Dr. Saleh Abu Keren

=== החלטת השופט (בדימוס) א. סטרשנוב ===
1
צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז, 1976
החלטה 25, 08
בפ ני :
השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הקובל
ע"י ב"כ, עו"ד יונתן ברג
לבין:
דר' סאלח אבו קרן הנקבל
ע"י ב"כ, עו ה "ד ליאור פרי ואורי מרום
ה ח ל ט ה
העובדות
1 . ד ר ' סאלח אבו קרן ה ו א רופא מורשה , ומשמש כרופא במוקד הרפואי "טרם" באשקלון (להלן, דר'
אבו קרן או הנקבל .)
2 . בתאריך 30.10.20 התקבל מר אלירן (להלן, המטופל ) , במרפאת "טרם" באשקלון (להלן
המרפאה .) המטופל, בן 35 , התלונן על לחץ בבית החזה המקרין לכתפיים ומלווה בקוצר נשימה . המטופל
אמר לנקבל בעת בדיקתו, כי אין לו היסטוריה קרדיאלית אך ציין בפניו כי אביו עבר פרוצדורה קרדיאלית
בהיותו מעל גיל 55 . הנקבל רשם בגליון חולה כי למטופל "היסטוריה משפחתית".
3 . לאחר ביצוע בדיקת א.ק.ג. איבחן הנקבל שהמטופל סובל מכאב ממקור מוסקולוסקלטלי ( כאב או
התכ ווצות בשרירי ם). הנקבל שיחרר את המטופל לביתו והפנה אותו להגיע למח ר ת בבוקר לרופא
המשפחה עם המלצה לביצוע אקו לב ובדיקת מאמץ. לאחר השחרור מהמרפאה, בשעות הערב, התמוטט
המטופל ואיבד את הכרתו. הוא פונה ל מ רכז הרפואי באשקלון, שם נפטר.
הקובלנה
4 . ביום 27.2.23 הוגשה קובלנה נגד הנקבל , בה נטען כי הוא גילה רשלנות חמורה במילוי תפקידו
כ רופא מורשה, כאמור בסעי פים 41 ( 3 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל" ז, 1976 , וכן עבר עבירה
לפי סעיף 41 ( 7 ) לפקודת הרופאים, בכך שהפר את הוראת סעיף 5 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו, 1996 .

2
5 . רא שי הרשלנות המיוחסים לנקבל, היו כדלהלן:
א . לא זיהה תסמינים מובהקים שמעוררים חשד לאירוע איסכמי בשריר הלב ועל כן לא פינה את
המטופל לבית החולים.
ב . התעלם מהפרופיל הרפואי של המטופל ולא ראה צורך להתייעץ עם כונן.
ג . לא ביצע בדיקות נוספות כגון בדיקת טרופונין, או בדיקה חוז רת של א.ק.ג. לאחר מספר שעות.
ד . לא השהה את המטופל להשגחה למשך מספר שעות במרפאה, אלא שחרר אותו לביתו.
דוח ועדת המשמעת, ההכרעה
6 . בעקבות הגשת הקובלנה, מינה שר הבריאות ועדת משמעת כדי לדון בה, בהרכב: פרופ' ליטל קינן
בוקר, יו"ר, פרופ' אליעזר קיטאי ועו"ד רות הורן, חברים . הנקבל כפר באשמות המיוחסות לו בכתב
הקובלנה, והוועדה קבלה ראיות ושמעה עדויות, לרבות עדויות מומחים מטעם הצדדים.
בסופו של יום, הגיעה הוועדה למסקנה שהנקבל סטה, במידה משמעותית, מרמת הטיפול המקובלת
והצפויה ממנו כרופא, וביום 2.3.25 הוציאה מתחת ידה דוח מפורט ולפיו, יש להרשיע את הנקבל במיוחס
לו בכתב הקובלנה.
7 . הוועדה הסתמכה, בין היתר, על חוות דעתו של המומחה מטעם הקו ב ל, דר' אמיר שחר, אשר העיד כי
תיאור הכאב שניתן על ידי המנוח בבואו ל"טרם" מתאים לאוטם חד בשריר הלב, אירוע איסכמי חד, או
לדיסקציה של אבי ה עורקים. לדבריו, קליניקה כזו, גם אם הייתה שעה, או יום יומיים קודם לכן, מחייבת
לפחות השארת החולה להשגחה , או פינוי מיידי לחדר מיון להשלמת הפירוט. בנסיבות כאלה, אין מקום
להפנייה של החולה לבדיקות שיבוצעו רק למחרת היום בקהילה.
8 . אשר על כן, סיכמה הוועדה את עמדת ה, ולפיה: "הטענות כאילו לא התקיימו, במקרה זה, תסמינים
מובהקים המהווים דגל אדום המחייבים פעולה על מנת לשלול אפשרות קיומו של מצב קרדיאלי
מסכן חיים, דינה להדחות" . הוועדה מ מליצה, פה אחד, להרשיע את הנקבל במיוחס לו בכתב הקובלנה.
דוח ועדת המשמעת, הענישה
9 . בב וא ה לגזור את עונשו של הנקבל, נחלקו דעות חברי הוועדה. רוב חברי הוועדה, פרופ' ליטל קינן
בוקר ופרופ' אליעזר קיטאי, סברו כי ניתן להסתפק במקרה זה באמצעי משמעת של נזיפה. לדעתם:
"מדובר במדרג נמוך של רשלנות רפואית בהשוואה למקרה של דר' עבאסי ש על פסק הדין בעניינו
הסתמכה עו"ד הורן בדעת המיעוט" .
עוד קבעה דעת הרוב כי: " התרשמנו מחקירת הנקבל שהוא מבין את הגורמים לרשלנותו ולטעותו
והוא מיצר עליהם, ואף נוהג בזהירות יתר באירועים דומים. לאור זאת, לדעתנו לא נשקפת סכנה
לציבור אם העונש שיושת עליו לא יכלול את התליית רישיונו".
אשר על כן, רוב חברי הוועדה ממליצ ים להסתפק באמצעי משמעת של נזיפה .
0 1 . לדעת חברת המיעוט, עו"ד רות הורן, אין להסתפק במקרה זה בעונש של נזיפה בלבד ולדעתה, מן
הראוי להתלות את רישיונו של הנקבל למשך חודש אחד. לקביעתה: "רופא הסבור שחולה עם כאב
חזה אקוטי זקוק להשלמת בירור קרדיאלי, השלמה כאמור חייבת להיעש ות בדחיפות ולא למחרת
בקופת החולים..." .

