Disciplinary decision dated 14 Nov 2018
- Disciplinary measure
- License suspension
Decision summary (as published on the Ministry of Health website)
English translation pending. The Hebrew text is shown.
מערכת יחסים פיננסית בין הנקבל למטופל שהביאו למצב של ניגוד עניינים
Translation for convenience only. The Hebrew text, as published on the Ministry of Health website, is the binding version.
Decision documents
All documents as published on the Ministry of Health website, kept here in full. The documents are in Hebrew.
החלטת שופט Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Disciplinary committee recommendation Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Appeal ruling Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Full text of the decision (extracted from the document, Hebrew)
Text extracted automatically from the document for search and accessibility. The binding text is the document itself.
=== החלטת שופט ===
1
צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים (נוסח חדש), התשל"ז, 1976
החלטה 18, 20
בפני:
השופט (בדימוס ) אמנון סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הקובל
ע"י ב"כ, עו"ד יונתן ברג
לב ין:
ד"ר אנטולי קוגן הנקבל
ע"י ב"כ, עו"ד ניב יעקב
ה ח ל ט ה
העובדות
1 . ד" ר אנטולי קוגן הינו רופא מורשה , מומחה בפסיכיאטריה (להלן, ד"ר קוגן או הנקבל .) בשנת
2000 הנקבל עבד במרכז לבריאות הנפש של שירותי בריאות כללית ברמת, חן.
2 . בתחילת שנת 2000 , החל הנקבל לטפל במר (להלן, המטופל ), שהוכר כנכה צה"ל עקב פגיעה
נפשית. בסביבות שנת 2002 , הציג עצמו המ טופל בפני הנקבל כבעל ידע בתחום הפיננסים, והציע לנקבל
ללוות ממנו סכומי כסף, והכסף יוחזר לו בתוספת רווח. במשך כשש שנים הלווה הנקבל למטופל סכומי
כסף שונים, כאשר במקביל נמשכה ביניהם מערכת היחסים של מטפל ומטופל.
3 . בסופו של דבר, לא החזיר המטופל לנקבל את ההלוו אות שקיבל ממנו, ואשר הגיעו לסך של
1,285,000 ש"ח. הנקבל הגיש תביעה אזרחית לבית המשפט כנגד המטופל, וזכה בה.
הקובלנה
4 . בעקבות התנהלותו האמורה, הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' א' גרוטו, ביום 13.6.17
קובלנה , בה נטען כי הנקבל גילה התנהגות שאינה הולמת רופא מורשה כאמור בסעיפים 41 ( 1 ) לפקודת
הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז, 1977 , בכך: "שהוא טיפל במטופל כאשר היו לו יחסים מקבילים
איתו שהביאו אותו למצב של ניגוד עניינים".
2
דוח ועדת המשמעת
5 . בעקבות הגשת הקובלנה, מונתה ועדת משמעת לדון בה, בהרכב: ד"ר יוסי בר, יו"ר, פרופ' יעקב
גוזל ועו"ד יגאל חיות, חברים. הנקבל כפר במיוחס לו בכתב הקובלנה, ובא כוחו טען, בין היתר, כי
אמנם היו יחסים עסקיים ויחסים ידידותיים בין השניים, אך לא מדובר בביצוע עבירה כלשהיא.
הוועדה דחתה את טענות ההגנה של הנקבל, וקבעה בזו הלשון:
" הוועדה סבורה כי מערכת פיננסית, עסקית, תגרנית של תן וקח, מלווה ולווה, בסכומי
עתק, שנמשכה על פני שנים, כחמש שנים, בהם, במקביל טיפל רופא בחולה, הנקבל
במטופל, הינה מערכת בלתי נאותה, פגומה בעיקרה, אינה לכבוד המקצוע, ואינה תואמת
את הערכים והתפישות שראוי שיחולו במקצוע הרפואה".
הוועדה דחתה גם את יתר טענות ב"כ הנקבל בדבר התיישנות ושיהוי, והמליצה להרשיע את הנקבל
בעבירה של התנהגות בלתי הולמת, כאמור בסעיף 41 ( 1 ) לפקודת הרופא ים.
6 . בבואה ל המליץ על אמצעי המשמעת שיש להטיל על הנקבל, בעקבות הרשעתו בדין, ציינה הוועדה כי
יש להטיל עליו עונש מרתיע בגין התנהגותו, על מנת להגן על אינטרס הציבור, ולשמור על כבודו ורמתו
של מקצוע הרפואה.
לקולה , התחשבה הוועדה בדברי השבח שהעתירו על הנקבל עדי ההגנה, במכתבי ההמלצה שקיבל, וכן
בחרטה שהביע בפני הוועדה. עוד שקל ה הוועדה את חלוף הזמן הרב שחלף מאז האירועים.
7 . יצויין כאן, כי למרות שהמעשים נעשו בשנים 2002 עד 2008 , התלונה הוגשה לנציב קבילות הציבור
במשרד הבריאות רק ביום 3.7.2014 . הוועדה קבעה, בדחותה את טענת השיהוי של הנקבל, כי פרק הזמן
בטיפול בתלונה " הינו סביר ביותר".
סוף דבר, לאור מכלול נסיבות המקרה הגיעה הוועדה למסקנה כי יהא זה ראוי להתלות את רישיונו של
הנקבל למשך 30 יום.
החלטה
8 . מדובר במקרה דנן במקרה חמור למדיי, בו מנהל רופא פסיכיאטר מערכת פינ נסית עניפה, במשך שנים
הרבה, עם מטופל שלו, וב מ קביל מתקיימים ביניהם יחסי מטפל, מטופל. קביעתה של הוועדה כי מדובר
"במערכת פגומה בעיקרה, שאינה לכבוד המקצוע" מקובלת עליי לחלוטין, ומהווה בסיס איתן
ל ה רשעתו של הנקבל בעבירה של התנהגות בלתי הולמת.
9 . אשר ל אמצעי ה משמעת עליו ממליצה הוועדה, שלושים ימים התליית רישיון בלבד, חוששני כי
הוא קל ביותר, וספק, בעיניי אם הוא הולם את חומרת מעשיו של הנקבל .
עם זאת, נוכח הנסיבות המקילות שצויינו על ידי הוועדה, ובעיקר נוכח חלוף הזמן הרב מאז האירועים
עשר שנים ומעלה, וכן ההפסד הכספי הניכר שנגרם לנקבל עקב התנהלותו, סבורני כי אמצעי
המשמעת המומלץ אינו מצדיק את התערבותי.
3
10 . אשר על כן , הנני מחליט להתלות את רישיונו של הנקבל, ד"ר אנטולי קוגן , מל עסוק בר פ ואה למשך
חודש אחד, שתחילתו ביום 18 . 16.12 .
ניתן היום .18 14.11 , ו' כסלו תשע" ט.
י ש להפיץ החלטה זו, כמקובל.
------ ---- ------------------------
אמנון סטרשנוב, שופט (בדימוס )
=== המלצת וועדת משמעת ===
6.11.2018
ועדה מיוחדת לפי סעיף 44 א לפקודת הרופאים (נוסח חדש) התשל"ו, 1976
לכבוד
מר בנימין נתניהו
שר הבריאות
כבוד השר
דין וחשבון לפי סעיף 44 (א) לפקודת הרופאים (נוסח חדש) התשל"ז, 1976
בעניין:
פרופ' איתמר גרוטו המשנה למנכ"ל משרד הבריאות , באמצעות ב"כ , עו"ד יונתן ברג
מלשכת היועצת המשפטית, משרד התובע הראשי,משרד הבריאות ירושלים.
הקובל
נגד
ד"ר אנטולי קוגן, רופא מורשה, מומחה בפסיכיאטריה, באמצעות בכ' עו"ד ניב יעקב.
הנקבל
1
הקובלנה :
ביום 13.11.2017 הגיש פרופ' איתמר גרוטו, המשנה למנכ"ל של משרד
הבריאות, קובלנה מתוקנת נגד הנקבל (להלן : " הקובלנה " ) , בכך שגילה
התנהגות שאינה הולמת את מקצוע הרפואה , כאמור בסעיף 41 ( 1 ) לפקודת
הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז, 1976 (להלן: "הפקודה"),בכך שטיפל במטופל
כאשר היו לו יחסים מקבילים עימו שהביאו אותו למצב של ניגוד עניינים.
1 . הוועדה:
שרת הבריאות מינתה את הח"מ להיות וועדה שתדון בקובלנה (להלן:
"הוועדה").
2 . הוועדה, בהכרעת הדין מיום 15.4.2018 , הרשיעה את הנ קבל בעבירה לפי סעיף
41 ( 1 ) לפקודה, בהתנהגות שאינה הולמת רופא.
