציבור ולהימ נעות
שומעיו מלחסן את עצמם או ילדיהם, דבר העלול להוות סכנה לבריאות הציבור" .
דו"ח ועדת המשמעת, ההכרעה
6 . בעקבות הגשת כתב הקובלנה, התמנתה ועדת משמעת לדו ן בה, בהרכב : דר' יוסי בר, יו"ר, פרופ'
יוסף אלידן ועו"ד לינדה שפיר, חברים. הנקבל כפר בפני ועדת המשמע ת במיוחס לו בכתב הקובלנה
וטען, בין היתר, כי ה וא אך הביע את דעתו המקצועית שרכש בעשרות שנות טיפול, ודעה זו התגבשה
לטובת בריאו ת הכלל. דבריו ופרסומיו נכללים במסגרת ההגנה על חופש הביטוי, והם אינם מהווים עבירה
כלשהי. כמו כן טענו ב"כ הנקבל ל"אכיפה בררנית" שכן רופאים נוספים שנהגו כמוהו, לא הועמדו לדין.
7 . ב דוח שהגישה , החליטה הוועדה להמליץ להרשיע את הנקבל במיוחס לו, לאחר שהגיעה למסקנה כי
התבטאויותיו בנושא החיסונים ובקורתו על משרד משרד הבריאות חרגו בהרבה מהמותר במסגרת חופש
הביטוי. וכך קובעת הוועדה , בין היתר, בדוח המפורט שהגישה ביום 29.8.22 :
" הנקבל עומד לדין לא בשל אי הצגת עמדת משרד הבריאות, אלא בשל הצגת נתונים
שגויים באשר להרכב החיסונים, הסכנות, ככל שקיימות, להתפרצות מחלות וכללי האזהרה
אשר הם פרי עטו...
פרסומיו של הנקבל ע ולים כדי פגיעה קשה בשלום הציבור וכי קיימת וודאות קרובה, כי
התרת הפרסומים והגנה על חופש הביטוי של הנקבל הביאו לפגיעה זו".
אשר על כן , ממליצה הוועדה להרשיע את הנקבל בעבירות המיוחסות לו בכתב הקובלנה.
דו"ח ועדת המשמעת, אמצעי המשמעת
8 . בשלב הטיעונים לעונש , טען ב"כ הקובל כי ביטול רישיונו של הנקבל מתחייב מחומרת התנהלותו .
ב"כ הנקבל מבקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של נקבל, שהוא בן 68 , סובל ממחלת לב וההליך פגע
קשות בנקבל ובמשפחתו. אשר על כן מבקש ב"כ הנקבל להסתפק באמצעי משמעת של נזיפה או התראה.
9 . בבואה להטיל על הנקבל אמצעי משמעת, שבה הוועדה והדגישה , בדוח מיום 16.2.21 , את חומרת
התנהלותו של הנקבל. בין היתר קבעה הוועדה, בזו הלשון:
3
" איננו סבורים כי במסגרת חופש הביטוי יש לנקבל, כרופא, זכות להטעות את מטופליו
ולסכן את בריאותם על ידי המלצות שנוגדות את המחקר המדעי ו הרפואי בעולם, וזאת
בעזרת רישיונו ותוארו כרופא ."
10 . הוועדה ראתה לנכון לאבחן, ובצדק את מקרהו של הנקבל מ עניינו של דר' אריה אבני, שקרא תיגר
על חיסוני הקורונה וחיסונים בכלל, ועמד לדין לא פחות משלוש פעמים, עד שהיה צורך לשלול את
רישיונו לצמיתות. עם זאת, קבעה ה וועדה לעניין זה, כי:
"הנקבל משמיע תורה סדורה, שהינה פרי עטו וניסיונו הקליני בהרצאות, בייעוץ וכיו"ב,
ואין ספק, כפי שכבר אמרנו, כי הדברים מחלחלים ואולי מוצאים אוזן קשבת יותר מדיבורו
הגס והתבטאויותיו הבזויות של דר' אבני".
11 . לקולא, שקלה הוועדה את נסיבותיו האישיות של הנקבל, לרבות את גילו המבוגר ( 68 ,) מצבו
הרפואי והפגיעה בו ובמשפחתו. עוד ציינה הוועדה, כימדברי הנקבל עלה, כי הוא אינו עוסק ברפואה מזה
עשרות שנים, אלא בהומאופתיה בלבד.
סוף דבר, הווע דה ממליצה, פה אחד , להתלות את רישיונו של הנקבל למשך שנ ה אחת
החלטה
12 . הוועדה הנכבדה שקלה כראוי את מכלול נסיבות המקרה, התרשמה ישירות מהעדויות ומחומר
הראיות, ו המלצתה לעניין הרשעת הנקבל במיוחס לו בכתב הקובלנה, מקובלת עליי. גם ההמלצה לעניין
אמצעי המשמעת, התליית הרישיון למשך שנה אחת, נראית לי שקולה והולמת, בנסיבות המקרה
והשלכותיו על בריאות הציבור.
אשר על כן, הנני מחליט להתלות את רישיונו של הנקבל, דר' חיים רוזנטל, מלעסוק ברפואה למשך שנה
אחת, שתחילתה ביום 20.10.22 .
ניתן היום 12.9.22 , טז אלול תשפ" ב .
י ש להפיץ החלטה זו לצדדים, כמקובל .
---------- ------------------------
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס )
=== המלצת ועדת המשמעת, המלצה ראשונית ===
1
בד"מ 20 / 2 1/ המשנה למנכ"ל משרד הבריאות נ' ד"ר חיים רוזנטל
____________________________________________________________________
מדינת ישראל
בתי הדין למשמעת, משרד הבריאות בירושלים
תיק בד"מ 1/2/20
תאריך: 29/8/2022
בפני חברי הועדה:
דר' יוסי בר, יו"ר, נציג המנהל הכללי
פרופ' יוסף אלידן, נציג הסתדרות הרופאים
עו"ד לינדה שפיר, נציגת היועץ המשפטי לממשלה
הקובל:
המשנה למנהל הכללי משרד הבריאות
נ ג ד
הנקבל:
דר' חיים רוזנטל
המלצה לעניין נקיטת אמצעי משמעת
טיעוני ב"כ הקובל
1 . בסיכומיו להטלת אמצעי משמעת כנגד הנקבל, עותר ב"כ הקובל לפסול את רישיונו של
הנקבל כרופא, כשהנימוק העיקרי לכך הוא למנוע מן הנקבל לנצל את הרישיון לרעה ולפגוע
בבריאות הציבור, וזאת כפעולה הנדרשת המתבקשת להגנה על הציבור.
עוד מוסיף ב"כ הקובל, כי אם יחליט הנקבל "לחזור בתשובה ולחזור לתלם הנורמטיבי
כרופא מן המניין" כי אז יוכל לבקש להחזיר רישיונו כ"רופא" בהתאם לקבוע בפקודת
הרופאים.
2 . בנקודת המוצא במבוא לדבריו מצטט הקובל את דברי הנקבל : "הם חושבים שאני מבין
יותר ברפואה, כי אני רופא, עוזר להם לבוא למישהו שהוא לא רק הומאופת" (פרוטוקול
מיום 14.09.2021 עמ' 109 שורה 20 .)
2
כלל יסוד הוא, כי על הרופא להעביר מידע אמין ומדויק מדעית ל מטו לים. אי קיום כלל זה,
משמיט את האמון במקצוע הרפואה ופגיעתו קש ה כאשר הרופא מפיץ מידע מוטעה על
מחלה ועל הטיפול בה, ולענייננו, בנושא החיסונים.
3 . את טיעוניו באשר לאמצעי המשמעת מבסס ב"כ הקובל על ממצאים מתוך ההמלצה
להרשיע הנקבל, וביניהם: פרסום מידע שגוי; שיווק ואספקה של תכשירים הומאופטיים
למטופלים תמורת כסף; ובכך שהתמיד להפר את הוראות הפקודה, על אף שהוזהר בכמה
הזדמנויות על ידי משרד הבריאות.
4 . ב"כ הקובל מונה את עיקרי הממצאים מתוך ההמלצה להרשעה בעמודים 60 , 61 , 63 , 66 ,
69 , 78 ו, 79 , שעיקרם פרסום נתונים שגויים, כלליים, שאינם נסמכים על המדע , בחירתו
ש ל הנקבל לא לדווח נתונים על נזקי חיסונים למשרד הבריאות ו זלזולו בהנחיות הר"י -
"שאינן מרשימות ... האנשים בדרך כלל לא יודעים איך לעשות מחקר ...".
ועוד מתוך קביעת הוועדה, כי "הנקבל עומד לדין לא בשל אי הצגת עמדת משרד הבריאות,
אלא בשל הצגת נתונים שגויים באשר להרכב החיסונים, הס כנות, ככל שקיימות,
להתפרצות מחלות וכללי האזהרה אשר הם פרי עטו" (עמ' 66 .)
ועוד מתוך קביעת הוועדה, כי "פ רסומיו של הנקבל עולים כדי פגיעה קשה בשלום הציבור
וכי קיימת וודאות קרובה, כי התרת הפרסומים והגנה על חופש הביטוי של הנקבל הביאו
לפגיעה זו" (עמ' 69 .)
ועוד מתוך קביעת הוועדה לגבי ניצול מעמדו של הנקבל כרופא "להפצת מידע בלתי אמין,
בלתי מבוסס, אשר לא נתמך על ידי מחקר כלשהו ולטעון כי זו זכותו במסגרת חופש
הביטוי. ניסיונו הקליני אינו תחליף לאמת המדעית".
5 . לטענת ב"כ הקובל, על אף המלצת הוועדה להרשיעו, ממשיך ב "כ הקובל להתהדר בתוארו
כרופא בוגר הדסה ולהפיץ את אותו מידע שגוי ומפנה לדף מאתרו של הנקבל דרכי
התקשרות עימו, התנהגות זו מעידה, כי כלל לא הפנים את המלצת הוועדה ואין בליבו
חרטה כלשהי.
6 . ב"כ הקובל מצביע על נסיבות נוספות לחומרה : הסיכון הרב ל צ יבור הנובע מ פרסומי הנקבל
באשר לחיסונים והסכנה לגרום לאנשים שלא לחסן ילדיהם.
ב"כ הקובל מפנה ל, ת/ 5 דו"ח ועדת הבדיקה (בעמ' 9 ), שעניינו התעלמות הנקבל
"מהעובדה הבסיסית כי קיומה של הרפואה מושת ת ת על יחסי אמון בין רופא למטופל
והבסיס המדעי והמחקרי רב השני ם על יעילות ובטיחות חיסונים. הוא מציג בפני
מטופליו ו הציבור הרחב מצג מפורש או משתמ ע ש ל תכנית החיסונים כמיותרת ואף
מסוכנת , ובמקביל מנחה את מטופ ליו ו/או השומעים, להסתמך על קביעותיו , כי טיפול יו ,
3
לרבות השימוש במוצרים ה הומאופתיים המשווקים על ידו, יעילים לאינספור במצבים
רפואיים ומחלות קשות" .
ובהמשך מפנה ב"כ הקובל להתרשמות הוועדה, כי "אין לנקבל מידע רפואי בנוגע לבריאות
הציבור, תדריך החיסונים, המלצות האיגודים וכו' ..." וכי פעילותו משמעותה "עידוד
לאי מתן חיסונים או לכל הפחות סטייה מ תכ נית החיסון המוכחות והמקובלות בארץ
ובעולם, ללא הצדקה רפואית".
7 . סכנה נוספת ממסריו, לטענת ב"כ הקובל, היית ה ההפחדה מביצוע החיסונים. ב"כ הקובל
מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 20.10.2021 מעמ' 18 בענ י ין האוטיזם, וציט ו ט מדבריה של
מי שאינה רופא ה בדבר מוות בעריסה אצל מי שקיבלו חיסונים (פרוטוקול מ יום
14.09.2021 בעמ' 145 .)
פרסום דברים אלו מהווה סכנה ממשית לבריאות הציבור. הסכנה בהפצת עמדותיו הלא
נכונות הינה הפחדה במטרה לגרום ל מטופלים להגיע אליו, אל הנקבל, לטיפול הומאופתי
(הבטוח!) במקום קבלת חיסונים, הטיפול המסוכן , לכאורה !
הסכנות בהפצת עמדות אלו הובהרו היטב בעדותו של דר' אודי קל יי נר (פרוטוקול מיום
18.03.2021 בעמ' 15 ). כן הובהרה הסכנה בפרסום הדברים ביוטיוב, בערוצי תקשורת
ובאתר של הנקבל הפתוח לכל.
8 . נסיבות נוספות לחומרה יש לראות, לטענת ב"כ הקובל, בהרשעתו הקודמת של הנקבל.
9 . לטענת ב"כ הקובל, יש לראות נסיבה נוספת לחומרה, בהיות הנקבל חלק מתנועת
ההתנגדות לחיסונים, אשר גרמה, בין השאר, לכך ש בעלי תפקידים צריכים להיות
מאובטחים בשל פעילות תנועה זו ( אף הוצאו צווי הרחקה ) .
להוכחת טיעוני ו הציג הקובל הודעת ווטסאפ המכנה 'חולרות ומושחתים' את מי שהרשיע
את הנקבל, והמכנה את הנקבל גיבור וצדיק העומד זקוף מול משרד הבריאות , ובין היתר,
קורא ת להתאחד, לאסוף כסף למימון ערעורו! וכך גם נגד עו " ד איל חאקו, המכונה עבריין ,
הרודף את הנקבל. ו כך נאמר שם : "חקו וחבריו העברי ינים במשרד , המחלות הם גרורות
סרטניות של הפארמה. כל רופא שהוא רודף כנראה מפיץ אמת שמסכנת את מכונת הכסף
של ארגון הפשע" וכו'.
10 . לעמדת ב"כ הקובל, השיקול הפרסונלי פחות חשוב בהליך המשמעתי, ומפנה ל, 5282/98
מדינת ישראל נ' תמר כתב , בו נקבעו אמות המידה למשקל שיש לתת לנסיבות ביצוע
העבירה, לפיו המשקל שיש לתת לנסיבות האישיות פחות בדין המשמעתי: "בדין
המשמעתי אמצעי המשמעת אמור לשמש אמצעי מניעה יותר מאשר אמצעי ענישה ...
התכלית העיקרית של אמצעי המשמעת היא, כאמור, למנוע פגיעה משמעותית בתפקוד
4
של שירות המדינה או בתדמית שיר ות שכזה, שכן תדמית ראוייה היא תנאי הכרחי
לפעילות תקינה של השירות" (עמ' 93 .)
וכן בע"א 1079/04 ד"ר ליביו לאור נ' שר הבריאות. גם כאן הדגש והשיקול המרכזי
בהליכים משמעתיים הינו הגנה על האינטרס הציבורי "בשמירה על רמתו וכבודו של
מקצוע הרפואה ועל אמון הציבור ברופאים ...". ואל ו השיקולים הספציפיים הנוגעים
לעבריין המשמעת העומד בפניו הם עניין משני שיש לשקלו אם בכלל (עמ' 362 לפסק הדין).
ועל כן, אין מקום לתת לשיקול הפרסונלי של הנקבל להשפיע על אמצעי המשמעת.
11 . השוואה לעניינו של דר' א ב ני:
לעמדת ב"כ הקובל, נסיבות הנקבל דומות במהותן לקובלנה נגד ד ר' אריה אבני. הקובלנה
השלישית שהוגשה נגדו מגוללת חמש פרשות, וביניהן קריאה לציבור להפר הוראת משרד
הבריאות בעניין נגיף הקורונה, פרסום משמיץ נגד אונקולוגים וחיסונים וקריאה ללידות
בית, בניגוד לחוזר מינהל הרפואה , חו"ד שהנקבל נתן ל הורי קטין שלא לחסן נגד טטנוס .
ב"כ הקובל מפנה להחלטתו של כב' השו פ ט סטרשנוב, באשר לעובדה כי דר' אבני ממשיך
להפיץ ברבים משנתו, בעוד שמתנהלים נגדו הליכים , וכן כי לאור העובדה ש אין בידי כב'
השופט ספק כי דר' אבני ימשיך בהתנהגותו הוא מעדיף ש דר' אבני ייעשה כן מבלי שייראה
כבר סמכא ומבלי שיתהדר בתואר דר' לרפואה, שהוא אינו ראוי לו כלל ועיקר. על כן בוטל
רישיונו.
לעמדת ב"כ הקובל, הנקבל גרוע יותר מדר' אבני, ו זאת בהסתמך על אנשי מקצוע הסבורים,
כי נסיבות המקרה של ה נקבל מסוכנות יותר. ב"כ הקובל מפנה לעדותו של דר' אודי קליינר
מיום 08.03.2021 בעמ' 12 , שם נאמר בין היתר:
"דר רוזנטל הוא פחות בוטה. הוא יותר נזהר ועדין אבל האפקט שלו
בעיניי הוא מס וכ ן, ואולי יותר, כי באמת אותו אדם שמקשיב לו לוקח
אותו כאדם רציני וכרופא. ואז הוא זורע בכמה מילים כאלה את
הפחדים. הוא משתמש במילים כמו רעל. הוא משתמש במילים כמו
אוטיזם. הוא משתמש במילים כמו שיקולים זרים בחיסונים. זה נורא
קל להפחיד ... וכיו"ב" (עמ' 12 שורה 12 ) .
לדעת הקובל, דווקא "הגישה שיכולה להשפיע אולי על יותר אנשים, אפילו מהגישה של
דר' אבני" .
12 . הבעיה של התנגדות לחיסונים הינה כלל עולמית, לטענתו של ב"כ הקובל. כלומר,
ההתמודדות עם מכחישי מדע ועם רופאים המציגים מידע, לכאורה מדעי , או פשוט שקרי.
ב"כ הנק בל מפנה לדברי רופא בבריטניה, שט ען שחיסונים גורמים לאוטיזם. הוא הועמד
5
לדין ורישיונו נפסל. וכן מפנה למסקנות ועדה בארה"ב שקבעה, כי "מידע אמיתי הוא
מרכזי במתן טיפול רפואי ואיכותי, וכן כי מידע שקרי מזיק ומסוכן למטופלים ולאמון
הציבור ברפואה ...". הוועדה אף ה וסיפה, כי מי דע שגוי ודיסאינפורמציה רפואית קיימים
במשך מאות שנים. עם זאת ההשפעה שלהם הוגברה בשנים האחרונות ע"י טכנולוגיה,
למשל מדיה חברתית ואלו הגבירו את חוסר האמון ברשויות המסורתיות כולל מקצוע
הרפואה.
13 . ב"כ הקובל מציין כי מטרת ההליך המשמעתי ו הענישה המשמעתית, אשר, ב ין היתר, נועד ו
"לשמור על אמון הציבור ברופאים ועל רמתו וכבודו של המקצוע" . הוא חוזר ומפנה לע"א
1079/04 דר ליב י ו לאור נ' שר הבריאות . קרי, התכלית היא התדמית הראוייה והתפקוד
הראוי של המקצוע. משקל אינטרס הציבור רב יותר מ זה של השיקולים האינד י ב ידואליי ם.
וממשיך ומפנה הקובל לדברי כב' השופט שמגר בע"א 412/90 אליהו נ' שר הבריאות ואח'
פ"ד מד( 4 ) בעמ' 27 4 ולעקרון, לפיו במקרים אלה נדרש בית המשפט לוועדת משמעת:
"לכוון את ההתנהגות המקצועית למסלול הראוי ולמנוע התגבשותן של
אמות מידה מוטעות או בלתי הולמות".
לסיכום, מפנה ב"כ הקובל לפסק די בעניינו של דר' אדגר סבין נ' שר הבריאות (ע"א 50/91 ,)
ובו נקבע:
"חומרת הסכנה הנשקפת לציבור מהישנות מעשיו של הרופא, אך גם
ערכים, צרכים ואינטרסים לגיטימיים אחרים, עליהם באה הענישה
המשמעתית, מקצועית להגן. בין אלו ניתן למנות את האי נטרס בהתרעה
כללית (ע"א 77/88 הנ"ל, בעמ' 80 ), את הצורך בשמירה על כבוד
המקצוע (ע"א 942/90 הנ"ל, בעמ' 363 ; ע"א 580/95 פישמן נ' מדינת
ישראל, בעמ' 615 ) ואת אמון הציבור במקצוע (ע"א 3786/90 ברון נ' שר
הבריאות).
יש לזכור, כי מעשיו הבלתי הולמים של רופא, כמו גם התג ובה העונשית
אשר באה בעקבותיהם, אינם מתרחשים בחלל הריק ויש בהם כדי
להשפיע, הן על ציבור העוסקים במקצוע, מחד גיסא, והן על כלל
הציבור, לרבות על המטופלים והמטופלים בכוח, מאיד גיסא. ראוי,
איפוא, כי בתהליך עיצובה של התגובה העונשי ת המשמעתית יינתן
ביטוי הולם למצב דברים זה, ויועבר מסר ברור בכל האמור לכללי האסור
והמותר במסגרת פעילותו המקצועית של רופא, ולעיתים גם מחוץ לה".
6
לעמדת ב"כ הקובל, העבירות בהן הורשע הנקבל מבטאות התנהגות מקצועית , המטילה צל
כבד על כשירותו להמשיך ולשמש כרופא ומלמדות על התנהגות ערכית בסיסית הפוג עת
במעמד מקצוע הרפואה ותדמיתו.
ועוד, מדובר בדפוס התנהגות בעייתי לאורך שנים ולא במעידה חד פעמית.
14 . ב"כ הקובל רואה קשר בין הרשעתו של הנקבל בשנת 1993 לבין הרשעתו זו, והקשר הוא
בצע כסף. הוא מציין ומשווה את אלפי הילדים בעניינם ייעץ לגבי החיסונים, למתן ללא
ה צדקה של מרשמים ל מורפין , זריקות ואישור להשת מ טות משירות צבאי ( למי שטען טענת
שווא לגידול סרטני בלבלב ) .
15 . הנקבל מנצל את המעמד והאמון המוענק לציבור הרופאים, מציין בכל אתר כי הוא "רופא
שלמד בהדסה " ולמעשה השימוש שעושה בכך הוא שיווקי. מדבריו בפרוטוקול מיום
14.09.2021 בעמ' 109 שורה 20 :
"הם חושבים שאני מבין יותר ברפואה, כי אני רופא, עוזר להם לבוא
למישהו שהוא לא רק הומאופת".
בנסיבות אלו, אין הצדקה מהותית לאפשר לנקבל להמשיך להשתמש ברישיון.
התליית רישיון לתקופה ק צ ובה תהא חסרת משמעות, שכן לאחריה ימשיך בפועלו, כשם
שלא חדל מכך לאחר האזהרות שקיבל.
הוא בחר לאחר האזהרות ל המשיך בדרכו, בעוד שאחרים, אשר הגיעו לוועדת הבדיקה,
הפסיקו התנהגותם הפסולה והודיעו כי חדלו לייעץ בנושא חיסונים , למעט רופא נוסף
מלבד הנקבל.
בנסיבות אלו, אין אלא לפ סול רישיונו, ו אם יחליט הנקבל לשנות דרכיו ו לפעול על פי
דרישות משרד הבריאות , יוכל לפנות למשרד ולבקש השבת הרישיון.
טיעוני ב"כ הנקבל
16 . בראשית דבר טוען ב"כ הנקבל כנגד המסמכים א ות ם הגיש ב"כ הקובל: הודעת הווטסאפ,
" עדותו " בדבר הפרת החוק ב על ידי הנקבל ב ימים אלו ומסמך הנחזה להיות פסק דין .
הנקבל מבקש שלא לקבלם מסמכים אלו כתורמים ל עתיר ה לפסילת רישיונו של הנקבל.
17 . ב"כ הנקבל מפנה לעש"מ 4193/06 משה חי כהן נ' נציבות שירות המדינה ( 2006 ). לדבריה
של כב' השופטת פרוקצ ' יה בעניין "מידתיות ראוייה והתחשבות מאוזנת לא רק באופי
העבירה שבוצעה חומרתה, אלא גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובמכלול היסודות
הפועלים לקולא בעניינו" . כך בהליך ענישה פלילי או משמעתי.
7
ועוד, ב"כ הקובל ציטט מפסק הדין בעניין סבין נ' שר הבריאות . אולם הביא ציטוט חלקי
בלבד, כאשר התעלם מהמשך הדברים:
..." מובן כי לצד שיקולים אלו יש מקום להביא בחשבון גם את נסיבותיו
האישיות המיוחדות של הרופא, אשר עומד לדין משמעתי, וגם רשימת
השיקולים בכגון דא אינה סגורה".
ובהמשך:
"משקלן של הנסיבות הראייתיות בשקלול הגורמים המשפיעים על
עיצוב התגובה העונשית, אינו יכול להיות, מט בע הדברים, נתון לקביעה
מראש, והוא עשוי להשתנות אף הוא ממקרה למקרה. לעיתים תבוא
ההתחשבות בנסיבות אלה להקלה ניכרת בסנקציה המשמעתית. ע"א
942/90 ( 5 ) הנ"ל, במקרים אחרים לא יינתן לנסיבות מסוג זה משקל
רב".
ומכאן, כי בניגוד לטיעוני הקובל, הפסיקה מחייבת את הוועדה ה נכבדה לשקול שיקולים
אישיים ולתת להם את המשקל הראוי.
18 . עיקרי השיקולים האישיים:
הנקבל הינו בן 68 , בעל עיסוקים פעילים בתחום הרפואה ומבקש להמשיך בכך כל עוד כוחו
במותניו.
ההליך פגע בנקבל ובמשפחתו, לא רק בהטלת הסטיגמה בעצם הגשת הקובלנה, אלא המתח
בו שרוי לאו רך תקופה של 5.5 שנים, משיחת הבירור בסוף דצמבר 2018 ועד היום.
הנקבל עבר לפני שנה ורבע שני צינתורים והכנסת תומכים עקב הרעה במצב מחלת הלב
שלו, וביוני שנה זו, צינתור נוסף.
במהלך השנתיים החולפות נפגעה שנתו וכן מצב רוחו, ולכך השפעה על בריאותו ותפקודו.
הנקבל כבר שילם בבריאותו הפיזית והנפשית כתוצאה מההליך הפוגעני שהוא עובר החל
מראשית 2016 , המשך הבירור בסוף 2018 וכלה עתה בבירור הליך הקובלנה וסוגיית
הענישה.
19 . פסילת רישיונו, כמבוקש על ידי ב"כ הק ו בל, תפגע בו קשות . אמצעי זה הינו הקיצוני ביותר
המצוי בחוק וראוי להסתפק בנזיפה או התר א ה, וזאת משום שעצם ההרשעה תגרום לו
לפגיעה תדמיתית וכלכלית חמורה, שכן מטופלים יירתעו מלהגיע אליו. אם יפגע רישיונו
8
גם עבודתו כרופא הנותן שירותים בהומאופתיה, במסגרת קופת חולים מאוחדת,
תפגע, הוא לא יוכל להמשיך בעבודתו ללא רישיון בר תוקף .
בנוסף , עבודתו בקיבוץ אלומות "כמעט פעם בחודש" כרופא מלווה, במסגרת סדנה בת 5
7 ימים, תפגע אף היא.
20 . היבט נטילת האחריות על מעשיו וחזרתו למוטב או מאמציו לחזור למוטב, הגשת הקובלנה
והדיונים בוועדה, הביא ו את הנקבל להקפיד מאד ולשמור על איזון מלא לגבי המידע שהוא
נותן בי י עוצים ועוד התחייב להראות את תדריך החיסונים הרשמי של משרד הבריאות וכן
לה סביר בבהירות את עמדת המשרד.
ועוד, מיום מתן ההמלצה לא גבה עוד מחיר על התכשירים ההומאופתיים שהוא נתן
במרפאה, למרות שעדיין סבר כי תכשירים אלו אינם בגדר תרופה. הוא עשה כן כאקט של
רצון טוב וכיבוד כמה מן האמירות בהמלצה להרשיעו. וכבר בכך נבדל הנקבל מדר' אבני .
מבחינת הנקבל יש נכונות חסרת תקדים לבצע את אשר מצאה הוועדה הנכבדה כראוי
לתיקון.
ועוד מוסיף ב"כ הנקבל, כי מדובר במקרה הקל ביותר מבחינה משמעתית, שכן הוא מבקש
מהפונים אליו להתייעץ גם עם רופא המשפחה או רופאים אחרים.
עוד מציין ב"כ הנקבל את היענותו של הנקבל לפנ י י ת עו"ד חאקו מראשית 2016 ,
באשר לתיקון טקסטים והוספת הדיסקליימר בתוככי האתר ובדפים אותם הוא מחלק.
הנקבל מתחייב להמשיך להציג, בייעוצו ובדבריו, את עמדת משרד הבריאות, ורק לאחר
מכן יסביר את עמדתו ו י שלח קישור לספרו של פרופ' שינפלד, על מנת לבסס אמירותיו.
בשונה מדר' אבני, לא מקיים הנקבל מערכת הפצת מסרים ולא ע ושה שימוש בחשבונות
חברתיים וגם ה סרטונים נשוא הקובלנה לא צולמו או הופצו על ידו.
עוד מוכן הנקבל להתחייב להימנע, מכאן והלאה, מביקורת פומבית על מדיניות החיסונים
של משרד הבריאות או על תדריך החיסונים, וזאת ברוח פסק הדין החדש בעניין אריה
אבני. ועוד מוכן לשנות תכנים באתר האינטרנט, בהתאם לשיח פתוח עם משרד הבריאות.
ועל כן מציע, כי ההחלטה בעניין אמצעי הענישה תושהה עד לאחר הגשת הודעה על
ההסכמות בתוך שיח פתוח.
21 . במסגרת שיקולי הענישה יש לקחת בחשבון את שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות
אכיפת החוק (סעיף 40 יא( 6 ) לחוק העונשין) ואין לזקוף כפירתו וחובתו.
כן יש לקחת בחשבון את חלוף הזמן מביצוע העבירה, ולכך התייחסה הוועדה בהמלצתה
בעמ' 65 .
9
22 . באשר לעברו המשמעתי של דר' רוזנטל, מדובר בקובלנה שהוגשה ביוני 1990 בגין עבירה
שנעברה ב, 1989 הרשעה בשנת 1993 . מדובר במעידה חד פעמית ואין לה כל דימיון
לקובלנה זו. לו היה מדובר בעבירה פלילית, שהביאה להטלת מאסר בפועל, הרי שההרשעה
היית ה כבר נמחקת, לפי חוק המרשם הפלילי ותקנות השבים, תשמ"א, 1981 ואסור היה
למסור מידע לגביה.
ובהקשר זה, עניינו של דר/ עמוס בוחניק שהורשע בפלילים בקבלת דבר במירמה בנסיבות
מחמירות ובהוצאת שיקים ללא כיסוי בפני ועדת המשמעת ב, 2010 . ב"כ הקובל ביקש
להביא בחשבון התליית רישיונו בעבר, בשנת 1997 . הוועדה, לגבי הטענה כי מדובר בדפוס
התנהגות חוזר, קיבלה את טענת ב"כ הנקבל "כי אין מקום להביא את הרשעתו הקודמת
של הנקבל בגדר השיקולים בדבר חומרת אמצעי המשמעת שלו לנקוט בו במקרה זה ולו
משום שחלפו מאז כעשרים שנה".
ולענייננו, חלפו 33 שנים מהאירוע, 30 שנה מההרשעה ו, 29 ממועד הטלת אמצעי המשמעת.
ועל כן, אין מקום להביא בחשב ון את אותה הרשעה קודמת. ובעניין דר' בוחניק, שיהוי של
שנתיים וארבעה חודשים לאחר מתן גזר הדין בחוק הפלילי, היוו "שיקול משמעותי שיש
להביאו בחשבון לעניין אמצעי המשמעת שיש לנקוט במקרה זה ...".
ועוד, בנציבות שירות המדינה קיים נוהל מחיקת הליכי משמעת בדין המשמעת י, לפיו:
"הרשעה בדין המשמעתי תימחק בחלוף 13 שנים מיום מתן פסק
הדין הסופי בעניינו" .
קל וחומר כי נוהל זה צריך לחול בנסיבות ענייננו, כאשר חלפו 29 שנים מעת שפסק הדין
הקודם הפך לסופי.
ובעניינו של דר' אהרון מוסקונה נ' משרד הבריאות ( 1996 ) (ע"א 2595/96 ), בית המשפט
העליון המיר התלייה של שישה חודשים בנזיפה, בשל חלוף 12 שנים בין האירועים שתוארו
בקובלנה ועד הדיון בבית המשפט העליון.
נכון שבעניין הנקבל לא חלפו 12 שנים, אולם האירועים נשוא הקובלנה הינם בין 2012
ל, 2016 . ב, 2018 תם הב ירור ורק לאחר מכן הוג שה הקובלנה ובית המשפט בעניין מוסק ו נה
קבע כדלקמן:
"אין גם להתעלם מהחשיבות של העמדת רופאים לדין משמעת י , במקרים
המתאימים לכך ... אך דווקא צורך זה מצדיק ומחייב שדיון משמעתי
יתקיים תוך זמן סביר ממועד ההתנהגות של רופא , אשר מצדיקה נקיטת
הליכים משמעתיים נגדו. כשמ דובר באמצעי משמעתי, מניעתי או
10
הרתעתי, חשוב שזה יינקט בהקדם , לבל יפוג טעמו ככל שהוא נוגע לרופא
המובא לדין משמעתי.
יתכן מאד שנדרש בדק בית מצד הגורמים האחראים לטיפול המשמעתי
ברופאים, כדי להבטיח שכך יקרה. צר לנו לציין, שממספר עניינים שבאו
בפנ י בית משפט זה לאחרונה, עולה תמו נה עגומה , על פיה , בדרך כלל רק
כעבור שנים לא מעטות מאז ההתנהגות הפגומה , ננקטת נגד הרופא
המעורב האמצעים המשמעתיים".
והנה אותה רעה חולה נותרה על מכונה וגם בשנים אלה מוגשת הקובלנה "כעבור שנים לא
מעטות ממועד ההתנהגות של הרופא" .
לעמדת ב"כ הנק בל, ח ל שינוי במדיניות המשרד משנת 2000 , ולא הנקבל הוא ששינה
מהתבטאויותיו וכעבור שנים מוצא עצמו עומד לדין. ועוד על ההתנהלות מפנה ב"כ הנקבל
לעמוד 71 להמלצה, על תשובת הקובל כי לגבי רופא אחר לא הוגשה קובלנה "כי פשוט לא
היה זמן להגישה" . התנהלות זו יוצרת אצל הנקב ל תחושת אפליה ושרירות לב.
23 . נסיבות נוספות לקולא, הזיכוי בגין פרסומת, העובדה כי אף איש ממשרד הבריאות לא עבר
עם הנקבל על טקסטים ספציפיים, הנקבל ל א ידע על חוסר שביעות רצון המשרד
מהתנהלותו ולפתע הוגשה קובלנה.
ביטול רישיונו יביא לפגיעה מיוחדת ומובחנת בעיסוק במסגרת חוות הבריאות " מצפה
אלומות " (אשר אין לה קשר לחיסונים), וכן סדנה לסוכרתיים וטרום סוכרתיים בפיקוח
רפואי של הנקבל.
בהתנהגות ו אין כל נזק לציבור, הק ו בלנה היא במישור ההסתברות וההשערה משום
שהנתונים היבשים לא מדגימים נזק למישהו.
ב"כ הנקבל חוזר על סיכומיו באשר לחופש הביטוי, ונאמר כבר עתה, כי המלצתנו להרשעת
הנקבל כבר ניתנה, ואין שלב זה של טעונים לאמצעי המשמעת שיש לנקוט משום ערעור או
עיון מחדש בהמלצת הוועדה בעניין זה.
24 . השוואה לעניינו של דר' אבני:
אין עניינו של דר' אבני דומה לעניינו של הנקבל, רישיונו בוטל לאחר שתי הרשעות קודמות.
אם דומה הוא במשהו, הרי יש להשוותו לשתי ההרשעות הראשונות, בהם נגזרה עליו
התלייה של חודש ימים ב, 2015 ונזיפה בלבד ב, 2019 .
עניינו של אבני שונה תכלית שינוי, בשל יציאתו הגורפת נגד כל הרפואה הקונבנציונלי ת
כנגד כל רופאי הילדים, כל החיסונים וכל התרופות. תוכן מסריו, סגנון הביטויים, אופן
11
הפצת המסרים, תכיפות ם והפצתם בערוצי הטלגרם, ערוץ היוטיוב ודף פייסבוק, גם לאחר
ההמלצה להרשיעו, כל אלו שונים תכלית שינ וי מהתנהגות הנקבל. בנוסף , שפתו של
דר' אבני תוארה כשפת ביבים והתבטאויותיו היו חסר י תקדים בחומרתן.