3
עו"ד הורן אף עושה השוואה להחלטה שניתנה בעניין דר' עבאסי , " שנסיבותיו דומות מאד " למקרה
שבפנינו, ואשר רישיונו הותלה למשך שלושה חודשים . בהתחשב גם בנסיבות המקילות, ובעיקר
בהתמשכות ההליך ועינוי הדין שנגרם לנקבל, היא ממליצה להתלות את רישיונו למשך חודש אחד בלבד .
החלטה
11 . המלצת הוועדה באשר לאחריותו של הנקבל לאירוע הקשה, מקובלת עליי לחלוטין, והנני מאמץ
אותה. מדובר במקרה זה ברשלנות בדרגה גב והה ביותר, כאשר הנקבל שילח לביתו מתלונן שהתלונן על
כאבים בחזה ובכתפיים וקשיי נשימה. סבורני, כי גם בעיני הדיוטות סממנים שכ אלה , שעיקרם לחץ בחזה
וקשיי נשימה, מעידים על בעיה קרדיאלית, שמן הראוי לתת עליה את הדעת במלוא הדחיפות
והמקצועיות. למרבה הצער, לא כך נהג ה נקבל במקרה זה. ודוק, אין מדובר במעשה רשלני אחד כי אם
בשרשרת של מחדלים, כפי שיוחסו לו בכתב הקובלנה: אי השארת המטופל להשגחה; שחרור ו ללא
עריכת בדיקת א.ק.ג. נוספת ; אי הפנייתו לחדר מיון נוכח חומרת מצבו.
12 . חברי הוועדה התייחסו, כל אחד מנקודת מבטו, למקרה בעני ינו של דר' עבאסי (החלטה 24, 09 ,
מיום 23.4.24 ), אשר לאחר שגילה ממצאים לא תקינים בבדיקת המטופל, שלח אותו ברכבו למרפאה
אחרת, שכן מרפאת "טרם" בה עבד עמדה להיסגר עקב השעה המאוחרת, והמטופל נפטר בדרך ברכבו.
בגין התנהלותו זו, נדון דר' עבאסי לשלושה חדשי התליית רישיו ן.
13 . מקובלת עליי עמדת המיעוט, ולפיה: " מקרה שנסיבותיו דומות מאד לענין העומד על הפרק בהליך
זה, עמד לדיון בקובלנה שהוגשה כנגד דר' מחמוד עבאסי ". הייתי מוסיף לכך כי הנסיבות של שני
המקרים כמעט זהות, ולא מקובלת עליי האבחנות שעשתה דעת הרוב בין שני המקרים כגון, כי מצבו של
המטופל במקרה ההוא היה חמור יותר מזה של המטופל במקרה דנן. כך, לזכותו של דר' עבאסי ניתן
לזקוף את העובדה שהוא לא שיחרר את המטופל לביתו, אלא שלח אותו למרפאה אחרת. בשני המקרים,
גם חלפו שנים ארוכות מאז האירוע ועד סיום ההליך המשמעתי (במקרה של דר' עבאסי, שמונה שנים;
במקרה דנן, חמש שנים).
14 . לסיכום נקודה זו, לא ניתן לערוך בדיקה השוואתית מדוקדקת תחת מיקרוסקופ בין שני המקרים,
ולעניות דעתי, הדימיון בין שניהם עולה בהרבה על השוני ביניהם . לפיכך, מתחייב לנהוג עפ"י כלל
ה אחידות בענישה, שהיא עיקרון משפטי בסיסי בשיטת המשפט הנהוגה במקומותינו. והכיצד זה יסתכל
אדם מן ה ישוב על שני מקרים דומים בתכלית בנסיבותיהם, כאשר במקרה אחד הותלה רישיונו ש ל
הנקבל למשך שלושה חודשים, ואלו במקרה האחר הוטל עונש של נזיפה בלבד.
15 . מקרה נוסף, שאף הוא דומה עד מאד למקרה שבפנינו, היה נ שוא הדיון בהחלטה 22, 04 , המשנה
למנכ"ל משרד הבריאות נ. דר' עלי טל, אור ( להלן, פרשת טל, אור). באותו מקרה, הגיע המטופל
למרפאה כשהוא סובל מכאבים חזקים בחזה וביד שמאל, דופק מהיר, הזעה וקוצר נשימה. אחות המרפאה
ערכה למטופל בדיקת א.ק.ג. שלא הייתה תקינה, והעבירה את התוצאות לרופא, הנקבל. הרופא החליט
לשחרר את המטופל, מבלי שטרח לראותו או לבדוק אותו, ואמר שיחזור למרפאה אם ה כאבים לא
יחלפו. בנו של המטופל הזעיק את מנהל המרפאה ורופא נוסף, ואלה עמדו מיד על חומרת מצבו של
המטופל, והזעיקו בדחיפות אמבולנס, שפינה אותו לבית החול ים הדסה עין כרם, שם נערך לו צינתור
מיידי, וחייו ניצלו. רישיונו של דר' טל אור הותלה על ידי למשך חמישה חודשים.
16 . נוכח חומרת המקרה ו נסיבותיו , כמפורט לעיל , הגעתי לכלל מסקנה כי אמצעי המשמעת של נזיפה
המומל ץ ע"י רוב חברי הוועדה , אינו ראוי , ו אינו עומד בשום יח ס לחומרת התנהלותו של הנקבל, כפי
שנקבע על ידי הוועדה עצמה, ואף לא לתקדימי העבר במקרים דומים.
לאור נסיבות המ קרה החמורות, ובשים לב ל עיקרון של אחידות הענישה , הנני מטיל על הנקבל, דר' סאלח
אבו קרן , אמצעי משמעת של התליית רישיון לתקופה של שלושה ( 3 ) חדשים, שתחיל תם ביום 10.8.25 .
ניתן היום , 8.7.25 , יב תמוז תשפ"ה.

4
המזכירות תעביר לצדדים העתק החלטה זו , כמקובל .
---------- ------------------------
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס )

=== המלצת ועדת המשמעת ===
בד"מ 3/2/23 המשנה למנכ"ל משרד הבריאות נ' ד"ר סאלח אבו קרן
____________________________________________________________________
מדינת ישראל
בתי הדין למשמעת, משרד הבריאות בירושלים
תיק בד"מ 3/2/23
תאריך : .6.2025 29
ועדת משמעת לפי סעיף 44 (א) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז, 1976
פרופ' ליטל קינן בוקר, יו " ר , נציג ת המנהל הכללי
פרופ' אליעזר קיטאי, נציג הסתדרות הרופאים
עו " ד רות הורן, נציג ת היועץ המשפטי לממשלה
הקובל: המשנה למנהל הכללי משרד הבריאות , ע"י בא כחו עוה"ד יונתן ברג
נ ג ד
הנקבל : ד"ר סאלח אבו קרן , ע"י באי כחו עורכי הדין ליאור פרי ואורי מרום
דין וחשבון
1 . הקובלנה -
1.1 . בקובלנה מיום 27.2.2023 , שהוגשה כנגד הנקבל ד"ר סלאח אבו קרן , רופא מורשה
(רישיון מספר 154772 ) (להלן, הנקבל) , נטען כי הנקבל גילה רשלנות חמורה במילוי
תפקידו כרופא מורשה כאמור בסעיף 41 ( 3 ) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז
1976 (להלן, הפקודה ,) וכן הפר הוראה מהוראות חוק זכויות , התשנ"ו, 1996 (להלן
חוק זכויות החולה ), כאמור בסעיף 41 ( 7 ) לפקודה משהפר את הוראת סעיף 5 לחוק
זכויות החולה, הקובע לאמור: " מטופל זכאי לקבל טיפול רפואי נאות, הן מבחינת
הרמה המקצועית והאיכות הרפואית, והן מבחינת יחסי האנוש " ( להלן, הקובלנה) .
ז את בכך ש:
( א ) לא זיהה תסמינים מובהקים שמעוררים חשד לאירוע איסכמי בשריר הלב ועל
כן לא פינה את המטופל לבית חולים;
( ב ) התעלם מהפרופיל הרפואי של המטפל ולא ראה צורך לה ת ייעץ עם כונן;
( ג ) לא ביצע בדיקות נוספות כגון בדיקת טרופונין , או בדיקה חוזרת של א.ק.ג. לאחר
מספר שעות;
ד"ר אבו קרן, דין וחשבון
1