3 . בישיבת הוועדה ביום 4.9.2018 , השמיעו הצדדים את טיעוניהם לעניין אמצעי
המשמעת שיש להטיל על הנקבל:
טיעוני בכ' הקובל:
הוועדה החליטה להרשיע את הנקבל בהתנהגות שאינה הולמת. מדובר
בפסיכיאטר במקצועו שניהל מערכת, קודם כול טיפולית ועד לאותו זמן
גם מערכת התקשרות פיננסית ביניהם . הוא הציע ולווה כספים למטופל
שלאחר כך העניין הסתבך והמ טפל לא קיבל את כספו חזרה. אתם קבעתם
בעצם שמדובר בהתנהגות שאינה הולמת. כמובן, לא מ דובר ב רופא רגיל
אלא פסיכיאטר, ולכן יש חשיבות למערכת היחסים הטיפולית והגבולות
של אותם יחסים. מדובר ב מערכת בלתי נאותה, פגומה בעיקרה, ש אינה
לכבוד המקצוע ואינה תואמת את הערכים והת פיסות שראוי שיחולו
במקצוע הרפואה. כאשר אנחנו באים בפניכם בעניין התגובה המשמעתית
הראויה בנסיבות העניין, אני אבקש לפנות לפסקי דין בעניין של ד"ר
2
ליביו ליאור , ערעור אזרחי 1097904 , וגם ערעור אזרחי מספר 91 / 50 ,
ד"ר אדגר סבין. בפסק הדין בעניין של סבין, בית המשפט ה תייחס
לתכלית של אמצעי המשמעת בתגובה המשמעתית, כדי להעביר מסר
ברור וחד לא רק לנקבל אלא לאנשי המקצוע וגם לציבור, כדי לשמור
על האמון הציבור במקצוע. גם בתיק הערעור של ד"ר ליביו ליאור, בית
המשפט שם את הדגש על השמירה על טוהר המידות בתחום העיסוק וגם
על האינטרסים הציבוריים, בניגוד לאינטרסים האישיים של הנקבל
עצמו. לגבי המקרים הדומים, אני אבקש להביא בפניכם שני מקרים .
ה אחד, החלטה, לא מזמן, בעניין של ד"ר ריצ'רד שיפר, זו החלטה מה, 9
לינואר 2017 , והשני זה פסק הדין של בית משפט העליון במקרה של
ד"ר סילביה זליקוביץ' וד"ר יוסי לריה. אני אבקש להגיש אותם בפניכם.
מה שאפשר ללמוד ממקרים אלו זה שהתגובה המשמעתית תלויה הרבה
בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. במקרה של ד"ר לריה וד"ר
זליקוביץ' מדובר ב שני פסיכיאטרים שהיו במערכת טיפולית עם
המתלוננת ו ל אחר מכן היה קשר אישי יותר, עד כדי כך שהם העסיקו
אותה בבית שלהם והיא הביאה להם מתנות בלי סוף. התגובה המשמעתית
הייתה התראה בלבד. הוגש ערעור לבית המשפט העליון. אני אפנה אתכם
לסעיף 13 , שם מדובר בעניין של היחסים בין הצדדים:
"כיוון שמדובר במערכות יחסים הנעה על ציר זמן רציף ,המסגרת צריכה
הייתה להישמר בקפידה. אותן מגבלות שהיו במהלך התקופה שבה קיבלה
הקובלת טיפולים במרפאה, צריכה הייתה להישמר גם בבית". ואז
בהמשך, "אין בכך כדי לומר שלעולם לא יתכנו קשרים חברתיים בין
מטפל למטופל לשעבר. הקביע ה אם אכן מדובר במערכת יחסים אחרת,
מנותקת ושונה, היא עניין לבחינה עניינית בכל מקרה לגופו. זה מקרה
3
אחד שכפי ש אמרתי, הסתיים בהתראה. המקרה השני שהבאתי בפניכם
זה בעניינו של ד"ר ריצ'ארד שיפר, שהיה פסיכיאטר שניהל גם כן מערכת
יחסים טיפוליים ואישיים שגם היה קשור לה לוואות של כסף. פה התגובה
המשמעתית הייתה יותר בכיוון של התלייה לתקופה ממושכת יותר,
ל משך 30 חודשים. במקרה של ד"ר שיפר, מדובר על זה שההלוואות
ניתנו על ידי המטופל לרופא. אז לכן קשה להסיק מסקנות דווקא למקרה
המיוחד שלפניכם. בכל זאת אנחנו סבורים שכפי שנאמר בפסיקה בעניין
התכלית של אמצעי המשמעת, יש צורך להעביר מסר ברור לציבור,
לאנשי המקצוע וגם לנקבל עצמו. אנחנו סבורים שהתגובה המשמעתית
צריכה להיות התלייה, אבל לתקופה שתקבע על ידי הוועדה, לפי שיקול
דעתה. אם לתקופה ממושכת או לתקופה קצרה יותר. אנחנו נשאיר את
ז ה לשיקול דעת הוועדה.
מצד אחד לקחנו בחשבון שמדובר ב הפרה בוטה של הקשרים בין מטפל
ומטופל. יחד עם זאת, לקחנו גם בחשבון את הזמן הרב שעבר מאז
האירוע, הנסיבות האישיות של הנקבל, ולכן אנחנו מוכנים להשאיר את
התקופה לשיקול דעתכם.
טיעוני בכ' הנקבל:
אני לא רוצה להרחיב בדבריי, אני רק רוצה לבקש משהו שרציתי לבקש
בסוף, אני רק רוצה לבקש אותו כעת. אני אחזור עליו גם בסוף, זה,
כמובן, הוועדה תחליט ב עניין, מה שאני מבקש זה רק לאסור, פרסום
ההחלטה, לא לפרסם פרטיים אישיים. אני ראיתי שזה משהו שנהוג
בעניין הזה וקורה לא אחת. אני מבקש שהוועדה בעניין הזה תשקול לא
לפרסם את פרטיו של ד"ר קוגן. אני גם מסביר, הנימוקים יהיו גם מדוע
לא לפרסם את השם. מדובר בפסיכיאטר ש שימש כפסיכיאטר בברית
4
המועצות, עלה לארץ כבר שיש לו ילדים, בגיל 31 , והוא משמש הרבה
מאוד שנים כפסיכיאטר, על כל הקשיים שעמד עליהם ד"ר קוגן. פעם
ללא רבב. במהלך כל השנים לא הייתה עליו תלונה אחת. הוא טיפל עד
כה במאות מטופלים. אנחנו מדברים על כמות רבה מאוד של שנים . אנחנו
לא מדברים על רופא בתחילת דרכו, אלא על רופא שהוא מעל 30 שנים.
וכשהפנו אליו את אותו מתלונן, ואני רוצה להזכיר לכבוד הוועדה
שהמתלונן פנה אחרי שאנחנו הגשנו את אותה תביעה כספית. המתלונן
פנה בטענה אחת. טענה אחת. "נוצלתי". זו הייתה הטענה, אם תסתכלו
על אותו מכתב שהוא הגיש. "אני נוצלתי על ידי ד"ר קוגן". וזה בעקבות
אותה פנייה. כשהגיע אותו מתלונן, הוא לא הכיר את העבר העשיר של
אותו מתלונן. אותו מתלונן שנורא לחץ על עורך דין ברג שלא נמצא כאן
כיום, אבל הוא לחץ עליו שהוא רוצה להגיע ולהשמיע את דבריו. לחץ
עליו בדיון ה קודם, לחץ עליו בדיון הנוכחי, ולא טרח להגיע לאף אחד
משני הדיונים. אבל ד"ר קוגן לא ידע שאותו אדם זה עבריין מורשע.
וכשאני אומר, "זה עבריין מורשע" אני לא אומר את זה סתם. אני
צירפתי בתיק ממצאים את כול ההרשעות, גיליון הרשעות מפה עד הודעה
חדשה של אותו אדם. תרמית , הונאה, עבירות ניירות ערך, עבירות
מוסריות, כל מה שאפשר. מבחינת ד"ר קוגן זה היה, מה שאנחנו, אם אני
אקביל את זה למדינות בחו"ל, זה מה שאנחנו קוראים veterans . אותם
אנשים שאנחנו יראי כבוד. אולי בארץ כל אחד פה הוא יוצא צבא, קצין
בדימוס, אבל מבחינתו זה היה, כמו שהוא הגדיר את זה יפה, סמל
המדינה. לראות מישהו, ולא תיאר לעצמו שאותו אדם בסופו של יום
הולך לעשות לו איזושהי הונאה וממש פרשת מיידוף עליו. בעצם,
כשאנחנו הגשנו את התביעה, אני קיבלתי שיחת טלפון. שיחת טלפון
שאני חוזר ואני אומר אותה פעם אחר פעם. אותה שיחת טלפון מ פי עורך
5
דין של אותו מתלונן. אומר לו, "תשמע, אם אתה לא חוזר בך מהתביעה,
אנחנו הולכים להיכנס בפן המקצועי של ך , הוא הולך להיפגע בפן הכלכלי
שלו, בעבודה". ואני כמובן שיתפתי את ד"ר קוגן באותה עת, כשכבר
התביעה רצה, אני חושב שזה כבר היה אפילו אחרי שהם פנו לעיתונות
לפרסם את השם שלו מתוך מטרה לנגח אותו גם בעניין הזה. אנחנו
החלטנו שברגע שהכדור התגלגל, אין דרך, כדור השלג התגלגל. כאשר
ברקע מצויה אותה תלונה שד"ר קוגן ניצל את אותו המטופל.