ועוד, טען דר' אבני, כי שלילת רישיונו עלולה לפגוע בסיכוייו להיבחר לכנסת. והנה, גם כאן
יש אבחנה ברורה בינו, פעיל פוליטי הפועל להדהוד עמדותיו , לבין הנקבל.
אין כל בסיס עובדתי בטיעוני הקובל, כי "הנקבל גרוע יותר מאריה אבני" וזאת ציטט
מדברי העד דר' קליינר ולא מן ההמלצה.
ב"כ הנקבל מפנה לעש"ע 10/81 הוועד המחוזי של לשכת עוה"ד בתל אביב יפו נ' פלוני ,
פ"ד לו( 3 ) 377 בעניין חובתו של עוה"ד לומר דברים בדרך ראוייה:
"האיך הוא, לשון מנומסת ומאופקת, שיש בה כדי לשמר על כבוד
האומר, על כבוד מי שהדברים נאמרים כלפיו ועל כבוד מקצוע עריכת
הדין".
וכך גם בפסק הדין הד ו חה ערעורו של אבני על החלטת כב' השופט סטרשנוב בע"ב
21, 05, 44156 מיום 20.07.2022 , ובו אבחנה:
"בין הבעת דעה לבין הס ת ה וניהול מסע השמצה כנגד גורמי הרפואה
בכדי להניא את הציבור מלפעול בהתאם לאותה הנחייה. רופא הבוחר
לנהל מסע דלגיטימציה מעין זה, מוציא עצמו מהכלל ונוהג באופן שאינו
הולם רופא מורשה".
ולטענת ב"כ הנקבל, הנקבל עומד באמת מידה זו, הן מהותית והן טכנית, וזו
נקודת המפתח להבנת התיק ולשקול הדעת באשר לאמצעי המשמעת התואם
למידתו.
25 . לטענת ב"כ הנקבל לא נגרע דבר מאמון הציבור ברופאים, אם תשמע דעתו של הנקבל בעניין
חיסוני הילדות, שאיננה תואמת את עמדת משרד הבריאות , וכן, לא תפגע כבודו ורמתו
של מקצוע הרפואה, בגלל פועלו הזניח של הנ קבל.
וזאת בהתייחס לע"א 10979/04 דר' לאור נ' שר הבריאות , פ"ד נט( 6 ) 357 , בעמ' 362 ( 2005 ,)
באשר לשיקול המרכזי בהליכים המשמעתיים.
26 . בסעיפים 47 , 48 ו, 49 בעמ' 9 ו, 20 לסיכומיו מתייחס ב"כ הנקבל להתנהלות משרד
הבריאות באשר לרופאים, אשר יצאו כנגד מדיניותו בעני ין חיסון הקורונה.
12
ייאמר כבר כאן, כי עניינו של תיק זה אינו עוסק במגפת הקורונה ומציאת דרך למנוע
התפשטותה , ולפיכך אין להשוות ה לפרסומים נשוא תיק זה, שעניינו מדיניות חיסונים רבת
שנים המקובלת בארץ ובעולם, וכפי שציינו בהמלצתנו גם בג"צ נתן דעתו על כך.
27 . לטענת ב"כ הנקבל הוחלט בעניין הנקבל על אכיפה ראשונית של הדין המשמעתי, על עניין
הכרוך בהבעת דעה מקצועית של רופא, אשר סמוך ובטוח שנותן דעה נוספת. אין המדובר
באירוע פלילי או מוות שנגרם לפציינט אלא בעניין חופש הביטוי הרפואי
ב"כ הנקבל ממשיך בטיעוניו ומפנה בסעיפים 45 עד 57 עמ' 11 ו, 12 לפסיקה בעניין חופש
הביטוי.
28 . ב"כ הנקבל חוזר על עקרון העל, השתת אמצעי משמעת מידתי, ומשווה את ביטול הרישיון
לפיטורין (ת"א 20, 09, 24338 פלוני נ' הרשת המקומית ( 09.03.2021 ) ומצטט:
"וכך יש לחתור למי דתיות באמצעי המשמעת שיעוצבו בהתאם
למידותיה של העבירה, למאפייניו הקונקרטיים של המקרה ולנסיבותיו
האישיות של הנאשם".
ב"כ הנקבל מפנה להחלטתו של השופט סטרשנוב, אשר אישר הסדר טיעון שנערך עם שני
רופאים, שמהותו התלייה ל, 3 חודשים. גרימת נזק מוחי לילדה ב, ת/ 5 , החל טה מ -
07.2021 בעניינם של דר' עופרי רונן ודר' דניאל דורום וכן, התליית רישיונו של דר' דניאל
דריי למשך חודשיים, לאחר שהורשע בבית משפט השלום בגין עבירות של השמטת הכנסה
במזיד, בכוונה להתחמק ממס.
29 . ב"כ הנקבל מסתייג מהנסיבות לחומרה אותן מציג ב"כ הקובל שכן הן חסרות בסיס
ראייתי , ואינן נובעות מן העדויות אליהן היפנה ב"כ הקובל וכן הוא מסתייג מאזכור אותו
מקרה של מוות בעריסה, שכן הנקבל מבהיר כי מאז 2001 בכלל לא עשה שימוש בטענה זו.
באשר להשתייכותו של הנקבל ל"תנועת ההתנגדות לחיסונים" כפי שמייחס לו הקובל,
טוען ב"כ הנקב ל כי אין כל בסיס ראייתי לטענה זו. הנקבל לא נשאל על כך כלל ולא ברור
מהו אותו צילום מסך, מנין הגיע ויש לפסול ראייה זו . (בג"צ 3233/12 פלוני נ' היועץ
המשפטי לממשלה ( 28.04.2013 ) , בדבר היותה של הוועדה בעלת אופי מעין שיפוטי,
ובהתאם לכך עליה לנהוג באשר להסתמכו ת על ראיות בעניין היות נושא הקובלנה בעיה
עולמית. המסמך בעניינו של רופא בשם וייקפילד משנת 2010 אינו פסק דין ואינו דן בכלל
בעניין , ואילו המסמך האחר, מאפריל 2022, הגוף אינו מוכר, כך גם הוועדה שהקים, ונראה
כי הוא קשור בעיקרו לחיסוני הקורונה . מן הסתם אין המסמך משליך על מסקנתו בעניין
הטכנולוגיה והמדיה החברתית, המגבירות את חוסר האמון ואין לה כל קשר לנקבל.
13
30 . טעון ב"כ הקובל בעניין בצע כסף מעליב. אין חוט מקשר בין ההרשעה בשנת 1993 לבי
עיסוקו בייעוץ החיסונים. זכותו של כל רופא, וכך גם הנקבל, לפתוח פרקטיקה פרטית
ולגב ות כסף ממטופליו, בכוחו להתפרנס ואין לכך כל קשר לבצע כסף ולהתבטאות מסוג
זה.
31 . רצידיביזם:
אין עניינו של הנקבל דומה לעניינו של דר' אבני, אשר הורשע שלוש פעמים במהלך שנתיים.
אין בידי הקובל כל ראייה כי הנקבל ממשיך לפרסם גם לאחר הרשעתו.
32 . אין הקובל מביא פס יקה אשר תומכת בעתירתו לפסול רישיונו של הנקבל וכן לא תחום
ענישה. נסמך הוא על טעון קלוש כי עיקרה של הענישה בא להגן על הציבור מפני השפעתו
הרעה של הנקבל.
33 . ב"כ הקובל מפנה לעניין פולחין בד"מ 02.11.2021 , שם הוטל אמצעי משמע ת י של התראה,
אשר כוללת בתוכה הודעה כי אם הנקבל יעבור עבירה מסו ג אלה המפורט ות בסעיף 41
במהלך 3 השנים הבאות, אזי עליו לקחת בחשבון כי תישקל ענישה של הטלת אמצעי
משמעת של התלייה בת 3 חודשים, בנוסף לכל אמצעי משמעת שיהיו שיוטל ככל שיוטל.
ב"כ הנקבל טוען, כי זה האמצעי הנכון בעניינו של הנקבל ש הינו מידתי, כי מדובר בהרשעה
ראשונה ומשינוי מדיניות האכיפה, כי קיימים שיקולים אישיים, כפי שפורטו לעיל, נכונותו
הברורה להתאים את דרכו המקצועית, עניין השיהוי, התמשכות ההליכים, עצם העובדה
כי נתוני ההתחסנות לא ירדו וזיכויו מעבירת פרסומת.
דיון והמלצה
1 . קראנו בעיון רב והתלבטנו בשאלה, האם להיענות לבקשת ב"כ הנקבל לדחות מועד מתן
ההמלצה בדבר נקיטת האמצעים, כדי לאפשר לנקבל לבוא בדברים עם הקובל ולהגיע
להסכמות , אולם איננו חושבים כי יש מקום להיענות לעתירה זו.
אין להעלות על הדעת כי רופא ירקח תכשירים וימס רם לצריכת המטופל בין בתשלום ובין
שלא בתשלום . עצם העיסוק בהכנת ומסירת תכשירים הומאופתיים עומדת בסתירה
מוחלטת לסעיף 10 לפקודת הרופאים.
ועוד, אין ולו ב רמז הסבר למהות הטיפול של הנקבל , קרי, ייעוץ בעניין היעילות לדחיית
חיסונים, ובדבר החומרים המצויים בחיסונים. עניין זה , כפי שקבענו בהמלצתנו (עמ' 51 ו -
58 ), ה ו א לב ליבו של העניין : ייעוץ, כהומאופת אין איסור לתתו , אך, כאמור, לא כרופא !
כפי שפ ר טנו בהרחבה יעו צים וטיפול ים אלו הם חסרי בסיס מדעי.
ובאשר לביקורת כנגד משרד הבריאות, רופא י ילדים וכיו"ב בעלי תפקידים, ראה ע"ב (י -
ם) 21, 05, 44156 בעניינו של דר' אבני בעמ' 1 :
14
"ביקורת על הנחיות החלטות מערכת הבריאות והעומדים בראשה, היא
ככלל לגיטימית אך זאת עת הדברים נאמרים בלשון מנומסת ומתבססים
על עובדות אמת".
ובהמשך:
"מקום בו בוחר המערער פעם אחר פעם לסטות מהסטנדרט הרפואי
המקובל והמחייב ואף לנסות לגרום לציבור הרחב שלא לפעול בהתאם
לסטנדרטים והמלצות אלו, מוציא עצמו המערער מהכלל ...".
האמת לענייננו היא, אותה אמת הנסמכת על ראיות ויהיה ניסיונו הקליני של הנקבל רב
ככל שיהיה.
וראה לעניין אף את כללי האתיקה, פרק ד' סעיף כז' לעניין "רפואה שאינה נסמכת
ראיות":
" 1 . הרופא יפעל כמיטב יכולתו בקרב הציבור על מנת למנוע תקוות
שווא בדבר "רפואה" אשר אינה נסמכת ראיות ויש בה לעיתים
גם גניבת הדעת והממון.
2 . הרופא יפעל כמיטב יכולתו בקרב הציבור, על מנת להזהיר
מפני הטיפולים הניתנים ב"רפואה" שאינה נסמכת ראיות,
שיש בהם כדי לפגוע בבריאות המטופל".
בנסיבות אלו, לא מצאנו להיענות לעתירה, כאמור.
2 . ועוד, לעניין הסיפא בסיכומיו של ב"כ הנקבל ולעתירה להטיל על הנקבל את אמצעי
המשמעת, כפי שהטילה הוועדה בתיק פולוחין בד"מ 02.11.2021 , כפי שפורט לעיל. דין
עתירה זו להידחות. ראה החלטתו של כב' השופט סטרשנוב בעניין החלטה 22, 03 מיום
. 13.03.2022
בסעיף 8 ... " להמלצה היצירתית של הוועדה, להטיל על הנקבלת התלייה מותנית למשך
שלושה חודשים, תחת הניסוח של עונש התראה, היא אינה מקובלת עלי ואף אינה מבוססת
מבחינה משפטית.
המסקנה המתבקשת הינה, כי בהיעדר אמצעי משמעת של "התלייה מותנית" סעיף 41
לפקודת הרופאים, אין ניתן להטילו יש מאין גם לא תחת הכסות של התראה! "
15
וראוי היה כי החלטה זו של השופט סטרשנוב ת וב א בפנינו ולא רק המלצת הוועדה.
3 . ועתה לגופו שלעניין, מה האמצעי המשמעתי שיש להטיל על הנקבל?
( א ) בבואנו לקבוע את האמצעי המשמעתי שיש להטיל על הנקבל, התעלמנו
מהרשעתו בשנת 1993 , שכן אין ענ יינה דומה לעניין שבפנינו , ויתר על כן, חלפו
כ, 30 שנה מסיום ההליך.
( ב ) ועוד, באשר לוואטסאפ, אותו הציג ב"כ הקובל, אכן איננו יודעים מה מקורו,
מי הכותב ולמי הוא נשלח, וכמובן שאין בכך כדי להעיד על פעילותו של הנקבל
בקרב "ארגוני ומתנגד החיסונים".
כן נוכל לומר, כי ללא קשר לאמור, כיום אין למרצה שליטה על ערוצי
התקשורת, כ פי שטען הנקבל כי לא הוא שהפיץ את קטעי היוטיוב נשוא תיק זה.
על כן, משנאמרים הדברים, הסותרים את האמת המדעית ו את מדיניות משרד
הבריאות באשר לחיסונים ואשר יש בהם פוטנציאל רב של השפעה שלא
להתחסן, מסוכנים ומסכנים הם, ולא ראוי שייאמרו על ידי רופא (להבדיל
מהומאופת, שעליו לא חלה פקודת הרופאים ולא כל לי האתיקה).
(ג) איננו סבורים כי במסגרת חופש הביטוי יש לנקבל, כרופא, זכות להטעות את
מטופליו ולסכן את בריאותם על ידי המלצות שנוגדו ת את המחקר המדעי
והרפואי בעולם, וזאת בעזרת רישיונו ותוארו כרופא. כמובן שלו היה
משמיע דעתו כאדם פרטי או כהומאופת, הרי לא היה עומד לדין, ועל כך עמדנו
בהרחבה בהמלצתנו להרשעה בעמ' 67 סעיף 16 ואילך.
(ד ) הנקבל מאמין אמונה שלמה בתורתו, שהיא פרי ניסיונו הקליני בלבד. הוא הוא
ש ה גה את טבלת המצבים בהם מוזהרים תינוקות מלהתחסן וכן פרסם את דעתו
בעניין החומרים המרכיבים את החיסון. דעתו נחרצת וחורגת באופן ניכר
מהסטנדרט הרפואי המקובל.
השתכנענו כי דבריו אכן גורמים לסיכון הציבור ולצורך כך איננו אמורים להתרשם
מאחוז הילדים המחוסנים בארץ, שכן, די בהתפרצות אחת מן המחלות בגינן
ניתנים החיסונים, כדי ל גרום גם לתמותה . הצורך בחיסון האוכלוסייה מוסכם על
הכל, ודי אם נחזור על דברי הנקבל עצמו, כי הוא מטפל באלפי ילדים ורק
כ, 30%, 20 מכלל המתייעצים עמו בסופו של דבר מתחסנים!
קרי, אלפי ילדים אינם מתחסנים ו אלו רק מאלה להם מייעץ הנקבל.
16
(ה) עניינו של הנקבל שונה מעניינו של דר' אבני, הן בדרך בה הוא נוהג. אין בדבריו
שיסוי, בזוי והתבטאויות מסוג אלו של ד ר' אבני. אין זו הפעם השלישית בה עומד
בפני ועדת משמעת. כמו כן, הנקבל לא עבר עבירות נוספות, בהן הורשע דר' אבני.
מאידך, הנקבל משמ יע תורה סדורה, שהינה פרי עטו וניסיונו הקליני בהרצאות,
בייעוץ וכיו"ב , ואין ספק, כפי שכבר אמרנו, כי הדברים מחלחלים ואולי מוצאים
אוזן קשבת יותר מדיבורו הגס והתבטאויותיו הבזויות של דר' אבני.
כך או כך, אין להקיש מן האמצעי המשמעתי שהוטל על דר' אבני על האמצעי
המשפטי שיוטל על הנקבל, אשר אמנם הוזהר על ידי משרד הבריאות כמה וכמה
פעמים, אך זו לו לראשונה שעומד בפני הוועדה ומביע רצון לשתף פעולה עם משרד
הבריאות.
כן נפנה לפסק דין בעניינו של דר' אבני, לעמ' 7 סעיף 25 , דברים היפים גם לענייננו
והם עומדים בפנינו עת ניתן המלצתי נו:
"... מקצוע הרפואה כמקצועות חופשיים נוספים, אשר העיסוק
בהם טעון רישיון מאת המדינה, דרש עמידה בסטנדרטים וכללים
הנקבעים מעת לעת, הן באשר לעצם קבלת הרישיון והן באשר
להמשך ההחזקה בו".
ובהמשך, בסעיף 27 , באשר לביקורת על משרד הבריאות:
"ביקורת על הנחיות והחלטות מערכת הבריאות והעומדים
בראשה, היא ככלל לגיטימית, אך זאת עת הדברים נאמרים
בלשון מנומקת ומתבססים על עובדות אמת ... ולא כלי
להכפשות". (ההדגשה שלי)
ספק אם אמירותיו של הנקבל עונ ות להגדרת הנימוס:
"הנחיות ה ר"י לא מרשימ ו ת במחקרים, אנשים בדרך כלל לא
יודעים איך לעשות מחקר" (עמ' 67 להמלצתנו).
ועוד התבטאויות נוספות בדבר חוסר הידע של רופאים ורופאי ילדים בעניין
החיסונים, אלו בוודאי אינם משמשים "מנוף לשיפור תפקודו של הגורם המבקר"
(אבנ י , סע י ף 27 .) ובהחלט יש בהם אלמנט של זלזול ו הכפשה.
ונפנה לעוד פיסקה, אשר יש בה כדי להמחיש את פעילותו של הנקבל, בפסה"ד של
אבני סעיף 28 :
17
"למערער תובנות ודעות משלו באשר לאופן הטיפול הראוי ...
אכן בידי המערער להחזיק בדעותיו. אך מקום בו הוא מעניק
שירות רפואי, אשר בהתאם להוראות סעיף 13 א לפקודה אך
בידי רופא מורשה להעניקו, אין הוא חופשי עוד לממש את
דעותיו, תוך הטעיית ציבור מטופליו, העלול לסבור שמ פאת
ה יות המערער רופא מורשה, הוא אף מעניק טיפול רפואי
בהתאם לסטנדרט הרפואה המקובל.
ככל שמעוניין המערער להעניק טיפול שאינו רפואי, כדוגמת
טיפול הומאופתי או נטרופתי, אשר אינו דורש רישיון, בידיו
לעשות כן, אך לא בדרך של הצגת הטיפול הניתן כטיפול רפואי.
ולמעשה, בע ניינו היעדר טיפול רפואי, תוך הצגת מצג כי
עסקינן בהחלטה העומדת בגדרי הסטנדרט הרפואי המקובל".
ועוד מתוך סעיף 32 :
"מקום בו נקבע סטנדרט מקצועי או המלצה ברורה הנוגעת
לתחום עיסוק הטעון רישיון, פעולת בעל רישיון כדי להטעות
את הציבור שלא לנהוג בהתאם לאותו סטנדרט או המלצה
מובילה למסקנה כי אין מקום שיחזיק ברישיון, כל עוד ממשיך
הוא בדרכו".
(ו) ועתה לנסיבותיו האישיות של הנקבל:
הנקבל בן 68 , בעל עיסוקים פעילים בתחום הרפואה ומבקש להמשיך בכך. ההליך
פגע בנקבל ובמשפחתו, לא רק בסטיגמה שבעצם הגשת הקובלנה, אלא במתח
הנמשך למעלה מ, 5.5 שנים, החל משיחות הבירור בדצמבר 2018 ועד ימים אלו
ממש.
הנקבל עבר שני צינתורים והכנסת תומכים לפני שנה ורבע, עקב הרעה במצב מחלת
הלב שלו ועוד צינתור ביוני ש"ז. שנתו נפגעה בשנתיים ה אחרונות וכך גם מצב רוחו
ולכך יש השלכה ברורה על בריאותו ותפקודו הכללי.
הנקבל, שילם בבריאותו הפיזית והנפשית כתוצאה מההליך אותו עבר. התליית
רישיונו ת רתיע מטופלים מלהגיע אליו, וכן תפגע עבודתו כרופא הנותן שירותים
בהומאופתיה במסגרת קופת חולים מאוחדת ו כרופא המלווה סדנאות לענייני
סכרת בקיבוץ אלומות.
(ז) עוד יש לציין ולקחת במכלול שיקולינו את התנהגות רשויות אכיפת החוק, משרד
הבריאות בענייננו, כפי שפרטנו בעמ' 65 בהמלצתנו . מכתב הבירור הראשון שנשלח
18
לנקבל לפני כ, 6.5 שנים ב, 17.02.2016 והקובלנה הוגשה כ, 4 שנים לאחר מועד
זה.
יחד עם הנקבל זומנו עוד 7 רופאים, כאשר רק כנגד הנקבל הוגשה קובלנה.
לגבי רופא נוסף הודיענו ב"כ הקובל כי " לא היה זמן להגיש הקובלנה " ( כך ולא
אחרת, בעבור 5 שנים ) ! שישה רופאים נוספים הודיעו בתום הבירור, כי לא יע סקו
עוד בייעוץ למתן חיסונים.
כפי שקבענו בהמלצתנו, זו אכיפה ראשונית ואין ספק שהתנהלות המשרד אינה
עומדת בשום קריטריון של אכיפה אל מול תופעה אשר, לדברי המומחים מטעם
המשרד בהם נתנו אמון מלא, מחייב פעילות אינטנסיבית מיידית ושוויונית .
ובעניין זה נפנה לקביע ת בית משפט בע"א 2595/96 דר' אהרון מוסקונה נ. משרד
הבריאות ( 1996 ), שם הקל בית המשפט על העונש המשמעתי, נוכח העובדה שחלפו
12 שנים בין האירועים ,ראה ציטוט בסעיף 22 לעיל.
בהיותה של האכיפה ראשונית, אין הנקבל יכול לטעון להגנה מן הצדק שתביא
ל ביטול הקובלנה. אולם, בהחלט יש מקום להתחשב בדבר לעניין העונש (רע"פ
302/17 הלנה שרעבי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה קריות ( 2017 .))
ובאשר לעקרון המנחה אותנו בהטלת אמצעי משמעתי, ראה פסק הדין ע"א
1079/04 דר' ליביו יאיר נ' שר הבריאות , המדגיש כי השיקול המרכזי בהליכים
המשמעתיים "הי נו השיקול של הגנה על האינטרס שיש לציבור בשמירה על
ר מ תו וכבודו של מקצוע הרפואה ועל אמון הציבור ברופאים ..." . ועל כן השיקול
המרכזי הוא זה , ואילו השיקולים הספציפיים הנוגעים לעבריין המשמעת, העומד
בפניו, הם עניין משני ב ש י ק ו ל אם בכלל (עמ' 362 .)
וע"א 50/91 דר' אדגר סבין נ' שר הבריאות , העומד על הסכנה הנשקפת לציבור
מהישנות מעשיו של הרופא, וכן, בין יתר האינטרסים, החשיבות של הרתעה כללית
לשם שמירה על כבוד המקצוע ואמון הציבור במקצוע. בפסק הדין יש הפנייה
לפסקי דין נוספים המתייחסים לאינטרסים הנ"ל (ע "א 77/88 ( 1 ) הרתעה כ ל לית,
בעמ' 80 ; ע"א 152942/90 בעמ' 353 ; ע"א 580/85 פישמן נ' מדינת ישרא ל ( 6 ) בעמ'
615 ; ואת אמון הציבור במקצוע (ע"א 3786/10 ברון נ' שר הבריאות ( 7 .))
6 . כאמור, מטרת הדין המשמעתי היא בעיקר הצורך להרתיע ולשמור על אמון הציבור.
הועדה רוצה להביע את מורת רוחה על ה תנהלות רשויות האכיפה באופן כללי, קרי היעדר
אכיפה במקרים רבים, ובמקרים אחרים, אכיפה "איטית" ולעיתים רשלנית.
במקרה הנוכחי השיהוי הרב בהגשת הקובלנה, הודעתו של הנקבל באשר ל רצונו לשתף
פעולה עם משרד הבריאות להגעה להבנות, עומדים מול העברות בהם המלצנו להרשיע את
הנקבל, והתנהגותו אשר נמשכת מ זה שנים, על אף א זהרות משרד הבריאות.
19
בנוסף, כפי שחזר ואמר הנקבל בעדותו , הוא לא יחדל מלייעץ בנושא החיסונים אל א אם
בית משפט יורה לו לעשות כן וכי רישיון הרפואה משמש אותו למעשה לעודד פניה אליו.
"הם חושבים שאני מבין ברפואה, כי אני רופא, עוזר להם לבוא
למישהו שהוא לא רק הומאופת" (פרוטוקול מיום 14.09.2021 עמ' 107
שורה 20 .)
ולמע ש ה, כדברי הנקבל , הוא אינו עוסק ברפואה מזה עשרות שנים, אלא בהומאופתיה .
בנסיבות אלו ובהילק ח כלל השיקולים בחשבון , לא נוכל שלא להמליץ להטיל על הנקבל
אמצעי משמעת של התלייה, ויודגש כי אין דינו של אמצעי זה כדין פיטורין וגדיעת לחמו
של הנקבל. הנקבל יכול להמשיך בעיסוקו כהומאופת וככל שירצה, יוכל ליצור קשר עם
משרד הבריאות להגיע להסכמות ולפעול להשבת רישיונו.
סוף דבר, הננו ממליצים להתלות את רישיון הרפואה של הנקבל ד"ר רוזנטל לתקופה של שנה אחת .
ניתנה היום .8.2022 9 2
______________________ _________________ ___________________
פרופ' יוסף אלידן ד"ר יוסי בר, יו"ר עו"ד לי נד ה שפיר,
נציג הסתדרות הרופאים נציג ה מנ כ"ל נציגת היועץ המשפטי לממשלה
=== החלטת השופט (בדימוס) א. סטרשנוב ===
1
צו לפי סעיף 1 4 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל" ו, 6 197
החלטה 24, 04
בפני:
השופט (בדימוס ) אמנון סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הקובל
ע"י ב"כ התביעה המשמעתית
לב ין:
ד"ר חיים רוזנטל הנקבל
ע"י ב"כ, עו ה"ד א' בומבך
ה ח ל ט ה
העובדות
1 . ד"ר חיים רוזנטל הינו רופא מורשה (להלן, הנקבל או ד"ר רוזנטל ), אשר היה בעלים של מרפאה
ברעננה, בה העניק למטופליו טיפולים רפואיים והומאופתיים (להלן, המרפאה .) בהזדמנויות שונות
ורבות, פרסם הנקבל והציג עובדות וטענות שקריות ומטעות לגבי חיסונים שונים. הנקבל נהג כך במספר
דרכים: הרצאות בפני הציבור וראיונות שהועלו לרשת האינטרנט; פרסום מידע כוזב באתר האינטרנט
שלו; העברת מידע וייעוץ למטופלים במרפאה
הקובלנה
2 . בכתב הק ובלנה , שהוגש נגד הנקבל ביום .20 25.2 ע"י המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ'
איתמר גרוטו , נטען כי בהתנהגותו המפורטת לעיל, גיל ה הנקבל התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה,
גילה רשלנות חמורה במילוי תפקידו כרופא מורשה, והתמיד להפר את הוראות פקודת הרופאים
עבירות לפי סעיפים 1 4 ( 1 ) ( 3 ) ו, ( 4 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל" ו, 6 197 (להלן, הפקודה ) .
בקובלנה נכתב כי הנקבל: "מסר מידע שגוי ומט עה העלול לגרום להפחדת הציבור ולהימנעות
שומעיו מלחסן את עצמם או ילדיהם, דבר העלול להוות סכנה לבריאות הציבור" .
דו"ח ועדת המשמעת הראשון
3 . בעקבות הגשת כתב הקובלנה, התמנתה ועדת משמעת לדו ן בה, בהרכב : דר' יוסי בר, יו"ר, פרופ'
יוסף אלידן ועו"ד לינדה שפיר, חברים. ב דוח שהגישה , החליטה הוועדה להמליץ להרשיע את הנקבל.
2
ל אחר שבחנה את נסיבות המקרה, הן המחמירות והן המקלות, המליצה הוועדה להטיל על הנקבל אמצעי
משמעת של התליית רישיון למשך שנה אחת. ביום 12.9.22 , אישרתי את המלצת הוועדה והטלתי על
הנקבל אמצעי משמעת של התליית רישיון לשנה אחת.
פסיקת בית המשפט
4 . הנקבל ערער לבית המשפט המחוזי, ובית המשפט קיבל חלק י ת את הערעור, וקבע לזכות את הנקבל
מהאישום הרביעי (מתוך ארבעת האישומים שהוגשו נגדו) , שעניינו בכך שהתמיד להפר את הוראות
פקודת הרופאים, עבירה של א הוכחה די הצורך.
5 . בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט גרשון גונטובניק), הורה להשיב את הדיון לוועדת
המשמעת, וזאת " נוכח זיכויו מהאישום הרביעי, הרי שיש לבחון שנית את שאלת הענישה
המשמעתית ". עוד קבע בית המשפט, בזו הלשון:
" מצאתי קשיים בדרך הליכה של הוועדה בבואה להטיל את אמצ עי המשמעת המתאים
וחסר בהנמקה, וזאת ללא קשר לאישום הרביעי. לכן, ראוי שהוועדה תשוב ותבחן את
מכלול השיקולים הרלבנטיים, ותגבש המלצתה להטלת אמצעי המשמעת המתאים".
דוח הוועדה השני
6 . בעקבות החלטת בית המשפט, קיבלה הוועדה סיכומים בכתב מטעם הצדדים, והגישה דין וחשב ון חדש,
בהתאם להנחיות בית המשפט. הוועדה חזרה ושקלה את נסיבותיו החמורות של מעשי הנקבל, בצד
נסיבותיו האישיות, והגיעה למסקנה כי לא תוכל " שלא להמליץ על התליית רישיונו לתקופה
משמעותית". בדוח החדש שהגישה ביום 3.4.24 , הגיעה הוועדה למסקנה, ולפיה:
"לאור משך הזמן, מצבו הרפואי, זיכויו מעבירת ההתמדה בהפרת ההוראה, מחד; אך
הצורך להרתיע את האחרים ול ה גנה על ציבור המתחסנים הפוטנציאליים והנזק
הפוטנציאלי בייעוץ אותו נותן הנקבל, מאידך; הננו מטילים על דר' רוזנטל 6 חודשי
התלייה של רישיון הרפואה" ( צ"ל, ממליצים להטיל .)
החלטה
7 . סבורני, כי הוועדה הנכבדה שקלה כראוי את מכלול נסיבות המקרה, תוך שנתנה דעתה מחדש ל מידת
העונש שיש להטיל על הנקבל, בהתאם להנחיות בית המשפט הנכבד. ה מלצת הוועדה לעניין אמצעי
המשמעת, התליית הרישיון למשך שישה חודשים, נראית לי שקולה והולמת, בנסיבות המקרה
והשל כותיו על בריאות הציבור , ולאור ההתוויות שציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו.
אשר על כן, הנני מחליט להתלות את רישיונו של הנקבל, דר' חיים רוזנטל, מלעסוק ברפואה למשך שישה
( 6 ) חודשים, שתחילת ם ביום 7.5.2024 .
ניתן היום .4.24 8 , כ ט אדר ב' תשפ" ד .
י ש להפיץ החלטה ז ו לצדדים, כמקובל .