( ד ) לא השהה את המטופל להשגחה למשך מספר שעות במרפאה, אלא שחרר אותו
לביתו.
1.2 . על הרקע העובדתי :
ביום ו' ה, 30.10.2020 בשעה 13.21 התקבל , מר אלירן ז"ל (להלן, המטופל ,) במרפאת
"טרם" באשקלון (להלן, טרם ), שם שימש אז הנקבל כרופא . המטופל היה אז בן 35
והתלונן על לחץ בבית החזה המקרין לכתפיים ומלווה בקוצר נשימה.
ה נקבל א י בחן, לאחר שפענח א.ק.ג. שב ו צע למטופל, שה מטופל סובל מכאב ממקור
מוסקולוסקלטלי (כאב או התכווצות בשרירים), שיחרר את ה מטופל לביתו והפנה אותו
להגיע למחרת לרופא המשפחה עם המלצה לביצוע אקו לב ובדיקת מאמץ . בשעות
הערב , לאחר השחרור מטרם, ה מטופל התמוטט בביתו ואיבד את הכרתו. צוות מד"א
שהוזמן למקום ביצע החייאה ופינה את ה מטופל למרכז הרפואי באשקלון, שם הוא
נפטר.
שר הבריאות מינה אותנו הח"מ, להיות ועדה שתדון בקובלנה (להלן, הוועדה .)
2 . החלטת הביניים
כאמור ב החלטת ה ביניים מ יום 2.3.2025 , מצאנו ש הנקבל סטה, במידה משמעותית, מרמת
הטיפול המקובלת והצפויה ממנו כרופא ולפיכך המלצנו להרשיעו בעבירות שיוחסו לו
בקובלנה, דהיינו: רשלנות חמורה כמשמעותה בסעיף 41 ( 3 ) לפקודה והפרת הוראה מהוראות
חוק זכויות החולה כאמור בסעיף 41 ( 7 ) לפקודה, משהפר את הוראות סעיף 5 שבחוק זכויות
החולה.
3 . טענות הצדדים לעניין אמצעי המשמעת
בהתאם להחלטה , שניתנה במקביל להחלטת הביניים , הגישו הצדדים טיעונים בכתב לעניין
אמצעי המשמעת הראוי בנסיבות העניין .
4.1 . עיקרי טענות הקובל
ב"כ הקובל טען כי אמצעי המשמעת הראוי, בנסיבות העניין, יהא בהתל י
ית רישיונו של הנקבל למשך ארבעה חדשים .
לטענת ב"כ הקובל :
✓ סטיית הנקבל, במידה משמעותית מסטנדרט הטיפול הראוי בנסיבות העניין ,
מחייבת תגובה משמעתית חמורה , שתשקף את חומרת המעשים ותרתיע רופאים
אחרים מפני התנהלות דומה ;
הדין המשמעתי נועד להגן על אינטרס הציבור , לשמ ור על סטנדרטים מקצועיים
נאותים ועל אמון הציבור במקצוע ובמערכת הבריאות. סטנדר ט רפואי חייב להיות
אחיד ואובייקטיבי ו נסיבות אישיות לא יכולות להצדיק סטייה מסטנדרט מקצועי
מינ י מ א לי ;
✓ הנקבל נהג ברשלנות שהסתיימה במותו של המטופל, אשר באה לידי ביטוי בא י בחון
לא מספק ובהחלטה לשחרר את המטופל ללא השגחה או בדיקות נוספות, כשהוא
מתעלם מסימנים קליניים מובהקים המחייבים התייחסות מיידית . תלונות
ה מטופל מצביעות על מצבים מסכני חיים;
מעבר לרשלנות המקצועית והפרה של סטנדרטים רפואיים מקובלים . מדובר
בפגיעה מהותית באמון הציבור במערכת הבריאות ;
✓ השיקול המרכזי בהליך המשמעתי , לפי הפסיקה, הוא אינטרס הציבור והשיקולים
הספציפייים הנוגעים לעבריין המשמ ע ת הם עניין משני שיש לשקלו , אם בכלל.
1
ב"כ הקובל הפנה לפסק הדין שניתן בעניין תמר כתב , לפי ו ראוי ליחס משקל פחות
לנסיבות בהן בוצעה עביר ת משמעת, בהנתן שאמצעי המשמעת המשמעתי אמור
לשמש כ אמצעי מניעה יותר מאשר כ אמצעי ענישה ותכליתו העיקרית הינה למנוע
פגיעה משמעותית בת י פ קוד של שירות המדינה ו בתדמיתו.
1
עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב פ"ד נב( 5 ) 87 ,
ד"ר אבו קרן, דין וחשבון
2

ב"כ הנקבל הפנה לשורה של פסקי דין המתייחסים ל מטרתו של ההליך המשמעתי
4 3 2
ובהם פסקי הדין בעניין ליביו ל יאור , בעניין אדגר סבין , ו בעניין פישמן , שם נאמר
שבקביעת הענישה המשמעתית יש להביא בחשבון גם "את חומרת הסכנה הנשקפת
לציבור מהישנות מעשיו של הרופא" ו כן את אמון הציבור במקצוע ;
✓ יש לראות בחומרה את אלה:
( א ) קיים פער חמור בין הבנתו של הנקבל את הסיכון לבין הדרך שבה פעל. הנקבל
ש י חרר את ה מטופל לביתו, ללא השגחה או הפניה לבית חולים . זאת אף
שהנקבל הודה בעדותו שלא שלל בוודאות "שאין משהו קרדיאלי" ובכך
ש הכיר באפשרות לבצע בדיקות נוספות שבאמצעותן ניתן היה לשפר את
האבחנה, כגון: בדיקת טרופונין, או אק"ג חוזר, אך הוא בחר שלא לעשות כן
והעדיף סברה ש בכאב מוסקולוסקלטלי מדובר ;
( ב ) העובדה שהנקבל העיד שלא חשד בקיומה של בעיה קרדיאלית ומאידך הפנה
את ה מטופל לבדיקת אקו לב ומב חן מאמץ בקהילה, מעידה על חוסר כנות או
על שיקול דעת לקוי ;
( ג ) הנקבל נהג בחוסר זהירות משלא נועץ בגורם בכיר, אף ש קיבל את רישיון
העיסוק ברפואה רק כשנה קודם לאירוע ;
( ד ) מדברי הנקבל בעדותו עולה ספק אם הבין את הטעות שבהתנהלותו ומהו
הסטנדרד הרפואי הנדרש, כאשר לדבריו בעקבות המקרה הוא מפנה גם
לבדיקות שאינן נדרשות, אם כי אינו סבור שהתנהלות כאמור מהווה רפואה
סבירה ;
✓ ב"כ הקובל הפנה לענישה המשמעתית שננקטה במקרים קודמים, אשר לדעתו ניתן
ללמוד מ הם לעניין זה , כדלקמן:
( א ) להחלטה בעניינ ם של ד"ר אברמוביץ' וד"ר ל ויטס , שרישיונו הותלה למשך
שנה. ד"ר לויטס התבקש על ידי רופא חדר מיון, לערוך לילד בדיקה של סיב
אופטי , הפנה את הילד לצילום צוואר, שתוצאתו הצביעה על מצב חירום מסכן
חיים המחייב טיפול מיידי. ד"ר לויטס לא בדק את תוצאת הצילום אף שזו
נשלחה אליו, והפנה את הילד מחדש לחדר המיון עם אבחנה של דלקת גרון
והנחיות שגרתיות לטיפול בה. לאור האבחנה וההנחיות לטיפול, הילד שוחרר
לביתו. זמן קצר לאחר מכן הילד חש מחנק, התמוטט, ולמרות טיפול
אינטנסיבי ביחידה לטיפול נמרץ, נפטר.
( ב ) להחלטה בעניינו של ד"ר עלי טל אור, רופא משפחה שרישיונו הותלה למשך
חמישה חודשים. מטופל הגיע למרפאה בה עבד הרופא , כשהוא סובל מכאבים
חזקים בחזה וביד שמאל, דופק מהיר הזעה וקוצר נשימה. אחות המרפאה
שערכה למטופל בדיקת א.ק.ג. פנתה לרופא עם תוצאות הבדיקה ו מסרה לו על
כך שהמטופל סובל מכאבים בחזה . הרופא סימן , על גבי תרשים הא.ק.ג ,
ממצאים מסוימים והנחה את האחות לשחרר את המטופל עם הנחיה למטופל
ל חזור למרפאה אם יחוש בכאבים . הרופא לא היה מוכן להענות לבקשת בנו
של המטופל, לבוא לראות את המטופל . המטופל פונה באופן דחוף לבית חולים
שם בוצע בו צינתור מיידי, ר ק לאחר שילדיו של המטופל הזעיקו את מנהל
המרפאה ורופא נוסף אשר זיהו , באופן מיידי , את חומרת מצבו של המטופל.
( ג ) להחלטה בעניינו של ד"ר מחמוד עבאסי, רופא שעבד במוקד הרפואי טרם,
לשם הגיע מטופל שסבל מכאבים בחזה שעליה נעמוד בהמשך.
4.2 . עיקרי טענות הנקבל -
בא כחו של הנקבל טען ש אמצעי המשמעת הראוי בנסיבות העניין יהא , לכל היותר ,
במתן התראה לנקבל.
ב"כ הנקבל טען כי:
✓ יש לדחות את טענ ו ת הקובל
( א ) שנדחו עוד בהחלטת הביניים, כי התנהלות הנקבל הובילה באופן ישיר למותו
של ה מטופל , וכי היה קיים רקע משפחתי אצל ה מטופל ;
( ב ) לפיהן הנקבל בחר באופן מודע להתעלם מחומרת התסמינים והתנהג בקלות
דעת חמורה ביחס לחיי אדם . בהחלטת הביניים אין אמירה לגבי התעלמות
2
ע"א 1079/04 ד"ר ליביו ליאור נ' שר הבריאות,
3
ע"א 50/91 ד"ר אדגר סבין נגד שר הבריאות,
4
ע"א 580/85 פישמן נ' מדינת ישראל
ד"ר אבו קרן, דין וחשבון
3