פה יש לנו מקרה ייחודי שאני לא יודע כמה מקרים כאלה מגיעים. בעצם
מגיע מקרה שכבר אחרי שבית משפט שלום דן בזה, בית משפט מחוזי דן
בזה ובית משפט עליון גם טרח לדון בזה, וגם היה פה עוד איזשהו פסיק
שהמשיך לבית מש פט להוצאה לפועל, כולם, כל מה שאני מדבר עליהם
זה מוצגים 1 עד 4 , בכולם בית משפט שלום ואני חושב גם מחוזי, דן
בטענה של הניצול. האם ניצול, יש קביעה מפורשת שמי שניצל היה פה
המטופל שניצל את המטפל שלו. זה מקרה מאוד ייחודי וזו פסיקה
מפורשת שבית משפט שלום, בית משפט מחוזי אישרר אותה. בית משפט
מחוזי גם הוסיף במפורש שהמטופל ורעייתו גזלו, זה המילה של בית
המשפט המחוזי, "גזלו" את כספו של המטפל. רק להבין את מה אנחנו
מדברים. היום החוב בהוצאה לפועל עומד על מעל שני מיליון שקלים.
זה החוב שהוא קיים. הקרן כשלעצמה היא כמיליון שלוש מאות הייתה
בשעתו. אני מעגל סכומים. לאורך כל הדרך, אני לא אלאה את הוועדה,
אבל לאורך כל הדרך יש פסיקה לגבי ההתנהלות "חסרת תום הלב". ממש
ככ ה, אלה המילים של המטופל, רעייתו, וזה אני מפנה כמובן לאותם
מיצגים 1 עד 4 שצירפתי. אני מזכיר לכבוד הוועדה שכבוד הוועדה זיכתה
את ד"ר קוגן מהאישומים אם לקרוא לזה "המרכזי". אני חושב שהנושא
של ההפרה האתית, ניגוד העניינים, זה היה הדבר המרכזי שבעצם על יו
6
נסובה התלו נה. ואני מזכיר שוב פעם, אין כאן שום עניין מקצועי. זאת
אומרת, אין כאן לא תלונה על טיפול, לא על רשלנות בטיפול. יש פה
עניין של יחסים פיננסיים שהתנהלו בשנים מסוימות, שגם היו יחסי מטפל
מטופל. לא חס וחלילה שאני מקל ראש. בסופו של דבר כבוד הוועדה
החליטה להרשיע את ד"ר קוגן במה שאנחנו בשפה משפטית אולי מכנים
"סעיף סל". סעיף סל, שאולי, שאחד יכול להבין אותו ככה, והאחר יכול
להבין אותו ככה. אני לא, חס וחלילה, מקל ראש. אבל אני אומר, בסופו
של דבר, התנהגות בלתי הולמת זה אותו סעיף סל שכבוד הוועדה
הרשיעה. אני מזכיר לכבוד הוועד ה שיחסי המטפל מטופל הסתיימו לפני
10 שנים. למעלה מ, 10 שנים, בערך. משנת 2002 עד 2008 התקיימו
יחסים מטפל מטופל, אבל המשך הקשר ביניהם נמשך גם עד 2012 .
הרבה שנים אחרי. אבל עצם ה, כל מה שאנחנו מדברים עליו זה משהו
שהתרחש לפני 10 שנים. ד"ר קוגן עמד פה, אני חושב ש הוא הסביר
לוועדה את הסבל שהוא סובל. אני חושב שכל בעל מקצוע, כולנו פה
בעלי מקצוע, מבינים שהשם הטוב שלנו יותר יקר מאותם שני מיליון
שבחיים אנחנו לא נראה אותם. מה ש העיתונות כתבה שעברנו, והקולגות
שפונים אליו, הוא גם, כמו שעכשיו אני שמעתי, שמדי פעם מטופלים
עשו ע ליו גוגל וראו את מה שהם ראו ושואלים אותו. וצריך לזכור, יכול
להיות ש בפן המשמעתי הייתה פה איזושהי התנהלות שאולי היא לא
תקינה. אבל מה שהוא משלם על זה, הוא ישלם על זה עוד בעתיד, מה
שאני קורא לו, "השם הטוב" זה משהו שלא יסולא בפז במקרה הזה.
הוא מכה על חטא עד הי ום. זה משהו שהוא לא יחזור עליו לעולם. הסיכוי
שזה יתקיים הוא אפסי. כבוד הוועדה, אני מזכיר, הופיעו פה שני עדים
שהם הגיעו בעצם לתת עדות אופי. זה היה שני מטופלים שהגיעו לכאן,
היה את ארנון נחמני ואת נחום יהושע. בדיון הקודם כבוד הוועדה התירה
7
להשמיע אותם, למרות ש זה היה טיעונים לעונש. הם תיארו את האופי
המסור של המטפל, שהוא, אני חושב שהוא קצת יותר ממטפל רגיל. הוא
באמת מטפל שנותן הרבה מאוד שעות מעבר לזה ביחס למטופלים שלו.
ד"ר קוגן סיפר על הקושי שיש לו לבקש מקולגות למקצוע מכתבי
המלצה. אני ביקשתי ובכל זאת הוא צירף, מוצ ג 7 זה מכתבי המלצה
שניתנו לו על ידי קולגות ועל ידי ברי סמכא כלפיו. אני סבור שמהות
העבירה היא על הרף הנמוך, הרף התחתון של עבירות המשמעת. אני
אומר לכבוד הוועדה, ששום עונש שיינתן או לא יינתן עונש, העונש הוא
כבר קיבל על זה. כי העונש שהוא חטף הוא הרבה מעבר למה שהוא
ציפה, למה שהוא חשב. זאת אומרת, ההחלטה היא, מה שלא תהיה, לא
נעים לומר, זה כמו לזרות מלח בפצע שכבר מסרב להגליד. וזה גם אחד
הנימוקים שאני ביקשתי לחסות את שמו של ד"ר קוגן בהחלטה ככל
שניתן. אני צירפתי כמוצג 6 מספר החלטות שאני מצאתי לעניין הזה .
נתקלתי בנושאים של רשלנות חמורה שאפילו הגיעה לכדי מוות , אבל כל
מקרה לנסיבותיו, שוועדות שונות דנו ונתנו התר א ות. מצאתי מקרה
שאולי נקרא לזה במרכאות הכי "קרוב" איזושהי החלטה שאני גם
צירפתי אותה באותו מ ו צג 6 , מקרה שנדון טשטוש גבולות פסיכיאטר, או
פסיכולוג, אני לא זוכר לגמרי, עשה מעשה, הזמין את אחד המטופלים
שלו לחתונת בתו, ובנוסף הוא גם ניהל, גם טיפל ב אותו מקורב טיפול
פסיכולוגי . ב מקביל לטיפול פסיכולוגי שהוא מקבל אצל אותו אחר. כבוד
הוועדה קבעה שמדובר בטשטוש גבולות ונתנה התראה. גם התביעה
הציגה כאן לבית המשפט את ע / א 05 / 6179 . גם שמה מדובר על איזשהו
קשרים שהיו מעבר לזה, וגם שם בית המשפט העליון קבע שהתראה לכל
היותר. אין פה מעבר. ההשוואה לפסק דין אחר של ד"ר שיפר שע שתה
פה התביעה, אני לא חושב שהוא מתאים. שם גם דובר על, ראיתי,
8
בקריאה רופפת, שמדובר פה על נושא של רופא שהורשע בעבירה לפי
סעיפים בחוק העונשין, הטרדת עד, עבירות של עושק. וזה הפוך, זה
מקרה שבדיוק הפוך למקרה שהיה כאן. אני לא חושב שאפשר בכלל
להתאים את זה. אז אם א ני מסכם, אני, אני באמת חושב, יש מקרים
שאפשר לבוא ולומר, עצם ההרשעה זה העונש כשלעצמו. ואפשר גם
להוציא ללא התראה, ללא נזיפה, ללא התלייה. לבוא ולומר, זה המקרים.