---------- ------------------------
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס )
=== החלטת בית המשפט המחוזי בערעור ===
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
ל פני כבוד ה שופט גרשון גונטובניק
המערער ד"ר חיים רוזנטל
ע"י ב"כ עו ה "ד אילן בומבך ויריב רונן
אילן בומבך ושות'
נגד
המשיבים 1 . שר הבריאות
2 . המשנה למנכ"ל משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו ה "ד יעל בארי לוזון ורבקה מקלב
פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)
פ סק דין 1
לפניי ערעור לפי סעיף 47 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז, 1976 (להלן: הפקודה או פקודת 2
הרופאים ), המעלה לדיון כמה סוגיות מהותיות בדיני המשמעת, החלים על העוסקים ברפואה. 3
טלו רופא, הפעיל התחום ההומאופתיה. הוא מחזיק בעמדה מקצועית המנוגדת לגישה המקובלת 4
בעולם הרפואה, מתנגד לנוהל החיסונים של משרד הבריאות, וסבור כי חלק מהחיסונים עלולים 5
לפגוע בבריאות ם של מי שייטלו אותם. הוא מפיץ משנה זו בקרב מטופליו ובקרב הציבור הרחב. 6
הוא מבטאה במתן הרצאות , בייעוץ למטופלים, ובפרסומים באתר האינטרנט אותו הוא מפעיל. 7
בנוסף, הוא מפרסם ומוכר תכשירים הנחזים כרפואיים, במרפאתו ובאתר. 8
משרד הבריאות סבור שמעשים אלה עומדים בסתירה להוראות הדין המשמעתי, ושהם עלולים 9
להוביל לפגיעה בבריאות הציבור. על כן, הוא פנה לרופא והורה על הסרת הפרסומים, לצד דרישות 10
נוספות. מכתבים הוחלפו, שיחות הבהרה נערכו, וקובלנה משמעתית הוגשה. בסופו של הליך, הרופא 11
הורשע בשלושה מתוך ארבעת האישומים המשמעתיים שבהם הואשם. רישיון הרפואה שלו הותלה 12
למשך שנה. 13
האם בוססה בנסיבות העניין אחריותו המשמעתית של הרופא? על הדין המשמעתי להתחשב, 14
בסוגיה זו , בחופש הביטוי המקצועי של הרופא. דווקא הדעות שלא עולות בקנה אחד עם הגישה 15
המקובלת בעולם הרפואה יכולות לפתחו ולהצעידו קדימה. ומנגד עומד האינטרס הציבורי שבהגנה 16
על הציבור מפני המלצות הניתנות על ידי רופא, למרות שאין ז ה ברור אם הן מוכחות מדעית וברור 17
שהן עומדות בניגוד לגישה הרפואית המקובלת. ועל הפרק סוגיה רבת חשיבות לבריאות הציבור. 18
כיצד יש לערוך את האיזון בין השיקולים המתנגשים בדין המשמעתי פנימה? האם קוים בנסיבות 19
המקרה הליך ראוי , והאם גזר הדין המשמעתי ניתן באופן נאות? 20
1 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
כל אלה ועוד עומדים לבחינה ולדיון. 1
רקע 2
1 . המערער, ד"ר חיים רוזנטל (להלן: המערער או ד"ר רוזנטל ) הוא רופא בעל מרפאה פרטית, 3
שבה הוא מעניק למטופליו טיפולים רפואיים וטיפולים הומאופתים. 4
ההליכים המשמעתיים בעניינו עוסקים בטענות לפיהן הוא פרסם והציג אמירות שקריות 5
ומטעות בקשר לחיסונים. אלה עסקו בסכנות הנובעות מהם; בהטלת ספק ביעילותם; ובמתן 6
המלצות לשימוש בתכשירים הומאופתיים חלף ההתחסנות. מי שנחשף לדבריו אלה היו קהל 7
מטופליו והקהל הרחב. במסגרת ההליכים המשמעתיים הוצגו אמירותיו שפורסמו בשלוש 8
מסגרות: ב, YOUTUBE , באתר המרשת ת (אינטרנט) של ד"ר רוזנטל, ובמסמך שהפיץ במרפאה 9
שלו. כך: 10
א) ביום 9.4.16 פורסמה ב, YOUTUBE הרצאה בה ציין ד"ר רוזנטל כי החיסון הוא 11
" טראומה כימית לגוף האדם ". ועוד הגדיר את החומרים המוזרקים בחיסונים 12
כ" רעלים ". וביום 20.1.16 פורסמה ב, YOUTUBE הרצאה בה ציין כי " רוב החומרים 13
המוזרקים במהלך חיסון הינם רעלים ידועים ועלולים לגרום מחלות "; ביום 25.11.18 14
פורסם ב, YOUTUBE ראיון שקיים עם העיתונאי בן כספית, ששודר בטלוויזיה החינוכית 15
ו ב ערוץ 2 . במסגרת הריאיון הוא אמר כי " בחיסון מוזרקי ם חומרים מזיקים והוא מעורר 16
מחלו ת רדומות...אם יש נה נטייה לאוטיזם אצל הילד, החיסון יעורר אותו " ועוד ציין 17
שם כי ראה אלפים שנפגעו מחיסונים. 18
ב) באתר המרשתת של ד"ר רוזנטל ( medirose.co.il ) הוא פרסם ביחס לחיסונים כי " אין 19
מחלוקת על כך שחומרים אלה מסוכנים ואף רעילים, בעיקר כשהם מוזרקים ישירות 20
לרקמת הגוף. בייחוד גדולה הסכנה מחומרים אלו בתינוקות שאצלם מערכת החיסון 21
ומערכת העצבים עדיין לא התפתחו במלואם, או במקרים של ילדים ובוגרים 'רגישים' 22
או בעלי מערכת חיסונית חלשה ". ועוד צוין שם כי ניתן לצמצם את נזקי החיסונים, 23
ובכלל זה " אין לתת חיסונים לילדים שאינם רגועים, יל דים עם הפרעות שינה, ילדים 24
שיש אלרגיה במשפחתם או ילדים רגישים ." 25
המערער ציין באתר כי מאחר שיש מחלות שאינן קיימות בארץ שנים רבות (דיפתריה, 26
טטנוס ופוליו) אין עוד צורך להתחסן מפניהן. והציע בו מוצרים לרכישה המכונים 27
" חיסונים הומאופתים ." 28
ג) ד"ר רוזנטל הפיץ במרפא ה שלו מסמך שכותרתו " המחלות שמחסנים כנגדם והסיכונים 29
2 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
מהם, למי שלא מתחסן ". הוא התייחס למחלות ולנגיפים שונים וציין כי " רמת הסיכון 1
מהם בישראל היא אפסית ". לכן המליץ למטופליו להימנע מלקבל חיסון למחלות אלה. 2
ועוד התייחס לסיכון הנלווה, לשיטתו, לנטילת חיסונים שונים. 3
2 . התנהלות זו הובילה לחילופי דברים בין ד"ר רוזנטל ובין גורמים שונים במשרד הבריאות, 4
ולהליך המשמעתי שנפתח נגדו. 5
ראשית הדרך מצויה במכתב שנשלח (ביום 7.2.16 ) למערער ממשרד הבריאות (להלן: המשרד 6
או המשיב ), ובפרט מטעם ״הוועדה לבדיקת הטעיית הציבור בפרסומי מוצרי בריא ות, 7
טכנולוגיות רפואיות ומקצועות הרפואה״. במכתב הובהר כי התבטאויותיו של ד״ר רוזנטל 8
בעניין החיסונים מהוות " הפרה של הסטנדרט הרפואי הסביר, הפרה של הנחיות משרד 9
הבריאות, תדריכי החיסונים, ועולה כדי הפרה של כללי האתיקה, והתנהגות שאיננה הולמת 10
רופא על פי הפקודה " (רא ו נספח ת/ 1 תחת נספח 12 לערעור). הוא התבקש אפוא: 11
א ) להסיר את המלצותיו לאי, מתן חיסון; 12
ב ) להוסיף בכל פרסומיו את ההבהרה הבאה: " למען הסר ספק, המידע אינו מיועד להנחות 13
את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה של 14
תרופה כלשהיא. ואין בו תחל יף לייעוץ פרטני או אחר. הכתוב באתר אינו מהווה המלצה 15
רפואית מוסמכת ;" 16
ג ) להודיע למשרד הבריאות מי רקח עבורו את המוצרים המופיעים באתר האינטרנט 17
(ולרבות מרכיבי המוצרים). 18
3 . ביום 10.2.16 , ה תקבל מכתב התגובה מטעם ד"ר רוזנטל. נמסר בו כי הוא תיקן והוסיף את 19
ההבהרות, בהתאם לדרישות לעיל. בנוסף, צוין כי ככל שקיימים עדיין מסמכים שכוללים 20
אמירות שאינן חוקיות או נוגדות באופן ברור את התקנות, הוא יתקנן לפי דרישה מהמשרד 21
(נספח נ/ 3 תחת נספח 13 לערעור). 22
4 . והנה , ביום 28.2.16 נשלח מכתב נוסף מטעם משרד הבריאות (נספח נ/ 4 תחת נספח 13 23
לערעור). במכתב נטען כי לא חל שינוי משמעותי בהתנהלותו של ד"ר רוזנטל; ואין די 24
בפסקאות ההבהרה שנוספו. ד"ר רוזנטל נתבקש עתה להוריד מאתר האינטרנט שלו פרסומים 25
מסוימים; וכן להוסיף את ההבהרה המד ויקת אותה התבקש להוסיף על, ידי המשרד בכל 26
פרסומיו. עוד התבקש שלא לספק למטופליו באופן ישיר תכשירים הומאופתיים, אלא 27
להפנותם לבית מרקחת בצירוף מרשם. המשרד הודיע גם כי עתידה להתקיים שיחת הבהרה 28
בנדון, וזו התקיימה ביום 13.3.16 . 29
3 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
וביום 10.4.16 נשלח מכתב נוסף מטעם מ שרד הבריאות, ובו סיכום של ההליך בעניינו של ד"ר 1
רוזנטל, לרבות שיחת ההבהרה (נספח ת/ 2 תחת נספח 12 לערעור). משרד הבריאות עמד על כך 2
כי ד"ר רוזנטל אכן הסיר פרסום מסוים מהאתר, והוסיף דיסקליימר (הצהרת מסייגת) 3
לפרסומים כפי שנדרש ממנו. אולם, לשיטת המשרד לא חל בפרסומ ים שינוי מהותי. זאת, 4
הואיל וד"ר רוזנטל המשיך להשתמש בתוארו כרופא, באופן שמרוקן מתוכן את ההצהרה. 5
בנוסף, באתר הופיעו פרסומים מסוימים שהמשרד זיהה אותם ככאלה שיש בהם כדי להטעות 6
את הציבור. בסיום המכתב הובהר כי המשך הפרסומים בנוסח הקיים עולה לגדר עבירת 7
משמעת, ומ כאן שעל ד"ר רוזנטל להסדירם. עוד צוין, כי אין לספק למטופלים תכשירים 8
הומאופתיים באופן עצמאי, אלא יש להפנותם לבית המרקחת לשם כך. 9
5 . אציג בשלב זה את פסקאות ההבהרה שנוספו לפרסומיו של ד״ר רוזנטל. זאת לפי הראיות 10
המצורפות תחת "מוצגי הקובל". קרי, המסמכים שהציג משרד הב ריאות בהליך המשמעתי 11
המבססים, לשיטתו, את אחריותו המשמעתית של ד"ר רוזנטל (נספח 12 לערעור): 12
א ) במסמך "המלצות של דר' רוזנטל בנוגע ל"זהירות במתן חיסונים" נכתב: " ההמלצות הן 13
של דר' רוזנטל ואינן בהתאם להנחיות של משרד הבריאות או ארגוני בריאות רשמיים 14
אחרים בעולם, וגם לא של ארגוני רופאי הילדים. ההמלצות מבוססות רק על ניסיונו 15
האישי ואינן מגובות על ידי מחקרים מדעיים " (נספח ת/ 6 ). ההבהרה מובאת בראשית 16
הדברים. 17
ב ) במסמך "הוראות לשימוש בחיסון הומאופתי": " למען הסר ספק המידע אינו מיועד 18
להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה א ו עצה לשימוש או שינוי או 19
הורדה של תרופה כלשהיא. ואין בו תחליף לייעוץ פרטני או אחר. המידע הניתן באתר 20
אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת. המידע המופיע באתר אינו מקובל על משרד 21
הבריאות וכדאי לבדוק אותו גם עם הרופא המטפל. הוא בודאי אינו מהווה המלצה או 22
הכוונה כיצד ל נהוג. המידע מבוסס בעיקר על ניסיון קליני ולא על מחקר רפואי קליני 23
מקובל " (נספח ת/ 7 ). ההבהרה מובאת בסיום הדברים. 24
ג ) במסמך "מדיניות חיסונים" (תחת נספח ת/ 7 ) מצויה אותה ההבהרה המובאת בפסקה ב' 25
לעיל. 26
ד ) במסמך "ניתן לצמצם מאוד את נזקי החיסונים" (תחת נספח ת/ 7 ) מצויה אותה 27
ההבהרה. 28
ה ) במסמך "מדיניות חיסונים" (מסמך נוסף בעל אותו שם) נכתב " : למען הסר ספק המידע 29
4 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
אינו מיועד להנחות את הציבור או לשמש כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי 1
או הורדה של תרופה כלשהיא. ואין בו תחליף לייעוץ רפואי פרטני או אחר. הכתוב באתר 2
אינו מהווה המלצה רפואית מוסמכת. אני בהחלט ממליץ להתייעץ במקביל עם רופא/ת 3
המשפחה או הילדים " (נספח ת/ 8 ). ההבהרה מובאת בסיום הדברים. 4
ו ) במסמך "חיסון נגד חצבת, האם כדאי להתחסן": לא מצורפת הבהרה במסמך שהוגש 5
(נספח ת/ 8 ). נכתב בכתב יד התאריך 13.3.16 , ויש להניח כי זהו המועד שבו הופ ק מסמך 6
זה. 7
ז ) במסמך "הנחיות ללקיחת חיסון הומאופתי לחצבת": " למען הסר ספק וכדי לא להטעות 8
הציבור חשוב לדעת שחיסון הומאופתי לחצבת הנו תכשיר הומאופתי שניתן להשיגו 9
בבתי המרקחת ההומאופתים. החיסון ההומאופתי לחצבת לא נבדק מדעית ולמעשה 10
אינו תרופה על פי הקריטריונים של משרד הבריאות, כמו כל התכשירים 11
ההומאופתים. הניסיון הקליני שלנו עם החיסונים ההומאופתים הוא טוב מאוד. 12
התכשיר מורכב מ, Morbillinum 30C . לעיתים רחוקות, בילדים רגישים, תיתכן 13
תגובה כמו חום או שלשול ואז יש להפסיק את החיסון ההומאופתי ולהתייעץ עם 14
המרפאה. אין לתת א ת החיסון ההומאופתי אם יש חום או מחלה (אפילו קלה) " (נספח 15
ת/ 10 (ב) ). ההבהרה מובאת בראשית הדברים. 16
ח ) במסמך "פירוט ההמלצות ל ' זהי ר ות מיוחדת ' לפני חיסון" נכתב " : לידיעתכם: כל 17
ההמלצות מבוססות על ידע וניסיון רב של דר' חיים רוזנטל שנצברו במשך 35 שנה אך 18
אי נ ן מגובות עדיי ן על ידי מחקרים רפואיים. משרד הבריאות מתייחס לרוב ההמלצות 19
כ'מיתוסים' ואינו מסכים איתן. כדאי לכן להתייעץ גם עם רופא מוסמך כדי לקבל 20
החלטה מאוזנת. בכל מקרה של ספק או אי בהירות יש להתייעץ עם דר' רוזנטל... " 21
(נספח ת/ 10 (ג) ). ההבהרה מובאת בסיום הדברים. 22
ט ) במסמך "טיפת חלב, בגישה הומאופתית וטבעית": מופיעה הבהרה כמו זו שהופיעה 23
בסעיף הקטן הקודם. (נספח ת/ 10 (ד) ). ההבהרה מובאת בסיום הדברים. 24
י ) במסמך "כל מה שעליך לדעת במהלך הטיפול ההומאופתי": לא מצורפת הבהרה. אולם 25
לא ידוע מועד הפקת המסמך. 26
כפי שניתן לראות, בכלל המס מכ ים, למעט בודדים, נוספה הבהר ות מסייגות כאלה ואחרות 27
המראות כי האמור בהם אינו מקובל על משרד הבריאות. 28
5 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
6 . בין לבין חלפו כשנתיים וחצי. 1
7 . ביום 22.11.18 נשלח מכתב נוסף (נספח ת/ 3 (א) תחת נספח 12 לערעור). משרד הבריאות שב 2
והביע עמדתו שפרסומיו של ד"ר רוזנטל מטעים את הצי בור, תוך שהם מסתמכים על היותו 3
רופא. עקב כך הוא הוזמן לשיחת בירור, שהתקיימה ביום 31.12.18 . טרם השיחה, המשרד 4
ביקש מד"ר רוזנטל לקבל לידיו רשימה של המקרים שבהם מטופליו נפגעו מחיסונים; וכן 5
פירוט מלא של תוכניות הטיפול ההומאופתיות המוצעות על ידו למטופלים, תוך מתן 6
אסמכתאות וביסוס מקצועי (נספחים ת/ 3 (ב), (ג) תחת נספח 12 לערעור). מידע זה לא הועבר 7
לידי המשרד. 8
לאחר מכן נשלח (ביום 7.5.19 ) מכתב למשנה למנכ"ל משרד הבריאות, המסכם את ממצאי 9
צוות הבדיקה בעניינו של ד"ר רוזנטל, ושל מספר רופאים נוספים שנקראו גם הם לשיחות 10
בירור בענ ייני חיסונים. בין היתר, הומלץ להעביר את הטיפול בעניינו של ד"ר רוזנטל ליחידת 11
הדין המשמעתי לשם בחינת נקיטת הליכים משמעתיים נגדו ( נספח ת/ 5 תחת נספח 12 12
לערעור). 13
8 . במסגרת הבדיקה המשמעתית הוחלט לבצע " ביקור חקירתי " במרפאה של ד"ר רוזנטל. 14
הביקור נערך ביום 1.9.19 (ראו דו״ח פעולה המצורף כנספח ת/ 9 בנספח 12 לערעור). מר ברק 15
שפירא, עובד משרד הבריאות, התחזה לפציינט והגיע למרפאה לשם "קבלת טיפול". במסגרת 16
הטיפול, קיבל מר שפירא מד"ר רוזנטל מסמך שד"ר רוזנטל היה מחלק למטופליו, וכ ותרו 17
" המחלות שמחסנים כנגדם והסיכונים מהם, למי שלא מתחסן " (להלן: מסמך ההנחיה .) 18
בנוסף, ד"ר רוזנטל מכר למר שפירא תכשיר הומאופתי שמפורסם באתרו, בעלות של 40 ₪ 19
(ראו בעמוד 60 בהמלצות הוועדה המשמעתית, מצורף כנספח 25 לערעור). תקינותו של מהלך 20
חקירתי זה שנויה במחלוק ת בין הצדדים. 21
הקובלנה המשמעתית 22
9 . ביום 21.5.20 הוגשה הקובלנה המשמעית נגד ד"ר רוזנטל (נספח 2 לערעור). כתב הקובלנה 23
מושתת ברובו על ההתבטאויות של ד״ר רוזנטל בנוגע לחיסונים. והוא עוסק גם בסוגיית 24
מכירת התכשירים הרפואיים שהוזכרה לעיל. בכתב הקובלנה פורטו ההרצאות והרא יונות של 25
ד"ר רוזנטל במרשתת בין השנים 2016, 2018 , והפרסומים שפרסם באתר שלו. עוד מצויה בו 26
התייחסות לשיווק המוצרים המכונים "חיסונים הומאופתיים" ולעלון המחולק למבקרים 27
במרפאה. 28
לשיטת הקובלנה הטענות של ד"ר רוזנטל הן מטעות וחסרות בסיס, ועלולות לסכן את בריאות 29
6 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
הצ יבור שעה שהן מעודדות אי, התחסנות. זאת ועוד; ד"ר רוזנטל הציע באתר לרכוש מוצרים 1
שהם "חיסונים הומאופתים" חרף כך שאין כל תימוכין מדעיים ליעילותם, והם אינם 2
נחשבים כלל "חיסון" במשמעותו המקובלת. ואשר למסמך המחולק במרפאה, זה כולל 3
עובדות וטענות שגויות ומטעות לגבי חיסונים, שעלולות לגרום לציבור לחשוש מלהתחסן או 4
לחסן ילדים (המסמך מצורף לכתב הקובלנה). עוד נטען בקובלנה כי ד"ר רוזנטל התעלם 5
מאזהרות משרד הבריאות שנשלחו אליו. 6
10 . נוכח המפורט, נטען בכתב הקובלנה כי ד"ר רוזנטל " גילה רשלנות חמורה במילוי תפקידו 7
כרופא מורשה, התנהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה והתמיד להפר הוראות הפקודה, 8
זאת לפי סעיפים 41 ( 1 ( ,) 3 ) ו, ( 4 ) לפקודה " (בפסקה 37 לכתב הקובלנה, בנספח 2 לערעור). 9
הוראות החיקוק שבהן ד"ר רוזנטל הואשם במסגרת הקובלנה היו כדלהלן: 10
א ) אישום ראשון, תקנה 2 ( 1 )(א) לתקנות הרופאים (פרסומת אסורה), התשס"ח, 2008 11
(להלן: תקנות הרופאים ), בכך שהוא " פרסם מידע שגוי ו/או מטעה, מידע לא נכון או 12
מצג שווא, העלול לגרום להפחדה ולהתנגדות לקבלת חיסונים ובכך לסכן את בריאות 13
הציבור ." 14
ב ) אישום שני, סעיף ד. 7 .ה לכללי האתיקה של הסתדרות הרופאים בישראל, בכך שהוא 15
" פרסם מידע שגוי מבלי שווידא כי המידע המפורסם על ידו הינו נכון וניתן לאימות. 16
היה על הנקבל [ד"ר רוזנטל] להימנע מכל פרסום של מידע שגוי או חלקי המטעה את 17
הציבור וממתן מידע פרסומי המתחזה כאובייקטיבי ." 18
ג ) אישום שלישי, סעיף 10 (א) לפקודת הרופאים, בכך שהוא " שיווק וסיפק למטופלים 19
תמורת כסף תכשירים הומאופטיים ובכך עסק בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול 20
להיווצר ניגוד עניינים בין עיסוקו כרופא מורשה לבין העיסוק האחר ." 21
ד ) אישום רביעי, סעיף 41 ( 4 ) לפקודת הרופאים, בכך שהוא " המשיך את התנהגותו 22
המפורט ת לעיל גם לאחר שהוזהר פעמים רבות בידי משרד הבריאות ". במכתבים 23
ובשימוע הבהיר המשרד לד"ר רוזנטל את המשמעויות המשפטיות, האתיות והמקצועיות 24
של פעילותו, אך לא חל כל שינוי מהותי באופי פעילותו המקצועית ובפרסומיו. 25
ההתנהלות הדיונית במסגרת הקובלנה 26
11 . ועדת המשמעת התכנסה לדון בקובלנה. בראשה עמד ד"ר יוסף ובר (נציג מנכ"ל משרד 27
הבריאות), ושני חבריה הנוספים היו פרופ' יוסף אלידן (מטעם ההסתדרות הרפואית), ועו"ד 28
לינדה שפיר (נציגת היועצת המשפטית לממשלה). הוועדה ניהלה תשעה דיונים בתאריכים: 29
7 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
3.8.20 , 26.10.20 , 0 23.11.2 , 1.3.21 , 18.3.21 , 26.7.21 , 9.8.21 , 14.9.21 , 20.10.21 (נספחים 3, 1
11 לכתב הערעור, בהתאמה). עבודת הוועדה הייתה מקיפה, ויש לשבחה על שהעמיקה בבירור 2
הסוגיות שעל הפרק. 3
12 . עם סיום הדיונים, ביום 17.11.21 הגיש משרד הבריאות, בתפקידו כקובל, את הסיכומים 4
(נספח 14 לע רעור). ד"ר רוזנטל, הנקבל, הגיש את סיכומיו ביום 12.1.22 (נספח 15 לערעור). 5
והנה, ועדת המשמעת מצאה שסיכומי הקובל חלקיים בלבד. נוכח זאת, ומבלי שמי מהצדדים 6
פנה אליה, הורתה הוועדה ביום 16.1.22 כי על הקובל להשלים טיעונו. ד"ר רוזנטל התנגד 7
למהלך, והגיש בקשה לבי טול ההחלטה. משרד הבריאות סבר כי יש לדחות הבקשה ולאפשר 8
לו להשלים הטיעון . מנימוקים של שורת הצדק ובירור האמת בתחום המשמעתי, החליטה 9
הוועדה לדחות את בקשת ד״ר רוזנטל, ואפשרה למשרד הבריאות להשלים את סיכומיו (ראו 10
נספחים 16, 19 לערעור). 11
סיכומי ההשלמה מטעם המשרד הוגש ו ביום 9.2.22 (נספח 20 לערעור). הם חרגו ממכסת 12
העמודים שהוועדה קבעה בהחלטתה כאמור. ד"ר רוזנטל הלין גם על כך, והגיש בקשה 13
להוצאת סיכומי ההשלמה מהתיק. משרד הבריאות התנגד, וגם בקשה זו נדחתה על, ידי 14
הוועדה (נספחים 21, 23 לערעור). 15
ביום 23.2.22 הוגשו סיכומי ההשלמה מ טעם ד"ר רוזנטל (נספח 24 לערעור). בשלב זה, פנתה 16
הוועדה לבחון את הדברים לגופם. 17
המלצות ועדת המשמעת 18
המלצות הוועדה בעניין האחריות המשמעתית 19
13 . ביום 15.3.22 ניתנה המלצת הוועדה בעניין האחריות המשמעתית. הוועדה המליצה לזכות את 20
ד"ר רוזנטל מהאישום הראשון (הנשען על תקנה 2 ( 1 )(א) לתקנות הרופאים); ולהרשיע אותו 21
ביתר האישומים. 22
הוועדה קבעה שד"ר רוזנטל הציג נתונים שגויים בנוגע להרכב החיסונים; ושהוא הפיץ 23
אזהרו ת מטעות, שגויות וחסרות בסיס מדעי בעניינם. כל האמור נעשה שלא לפי הכללים 24
שנקבעו על, ידי ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן: הר״י ) למקרים שבהם רופא " שוחה נגד 25
הזרם " הרפואי המקובל (ראו את ההנחיות האמורות בנספח 10 , תחת נספח 13 לערעור). 26
לדברי הוועדה, ובהתאם להנחיות הר ״י, היה על ד״ר רוזנטל להציג את דעתו בקרב הקהילה 27
הרפואית, בתוך קבוצת הייחוס המקצועית הרלוונטית; ולבסס אותה בין העוסקים במקצוע, 28
8 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
למשל בהרצאות לעמיתים בכנסים רפואיים, ביצוע מחקרים, כתיבת מאמרים ועוד. בנוסף, 1
נדרש ממנו להציג את עצמו ואת תפקידו, תוך שהוא מבהיר תח ת איזה כובע הוא מביע את 2
דעתו, ובייחוד שעמדתו איננה העמדה המקובלת בקהילה הרפואית (עמוד 66 להמלצות 3
הוועדה). 4
14 . בנוגע לאישום הראשון , נקבע כי " אין לייחס לדברי הנקבל, בפני קהל שומעיו, באתרו או במתן 5
הטבלה למטופל, פרסומת. אין משנתו מתמצית רק במסירת נספח א' למטופל, אלא יש 6
לראות את המכלול כולו, הרצאות, יו טיוב, על אף שההרצאות לא הועלו על ידו, דבריו בראיון 7
העיתונאי ואתרו. עם זאת, כל אלו אינם בבחינת פרסומת [...]" (פסקה 10 להמלצות). מכאן 8
נקבע כי אין להרשיע את ד״ר רוזנטל באישום זה, הנשען על תקנות שעניינן " פרסומת א סורה ." 9
בנוגע לאישום השני , נקבע כי " היה על הנקבל להימנע מכל פרסום של מידע שגוי או חלק[י], 10
המטעה את הציבור, כאמור נספח א' לא רק שנותן למטופל, אלא את משנתו מרצה בפני 11
שומעיו, אזהרתו מפני רעל וכיו"ב תופעות המופיעות גם באתר, כאמור נספח א' אך מרכז ... 12
בדף אחד את כלל דעותיו בעניין החיסונים השונים, אשר, כאמור, מובאים בפני הציבור על 13
ידו " (פסקה 11 .) 14
בנוגע לאישום השלישי , נקבע כי הנקבל מכר למטופליו תכשירים הומאופתיים. הוועדה לא 15
התעמקה בשאלה מהו טיבו המדויק של התכשיר הנמכר, אלא הסתפקה בכך שהנקבל אכן 16
פרסם ומכר תכשיר מ סוים, שמטופליו רואים אותו כתרופה (פסקה 12 .) 17
בנוגע לאישום הרביעי , נקבע כי הנקבל המשיך את התנהגותו הנזכרת " גם לאחר שהוזהר 18
פעמים רבות בידי משרד הבריאות " (פסקה 13 ). הוועדה מגוללת בהמלצתה את התפתחות 19
ההליכים, שתוארה לעיל, וקבעה על סמך האמור שמדובר בהפרה חוזרת ו נשנית. 20
בין היתר, הוועדה ציינה כי ד״ר רוזנטל לא הגיב למכתבים שנשלחו אליו ביום 7.2.16 וביום 21
28.2.16 . היא ראתה זאת בחומרה. במכתבים אלה ובנוספים דרש המשרד מד״ר רוזנטל לבצע 22
פעולות מספר, אולם מבחינה מעשית לא חל שינוי מהותי באופי פעילותו ובפרסומיו. לדבריה, 23
" הנוש אים היו ברורים וחד משמעיים, פרסום אודות החומרים המצויים בחיסונים ורשימת 24
האזהרות מפני קבלת חיסון, ובאלו מהנושאים לא חל כל שינוי " (שם). אעיר כבר עתה, כי 25
חומר הראיות מלמד שד״ר רוזנטל דווקא כן השיב למכתבים האמורים. אתייחס לכך בהמשך 26
הדברים כשאדון באישום הרביעי. 27
15 . בהתייחס לחופש הביטוי העומד לד"ר רוזנטל, קבעה הוועדה כי: " לצד זכותו של הנקבל להביע 28
את דעתו המקצועית, אין לו זכות להטעות את מטופליו ולסכן את בריאותם על ידי המלצות 29
שנוגדות את המחקר המדעי והרפואי בעולם וכמסתמך על רישיונו ותוארו כרופא ". הוועדה 30
9 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
הדגישה גם כי " לו היה משמיע דעותיו בהומאופתיה, ללא קשר לרישיונו ותוארו כרופא, הרי 1
לא היה עומד לדין בפנינו " (עמוד 68 ). ועוד נקבע כי קיימת ודאות קרובה לכך שהפרסומים 2
של ד"ר רוזנטל יובילו לפגיעה קשה בשלום הציבור. הציבור מייחס אמון לדברים היוצאים 3
מפיו של רופא, ומכאן שחלה על ר ופאים, וביניהם ד״ר רוזנטל, החובה שלא לפרסם מידע 4
בלתי, אמין, שגוי, ובלתי, מבוסס. אין המדובר אפוא בהגבלת היכולת של הרופאים להביע דעה 5
בעלמא על "מצב החברה" כלשון הוועדה, אלא רק בהגבלה מסוימת שחלה על התבטאויות 6
הקשורות לעניינים רפואיים, שיש בהם כד להשפיע לרעה ע ל בריאות הציבור. 7
הוועדה הוסיפה שככל שד"ר רוזנטל מעוניין להסיר מעליו מגבלות אלה, המוטלות כאמור אך 8
מעצם היותו רופא מורשה, הרי שיוכל לעשות כן אם יוותר על הרישיון לעסוק ברפואה. כך, 9
מטבע הדברים, הוא לא יהיה כפוף יותר לכללי האתיקה של הרופאים (עמוד 70 .) 10
16 . ד"ר רוזנטל העלה במסגרת ההליך המשמעתי גם טענות לאכיפה בררנית. הוא ביסס זאת על 11
כך ששמונה רופאים הוזמנו לבירור במשרד הבריאות בהקשר של התבטאויות בנושא חיסונים. 12
אולם הוא היחיד שהועמד לדין. מבין יתר הרופאים, נמסר שעתיד לעמוד לדין רופא נוסף אחד 13
אך הנושא מתעכב עקב עומס בעבודת המשרד. ומתברר שכל היתר יצאו פטורים בלא כלום. 14
הוועדה קבעה כי אין המדובר באכיפה בררנית, הואיל ועניינו של ד״ר רוזנטל שונה מעניינם 15
של האחרים. זאת, שכן ד"ר רוזנטל הוא היחיד אשר פרסם דברים בלתי, מבוססים מקצועית, 16
ועוד המשיך לעשות כן חרף ה אזהרות מטעם משרד הבריאות. 17
יצוין כי הוועדה ראתה בחומרה מצב דברים בו לא מוגשת קובלנה נגד רופא נוסף מטעמים של 18
עומס. היא סברה שהגם שהדבר מעיד על התרשלות, אין בכך כדי להשפיע על מסקנתה בשאלת 19
האכיפה הבררנית. זאת, משום שמדובר בסדרי קדימויות באכיפה, שמובילים דה, פקטו למצב 20
של א כיפה לא אחידה, אך עדיין לא עולים לגדר אכיפה בררנית (עמוד 71 .) 21
בנוגע לרופא אחר שלא הועמד לדין, פרופ' שיינפלד שאינו נמנה על שמונת הרופאים הנזכרים 22
טען ד"ר רוזנטל לאפליה. גם טענה זו נדחתה. הוועדה סברה כי פרופ' שיינפלד פועל בהתאם 23
להוראות הדין המשמעתי, משום שהוא חוקר, כותב מאמרים, ומתייעץ עם עמיתים בעולם 24
המדעי (עמוד 70 .) 25
17 . בהתייחס לפעולת החקירה בה התחזה עובד המשרד לפציינט (ראו לעיל בפסקה 8 ), הוועדה 26
קבעה שיש לקבל את עדותו של מר שפירא. זאת, הואיל והיא אינה כפופה לדיני הראיות 27
הרגילים, ועליה " לנהוג בדרך הנראית לה הטובה ביותר לעשיית הצדק " (פסקה 27 .) 28
הוועדה הסתמכה במסקנתה זו על פסק הדין בבר"ש 1190/18 ועדת האתיקה המחוזית של 29
10 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
לשכת עוה"ד, מחוז ת"א והמרכז נ' ידיד (פורסם במאגרים; 2019 ) (להלן: עניין ידיד ). בפסק 1
הדין נקבע, בשולי הדברים, כי הלכת יששכרוב (ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי , פ"ד 2
סא( 1 ) 461 ( 2006 )), הקובעת כלל פסילה פסיקתי של ראיות, עניינה במשפט הפלילי. כך, 3
" יישומה בהליכים משמעתיים מעורר שאלות לא פשוטות " (עניין ידיד , בפסקה 23 לפסק 4
הדין של כב' השופט מזוז). 5
18 . לאחר שקילת הדברים והתייחסות לטענות הצדדים, המליצה הוועדה , כאמור, להרשיע את 6
ד"ר רוזנטל בשלושה אישומים מתוך הארבעה שהוגשו נגדו. הוא הורשע אפוא בפרסום מידע 7
שגוי מבלי שווידא כי המידע נכון וניתן לאימות (סעיף ד. 7 .ה. לכללי האתיקה); בכך שעסק 8
באופן שעשוי להוביל לניגוד עניינים עם היותו רופא מורשה (סעיף 10 (א) לפקודה); וב ה פרה 9
חוזרת ונשנית של הוראות ה פקודה (סעיף 41 ( 4 ) לפקודה). 10
המלצות הוועדה בעניין גזר הדין 11
19 . ביום 29.8.22 , התקבלה המלצת הוועדה לעניין נקיטת אמצעי המשמעת (ראו נספח 28 12
לערעור). הוועדה עמדה בהרחבה על טע נות הצדדים לעניין אמצעי המשמעת , ועל נסיבותיו 13
האישיות של ד"ר רוזנטל. היא ציינה כי ד"ר רוזנטל המשיך במעשיו על, אף אזהרות מטעם 14
משרד הבריאות; כי הודיע שלא יחדל מלייעץ בנושא החיסונים, אלא אם בית משפט יורה לו 15
לעשות כן; ושרישיון הרפואה שלו מעודד מטופלים לפנות אליו, למרות שהוא אינו עוסק 16
ברפואה מ זה עשרות שנים, אלא בהומאופתיה. 17
נוכח כך, ראתה הוועדה לנכון להתלות את רישיון הרפואה של ד"ר רוזנטל לתקופה של שנה 18
אחת. זאת, תוך שהובהר לו כי הוא רשאי להמשיך ולעסוק בהומאופתיה ככל שירצה; וכי אם 19
הוא מעוניין, הוא רשאי לפנות למשרד הבריאות לשם הגעה להסכמות לשם הש בת רישיונו 20
במועד המוקדם למועד סיום ההתליה (ראו עמודים 18, 19 להמלצת הוועדה לעניין אמצעי 21
המשמעת, והציטוטים והאסמכתאות שם). 22
20 . כפי שהובהר על, ידי הוועדה, השיקול המרכזי שעמד לנגד עיניה הוא " הגנה על האינטרס שיש 23
לציבור בשמירה על רמתו וכבודו של מקצוע הרפואה ועל אמון הציבור ברופאים " (ראו את 24
הציטוט המלא בע"א 10979/04 ד"ר לאור נ' שר הבריאות , פ"ד נט( 6 ) 357 , 362 ( 2005 ( ) להלן: 25