מודעת או זלזול בחיי אדם. כך גם לא מדובר בהפרת חובות אתיות או בהמנעות
מהענקה של טיפול רפואי ;
( ג ) לפיהן הנקבל הסתפק בבדיקה חלקית ובמודע בחר שלא לבצע בדיקות נוספות.
זאת בהנתן שבנוסף לבדיקה הראשונה בטריאז' הנקבל חזר ולקח אנמנזה
חוזרת, בוצע א . ק . ג . שנמצא תקין, בוצעה בדיקה גופנית ונית נו הוראות ברורות
המפו רטות בשחרור ;
( ד ) כי הנקבל לא נועץ ברופא בכיר. הנקבל התייעץ ברופא נוסף שהוא זה שבדק
את ה, א.ק . ג והוא לא הקל ראש בתסמינים ובאמינות המט ו פל אלא פעל
בניסיון להבין את תלונותיו .
✓ ראוי להקל עם הנקבל ולא להחמיר בענשו לאור דבריו בעדותו לפי ה ם מאז האירוע,
הוא נוהג ביתר זהירות , לאור הטראומה שחווה בעקבותיו וכי הוא ק י בל על עצמו
סטנדרט רפואי מחמיר גם אם הוא סבור שלא מדובר ברפואה סבירה.
✓ הנקבל לא חשד שמדובר בבעיה קרדיאלית דחופה, אך לא פסל את קיומה של בעיה
קרדיאלית שאינה דחופה ולכן הפנה את המטופל להמשך בדיקות בקהילה .
✓ סטיית הנקבל מהסטנד ר ט הרפואי שנקבע על ידי הוועדה , אינה חריפה ואינה
מצדיקה התליה של רישיונו . מה גם שהסטנד ר ט הרפואי האמור מבוסס על חוות
דעתו של המומחה מטעם הקובל וזו מב ו סס ת על עובדות לא נכונות.
✓ חטאו של הנקבל בכך שלא ביצע בדיקות ח ו זרות ולא הותיר את המטו פ ל להשגחה ,
על מנת לוודא שלא מדובר בא י רוע מסכן חיים. הנקבל אינו מקל ראש בכך ומקבל
את הקביעה שהיה עליו לפעול באופן שונה.
✓ מקרה זה אינו מצדיק התליה של רשיונו של הנקבל , לאור הענישה המשמעתית
שעליה הוחלט במקרים קודמים , לרבות התקדימים שהובאו על ידי הקובל.
הנסיבות בענ יי נו של ד"ר לויטס שונות באופן מהותי מנסיבותיו של עניין זה ו כך
הוא גם לגבי המקרה של ד"ר טל, אור , שלא נענה לבקשה לבדוק מטופל.
✓ לעניין זה ניתן ללמוד מהמקרה של ד"ר עבאסי שרשיונו הותלה למשך שלושה
חודשים, לאחר שנקבע שכ של באבחון, לא התייעץ ושחרר את המטופל לנהוג
למרפאה אחרת, אף שהבירור בעניינו לא הסתיים.
✓ נכון יהיה לתת את הדעת להחלטה בעניינו של ד"ר משה אלעזר , רופא מרדים
שביצע הערכה שגויה של הסיכונים הכרוכים ב הרדמה של מטופל , ו אף שסטה
סטיה של ממש מה סטנ ד רד המצופה העונש המשמעת י שהוטל עליו היה נזיפה.
עוד ניתן ללמוד ממקרה חמור יותר, שהסתיים בהתלית רישיון למשך חודש,
בעניינו של ד"ר פשיניאן ארטשאז , פ סיכיאטר שלא קיים את החובה לנהל רשומה
רפואית ובכך מנע ממטופל, ששלח יד בנפשו, לקבל טיפול רפואי נאות.
✓ בקביעת העונש המשמעתי יש לתת את הדעת לזמן שחלף מהמועד שבו אירע
האירוע, בחודש אוקטובר 2020 , כאשר הקובלנה הוגשה רק בחודש פברואר 2023 ,
ו החלטת הביניים ניתנה רק בחודש מרץ 2025 , בחלוף כארבע וחצי שנים מאז
האירוע . זאת כאשר לפי הפסיקה נדרש שההליך המשמעתי יחל בתוך פרק זמן
קצר ככל האפשר לאחר האירוע וחלוף הזמן מהווה שיקול משמעותי בהפחתת
רמת הענישה.
✓ זאת ועוד, בזמן האירוע הנקבל היה רופא צעיר בתחילת דרכו המקצועית, במהלך
חמש השנים שחלפו מאז, התנהלותו של הנקבל נקיה מרבב, הוא נטל חלק
בה ש תלמויות, למד מהאירוע, שיפר תהליכים , ו לקח אחריות .
להתליית רישיונו של הנקבל השלכות כלכליות הרסניות לרבות אובדן יכולתו של
הנקבל לעמוד בהתחייבויותיו הכלכליות אשר תביא לקריסה אישית וכלכלית.
הנקבל בשלב קריטי בדרכו האישית והמקצועית, בתקופה הקרובה הוא עתיד
להנשא וכן להתחיל ב התמחות . התליית רישיונו לא רק תעצור את הקריירה של
הנקבל אלא תפגע ב ע תידו המקצועי באופן שיכול שלא ניתן יהיה לש קמו .
אין תועלת לציבור בהתליי ת רישיונו בנסיבות העניין ודי בעצם ההרשעה ופרסומה
על מנת להגן על האינטרס הציבורי.
4 . דיון והמלצה -
חברי הוועדה חלוקים בדעתם באשר לאמצעי המשמעת אשר ראוי שיוטל על הנקבל במקרה
זה.
הרופאים חברי הוועדה, פרופ' ליטל קינן בוקר ופרופ' אליעזר קיטאי, סבורים שלא יהא זה
נכון, בנסיבות העניין, להתלות את רישיונו של הנקבל וכי העונש המשמעתי ההולם יהא במתן
נזיפה לנקבל. בשונה מכך סבורה נציגת היועצת המשפטית בוועדה כי בנסיבות העניין ולאור
ד"ר אבו קרן, דין וחשבון
4