זה כמו, אני אמשיל את זה, זה נשמע נורא, אבל אני אמשיל את זה לאדם
שחס וחלילה נהג ברשלנות ואחד מבני ה משפחה שלו הלך לעולמו. אפילו
לא טורחים להגיש כתב אישום, וכשמגישים כתב אישום זה לא הגיע
לכדי עונש. הוא קיבל כבר את העונש שלו. יש לנו כבר החלטות
שיפוטיות שמדובר על מטופל שהוא ורעייתו פשוט ניצלו וגזלו את כספו
של המטפל. מערכת יחסים שנמשכה והסתיימה לפני הרבה מאו ד שנים.
פסיכיאטר ללא רבב. מכתבי המלצה שאנחנו צרפנו. אני חושב שאפשר,
במקרה הזה, ללא ענישה, ובמקרה החמור, מה שאנחנו אומרים, the
worst case scenario , אני חושב ש הרף העליון צריך להיות פה
מקסימום התראה. אני שב ומבקש לקראת סיום, שכבוד הוועדה ת ח סה
את פרטיו של ד"ר קוגן כי הנזק לשם הטוב זה הדבר הרע . וכשמישהו
מסתכל באינטרנט בפרסום כזה או אחר, כשאנחנו מדברים על הדיוט,
אדם מהשורה, הוא לא יודע. הוא לא מבין את המשמעות של זה, וברגע
שהוא מסתכל על זה והוא רואה משהו, אז הוא לא יודע, ו יגיד, "הנה, יש
פה בנאדם עבריין שניצל את הר ופא שלו" הוא לא יודע לעשות את
ההיקש, "אבל רגע, אין פה איזושהי רשלנות מקצועית פסיכיאטרית".
בכ' בקובל :
9
אבקש להתייחס לבקשה של חברי בעניין הפרסום. בניגוד לוועדת משמעת בעניין פסיכולוגים,
ששם בחוק הפסיכולוגים יש התייחסות לעניין הזה שכל הדיונים הם בדלתיים סגורות וכל
החלטה בעניין פרסום צריכה להיות החלטה של הוועדה . בניגוד לפסיכולוגים, בדרך כלל
בתיקים של מקצועות אחרים, יש לנו שקיפות מלאה. היו מקרים בודדים שהוועדה החליטה
לפרסם ללא שם. אבל אז מדובר בנסיבות מיוחדות שפורטו ע"י הוועדה. העמדה שלנו היא יותר
לכיוון של שקיפות מלאה. אנו נשאיר את ההחלטה לשיקול דעת הוועדה.
דברי הנקבל:
עליתי לישראל ב, 1991 , והתקופה הייתה די קשה, כי באותה תקופה,
בשביל לעזוב את ברית המועצות הייתי צריך לוותר על האזרחות, הגענו
ממשפחה מאוד מורכבת ומאוד מסובכת, עם שלושה זקנים, עם אחד חולה
באלונקה, ואני היחידי שיכולתי לתפקד, וכל אחד היה עם שני מזוודות.
זאת אומרת שהיינו צריכים להתחיל ממינוס בגלל קשיי שפה. אני רופא
פסיכיאטר, בכל מקרה אני הייתי צריך לעבור מבחנים בשפה שלא הכרתי
מקודם. והתקופה הייתה מאוד קשה, גם אז, בזמן הבחינות הייתי צריך
לעבוד במקביל בשביל לפרנס את כל המשפחה המורכבת מאוד. הייתי
המפרנס היחידי. כך או אחרת, עברתי בחינות, התחלתי לעבוד במרכז
לבריאות הנפש ברמת חן, אני זוכר שזו הייתה התמחות גם מאוד
מצומצמת כי לא היו תקנים אז אנחנו, אני ועוד הרבה מאוד אנשים נאלצנו
לעבוד, כאילו, בהתנדבות ומקור הפרנסה היחידי היה יכולת לעשות
תור נויות בלילות, אז הייתי צריך לעשות,
10
באותו מקום, כי זה היה בתשלום. הייתי צריך לעשות עשר, שתיים עשרה
תורנויות בשביל איכשהו להמשיך להתקיים. וכמובן כאן, פעם נוספת
קושי של שפה, כי זה שפה, זה לא רופא שיניים או רופא במקצוע אחר.
כי השפה זה כלי היחידי, וזה קושי נו סף. כך או אחרת עברנו את כל
התקופה הזאת עם הרבה מאוד קשיים. עברתי מבחנים, קיבלתי רישיון
והתחלתי לעבוד כרופא רגיל במרכז והמשכתי לעבוד כרופא רגיל במרכז
לבריאות הנפש רמת חן. יש לציין ש בתחילת שנות ה, 2000 , הוקמה
ברמת חן יחידה מיוחדת שהיא הייתה צריכה לטפל בנכי צ ה"ל, הרבה
הפניות של משרד הביטחון. בשבילי, אני יודע ש נכי צה"ל זה היה מאוד
מיוחד, הייתי אומר, כי זו התפיסה שלי אז, וגם עד היום בעצם, זה אחד
מסמלי המדינה וזה, וכל הקבוצה הזאת זה היה מעמד מאוד מיוחד. וכמובן
בשבילי זו הייתה זכות גדולה וכבוד גדול, כאילו, שהתקבלת י לעבוד גם
ביחידה הזאת. כך או אחרת, הכרתי, בין היתר הכרתי את מר לנדאו
שבמפגשים, הוא עשה רושם מאוד חיובי, כי הוא איש מאוד אינטליגנטי,
מאוד משכיל ושהיה פעם אחת אלוף הארץ בברידג' עם רקע תעסוקתי
די מרשים. באמת, הוא היה איש מרשים ו אז נוצר קשר. אני חייב גם
לציי ן שהמקצוע שלי הוא מחייב אמון, לתת אמון. ואני פוגש הרבה מאוד
אנשים, ומכל הסוגים. אנשים טובים, אנשים רעים, אנשים חכמים יותר,
חכמים פחות, והמקצוע שלי מחייב לתת אמון, בלי זה אי אפשר לתפקד,
וכמובן זה, גם לאותו מטופל ספציפי האימון היה כנראה כפול בגלל האופי
או לפ חות הרושם הראשוני שהוא עשה. ואז נוצרה מערכת, מין מער כת,
אני מתקשה להגדיר את זה, מין מערכת ידידותית, כאילו. שכנראה,
בדיעבד אני יכול להגיד שאולי חיבבתי אותו יותר מחלק מהמטופלים
האחרים, או משהו בסגנון. כך או אחרת, בשלב מסוים הוא הציע לי,
במהלך ההיכרות, הוא בי ן היתר סיפר ומתפאר בהישגים הכלכליים שלו
11
בכל מיני מקומות, כולל עבודות בחוץ לארץ, כולל עבודות בארץ, ובשלב
מסוים הוא הציע לי להשקיע כסף אצלו . לפי דבריו אז, הוא השקיע את
כספו במשרד כלכלי מסוים, שזה מין מועדון סגור, מקבלים לקוחות רק
אלה שמוכרים ומכרים. זאת אומר ת שאני לא יכולתי להשקיע כסף לאותו
משרד בנפרד. והוא הציע לעשות את זה דרכו. אני שם דגש שזו הייתה
הצעה שלו, לעומת מה שנאמר. אני לא הצעתי להלוות כספים, לא הצעתי.
ובמהלך השנים אני בהחלט נתתי לו סכומים, אמנם לא בסכום גדול חד
פעמי, אלא בסכומים נפרדים, לאורך הזמן. הייתה איזו תקופה מסוימת,
כמובן, הייתה ריבית מסוימת שמובטחת, והייתה תקופה מסוימת,
שהריבית הזאת שולמה, האמת שרטרוספקטיבית קשה לי לדעת כי אני
לא משכתי ריבית, הסכום הזה של ריבית הצטרף לקרן, וכל הזמן הקרן
כביכול גדלה. והמערכת הזאת הייתה מבוססת על האמון, קודם כ ול, ועל
כל מיני רישומים שלי ושלו. בשלב מסוים סיימתי את העבודה ברמת חן
ב, 2008 בערך, לא זוכר בדיוק תאריכים, והתחלתי לעבוד בקופה אחרת.
ואז, הוא נשאר להיות מטופל ברמת חן. זאת אומרת שבתקופה מ, 2008
אני כבר לא טיפלתי בו. יש תיק רפואי שאפשר לראות ש הוא טופל
במרכז , המשיך להיות מטופל במרכז לבריאות הנפש ברמת חן, אבל עם
מטפלים אחרים. והמערכת הזאת המשיכה . אנחנו נפגשנו במספר
הזדמנויות, יכולנו להיפגש בבית קפה, לשתות כוס קפה, והמערכת
הפיננסית גם המשיכה. זאת אומרת שבעצם זה מה ש זה היה פשוט מאוד.