עניין ד"ר לאור )). לצד שיקול זה, צוין גם כי הדין המשמעתי נועד להרתיע את העוסקים 26
במלאכה, על מנת שיעמדו באמות המידה המצופות מהם. 27
הוועדה התייחסה לעבר המשמעתי של ד"ר רוזנטל ושללה את הרלוונטיות שלו להליך הנוכחי; 28
זאת נוכח הזמן המשמעותי שחלף ממועד אותה הרשעה (כשלושים שנה), ומאחר שעניינה של 29
ההרשעה הקודמת הוא אחר. 30
11 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
החלטת כב' השופט (בדימ') סטרשנוב 1
21 . כב' השופט (בדימ') סטרשנוב הוסמך על, ידי שר הבריאות להוציא צו מכוח סעיף 41 לפקודת 2
הרופאים. נוהל העבודה קובע כי על הוועדה להגיש לידיו את המלצותיה עם סיום ההליך, 3
וההחלטה אם להוציא את הצו נתונה בידו. הוועדה משמשת אפוא כגורם ממליץ, אך המלצה 4
זו משמשת נדבך מרכזי בקבלת ההחלטה, הגם שהיא אינה הפוסקת הסופית בעניין (ע"א 5
3786/90 ד"ר ברון נ' שר הבריאות , פ"ד מו( 1 ) 661 , 671 ( 1992 )(להלן: עניין ד"ר ברון .)) 6
22 . ביום 12.9.22 קיבל כב' השופט (בדימ') סטרשנוב את המלצות הוועדה, הן לעניין הרשעתו 7
החלקית של ד״ר רוזנטל בעבירות המשמעת שיוחסו לו, והן לעניין אמצעי המשמעת שיש 8
להטיל עליו. הוא קבע כי " הוועדה הנכבדה שקלה כראוי את מכלול נסיבות המקרה, 9
התרשמה ישירות מהעדויות ומחומר הראיות, והמלצתה לעניין הרשעת הנקבל במיוחס לו 10
בכתב הקובלנה, מקובלת עליי. גם ההמלצה לעניין אמצעי המשמעת, התלית הרישיון 11
למשך שנה אחת, נראית לי שקולה והולמת, בנס יבות המקרה והשלכותיו על בריאות 12
הציבור " (עמוד 3 להחלטה; נספח 1 לערעור). 13
23 . בתגובה להחלטה האמורה, הגיש בא, כוחו של ד"ר רוזנטל בקשה (בהסכמה) לעיכוב ביצוע של 14
אמצעי המשמעת, עד להגשת הערעור מטעמו. הבקשה התקבלה (ראו נספחים 30, 31 לערעור). 15
הערעור שלפני 16
24 . הערעור שלפני הוגש ביום 20.12.22 , והוא מכוון נגד הכרעת הדין וגזר הדין המשמעתיים. 17
לשיטת המערער לא היה מקום לייחס לו אחריות משמעתית בנסיבות העניין. לחילופין יש 18
לקבוע כי אמצעי המשמעת הראוי הוא נזיפה או התראה; ולחילופי חילופין, יש להתלות את 19
הרישיון לתקופה שאינה עולה על חודש ימים. משרד הבריאות, מנגד, סבור כי יש לדחות את 20
הערעור. 21
התלית רישיון המערער עוכבה עד למתן פסק, הדין בערעור. 22
25 . טענות הצדדים הן רבות. את חלקן אביא להלן, ולחלקן אתייחס גם בהמשך הדברים. בשאר 23
הטענות לא מצאתי צידוק לסטות מהמסקנות אליהן הגעתי. 24
טענות המ ערער 25
26 . המערער מציג טענות במספר מישורים שונים, ניהול ההליך; ההרשעה המשמעתית; ואמצעי 26
המשמעת שהוטל עליו. 27
12 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
27 . אשר לניהול ההליך, נטען שזה נוהל תוך פגיעה ב עיקרי הצדק הטבעי . 1
ראשית , הוועדה גילתה מעורבות פסולה בניהול שלב הסיכומים. הקובל התעלם מטענות 2
המערער וממוצגים רבים. חסר זה עלה בסיכומי המערער כנימוק לזיכויו מהאישומים 3
המשמעתיים. והנה, הוועדה החליטה לאפשר לקובל להשלים טיעון, מבלי שהאחרון ביקש 4
זאת, ומבלי שיש לה סמכות לעשות כן ביוזמת ה. התנהלות דיונית זו משקפת פגם היורד 5
לשורש ההליך. הוועדה משמשת הרי כאורגן מעין, שיפוטי. היא לא יכולה לנקוט בצעדים 6
המסייעים באופן ברור לאחד הצדדים, שכן הדבר פוגע באובייקטיביות שלה. בנוסף, סיכומי 7
ההשלמה של הקובל היו בהיקף של פי ארבעה ממגבלת המקום שהוקצתה לו, ועדיין הוועדה 8
אישרה זאת. כל אלה פגעו בזכות המערער להליך הוגן. 9
שנית , המערער טוען כי נעשה לחובתו שימוש בראיה שהושגה בצורה פסולה ואסורה. כזכור, 10
נשלח למרפאת המערער עובד משרד הבריאות, העד מר ברק שפירא, שהתחזה למטופל. מר 11
שפירא ניסה לדובב אותו, "ולטפוח לו על ה אגו" (פסקה 10 לערעור). לשיטתו, המעשה בוצע 12
תוך פגיעה בזכותו החוקתית לפרטיות; ותוך הפרת חיסיון רופא, מטופל, שעה שהמערער 13
הוקלט על, ידי מר שפירא בעודם יושבים ב"קודש הקודשים של המערער" (שם): בארבע עיניים 14
בחדר הטיפול סגור. 15
המערער מלין על כך שהוועדה קיבלה הראיה מבל י לנמק ולפרט מדוע היא מאמצת אותה, 16
למרות שמדובר בראיה בלתי, כשרה. כדי לעשות זאת כל שעשתה היה להסתמך על הערת אגב 17
שנאמרה בפסיקת בית המשפט העליון. לשיטת המערער, הוועדה הייתה צריכה לדון בשאלת 18
פסלות אמצעי החקירה , ולקבל החלטה מנומקת בשאלת קבילות הראיה. משעה שכך לא 19
נעשה, הרי שנגרם לו עיוות דין. 20
שלישית , המערער טוען כי הוועדה הסתמכה על ראיות ואסמכתאות שונות מבלי שאחד מבעלי 21
הדין ציטט או הגיש אותן. מדובר בארבעה מסמכים: נייר עמדה של ארגון הבריאות העולמי; 22
כתבה באתר החדשות YNET ; ושני פסקי, דין. מסמכים אלה אינם בבחינת "דין" או "ידיעה 23
שיפוטית" שעליהם ניתן להסתמך. נמצא שהוועדה תרה בעצמה אחר ראיות לחובת המערער. 24
זאת, מבלי שניתנה לו האפשרות להתייחס לאותם המסמכים; ובניגוד להלכה לפיה " אין זה 25
מתפקידו של בית המשפט להביא ראיות שבעל, דין לא דאג להביא " (ע"א 9021/10 נעימי נ' 26
אלאב אופנה ב ע"מ , פסקה 9 לפסק הדין של כב' הנשיאה (בדימ') ביניש (פורסם במאגרים; 27
2011 )). עוד נטען כי הוועדה "פספסה" חלקים מהותיים מפסקי, הדין האמורים. 28
מכל מקום, הוועדה התעלמה בקביעותיה מכך שהיקף החיסונים בישראל הוא גבוה במיוחד 29
מעבר לרף שהציב משרד הבריאות ככזה שיוביל לח סינות עדר בציבור הישראלי. נתונים על 30
אודות היקף התחסנות הוצגו בעבר בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 7245/10 עדאלה 31
13 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' משרד הרווחה , פ"ד סו( 2 ) 442 ( 2013 ) 1
(להלן: עניין עדאלה ). הנתונים בפסק, דין זה מלמדים על כך שחלה ע לייה בהיקף ההתחסנות 2
בישראל. ואולם, הוועדה התעלמה מכך וציטטה דווקא קטעים אחרים ממנו. בכך היא 3
החמיצה את האקלים הרפואי שבו פועל המערער, בו קיים שיעור התחסנות גבוה ממילא. 4
28 . אשר להרשעת המערער בא י שומים המשמעתיים, נטען כי הדיונים הרלוונטיים שערכה הוועדה 5
היו צנומים, ואינם מצדיקים את הרשעתו על בסיס שלוש ההוראות העומדות בבסיסם: 6
א ) בנוגע ל סעיף ד. 7 .ה. לכללי האתיקה של הסתדרות הרופאים בישראל , יש לפרש כלל זה 7
כעוסק בפרסומים באמצעי תקשורת. והנה, הוועדה התייחסה רק לפעילות שביצע 8
במרפאתו הפרטית. לכן, מסירת מסמך ההנחיה למטופל במרפאה אינה מקיימת את 9
תנאי הסעיף השונים. לא מדובר בפעילות בעלת תכלית מסחרית כלשהי. היעדרה של 10
פעילות מסחרית הובילה לזיכויו מהאישום הראשון, וכך היה צריך לנהוג גם באישום זה. 11
יתרה מכך; ככל שמעשיו נחשבים בגדר "פרסום" הוועדה כלל לא בחנה אם המערער 12
וידא שהמידע המפורסם על ידו הינו נכון וניתן לאימות, כפי שהסעיף דורש. היא לא 13
עשתה זאת למרות שהיא עמדה על כך שהמערער קורא מאמרים; מלמד; מרצה; כותב 14
ספרים וכדומה. מכאן נובע שהמערער אכן וידא שהמידע נכון וניתן לאי מות, והוועדה לא 15
התייחסה לכך. 16
הוועדה אף סירבה לקבל את בקשת המערער להגיש עשרות רבות של מאמרים מדעיים 17
עליהם הוא נסמך בהליך גיבוש דעתו. מאמרים אלה יכולים היו להעיד על עמידתו בנטל 18
המוטל עליו לבחינת טיעוניו טרם פרסומם (פסקאות 19, 20 לערעור והציטוטים שם). 19
ואולם, ה וועדה קבעה לבסוף שהמערער לא הציג ולו מחקר אחד המבסס את דברי 20
האזהרות אותם פרסם. מדובר, כך נטען, " במשגה מהותי ביותר שנפל בהחלטת 21
הוועדה ." 22
ב ) אשר ל סעיף 10 (א) לפקודת הרופאים , שעוסק בניגוד עניינים, טוען המערער כי הוועדה 23
כלל לא הסבירה מהו ניגוד העניינים שלכאורה מתע ורר בעניינו; והיא אף לא דנה ברכיב 24
ההסתברותי לאפשרות התקיימות ניגוד העניינים. 25
המערער מכר למר שפירא בקבוקון עם מדבקה לבנה, ועליה נכתב " תכשיר ביו, אנרגטי 26
לא תרופה ". מדובר בתכשיר שהמערער מוכר רק למטופליו, ולא מעבר לכך, ומשרד 27
הבריאות רואה בו פלצבו. עוד הדגיש המ ערער, כי הוא לכל היותר מציע למטופליו לרכוש 28
התכשיר כחלק מהטקס הטיפולי, ולא במובן של שיווק המוצר. מכאן שגם יסודות 29
אישום משמעתי זה אינם מתקיימים. 30
14 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
מכל מקום, המערער כלל לא הוזהר בגין כך טרם הגשת הקובלנה, ולכן לא ניתנה לו 1
האפשרות לשנות ממעשיו ולבצע התאמות, כפי שהוכח שאכן עשה בעבר לאחר פניות 2
מטעם משרד הבריאות. 3
ג ) אשר ל סעיף 41 ( 4 ) לפקודת הרופאים , שעוסק בהפרה חוזרת, טוען המערער כי לא הוצגה 4
כל ראיה בעניין זה, המתייחסת למועד המאוחר לשיחת הבירור (שנערכה כאמור ביום 5
31.12.18 ), שניתן ללמוד ממנה כי הוא התמיד להפר את ההוראות שניתנו לו. לפיכך, אי 6
אפשר לטעון שלא חל שינוי מהותי באופי פעילותו המקצועית ובפרסומיו. 7
מעבר לכך, עד לשיחת הבירור חלפו למעלה משנתיים וחצי שבהן המשרד לא פנה 8
למערער. בזמן זה המערער הוסיף לפרסומיו את ההבהרות שנדרשו ממנו, ואף אחד לא 9
פנה אליו בטרוניה שהשינוי אינו עומד בדרישה. כמו כן, שיחת הבירור לא הסתיימה 10
באזהרה מפורשת מצד המשרד. המערער לא התחייב לבצע דבר בסיומה. והנה, בחלוף 11
למעלה משנה לאחר שיחת ההבהרה הוגשה נגדו הקובלנה. 12
זאת ועוד, המערער טוען כי הוועדה כלל לא פירטה אלו הוראות דין הוא שב והפר (ראו 13
בפסקה 36 לערעו ר). כל שנאמר הוא שהמערער התעלם מהאזהרות של משרד הבריאות, 14
אולם אין הדבר נכון שעה שהוא אכן שינה את התנהלותו. 15
29 . מישור נוסף שהמערער מפנה אליו המבט, הוא המישור החוקתי , קרי הזכות לחופש הביטוי. 16
נטען שהרשעתו המשמעתית פוגעת בחופש הביטוי שלו. בהקשר זה הוועדה קבעה כי היא 17
שוכנעה שדברי המערער גורמים לסיכון לציבור, מבלי שנתנה דעתה לכך שהרף הנדרש הוא 18
שהפגיעה הלכאורית תהיה " קשה, רצינית וחמורה "; ורק במקרים שבהם יש " ודאות קרובה " 19
לתוצאה זו. זוהי ההלכה המפורסמת שנקבעה בבג"ץ 73/53 חברת "קול העם" בע"מ נ' שר 20
הפנים , פ"ד ז 871 ( 1953 ) (להלן: עניין קול העם ), והוועדה סטתה ממנה. נטען שמבחינה 21
מעשית הוועדה הטילה איסור כללי על הבעת דעה כלפי מדיניות החיסונים שבה נוקט משרד 22
הבריאות. זאת למרות שהחוק אינו מחייב אדם להתחסן בחיסוני השגרה אותם מציע המשרד. 23
30 . המערער טוען, לחילופין, כי אמצעי המשמעת שהוטל עליו אינו ראוי. הוועדה שגתה בכך שהיא 24
התעלמה מקביעתה שלה לפיה המערער נסמך על ספרות ומאמרים רבים. בנוסף גורמי 25
האכיפה המשמעתית נקטו באכיפה סלקטיבית. כך, פרופ' שיינפלד, שמתנגד גם הוא 26
לחיסונים, לא הועמד לדין כאמור לעיל. בנוסף, הוועדה לא נימקה מדוע היא הח ליטה להתלות 27
את רישיון המערער למשך שנה, ומהו שיקול הדעת שהנחה אותה בקביעת סד זמנים זה. בכך 28
חטאה לחובת ההנמקה המוטלת עליה. 29
בחינת מקרים אחרים הייתה מובילה למסקנה כי יש לנקוט באמצעי משמעת מקל הרבה יותר 30
15 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
נגד המערער (פסקאות 52, 55 לערעור והדוגמאות שם, בראשן זו ש ל ד"ר אבני). המשיב כלל 1
לא הציג דוגמאות אחרות מטעמו על מנת לסתור את מדיניות הענישה ה אמורה. הוועדה שגתה 2
בכך שלא השוו תה בין המקרה הנוכחי ובין מקרים דומים אחרים. המערער מדגיש שהוא כלל 3
לא ביצע מסע השמצה נגד גורמי הרפואה, ושמר על לשון מנומסת וביקורת הגונה, וזאת 4
בניגוד לרופאים אחרים שנענשו באותו אמצעי המשמעת, או כאלה שכלל לא עמדו לדין בגין 5
התבטאויותיהם (פסקאות 58, 61 לערעור). 6
31 . לבסוף, עומד המערער על כך שפעולותיו אינן בעלות השפעה רבה מבחינה מעשית. הן לא יגרמו, 7
למשל, לאנשים להימנע מללכת לרופאים, או מלהקשיב למשרד הברי אות. מכאן שקשה 8
לראות בשיקול כמו שמירה על אמון הציבור ברופאים, ככזה שיש בכוחו להצדיק את אמצעי 9
המשמעת שהוטל עליו. 10
טענות המשיב 11
32 . המשיב סבור שיש לדחות את הערעור. 12
החלטות הגורמים המוסמכים נהנות ממתחם סבירות רחב, ולא נפל כל משגה בהפעלת שיקול 13
דעתם. על כן אין להת ערב בהחלטה על כלל רבדיה. מדובר בענייננו בהחלטה " סבירה ומידתית 14
שהתקבלה על בסיס שיקולים מקצועיים ראויים הן לעניין עצם ההרשעה והן לעניין אמצעי 15
המשמעת שהוטל על המערער " (פסקה 41 לתשובת המשיב). 16
33 . בנסיבות העניין לא נפגעו עיקרי הצדק הטבעי, ולא נפלו פגמים דיונים המצדיקים את 17
התערבות ערכאת הערעור. 18
ראשית , לא נפל פגם ברצון הוועדה לקבל השלמת טיעון מהקובל. זו נועדה לאפשר לוועדה 19
לבצע את עבודתה, כדי לרדת לשורש הסוגיות שגולגלו לפתחה. המערער גם קיבל את הזכות 20
ל הגיב לדברים, ובכך נשמרו זכויותיו המהותיות. ובכלל, הוועדה הרי אינה כפופה לדיני 21
הראיות, והיא אינה מחויבת בסדר דין פרוצדורלי. כך או כך, אין המדובר בפגם היורד לשורש 22
ההליך המביא לביטול ההחלטה. גם אם נפגע אחד מכללי הצדק הטבעי, הרי שיש להתמקד 23
בשאלה האם נגרם עיוות דין כתוצאה מכך, ובענייננו לא נגרם כזה. המערער מלין שסיכומי 24
הקובל חרגו מהמוסכם, אך גם הוא חטא בדבר. 25
שנית , לא נפל פגם בקבלת עדותו של מר שפירא, שנשלח מטעם המשרד למרפאה של המערער. 26
הוועדה דנה בקבילות עדותו בכובד ראש, שקלה הטענות, וקיבלה החלטה מנומקת. 27
ושלישי ת , לא נפל פגם בהסתמכות הוועדה על האסמכתאות אליהן נזקקה מיוזמתה. ההליך 28
16 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
המתנהל ל פני ועדת המשמעת איננו הליך שיפוטי רגיל, כי אם הליך מעין, שיפוטי. תפקידה 1
העיקרי של הוועדה, מבחינה מעשית, הוא לרכז את החומר הרלוונטי לגיבוש המלצתה. בנוגע 2
לנייר עמדה של ארגון הבריאות העולמי, הרי שמדובר ב"ידיעה שיפוטית" לאור העובדה 3
שהוועדה כוללת שני אנשי מקצוע רפואיים; ואשר לידיעה התקשורתית, היא עוסקת בסוגיה 4
מעולם הרפואה, ולכן גם היא מוכרת להם. ובכל הנוגע לפסקי דין, הרי שניתן להזדקק לאלה 5
גם אם הצדדים לא הפנו אליהם. 6
34 . המשיב מוסיף וטוען ש יש לדחות את טענות המערער ביחס להרשעה המשמעתית: 7
א ) אשר ל סעיף ד. 7 .ה. לכללי האתיקה , האיסור מוחל על " פרסום " מידע שגוי, חלקי או 8
מטעה, ולא על פרסומת בעלת תכלית מסחרית, כפי שהמערער מנסה להציג את 9
הדברים. מעבר לכך, מסירת מסמך ההנחיה, כשלעצמה, עולה כדי "פרסום". זאת, 10
בהתאם לפרשנות המצויה בסעיף 34 כד לחוק העונשין, התשל"ז, 1997 , למונח זה. הוועדה 11
אישרה שאין מחלוקת שהמערער הוא אדם משכיל ומלומד. אולם מכאן אין להסיק 12
שהמערער אינו מטעה את ציבור מטופליו במעשיו השונים. 13
מכל מקום, המערער לא פעל בהתאם לנייר העמדה של ההסתדרות הרפואית שעוסק 14
ברופא ה" שוחה נגד הזרם " (רופא המבקש להציג דעות השונות מהדעות המקובלות 15
בעולם הרפואה), והוועדה יחסה לכך משקל נכבד. 16
ב ) אשר ל סעיף 10 (א) לפקודת הרופאים , שעוסק בניגוד עניינים, לא יכולה להיות מחלוקת 17
שמכירת תרופות על, ידי רופא היא פעולה בניגוד עניינים. זאת גם אם לא מדובר באמת 18
בתרופה כהגדרתה לפי משרד הבריאות. הדגש הרלוונטי הוא שהמטופל מתייחס לתכשיר 19
כתרופה. מאחר שכך הדבר בענייננו, כפי שעולה מדברי המערער, הרי ש תנאי הסעיף 20
מתקיימים. המערער גם הוזהר ביחס לסוגיה זו. 21
35 . בנוגע לעניין קול העם , הרי שהטלת האחריות המשמעתית עולה בקנה אחד עם הפסיקה. 22
הקובל הציג ראיות בדבר "וודאות קרובה" לקיומה של סכנה לציבור, שעלולה להיגרם עקב 23
דברי המערער. הוועדה דנה והתייחסה בכובד ראש להגבלת חופש הביטוי של המערער, תוך 24
שהזכירה שעומדים על הפרק גם ערכים חשובים אחרים, ובפרט ערך החיים ואינטרס בריאות 25
הציבור. 26
36 . לבסוף, התייחס המשיב לטענות המערער בנוגע לאמצעי המשמעת. 27
לשיטתו, הוועדה ערכה בחינה עניינית ומנומקת של טענות הצדדים בשאלת הענישה 28
המשמעתית. היא ל קחה בחשבון את העובדה שהמערער יכול להמשיך לעבוד בזמן זה 29
17 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
בהומאופתיה. הוועדה גם נתנה דעתה לכך שהמערער מסוכן לציבור, משום שהוא נתפס כרופא 1
מקצועי, זאת בשונה מד"ר אבני שהשומע אותו מעלה ספקות בנוגע לתוכן דבריו "נוכח סגנונו 2
הבוטה". מכאן שהתלית רישיון המערער למשך ש נה אחת הינה שקולה והולמת, כפי שגם קבע 3
כב' השופט (בדימ') סטרשנוב. 4
הדיון בערעורים והשלמת הטיעון 5
37 . הצדדים השלימו טיעונם בדיון שנערך לפניי ביום 15.6.2023 . בין השאר הם התבקשו להציג 6
את עמדתם ביחס לפעולת החקירה של התחזות לפציינט, והשלכות עניין ידיד על המקרה 7
הנוכחי. המערער טען שהוועדה לא קיימה דיון בשאלה האם פעולת החקירה נעשתה תוך 8
חריגה מסמכות, ואמצה את דבריו של מר שפירא כפשוטם. המשיב טען מנגד כי אין לפסול 9
את עדות מר שפירא ואת הראיות שנאספו במהלכה. מדובר בראיות מנהליות, שאינן כפופות 10
לרף הפלילי ולדינ י הראיות בתחום זה. מעבר לכך, קיימות ראיות למכביר כדי לבסס את 11
אחריותו המשמעתית של המערער גם מבלי לקבלן. 12
המערער הוסיף ו טען שהוא פעל לפי ההנחיות בעניין רופא ה"שוחה נגד הזרם"; שהוא פעל גם 13
בהתאם לדרישות משרד הבריאות, ושהיה מוכן לבצע כל תיקון, ככל שיתבקש. בנוסף, המשיב 14
התעלם מטענותיו בסוגיית הרשעתו בסעיף האישום הרביעי, לפיו המערער התמיד להפר את 15
הוראות הפקודה. אין ראיות המוכיחות זאת, ואף המשיב לא נתן דעתו לסוגיה. אשר לשאלת 16
אמצעי המשמעת, המערער שב וחזר על כך שהנמקת הוועדה בעניין הינה חלקית וחסרה. לא 17
נערך דיון השוואת י למקרים דומים אחרים; ולא הוסברו הנימוקים שהוביל את הוועדה 18
להמלצתה. 19
בהתייחס להרשעה באישום הרביעי, המשיב טען כי עמדת המערער אינה נכונה. זאת, הואיל 20
והמכתבים שנשלחו אליו מטעם משרד הבריאות מלמדים לבדם על ההפרה החוזרת ונשנית 21
של הוראות הדין על, ידו. בין היתר, ני תן לראות זאת באתר האינטרנט של המערער, שגם בשלב 22
מאוחר יותר אפשר היה למצוא בו אמירות שאינן מסויגות בנוגע לחיסונים. וכן, הדגיש המשיב 23
כי הוא נתן דעתו לטענות בעניין זה בהליך שלפניי, שכן הוא פירט בהרחבה את השתלשלות 24
האירועים בפתח תשובתו לערעור. 25
38 . עד כאן הפרוזדור ו מכאן לטרקלין. 26
דיון והכרעה 27
39 . הערעור הנוכחי מופנה נגד החלטת כב' השופט (בדימ') סטרשנוב, שפעל מכוח סעיף 47 לפקודת 28
הרופאים. החלטה זו אימצה באופן מלא את המלצות ועדת המשמעת. על כן, תשומת הלב 29
18 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
תוקדש לבחינת עבודתה של הוועדה. גם הצדדים מיקדו טענותיהם בכך. 1
כמה מישורים עומדים לדיון ובכולם שאלות כבדות משקל. ב מישור ההליך יש לבחון האם 2
היה מקום שהוועדה תיזום השלמת טיעון מצד הקובל, במקום בו, לטעמה, טיעון זה לא היה 3
מספק; האם היה מקום לשלוח, במסגרת החקירה המשמעתית, את עובד משרד הבריאות 4
שיתחזה למטופל, או שמא קמה בכך חריגה מסמכו ת; והאם נפל פגם בהישענות הוועדה על 5
אסמכתאות שהצדדים לא הפנו אליהן. 6
במישור האחריות המשמעתית , יש לבחון האם נעשה איזון נאות בין חופש הביטוי והדעה של 7
הרופא ובין האינטרסים הציבוריים הנוגדים, והאם בוססו יסודות העבירות המשמעתיות 8
שיוחסו לו. ובמישור אמצעי המשמעת יש לבדוק האם נפל פגם בהמלצת הוועדה להתלות את 9
רישיון הרופא של המערער לשנה. 10
40 . בטרם אדרש לכל אלה אקדים ואעמוד על מידת הריסון שעל בית המשפט, היושב כערכאת 11
ערעור על גורמי המשמעת, לנקוט בה. עוצמת הריסון יכולה להשתנות בהתאם לסוג השאלה 12
העומדת על הפרק. התווית הדין המשמעתי מסורה לגורמים המשמעתיים, וביחס אליה על 13
בית המשפט, המפעיל ביקורת שיפוטית, לנהוג בהנסגת דעת ( deference ). יחד עם זאת 14
שכמדובר בפרשנות של הוראות חוק, ובשמירה על זכויות אדם, אין להפעיל הנסגה שכזו, והוא 15
הדין כשעל הפרק טענות ביחס להוגנות ההליך. 16
41 . אקדים אחרי ת לראשית ואציין כי לא מצאתי לקבל את טענות המערער ביחס להוגנות ההליך. 17
וכמו כן לא מצאתי להתערב בהטלת אחריות משמעתית עליו בגין האישום השני (פרסום דעות 18
בעניין החיסונים באופן לא נאות), והשלישי (פרסום ומכירת תכשיר שמטופליו רואים בו 19
כתרופה). לעומת זאת מצאתי שלא ה יה מקום להרשיעו באישום הרביעי (התמדה בהפרת 20
הוראות הפקודה). על רקע זה, ולאור קשיים נוספים באופן בו הוטל עליו אמצעי המשמעת, 21
החלטתי להחזיר את עניינו של ד"ר רוזנטל לבירור נוסף בוועדת המשמעת ביחס לשאלת 22
אמצעי המשמעת הראוי שיש להטיל על יו . 23
מכאן שדין הערעור להתקבל בחלקו. 24
הפעלת סמכויות המשמעת והביקורת השיפוטית עליה, מבט כללי 25
42 . נקודת המוצא לדיון מצויה בפקודת הרופאים. סעיף 41 לפקודה, שהוזכר בראשית הדברים, 26
קובע את סמכויות שר הבריאות בתחום המשמעתי: 27
41 . סמכויות השר 28
19 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
ראה השר, על יסוד קובלנה של המנהל או של אדם שנפגע, כי רופא 1
מורשה עשה אחת מאלה, רשאי הוא, בצו חתום בידו, לבטל את 2
הרשיון של הרופא או להורות שהרשיון יותלה לתקופה שקבע בצו, 3
או לתת לרופא נזיפה או התראה: 4
( 1 ) נהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה; 5
6 ]...[
( 3 ) גילה חוסר יכולת או רשלנות חמורה במילוי תפקיד יו כרופא 7
מורשה; 8
( 4 ) התמיד להפר הוראות פקודה זו; 9
10 . ]...[
שר הבריאות הוא הגורם המוסמך לנקוט באמצעי משמעת נגד רופאים (רע"א 2242/18 משרד 11
הבריאות נ' ד"ר מאיר (פורסם במאגרים; 2018 בפסקה 12 לפסק הדין של כב' השופט מזוז); 12
ראו גם: אמנון כרמי בריאות ומשפט 736 (מוחמד ס. ותד עורך, מהדורה שנייה 2013 ) (להלן: 13
כרמי בריאות ומשפט )). כזכור, סמכויות השר מכוח סעיף זה הואצלו לכב' השופט (בדימ') 14
סטרשנוב, והוא נכנס בנעלי ו. 15
השר נשען, במידה רבה, על המלצות ועדת המשמעת ועל עבודתה המקצועית. היא כלי המשמש 16
לעזרתו. הוועדה מרכזת את כלל החומר הרלוונטי, מגבשת את הראיות, שומעת את הנקבל 17
ואת יתר העדים, ולבסוף מביעה דעתה בנוגע למסקנות הנראות לה בנסיבות העניין (סעיף 44 18
לפקודת הרופאים; ע"א 693/90 4 ד"ר סוסאן נ' שר הבריאות , פ"ד מו( 1 ) 309 , 313 ( 1991 ;) 19
כרמי בריאות ומשפט , בעמוד 741 ). מדובר אפוא ב" [ו]ועדה בעלת אופי מעין שיפוטי, 20
והמלצתה משמשת נדבך מרכזי בקבלת ההחלטה של השר, הגם שבסיום תפקידה נדרשת 21
היא להגיש המלצותיה לשר הבריאות בקשר להמשך הטיפול ואי נה הפוסקת הסופית 22
הפורמאלית בסכסוך " (עניין ברון , בעמוד 671 והאסמכתאות שם). מכאן שלהמלצותיה משקל 23
נכבד. 24
43 . גורם נוסף שיש לקחת בחשבון הוא בית המשפט המחוזי, היושב כערכאת ערעור על החלטות 25
גורמי המשמעת. סעיף 47 לפקודת הרופאים קובע כי: 26
47 . ערעור על פי צו לפי סעיף 41 27
הנפגע מצו לפי סעיף 41 רשאי לערער עליו לפני בית המשפט המחוזי 28
תוך שלושה חודשים מהיום שקיבל הודעה על מתן הצו. 29
20 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
כיצד על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו במסגרת דיון בערעור על החלטות גורמי 1
המשמעת? זוהי שאלה נכבדה. עמדתי על כך כמה פעמים בעבר, ואחזור על הדברים בקצ רה 2
לשם הנוחות. 3
ועדת המשמעת לרופאים, ככל ועדת משמעת, מורכבת מאנשי מקצוע מהתחום הרלוונטי, בעלי 4
מומחיות ומקצועיות. האחריות המשמעתית של רופאים כרוכה בטבורה בהבנה של עולם 5
המעשה הרפואי, על הדילמות האתיות שהוא מעורר. מכאן שיש לראות בוועדה כבגורם בעל 6
מומחיות, ולכ ן נקודת המוצא בהפעלת הביקורת השיפוטית צריכה לשקף זהירות וריסון. כב' 7
השופט שטיין עמד על כך בבר"ש 2388/22 שאהין נ' עיריית חיפה , בפסקה 36 לפסק דינו 8
(פורסם במאגרים; 2022 ) (להלן: עניין עיריית חיפה ), באומרו כי: 9
מטבע הדברים, התערבותו של בית משפט מחוזי בהחלטותיו של בית 10
הדין, אלו שעניינן עבירות משמעות, ואלו שעניינן אמצעי משמעת 11
היא מצומצמת ביותר. התערבות כאמור שמורה למקרים קיצוניים 12
בהם בית הדין פועל מחוץ לסמכות או בניגוד לדין, שוקל שיקולים 13
שלא ממין העניין, מתעלם מראיות מהותיות שבכוחן להכריע את 14
הכף לכאן או לכאן, מ פר את כללי הצדק הטבעי, או מטיל על העובד 15
אמצעי משמעת אשר חורג ממתחם הסבירות, קרי: אמצעי משמעת 16
ששום בית דין סביר לא היה גוזר על אותו עובד בנסיבות העניין . 17
גורמי המשמעת הם שנדרשים ליצוק את התוכן לנורמות המשמעתיות המונהגות על, ידם. על 18
בתי המשפט, הבוחנים את שיקו ל דעתם במסגרת הביקורת השיפוטית, לנהוג בזהירות 19
המתבקשת (ראו בפסקה 16 לפסק דיני בעש"א (מחוזי ת"א) 20, 02, 67513 משרד העבודה 20
הרווחה והשירותים החברתיים נ' מרעי (פורסם במאגרים; 2020 .)) 21
מכאן שהביקורת השיפוטית של ערכאת הערעור צריכה לשקף, בתחום זה, הנסגה, שיפוטית 22
( deference ) (להרחבה בעניין זה, ראו: גרשון גונטובניק "ביקורת שיפוטית על שיקול הדעת של 23
רשויות ציבוריות: אמות מידה שונות של "הנסגה שיפוטית" ( deference ") ספר עדנה ארבל 24
489 (שלי אביב ייעני, דורית ביניש, אריאל בנדור, הדר דנציג, רוזנברג, וקרן מילר עורכים, 25
2022 כ .)) ב' השופט שטיין סבור כי המונח המדויק יותר לגישה זו הינו " נסמכות " ולא הנסגה, 26
שיפוטית (עניין עיריית חיפה , בפסקה 42 לפסק דינו). כך או כך, על עצם התפיסה העקרונית 27
בדבר היקף ודרך ההתערבות השיפוטית של ערכאת הערעור, שהוצגה לעיל, אין חולק. 28
44 . ועדיין, אין להתעלם גם מכך ששיקול דעתם של גורמי המשמעת כפוף לביקורת שיפוטית. הגם 29
שעלינו לנקוט בהנסגה, שיפוטית, אין המדובר באי, שפיטות (לדיון כללי ראו: גרשון גונטובניק 30
"מחשבות על שפיטות, על ביקורת שיפוטית ועל החשש מטעויות מוסדיות" ספר אליהו מצא 31
21 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
219 (אהרן ברק, אילה פרוקצ'יה, שרון חנס ו רענן גלעדי עורכים, 2015 )). הביקורת השיפוטית 1
אינה דומה לזו של בית משפט הבוחן הדברים בעתירה, בה הוא משקיף על הדברים מנקודת 2
מבט חיצונית. המחוקק מצא לנכון לקיים זיקה דיונית בין גורמי המשמעת ובין בית המשפט 3
בדמות זכות ערעור . גם לכך יש משמעות. 4
במלאכת הביקורת ה שיפוטית בתחום זה (כמו גם בתחומים אחרים), יש לנקוט בדרגות 5
משתנות של ריסון שיפוטי. זאת, בהתאם לסוגיה שעומדת על הפרק, ולכשירות המוסדית 6
הנשקפת ממנה. ישנן דילמות שבהן הכשירות המוסדית העדיפה היא של ועדת המשמעת; 7
ואילו במקרים אחרים ידו של בית המשפט על העליונה. מכא ן שדרגת הריסון השיפוטי אינה 8
אחידה בכל מקרה ומקרה. היא נגזרת רלוונטית של הסוגיה שעומדת לדיון והכרעה (בש"א 9
(מחוזי ת"א) 18, 06, 40692 פרופ' ללצ'וק נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות , בפסקה 12 לפסק 10
דיני (פורסם במאגרים; 18.3.19 ) (להלן: עניין ללצ'וק .)) 11
כך למשל, נראה ל י שכאשר עוסקים אנו בעיצוב הנורמות המשמעתיות, הרי שריסון שיפוטי 12
הוא צו השעה. זאת מפני ש" השיקול המרכזי בהליכים המשמעתיים שבנידון הינו השיקול 13
של הגנה על האינטרס שיש לציבור בשמירה על רמתו ועל כבודו של מקצוע הרפואה ועל אמון 14
הציבור ברופאים [...] לפיכך נפסק כי בה ליכים ממין זה השיקול המרכזי שעל הגורם 15
המחליט לשוות לנגד עיניו הוא אינטרס הציבור " (עניין ד"ר לאור , בעמוד 362 ). על כן, נקבע 16
כי " גדר ההתערבות בהחלטות הניתנות על, ידי [שר הבריאות] מכוח סעיף 41 לפקודה הינו 17
מצומצם ומוגבל לאותם המקרים שבהם נפל משגה מהותי בשיקול, דע תו " (שם, בעמוד 363 ; 18
רע"א 2604/13 פלוני נ' שר הבריאות , פסקה ח' לפסק הדין של כב' השופט (כתוארו אז) 19
רובינשטיין (פורסם במאגרים; 2013 .)) 20
ועדיין, ברור שישנם תחומים שבהם לבית המשפט תהיה עדיפות. כך למשל בשאלה משפטית 21
הנוגעת בסמכות הפעלת הכוח המשמעתי; בשאלה של פרשנ ות דבר החקיקה העומד על הפרק; 22