חומרת התנהלותו של הנקבל, לא ניתן להמנע מהתלית רישיונו של הנקבל לעסוק ברפואה, גם
אם לתקופה קצר ה.
5.1 . עמדת רוב חברי הוועדה, יו"ר הוועדה פרופ' ליטל קינן בוקר ונציג הסתדרות הרופאים,
פרופ' אליעזר קיטאי -
מצאנו כי הנקבל סטה מרמת הטיפול המקובלת והצפויה ממנו כרופא ונהג ברשלנות,
כפי שכבר סוכם בהחלטת הביניים מיום 2.3.2025 .
לדעתנו, העונש שראוי כי יוטל על הנקבל במקרה דנן הוא נזיפה .
אנו חלוקים עם עו"ד רות הורן, שנמצאת בדעת מיעוט, באשר לעונש שראוי כי יוטל
על הנקבל. עו"ד הורן ממליצה על התליית רישיונו של הנקבל לעסוק ברפואה למשך
חודש, ובטיעוניה לעונש נשענת, בין היתר, על פסיק תו של השופט סטרשנוב בקובלנה
כנגד ד"ר עבאסי. היא מציינת כי מדובר "במקרה שנסיבותיו דומות מאוד" על אף שגם
לדעתה, "עברו הרפואי של המטופל במקרה של ד"ר עבאסי היה חמור מזה של המטופל
במקרה זה והא.ק.ג. באותו מקרה לא היה תקין בשונה ממקרה זה". אנו סבורים כי
הבדלים אל ה לא מאפשרים להגדיר את נסיבות המקרים כדומות. נוסיף, כי במקרה
שלפנינו, תרשים הא.ק.ג. לא הפגין שינויים פתולוגיים ברורים וגם רופא נוסף שעיין בו
מצא אותו תקין. בנוסף, מישוש החזה של המטופל במקרה שלפנינו בעת הבדיקה
הגופנית הפיק כאב באיכות דומה להרגשת הכאב עליה ה תלונן המטופל בהגיעו
למרפאה, מה שהטעה את ד"ר אבו, קרן לחשוב שלא מדובר באיסכמיה. ה פקת כאב
במישוש החזה תוארה בספרות הרפואית כסימן המפחית את ההסתברות לאיסכמיה
במידה ואופי הכאב עליו מתלונן המטופל אינו טיפוסי. ד"ר אבו, קרן טעה כאן בשיקול
הדעת, היות שהמנוח התלונן ע ל כאב טיפוסי בחזה , ובמקרה זה הסימן של רגישות
במישוש החזה אינו יכול לתמוך במסקנה של ה י עדרות איסכמיה. טעות זו יכול ה לנבוע
מחוסר ניסיון ולאו דווקא מרשלנות.
למרות האמור לעיל, אין חולק כי מדובר ברשלנות רפואית, מהטעם שלמרות שד"ר
אבו, קרן חשד באירוע קרדיאלי פתאומי במטופל צעיר ללא גורמי סיכון בולטים וערך
בדיקות מתאימות לשלילת חשד זה, הוא לא השלים אותן כמתבקש וכצפוי באמצעות
פינוי המטופל לחדר מיון, או השארתו להשגחה במרפאה וחזרה על בדיקת א.ק.ג. כמו
גם נטילת בדיקות נוספות ( למשל, בדיקת טרופונין). עם זאת, לד עתנו מדובר במדרג
נמוך של רשלנות רפואית בהשוואה למקרה של ד"ר עבאסי שעל פסק הדין בעניינו
הסתמכה עו"ד הורן בדעת המיעוט.
לדעתנו, ההבדלים בין המקרים צריכים להתבטא גם ב סוג ה עונש. עו"ד הורן אמנם
ממליצה על התליית הרישיון לחודש ימים ולא לשלושה חודשים כפי שנפסק במק רה
של ד"ר עבאסי, אולם אנו סבורים כי עצם הבחירה בענישה הכוללת התליית רישיון
אינה מתאימה ל מקרה דנן בו מדובר על רשלנות במדרג נמוך יותר יחסית למקרה של
ד"ר עבאסי.
ה התייחסות השונה בענישה בהתאם למדרג הרשלנות הוכרה בפסקי דין קודמים .
בהחלטה 19, 15 בעניינו של ד"ר אייל פולק אימץ השופט סטרשנוב את המלצת וועדת
המשמעת, שקבעה כי מדובר ברשלנות רפואית ממדרג נמוך, לענישה באמצעות נזיפה.
פסיקתו מוכיחה כי הכיר ב אפשרות של מדרג רשלנות נמוך , וכי סבר שלרשלנות ממדרג
נמוך מספיקה ענישה באמצעות נזיפה . להלן ציטוט דבריו: "נוכח רף הרשלנות הנמוך
מצד ה נקבל במקרה דנן, ובהתחשב ביתר הנסיבות שפורטו ע"י הוועדה הנכבדה, וכן
ברמת הענישה במקרים דומים, הנני מחליט לאמץ את המלצת הוועדה ולהטיל על
הנקבל, ד"ר אייל פולק, אמצעי משמעת של נזיפה". במקרה הנ"ל ד"ר פולק, תורן
במלר"ד "אסף הרופא" שחרר בשנת 2015 מטופל שהופנה למ יון בחשד לתסחיף ריאתי
מבלי לבצע בדיקות עזר לשלילת אפשרות זו, למרות בקשה מפורשת מצד הרופא
המפנה. המטופל נפטר בביתו שלוש שעות לאחר מכן. לדעתנו, רמת הרשלנות שהפגין
ד"ר פולק היתה גבוהה מרמת הרשלנות שהפגין ד"ר אבו, קרן במקרה דנן, ולאור זאת
אנו ממליצים על נזיפה במקרה זה.
בנוסף לכך, התרשמנו מחקירת הנקבל שהוא מבין את הגורמים לרשלנותו ולטעותו
והוא מיצר עליהם, ואף נוקט בזהירות, יתר באירועים דומים. לאור זאת, לדעתנו לא
נשקפת סכנה לציבור אם העונש שיושת עליו לא יכלול את התלית רישיונו.
ד"ר אבו קרן, דין וחשבון
5

5.2 . עמדת נציגת היועצת המשפטית לממשלה בוועדה, עוה"ד רות הורן -
ה מטופל הגיע למרפאה עם תלונה על לחץ בבית החזה המקרין לכתפיים ומלווה בקוצר
נשימה.
תלונ ה כאמור כשלעצמה מחייבת , כאמור בהחלטת הביניים : " המשך בירור דחוף, אף
אם הא.ק.ג. נמצא תקין, אף אם הכאב חלף, אף אם אין חיוורון או בחילה ואף בהעדר גורמי
סיכון כסיפור משפחתי או עישון." וכן : " תלונות כגון אלה שהציג ה מטופל בבואו ל"טרם"
מחייבות המשך בירור דחוף לשלילת קיומו של אירוע לב חד מסכן חיים, גם אם הן מתייחסות
למה שאירע יום או יומיים קודם לכן. "
הנקבל, ששב ובדק את ה מטופל וקיבל ממנו אנמנזה נוספת, לאחר שא.ק.ג. שבוצע נמצא
תקין, שיחרר את ה מטופל לביתו. הנקבל איבחן שה מטופל ס ובל מכאב ממקור
מוסולוסקלי, אך יחד עם זאת, הפנה אותו להגיע למחרת לרופא המשפחה עם המלצה
לביצוע אקו לב ובדיקת מאמץ. בשעות הערב, לאחר ששוחרר מטרם, ה מטופל התמוטט
בביתו ואיבד את הכרתו, הוא פונה על ידי צוות מד"א שביצע החייאה למרכז הרפואי
באשקלון, שם הוא נפטר.
כאמור בהחלטת הביניים , רופא הסבור שחולה עם כאב חזה אקוטי זקוק להשלמת
בירור קרדיאלי, השלמה כאמור חייבת להעשות בדחיפות ולא למחרת בקופת החולים
וכי בירור סימפטומים קרדיאליים בקהילה נעשה רק אם מדובר בהסתמנות כרונית או
תת חריפה.
הנקבל כאמור מכיר בכך שחטא משלא ביצ ע בדיקות חוזרות ולא הותיר את המטופל
להשגחה על מנת לוודא שלא מדובר באירוע מסכן חיים וכי היה עליו לפעול בדרך אחרת.
מאידך טען ב"כ הנקבל כי סט י ית הנקבל מהס טנ דרט הרפואי "שקבעה הוועדה" כלשונו,
אינה חריפה ואינה מצדיקה התליה של רישיונו, גם בהנתן שהסטנדרט הרפואי האמור
מבוסס על חוות דעת של המומחה מטעם הקובל וזו מבוססת על עובדות לא נכונות .
לעניין זה הוא מפנה ב"כ הנקבל, לחוות דעתו של המומחה מטעם הקובל, בה צויין
של מטופל הי ת ה "הסטוריה משפחתית".
טענה זו של הנקבל, נדחתה עוד בהחלטת הביניים , לאור דברי המומחה מטעם הקובל
בעדותו, שתלונות ה מטופל בבואו לטרם היו אופייניות לתעוקת חזה חדש ה וכי לפיכך
נדרש היה, לכל הפחות, לעכב את ה מטופל להשגחה של מספ ר שעות ולבצע א.ק.ג. חוזר,
או להפנותו באופן מיידי לחדר מיון להשלמת התמונה . כאשר מעבר לכך, מקרה כ ג ון זה
לא מתאים להפניה לבדיקות במכון בקהילה למחרת. המומחה מטעם הקובל הבהיר
בעדותו , שדברים אלה נכונים בין אם למטופל היתה הסטוריה משפחתית ובין אם לאו.
ב"כ הנקבל טע ן שדברי הנקבל בעדותו לפיהם הוא נוהג בזהירות יתר לאור הטראומה
ש חווה בעקבות מקרה זה, הוא קיבל על עצמו סטנדרט רפואי מחמיר גם אם הוא סבור
שלא מדובר ברפואה סבירה, מלמדים על כך שהתנהלותו כיום מבטיחה את בטיחות
מטופליו.
ספק אם אמנם כך. דברים אלה של הנקבל מותירים ל פחות ספק בשאלה אם דבריו
לפיהם הוא מודה בכך שטעה, וספק אם הם מעידים על הבנה וחרטה כנה או שמא על
כך שהנקבל עדיין סבור שנהג, במקרה זה, כראוי וכמצופה ממנו כרופא.
טענה נוספת של ב"כ הנקבל הינה שהנקבל נועץ ברופא נוסף, הוא הרופא ש פיענח את
הא.ק.ג. ב"כ הנקבל לא דק פורטא, הנקבל העיד שהוא "לא חייב להתייעץ עם כונן על
כל מטופל" לדבריו מספיק שיש איתו רופא ותיק שראה את הא . ק . ג . ואת המטופל וכי
אותו רופא לא התרשם שמדובר במשהו דחוף שמצרי ך התערבות מיידית.
גם אם הנקבל נועץ בעניינו של המטופל ברופא שפיענח את הא. ק.ג, וספק אם מדברי
הנקבל בהקשר זה ניתן ללמוד שכך, לא מדובר בהיוועצות ברופא הכונן כמתבקש
בנסיבות העניין, לפני ששחר ו ר ה מטופל לביתו .
כאמור בהחלטת הביניים מסקנת הוועדה היתה כי הנקבל סטה במידה משמעותית
מרמת הטיפול המקובלת והצפויה ממנו כרופא וכי לפיכך יש להרשיעו בעבירות שיוחסו
לו בקובלנה, דהיינו: רשלנות חמורה כמשמעותה בסעיף 41 ( 3 ) לפקודה והפרת הוראה
מהוראות חוק זכויות החולה כאמור בסעיף 41 ( 7 ) לפקודה, משהפר את הוראות סעיף 5
שבחוק זכויות החולה.
מקרה שנסיבותיו דומות מאוד לעניין העומד על הפרק בהליך זה, עמד לדיו ן בקובלנה
שהוגשה כנגד ד"ר מחמוד עבאסי. שם דובר במטופל שפנה למרפאה אחרת השייכת
ד"ר אבו קרן, דין וחשבון
6