כל שלושה חודשים, כל שישה חוד שים הוא היה שואל אותי אם אני רוצה
להוסיף כסף או לא רוצה להוסיף כסף. כשהיה לי כסף הוספתי, כשלא
היה לי כסף לא הוספתי. בשלב מסוים אני התחלתי לבקש כסף בחזרה,
כי אני, כך או אחרת רציתי לראות. ואז התחיל הבלאגן. איחורים, אי
דיוקים, "יש כסף" "אין כסף". מאוחר יותר, אני לא זוכר בדיוק זה, מתי
12
זה היה, בשנת 2012 כמה שאני זוכר, אנחנו התיישבנו איתו וכתבנו מין
זיכרון דברים נוסף, שרציתי כבר למשוך כסף בחזרה, וניסינו לפרט האם,
ו איך אני לוקח, באיזה סכומים, כסף בחזרה. וזה מסמך שחתום על ידי
ועל ידו. ולא קרה שום דבר. הכסף לא חוזר . ואז הוא הפסיק לענות
לטלפונים, ולהתחמק ממני בכל מיני צורות ובשלב מסוים פניתי למשרד
של עורכי דין בשביל להתייעץ. ותוך כדי ייעוץ, זה מה שהתברר כי מהר
מאוד העורך דין עשה סקירה בגוגל והתברר שהוא נשפט, הוא מורשע,
ולא פעם אחת, על מרמה, על התחזות. בקיצור, זה איש לא כמו שחשבתי.
עוד פעם, התייעצתי, הייתי עם עורך דין, והסבירו לי והציעו לי להגיש
תביעה. אני חייב להגיד, בדיעבד אני מצטער שהגשתי תביעה. אני חושב
שזה חוץ מהטעות שנכנסתי לאותה מערכת היחסים הזאת, אחת
מהטעויות הכי גדולות ש עשיתי בחיים, זה שהגשתי תביעה. כי אז החיי ם
שלי השתנו. אחד מהדברים הראשונים זה שהעורך דין מהצד שלו
התקשר לעורך הדין מהצד שלי, ואמר "אם הלקוח שלך לא יורד
מהתביעה, אני אהרוס אותו." וזה בדיוק מה שהיה. פרסומים בעיתונים,
פרסומים באינטרנט, תלונות בלי סוף, ותלונות לכל גורם אפשרי,
ועשרות תלונות, ומכל מיני מקורות לא ידועים . בקיצור, החיים שלי
השתנו. מאז שהגשתי את התביעה, ב, 2012 אני כנראה לא אותו בן
אדם. איכות החיים שלי לא איכות החיים כמו שהיית ה לי . אני מצטער
על הרבה מאוד דברים. כמובן, אני מצטער ומתחרט עד אין סוף. שש
שנים ברצף אני מתחרט על זה שנכנסתי למערכת הזאת. אני מבין שזה
לא היה נכון. כמובן לעולם לא, לא אעשה את זה. והיום אני מרגיש שאני
לפעמים זהיר יותר, אני מפחד מכל רמז של כל מטופל, ואני בתור רופא,
אני פוגש עשרות אנשים בשבוע , והיחסים במשפחה כמובן התדרדרו, כי
סך הכול אנחנו הוצאנו גם סכומים מכובדים. אני חו שב שבמשך, מ -
13
2012 אני משלם מחיר די גבוה. אני לא מדבר על כסף. אני במפורש
אומר שאם הייתי יודע מה מצפה לי, כולל המפגש היום, אז הייתי מוותר
על הכסף, הייתי מוותר על הכול. כי השם שלי מתלכלך יותר מפעם אחת,
בכל מיני מסגרות ובכל מיני פרסומים, ובלי תגובה, בלי יכולת ש אני
אגיב. וכשניסיתי לדבר עם אחד מהעיתונאים שפנה קודם אליי, ושאלתי
אותו איך אני יכול להגיב, הוא צחק לי בפרצוף ואמר שזה בעצם משרת
אותו. כי כל דבר שאתה תגיד זאת אומרת שזה מעלה את ההתעסקות
בנושא. אז מספר שנים אני מרגיש שאני משלם מחיר אינסופי. אני מבין
שעשיתי ט עות. אני חושב שבחיים לא אעשה משהו דומה. אני לא ניצלתי
אותו בשום צורה, כי גם בין היתר אני הגשתי תביעה לבית משפט השלום .
הצד השני ערער, אז התביעה עברה את כל השלבים. בית משפט שלום,
בית משפט מחוזי, בית משפט עליון. בפסק דין כתוב שהוא ניצל אותי.
זאת אומרת שהמטופ ל ניצל רופא, בשיתוף פעולה עם אישתו, שזה בעצם
היה מין מערך מתוכנן. בית המשפט השתמש במילים די קשות. שהוא לא
אמין, שכסף נגזל. זאת אומרת שבית המשפט, בשלוש אינסטנציות, אבל
זה ב צד המשפטי . על הצד האישי שאני משלם , קשה לי להרים מבט
ולהסתכל בעיניים של קולגות. כי הם ש ואלים. "השם שלך מופיע פה,
השם שלך, מה קרה, מה יש". אני סופג גם מדי פעם ממטופלים חדשים
שלא הכרתי. "קראתי עליך בעיתון" כך וכך, איזה משהו אינטרנטי
אנונימי. אני לא יודע מה, עוד איזה מחיר אני יכול לשלם. אני, אני עובד
כרופא מעל 30 שנה בסך הכול. עבדתי כרופא פסיכ יאטר בברית
המועצות, עבדתי בארץ. בסך הכול, במצטבר, אני עובד מעל 30 שנים.
יש לי שם טוב בין המטופלים, יש לי שם טוב בין הקולגות. יש אנשים
שהיו מוכנים, לבוא. במפגש הראשון היו שני מטופלים שרצו מאוד לבוא,
שני מטופלים לשעבר שרצו מאוד לבוא. וכמה קולגות כתבו מכתבי
14
ה מלצה. אבל זו גם בעיה, כי אני מתבייש לפנות לקולגות ולבקש המלצה
כי אני צריך להסביר למה ומדוע. אני מתבייש. אני מתחרט. אני מתחרט
ומתבייש ומשלם מחיר, גם בבריאות, אני לא שמח. הרבה שנים. אני
פסיכיאטר, אני יודע מה זה, מה זה להיות בחרדה ומה זה להיות בדיכאון,
וכשאני מקבל איזו הודעה על דואר רשום בדואר, אני מפחד לגשת לדואר
רשום כי אני לא יודע מה מצפה לי. זה לא נגמר. והתביעה, התלונה הזאת .
המסכת הזאת אינסופית. אני מבין שאני עשיתי טעות. אני מתחרט, אני
לא יודע באיזה כמויות להגדיר את גודל הצער שלי ו אני מבין שעשיתי
טעות. ללא שום ספק. אני חושב שאני משלם עונש, שילמתי עונש ואני
אשלם עונש שהוא מעבר לכל מעשה ו גם בדיון של הוועדה נאמר שאני
לא ניצלתי אף אחד. אני לא הכנסתי את עצמי בניגוד עניינים. כן, בהחלט,
200 אחוז, 300 אחוז, 1200 אחוז . לא הייתי צריך לעשות את זה, בחיים,
לעולם לא אעשה . אני מאוד מבקש לה תחשב במה שכבר עברתי ומה
ששילמתי.
4 . המלצת הוועדה:
כאמור, הוועדה הרשיעה את הנקבל בכך שנהג בדרך שאינה הולמת רופא מורשה , בכך שקיים
מערכת יחסים עסקית , במקביל ,במהלך מספר שנים, בעת שטיפל במטופל .
הוועד ה רואה בחומרה יתרה את מערכת היחסים הפיננסיים , כפי שפורטה בהכרעת הדין , שניהל
הנקבל מול המטופל לאורך תקופה ארוכה שנמשכה על פני שנים, כשבכול אותה עת המשיך
לטפל במטופל שלו, בלווה.