בשאלה האם ההליך נוהל באופן הוגן וראוי, או כאשר עומדת לבחי נה טענה לפגיעה בזכויות 23
חוקתיות . 24
45 . על רקע הקדמה כללית זו הגיעה העת לבחון את טענות הצדדים במישורים השונים העומדים 25
לדיון ולהכרעה. 26
לא נפגעה זכות המערער להליך הוגן 27
46 . ד"ר רוזנטל טוען כי הוועדה פגעה בזכותו להליך הוגן. אכן, כל הליך מינהלי ראוי לו שישמור 28
על הוגנות. כך באופן כללי וכך במיוחד ביחס להליכים הנושאים אופי מעין שיפוטי. " על, פי 29
רוב, הפסיקה נוטה להחמיר יותר באשר לאופן יישומה של הזכות כאשר החלטתה של 30
22 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
הרשות היא בעלת אופי שיפוטי א ו מעין שיפוטי ( " דפנה ברק, ארז המשפט המנהלי 466 (כרך 1
ראשון, 2020 .)) 2
עניין זה מקבל משנה חשיבות בכל הנוגע בהליכים המשמעתיים מהסוג העומד על הפרק. 3
פקודת הרופאים מעגנת את זכותו של הנילון להתגונן מפני המיוחס לו. סעיף 44 (א) קובע 4
במפורש כי " לא יינתן צו לפי סעיף 41 אלא אם ניתנה לרופא הזדמנות להגיש הגנתו בכתב 5
ולטעון טענותיו לפני ועדה שחבריה הם המנהל ואנשים אחרים שמינה השר ובהם נציג 6
היועץ המשפטי לממשלה ". ועל רקע זה נפסק ש " מתן ההזדמנות המוקנית לנקבל לטעון לפני 7
ועדת שמינה שר הבריאות הינה תנאי, בלעדיו, אין להפעלת סמכותו של השר " (עניין ברון , 8
בעמוד 672 .) 9
וכאשר עומדת על הפרק טענה להליך לא הוגן, אין מצופה מערכאת הערעור לנהוג בהנסגת 10
דעת ( deference ). כפי שראינו, שאלות של הגינות פרוצדורלית עומדות בליבת סמכות ההפעלה 11
של הכלי המשמעתי. מדובר בתחום שלגביו המומחיות המוסדית נתונה לבית המ שפט. כפי 12
שנפסק לאחרונה בקנדה, המחילה אמת מידה של הנסגה שיפוטית במקרים המתאימים, 13
14 Essentially, the concept of procedural fairness (including such topics as reasonable "
15 apprehension of bias) does not involve deference by the reviewing Court. Having
16 Alta Link ( " discretion does not mean being able to grade your own homew ork
2023 ABCA 325 Management Ltd v. Alberta Utilities Commission, ). במקרים שבהם 17
ההגינות הדיונית נפגעת באופן הגורם לעיוות דין ופוגע בהליך על בית המשפט לומר את דברו. 18
47 . על חשיבות הזכות להליך הוגן א ין חולק. ועדיין, נראה כי בבסיס טענותיו של המערער עומדת 19
תפיסת ההליך המשמעתי ככזה השקול להליך הפלילי, על המגבלות שבו. לכן חשוב יהיה 20
לעמוד על ההבחנות בין המישורים השונים. עמד על כך בית המשפט העליון עוד בבג"ץ 13/57 21
צמוקין נ' בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה , פ"ד יא 856 , 861 ( 1957 ), באומרו: " לא הרי 22
הליך פלילי כהרי דיון משמעתי. התביעה הפלילית נועדה לקבוע אם הנאשם עבר על החוק 23
ואם הוא ראוי כי יטילו עליו את העונש הקבוע בחוק, ואילו הדיון המשמעתי לא נועד להעניש 24
את ה'עבריין' כי אם לקבוע, בראש ובראשונה, אם הוא עודנו ראוי לאמון אשר רחשו לו 25
השלטונות והציבור לפני שנמתח עליו קו של חשד. לשון אחרת: הדיון המשמעתי אין מהותו 26
פלילית, כי אם אזרחית, ואין תכלית ענישה, כי אם הגנה .]...[ התביעה הפלילית מוגשת בשם 27
היועץ המשפטי לממשלה, והדיון המשמעתי, בשם נציב שירות המנגנון. סדרי הדיון וד יני 28
הראיות שונים בשני סוגי המשפט, ולא הרי זה כהרי זה גם מבחינת שיעור ההוכחות הדרוש 29
לחיוב [...], ומבחינת הדרך הננקטת לשקילת ערכן של ההוכחות ." דברים יסודיים אלה של 30
כב' מ"מ הנשיא חשין לא נס ליחם גם לא בחלוף עשרות השנים מאז נכתבו. לאורם אפנה לבחון 31
את טענות המע רער. 32
23 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
לא נפל פגם בניהול הליך הסיכומים, בשים לב לחתירה לגילוי האמת ולשמירה על זכות הטיעון 1
של הצדדים 2
48 . ד"ר רוזנטל טוען להתערבות פסולה של ועדת המשמעת בהליך שעה שאפשרה לקובל להשלים 3
סיכומיו, וזאת תוך פגיעה בזכות הטיעון שלו באופן המעיד על חוסר אובייקטיביות מצידה . 4
אכן, על דרך הכלל: סיכומי הקובל מוגשים ראשונים; ואז סיכומי הנקבל; ולאחר מכן ניתנת 5
הכרעת הדין. זהו המודל הרגיל של ההתנהלות. חריגה ממודל זה בעייתית היא במיוחד בדין 6
הפלילי, שאף מעגן אותו בהוראת חוק ברורה (סעיף 169 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], 7
התשמ"ב, 982 1 .) 8
אלא שההליך המשמעתי אינו כפוף לאותה הנוקשות הדיונית שהיא נחלתו של ההליך הפלילי. 9
הוועדה מצאה כי עבודת הקובל הייתה לא שלמה. הותרת מצב הדברים על כנו היתה מובילה 10
לכך שהיה עליה לקבל החלטתה על בסיס תשתית חלקית וחסרה. במצב דברים שכזה עלולות 11
היו להיפגע תכליו תיו של הדין המשמעתי, ובהן הבטחת שמירה על הרמה המקצועית של 12
הפרופסיה, ואכיפת אמות המידה להתנהלות הראויה. על מנת להבטיח תכליות אלה ניתן 13
להשלים עם חריגות מסוימות מסדרי הדין. 14
יחד עם זאת ההוגנות הדיונית צריכה להטיל מגבלות על שיקול הדעת הדיוני של ועדת 15
המשמעת. הק ובע לעניין זה הוא האם נגרם לנילון עיוות דין כתוצאה מהתנהלותה. כך למשל 16
ומבלי למצות, במצב דברים בו בוססה הסתמכות שלו על התנהלות דיונית מסוימת, או על 17
מצגים דיוניים נתונים, ולאחר מכן אלה נפתחו מחדש, יכול הדבר לעורר קושי. הוא הדין אם 18
לא ניתנה לנילון הזדמנות נאותה להתגונן מפני המיוחס לו. 19
49 . בנסיבות המקרה ה נוכחי לא ביסס המערער כי נגרם לו עיוות דין. ועדת המשמעת ביקשה 20
התייחסות משלימה של הקובל. היא אפשרה למערער להשלים את טיעונו. דובר בהשלמה 21
ביחס לסוגיות שלובנו על ידי הצדדים בשלב הבירור הראייתי. לא היה בהן דבר מפתיע. 22
ההשלמות הללו נעשו בטרם גיבשה הוועדה את מסקנות יה. יתרה מזאת, ניתנה לד"ר רוזנטל 23
האפשרות לשטוח את טיעוניו על עצם החלטת ועדת המשמעת לאפשר לקובל להשלים את 24
טיעונו; וכן לעניין החריגה ממכסת העמודים שהוקצתה לו. 25
50 . בנוסף, מתן האפשרות לקובל להשלים סיכומיו איננה מלמדת על כך שהוועדה " לא נתנה 26
הכרעה נטולת פניות " כפי שנטען על, ידי המערער (פסקה 7 לערעור). מדובר בהחלטה דיונית, 27
שנועדה להביא לכך שהוועדה תוכל לגבש המלצותיה על בסיס תשתית ממצה. לא הוצגו לפניי 28
ראיות לסתירת נקודת המוצא לפיה ועדת המשמעת פעלה באובייקטיביות. 29
24 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
51 . משכך, לא מצאתי שטענותיו של המערער בעניין זה מצדיקות התע רבות של ערכאת הערעור. 1
הסתמכות הוועדה על אסמכתאות שלא הובאו לפניה נעשתה בצורה תקינה מאחר שמדובר 2
בהתנהלות השקולה בעיקרה לשימוש ב"ידיעה שיפוטית" 3
52 . המערער מלין על כך שהוועדה הסתמכה על אסמכתאות וראיות שהצדדים לא הביאו לפניה. 4
מדובר בנייר עמדה של ארגון הבריאות הע ולמי; בכתבה מאתר YNET ; ובשני פסקי, דין. 5
בנסיבות העניין לא מצאתי לקבל את טענותיו. 6
53 . באופן כללי ההתדיינות במקומותינו משקפת שיטת משפט אדברסרית. על דרך הכלל, מוטל 7
על הצדדים הנטל להביא לפני ההרכב השיפוטי את כלל החומר הראייתי שאותו הם מעוניינים 8
להציג, ושעליו הם מ בקשים להסתמך. השופטים אינם מורשים להוסיף ראיות שהצדדים לא 9
הציגו בפניהם, ואל להם לבצע פעולות חקירה עצמאיות. זוהי מלאכתם של הצדדים (ראו אצל 10
יששכר רוזן, צבי הרפורמה בסדרי הדין האזרחי: מורה נבוכים 43 ( 2023 .)) 11
לנקודת מוצא זו קיימים מספר חריגים ובהם כלל הידיעה ה שיפוטית. " המידע הבסיסי המצוי 12
בתחום ידיעתו האישית של כל אדם משכיל ממוצע מהווה את תחום 'ידיעתו השיפוטית' של 13
השופט; והוא רשאי לעשות בו שימוש לצורך ההכרעה בשאלות השנויות במחלוקת [...] 14
לעומת זאת, כל מידע שמחוץ לתחום האמור, נחשב ל'מידע פרטי' הטעון הוכחה " (יעקב ק דמי 15
על הראיות, הדין בראי הפסיקה 726 (חלק שני; 2009 .)) כללים אלה חלים, בשינוים 16
המחויבים, גם על גופים מעין, שיפוטיים. יתרה מכך, אם מדובר בוועדה שחבריה " בעלי 17
בקיאות מיוחדת בתחומי פעילותה של הוועדה " נוכח ניסיון ומומחיות באותו התחום, רוחב 18
הידיעה השיפוטית שלהם יהיה גדול יותר משל שופט בהליך רגיל (שם, בעמוד 739 ). על רקע 19
זה ושעה שחברי הוועדה כוללים מומחים בתחום הרפואה, סביר שהידיעה השיפוטית שלהם 20
תכלול ידיעות מקצועיות הרלוונטיות לתחום. 21
54 . על כן, לא נפל פג ם בהסתמכות הוועדה על נייר העמדה הרשמי מטעם משרד הבריאות העולמי. 22
מדובר בארגון שלעמדותיו תפוצה רחבה, שאין חולק על מעמדו, ופרסומיו הנוגעים לעניין 23
החיסונים הם בגדר מידע של אדם משכיל ממוצע בתחום עיסוק זה, הן בכלל והן בפרט 24
בעניינו של ד"ר רוזנטל, שעיסוקו העיקרי הוא בתחום החיסונים. 25
עוד לא מצאתי פגם בהישענות של הוועדה על פסקי דין שהצדדים לא הפנו אליהם. סעיף 57 ב 26
לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א, 1971 , קובע כי " כל דין הוא מן המפורסמות שאינן 27
צריכות ראיה, אם אין הוראה אחרת משתמעת " (ראו גם אצל קדמי, בעמודים 743, 744 28
והאס מכתאות הנזכרות שם; יניב ואקי דיני ראיות כרך א 553, 554 ( 2020 )). ואכן מעשה יום 29
25 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
יום הוא שבתי משפט, בעבודתם השיפוטית השוטפת, אינם מוגבלים לפסיקה ולמקורות 1
המשפטיים שהצדדים מפנים אליהם. 2
מלבד האמור, איני סבור גם כי נפל פגם בכך שהוועדה לא התייחסה לציטוטים אליהם ה פנה 3
המערער. חזקה על ועדת המשמעת, ככל הרכב שיפוטי, כי נתנה דעתה לכתבי הטענות וליתר 4
המסמכים שהגישו הצדדים, על כל הכתוב בהם. יצוין גם כי הוועדה התייחסה באופן ברור 5
לעניין עדאלה . הגם שהיא לא ציטטה את הקטעים שהובאו על, ידי ד"ר רוזנטל, חזקה עליה כי 6
שהיא עשתה זאת ב אופן מושכל ומודע. 7
55 . בכל הנוגע לידיעה באתר החדשות נראה כי לא היה מקום להישען עליה, למרות שגם היא 8
עוסקת בעולמות הרפואה והחיסונים. לא נראה כי מדובר בידיעה שיפוטית, ואין מקום להנחה 9
שהיא בבחינת מידע המצוי אצל כל רופא סביר. ועדיין איני סבור כי ההסתמכות עליה הייתה 10
כה מהותית עד שתצדיק סטייה מהמלצות הוועדה והתערבות בהכרעותיה. 11
עדותו של מר שפירא (הפציינט המתחזה), האם שליחתו נעשתה כדין? 12
56 . סוגיה מורכבת יותר היא עדותו של מר שפירא. ד"ר רוזנטל טוען כי אין לקבלה כראיה, נוכח 13
הפגמים שנפלו בהשגתה. לשיטתו, גורמי האכיפה המשמעתית חרגו מסמכותם שעה ששלחו 14
את עובד המשרד כמתחזה לפציינט על מנת לאסוף חומר ראייתי נגדו. 15
בטרם אבחן את טענות הצדדים בנושא יש להבה יר כי שאלת חוקיות הראיה (העוסקת בדרך 16
השגתה) ושאלת פסילת הראיה הן נפרדות. כך מורה אותנו עקרון הבטלות היחסית או 17
התוצאה היחסית (ראו ע"פ 1523/05 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 47 לפסק הדין של כב' 18
השופטת ארבל (פורסם במאגרים; 2006 ); ע"פ 7211/13 פלוני נ' מדינת ישראל , בפסקה 63 19
לפסק הדין של כב' השופט (כתוארו אז) מלצר (פורסם במאגרים; 2015 )). בענייננו הסוגיה 20
מורכבת עוד יותר, שכן מדובר בדין המשמעתי ולא בדין הפלילי הרגיל, וכידוע בתי הדין 21
למשמעת אינם כפופים לכללי הקבילות הראייתית לפיהם פועלי בתי המשפט (בג״ץ 7150/16 22
המרכז הרפ ורמי לדת ומדינה והתנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ׳ שרת המשפטים , 23
בפסקה 25 לפסק הדין של כב׳ השופט שטיין (פורסם במאגרים; 2020 )). ועדיין, גם במסגרת 24
ההליכים המשמעתיים יכול להתעורר הצורך לפסול ראיות שהושגו שלא כדין. 25
57 . הוועדה, וכך גם הצדדים, התייחסו בהקשר זה לפסק הדי ן בעניין ידיד . אציג אותו בקצרה. 26
ראשיתה של פרשה זו בחשדות לביצוע עבירות משמעת על, ידי עורך, דין. לשם בירור הדברים, 27
העסיקה ועדת האתיקה של לשכת עורכי, הדין במחוז תל, אביב משרד חקירות. חוקר פרטי 28
הגיע לכנס שארגן אותו עורך, דין, ואסף במסגרתו ראיות. ראיות אלה הובילו לבסוף להגשת 29
26 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
קובלנה משמעתית נגדו. בית הדין המשמעתי המחוזי קבע כי יש לקבל את הראיות שהושגו 1
על, ידי החוקר הפרטי, מפני שלא נפל פגם מהותי בחוקיות איסופן. בית הדין המשמעתי הארצי 2
דחה את הערעורים. 3
עורך, הדין הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, שפסק כי אין לוועדת האתיקה 4
סמכות לבצע חקירה סמויה כפי שבוצעה, ועל, כן אין מקום להסתמך על ממצאי החקירה 5
הסמויה ועל תוצאותיה במסגרת ההליך המשמעתי. עוד הודגש, כי דוקטרינת הפסילה 6
הפסיקתית (שאומצה בעניין יששכרוב ) מתקיימת בנסיבות העניין, כך שאין לקבל הראיות ועל 7
כן עורך, הדין זוכה. הס וגיה הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון נוכח בקשת רשות ערעור 8
שהגישה הוועדה. 9
כב' השופט מזוז עמד על כך שוועדת האתיקה " משמשת כגוף אכיפה, תביעה לאכיפת 10
הנורמות האתיות, משמעתיות החלות על חברי לשכות עורכי הדין " (פסקה 12 ), והיא 11
מוסמכת לנקוט בהליכים משמעתיים. מכאן שווע דות האתיקה בכובען כגוף אכיפה הן לא גוף 12
מעין, שיפוטי כמו בתי הדין המשמעתיים. כמו כן, נוכח תפקידה הרי שמוטל על ועדת האתיקה 13
לבצע בירור עובדתי של תלונות וחשדות נגד עורכי, דין, לקבל החלטה אם לנקוט בהליך 14
המשמעתי, ולאחר מכן לנהל את ההליך כקובל. 15
עם זאת, ועד ו ת האתיק ה אינ ן רשות חוקרת, ו" לא הוענקו בחוק סמכויות חקירה בעניינים 16
שבתחום טיפולן " (פסקה 13 ). הן רשאיות לברר תלונות, אך החוק לא מפרט מה נכלל בסמכות 17
בירור זו. כב' השופט מזוז קבע שהסמכות כוללת, ככלל, את כל הפעולות הדרושות באופן סביר 18
למילוי התפקיד, כפי שמתחייב נוכח סמ כויות העזר המוקנות לוועדה מכוח סעיף 17 (ב) לחוק 19
הפרשנות, התשמ"א, 1981 (להלן: חוק הפרשנות .) 20
גדר המחלוקת שם נגע בשאלה האם פעילות החוקר באותן הנסיבות נעשתה תוך פגיעה בזכות 21
לפרטיות. נקבע על, ידי כב׳ השופט מזוז כי מאחר ש" מבחינה עובדתית לא חרגו פעולות החוקר 22
בעניינ נו מפעולות בירור ואיסוף מידע לגיטימיות " (פסקה 22 ), שגה בית המשפט המחוזי 23
בקובע כי פעולות החוקר הפרטי היוו "חקירה סמויה" שנעשתה "תוך חדירה למרחב האישי, 24
פרטי" של הנקבל. פעולת החקירה נעשתה במסגרת כנס אשר היה פתוח לציבור והומה אדם; 25
וכן החוקר לא עקב אחרי הנקבל, לא חדר למרחבו האישי, ולא בוצעה האזנת, סתר. 26
הוסיף כב' השופט מזוז ופסק כי " גם אם היה מדובר בחקירה סמויה החורגת מסמכותה של 27
המערערת [ועדת האתיקה], כפי שקבע בית משפט קמא, ספק בעיני אם היה מקום בענייננו 28
להחלת הלכת יששכרוב. הלכה זו קבעה דוקטרינה פסיקתית לפסילת קבי לות הודאות 29
וראיות אחרות שהושגו שלא כדין בהליך הפלילי, ויישומה בהליכים משמעתיים מעורר 30
שאלות לא פשוטות [...] מכל מקום, כאשר נקבע כי פעולה של רשות מינהלית חרגה 31
27 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
מסמכותה, פסלות ההחלטה שנתקבלה נובעת מכללי המשפט המינהלי בנוגע לפעולה 1
החורגת מסמכות, ואינה נדרשת לדו קטרינות בדבר קבילות ראיות מתחום המשפט הפלילי " 2
(פסקה 23 .) 3
58 . קביעה זו של כב' השופט מזוז היא אמרת אגב, המשקפת את המורכבות שבהחלת דוקטרינת 4
פסילת הראיות הפסיקתית בהליכים המשמעתיים. ואולם קיים שוני בין הדילמה שהתעוררה 5
בעניין ידיד ושמתעוררת גם במקרה הנוכחי, ובין זו שחוסה תחת הלכת יששכרוב . 6
דוקטרינת הפסילה הפסיקתית בפלילים מתעוררת, במקרה הרגיל, כאשר קיימת סמכות 7
עקרונית ובסיסית לגורמי החקירה לבצע חקירה ופעולות חקירה, אלא שהם חורגים מגבולות 8
המותר. בין אם תוך הפרת זכות של החשוד (כמו ח ובת היוועצות), או ללא קבלת אישור נדרש, 9
או שלא קיים בסיס ראייתי המאפשר את הפעולות שהם מבצעים וכיו"ב. וגם אז אין המדובר 10
בפסילה אוטומטית של הראיות שהושגו, אלא נדרש איזון בין השיקולים השונים העומדים על 11
הפרק, בהתאם לדוקטרינת הפסילה. 12
במקרה שלפנינו מדובר במצב דב רים שבו קיימת עמימות לגבי עצם היכולת של רשויות 13
המשמעת לבצע חקירה ואיסוף ראיות על ידי שליחת גורמים מטעמם לאיסו פן . לגבי עצם 14
היכולת לבצע פעול ת חקירה מסוג זה מלכתחילה. כאן נראה כי גבולות הגזרה הן של סמכויות 15
עזר, כאמור בסעיף 17 (ב) לחוק הפרשנות. ובמקום שבו קיימת חריגה מסמכות, הרי שצריכה 16
להיות לה משמעות, וכ ך אנו מגיעים לתורת הבטלות היחסית, או התוצאה היחסית, שבוחנת 17
את תוצאות הפגם, וגם היא אינה מובילה לפסילה אוטומטית של המעשה המינהלי . 18
" ההלכה בדבר בטלות יחסית (שראוי היה לקרוא לה, לשם הדיוק, חוקיות יחסית) אומרת 19
כי יש להפריד, במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מינהלית, בין שני מישורים: 20
המישור הראשון, הפגם בהחלטה; המישור השני, נפקות הפגם " (רע"פ 4398/99 הראל נ' 21
מדינת ישראל , פ"ד נד( 3 ) 637 , 643 ( 2000 )). מכאן שגם אם נפל פגם בפעולה המינהלית, ואפילו 22
פגם חמור, אין בכך כדי לקבו ע שאותה פעולה היא חסרת תוקף ובטלה מעיקרה. פגם לחוד 23
ותוצאותיו לחוד. והוסיף כב' השופט זמיר ופסק שגם " פגם של חוסר סמכות אינו מחייב את 24
המסקנה שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה " (שם, בעמ' 644 ). תחולת הכלל בדבר 25
הבטלות היחסית היא רחבה ביותר (יצחק זמיר הסמכות המינהלית 2997, 2998 (כרך רביעי; 26
2017 )) ואין כל סיבה שלא יחול גם באפיק המשמעתי על גורמי האכיפה המשמעתיים, הכפופים 27
לכלליו של המשפט המינהלי ולעקרונותיו. 28
ועדיין, גם בעידן הבטלות היחסית יש לזכור את דבריו של פרופ' זמיר לפיהם "...אפשר לומר 29
כי הכלל הישן לא שבק חיים, אלא נטמע בכלל התוצאה היחסית, ששמר על ליבת הכלל הישן 30
(לשון אחר: על הרציו של הכלל הישן) במובן זה שפגם חמור במיוחד יכול לגרום תוצאה 31
28 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
חמורה במיוחד, קרי בטלות מוחלטת של ההחלטה " (שם, בעמ' 2998 ; וראו והשוו דפנה ברק, 1
ארז "הבטלות היחסית במשפט המינהלי: על מחירן של זכויות" ספר יצחק זמיר על משפט, 2
ממשל וחברה 283 (יואב דותן ואריאל בנדור עורכים, 2005 )). ופגם של חוסר סמכות הוא חמור. 3
59 . על רקע זה, וברמה המעש ית, כל הדרכים מובילות לאות ו צומת הכרעה. גם אם ייקבע שהלכת 4
יששכרוב אינה חלה בהליכים משמעתיים, עדיין דוקטרינת התוצאה היחסית תחייב את 5
הערכאה המשמעתית להחליט האם יש לפסול תוצרי חקירה, שנאספו בחוסר סמכות, וזאת 6
על בסיס שיקול הדעת שמקנה הדוקטרינה. 7
60 . לגופם של דברים, המקרה הנוכחי מעורר דילמה מורכבת יותר מזו שעמדה על הפרק בעניין 8
ידיד . שם נקבע כי לוועדת האתיקה מוקנית סמכות בירור, ולא סמכות חקירה. במסגרת 9
הבירור, היא רשאית להסתייע בגורמים חיצוניים. היא מורשית לנקוט בפעולות בירור ואיסוף 10
מידע לגיטימיות. יחד עם זאת אסור במסגרת זו לפגוע בזכות לפרטיות. בעניין ידיד קיבל בית 11
המשפט העליון א ת בקשת הערעור, שהרי פעולת החקירה בוצעה בשטח ציבורי והומה אדם 12
ולכן לא נפגעה הזכות לפרטיות של הנילון. ובענייננו מר שפירא לא פעל במקום הומה אדם, כי 13
אם במרפאתו הפרטית של ד"ר רוזנטל. 14
בנסיבות העניין, אינני סבור שיש מקום לקבוע מסמרות בשאלה האם עבודת הקובלת לקתה 15
בחוסר סמכות. ועוד אין צורך לבחון האם יש מקום להחיל את דוקטרינת הפסילה הראייתית 16
גם בהליכים משמעתיים, וזאת נוכח הצורך לגבש דוקטרינת פסילת ראיות שיפוטית כללית, 17
החוצה את שדות המשפט (ראו הדיון בת"א (מחוזי ת"א) 12, 03, 19187 פיהוף נ' דביר (פורסם 18
במאגרים; 12.1.24 ; בפסקה 69 ואילך)). 19
את כל אלה ניתן יהיה להותיר לעת מצוא, זאת משום שבנסיבות המקרה, גם אם אקבע שנפל 20
פגם בשליחתו של מר שפירא, הדבר לא ישליך על התשתית הראייתית שעל בסיסה השתיתה 21
הוועדה את קביעותיה. כפי שעולה מחומר הראיות, עדותו של מר שפירא כוללת למעשה שתי 22
ראיות שונות: מסמך ההנחיה שערך המערער והקלטת הפגישה עם ד"ר רוזנטל (והעדות 23
שניתנה על, ידו לאחר מכן). 24
אשר למסמך ההנחיה : מקובלת עלי עמדת המשיב כי המסמך אמנם הוגש במסגרת הביקור 25
של מר שפירא, אבל הוא הוגש לוועדה גם בנפרד וללא קשר לביקור. ד"ר רוזנטל הציג את 26
המסמך בעצמו במסגרת השימוע שנערך לו, ושהתבצע לפני הביקור. מכאן שהוועדה יכולה 27
הייתה להשתמש במסמך ההנחיה, גם לולא בוצעה פעול ת החקירה. הוועדה אמנם מתייחסת 28
בהמלצותיה לעדותו של מר שפירא באומרה כי " עדותו אכן התקבלה ושימשה אותנו 29
בהמלצתנו " (עמוד 81 להמלצה), אך אין בכך כדי לשנות. זאת מאחר שגם אם העדות שימשה 30
29 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
את הוועדה בהמלצותיה, היא איננה תנאי, בלעדיו, אין למתן המלצותיה בעניין ההרשעה. ני תן 1
היה להגיע לאותה התוצאה גם בלעדיה בהסתמך על מסמך ההנחיה. 2
אשר להקלטת הפגישה : ההקלטה הוש מעה במהלך הדיון ל פני הוועדה ביום 23.11.20 . 3
הוועדה לא התייחסה להקלטה בהמלצתה. היא עמדה אמנם על קבלת מסמך ההנחיה (כאמור 4
לעיל), אך לא ציינה כלל את קיומה של ההקלטה. נוכח כ ך ניתן להניח שההקלטה לא הייתה 5
משמעותית מבחינתה, ולכל הפחות שהיא לא עמדה בבסיסה של ההרשעה המשמעתית. בדומה 6
לכך, גם המשיב טען בדיון לפניי ביום 15.6.23 כי " היו ראיות למכביר להרשיע את המערער 7
בלי הראיה הזאת " (ראו בפרוטוקול, בעמ' 3 ש. 4, 5 ). כך למשל, אפשרות רכישת החומרים 8
שהומלצו על ידי המערער הופיע ה גם באתר המרשתת שהפעיל ( ראו לעיל בפסקה 1 (ב) ) והמידע 9
בעניין זה היה אפוא נגיש לוועדה. ד"ר רוזנטל לא הכחיש כי הוא ממליץ על חומרים אלה 10
למטופליו. 11
אשר על כן, אין צורך להכריע בשאלת חוקיות החיפוש וקבילות הראיות שנאספו במסגרתו, 12
שכן התשתית הראייתית שעמדה לנגד עיני הוועדה עומדת על תילה ללא קשר אליה. 13
61 . ועדיין, נראה כי הגיעה העת שהגורמים הרלוונטיים יסדירו את סמכות הבירור של ועדות 14
האתיקה השונות. דרך המלך היא כמובן בחקיקה, ונראה כי עד שזו תבוא אלינו מן הראוי כי 15
תישקל הסדרתה בדרך של הנחי ות מטעם הייעוץ המשפטי לממשלה. 16
סיכום ביניים 17
62 . על רקע כל אלה יש לדחות את טענות המערער כי נפלו פגמים בהליך המשמעתי המצדיקים 18
התערבות בהחלטות גורמי המשמעת. 19
63 . הגיעה העת לעבור למישור השני שיש לבחון והוא מישור האחריות המשמעתית . כאן אנו 20
מגיעים לדון בשאלות המהות. כך מתעוררת שאלת היחס בין חופש הביטוי המקצועי המוקנה 21
לרופאים ובין האינטרסים הנוגדים היכולים להגביל אותו. והשאלה האם האחריות 22
המשמעתית שהוטלה על המערער משקפת איזון ראוי בין כל אלה. גם כאן, כמו ביחס לשאלות 23
של הגינות ההליך, א ין מקום לנהוג בהנסגת דעת שיפוטית, נוכח מהותה החוקתית של 24
הדילמה. ככל שיימצא שהאיזון שנעשה סוטה מגבולות הראוי , בשים לב לערכי היסוד של 25
המשפט החוקתי שלנו, על בית המשפט, ביושבו כערכאת ערעור, לומר את דברו. 26
הזכות לחופש הביטוי של רופאים וגבולותיה 27
64 . הזכות לחופש הביטוי היא אחת מבין זכויות היסוד הבסיסיות הקיימת בכל חברה דמוקרטית. 28
30 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
לא סתם היא מכונה כ"זכות עילאית". מאז המעמד שניתן לה בהלכת קול העם הידועה, היא 1
זכתה ל" מקום של כבוד בהיכל זכויות היסוד של האדם " (בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז 2
הדרומי של משטרת ישראל , פ "ד לח( 2 ) 393 , 398 ( 1984 )). בבסיסה של הזכות " מונחים 3
שלושה הסברים עיקריים, ואלה הם: הצורך לחשוף את האמת, הבטחת המשטר הדמוקרטי 4
והגשמתו העצמית של האדם " (אהרן ברק כבוד האדם, הזכות החוקתית ובנותיה 713 (כרך 5
שני, 2014 .)) 6
65 . לענייננו רלוונטית תכלית חשיפת האמת שחופש הביטוי מקדם. כב׳ השופט (כתוארו אז) 7
אגרנט עמד על חשיבות טעם זה עוד בעניין קול העם , באומרו כי: " ביסודו של דבר, כל התהליך 8
הנזכר אינו אלא תהליך של בירור האמת, למען תשכיל המדינה לשים לפניה את המטרה 9
הנבונה ביותר ותדע לבחור את קו הפעולה העשוי להביא להגשמת מטרה זו בדרך היעילה 10
ביותר. והנה, לשם בירור אמת זו משמש העקרון של הזכות לחופש הביטוי אמצעי ומכשיר, 11
הואיל ורק בדרך של ליבון 'כל' ההשקפות והחלפה חופשית של 'כל' הדעות עשויה אותה 12
'אמת' להתבהר " (עניין קול העם , בעמוד 877 .) 13
מכאן שחופש הביטוי מאפשר להשקפות עולם שונות, ו אולי אף מנוגדות, להתחרות אלה 14
באלה. הוא יוצר שוק דעות שבזכותו ניתן ללבן ולברר את האמת. " רק במסגרת של 'שוק 15
פתוח' של ביטויים, נבחנות תפישות, דעות וטענות שונות, האחת מול רעותה. לאחר שישקע 16
אבק הקרבות בין התפיסות והדעות המנוגדות, תשרוד הטובה מביניהן " (ע"א 0 751/1 פלוני 17
נ' דיין, אורבך , בפסקה 17 לפסק הדין של כב' השופט (כתוארו אז) פוגלמן (פורסם במאגרים; 18
19 .)) 2012
לכן חשוב לפרוש את מצודת חופש הביטוי גם על ביטויים המנוגדים לתפיסה החברתית 20
המקובלת, ולא רק כאלה הנחשבים כ"נכונים" לפי שיטת הרוב (בג"ץ 14/86 לאור נ' המועצה 21
לביקורת סרטים ומחזות , פ"ד מא( 1 ) 421 , 441 ( 1987 )). כך מתפתח שוק דעות אמיתי, המעודד 22
שיח פתוח ומשוחרר מהכתבות, והמאפשר לחתור לחקר האמת (עניין המרכז הרפורמי , 23
בפסקה 31 לפסק הדין של כב' השופט שטיין והאסמכתאות שם). הדעה המקובלת אינה זקוקה 24
להגנה רבה. היכולת להשמיע דברים שבמחלוקת, היא אבן הבוחן שלאורה תימדד חברה 25
פתוחה, פלורליסטית וסובלנית. 26
66 . דברים אלה יפים במיוחד בתחום המדעים. אחת הדוגמאות ההיסטוריות הידועות הממחישות 27
זאת היא זו של גלילאו גליליי, שהועמד לדין לפני האינקוויזיציה בגין הפצת הרעיון המהפכני, 28
שהשמש היא העומד ת במרכז ולא כדור הארץ; וזאת תוך תמיכה במחקריו של קודמו, 29
קופרניקוס. נוכח האיום על חייו הודה גלילאו במהלך אחד הדיונים במשפטו ב" שאפתנות 30
שחצנית וברשלנות ובורות גרידא " (פרנק מק'לין משפטים מפורסמים: פסקי דין שעשו 31
31 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
היסטוריה 70 ( 1997 )). אך גם עשרות שנים קודם לכן, ב שלב בו למד באוניברסיטת פיזה, הוא 1
נאלץ לעזבה לאחר ש" His unorthodox views earned him the disapproval of the university 2
3 S IMON S EBAG M ONTEFIORE , T ITANS OF H ISTORY : T HE G IANTS WHO M ADE ( " authorities
4 .) OUR W ORLD 241 (2018)
כך במדעים בכלל וכך במדע הרפואה. גם בשדות אלה יש להגן על התבטאויות של רופאים 5
המציגות גישות מקצועיות המנוגדות לגישות המקובלות. רופאים אלה מכונים כ" שוחים נגד 6
הזרם ". הם מערערים על מוסכמות היסוד הרפואיות; מכריחים את העוסקים ברפואה ואת 7
חוקריה לחשוב, לברר ולחקור; ואף מובילים לשיפור הרפואה בעזרת גי שתם המצריכה חשבון 8
נפש. אף אם הגישה המוצגת על ידם נתפסת כשגויה, קיימת חשיבות לאפשר את השמעתה. 9
שאחרת כיצד ניתן יהיה לאתגר תפיסות רווחות ומקובלות בעולמות המדע והרפואה? 10
ההסתדרות הרפואית נדרשה לנושא בנוהל שגיבשה, העוסק בביטוי של רופאים " השוחים נגד 11
הזרם". נאמר בו כי ״ החופש המחשבתי, קליני, אקדמי, מקצועי של הרופא הוא הדחף 12
העיקרי לקידום הרפואה ושינוי פרדיגמות מקצועיות. אצבע המסמנת האשמה כלפי רופא 13
החושב אחרת מהקולגות עלולה לפגוע ביצירתיות והמחשבה המקצועית ״. ובנוסף, ״ תעוזת 14
הרופאים לצאת מול הזרם, לחקור ולקדם את מדע הרפו אה היא לעיתים זו המאפשרת שיפור 15
בטיפול במחלות ושיפור איכות ואריכות החיים ״. 16
67 . ועדיין, לא כל הביטויים שנכללים תחת היקפה של הזכות לחופש הביטוי זוכים גם להגנה 17
מטעמה. זאת משום שהזכות לחופש הביטוי אינה מוחלטת. אכן, ובניגוד לתפיסה הרווחת, 18
קיימות בעולם המשפט זכויות מוחלטות. הזכות לחשוב היא זכות מוחלטת במשפט החוקתי 19