לרשת "טרם" כשהוא סובל מכאבים בחזה . המטופל, בפרשה האמורה, חולה ס ו כרת,
מעשן, ע ם רקע משפחתי של מחלת לב איסכמית ש עבר , כשבע שנים קודם לכן , צינ ת ור
לבבי עם סט נט. א.ק.ג. שבוצע למטופל באותו מקרה, פוענחה על ידי הרופא כתרשים
שאינ ו מלמד על סימני איסכמיה חריפה . הואיל ושעת הסגירה של המ ר פאה היתה
קרובה, ד"ר עבאסי שלח את המטופל ליסוע ברכבו למרפאה אחרת. המטופל לא הגיע
ליעד ונפטר בדרך ברכבו.
עברו הרפואי של המטופל במקרה של ד"ר עבאסי היה חמור מזה של המטופל במקרה
זה והא.ק.ג. באותו מקרה לא היה תקין בשונה ממקרה זה, ואולם גם אם כך ראוי לתת
את הדעת לאמור בהחלטה שניתנה בעניינו של ד"ר עבאסי.
בהחלטה בעניינו של ד"ר עבאסי מציין השופט סט ר שנוב, כי חומרת המקרה ו נ סיבותיו
אמצעי משמעת של נזיפה , כפי שהמליצה ועדת המשמעת, לא עומד בשום יחס לחומרת
התנהלו תו של הרופא . זאת הואיל והרופא חטא בסדרת מעשים רשלניים שעיקרם:
העדר איבחון מצבו הרפואי של המטופל, עברו , ממצאי הא.ק.ג. שלא היה תקין, אי
קיום ח ו בת התייעצות עם גורם בכיר יותר בהתחשב בהיותו בראשית ד רכו המקצועית,
ושחרור המטופל לדרכו במצבו, בנהיגה עצמית במכוניתו. עוד צויין שם ש הוועדה
שהמליצה על נזיפה, נתנה משקל יתר לנסיבות מקילות לרבות , לחלוף תקופה ארוכה
מאז האירוע (כשמונה שנים) .
רישיונו של ד"ר עבאסי הותלה לתקופה של שלושה חודשים.
לנוכח כל האמור, אני סבורה שחומרת התנהלותו של הנקבל בנסיבות העניין מחייבת
התליה של רישיונו לעסוק ברפואה וכי לא ניתן להסתפק , כדעת רוב חברי הוועדה, במתן
נזיפה לנקבל.
זה המקום להזכיר ש הדיון בהליך זה התעכב מסיבות שונות . תחילה בוטל מועד שנקבע
לדיון בשל הצורך למנות חבר ועדה אחר במקו ם חבר הוועדה שמונה תחילה, בהמשך
נאלצה התביעה למנות מומחה רפואי אחר מטעמה עקב מחלה קשה שחלה בה המומחה
שמונה תחילה, בהמשך בוטלו דיונים בתקופת תחילתה של מלחת חרבות ברזל ודיונים
נוספים בוטלו עקב תאונה של אחת מחברות הוועדה .
בהתחשב בהתמשכות ההליך ועי נ וי הדין שנגרם לנקבל בשלו, כמו גם בעובדה שהנקבל
שהיה בזמן האירוע בתחילת דרכו ומאז סיים את תקופת ההתמחות ולא הוגשה תלונה
נוספת בעניינו, נראה כי יהא זה ראוי בנסיבות העניין להתלות את רישיונו של הנקבל
למשך חודש ימים.
בסיכום, המלצת רוב חברי הוועדה הינה כי העונש המשמעתי אשר יושת במקרה זה
יהא במתן נזיפה לנקבל.
_________________ ________________ _______________
פרופ' ליטל קינן בוקר עו"ד רותי הורן פרופ' אליעזר קיטאי
יו"ר הוועדה נציגת היועצת המשפטי ת נציג הסתדרות הרופאים
ל ממשלה
ד"ר אבו קרן, דין וחשבון
7

=== החלטת בימ"ש המחוזי ===
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית, משפט לערעורים פליליים
עב"י 25, 08, 31424 אבו קרן נ' הבריאות ואח'
תיק חיצוני: בדמ 3/2/23
ל פני כבוד ה שופט נמרוד פלקס
סלאח אבו קרן
המערער
ע"י ב"כ עוה"ד ל' פרי
נגד
המשיבים 1 . שר הבריאות
2 . כב' השופט אמנון סטרשנוב (בדימוס)
3 . ועדת המשמעת מכוח סעיף 44 לפקודת הרופאים
ע"י ב"כ עוה"ד ש' ינאי
מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
פסק דין
1 . ערעור כנגד החלטת כבוד השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב (להלן, "המחליט" ), אשר פעל 1
מכוח סמכויותיו של שר הבריאות, בה קבע כי יש להטיל על המערער אמצעי משמעת של 2
התליית רישיון לעסוק ברפואה למשך שלושה חודשים. החלטת המחליט ניתנה ביום 3
8.7.2025 , וסטתה במידת מה מהמלצת ועדת המשמעת (להלן, "הוועדה" ) מיום 4
29.6.2025 , אשר מצאה את המערער אשם ברשלנות חמורה, אך המליצה על אמצעי משמעת 5
מקל יותר: נזיפה (בדעת רוב) או התליית רישיון לחודש ימים (בדעת מיעוט) . 6
7
2 . ביסוד הערעור העובדות הבאות. ביום 30.10.2020 , הגיע מטופל בן שלושים וחמש שנים אל 8
למרפאת "טרם" באשקלון ונבדק בידי המערער, כשהוא מתלונן על לחץ בחזה המקרין 9
לכתפיים ומלווה בקוצר נשימה . 10
11
1 מתוך 6