הוועדה סבורה כי מערכת פיננסית, עסקית, תגרנית של תן וקח,
מלווה ולווה, בסכומי עתק, שנמשכה על פני כחמש שנים, בהם,
במקביל, טיפל, רופא בחולה, הנקבל במטופל, הינה מערכת
15
שאינה הולמת רופא, בלתי נאותה, פגומה בעיקרה, אינה לכ בוד
המקצוע, ואינה תואמת את הערכים והתפישות שראוי שיחולו
במקצוע הרפואה. יש לזכור כי אין מדובר ברופא מתחום הרפואה
הרגילה כגון: כ י רוג י יה, פנים , אורטופדיה ועוד, הגם שבתחומים
אלו לא ראויה מערכת קשרים כזאת, אלא ברופא פסיכיאטר הנותן
טיפולים פסיכיאטרים, נפשיים, בה ם נוצרת תלות מיוחדת , תלות
נפשית בין המטופל לרופאו , מערכת מיוחדת שבין רופא
פסיכיאטר לבין מטופל הנדרש לטיפול נפשי.
הוועדה , בבואה להחליט על אמצעי משמעת שיש להטיל על הנקבל,עליה לבחון אם באמצעי
המשמעת יש כדי לשרת את התכלית לשמה הם נועדו. השיקול המרכזי, כפי שקבע בית המשפט ,
הוא האינטרס שיש לציבור בשמירה על רמתו ועל כבודו של מקצוע הרפואה ועל אימון הציבור
ברופאים , ומפני אינטרס זה נסוגות הנסיבות האישיות של הרופא . כדברי השופטת חיות בתוארה
כאז:
ב ע"א 04 10979 , ד"ר לי בי ו לאור נ.שר הבריאות.
"השיקול המרכזי בהליכים המשמעתיים שבנדון הינו
השיקול של הגנה על האינטרס שיש לציבור בשמירה על
רמתו ועל כבודו של מקצוע הרפואה ועל אימון הציבור
ברופאים...לפיכך נפסק כי בהליכים ממין זה השיקול המרכזי
שעל הגורם המחליט לשוות לנגד עיניו ה ו א אינטרס הציבור,
ואילו השיקולים הספציפיים הנוגים לעבריין המשמעת
העומד לפניו הם עניין משני שיש לשוקלו אם בכלל..." .
16
לפיכך , ובשל האמור לעיל, סבורה הוועדה , לחומרה,
כי יש להטיל על הנקבל עונש מרתיע בגין התנהגותו, ו על מנת להגן על אינטרס
הציבור , ושמירה על כבודו ורמתו של מקצוע הרפואה.
לק ולא , שקלה הוועדה את דברי השבח של עדי ההגנה, את
מכתבי ההמלצה שקיבל, את חרטתו הכנה שהביע לפני הוועדה,
את חסרון הכיס שסבל, וכן את חלוף הזמן מקרות האירוע.
אשר לבקשת בכ' הנקבל לא לפרסם את שמו של הנקבל,
ראשית , שמו של הנקבל פורסם כבר בערכאות קודמות. שנית,
הוועדה נוהגת כלל לפרסם את שמות הנקבלים , אלא במקרים
מיוחדים בהם נדרש חיסיון המעורבים עקב גילם הצעיר או
בתיקים בהם נדונים מקרים של עבירות מין, הטרדה מינית,
ובטחון המדינה. במקרה שבפנינו, מטעמים אלו, הוועדה דוחה א ת
הבקשה לחיסיון בתיק זה.
במכלול השיקולים כאמור לעיל, הוועדה ממליצ ה בפני כבוד
השר להתלות את רישיונו של הנקבל לשלושים יום.
17
ד"ר יוסי בר, יו"ר יעקוב גוזל, חבר יגאל חית, עו"ד
נציג היועמ"ש לממש לה
18
=== פסק דין בערעור ===
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית, משפט לעניינים מנהליים
עב"י 18, 11, 71075 קוגן נ' שר הבריאות ואח'
תיק חיצוני:
בפני כבוד ה שופטת ענת זינגר
המערער ד"ר אנטולי קוגן
נגד
המשיבים 1 .שר הבריאות
2 .משרד הבריאות
המערער באמצעות ב"כ עו"ד א' גביש ו/או עו"ד ניב יעקב ואח'
המשיבים באמצעות ב"כ ג' בוטבול זלינגר ואח' פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
חקיקה שאוזכרה:
פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז, 1976 : סע' 41 ( 1 ) , 44 א
חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב, 1982 : סע' 9 , 10
חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א, 1961
פסק, דין
ביום 11.4.18 הרשיעה ועדה מיוחדת לפי סעיף 44 א ל פקודת הרופאים ( נו ס ח חד ש ) התשל"ו, 1976
(להלן: " ה פ קוד ה ") את המערער שהיה הנקבל בהתנהגות שאינה הולמת רופא, כאמור בסעיף 41 ( 1 )
לפקודה. טענות שהעלה המערער בדבר התיישנות ושיהוי נדחו בגדר ההכרעה (ר ' מוצג 2 , בתיק מוצגי
המערער).
ביום 6.11.18 המליצה הוועדה המיוחדת לשר הבריאות להתלות את רישיונו של המערער למשך 30 יום.
המלצה זו אומצה על ידי כבוד השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב בהחלטה 18, 20 , מיום 14.11.18 .
אף שעמדת כב' השופט סטרשנוב הייתה כי אמצעי המשמעת עליו המליצה הוועדה הוא: " ק ל ביו ת ר ,
ו ס פ ק , ב עי ניי א ם הו א הו ל ם א ת חו מ ר ת מ ע שיו ש ל ה נ ק ב ל " הוא אישר ההמלצה וזאת לנוכח
1
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
נסיבות מקלות שפרטה הוועדה ובהן חלוף הזמן מאז האירועים וההפסד הכספי הניכר שנגרם למערער (ר'
מוצג 1 , בתיק מוצגי המערער).
בהחלטתי מיום 3.12.18 עו כבה ההתליה עד לאחר הכרעה בערעור וזאת על יסוד הסכמת המשיבים.
הערעור עוסק בשתי סוגיות;
א . המערער טוען כי היה מקום לקבל טענה של הגנה מן הצדק ולהימנע מהרשעתו וזאת בשים לב לזמן
שחלף מאז האירועים נשוא הקובלנה. בהקשר זה הוא טוען להתיישנות ביחס למועד האירועים
ולחל ופין לשיהוי, לנוכח משך הזמן שחלף מאז הוגשה התלונה לראשונה ועד להגשת הקובלנה.
ב . המערער טוען כי אף אם תעמוד ההכרעה בעינה, יש מקום להתערב באמצעי המשמעת שהושת עליו,
ולהקל בו.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במלוא החומר שהונח בפניי, אני מוצאת שאין מקום לקב ל את
הערעור והדברים יפורטו להלן:
ה עו בדו ת ו ה ה כ ר עו ת ה נד ר שו ת לדיון ב ע ר עו ר :
1 . המערער עבד במרכז לבריאות הנפש של שירותי בריאות כללית ברמת חן. מתחילת שנת 2000
הוא טיפל במר ד"ל (להלן: " ה מ ת לו נן "), אשר הוכר כסובל מהפרעת דחק פוסט טראומתית בעקבות
השתתפותו במלחמת יום כיפור. בסביבות שנת 2002 הציג המתלונן את עצמו בפני המערער כבעל ידע
בתחום הפיננסי. המתלונן הציע למערער להלוות לו כסף, כאשר בתמורה לכך הוא יחזיר לו את ההלוואה
בתוספת רווח, כמעין השקעה. בין השניים החלה מערכת יחסים פיננסית אשר נמשכה במשך כעשור.
היחסים האמורים נמשכו בין השניים, אף לאחר שהמערער הפסיק לעבוד באותו מרכז רפואי לבריאות
הנפש ברמת חן ועבר לעבוד במקום אחר. במשך מספר שנים התנהלו בין השניים יחסים מקבילים. מצד
אחד, מטפל ומטופל, כאשר המערער אף רושם למתלונן מרשמים לתרופות ומשוחח עמו על מצבו הרפואי.
ומן הצד הש ני, מערכת יחסים פיננסית. במסגרת זו, כנגד כל הלוואה שנתן המערער למתלונן, הפקיד
המתלונן בידי המערער המחאה אישית שלו עתידית ובהתחשב ברווח הצפוי. החל משנת 2006 החל
המתלונן להחזיר חלק קטן מההלוואות בסכומים קטנים והחל משנת 2011 הוא התחיל להימנע מלהחזיר
את ההלווא ות למערער. המערער חשש לכספו ולפיכך בפברואר 2012 נערך בין השניים הסכם בו אושר
כי יתרת החוב של המתלונן למערער עמדה אז על 1,285,000 ₪ ונקבע כי זו תוחזר למערער במאי
2012 . חרף בקשות חוזרות ונשנות מצד המערער לא הוחזר לו כספו ולפיכך הוא הגיש תביעה אזרחית
2
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
כנגד המת לונן בחודש נובמבר 2012 . בהתאם לכתב הקובלנה המתוקן, הסתיימו יחסי מטפל/מטופל בין
השניים, בינואר 2008 . היחסים הפיננסיים בין השניים הסתיימו באוגוסט 2012 , לאחר שהמתלונן אמר
למערער שכספו אבד.