המערבי (אך לאו דווקא בשיטות משפט דתיות, בהן אדם נותן דין וחשבון לאלוהיו גם בגין 20
מחשבותיו). יכול אדם לחשוב את אשר ירצה, ולהרהר במעמקי הנפש, אך ברגע שיבטא את 21
מחשבותיו, ויפעל לאורן, יעבור מעולם הזכויות המוחלטו ת אל עולם הזכויות היחסיות. יש 22
להבחין אפוא בין היקף חופש הביטוי, להגנה הניתנת בגדרו (בג"ץ 4804/94 חברת סטיישן 23
פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטים , פ"ד נ( 5 ) 661 , 675, 677 ( 1997 )). לעיתים על הזכות 24
לחופש ביטוי לסגת אחור, נוכח אינטרסים נוגדים. 25
68 . הבנת חופש הביטו י כיחסית רלוונטית לעולם הרפואה ולביטויים של רופאים. לרופאים יש 26
מעמד מיוחד בחברה שלנו. אנשים מטים אוזן לדבריהם ורואים בהם כברי, סמכא בתחום 27
עיסוקם. זאת, בין אם מדובר ברופא הישיר המטפל בחולה, ובין אם ברופא המתבטא 28
בתקשורת. גם אזרח מן השורה השומע את הרופא, עשוי להסתמך על דבריו רק מעצם מעמדו 29
ותוארו המקצועי. מובן גם כי השפעה זו מתעצמת ככל שהזיקה הטי פולית בין הרופא ובין 30
השומע משמעותית יותר . 31
32 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
שעה שאנשים נשמעים לרופאים המתבטאים בענייני רפואה, הם עשויים לפעול בהתאם 1
לדבריהם. וכאשר רופאים קוראים לפעול באופן המנוגד לפרקטיקות רפואיות מקובלות הדבר 2
עלול להשפיע על בריאותם של השומעים , ככל שיצעדו בעקבות יהם . בכך שונה עניינו של הרופא 3
מעניינו של המדען התיאורטי. כאשר גלילאו טען וכתב כי כדור הארץ אינו מרכז היקום, רעדו 4
אמות הסיפים התיאולוגיות, אך מבחינה מעשית עולם כמנהגו נהג , או ליתר דיוק סבב . לעומת 5
זאת, כאשר רופא קורא לצרוך חומר מסוכן, הדבר עלול להוביל למוות של מי שיעשה וישמע. 6
בריאות הציבור עומדת על הכף, והיא יכולה להצדיק את הגבלת הביטוי. זהו אפוא אינטרס 7
משמעותי שעומד למול חופש הביטוי של הרופאים. 8
הנחיות הר"י 9
69 . ההבנה בדבר הסכנ ה הטמונה בביטוי לא מבוקר של רופאים הובילה את ההסתדרות הרפואית 10
להידרש לנושא. היא פרסמה הנחיות בנוגע לרופא "השוחה נגד הזרם" שנועדו לאפשר לרופא 11
להציג עמדה שונה מהמקובל. זאת תוך מימוש חופש הביטוי המוקנה לו מחד גיסא, ותוך הגנה 12
על בריאות הציבור מאידך גיסא. לשיטת הר"י, עמידה בכללים שיוצגו להלן יאפשרו לרופא 13
להתבטא בניגוד לזרם הרפואי המקובל, מבלי שהדבר ייחשב כהפרת חובתו האתית. 14
וכך מורים אותנו הכללים: 15
1 . רופא החושב שונה מהמקובל בעולם הרפואה, בנושא מסוים, בזמן 16
מסוים, ראוי וחשוב כי יציג את דעתו קודם כל בקרב הקהילה 17
ה רפואית, בתוך קבוצת הייחוס המקצועית. הרופא יבסס את 18
החשיבה השונה בדרך המקובלת בין העוסקים במקצוע, כגון: 19
הרצאות לעמיתים בכנסים רפואיים, עריכת מחקרים, כתיבת 20
מאמרים וכדומה. 21
2 . בבואו להציג את דעותיו בפני הציבור הרחב יציג עצמו ותפקידו 22
במדויק. כאשר נדרש, ידייק הרופא ויבהיר ״באיזה כובע״ הוא מביע 23
דעתו. 24
3 . ראוי כי רופא המציג בתקשורת או בפני ציבור רחב המורכב 25
מאנשים שאינם רופאים, דעה הפוכה או שונה מזו של הקהילה 26
הרפואית, יציין בדבריו את המקובל ברפואה באותה עת. 27
4 . הרופא ישקול האם יש בדבריו דבר הפוגע בכלל, כגון הפחדה או 28
פגיעה בבריאות הציבור השומע אותו, וינהג באחריות מקצועית. 29
5 . הרופא יפעל באחריות בעתות משבר, ולא יעודד התנהגות העלולה 30
33 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
לגרום להחרפת החולי. 1
כללים אלה מטילים על הרופא חובות בשני מישורים: האחד פנימי לקהילה הרפואית, והאחר 2
נוגע לציבור הרחב, החיצוני. בכל הנוגע לקהילה הרפואית על הרופא, שאוחז בדעות מקצועיות 3
לא מקובלות, לנהל לגביהן שיח עם עמיתיו. עליו להתדיין עמם, לחקור את התחום ולהתפלמס 4
באפיקים המקובלים, יהיו אלה כנסים או פרסומים ב כתבי עת. ובכל הנוגע להשמעת דעותיו 5
לציבור הרחב, הרי שיוכל להשמיע עמדתו, אך תוך ציון נאות של העובדה כי זו חורגת 6
מהמקובל בקהילה הרפואית, ותוך ציון המקובל. וככל שמדובר בהשערה ללא ביסוס אמפירי 7
יש לשקף הדברים. 8
70 . יש לציין כי הכללים הללו פורסמו ביום 2.9.20 , ואי לו הפרסומים וההתבטאויות של ד״ר 9
רוזנטל, שבהם אנו עוסקים, התרחשו במועד מוקדם יותר. יחד עם זאת, הגישה הבסיסית 10
הנשקפת מהכללים מגלמת אמת מידה כללית וראויה. אמת מידה זו היא דקלרטיבית ולא 11
קונסטיטוטיבית. יתרה מזאת, ד״ר רוזנטל מעיד על עצמו כמי שעמד בהם. 12
מכללי האתי קה למישור הדין המשמעתי 13
71 . כולנו מוקפים באמות מידה אתיות האמורות להנחות את פעילותנו. ולכל תחום עיסוק 14
ופעילות כללי האתיקה המאפיינים אותו. כפי שציין פרופ' יצחק זמיר " האתיקה מבחינה, 15
בתוך המסגרת של התנהגות מותרת, בין צורות של התנהגות ראויה לצורות של התנהגות 16
בל תי ראויה. היא מתייחסת גם לתחום של התנהגות נורמטיבית, התנהגות יומיות רגילה של 17
כל אדם, אך שהמשפט מגלה כלפיה אדישות, והיא מבקשת להנחות את האדם בתחום זה 18
בדרך של התנהגות ראויה. אשר על כן, האתיקה מסדירה, בהשוואה למשפט, מגוון גדול יותר 19
של צורות התנהגות. אפשר לומר שהיא מערכת צפופה יותר, הרבה יותר, של כללים. אם ניתן 20
לדמות את המשפט לרשת של כללים המסדירים את ההתנהגות, ניתן לומר כי האתיקה 21
מכסה את החורים ברשת הזאת " (יצחק זמיר "אתיקה ומשפט" מבואות לאתיקה א 21 , 24 22
(אסא כשר עורך 2000 .)) אלא שישנם כללי אתיקה העוברים לעולם המשפט, והופכים מהנחיה 23
חברתית לציווי משפטי. חלקם הופכים להוראות משפטיות מכוח החקיקה, וחלקם מכוח 24
הפסיקה (ראו הדיון אצל יצחק זמיר "אתיקה ומשפט" ספר ברנזון 101 (כרך שלישי: גולל, 25
אהרן ברק וחיים ברנזון עורכים, 2007 .)) 26
72 . הדין המשמעתי מהווה דוגמא מובהקת לצינור המשמש ל מעבר מעולם האתיקה הכללית 27
לעולם המש פט. הדין המשמעתי חל, בין השאר, על רופא ש" נהג בדרך שאינה הולמת רופא 28
מורשה " (סעיף 41 ( 1 ) לפקודת הרופאים); על רופא ש" גילה חוסר יכולת או רשלנות חמורה 29
במילוי תפקידיו כרופא מורשה " (סעיף 41 ( 3 ) לפקודה); ועל רופא ש" התמיד להפר הוראות 30
פקודה זו " (סעיף 41 ( 4 )). ניתן למצוא בהוראות אלה קשר ישיר בין עולם האתיקה לעולם 31
34 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
המשמעת המשפטי. וכדי שנעבור לעולם המשמעת, הרי שהתנהלות הרופא צריכה להיות כה 1
בעייתית עד שתצדיק נקיטה בדין המשמעתי. תכלית הדין המשמעתי הינה " שמירת רמתו, 2
ייחודו וכבודו של המקצוע עליו נמנים האנשים אליהם מופנה החוק, וההגנה של הציבור 3
מפני אלה ששוב אינם ראויים לשמש באותו מקצוע " (על"ע 18/84 כרמי נ' פרקליט המדינה , 4
פ"ד מד( 1 ) 353 , 363 ( 1990 )). מוצדק לנקוט בצעדים משמעתיים , בין השאר, כשעל הפרק הגנה 5
על שלום הציבור; ועוד יש לקחת בחשבון את תכלית השמירה על אמון הציבור במקצוע 6
הרפואה, שעשוי אף הוא להיפגע עקב קריאות של רופאים לנקוט בצעדים שלא רק שלא 7
יקדמו את הבריאות אלא יפגעו בה. 8
על הדין המשמעתי לאזן אפוא באופן ראוי ורגיש בין חופש הביטוי ש ל הרופא מזה ובין 9
האינטרסים הציבוריים הנוגדים מזה. הזהירות יכולה לבוא לידי ביטוי בשני אופנים עיקריים: 10
ראשית , בדרך של פרשנות זהירה של סעיפי החוק המבקשים להסדיר התבטאויות של 11
הרופאים; ו שנית , בדרך של קביעת רף חומרה מסוים שיש לעמוד בו כדי להיכנס לגדרי 12
הסעיפים הר לוונטיים. רף זה, בהקשרים של חופש הביטוי, נקבע עוד בעניין קול העם (בעמוד 13
884 ). נדרש להראות כי ההתבטאות תוביל בהסתברות של ״קרוב לוודאי״ לפגיעה חמורה 14
וקשה בשלום הציבור (ראו גם: אהרן ברק מידתיות במשפט 639 ( 2010 )). זאת, תוך שימת דגש 15
על כך שאמירות של רופאים בעני ינים שברפואה, ובייחוד בתחום ההתמקצעות שלהם, הן 16
בעלות משמעות רבה יותר מאשר אמירות בעניינים שברפואה של אנשים שאינם רופאים. 17
על כן לא כל התבטאות רפואית בעייתית מן הראוי שתוביל לאחריות משמעתית. יש לבחון את 18
חומרת ההתבטאות, במובנים של פגיעה בשלום הציבור ושל הריח וק מהגישה הרפואית 19
המקובלת; את מספר ההתבטאויות, והתפרשותן לאורך זמן; את היקף השומעים ודרך 20
הפרסום של ההתבטאות, וכיוצא באלה שיקולים שלא מהווים, כמובן, רשימה סגורה. לא הרי 21
התבטאות במסגרת אישית כהרי התבטאות שמפורסמת בציבור וזוכה לתהודה. לא הרי 22
התבטאות בעניין שו לי כהרי התבטאות בעניין מרכזי, המשפיע ישירות על בריאות הציבור. על 23
גורמי המשמעת מוטלת החובה למצוא את שביל הזהב בסוגיה רגישה זו. נדרשת זהירות בטרם 24
הגשת קבילה, ונדרשת זהירות בטרם הטלת אחריות משמעתית. גישה גורפת יתר על המידה 25
עלולה לדכא שיח רפואי, ולפגוע בהתפתחו ת עולם הרפואה. גישה מרוסנת מידי עלולה להוביל 26
לפגיעה לא נאותה באינטרס שלום הציבור ובריאותו. 27
73 . על רקע זה אעבור לבחון את האישומים בהם הורשע המערער. 28
יש להותיר על כנה את הרשעת המערער באישום המשמעתי השני 29
74 . הבסיס לאישום השני, בו הורשע ד"ר רוזנטל, מצוי בכלל ד. 7 .ה( 1 ) לכללי האתיקה של 30
הסתדרות הרופאים בישראל. כלל זה קובע ש" הרופא יוודא כי המידע המפורסם על ידו הנו 31
35 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
נכון וניתן לאימות, ויימנע מכל פרסום של מידע שגוי או חלקי המטעה את הציבור וממתן 1
מידע פרסומי המתחזה כאובייקטיבי ." 2
ד"ר רוזנטל טוען כי יש לזכותו מההרשעה באיש ום הנוכחי. זאת, משום שלשיטתו תנאי 3
לאחריות המשמעתית בגין הכלל הוא בפרסום מסחרי , ובענייננו אין המדובר בכזה. אין למצוא 4
במעשיו "תכלית מסחרית" שעה שההרשעה מבוססת על מסירת מסמך ההנחיה למטופליו. 5
בנוסף, נטען כי הוועדה כלל לא בחנה אם הוא וידא שהמידע המפורסם על, ידו נכון וניתן 6
לאימות. משרד הבריאות סבור, מנגד, כי יש להותיר את ההרשעה על כנה. לשיטתו, אין צורך 7
בהוכחת תכלית מסחרית אלא רק שיהא מדובר בפרסום של מידע שגוי, או חלקי ומטעה. 8
בנוסף, נטען כי ד"ר רוזנטל אינו עומד ממילא בהנחיות הר"י, שחלות גם על הפרסום האמור. 9
75 . לא חר עיון אינני סבור שיש לפרש את הסעיף באופן המצמצם שהמערער מפרשו. 10
76 . נקודת המוצא מצויה בלשון הסעיף, וזו חלה על שלושה סוגים שונים של מידע המפורסם על 11
ידי הרופא: ( 1 ) מידע שגוי; ( 2 ) מידע חלקי המטעה את הציבור; ( 3 ) מידע פרסומי המתחזה 12
כאובייקטיבי. על הרופא מוטלת החובה לוודא כי המידע אותו הוא מבקש לפרסם הינו נכון 13
וניתן לאימות. 14
כבר כאן אנו רואים שתחולת הנורמה היא רחבה, במובן זה שהיא חלה על מספר סוגים שונים 15
של מידע מפורסם, ולא רק על מידע פרסומי, מסחרי. יתרה מזאת, גם התייחסות הסעיף 16
להקשר הפרסומי איננה מחייבת שמדובר רק בפרסום שיווקי, מסחרי. המדובר בפרסום מידע 17
באופן כללי, והוא יכול להיות רלוונטי גם למערכת היחסים שבין הרופא לבין המטופל 18
הקונקרטי. 19
המונח " פרסום " מתפרש ברגיל באופן המחיל אותו גם על מערכת יחסים בין שני אנשים. אין 20
הוא מחייב פעולה בעלת אופי מסחרי. בעניין זה יש להבחין בין " פרסום " ובין " פרסומת ." 21
כך, למשל, בסעיף ההגדרות בחוק העונשין מצויה הגדרה למונח " פרסם " (סעיף 34 כד לחוק), 22
לפיה הדרישה העיקרית בפרסום הינה לחשיפה של ה"ציבור" לדברים שבעל, פה או שאינם 23
בעל, פה. גם המונח "ציבור" זכה לפרשנות. כך, ציבור כולל " כל חלק ממנו העלול להיפגע 24
מהתנהגות שעליה מדובר בהקשרו של מונח זה ". לכן, פרסום עשוי ל התקיים כאשר "כל 25
חלק" מהציבור, נחשף לדברי הפרסום שיכולים להיעשות בין בכתב ובין בעל, פה. חשיפה זו 26
יכולה להיות גם שלא בהקשר מסחרי. 27
דוגמה נוספת מצויה בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה, 1965 . סעיף 2 (ב)( 1 ) לחוק קובע כי 28
" רואים כפרסום לשון הרע [...] אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או 29
36 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
לאדם אחר זולת הנפגע ". מכאן עולה כי אם אדם שלישי, שאיננו הפוגע והנפגע, שמע או נחשף 1
להתבטאות, הרי שמדובר בפרסום של לשון הרע. הנה כי כן, המשמעות הרגילה של הדיבר 2
"פרסום" אינה מחייבת פרסומת מסחרית דווקא. 3
77 . חיזוק לכך ניתן למצו א בכותרת סעיף ה' המורה לנו כי מדובר ב" איסור הטעיית המטופל 4
בפרסום ובפרסומת ". כותרת זו מבחינה אפוא בין "פרסום" ובין "פרסומת". לגבי הביטוי 5
האחרון ניתן לטעון שנדרש הקשר שיווקי, מסחרי. אך פרשנות המערער מרוקנת מתוכן את 6
הדיבר העוסק ב"פרסום" שתחולתו רחבה יותר. 7
8 7 . ואם נדרש עוד חיזוק לדברים, הרי שניתן למצוא אותם ברקע שהוביל לגיבוש הכלל. זה מצוי 8
בנייר עמדה שכותרתו: " שיווק המתחזה לאקדמיה ״, ושפורסם על, ידי הר"י ושאליו מפנים 9
הכללים. 10
נייר העמדה עוסק באופן כללי ברופאים המפרסמים תרופות. הוא מבקש למצוא " את האיזון 11
הנדרש בין חובת מסירת מרב המידע הרפואי למטופלים על כל טיפול רפואי קיים, בין בסל 12
ובין מחוץ לו, לבין שמירה על האמת המדעית. זאת תוך מסירת מידע מאוזן ומאופק, שאינו 13
בא לשרת אינטרסים כלכליים של גופים מסחריים כלשהם. הרופא נדרש בכל פרסום כזה 14
לגילוי נאות בדבר כל קשר שבו הוא נמצא עם חברת התרופות הנוגעת בדבר. בנוסף, נדרשים 15
הרופאים שלא לנצל במה זו לפרסומת אישית החורגת מהוראות החוק ומכללי האתיקה, תוך 16
שהם מבקשים ליטול אחריות ולבחון את הדברים המובאים בשמם טרם הפרסום ." 17
מכאן אנו למדים כי התמריץ המקורי להסדרת הנושא עניינו בפרסום תרופ ות. שיווק ופרסום 18
התרופות עוררו בעיות הן במישור של הפצה לציבור הרחב, והן במישור הפרטני של המטופל 19
הקונקרטי. גם כאן אנו רואים את ההבדל שבין פרסום ובין פרסומת, כך שמושא ההסדרה 20
אינו רק פרסומת מסחרית. 21
ואכן, נייר העמדה כולל גם מספר הוראות אופרטיביות , ש חלקן עוסק ב פרסומים המיועדים 22
לציבור הרחב. מצוין שם, למשל, שקידום הידע הרפואי נעשה בערוצי המידע ובעיתונות 23
הפופולרית. חלקן האחר מתייחס בבירור ליחסים הפרטניים שבין המטפל לבין המטופל. כך 24
למשל נקבע כי " חובת הרופא, על פי החוק, ליידע את המטופל על כל טיפול הקיים במחלתו, 25
גם אם טיפול זה אינו נכלל בסל התרופות ". אם כן, גם נייר העמדה מתייחס הן למישור הכללי 26
והן למישור הפרטני, ולא עוסק רק בהיבטים מסחריים הבאים לידי ביטוי בפרסומות. 27
79 . ד"ר רוזנטל מבקש לבסס מסקנתו על כותרת הפרק כולו שהיא " הרופא ואמצעי התקשורת ." 28
כותרת זו אכן יכולה לתמו ך בפרשנותו, ועדיין אין בכך כדי לשנות את מסקנתי. 29
37 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
כידוע, כותרות המצויות בדברי החקיקה, כמו גם שם החוק, התחביר, מספרי הסעיפים, 1
וסידורם, הם בבחינת "אביזרי חקיקה". אביזרים אלה מהווים " אמות מידה פרשניות אשר 2
ניתן להיזקק להן לשם הבהרת החקיקה עצמה. עם זאת, בהתנגשות בין גוף החוק לבין 3
האביזרים, יד גוף החוק על העליונה " (אהרן ברק פרשנות החקיקה 317, 318 (התשנ"ג)). כן 4
ראו דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) ח' כהן בע"א 315/64 הנהלת הסוכנות היהודית לארץ, 5
ישראל נ' אברמוב , פ"ד יח( 4 ) 319 , 323 ( 1964 " :) הכלל הוא שאין נזקקים לא למיקום הסעיף 6
ולא לכותרות פרקים ולא לכותרות שוליים לשם פירושו, אלא אם משתמעת לשונו לשתי פנים 7
ואפשר לפרשו לכאן ולכאן; מה שאין כן כשלשון הסעיף עצמו ברורה היא וחד משמעית, שאז 8
אין מקום ואין צורך להיאחז באביזרי פרשנות מן החוץ " (ראו בנוסף: ע"פ 317/63 צור נ' היועץ 9
המשפט י לממשלה , פ"ד יח( 1 ) 85 , 95 ( 1964 ); ע"א 104/83 יוניסול ס.א. נ' מנהל מס שבח 10
מקרקעין , פ"ד לט( 2 ) 805 , 809 ( 1985 ); עע"מ 2894/14 הר שמש נ' הממונה על חוק חופש 11
המידע ברשות המסים בישראל , בפסקה 15 לפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) מלצר 12
(פורסם במאגרים; 2015 ); בג"ץ 691/21 2 זינב נ' משרד התחבורה, רשות הספנות והנמלים , 13
בפסקה 5 לפסק הדין של כב' השופט (כתוארו אז) פוגלמן (פורסם במאגרים; 2021 .)) 14
בענייננו, הסעיף בחר להשתמש במינוח רחב: "פרסום" ויוצר הכללים ידע להבחין היטב בין 15
פרסום ובין פרסומת, כפי שתוכיח הכותרת של הסעיף. אין בכך לייתר את כותרת הפרק כולו, 16
שהרי הפרסום יכול לכלול גם פרסום מסחרי, אך לא חייב להיות כזה. 17
80 . טיעון נוסף שמעלה המערער הוא כי יש לפרש את לשון ההוראה בצמצום, אלא שגם כאן קיים 18
הבדל בין הפרשנות במישור הפלילי ובין זו במישור המשמעתי. 19
עקרון החוקיות בפלילים מח ייב קביעת קו גבול ברור, ככל הניתן, בין האסור לבין המותר על, 20
פי החוק (דנ"פ 10987/07 מדינת ישראל נ' כהן , פ"ד סג( 1 ) 644 , 672, 673 ( 2009 )). הדין 21
המשמעתי, בניגוד לחברו הפלילי, סובל הוראות בעלות פרשנות ותחולה רחבה. זאת, נוכח 22
התכלית של הדין המשמעתי, הבא להסדיר את ד רכי ה התנהגות הראויות של פרופסיות שונות. 23
כך לדוגמה, עבירת המשמעת הבסיסית והיסודית ביותר, המצויה גם בכל קודקס משמעתי 24
בשיטתנו המשפטית, היא עבירת " התנהגות שאינה הולמת ". זו "הוראת מסגרת" הרלוונטית 25
גם לרופאים בהתאם לסעיף 41 ( 1 ) לפקודה. לעומת זאת ידועה הבעייתיות שבקיומן של עבירות 26
מסגרת כמו " מרמת והפרת אמונים " (לפי סעיף 284 לחוק העונשין). זו זוכה למחלוקות בנוגע 27
לשאלת גבולותיה הראויים (לדיון ראו בע"פ 8618/19 מדינת ישראל נ' מילר , פסקה 14 לפסק 28
הדין של כב' המשנה לנשיאה, כתוארו אז, פוגלמן והאסמכתאות הרבות שם (פורסם 29
במאג רים; 2022 ); מרדכי קרמניצר "האם חסרי עבירות אנחנו" משפטים יג 159 ( 1983 ); מרים 30
גור, אריה "הפרת אמונים מצד עובדי הציבור ונבחריו, האם עבירה פלילית?" פלילים ח 253 31
38 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
( 1999 ); דבורה חן "עבירת מרמה והפרת אמונים, מתי תתפוגג העמימות?" ספר מצא 597 1
2 .)) 2015 (
ועדיין, יש לגשת לשאלת האחריות המשמעתית בנסיבות העניין בזהירות, בשים לב לצורך לתת 3
הגנה נאותה לחופש הביטוי. 4
81 . בכל הנוגע לדברים לגופם לא מצאתי להתערב בדיון שערכה הוועדה. הוועדה שמה את הדגש 5
בקיומו של " [מידע] חלקי המטעה את הציבור ". היא קבעה כי ד"ר רוזנטל לא הציג את 6
העמד ה הרפואית המקובלת. בעניין זה הפנתה הוועדה להנחיו ת ההסתדרות הרפואית 7
שהוזכרו (ראו לעיל בפסקה 69 לפסק דין זה ) וקבעה: " בבואו להציג דעותיו, יציג עצמו 8
ותפקידו במדוייק ויבהיר 'באיזה כובע' הוא מביע דעתו. וכן ראוי כי רופא המציג בתקשורת 9
או בפני ציבור רחב, המורכב מא נשים שאינם רופאים, דעה שונה מהמקובלת בקהילה 10
הרפואית, יציין את המקובל. לו היה מביא בפני המטופל את עלון החיסון מול עלון משרד 11
הבריאות, קובלנה זו לא היה נולדת . דבר מכל אלו לא עשה הנקבל [...] " (עמוד 66 להמלצות 12
הוועדה לעניין האחריות המשמעתית [ההדגשות הוספו])". 13
גם לטעמי ניתן בנסיבות אלה לבסס אחריות משמעתית. די בכך שהפרסומים בראשית הדרך 14
לא כללו הבהרות מסייגות. ד"ר רוזנטל יכול היה להציג דעתו אך היה עליו, בשים לב לחשיבות 15
העניין העומד על הפרק, להציג את המידע המלא למטופלים או לקהל השומעים. היה עליו 16
לציין כי דעתו אינה מקובלת בקהילה הרפואית, ולהציג את עלון משרד הבריאות. ככל שמדובר 17
בהשערה או במחשב ה שלא נשענות על תשתית מחקרית, חשוב לציין זאת. משלא עמד באמת 18
מידה זו, ניתן להטיל עליו אחריות משמעתית בשים לב ל אינטרס הציבורי כבד המשקל העומד 19
מנגד. 20
82 . ד"ר רוזנטל העלה טענה חלופית , המתייחסת לרישא של הסעיף, הקובעת ש" הרופא יוודא כי 21
המידע המפורסם על ידו הנו נכון וניתן לאימות ". לדבריו, הוועדה לא התירה לו להגיש לה 22
מקבץ של מאמרים רבים, אשר יש בהם כדי להעיד על תקפות גישתו בנוגע לחיסונים. מכאן, 23
שלא הוכחו יסודות הסעיף. 24
לא מצאתי בטענה זו בסיס לשנות את מסקנת הדברים. כאמור, הוועדה השתיתה את 25
האחריות על רכיב אחר של הסעיף, שעניינו החשש להטעיית הציבור. הוועדה, העוסקת בתחום 26
המשמעת, אינה אמורה להיות האכסניה שבה יתנהל הוויכוח המדעי לגופו. השאלה העומדת 27
על הפרק היא קיומה של אחריות מ שמעתית ולא תורת החיסונים. והאחריות נובעת מכך שלא 28
הוצג המידע הרלוונטי במלואו, קרי היות דעתו של המערער חריגה בנוסף הקהילה המדעית, 29
תוך הצגת מקבילה של הגישה המקובלת. 30
39 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
בפועל, הוועדה הניחה לטובתו של ד"ר רוזנטל שהוא אכן קרא את המאמרים שביקש להגיש. 1
כך ציינה חבר ת הוועדה עו"ד שפיר: " אנחנו השתכנענו שהוא קורא מאמרים, הרי הוא עשה 2
הרבה בחייו, הוא פתח בית ספר, הוא מלמד, הוא מרצה, הוא כותב ספרים " (ראו פרוטוקול 3
דיוני הוועדה מיום 9.8.21 , בעמודים 117, 119 ; בפסקה 19 לערעור; בפסקה 83 לכתב התשובה). 4
אלא שעניין זה לא השליך על הפ גם שנפל בהתנהגותו, המצוי, כאמור, בהיבט אחר. 5
83 . לבסוף, אני סבור שגם המבחן ההסתברותי בוסס בנסיבות העניין. כדי לעמוד במבחן הודאות 6
הקרובה לפגיעה באינטרס הציבורי אין צורך להוכיח שבעקבות מעשיו של ד"ר רוזנטל יפסיקו 7
אנשים לקחת חיסונים. זוהי אמת מידה בלתי אפשרית, ונדגיש שאנו עוסקים כאן בהליכים 8
משמעתיים ולא בדיני עונשין. בנסיבות העניין, אמירותיו של ד"ר רוזנטל , כפי שבוטאו , היו 9
רחוקות מהגישה המקובלת; מידת הפגיעה שלהן בבריאות הציבור היא משמעותית, בשים לב 10
לחשיבות כלי החיסונים לבריאות הציבור. מדובר בהתבטאויות שנפרשו על פני זמן, שנעשו 11
במרשתת ובטלוויזיה, באתר של המערער ובעלון שחולק למבקרים במרפאתו. מידת החשיפה 12
כלפיהן הייתה משמעותית. בכל אלה יש כדי לענות גם על עוצמת הפגיעה באינטרס הציבורי, 13
המצדיקה, בנסיבות העניין, הטלת אחריות משמעתית. 14
84 . לפיכך, יש להותיר את ההרשעה באישום זה על כנה. 15
יש להותיר על כנה את הרשעת המערער באישום המשמעתי השלישי 16
85 . נעבור להרשעת ד"ר רוזנטל הנשענת על סעיף 10 (א) לפקודת הרופאים, שאוסר על רופאים 17
לעסוק בעיסוק אחר, שעלול להוביל ליצירת ניגוד עניינים בין אותו עיסוק ובין היותם רופאים 18
מורשים. ועדת המשמעת קבעה כי ד"ר רוזנטל מכר למטופליו תכשירים הומאופתיים, תוך 19
שהוא נמצא במצב של ניגוד עניינים. נקבע כי המטופלים רואים את אותו התכשיר כתרופה 20
ועל כן רוכשים אותה. 21
הטענות אותן מעלה ד"ר רוזנטל נגד הרשעתו באישום זה עוסקות בשני מישורים. במישור 22
הראשון , נטען כי יסודות הס עיף כלל לא מתקיימים. כך, לשיטתו, הוא לא מצוי בניגוד עניינים 23
שכן התכשיר הרפואי איננו בבחינת תרופה. בנוסף, ההיבט ההסתברותי להתקיימות ניגוד 24
העניינים כלל לא הוכח. במישור השני , נטען כי היה על משרד הבריאות להזהיר את ד"ר 25
רוזנטל בכך שהוא פועל בניגוד להוראות הפקודה . מאחר שהוא לא עשה כן, לא היה ניתן 26
להעמידו לדין בגין אישום זה מלכתחילה. משרד הבריאות טוען כי האישום נסוב על מכירת 27
התרופה, ואין נפקא מינה לעובדה שמדובר בפלצבו, שעה שהמטופלים מתייחסים לתכשיר 28
כתרופה. וכן, שד"ר רוזנטל הוזהר על כך על, ידי המשרד. 29
86 . לאחר עיון ל א מצאתי להתערב בהרשעה המשמעתית בגין אישום זה. 30
40 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
87 . גם כאן נקודת המוצא של הדיון תהיה לשון החוק. סעיף 10 (א) לפקודת הרופאים קובע כי: 1
" רופא מורשה לא יעסוק בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד ענינים בין עיסוקו 2
כרופא מורשה לבין העיסוק האחר ." 3
אכן, האיסור על הימצאות בניגוד עניינים הוא עיקרון יסוד בשיטתנו המשפטית. הוא בא לידי 4
ביטוי במסגרת השירות הציבורי, והוא אחד מכללי היסוד של המשפט המינהלי (ראו לדוגמה: 5
בג"ץ 531/79 סיעת הליכוד בעיריית פתח תקווה נ' מועצת עיריית פתח תקווה , פ"ד לד( 2 ) 566 , 6
572 ( 1980 )). אלא שהאיסור איננו מוגבל רק למשפט הציבורי. " הוראת חוק שנועדו למנוע 7
ניגוד עניינים מקובלות במיוחד בתחום העיסוק במקצועות " (יצחק זמיר "ניגוד עניינים 8
בשירות הציבורי" ניגוד עניינים במרחב הציבורי, משפט, תרבות, אתיקה, פוליטיקה 225 , 9
291 (תשס"ט)), לרבות בנוגע בעוסקים בר פואה. 10
תכליות האיסור על ניגוד עניינים עולות בקנה אחד עם הדין המשמעותי. ככלל, הימנעות 11
מניגוד עניינים נועדה להבטיח את פעילותם התקינה של העוסקים במקצוע, ולשמור על אמון 12
הציבור בו. האיסור מבקש אפוא להקדים תרופה למכה, ולמנוע מראש אפשרות לשקילת 13
שיקולים זרים או אינטרסים שאינם ממין העניין. האיסור על הימצאות בניגוד עניינים יכול 14
להיות בעל תחולה רחבה. וגם כאן עניין זה אינו מעורר קושי בשים לב לכך שלפנינו איסור 15
משמעתי (ראו לעיל בפסקה 0 8 ). תמיד יש לבחון את נסיבות העניין, ולא ניתן יהיה לתת בהן 16
סימנים ממצים מראש. 17
88 . ובנ סיבות העניין בוסס שד״ר רוזנטל מכר למטופל תכשיר הנחזה לתרופה. כאן עלול להתעורר 18
ניגוד עניינים בין פעולה זו ובין היותו רופא מורשה. איני סבור שהטלת אחריות משמעתית 19
במקרה שכזה כרוכה בפרשנות יצירתית או מרחיבה שאין לה מקום כנטען. 20
כאשר רופא מציע למטופליו לרכוש תרו פה, קיים סיכוי גבוה במיוחד שהמטופל אכן ירכוש 21
את אותה התרופה. זאת מאחר שהמטופל מאמין כי הרופא מאמין בטובתו ורוצה בבריאותו, 22
ולכן הוא מציע לו ליטול את התרופה המדוברת. מצב זה יכול לבסס פעולה בניגוד עניינים שעה 23
שהרופא הוא זה שמוכר את התרופה, ויכול להפיק מכך במק ביל טובת הנאה כספית. 24
הטלת אחריות משמעתית בגין כך אינה בגדר חידוש. כך, לפני מספר שנים, הועמד ד״ר דניאל 25
שהם לדין משמעתי, בין היתר מפני שמכר באתר האינטרנט שלו תכשיר רפואי (להרחבה על 26
אודות מקרה זה, שהסתיים בהסדר טיעון, ראו: דין וחשבון לפי סעיף 44 (ה) לפקודת הר ופאים 27
(נוסח חדש), התשל״ז, 1976 , בעניינו של ד״ר דניאל שהם ( 21.5.17 )) . 28
89 . ומה לגבי הטענה כי לא דובר כלל בתרופה? אינני סבור שיש בכך כדי לשנות מהמסקנה. 29
האיסור איננו חל רק על מכירת תרופות למטופלים. אלא, על כל עיסוק שעלול ליצור ניגוד 30
41 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
עניינים. גם אם לא דובר בתרופ ה הרי שקיימת התנגשות בין המלצת הרופא, ובין הפקת טובת 1
ההנאה ממכירתה הכספית. ובכלל, במקרה הנוכחי המטופלים סברו שהמדובר בתרופה, כך 2
שממילא יש לבחון את הדברים בהתאם. 3
90 . אשר לטענות בדבר היעדר אזהרה מוקדמת מטעם משרד הבריאות, איני סבור כי מוטלת על 4
המשרד חובת אזה רה שכזו. זו אינה תנאי לביסוסה של אחריות משמעתית. כמובן שיש לפרסם 5
את האיסורים המשמעתיים מראש, אך אין חובה כללית המוכרת בדין, המחייבת את גורמי 6
הקבילה המשמעתית לפנות לרופא ולהתריע כי קיים חשש להפרת הדין המשמעתי. ובמקרים 7
מסוימים פנייה מוקדמת כלל איננה רלוונטית ואינה מעשית. 8
יתרה מזאת, נראה כי המשרד דווקא פנה לד"ר רוזנטל בשלב מוקדם יותר. כך עולה מנספח 9
ת/ 2 (תחת נספח 12 לערעור), שהוא מכתב שנשלח לד"ר רוזנטל, ובו נכתב כך: " מהיבט 10
המוצרים במרפאתך, כפי שנמסר לך , על פי נהלי משרד הבריאות, ניתן להכין ולנפק תכשיר 11
או הכנה הומאופתית על ידי רוקח בבית המרקחת בלבד, ולא ע"י רופא. בהתאם יש להפנות 12
מטופלים לבית מרקחת עם מרשם ולא לספק להם מוצרים הומאופתיות באופן ישיר באותו 13
אופן שבו רופא איננו מספק תרופות למטופליו " (בפסקה 7 למ כתב [ההדגשות הוספו]). דברים 14
כמעט זהים ניתן למצוא גם במכתב שנשלח לד״ר רוזנטל ביום 28.2.16 (מצורף כנספח נ/ 4 תחת 15
נספח 13 לערעור). 16
יצוין, כי ד"ר רוזנטל עמד על כך שהוא פנה למשרד עם מספר שאלות בנדון, אך לטענתו המשרד 17
" מעולם לא השיב לכך ". מועד הגשת המסמך אינו נקו ב בו, אך נראה שהפניה המדוברת 18