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית, משפט לערעורים פליליים
עב"י 25, 08, 31424 אבו קרן נ' הבריאות ואח'
תיק חיצוני: בדמ 3/2/23
3 . המטופל ציין בפני המערער כי אין לו היסטוריה קרדיאלית, אך אביו עבר פרוצדורה 1
קרדיאלית מעל גיל 55 . המערער רשם "היסטוריה משפחתית" בגיליון . לאחר ביצוע בדיקת 2
א.ק.ג, שפוענחה על ידי המערער ורופא נוסף כתקינה, אבחן המערער כי המטופל סובל 3
מכאב ממקור מוסקולוסקלטלי (כאב או התכווצות בשרירים) . המערער שיחרר את 4
המטופל לביתו, עם המלצה להגיע למחרת בבוקר לרופא המשפחה לביצוע אקו לב ובדיקת 5
מאמץ . מספר שעות לאחר שחרורו, התמוטט המטופל בביתו, איבד את הכרתו, ופונה 6
למרכז רפואי באשקלון, שם נפטר . בעקבות המקרה, הוגשה קובלנה נגד המערער, בה 7
יוחסה לו רשלנות חמורה במילוי תפקידו והתנהגות שאינה הולמת רופא . 8
9
4 . הוועדה, אשר מונתה לדון בקובלנה, מצאה ביום 2.3.2025 כי המערער סטה "במידה 10
משמעותית מרמת הטיפול המקובלת והצפויה ממנו כרופא" והמליצה להרשיעו בעבירה 11
של רשלנות ח מורה. בבואה להמליץ את אמצעי המשמעת, המליצה דעת הרוב בוועדה על 12
אמצעי משמעת של נזיפה. דעת המיעוט (עו"ד רות הורן) המליצה על התליית רישיון לחודש 13
ימים, בהתבסס על השוואה למקרה "ד"ר עבאסי " . 14
15
5 . המחליט אימץ את קביעת הוועדה בדבר הרשלנות החמורה, אך דחה את המלצתה לעניין 16
אמצעי המשמעת. המחליט קבע כי אמצעי המשמעת עליו המליצה הוועדה "אינו ראוי, 17
ואינו עומד בשום יחס לחומרת התנהלותו של הנקבל". הוא התבסס על השוואה למקרי 18
"ד"ר טל, אור" ו"ד"ר עבאסי" ומצא כי המקרה דנן "כמעט זהה" למקרה "ד"ר עבאסי" 19
מבחינת הנסיבות וחומרת ההתרשלות. המנ הל הדגיש את עקרון אחידות הענישה ואת 20
הצורך להגן על אמון הציבור. הוא הטיל על המערער אמצעי משמעת של התליית רישיון 21
למשך שלושה חודשים . 22
23
6 . בערעורו דנן טען המערער, כי יש לבטל את הרשעתו או להקל באמצעי המשמעת שהושתו 24
עליו, מהנימוקים הבאים : 25
26
המחליט התעלם מפגמים מהותיים בהליך ופגיעה בזכות המערער להליך הוגן, כולל הרחבת 27
חזית ושינוי חזית, בכך שהקובלנה נסמכה על חוות דעת שהוחלפה ללא תיקון כתב 28
הקובלנה. נטען גם כי נגרם עיוות דין עקב חקירה נגדית בלתי יעילה של המומחה מטעם 29
הקובל (ד"ר שחר) שהתקיימה בהיוועדות קולית חזותית, תוך כדי נ סיעה (של המומחה), 30
דבר שמנע חקירה אפקטיבית. המערער הדגיש כי טענות עובדתיות מרכזיות, כגון "רקע 31
משפחתי לבבי" הוכחו כשגויות במהלך הדיון, וכי המטופל היה ללא רקע רפואי משמעותי 32
מלבד עישון. כן נטען כי המערער כן התייעץ עם רופא בכיר ממנו במשמרת . 33
34
2 מתוך 6

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית, משפט לערעורים פליליים
עב"י 25, 08, 31424 אבו קרן נ' הבריאות ואח'
תיק חיצוני: בדמ 3/2/23
באשר למידת אמצעי ה משמעת נטען, כי בחירת המחליט לפיה יותלה רישיון המערער 1
לעסוק ברפואה למשך שלושה חודשים סוטה באופן ניכר מהמלצת הוועדה וללא נימוק 2
מספק, וכי השוואת המקרה למקרים של "ד"ר טל, אור" ו"ד"ר עבאסי" שגויה, שכן 3
המקרים שונים מהותית. המתלונן היה צעיר, ללא היסטוריה קרדיאלית, עם א.ק.ג תקין, 4
ואובחן עם כאב ממקור שריר, שלד, בעוד שבמקרים האחרים מדובר בנסיבות חמורות 5
יותר, בהן הייתה התעלמות ברורה מסימנים חיוניים ואף א.ק.ג לא תקין. נטען כי המחליט 6
הסתמך על דעת המיעוט בוועדה המבוססת על טענות עובדתיות לא מוכחות, בין היתר 7
בנושא ההיוועצות . עוד נטען, כי אמצעי המשמעת אינו מידתי ואף אינו מביא בחשבון את 8
חלוף הזמן הרב מאז האירוע (אוקטובר 2020 ) ועד למתן ההחלטה (יולי 2025 .) 9
10
7 . המשיבים טענו כי החלטת המחליט סבירה, מידתית ומבוססת, ואין עילה להתערבות בית 11
המשפט. הקובלנה ייחסה למערער רשלנות חמורה, והוועדה אימצה טענה זו. הוועדה 12
נסמכה על חוות דעת מומחה (ד"ר שחר) שקבע כי תלונות המטופל על כאב בחזה וקוצר 13
נשימה חייבו המשך בירור דחוף או השגחה מידית בבית חולים, גם אם הא.ק.ג תקין. 14
המחליט פעל בסמכותו לסטות מהמלצת הוועדה במקרים המתאימים ובהינתן טעמים של 15
ממש, וזאת מתו ך שיקולים של עקרון אחידות הענישה והאינטרס הציבורי להגן על רמת 16
מקצוע הרפואה. הפסיקה קובעת כי ביקורת שיפוטית על החלטות מעין אלה תיעשה 17
במשורה. ההשוואה למקרי "ד"ר טל, אור" ו"ד"ר עבאסי" מוצדקת. למרות הבדלים בפרטי 18
המקרים, העיקרון המנחה והמשותף הוא כשל ב"נקודת ההח לטה הקלינית" התעלמות 19
מסימנים מחשידים לאירוע קרדיאלי והימנעות מהפניה לטיפול דחוף. המחליט אימץ את 20
העמדה לפיה יש לנהוג בהתאם לכלל אחידות הענישה . המשיבים אף דוחים את הטענה 21
בדבר "הרחבת חזית" שכן כתב הקובלנה לא שונה באופן מהותי, וכי המעבר לחוות דעת 22
של ד"ר שחר לא מהווה הרחבת חזית אסורה . המשיבים אף דוחים את הטענה בדבר חקירה 23
נגדית בלתי אפקטיבית. לטענת המשיבים המערער לא ביקש חקירה נוספת בזמן אמת, 24
והוועדה שקלה את הקשיים אך מצאה את ההליך תקין . המשיבים אף טוענים, כי אין ממש 25
בטענת המערער בדבר ההיוועצות עם רופא בכיר. ש כן, לא מדובר בהיוועצות עם רופא כונן 26
כנדרש בנסיבות העניין, אלא עם רופא אחר שפירש את בדיקת הא.ק.ג . עוד נטען, כי ההבדל 27
בין נזיפה לשלושה חודשי התליה נמצא בתוך "מתחם הסבירות" ומשרת את מטרות 28
ההסדרה וההרתעה . 29
30
8 . לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בכלל המסמכים שהוגשו ושמעתי את השלמת טיעונם של 31
הצדדים בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות . אבאר. 32
33
3 מתוך 6