2 . התביעה האזרחית שהגיש המערער כנגד המתלונן נדונה במסגרת ת.א. 12, 11, 4424 בבית
משפט השלום בתל אביב, יפו (כב' השופט גיא הימן) והתקבלה ביום 11.1.17 (ר' מוצג 4 , לתיק מוצגי
המערער). שלל טענות שהעלה המתלונן לא התקבלו. המתלונן טען כי המערער ניצל אותו, אך קביעת בית
המשפט אחרת היית ה אחרת. בסעיף 19 לפסק הדין נאמר כדלקמן:
" ה נ ה כי כן , ה תו ב ע הו ל ך שו ל ל בידי ה נ ת ב ע ש נ ס ת ל ק ע ם כ ס פו . ה נ ה כי
כן , מי ש ני צ ל א ת י ח סי ה א מון ה ק רו בי ם בין ה ש ניי ם , מי ש ני צ ל א ת ה א מון
ה מ ל א ש ני תן בו , מי ש ני צ ל א ת חו ס ר ה או ני ם ו א ת חו ס ר היד ע ש ל ה א ח ר
הי ה ה נ ת ב ע . א ם פי ת ח ה נ ת ב ע ו ת ת ל כ ל ש הי , ל א היי ת ה זו ב תו ב ע כי
א ם כ נד מ ה , ב מ מו נו . א ם י צ א מי ש הו מן ה מ ע ר כ ת ה מ עוו ת ת ש נ ת פ ת ח ה
בין ה צדדי ם , וידיו ע ל ר א שו ה רי ז ה ה תו ב ע ... ."
3 . ערעור שהגישו המתלונן ואשתו על אותו פסק דין נדחה ביום 15.2.18 בבית המשפט המחוזי
בתל אביב, יפו, במסגרת ע"א 17, 02, 40693 (כב' ס' הנשיא השופט ישעיהו שנלר, ס' הנשיא השופט קובי
ורדי, כב' השופטת עינת רביד). גם ערכאה זו ציינה כי המתלונן הוא זה שניצל את המערער דנן, אשר נתן
בו אמון מבחינה פיננסית וכי המתלונן הוליך את המערער שולל. ערכ את הערעור לא הקלה ראש בכך שבין
הצדדים הייתה גם מערכת יחסים של מטפל ומטופל, אשר בהתאם לדבריה המערער ניסה " ל ג מד ה ."
ערכאת הערעור הייתה מודעת לכך שננקטו צעדים במישור ובפן האתי והמשמעתי (ר' ס' 34 לפסק הדין).
המתלונן לא השלים גם עם פסק דין זה, אך בקשת רשות ערעור שהגיש לבית המשפט העליון נדחתה ביום
10.4.18 , במסגרת רע"א 2164/18 (כב' השופט ניל הנדל).
4 . התלונה הגיעה לראשונה לנציב קבילות הציבור ביום 3.7.14 , כלומר במועד המאוחר למועד
הגשת התביעה האזרחית, אך בטרם ניתן פסק הדין בה. הנציב החליט להמתין לסיום ההליך המשפטי
ולאחר שהתקבל פסק הדין ביום 11.1.17 , הוא התייעץ עם גורמים רלוונטיים וביום 26.4.17 זומן
המערער לשימוע. ביום 8.5.17 החליט הנציב להמליץ על נקיטת הליכים משמעתיים נגד המערער
והקובלנה הוגשה ביום 13.6.17 . כתב הקו בלנה תוקן ביום 13.11.17 והדיון החל עוד באותו החודש.
כאמור, הכרעת הדין ניתנה ביום 11.4.18 , ההמלצה באשר לאמצעי המשמעת ניתנה ביום 6.11.18
והחלטה המאמצת את ההמלצה ניתנה ביום 14.11.18 .
3
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
5 . בהכרעת הדין נקבע כי לא היה ניגוד עניינים בהתנהגות המערער ביחסיו עם ה מתלונן, המטופל
ולא נמצאו כללי אתיקה ספציפיים אשר היו בתוקף בעת האירועים ואשר הופרו. עם זאת, נקבע כי
ההתנהגות שתוארה בקובלנה, מהווה התנהגות בדרך שאינה הולמת רופא מורשה כאמור בס' 41 ( 1 )
לפקודה. בין השאר נאמ ר כך:
" ל או ר ה א מו ר ל עי ל הוו עד ה ס בו ר ה כי מ ע ר כ ת פי נ נ סי ת , ע ס קי ת ,
ת ג ר ני ת ש ל תן ו ק ח , מ לוו ה ו לוו ה , ב ס כו מי ע ת ק , ש נ מ ש כ ה ע ל פ ני
ש ני ם , כ ח מ ש ש ני ם , ב הן , ב מ ק בי ל , טי פ ל , רו פ א ב חו ל ה , ה נ ק ב ל
ב מ טו פ ל, ה נ ה מ ע ר כ ת ב ל תי נ או ת ה , פ גו מ ה ב עי ק ר ה , אי נ ה ל כ בוד
ה מ ק צו ע , ו אי נ ה תו א מ ת א ת י ם ה ע ר כ ו ה ת פי שו ת ש ר אוי שי חו לו
ב מ ק צו ע ה ר פו א ה ... י ש לז כו ר כי אין מדו ב ר ב רו פ א מ ת חו ם ה ר פו א ה
ה ר גי ל ה , כי רו ר גי ה , פ ני מי ת , שי ניי ם ו עוד , ה ג ם ש ב ת חו מי ם א ל ה ל א
ר אוי ה מ ע ר כ ת ק ש רי ם כז א ת , א ל א ב רו פ א פ סי כי א ט ר ה נו תן
טי פו לי ם ה פ סי כי א ט ריי ם , ב מ ע ר כ ת ש בין רו פ א פ סי כי א ט ר ל בין
מ טו פ ל ה נד ר ש ל טי פו ל נ פ שי . ב ש ל כ ך ר אוי הי ה ש ה נ ק ב ל י ג בי ל א ת
ק ש ריו ו עי סו קיו ב טי פו ל ר פו אי ב ל בד ."
(ר' עמ' 18 להכרעת הדין).
הוועדה דחתה את הטענות בדבר התיישנות שנפלה בהגשת הקובלנה, כאשר היא מפנה לפסיקה המבהירה
כי אין התיישנות בהליכים משמעתיים (ר' ההכרעה, מוצג 2 , לתיק מוצ גי המערער).
6 . בהמלצת הוועדה באשר לאמצעי ענישה צוין כי הוועדה רואה בחומרה יתרה את מערכת היחסים
הפיננסית כפי שתוארה בהכרעת הדין. זו נוהלה מול מטופל במשך תקופה ארוכה של שנים כאשר במקביל
ממשיך הטיפול. בשים לב לאינטרס של הגנה על הציבור ושמירת רמת וכבוד מקצוע הרפואה, אמורות
הנסיבות האישיות לסגת. עם זאת, הוועדה שקלה לקולא דברי שבח ששמעה על המערער מפי עדי הגנה,
מכתבי המלצה שהוצגו, חסרון כיס ממנו סבל המערער, הזמן הרב שחלף מאז האירועים ובנוסף, חרטה
כנה שהביע המערער בפני הוועדה. יצוין, כי מדברי המערער בפני הוועדה ני תן ללמוד כי בדיעבד הוא
הצטער שהגיש את התביעה האזרחית כנגד המתלונן, שכן הגשתה גרמה, להבנתו, להגשת הקובלנה
ולמחול השדים שנלווה לכך, לרבות פרסומים שפגעו בשמו הטוב. המערער ציין כי מטעם המתלונן אף
הועברו אליו איומים מפורשים כי אם הוא לא ירד מהתביעה המתלונן " ו ס י ה ר או תו " (ר' עמ' 13
להמלצה, במוצג 1 , לתיק מוצגי המערער). בסופו של יום, נדחתה בקשה של המערער שלא לפרסם את
שמו ובאשר לאמצעי המשמעת, הומלץ כאמור על התליה של רישיונו למשך 30 יום.
4
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
7 . כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב הביע, כאמור, את דעתו כי העונש עליו הומלץ ה וא קל
ביותר וספק אם הוא הולם את חומרת המעשים. חרף הערה זו הוא אימץ אמצעי משמעת זה וזאת בשים לב
לנסיבות המקלות שציינה הוועדה.