נעשתה לפני שהתקיימה שיחת הבהרה (ביום 13.3.16 ) ובוודאי לפני שנשלח המכתב שצוטט 19
לעיל (ביום 10.4.16 ). מטבע הדברים זהו המענה שהתקבל מטעם המשרד. 20
91 . אני דוחה אפוא את טענותיו של המערער בעניין זה. 21
יש לזכות את המערער מהרשעתו באישום הר ביעי, לא בוססה התמדה בהפרת 22
הוראות הדין 23
92 . ד"ר רוזנטל הורשע, בין היתר, בסעיף 41 ( 4 ) לפקודת הרופאים. הסעיף עוסק במקרים שבהם 24
הרופא " התמיד להפר הוראות פקודה זו ." 25
מה עומד בבסיס האחריות שהוטלה על ד"ר רוזנטל בגין אישום זה? 26
ועדת המשמעת קבעה כי משרד הבריאות דרש מד״ר רוזנטל לא רק להוסיף דיסקליימרים, 27
מה שאכן נעשה, אלא גם להסיר את המלצותיו שלא להתחסן ולא למכור תכשירים 28
42 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
הומאופתיים למטופליו. הוועדה קבעה כי ד"ר רוזנטל לא השיב לשתי פניות מטעם המשרד, 1
מהתאריכים 7.2.16 ו, 28.2.16 . לאחר מכן ביום 10.4.16 נשלח מכתב נוסף שמבהיר כי מדובר 2
בהתנהגות שאינה הולמת, ושהדיסקליימר שהוסף איננו מסייע שכן המידע שמופץ הינו מטעה. 3
בשלב מסוים בהשתלשלות האירועים, נתבקש ד"ר רוזנטל להעביר לידי המשרד את המקרים 4
שבהם טיפל ועומדים בבסיס מחקרו, אך הוא לא עשה כן. 5
נו כח זאת, הוועדה קבעה כי " לא חל כל שינוי מהותי באופי פעילותו ובפרסומיו, וזאת עד 6
15.04.2019 , מועד בו הודפס האתר ומכאן, כי עמד לרשותו די זמן לתקן את שנדרש לתקן " 7
(עמוד 64 להמלצת הוועדה לעניין ההרשעה). מכאן שד"ר רוזנטל " אכן חזר והתמיד להפר את 8
הוראות הפקודה ." 9
93 . לאחר עיון בטענות הצדדים ובתשתית הראייתית שהועמדה, איני סבור שבוססה התמדה 10
בהפרת הוראות הפקודה בנסיבות העניין, ולכן יש לזכות את ד״ר רוזנטל מההרשעה באישום 11
זה. כאן יש לשים לב כי ההרשעה בסעיף זה דורשת התמדה בהפרת הוראות הפקודה. מקומה 12
של הפרה ״רגילה״ הינו תחת העבירה המשמעתית הספציפית הרלוונטית לה (ובמקרה הנוכחי 13
באישום השני). סעיף 41 ( 4 ) לפקודה קובע עבירה משמעתית נפרדת , העומדת על רגליה שלה, 14
שהמהות שלה שונה ממקבץ של כמה עבירות משמעת "מקוריות". אין די בביצוע עבירת 15
משמעת כזו או אחרת, אלא נדרשת התמדה כאמור. זוהי ליבת הסעיף. איני סבור כי התמדה 16
שכזו בוססה. 17
94 . לטעמי, ניתן לפרש את סעיף 41 ( 4 ) ככזה החל על שני מצבים טיפוסיים. מצב הדברים הראשון 18
עוסק במקרים שבהם הרופא מתעלם מהפניות של משרד הבריאות אליו, בין מצד הגורמים 19
המוסמכים ובין מטעם רשויות הקבילה, או שהוא לא מבצע את הפעולות אותן נתבקש ליישם. 20
התנהגות שכזו יכולה להעיד על זלזול בחובות שמטילה הפקודה, ובגורמי האכיפה, באופן 21
המצדיק אחריות משמעתית נ פרדת. במצב הדברים השני אנו עוסקים ברופא המתמיד בביצוע 22
עבירות המשמעת והוא חוזר עליהן באופן שיטתי. 23
95 . האם המערער התעלם מהפניות של משרד הבריאות אליו? 24
כאן יש להתייחס למכלול הנסיבות של המקרים שבהן הסוגיה מתעוררת. לא הרי התעלמות 25
מאזהרה בודדת, כהרי התעלמות ממס פר אזהרות לאורך פרק זמן משמעותי. כמו כן קיים גם 26
הבדל משמעותי בין מצב בו מבוססת התעלמות מוחלטת של הרופא, לבין תמונה המעלה 27
שיתוף פעולה שלו וניסיונות להידברות. ובנסיבות העניין , ד״ר רוזנטל השיב לפניות משרד 28
הבריאות ושיתף פעולה בצורה משמעותית. 29
הוועדה אמנם ציינ ה כי לא נתקבל מענה מטעמו לפניות בתאריכים 7.2.16 ו, 28.2.16 , אולם 30
43 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
מבדיקת הראיות שלפניי עולה מסקנה אחרת. כך, ביום 10.2.16 , שלושה ימים בלבד לאחר 1
מועד שליחת המכתב הראשון, השיב ד"ר רוזנטל למכתב מטעם המשרד (מענה זה מוזכר 2
בפסקה 10 לכתב התשובה מטעם המשיב; מצורף כנס פח נ/ 3 תחת נספח 13 לערעור; ומוזכר 3
בפסקה 1 במכתב משרד הבריאות מיום 28.2.16 שמצורף כנספח נ/ 4 תחת נספח 13 לערעור). 4
ד"ר רוזנטל השיב גם למכתב מיום 28.2.16 (ראו בנספח נ/ 5 תחת נספח 13 לערעור). 5
בנוסף, מוסכם על הצדדים כי ד"ר רוזנטל הוסיף את הדיסקליימרים שהוא התבקש להוסיף; 6
ושהוא הגיע לשימוע שנערך לו, והשיב על השאלות שנשאל שם ובמכתבים אחרים. 7
זאת ועוד ; לא הוצגה לפניי, או לפני ועדת המשמעת, כל ראיה ממועד המאוחר למועד שיחת 8
הבירור. כל הראיות נאספו עד לשלב מוקדם יותר, והן מבססות, כאמור, את הרשעותיו בשני 9
האישומים האחרים, א ך לא באישום הנוכחי. 10
ד"ר רוזנטל הוסיף את הדיסקליימרים המבוקשים כפי שפורט בראשית הדברים (ראו לעיל 11
בפסקה 5 ). באופן כללי נראה שהוא שיתף פעולה עם דרישות הקובל, משרד הבריאות. כמו 12
כן אין להתעלם מכך שהיו תקופות ארוכות מאוד שבהן המשרד כלל לא פנה אליו. במצב כזה, 13
ה גיוני היה שיניח שהשינוי שבוצע על, ידו היה תקין. בנסיבות אלה לא בוססה התמדה של 14
הפרה במערכת היחסים שבין הרופא ובין משרד הבריאות. 15
96 . לחלופין, האם בוססה חזרתיות בביצוע עבירות המשמעת העולה כדי התמדה של הפרה? אינני 16
סבור כך. 17
בסיס להשוואה יהיה עניינו של ד"ר ארי ה אבני, שהורשע פעמיים בעבירות משמעתיות כאלה 18
ואחרות, ולאחר מכן הוגשה נגדו קובלנה נוספת, שלישית במספר. רק בפעם השלישית, וכנראה 19
נוכח שתי ההרשעות הקודמות, התווסף לאישומים המשמעתיים הרגילים גם אישום בסעיף 20
41 ( 4 ) לפקודה (ראו בהחלטה 03/21 של כב' השופט (בדימ') סטרש נוב; ראו גם: עניין אבני 21
(במחוזי) ; רע"א 5995/22 ד"ר אבני נ' כב' השופט (בדימוס) סטרשנוב (פורסם במאגרים; 22
23 .)) 2022
כב' הנשיא שמגר הציג גישה דומה בעניין ברון . במקרה שם, ועדת משמעת המליצה ל הרשיע 24
את המערער בין היתר באישום הזהה לאישום שבו אנו עוסקים כעת, התמדה בהפרת הוראות 25
הפקודה, גם אם בנוגע לרופאי שיניים. דובר בסעיף 45 ( 4 ) לפקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], 26
התשל"ט, 1979 . 27
הוועדה בעניין ברון הרשיעה את המערער היות שפרסם שני פרסומים המפרים את הוראות 28
הפק ודה; הוא הוסיף לפעול למרות שקיבל " התראות רבות ממשרד הבריאות והתחייב בפני 29
44 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
אנשי המחלקה לבריאות השן לחדול מפרסום מרפאותיו " (עניין ברון , בעמוד 668 ); וכמו כן 1
הוגשו נגדו בעבר שתי קובלנות נוספות המלמדות לכאורה על חזרתיות. 2
כב' הנשיא שמגר עמד על יסודות האישום, וקב ע כי: " לעניין זה דרושה הוכחת ההפרות 3
הקודמות באותה מידה של ודאות הדרושה להוכחת ההפרה הנוכחית, שהרי הרכיב של 4
'התמיד להפר' הוא חלק מהיסוד העובדתי של עבירת המשמעת הנדונה [...] הדרישה היא, 5
כי הייתה הפרה אובייקטיבית ולא די באזהרות גרידא להפסיק את ההפרה, אם לא הו כחה 6
כזו ". עם זאת, נקבע כי לא נדרשת בהכרח הרשעה ממשית, ומספיקה גם הודאה ברורה של 7
המערער כי הוא ביצע הפרות משמעתיות בעבר (עניין ברון , בעמוד 669 ). לפיכך, נקבע 8
שההליכים בקובלנות שהוגשו בעבר נגד המערער הופסקו, והם לא יכולים לסייע בהקשר זה. 9
בנוסף, נקבע כי הודאת המערער באותו מקרה בכך שהוא הפר בעבר את הוראות הפקודה 10
איננה מסייעת גם היא, נוכח היותה כללית ובלתי מפורטת. 11
בהתייחס למונח " התמדה " קבע כב' הנשיא שמגר כי " גלומה במונח דרישה לשיטתיות, אשר 12
בהיותה נסמכת למלה 'להפר' משמעותה הבעת זלזול באופן נמשך בהוראות הפקודה 13
וה תרסה כלפיהן. לעניין זה אין לקבוע מבחן כמותי נוקשה, ויש להשאיר זאת לשיקול, דעת 14
שר הבריאות [...], בהתחשב, למשל, בסוג ההפרה, בשכיחותה, בפסקי הזמן בין הפרה 15
להפרה וכיוצא באלה .)שם( " 16
הנה כי כן, כב' הנ שיא שמגר איננו מסתפק באזהרות קודמות כדי לקיים את התנאי של 17
"הת מיד להפר". נדרש להוכיח הפרות ממשיות קודמות של הוראות הפקודה, בין אם הם 18
גררו הרשעה משמעתית ובין אם לאו. בנוסף, נקבע כי הסעיף עוסק בהבעת זלזול בהוראות 19
הפקודה, והתרסה כלפיהן. 20
ובענייננו: כפי שעולה מחומר הראיות, לד"ר רוזנטל אין הרשעות קודמות בדין המשמעתי 21
הרלו ונטיות לנו. לא הוצגה אפוא בפניי או בפני הוועדה תשתית ראייתית המעידה על הפרה 22
חוזרת ונשנית של הדין המשמעתי בהתאם לכללים שהוצגו עתה. לא בוססה אותה הבעת זלזול 23
בהוראות הפקודה. נהפוך הוא. ד"ר רוזנטל השיב לפניות שנעשו אליו, והטיל על עצמו מגבלות 24
מהותיות בעקבותיהן. 25
97 . די בכך כדי להוביל לזיכויו של המערער מהאישום הרביעי. 26
98 . לסיום חלק זה אתייחס לעמדת ועדת המשמעת שמצאה שד"ר רוזנטל התמיד להפר את 27
הוראות הפקודה בכך שפרסם את המידע המטעה, ואין בהוספת הדיסקליימר כדי לשנות. 28
מכאן שהוספת ההבהרה וההסתייגות אינה מספיקה. 29
45 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
עמדה זו מעוררת קושי. איני נדרש לקבוע לגביה מסמרות, שכן אין בה כדי לבסס את 1
החזרתיות הנדרשת לצורך הטלת האחריות בגין רכיב זה. יש לזכור כי הפרסומים הראשונים 2
נעשו ללא ההסתייגויות ולאחר מכן נעשו פרסומים עם הסתייגויות. כאמור, התנהלותו של 3
ד"ר רוזנטל אינה משקפת זלז ול בהוראות הפקודה. ולכן ניתן להסתפק בהטלת אחריות מכוח 4
האישום השני, ואין מקום להטלת אחריות מכוח האישום הרביעי. 5
בנסיבות אלה אסתפק באמירות כלליות. 6
על פניו דרישה, האוסרת לחלוטין על הצגת עמדה הטוענת לקיום סיכונים הנלווים לחיסונים, 7
גם אם נלוות לה הסתייגויות וה צגת עמדת משרד הבריאות, תמנע ביטוי שהוא "בניגוד לזרם" 8
מרופא "השוחה נגד הזרם". אין היא עולה בקנה אחד עם עמדתה של ההסתדרות הרפואית, 9
המציבה את אמת המידה להתנהלות האתית בנושא. כפי שראינו הנחיותיה נועדו לאפשר 10
לרופאים לבטא את דעותיהם, גם אם הן מנוגדות לדעת משרד ה בריאות (ראו לעיל בפסקה 11
12 .) 69
האיזון שגובש בכללים שם מאפשר את הביטוי ובלבד שמוצגת העמדה המקובלת, ושמצוין 13
שעמדת הרופא אינה מבטאת את הקונצנזוס הרפואי. ובמקום בו אין בנמצא תימוכין 14
מחקריים לאמור, יש לציין כי מדובר בהשערה נטולת תימוכין. טלו למשל את ההסתייגות 15
שנל וותה לפרסום בנושא באתר של ד"ר רוזנטל לפיה " למען הסר ספק המידע אינו מיועד 16
להנחות את הציבור או לשמש לגביו כהמלצה או הוראה או עצה לשימוש או שינוי או הורדה 17
של תרופה כלשהיא. ואין בו תחליף לייעוץ פרטני או אחר. המידע הניתן באתר אינו מהווה 18
המלצה רפואית מוסמכת. המי דע המופיע באתר אינו מקובל על משרד הבריאות וכדאי לבדוק 19
אותו גם עם הרופא המטפל. הוא בודאי אינו מהווה המלצה או הכוונה כיצד לנהוג. המידע 20
מבוסס בעיקר על ניסיון קליני ולא על מחקר רפואי קליני מקובל ". והניחו כי אפשר יהיה 21
להוסיף לו תוספת ולפיה עמדת משרד הבריאות היא שאי נטילת חיסונים יכולה להגביר את 22
הסיכון להידבקות במחלות שונות ולהגדיל את עוצמת פגיעתן, תוך הוספת קישור מתאים 23
לתכנים הרלוונטיים מטעם המשרד. האם גם במצב שכזה אסור יהיה לרופא הסבור אחרת 24
להשמיע את עמדתו? 25
דרישה להימנע לחלוטין מהתבטאות לא מקובלות בתחום זה, גם בהינתן המגבלות האמורות, 26
עלולה לעלות לפגיעת יתר בחופש הביטוי של הרופא, ותפגע ביכולתו של השיח להתפתח 27
בתחום זה. 28
כאמור, הרשעתו של המערער באישום השני מבוססת על כך שהוא לא הוסיף את ההסתייגויות 29
הנדרשות לדבריו. על רקע זה לא היה מקום לבחון את הספרות המקצועית שהצי ג המערער 30
לפני הוועדה, שכן לא היה בכך כדי לשנות. לא היה בכך כדי לתקן את הפגם שנפל בכך 31
46 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
שהמערער לא שיקף את העובדה שדעותיו הן חריגות ושהעמדה הרפואית המקובלת היא שונה. 1
והנה כעת נשקלה הטלת אחריות גם כאשר תוספנה ההסתייגויות האמורות. זהו מהלך בעייתי 2
כאמור, ונראה ש היה מצריך לבחון את הספרות אליה הפנה. 3
מנגד, חשוב גם להבהיר כי הוספת הסתייגויות מצד הרופא והפניות לדעה המקובלת ולעמדת 4
משרד הבריאות אינה בגדר "תרופת פלא" המחסנת , תרתי משמע, מכל אחריות משמעתית . 5
על רופא המתבטא בעניין בעל חשיבות רפואית וציבורית לנהוג באחריות. אין הוא יכול למסור 6
אמירות מטעות, ביודעו כי כך הוא עושה, ולנסות להסתתר מאחורי דיסקליימרים מסייגים 7
כאלה ואחרים. על הרופא "השוחה נגד הזרם" לשחות באחריות. אם מדובר בהשערות שלו, 8
עליו לציין זאת, ולא להציג השערות כעובדות. אם מדובר באמירות הלא נתמכות בתשתית 9
מחקרית יש לומר זאת. אם מדובר בדברים הנשענים על מחקר כזה או אחר, יש לציין זאת, 10
תוך אמירה כי מדובר בגישה לא מקובלת עדיין. אם מדובר במספר מקרים שבהם הוא נתקל 11
במרפאה אגב ניסיונו המקצועי , יש לציין זאת, אך בצירוף התמונה הכללית והעמדה הכללית 12
הנוהגת בתחום. 13
כ ך או כך, ניתן להותיר את כל האמור לעת מצוא, בשים לב לכך שלא בוססה אחריות לפי סעיף 14
41 ( 4 ) לפקודת הרופאים. 15
99 . מסקנתי היא שיש לזכות את ד"ר רוזנטל מהאישום בסעיף 41 ( 4 ) לפקודת הרופאים. 16
המלצות הוועדה לעניין אמצעי המשמעת, נימוק חסר 17
100 . נותר לדון באמצעי המשמעת שהוטל על המערער. כזכור, ועדת המשמעת המליצה להתלות את 18
רישיון הרופא שלו למשך שנה אחת. וכב׳ השופט (בדימ׳) סטרשנוב אימץ המלצה זו. 19
נוכח הזיכוי מהאישום הרביעי, הרי שיש לבחון בשנית את שאלת הענישה המשמעתית. נראה 20
לי כי על רקע זה יש לה חזיר לוועדה את הדיון בכל הנוגע באמצעי המשמעת המתאים. הוועדה 21
הנכבדה ייחס חשיבות רבה לכך שד"ר רוזנטל התמיד בהפרת הוראות הפקודה. מצב בו 22
התמדה זו לא בוססה מקרין על האמצעי המשמעתי הראוי. אם היה עומד על הפרק האישום 23
הרביעי לבדו הייתי נוטה לקבוע את אמצעי המשמעת בערכאה זו, ובכך להביא המלאכה לידי 24
סיום. אלא שמצאתי קשיים בדרך הילוכה של הוועדה בבואה להטיל את אמצעי המשמעת 25
המתאים, וחֶסֶר בהנמקה, וזאת ללא קשר לאישום הרביעי. לכן, ראוי שהוועדה תשוב ותבחן 26
את מכלול השיקולים הרלוונטיים , ותגבש המלצתה להטלת אמצעי המשמעת המתאים. 27
101 . המערער טוען כי הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין, שעניינו 28
הבניית שיקול הדעת בענישה הפלילית. מכאן שנפל פגם בהנמקתה. אלא שגם כאן הוא מציע 29
47 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
להחיל את הדינים הנוהגים בפלילים במקום שבו אלה אינם חלים באופן ישיר. כידוע הוראות 1
התיקון אינן חלות על הדין המשמעתי, אלא אך ורק על הדין הפלילי (ראו לעניין את זה בבר"ש 2
2418/23 ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין מחוז תל אביב והמרכז נ' יואל , 3
בפסקה 5 לפסק הדין של כב' השופט שטיין (פורסם במאגרים; 2023 .)) 4
ועדיין , ועדת המשמעת חבה בחובת הנמקה להמלצותיה. ובין השאר עליה ליישם את הדין 5
המשמעתי באופן שוויוני, כמובן תוך התחשבות בנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה. דיני 6
המשמעת שונים הם מדיני הענישה הפלילית. משקלם של שיקולי ההרתעה שונה (וכבד יותר 7
בדין המשמעתי). ההליך המשמעתי במידה רבה צופה פני עתיד. אך תהיה אשר תהי ה 8
התרכובת הסופית של מרכיבי הדין המשמעתי, בעניין אחד לא יכול להיות חולק, מלאכת 9
הטלת אמצעי המשמעת צריכה להיות שוויונית, וזאת עד כמה שניתן. מכאן, שגם ועדת 10
האתיקה צריכה לשאוף להפעלה שוויונית, ככל הניתן, של הדין המשמעתי. עליה לתת לשאיפה 11
זו ביטוי מעשי. בנוסף על יה לוודא כי עבירות המשמעת שהוכחו לפניה יובילו להטלת אמצעי 12
משמעת הולמים. לא מחמירים יתר על המידה אך גם לא רכים יתר על המידה, שאחרת הדין 13
המשמעתי לא ישיג את שלו. 14
ההנמקה והשוויון קשורים זה בזה. " עצם הצורך לנמק מוביל לביקורת עצמית של המחליט. 15
ביקורת כזאת מקטינה את החשש מפני החלטות שרירותיות או שגויות. שנית, הנמקה 16
המתלווה להחלטה, ונשארת בתיק המינהלי, מאפשרת לרשות המינהלית לבדוק את עצמה 17
לאחר מעשה, כדי להבטיח עקביות ואחידות בהפעלת הסמכות . שלישית, הנמקה המצויה 18
בתיק מסייעת גם לממונים על הרשות המינהלית לקיים ביקורת על הרשות. רביעית, ללא 19
הנמקה יקשה על אדם שנפגע מהחלטה מינהלית לשקול אם ההחלטה עומדת במבחן הדין 20
ואם יש יסוד וטעם להעמיד אותה לביקורת שיפוטית. חמישית, הנמקה מסייעת לבית 21
המשפט בהפעלת ביקורת שיפוטית על ההחלטה " (יצחק זמיר הסמכות המנהלית 1269 (כרך 22
שני; 2011 [ההדגשה הוספה]). חובת ההנמקה היא עקרון בסיסי בעבודת רשויות המשמעת 23
(עניין ללצ'וק , בפסקה 27 לפסק דיני). היעדר הנמקה עשוי להצדיק, במקרים המתאימים, 24
התערבות שיפוטית בהחלטות הוועדה. 25
102 . בענייננו הוועדה הסבירה ונימקה מדוע אמצעי המשמעת הראוי הינו התליית רישיון המערער. 26
אלא שבכול הנוגע בהיקף ההשעיה, לא מצאתי הנמקה מספקת בהמלצתה. הצדדים שטחו 27
טיעוניהם בנוגע לכך, אך הוועדה לא התייחסה אליהם מעבר להצגתם טרם חלק הדיון. הוועדה 28
גם לא נימקה מדוע היא ראתה לנכון להתלות את רישיון הרפואה של המערער לתקופה של 29
שנה אחת ולא לפרק זמן אחר. היא גם לא קישרה בין הנסיבות במקרה זה, למקרים אחרים. 30
103 . בנסיבות אלה, ושעה שמצרפים לכך את הזיכוי מהאישום הרביעי, נראה כי יש להחזיר את 31
48 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
הדיון לוועדת המשמעת כדי שתבחן את אמצעי המשמעת הראוי שיש להטיל בשים לב למכלול 1
נסיבות העניין. עלי ה לבחון את היחס בין אמצעי המשמעת שיוטל על המערער לבין זה שהוטל 2
על אחרים. מסקנתה אינה צריכה להיות, כמובן, זהה לדוגמאות שידונו במסגרת המלצתה. 3
אלא, עליה להתכתב עם תקדימי העבר (להרחבה בעניין זה, ראו בפסקאות 60, 61 לפסק דיני 4
בעב"י (מחוזי ת"א) 21, 11, 51160 רון נ' מדינת ישראל, משרד הכלכלה והתעשייה זרוע 5
העבודה (פורסם במאגרים; 2022 ), והאסמכתאות שם). היא יכולה גם לסטות מהמדיניות 6
הקיימת, ככל שתבוסס כזו, תוך הנמקה. וככל שתבקש לקדם החמרה עליה לנהוג במתינות 7
בשלביה הראשונים של גיבוש המדיניות החדשה. 8
104 . ברקע הדברים בהקשר זה עומד, בין היתר, עניינו של ד"ר אבני שנזכר לעיל. מדובר ברופא 9
שהועמד לדין שלוש פעמים בגין התבטאויותיו. הוא התנגד לרפואה הקונבנציונלית, ותוכן 10
מסריו וסגנונו היו חריפים במיוחד. הוא נהג בדברי שיסוי וביזוי נגד משרד הבריאות. הרשעתו 11
הראשונה גררה התלית רישיון של ח ודש ימים. הרשעתו השנייה הסתכמה בנזיפה. הרשעתו 12
השלישית כבר הובילה לשלילת רישיונו לצמיתות. 13
ועדת המשמעת בענייננו ציינה כי " אין להקיש מן האמצעי המשמעתי שהוטל על דר' אבני על 14
האמצעי המשפטי שיוטל על הנקבל " (עמוד 16 להמלצה). זאת מהטעם שאנשים לוקחים 15
ברצינות רבה יותר את אמירותיו של ד"ר רוזנטל. הם נוטים אליו אוזן, ומכאן שהוא יותר 16
מסוכן (ראו בעניין זה גם את עדותו של ד"ר אודי קלינר, שמובאת בפס' ז' לסיכומי הקובל 17
לעניין העונש, בנספח 26 לערעור). ועדיין, ודאי שפגיעתו של ד"ר אבני בערכים נוספים, כמו 18
אמון הציבור במקצוע הרפו אה היא גבוהה יותר. והדברים מתחדדים בשים לב לכך שלא 19
בוססה התמדה בהפרת הוראות הפקודה מצד המערער. נהפוך הוא, בוססה לקיחה בחשבון 20
של עמדת משרד הבריאות. עניין זה אמור לעמוד לזכותו. עוד הוסיפה הוועדה וציינה כי יש 21
להתייחס לעיכוב בניהול ההליך המשמעתי בעניינו. 22
הוו עדה ציינה כי מדובר בענייננו באכיפה ראשונית. ועדיין, לא מדובר בקובלנה הראשונה 23
שהוגשה נגד רופא, הן באופן כללי והן בעניין התבטאויות בפרט. יש בנמצא מקרים אחרים 24
שיוכלו לסייע בקביעת אמצעי המשמעת ההולם. הוועדה יכולה לשוב ולעמוד על ראשוניות 25
המקרה, אך יהיה עליה לנ מק זאת באופן מקיף יותר. וככול שתעמוד על ראשוניות המקרה 26
תשומת הלב מופנית לכך שכאשר הדין המהותי כולל חידושים, הענישה הנלווית היא מתונה 27
יותר בדרך כלל. 28
105 . הדיון מוחזר אפוא לוועדת המשמעת לשם הטלת אמצעי המשמעת הראוי בנסיבות העניין 29
לאור האמור בפסק דין זה. הוועדה לא נדרשת לשוב ולקיים הליך בירור ראייתי נוסף. היא 30
עשתה בעניין זה מלאכה ראויה לציון. כמובן שמסור לה שיקול הדעת האם לבקש השלמת 31
49 מתוך 50
בית המשפט המחוזי בתל אביב, יפו
עב"י 22, 12, 38081 ד"ר רוזנטל נ' שר הבריאות ואח'
טיעון מהצדדים בטרם קבלת החל טה מנומקת בדבר המלצותיה, או לנקוט בכל צעד דיוני 1
אחר. המלצותיה יובאו לאחר מכן לפני הגורם המוסמך. 2
התוצאה 3
106 . דין הערעור להתקבל באופן חלקי. 4
יש לזכות את ה מערער מהאישום הרביעי (סעיף 41 ( 4 ) לפקודת הרופאים). 5
אמצעי המשמעת שהוטל מבוטל, ועניינו של ד"ר רוזנטל מוח זר לדיון לפני הוועדה בשאלת 6
ההמלצה ביחס ל אמצעי המשמעת ההולם . ו זאת בשים לב לזיכוי המערער מהאישום הרביעי, 7
ובהתאם לדיון בפסק דין זה. 8
107 . תשומת לב הגורמים המוס מכים בפרקליטות לאמור בפסקה 61 לעיל על מנת שישקלו קביעת 9
נהלים שיבהירו את גבולות המותר והאסור בכל הנוגע לחקירות החשדות המשמעתיים. 10
108 . המזכירות מתבקשת לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק. 11
12
ניתן היום, י"א אדר א' תשפ"ד , 20 פברואר 2024 , בהעדר הצדדים. 13
14
15
16
17
18
50 מתוך 50
=== המלצת ועדת המשמעת ===
1
בד"מ 0 2 / 2 1/ מנכ"ל משרד הבריאות נ' דר' חיים רוזנטל
_____________________ _________________________________
מדינת ישראל
בתי הדין למשמעת, משרד הבריאות בירושלים
תיק בד"מ 0 1/2/2
תאריך : 2/4/2024
בפני חברי הוועדה:
דר' יוסי בר, יוש ב ראש, נציג המנהל הכללי
פרופ' יוסף אלידן, נציג הסתדרות הרופאים
עו"ד לינדה שפיר, נציגת היועצת המשפטית לממשלה
הקובל :
ה משנה ל מנהל הכללי משרד הבריאות
ע"י ב"כ מהתביעה המשמעתית במשרד הבריאות
(להלן, " הקובל )"
נ ג ד
הנקבל :
ד ר' חיים רוזנטל
ע"י ב"כ עו"ד אילן בומבך
(להלן, " הנקבל )"
המלצה לענין נקיטת אמצעי משמעת
2
בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי (ע"פ 22, 12, 38081 ,) הוחזר הדיון
להטלת אמצעי המשמעת לוועדת המשמעת:
"לשם הטלת אמצעי המשמעת הראוי, בנסיבות העניין, לאור
האמור בפסק דין זה" (סעיף 105 לפסק הדין).
הצדדים התבקשו להגיש טיעונים בכתב.
טיעוני ב"כ הקובל
1 . ב"כ הקובל ציין, כי יתייחס אך ורק לאמצעי המשמעת שראוי להטיל לאור
פסק הדין בעניין, וזאת לנוכח זיכויו של הנקבל מן האישום הרביעי, בו נטען
כי הנקבל התמיד להפר הוראות פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז, 1977
(להלן: "הפקודה"), בניגוד לסעיף 41 ( 4 ) לפקודה, בכך שהמשיך את התנהגותו
גם לאחר שהוזהר לא פעם ולא פעמיים בידי משרד הבריאו ת.
2 . לטענת ב"כ הקובל, סבור היה כי יש לבטל רישיונו של הנקבל לצמיתות, לאור
חומרת מעשיו ולעמדת ו , כך היה ראוי לעשות גם אם האישום הרביעי לא היה
נכלל בקובלנה, וזאת בשל העובדה כי הנקבל לא הודה, לא הצטער ולא לקח
אחריות על מעשיו. הנקבל אף אמר, כי ימשיך לפעול לפי דעותיו ומשנתו
(פרוטוקול דיון עמ' 46 שורות 4 עד 5 ושורה 19 .)
3 . עוד מוסיף ב"כ הקובל, כי הנקבל אינו עובד כרופא אלא כהומאופת ומשתמש
ברישיונו ככלי שיווקי. לדבריו:
"הם חושבים שאני מבין יותר ברפואה, כי אני רופא. עוזר להם
לבוא למישהו שהוא לא רק 'הומאופת'" (פרוטוקול עמ' 109
שורה 20 .)
4 . אולם, משקבע בית המשפט קביעתו, כי יש לדון מחדש באמצעי המשמעת,
יביא נימוקיו מדוע אין לשנות מאמצעי המשמעת שהוטל על הנקבל. ניסוחו
של סעיף 41 לפקודה מפ ר ט התנהגויות שמקנות לשר את הסמכות להטלת
אמצעי משמעת. הסעיף הרלבנטי, 41 ( 4 ), מדבר על התמדה בהפרה, וזו
3
יכולה להתקיים רק כשנייה להתנהגות הראשונית. ובשל כך, קיים קושי
להפריד בין שתי ההתנהגויות ולכמת כל אחת בנפרד.
5 . וכך למעשה הפחתה של ההתמדה, תקרה אך ורק כאשר לאורך זמן תפחת
החזרתיות מהמעשה, שאם לא כן, והמעשה נמשך ונמשך, הרי נוסף נופך של
חומרה.
חיזוק לגישה זו ניתן למצוא בפסק דינו של השופט ערפאת טאהא בעניין
שיפטן נ' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב , שם על אף זיכוי הנקבל מחמישה
מקרי הפרה והרשעתו רק בשניים, השולל את הטענה כי הינו "עבריין חוזר"
אשר מצדיקה החמרה, "לא היה בכך כדי להפחית מחומר ת מעשיו של
המערער" . ולמעשה נקבע, כי הגם שהתמדה להפר הוראות היא התנהגות
שמצדיקה החמרה בעונשו של אדם, אין בכך כדי להפחית מחומרת המעשים
העיקריים שאותם אדם ביצע (עש"א (נצ') 20, 02, 26752 .)
6 . בפסק הדין בעניין ברון נ' שר הבריאות (ע"א 3786/90 בר עקב ברון נ' שר
הבריאות ) ישנה התייחסות מדוייקת לשאלה זו.
בעניינו של דר' ברון הוגשה קובלנה, בה יוחסו לנקבל מעשי פרסום אסורים,
וזאת לאחר שקיבל התראות משרד הבריאות והתחייב כי יחדל מפרסומים
אלו. בין היתר, הורשע בהחמרה בהפרת הוראות הפקודה.
עניינו הוחזר לדיון בוועדה בשני עניינים: האחד האם יש לפסוק מהחומר
עבירה של התמדה בהפרת הוראות הפקודה; והשני, מתן אפשרות לנקבל
להשמיע טענותיו לעניין אמצעי המשמעת.
הוועדה זיכתה את הנקבל מעבירת ההתמדה.
הוועדה הפחיתה עונשו של הנקבל ל, 4 חודשים במקום שישה חודשי התלייה,
אשר הוטלו בטרם הזיכ וי. קרי, הפחתת שליש!
ומכאן, ניתן להסיק את משקלה של ההתמדה בהפרה, שליש.
4
7 . לעמדת ב"כ הקובל, כי עיקר המשקל בהטלת אמצעי המשמעת שהוטל
על הנקבל, היה במשנתו הסדורה והפסולה של הנקבל. ב"כ הקובל
מפנה לעמ' 13 סעיף 1 להמלצת הוועדה ש "עניינו לב ליבו של העניין"
ר ק י חת התכשירים ומכירתם, וייעוץ בעניין יעילות דחיית החיסונים
/ החומרים המצויים בהם. כן מפנה קובל לסעיפים 3 (ג) ו, 3 (ד),
המתייחסים לזכותו של רופא להטעות מטופליו ולסכן בריאותם על ידי
המלצות שנוגדות את המחקר המדעי והרפואי בעולם, וזאת בעזרת
רישיונו ותוארו כרופא.
וכן, באשר לטבלת המצבים המזהירים מפני חיסון, שהם פרי ניסיונו
הקליני בלבד, שהינה דעתו הנחרצת והחורגת באופן ניכר מהסטנדרט
הרפואי המקובל.
הצורך בחיסון האוכלוס י יה מוסכם על הכל, ודי אם נחזור על דברי הנקבל
עצמו, כי הוא מטפל באלפי ילדים ורק ב, 20%, 30% מכלל המתייעצים עימו,
בסופו של דבר, מתחסנים! קרי, אלפי ילדים אינם מתחסנים ואלו רק מאלה
ש הם "מעשי הנקבל".
מכאן, כי המהות שבהתנהגות המפורטת באישום השני ו ה שלישי הם לב ליבו
של העניין, והם אותה התנהגות שגורמת לסכנה לציבור ולא ההתמ דה ו/או
הזלזול במשרד הבריאות.
8 . בהחלטתו, גם כב' השופט (בדימוס) סטרשנוב מאמץ את גישת הוועדה וחוזר
על מילותיה, באשר להטעיית המטופלים וסיכון בריאותם באמצעות שימוש
בתואר ורישיונו כרופא וכן בתורתו הסדורה, אופן פעולתו אשר מוצאים אוזן
קשבת יותר "מדיבורו הגס והתבטאויותיו ההזויות של דר' אבנ י " .
לאורך החלטתו אין התייחסות לעניין סעיף 44 ( 4 ) לפקודה. כלומר, השופט
סטרשנוב מסכים עם תפיסת הוועדה את לב ליבו של העניין, הכוללת את
מהות המעשים בהם מואשם דר' רוזנטל, ללא מתן משקל רב לעניין התמדה
בהפרת הוראה.
5
9 . ב"כ הקובל מבקשנו להשוות התנהגות הנקבל למצב, בו מומחה משתמש שלא
כדין בתואר פרופסור, הרי התנהגות אינה הולמת. אך, ככל שממשיך להשתמש
בו, על אף התראות חוזרות ונשנות, עובר עבירה של התמדה בהפרת ההוראות.
ברי, כי כאן הסיכון אינו גבוה, ודווקא לזלזול בהוראות ולבקשה לחדול יש
משקל רב יותר.
בענייננו המצב הפוך, העבירה המרכזיות, האישומים השני והשלישי, הן, הן
שמסכנות את הציבור, ואז לגזור את המשקל היחסי של האישומים השלישי
והרביעי.
10 . לסיכום טוען ב"כ הקובל, כי עבירת ההתמדה היא משנית, שמוסיפה חומרה
לעבירה הראשית. ככל ל ובהיעדר נסיבות חריגות, הקובל איננו סבור שיש
סיבה לתת משקל חריג להתמדה, לא לחומרה ולא לקולא. בעניין בירור משקל
עבירת ההתמדה היה שליש מהמשקל הכולל.
והואיל והוועדה קבעה, כי הסיכון לציבור נובע מהתנהגות המפורטת
באישומים השני והשלישי, יש לגזור את משקלו הנמוך יחסית של האישום
רביעי, ממנו זוכה, ויש לזכור כי הנקבל לא הודה ולא נטל אחריות על מעשיו.