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית, משפט לערעורים פליליים
עב"י 25, 08, 31424 אבו קרן נ' הבריאות ואח'
תיק חיצוני: בדמ 3/2/23
9 . הדין הנוהג הוא, כי הביקורת השיפוטית על החלטות המחליט בתחום המשמעתי תהא 1
מצומצמת ומרוסנת. בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות 2
המנהלית המקצועית והמוסמכת, ויתע רב רק במקרים של חריגה קיצונית ממתחם 3
הסבירות, שרירותיות, או פגם מהותי היורד לשורש ההחלטה. במקרה דנן, לא מצאתי פגם 4
מהותי שכזה ( ע"א 4693/90 סאוסן נ' שר הבריאות , פ"ד מו( 1 ) 309 ( 1991 ) (להלן, "עניין 5
סאוסן" ); ע"א 3425/90 פינסטרבוש נ' שר הבריאות , פ"ד מו( 1 ) 321 ( 1991 ) (להלן, "עניין 6
פינסטרבוש" ); ע"א 412/90 אליהו נ' שר הבריאות , פ"ד מד( 4 ) 422 , 427 ( 1990 ); ע"א 7
6179/05 זליקוביץ נ' זיילר ( 18.9.2007 ); ע"א 8142/04 מלימובקה נ' שר הבריאות , פ"ד 8
נט( 6 ) 166 ( 2005 ); רע"א 1639/15 זקוטסקי נ' סטרשנוב ( 21.4.2015 .)) 9
10
10 . המחליט רשאי לסטות מהמלצות הוועדה, כל עוד סטייתו מנומקת ומבוססת. במקרה זה, 11
המחליט פירט בהחלטתו את הנימוקים לסטייתו, תוך התייחסות לעקרונות אחידות 12
הענישה והאינטרס הציבורי. המחליט הדגיש כי המלצת הנזיפה אינה עומדת ביחס 13
לחומרת ההתרשלות ולתקדימים דומים, וכי יש צורך בהטלת אמצעי משמעת משמעותי 14
יותר כדי לשקף את חומרת המקרה ולהעביר מסר ראוי אף לציבור הרופאים בכללותו. 15
עמדה זו סבירה וראויה ( ע"א 325/85 בן צבי נ' שר הבריאות ( 18.6.1985 ); עניין סאוסן בעמ' 16
17 .) 314
18
11 . איני מקבל אף את טענת המערער בדבר היעדר דמיון בין מקרי ההשוואה (עניינם של ד"ר 19
טלאור וד"ר עבאסי). המחליט קבע, ובצדק, כי הדמיון המהותי בין המקרים, ובפרט 20
למקרה "ד"ר עבאסי" עולה על השוני. המהות המשותפת היא הכשל בזיהוי מצב מסכן 21
חיים וההימנעות מנקיטת צעדים מיידים ודחופים (השגחה או פינוי לחדר מיון) עבור 22
מטופל עם תסמינים קר דיאליים חמורים. גם אם נסיבות הרקע הרפואי של המטופלים היו 23
שונות, נקודת הכשל הליבתית בהתנהלות הרופא דומה. עקרון אחידות הענישה מהווה 24
שיקול לגיטימי ובסיסי, והמחליט הפעיל שיקול דעת בהתאם לו . 25
26
12 . המחליט שקל את נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות חלוף הזמן. אולם, שיקו לים אלו, 27
על אף משקלם, אינם גוברים על האינטרס הציבורי בהגנה על הציבור מפני רופאים שחרגו 28
באופן משמעותי מסטנדרט הטיפול, ובשמירה על אמון הציבור במערכת הרפואית. ההבדל 29
בין חודש לשלושה חודשים נמצא בגבולות מתחם הסבירות שאותו מוסמך המחליט לקבוע, 30
ומשקף את המסר הנורמ טיבי הנדרש . 31
32
13 . אין לקבל אף את טענות המערער בדבר "הרחבת חזית" וחוסר האפקטיביות של החקירה 33
הנגדית. החלפת חוות הדעת שהוגשה עם כתב הקובלנה בחוות דעת של מומחה אחר, כל 34
4 מתוך 6

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית, משפט לערעורים פליליים
עב"י 25, 08, 31424 אבו קרן נ' הבריאות ואח'
תיק חיצוני: בדמ 3/2/23
עוד היא עוסקת באותה מסכת עובדתית, אינה בהכרח "הרחבת חזית" אסורה, והטענות 1
המרכזיות נותרו בעינן. לע ניין החקירה הנגדית, המשיבים הבהירו כי ניתנה למערער 2
ההזדמנות להלין בזמן אמת, והוא לא עשה כן. הוועדה עצמה שקלה את הקשיים אך לא 3
מצאה בהם פגם היורד לשורשו של עניין . איני מוצא טעם המצדיק לקבוע אחרת משקבעה 4
הוועדה, קרי, שהיה בידי ב"כ המערער לחקור את המומחה חקירה אפקטיבית, חרף 5
הליקויים שחלו ככל הנראה בתקשורת ההיוועדות הקולית חזותית. 6
7
14 . גם אם התברר שהטענה בדבר רקע משפחתי לבבי (שנכללה בכתב הקובלנה) הייתה שגויה, 8
אין בכך כדי לערער את עצם הרשעת המערער ברשלנות חמורה, לאור קביעות הוועדה בדבר 9
חומרת התסמינים והצורך בבירור דחוף. לעניין טענת ההתייעצות עם רופא בכיר, הוועדה 10
והמחליט קבעו כי לא מדובר בהיוועצות עם כונן כמתחייב בנסיבות בהן קיים חשש לאירוע 11
קרדיאלי, כפי שנדרש מרופא צעיר חסר ניסיון ספציפי בתחום זה. 12
13
15 . לעניין מידת רשלנות המערער יאמר, כי המחליט אימץ את מסקנות הוועדה לפיהן לקתה 14
התנהלות המערער ברשלנות חמורה, היא מידת הרשלנות הנדרשת לשם הרשעה בעבירת 15
משמעת בהתאם להוראת סעיף 41 ( 3 ) בפקודת הרופאים [נוסח חדש] , תשל"ו, 1976 (להלן 16
, "הפקוד ה" ( ) עניין פינסטרבוש בעמ' 332 ). לעניין זה יש להביא בחשבון, כי הוועדה כוללת 17
אף שני רופאים להם הבנה וידע במאטריה העומדת לדיון. אף בכך יש כדי להעניק לקביעות 18
הוועדה בדבר קיומה או אי קיומה של רשלנות חמורה משקל סגולי רב. גם מטעם זה, 19
ובהינתן שלא ניתן טעם משכנע המ למד על שגיאת הוועדה, דומה שהקביעה בדבר הרשלנות 20
החמורה שדבקה בפעולת המערער נשענית על אדנים מוצקים. 21
22
16 . בשולי דברים אלה אעיר, כי המערער הורשע אף בביצוע עבירת משמעת בהתאם להוראת 23
סעיף 41 ( 7 ) בפקודה: הפרת סעיף 5 בחוק זכויות החולה , התשנ"ו, 1996 (להלן, "חוק 24
זכויות החולה" ) העוסק בזכות לטיפול רפואי נאות. אכן הדעת נותנת, כי הענקת טיפול 25
רפואי רשלני, הנבחן על פי סטנדרט של רשלנות רגילה, מפרה את הוראת סעיף 5 בחוק 26
זכויות החולה. נשאלת אפוא השאלה האם בהוספת סעיף 41 ( 7 ) בפקודה ביקש המחוקק 27
לראות אף בטיפול רפואי רשלני, אשר אינו מ גיע כדי "רשלנות חמורה" כמשמעותה בעניין 28
פינסטרבוש, כמקים עבירת משמעת מכח הוראת סעיף 41 ( 7 ) בפקודה. דעתי נוטה להשיב 29
על שאלה זו בשלילה, אך במסגרת זו אין צורך להידרש לסוגיה. שכן כאמור, הוועדה 30
והמחליט מצאו כי התנהגות המערער לקתה ברשלנות חמורה. 31
32
5 מתוך 6

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית, משפט לערעורים פליליים
עב"י 25, 08, 31424 אבו קרן נ' הבריאות ואח'
תיק חיצוני: בדמ 3/2/23
17 . משנמצא כאמור, כי החלטת המחליט סבירה, מנומקת ומבוססת, אשר שקלה את מכלול 1
השיקולים הרלוונטיים, ואיזנה באופן ראוי בין זכויות המערער לבין האינטרס הציבורי. 2
לא מצאתי בה כל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט . 3
4
18 . אשר על כן, הערעור נדחה . 5
6
נית ן היום, כ"א חשוון תשפ"ו , 12 נובמבר 2025 , בהעדר הצדדים. 7
8
9
10
6 מתוך 6