טיעוני ב"כ הנקבל
11 . ב"כ הנקבל מצטט מסעיף 106 לפסק דינו של בית המשפט בעניין הנקבל, נוכח
הזיכוי מהאישום הרביעי (סעיף 41 ( 4 ) לפקודת הרופאים):
"עניינו של דר' רוזנטל מוחזר לדיון הוועדה בשאלת ההמלצה
ביחס לאמצעי המשמעת ההולם, וזאת בשים לב לזיכוי
המערער מהאישום הרביעי ובהתאם לדיון בפסק דין זה".
בניגוד לעמדת ב"כ הנקבל, נציין כבר עתה, כי הצגת הדברים כי בפנינו שני
זיכויים מתוך ארבעה סעיפי האישום בקובלנה, אינה מציגה נאמנה את
שאירע, שכן ההמלצה לנקיטת אמצעי משמעת לא ניתנה על סמך כתב
6
הקובלנה, אלא על סמך הרשעתו של הנקבל בשלושה פרטי אישום, שבאחד
מהם, עביר ה לפי סעיף 41 ( 4 ), זוכה על ידי בית המשפט המחוזי.
12 . ב"כ הנקבל מצטט מתוך פסק דינו של בית המשפט, לפיו לו היה נדרש להטיל
אמצעי משמעת רק בהתחשב בזיכוי בגין 41 ( 4 ), היה עושה כן. אלא, שמצא
חסר בהנמקה, וזאת ללא קשר לאישום נשוא הזיכוי. ולכן, לדברי ב"כ הנקבל,
ראוי שהוועדה תשוב ותבחן את מכלול השיקולים הרלבנטיים להטלת אמצעי
המשמעת.
וכך, על הוועדה ליישם את הדין המשמעתי באופן שיוויוני, כמובן תוך
התחשבות בנסיבות הפרטניות בכל מקרה ומקרה. כן עומד ב"כ הנקבל על
השוני שבין שיקולי ענישה בדין הפלילי למשמעתי .
ב"כ הנקבל מצטט מתוך ספרו של יצחק זמיר "הסמכות המנהלית" ( 69 12 ) ,
כ ר ך שני , בעניין ההנמקה והשיוויון הקשורים זה בזה (ראה סיכומי ב"כ
הנקבל בעמ' 2 .)
ב"כ הנקבל מצטט בטיעוניו במלואה מהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין ,
סעיפים 100 עד 104 כולל, ולא נביא דברים אלו שוב עתה.
סיכומם של דברים, כי
"לאור פסק הדין, על הצדדים להתרכז ברמת הענישה
הראוייה במקרה שבפנינו, בהשוואה למקרים דומים
ותקדימיים".
13 . לטענת ב"כ הנקבל, בטיעוני ב"כ הקובל העיקר חסר. לא רק שאין טיעון
ממוקד לעניין אמצעי המשמעת, רמת הענישה הראוייה לאור פסק הדין, אלא
שאין גם מקרים דומים. עיקר טיעוני היו זלזול בזיכוי מן האישום הרביעי.
ובניגוד להחלטת בית המשפט והוועדה, לא התרכז ברמת הענישה הראוייה
במקרה שבפנינו, בהשוואה למקרים דומים ותקדימיים. ובכך מתחמק מדיון
בטענות בסיסיות.
7
כן, לא נימק מדוע הרשעה בשתי העבירות מובילה להתליה , כל שכן בת שנה.
14 . ועתה, חוזר ב"כ הנקבל לט י עוניו לעניין אמצעי המשמעת הראוי, כפי שהוגשו
לוועדה ב, 22 / 8 / 1 ומבקש, כי אלו יעמדו בפני הוועדה, הכוללים התייחסויות
ומקרים דומים או תקדימיים, תצהיר הנקבל ונספחים.
עוד מציין, כי ב"כ הקובל לא מתייחס לשלוש ה רשעותיו של דר' אבני, חרף
קביעת בית המשפט בעניין.
15 . ב"כ הקובל מתייחס לחלוף הזמן אשר עמדה לנגד עיני הוועדה ונכנסה לגדר
שיקוליה. אמצעי משמעת הוטל באוגוסט 2022 , בעוד שהקובלנה הוגשה בשנת
2020 בגין פרשה שתחילתה ב, 2016 (עמ' 65 להמלצה מיום 15.03.2023 ). שם
ישנה התייחסות מיוחדת לחלוף הזמן, תוך קבלת טענת ה נק בל. היום אנו
מצויים למעלה מ, 8 שנים ממועד האירוע.
הנקבל חש על בשרו עינוי דין, כאשר מדובר בהליך שהחל בראשית שנת 2016 .
הקובלנה הוגשה לפני 4 שנים, לאחר שלטענת ב"כ הנקבל הוא ביצע תיקונים
משמעותיים בהתנהגותו. למו תר לציין, כי את תקופת בירור הערעור אין
לזקוף לחובתו ובדגש, כי צלח את הערעור.
עוד, לדברי ב"כ הנקבל, ב"כ הקובל אינו מתייחס כלל לסוגיית האכיפה
הראשונית אשר עמדה בפני הוועדה ונכנסה לגדר שיקוליה. בניגוד לעמדת ב"כ
הקובל, הוועדה ייחסה חשיבות רבה להרשעה בעבירה ש ל ההתמדה בהפרת
הוראות הפקודה.
16 . לעניינו של ד"ר שיפטן אותו הביא ב"כ הקובל, אין ל עמדת ב"כ הנקבל קשר
לענייננו. שם הוכח שאינו מקיים את הוראות החוזר בעניין לידות, מעצם
קבלת הל י דה מסכן את שלום הילוד / היולדת, וזאת מאינטרסים אישיים
אותם העדיף על שלום היולדת.
ובניגוד לעמדת ב"כ הקובל, דווקא הענישה הקלה במקרה הראשון, משליכה
על עניינו. בכל מקרה, אין להשוותו לעניינו של הנקבל, שללא המומחיות
8
הנדרשת, עסק בעבירות של ניהול לידות בית מסכנות חיים, תוך סיכון שלומם
של היולדת והילוד.
17 . ב"כ הנקבל דוחה ההשוואה שערך ב"כ הקו בל לעניינו של דר' יעקב ברון
( 3786/90 נגד משרד הבריאות, פ"ד מו( 1 ) 661 ), בה מופיע ניתוח עבירת
ההתמדה. ו ה רי בעניין שבפנינו, הנקבל זוכה מעבירה זו. ובכל מקרה, אין
לקבוע, כפי שניסה לעשות ב"כ הקבל, מבחן כמותי נוקשה ויש להשאיר זאת
לשיקול דעת שר הבריאות (שיוכל להי עזר לעניין זה בחוות דעת הוועדה אותה
מינה).
וכך, לטענת ב"כ הנקבל, הוא איננו נתפס עוד כמי שזלזל חלילה בהוראות
פקודת הרופאים או התריס כלפיהן.
ועוד, באשר לעבירת התמדה, לפי סעיף 41 ( 4 ), מפנה ב"כ הנקבל לקביעת בית
המשפט המח ו זי, אשר מציין את שיתוף הפעולה של הנק בל עם הקובל ואשר
כתוצאה ממנו הגיוני היה שיניח (הנקבל) שהשינוי שבוצע על ידו היה תקין.
ועוד, לנקבל אין הרשעות קודמות בדין משמעתי הרלבנטיות לענייננו.
ומובן מאליו, כי לקביעות אלו יש לייחס משקל מעשי בעת גזירת אמצעי
המשמעת על הנקבל.
18 . לנקבל ימלאו ביולי הקרו ב 70 שנים, וב, 8 השנים האחרונות פועל תחת אימת
ההליך המשמעתי והליכי הבירור שקדמו לו. ועוד, מפנה לכך כי הוועדה,
בסעיף 6 להמלצתה, אימצה את נימוקי ב"כ הנקבל באשר לשיהוי הרב בהגשת
הקובלנה והן בעניין היעדר אכיפה כלפי אחרים.
19 . עוד מבקש ב"כ הנקבל כי הוועדה תשים לנגד עיניה את העובדה, כי מעשיו
והתחייבויותיו של הנקבל, נתמכו בתצהיר עליו הוא חתם וצורף לסיכומיו
בעניין העונש. ויש לשקול נסיבה זו לכף זכות, כאשר הפגין נכונות (בשונה
מעניינו של אריה אבני) לעשות מעשים ממשיים מכאן והלאה, ובכך ללכת
כברת דרך כדי לרצות את משרד ה בריאות.
9
20 . ב"כ הנקבל מפנה בסעיף 25 לסיכומיו להחלטות אשר נסקרו בסעיף 14
להמלצת התלייה, ושם, על אף שמדובר בהרשעה משמעתית, המתבססת על
הרשעה פלילית וענישה פלילית משמעותית, הוטל עונש של שני חודשי
התלייה.
21 . ובאשר למה שכינה בית המשפט המחוזי כ, חסר בהנמקה, מפנה ב"כ הנקבל
לפסק דין עפ"י (ים), 22, 02, 32048 אהוד מירון נ' המשנה למנכ"ל משרד
הבריאות ( 21.07.22022 ), בו אושרה החלטת כב' השופט סטרשנוב, להתלות
רישיון המערער לעסוק ברפואה למשך שנה, אשר אימץ את החלטת הוועדה
שלר ופא משפחה נפתי בלשכת הבריאות במחוז הצפון של משרד הבריאות,
אשר החזיק במחשביו האישיים קבצים הכוללים חומרי תועבה, ובהם דמויות
קטינים ופעוטות ערומים, בחלקם מקיימים יחסי מין וכיו"ב. הרופא נעצר,
נשפט ונגזר עליו צו מבחן ושירות לתועלת הציבור. ב"כ הנקבל תמה, האם
הנקבל משול לאותו רופא?
22 . ב"כ הנקבל מפרט את עניינו של דר' אריה אבני בהרחבה בסעיפים 27 עד 30
לסיכומיו. ועיקר טיעוניו הוא, שבהמלצת הוועדה לא התבצעה כל השוואה
לאמצעי המשמעת שהושתו על אריה אבני ואף לא כאמת מידה ראשונית, בעוד
שעניינו של הנקבל אינו מתקרב כלל להיבט העבריין החוזר, שהובלטה
בהחלטתו השלישית של כב' השופט סטרשנוב בעניינו של אבני לשלול ריש יונו
לצמיתות, אלא נזיפה ב, 2018 והתלייה בת חודש בתיק נוסף. בשלישית
המליצה הוועדה על התלייה בת שנתיים.
ערעורו של אבני נדחה, כאשר ע יקר טיעונו היה כי שלילת רישיונו עלולה לפגוע
בסיכוייו להיבחר לכנסת.
23 . עניינו של הנקבל שונה תכלית שינוי מהתנהגותו של אבני. א בני לא למד הלקח
משתי הרשעותיו הקודמות לשלילת רישיונו והקובל הבליט את יציאתו
הגורפת כנגד "כל עולם הרפואה הקונבציונ ל ית וכנגד כל רופאי הילדים וכל
החיסונים וכל התרופות וכו ' ."
קיים שוני בולט בכל פרמטר, תוכן המסרים וסגנון הביטויים, אופן הפצת
המסרים, תכיפותם, בינו לבין הנקבל. לאבני שלושה ערוצי טלגרם, ערוץ
10
יוטיוב ודף פייסבוק פעילים עד מאד. גם לאורך ניהול הקובלנה נגד ו וגם לאחר
ההמלצה להרשיעו. שפתו תוארה כשפת ביבים וסגנונו כמבחיל.
השוני המובהק הקיים בין הנקבל לבין אבני, חייב למצוא ל ביטוי בעניין
אמצעי המשמעת. א ין המדובר במקרים דומים.
ב"כ הנקבל מפנה לעל"ע 10/81 הוועדה המחוזית של לשכת עוה"ד ת"א, יפו
נ' פלוני (פ"ד לו( 3 ) 378 ), בהקשר לאופן השמעת דברים:
"השאלה בנדון דנן אינה מה יאמר עוה"ד, אלא איך יאמר את
מה שצריך לומר".
וכך גם בפסק הדין אשר דחה את ערעורו של אבני (עפ"י 0521, 56 מיום
20.07.2022 ). בסעיפים 26 עד 27 בית המשפט מכיר בכך, שניתן להביע דעה
חולקת על סטנדרט טיפול רפואי, כל עוד אין מדובר ב "הסתה תוך ניהול מסע
השמצה כנגד גורמי הרפואה".
ומובן, כי הנקבל עומד באמת מידה זו מ הותית וטכנית, מקום בו נכשל אבני.
לטענת ב"כ הנקבל, זו נקודת מפתח להבנת ה תיק ולשיקול הדעת בנוגע
לאמצעי המשמעת ההולם והמידתי. ובכך נדחית האבחנה של העד, דר'
קליינר, כי דווקא הרופא המנומס, שדרכו דרך ארץ, הוא "המסוכן ביותר" .
23 . לטענת ב"כ הנקבל, חטאו של הנקבל הוא, שדעתו שונה מדעתו של הקובל
הנקבל שלא הסית ואינו משמיץ גורמי רפואה, נהפוך הוא. הוא מציין, שדעתו
שונה מדעת הממסד והוא מבקש לחדד בפני ההורים הבאים להתייעץ ביחס
לחיסון ילדיהם, כי עליהם להיזהר באותם מקרים שלדעת הנקבל מצדיקים
זאת.
24 . בסעיפים 32 ו, 33 לטיע וניו חוזר ב"כ הנקבל לפרסומים בעת הקורונה.
11
ייאמר כבר, כי לא נתייחס לנושא זה, כפי שקבענו בהמלצתנו להרשעה
ולהתליה . ענייננו בחיסוני הילדים המוכרים בעולם המדע מזה שנות דור,
ובהתייחס אליהם נדון עניינו של הנקבל.
25 . בהתייחס לסעיף 18 להמלצת הוועדה להתלייה, שם צוטטו דברי בית המשפט
העליון בע"א 10979/14 דר' ליאור נ' שר הבריאות , פ"ד נט( 6 ) 357 , 362 ( 2005 ,)
כי
"השיקול המרכזי בהליכים המשמעתיים שבנדון, הינו
השיקול של הגנה על האינטרס שיש לציבור בשמירה על רמתו
ועל כבודו של מקצ וע הרפואה ועל אמון הציבור ברופאים".
וב"כ הנקבל תמה, מה נגרע מאמון הציבור ברופאים בהבעת דעתו של הנקבל
בענייני חיסוני הילדות, אשר אינה תואמת את עמדת משרד הבריאות. ועוד,
כי אין כמעט משמעות לשיקול הנ"ל כאשר מדובר בעבירות שעיקרן ביטוי
וחופש ביטוי.
26 . ובאשר למצבו של הנקבל:
מפנה ב"כ הנקבל לטיעוניו באשר לפגיעה של ההליך על ה נקבל ו משפחתו, הן
בהטלת סטיגמה מעצם הגשת הקובלנה, שנות המתח ומחלת הלב. ה נ קבל כבר
שילם בבריאותו הפיזית והנפשית כתוצאה מההליך הנמשך, מאז 2016 .
הפגיעה הנפשית והבריאותית ב נקבל נמשכה גם בשלב בירור הערעור בבית
המשפט המחוזי, כאשר ממועד הבירור, 2018, ועד הערעור חלפו 5 שנים.
מצבו של הנקבל הלך והידרדר. ב"כ הנקבל מצרף לסיכומיו:
( א ) דו " ח בדיקה פ ת ולוגית, המעיד כי נמצאו ממצאים XX X XX X .
( ב ) דוח סריקה טו מגורפית של XX X מ, 05.03.2024 , ממנו עלו ממצאים
XX X XXX XXX XXX XXX וכן חשד XX XXX X .
( ג ) מ כתב סיכום של הקרדיולוג פרופ' יהודה אדלר מיום 14.03.2024 ,
המסכם את מצב XX XXX X וההחמרה, אשר תחייב בדיקות /
פעולות נוספות.
12
( ד ) בגין XX XXX X ממנה סובל, מתחיל בטיפול XXX X (סיכום
ביקור מ, 07.03.2024 .)
( ה ) סובל XX XXX XXX X והמחייבת הוספת תרופות לאיזון.
לאור מצבו הרפואי, מבקש הנקבל כי
"הוועדה תשים אל מול עיניה גם את מצבו הבריאותי
הנוכחי, ערב מתן ההחלטה החדשה בעניין אמצעי
המשמעת בעניינו".
27 . ב"כ הנקבל מבקש לסיכום, ליישם את עקרון העל, השתת אמצעי משמעתי
מידתי, ומפנה לפסק דין של השופטת פרוקצ'ה בעש"מ 4193/06 משה חי כהן נ'
נציבות שירות המדינה ( 2006 :)
"... כבכל הליך ענישה פלילי או משמעתי, נדרשת מידתית
ראוייה והתחשבות מאוזנת, לא רק באופי העבירה שבוצעה
וחומרתה, אל א גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובמכלול
היסודות הפועלים לקולא בעניינו".
וכן בע"א 50/91 סבן נ' שר הבריאות , פ"ד מז( 1 ) 27 ( 1993 .)
באשר לצורך להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות המיוחדות של הרופא
העומד לדין משמעתי, ורשימת השיקולים בכגון דא אינה סגורה (סעיף 37
לסיכומי ב"כ הנקבל) (ראה ע" 51942/90 בעמ' 362 ) וכך גם כי
"משקלן של הנסיבות האישיות בשקלול הגורמים
המשפיעים על עיצוב התגובה העונשית, אינו יכול להיות,
מטבע הדברים, נתון לקביעה מראש, והוא עשוי להשתנות אף
הוא ממקרה למקרה. ועתים, תביא ההתחשבות בנסיבות אלה
לתקלה ניכרת בסנקציה המשמעותית (ע"א 942/90 ( 5 )
הנ"ל). במקרים אחרים לא יינתן לנסיבות מסוג זה משקל
רב".
13
28 . בנסיבות אלו, טוען ב"כ הנקבל, כי אמצעי המשמעת הראוי בנסיבות העניין
הינו, נזיפה או התראה וכי אין מקום, בהינתן כלל שיקולי הענישה (שהובאו
לעיל ובטיעונים מיום 01.08.2022 ) לגזור על הנקבל כל אמצעי משמעת נוסף.
דיון והמלצה:
29 . נאמנים לפסק הדין, נבחן ונמליץ על אמצעי המשמעת שיש הטיל על הנקבל
ונביא מת וך פסקי הדין (בעמ' 47 פסקה 100 :)
"נוכח זיכויו מהאישום הרביעי, הרי שיש לבחון שנית את
שאלת הענישה המשמעתית".
ועוד, בהמשך:
"מצאתי קשיים בדרך הליכה של הוועדה, בבואה להטיל את
אמצעי המשמעת המתאים וחסר בהנמקה, וזאת ללא קשר
לאישום הרביעי. לכן, ראוי שהוועדה תשו ב ותבחן את מכלול
השיקולים הרלבנטיים, ותגבש המלצתה להטלת אמצעי
המשמעת המתאים".
30 . יצויין, כי הוראות תיקון 113 לחוק העונשין, שעניינו הבניית שיקול דעת
בענישה פלילית, אינן חלות על הדין המשמעתי (בבר"ש 2418/23 ועדת
האתיקה המחוזית של לשכת עוה"ד מחוז ת"א נ' יואל . וכך , ב, עו (י, ם )
12, 01, 23870 אריה פיגר נ' כב' השופט סטרשנוב , שם בעמ' 6 פיסקה
23 בעניין תחולת תיקון 113 לחוק העונשין, בתגובה להחלת סעיף 113 על דיני
המשמעת, נפסק:
"דין טענה זו להידחות.
תיקון 113 הנ"ל נועד להליך הפלילי ולא להליך המשמעתי,
וזאת במיוחד כאשר קיים שוני מהותי בין ההליך הפלילי
והמשמעתי. שהרי, תכלית הענישה המשמעתית, בשונה
מההליך הפלילי, כולה שמירה על האינטרס הציבורי, כפי
שמשתקפת בתפקוד ותדמית המקצוע הנדון בהליך".
14
וכך גם בעניינו של לשכת עוה"ד נ' עו"ד עידו שיפוני , עפ"י 23, 11, 51017 , לפיו
יש לה חיל את עקרונות הוראות התיקון בכל הנוגע לשוויון הענישה. אך באשר
להחלת יתר עקרונות תיקון 113 , לא נקבע כי אלו חלים.
31 . יחד עם זאת:
"ועדת המשמעת חבה בחובת הנמקה להמלצותיה. ובין
השאר, עליה ליישם את הדין המשמעתי באופן שוויוני כמובן
תוך התחשבות בנס יבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה. דיני
המשמעת שונים הם מדיני הענישה הפלילי ם . משקלם של
שיקולי ההרתעה שונה וכבד יותר בדין משמעתי. ה הליך
ה משמעתי במידה רבה צופה פני עתיד " (עמ' 48 שורה 5
ואילך).
ועוד עמד כב' השופט גוטובניק על כך, כי
"ועדת האתיקה צריכה לשאוף ל הפעלה שוויונית, ככל הניתן
של הדין המשמעתי, עליה לתת לשאיפה זו ביטוי מעשי".
כן מציין בהחלטתו כי יש להטיל אמצעי משמעת הולמים ביחס
לעבירה.
32 . ולבסוף, בסעיף 102 :
"הוועדה הסבירה ונימקה מדוע אמצעי המשמעת הראוי הינו
התליית רישיון המערער, אלא שבכל הנוגע בהיקף ההשעיה ,
לא מצאתי הנמקה מספקת בהמלצתה".
וכן:
"לא קישרה בין הנסיבות במקרה זה למקרים אחרים".
15
עוד מציין השופט, כי על אמצעי המשמעת להתכתב עם תקדימי
העבר:
"היא יכולה גם לסטות מהמדיניות הקיימת ככל שתבוסס
כזו, תוך הנמקה וככל שתבקש החמרה לנהוג במתינות
בשלביה הראשונים של גיבוש המדיניות החדשה" (סעיף
.) 103
33 . חומרתן של העבירות בהן הורשע הנקבל, מפורטת בהמלצתנו אשר ניתנה ב -
28.08.2022 , ונביא בנוסף אמירות מפיו של ה נקבל, אשר אינן מותירות ספק
כי לא התכוון כלל לשפר דרכו, שלא להפיץ תורתו ולפעול על פי המלצת
הוועדה, לא רק עם הרשעתו ופרסום המלצה לאמצעי המשמעת, אלא אף
קודם במהלך הדיונים.
בעמ' 61 להמלצה להרשעה סיפא סעיף 8 :
"הנח י ות הר"י לא מרשימות , המחקרים, אנשים בדרך כלל
לא יודעים איך לעשות מחקר".
בעמ' 64, לגבי מכירת התכשיר:
"זה משולם כדי כי מה שלא עולה כסף לא שווה כסף. זאת
אומרת, זה משהו טכני. זה עולה 40 ₪ או משהו כזה, כי
מבחינת המטופל זו תרופה. תרופה הומאופתית לכל דבר".
האם ע תה, כאשר פסק, לדבריו, מלגבות כסף תמורת "התרופה" האם כרופא
רשאי לתתו למטופליו? תשובתנו חד משמעית, לא למתן תרופה על ידי רופא.
יש מסלול אחד ברור ליתן מרשם על מנת שיפנה לבית מרקחת לקנות התרופה.
תרופה, כדברי הנקבל, הומאופתית ייתן כהומאופת, אך לא כרופא. והנה
ממשיך בניגוד העניינים שבין תפקידו ומעמדו כרופא לבין ההומאופתיה.
16
בעמ' 64 , ת/ 1 , ת/ 2 , ת/ 3 מוזהר שוב ושוב על ידי משרד הבריאות, ובין היתר,
ב, ת/ 3 הציג עצמו כרופא ילדים. וכפי שכתבנו:
"ספק רב בליבנו אם בכוונתו לחדול מכך, שכן גם בעדותו
בפנינו מסר כי לא יפסיק מלי תן ייעוץ בנושא החיסונים, על
פי דעותיו ומשנתו, אלא אם בית המשפט יאסור עליו ."
ולפיכך, להגשת תצהירו בנושא זה אין כל ערך, כל ש ה ציע היה להשהות מתן
המלצת הוועדה עד לאחר הגשת הודעה על ההסכמות ב אותו שיח פתוח עם
הקובל ואין בן הודעה לקבל את עמדת הקובל או התחייבות לפעול על פיה.
ו הרי אותו שיח פתוח יכול היה להתקיים לו חפץ בכך הנקבל ממועד ההמלצה
להרשעתו ועד מועד הגשת הסיכומים לאמצעי המשמעת, ומעבר לכך, עד מועד
הדיון בערעור.
שונה היה המצב, לו הנקבל היה מגיע להבנות עם הקובל והיית ה מוגשת הודעה
בדבר אותן הסכמות, הן לוועדה, בטרם המלצה על אמצעי המשמעת,
ולחילופין, לבית המשפט, בעת הגשת הערעור.
הנקבל בחר שלא לעשות כן, שכן כך המשיך לתת עוד שנים של ייעוץ, בדרכו
שלו, ומבלי שתוטל עליו חובה כלשהי, כדבריו: "אלא אם בית המשפט יאסור
עליו ...".
זלזולו בממסד מתבטא, גם באמירתו כלפ יו . הרי והנה גם בעמ' 67 להמלצתנו,
כנשאל על מחקר שיכול להצביע עליו בעניין ילדים עדינים, אשר יש לדחות
מועד חיסונם, ציין:
"גם אם היו נותנים כסף אין בעולם איש שהיה עושה כן, ולא
רק הוא, הוא הנקבל"!
אין הנ קבל עוד רופא, המשתלם , ועו סק ברפואה, אלא כדבריו:
17
"הם חושבים שאני מבין יותר ברפואה, כי אני רופא עוזר להם
לבוא למישהו שהוא גם רופא שהוא לא רק הומאופת".
אין באמירה זו אלא כדי להטעות את ציבור מטופליו, באשר לידיעותיו בתחום
הרפואה, וכפי שלמדנו מדבריו, סיים את לימודי הרפואה, אך נטש פעילותו
כרופא לפני עשרות שנים לטובת העיסוק בהומאופתיה. הנקבל נחזה כמציג
עמדתו מניסיונו כרופא ולביסוס מעמדו זה טוען, כי:
"חמישה רופאים אולי מבינים בחיסונים" (עמ' 75 שורה
20 להמלצתנו).
ועוד, כפי שכתבנו בהמלצתנו, סעיף 24 לעמוד 75 :
"מן המפורסמות הוא, כי יש מגוון נימוקים לאי
התחסנות בחיסוני שגרה, דתיות פילוסופיות, חוסר אמון
במערכת הרפואית ועוד ... יחד עם זאת, בפנינו תרומתו
של הנקבל לאי התחסנות בשל משנתו התורמת לחוסר
האמון בבטיחות החיסונים , הן בשל פרסום הרעלים /
הטראומות הכימיות שבחיסו ן, כשמול אמירות אלו אין
כלל אמירה לגבי יעילותו של החיסון והשפעתו החיובית,
וכן באזהרה מפני תופעות אשר גם הן מרחיקות את מי
שמתייעץ עימו ו/או שומע את אזהרותיו מההחלטה לחסן
את ילדו. וכדבריו, רק 20%, 30% מכלל המתייעצים עימו
בסופו של דבר בוחרים להתחסן " !!!
ובשל חוסר רישום / דיווח נתונים מדוייקים, הרי אנו למדים מדברי הנקבל כי
במשך שנים טיפל באלפי תינוקות, אך למרבית הצער, הננו נטולי מידע על
תוצאות מעשיו.
נקודות אלו, אשר פרטנו לעיל, בנוסף ליהירותו, הביטחון בצדקת דרכו, חוסר
הנכונות עד קביעת בית המשפט לקבל עמדת הקוב ל, הזלזול בכל מוסד,
ברופאים, עמדתו כי מלבדו אין בקיאים בתורת החיסונים, חוסר התיעוד לגבי
פעולותיו, השפעתו, בה הודה כי מבין אלפי המטופלים, רק 20%, 30%
18
מתחסנים, הם הם הנימוקים החריגים לחומרה, הם הם הבסיס לקביעת
משכה של התליית רישיונו של הנקבל.
וזאת, בהתבסס על העובדה כי תכלית החיסונים לשמור מפני מחלות ואין ליתן
לרופא לערער הביטחון בחיסונים באמצעות הפצת מידע מוטעה.
34 . באשר לפרשיית דר אבני, אכן הורשע פעמיים בטרם שלילת רישיונו ונגזרו עליו
אמצעי משמעת קלים ביותר.
נתייחס להרשעתו השלישית. הוועדה הטילה ספק בכשר ו תו לשמש כרופא,
וזאת למשמע עדותו ו התבטאויותיו , והכל כפי שפורט בהמלצה, ולפיכך,
המליצה להתלות רישיונו לשנתיים ולא לשלול רישיונו. ובמקביל, המליצה:
"בפני המנכ"ל לשקול שימוש בסמכותו הנתונה לו לפי
סעיף 33 לפקודת הרופאים ולהורות להעמידו לבדיקת
ועדה רפואית, בטרם תום מועד ההתליה . יצויין, כי סעיף
33 הנ"ל מאפשר שלילת רישיון מרופא שסובל מ"מחלה
מסוכנת"".
כב' השופט סטרשנוב שינה המלצת הוועדה והמליץ לשלול רישיונו.
לאור האמור, אין כל קשר למעמדו של הנקבל ודרך פעולתו, לבין עניינו של
דר' אבנ י וזאת בין היתר בשל אישיותם ואופן פעילותם .
לנקבל, לאורך כל הדיון, נתונה האפשרות לחזור אל הקובל ולסכם עימו דרכי
פעולה, אך, כאמור, בחר שלא לעשות כן, אלא לאחר הכרעת בית המ שפט.
35 . ערים אנו למצבו הרפואי, אשר הורע ממועד ההמלצה בעניינו וכן למשך
התקופה הארוכה, כ, 7 שנים, ממועד ביצוע העבירות המיוחסות לו ועד מתן
פסק הדין בערעור.
אין ספק בלבנו, כי תקופה זו הינה עינוי דין המשפיע לרעה על מצבו הנפשי
והפיזי של הנקבל.
19
36 . ערים אנו לחובותינו כי מלאכת הטלת אמצעי המשמעת צריכה להיות
שיוויונית, וזאת עד כמה שניתן, וכן לחובתנו להטיל אמצעי משמעת הולמים.
37 . הנקבל זוכה מפרט האישום הרביעי, המייחס לו התמדה בהפרת ההוראה,
ואין ספק כי בכך יש נימוק משמעותי לקולא. יחד עם זאת, יש לציין, כי
הנקבל, כ פי שפורט לעיל, הוזהר על ידי הקובל, היה ער להפרת ההוראות
והעיד בפנינו כי לא ישנה עמדתו עד הודעת בית המשפט בעניינו, כמצוין לעיל.
ויש לראות בכך נימוק לחומרה, שכן גילה דעתו כי אין בדעתו לציית להוראות
הקובל ו/או הוועדה מטעמו. ולמעשה, המשיך בייעוץ, בהרצאות ובדרכ ו באין
מפריע לאורך השנים.
38 . הואיל וכפי שקבענו בהמלצתנו (עמ' 18 ), מדובר באכיפה ראשונית, על אף
העובדה כי התופעה מחייבת פעילות אינטנסיבית מיידית ושוויונית, אין בידינו
להציג מקרה הדומה בנסיבותיו, אשר הגיע לדיון, אלא לקבוע את אמצעי
המשמעת ביחס לנזק הפוטנציאלי , אשר יכול שנגרם מהתנהגותו של הנקבל,
בשעה שראה אלפי ילדים ורק ב, 20%, 30% מהם בחרו להתחסן . מצאנו כי
יש להרתיע רופאים אחרים אשר נוהגים בדרך בה נהג הנקבל ,ואין דרך
אחרת אלא באמצעות ענישה. ועוד ראוי כי הציבור יוזהר ממי שמציג עצמו
כרו פא , כאשר אינו עוסק ברפואה, משתלם ומנוסה אלא לצרך גיוס לקוחות
בעת שמייעץ ומטפל רק בדרך הומאופתית.
כאמור, בהיעדר נתונים ובאי העברת מידע לקובל על ידי הנקבל, ובניגוד לחוק,
לא נוכל לעמוד על הנזקים שבמעשיו.
39 . נציין אף, כפי שפ ר טרנו בהמלצתנו מיום 28.08.2022 , כי עמדו בפנינו פסק י
הדין בדבר החובה לשמור על אמון הציבור ברופאים וע ל רמתו וכבודו של
המקצוע (עמ' 5 בהמלצתנו), ומובן כי אין לקבל טענת ב"כ הנקבל, כי
בהתנהגותו של הנקבל אין ולא כלום עם כבוד המקצוע ואמון הציבור, ודי אם
נצ ביע על האמירה כי "הם חושבים שאני מבין יו תר ברפואה, כי אני רופא,
עוזר להם לבוא למשהו שהוא לא רק הומאופת" ובוודאי בשעה שהורשע
בהטעיית הציבור בפרסומיו.
ולבסוף,
20
נציין כי בשונה מן פסיקה שהובאה בפנינו, שם משהותלה רישיונ ו של רופא ,
אין בידו לעבוד ולהתפרנס , כי הרפואה היא מקור פרנסתו ועלול הוא לאבד
את מטופליו ומשרתו , הרי בעניינינו עיסוקו של הנקבל לא נפגע. ובכך שונה
תכלית שינוי מן הרופאים האחרים אשר הועמדו לדין ורישיונם הותלה
לתקופות קצרות. הנקבל ממשיך על פני שנים לייעץ ולהפיץ תורתו , על אף
התראות שניתנו לו ו לנוכח עדותו בפני הוועדה, כי אין בידו לשנות התנהגותו,
על פי הוראות הקובל או הוועדה מטעמו, אלא לאחר הכרעת בית המשפט,
ראוי כי נחמיר בעונשו.
נפנה לסעיף 102 בעמ' 49 לפסק הדין בעניינו של דר' רוזנטל:
"היא (הוועדה) יכולה גם לסטות מהמדיניות הקיימת, ככל
שתבוסס כזו, תוך הנמקה. וככל שתבקש לקדם החמרה עליה
לנהוג במתינות בשלביה הראשונים של גיבוש המדיניות
החדשה".
40 . לסיכום:
חומרתן של העבירות בהן הורשע הנקבל (פרטים 2 ו, 3 לכתב הקובלנה)
לפקודה, התנהגותו, כמפורט בסעיף 33 לעי ל, המתבטאות בזלזול בגורמי
הרפואה השונים, חוסר נכונות לכבד הנחיותיהן אלא לאחר פסיקת בית
המשפט, הנזק הפוטנציאלי לציבור, אלפי תינוקות שאינם מתחסנים, אי
מסירת מידע לקובל ככל שידע אודות נזקי אי החיסון, כל אלו וכל זאת לאורך
שנים, הינם נימוקים לחומרה.
לקולא, נציין את זיכוי ו מן הפרט רביעי 41 ( 4 ) לפקודת התמדה בהפרת הוראה.
מצבו הרפואי, כמפורט בטיעוני ב"כ הנקבל, ההולך ומחמיר, עינוי הדין אותו
חווה, כאשר במשך כ, 7 שנים נדרש להתמודד עם ההליך.
נציין, כי התליית רישיונו לא תגדע את אפשרות פרנסתו, כפי שציינו בסעיף 6
להמל צתנו, אלא במידה , שכן למדנו כי עיקר עיסוקו הוא בייעוץ בעניין
החיסונים ,כהומאופת בלבד ולא נושא תואר רופא.
21
ועוד נציין, כי לגבי הצעתו להגיע להסכמות עם המשרד : ככל שירצה יוכל
ליצור קשר עם משרד הבריאות, להגיע להסכמות ולפעול להשבת רישיונו.
בש ק לול הנסיבות לחומרה ולקולא והדרך הסלולה בפני הנקבל אל מול
הקובל, לא נוכל שלא להמליץ על התליית רישיונו לתקופה משמעותית .
לאור משך הזמן, מצבו הרפואי, זיכוי מעבירת ההתמדה בהפרת ההוראה
מחד, אך הצורך להרתיע את האחרים ולהגנה על ציבור המתחסנים
הפוטנציאליים והנ זק הפוטנציאלי בייעוץ אותו נותן הנקבל, מאידך, הננו
מטילים על דר' רוזנטל 6 חודשי, התלייה של רישיון הרפואה.
נ יתנה היום 2/4/2024
___________________ ________________ ______________
דר' יוסי בר , פרופ' יוסף אלידן , עו"ד לינדה שפיר,
יו"ר נציג הסתדרות הרופאים נציגת היועהמ"ש