8 . לשלמות התמונה יצוין, כי אין מחלוקת שהמערער נפל קורבן בידי המתלונן וכי המתלונן הוא
בעל עבר פלילי משמעותי. בעניין זה ר' הרשעות של המתלונן, אשר במוצג 3 , לתיק מוצגי המערער.
המערער לא ידע על עבר זה של המתלונן, עת התנהלה ביניהם מערכת היחסים הכלכלית.
ט ע נו ת ה מ ע ר ע ר :
9 . המערער טוען כי היה מקום לדחות או למחוק את הקובלנה על הסף בשים לב לפרק הזמן
הממושך שחלף מאז הסתיימה מערכת היחסים של רופא, מ טופל. כאמור, היחסים הסתיימו בינואר 2008
בעוד הקובלנה הוגשה " 8.5 ש ני ם !!! " לאחר מכן (ר' ס' 9.1 לעיקרי הטיעון מטעם המערער). נטען כי
מדובר בתקופה העולה על תקופת ההתיישנות האזרחית וזו אף אינה מתיישבת עם האמור ב ס' 9 ו, 10 ל חוק
סדר הדין הפלילי [ נו ס ח מ שו ל ב ] תשמ"ב, 1982 . נטען כי אם חלה התיישנות על עבירות חמורות כרצח,
הריגה ושוד, ראוי להכיר בהתיישנות גם על עבירות משמעת . לחלופין, נטען כי ראוי לבטל את כתב
האישום מכוח דיני השיהוי. בהקשר זה הודגש כי הקובלנה הוגשה כשלוש שנים לאחר פניית המתלונן ויש
בכך עינוי דין ממשי. עינוי הדין נובע מכך שהתלונה פורסמה בעיתונות, החלו פרסומים אנונימיים כנגד
המערער באינטרנט וקולגות ומטופלים פנו אליו לברר את פשר העניין.
10 . המערער הוסיף וטען כי מכל מקום אמצעי המשמעת שהוטל עליו חמור יתר על המידה.
המערער מנה שיקולים שונים המצדיקים לטעמו הקלה בעונשו ובהם הבאים;
, המערער הוא רופא מוערך ללא רבב בעל וותק של 25 שנים, אף הוצגו תשבחות ממטופלים וקולגות,
, המער ער נפגע כלכלית מתרגיל עוקץ של המתלונן ורעייתו וכספו נגזל,
, הגשת התלונה הייתה רק כלי ניגוח של המתלונן וזאת כדי לגרום למערער לחזור בו מהתביעה האזרחית
שהגיש,
, ההרשעה הייתה בסעיף "סל" שכן במועד האירועים לא היה כלל אתי שאסר מערכת יחסים פיננסית בין
מטפל ומטופל. בהעדר סעיף האוסר זאת באופן מפורש, לא יכול היה המערער לדעת שמדובר
בהתנהגות שאינה הולמת רופא מורשה,
, אין טענה כי נפל רבב כלשהו בטיפול המקצועי שהעניק המערער,
5
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
, התלונה הוגשה שנים רבות לאחר סיום יחסי מטפל ומטופל,
, גם מאז שהתקבלה התלונה, חל שיהוי רב עד למועד הגשת הקובלנה עקב התנהלות הרשויות,
, אין מחלוקת כי המערער לא מהווה סכנה לציבור,
, מדובר במי שגם מתנדב כפסיכיאטר בצבא על אף היותו פטור משירות צבאי ועד לאחרונה גם התנדב
מספר שנים במשטרת ישראל,
, המערער הוא עולה חדש אשר סבל מהקשיים הכרוכים בעלייה,
, העונש שהושת גם אינו מידתי ביחס למקרים אחרים.
11 . המערער צירף דוגמאות של החלטות וועדת משמעת, אשר ביחס אליהן טען כי העונש אינו
מידתי (בכלל האמור מקרים בהם ניתנו עונשים של התראה, נזיפה, או התליית רישיון). נטען כי הוטל עליו
אמצעי משמעת מחמיר, באופן המאפשר לערכאת הערעור להתערב (ר' בהקשר זה מוצגים 12, 15 לתיק
המוצגים של המערער).
ט ע נו ת ה מ שי בי ם :
12 . המשיבים טוענים מנגד, כי אין עילה להתערב בהכרעת הדין ובאמצעי המשמעת שנקבע. נטען
כי ההחלטה התקבלה בסמכות, תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי ולאחר שקילת כל השיקולים הרלוונטיים
והאיזון הראוי ביניהם. המשי בים מפנים להלכה המורה כי בית המשפט לא יתערב בנקל בהחלטה של הגוף
המקצועי, אשר לו נתונה הסמכות. הדברים יפים במיוחד בכל הנוגע לחומרת העונש, עת שזה לא סוטה
באופן קיצוני מהמקובל.
13 . ועדת המשמעת בחנה את טענת המערער להגנה מן הצדק, ובהחלטה מנומקת החליטה לדחות את
טע נותיו. אף המערער מסכים כי על פי החקיקה והפסיקה אין תחולה להתיישנות בעבירות משמעת, מקום
שלא נקבעה הוראה מפורשת בדבר התיישנות בחקיקה הרלוונטית. גם טענת השיהוי נדחתה ונקבע כי פרק
הזמן במהלכו טופלה התלונה (כפי שנסרק גם לעיל), היה סביר ביותר. הובהר כי תלונה שמת קבלת מגיעה
קודם כל לנציב קבילות הציבור שמבקש את תגובת הנילון לשיחת הבהרה. לאחר מכן מופק פרוטוקול
שיחת ההבהרה. לאחר מכן מתקיים דיון אשר בסיומו מגבש הנציב המלצה, אשר נשלחת ליחידת הדין
המשמעתי. זו בוחנת את הראיות בתיק ולאחר מכן מחליטה אם להגיש קובלנה. בעניין הנדון, בנוסף להליך
זה, התקיים הליך אזרחי בין הצדדים ולכן החליט הנציב להמתין עד לסיום ההליך המשפטי. פסק הדין שם
ניתן רק ביום 11.1.2017 .
6
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
על אף שמדובר בפרקי זמן סבירים ונדרשים, התחשבה ועדת המשמעת בזמן שחלף מהגשת התלונה ועד
להגשת הקובלנה כשיקול לקולא בהטלת אמ צעי המשמעת ודי בכך.
14 . באשר לחומרת העונש, הודגש כי הועדה ראתה בחומרה את התנהלות המערער, וביתר שאת,
עת מדובר בפסיכיאטר. מעבר למטרה של הגנה על הציבור נועד ההליך המשמעתי גם לפעול לשמירת
אמון הציבור בעוסקים במקצוע הרפואה ושמירה על כבוד המקצוע. נסיבות אישיות של הנקבל, הן משניות
במכלול השיקולים, בעת קביעת אמצעי המשמעת ההולם. בהמלצתה, התחשבה הוועדה, הן בהפסד הכספי
שנגרם למערער והן בחלוף הזמן, והמליצה על אמצעי משמעת קל ביותר. אף כבוד השופט סטרשנוב סבר
כי מדובר בעונש מקל ביותר, אך לא מצא כי הדבר מצדיק את התערבותו. משהייתה כבר התחשבות בכל
הנדרש, אין מקום לקבל הערעור ויש לדחותו.
ה כ ר ע ה :
15 . כפי שצוין בפתח פסק הדין, לא מצאתי מקום לקבל את הערעור. גם המערער אינו חולק על כך
שלא קיימת בפקודה הוראה המקימה תקופת התיישנות. בנסיבות אלה, הרי שמבחינת הדין המ צוי, לא היה
מקום לסילוק הקובלנה על הסף, כפי שביקש המערער לעשות.
ב על"ע 18/84 עו " ד פ לו ני נ ' פ ר ק לי ט ה מדי נ ה , פדי מ"ד ( 1 ) 353 ( 1990 ), התייחס כב' השופט מ'
אלון לטענה דומה ביחס לעבירה משמעתית של עורך דין. כב' השופט אלון, בחן הוראות חקיקה הקשורות
לעבירות משמעתיות מקצועיות, והגיע למסקנה כי עת שנמנע המחוקק מלקבוע בהן תקופת התיישנות לא
היה מדובר בהשמטה או לאקונה " ו אין א נו ר ש אין , ו א ף אין א נו י כו לי ם , ל חד ש , בד ר ך ה ח קי ק ה
ה שי פו טי ת , א ת מו סד ה תיי ש נו ת ה ע בי רו ת ה מ ש מ ע תיו ת ל פי חוק לשכת עורכי הדין " (ר' שם,
סעיף 13 .)
עוד הבהיר כי נראה שהטעם למחסור שם, בהוראה הקובעת התיישנות, נעוץ ברצון המחוקק לשמור על
רמתו, ייחודו וכבודו של המקצוע, עליו נמנים האנשים אליהם מופנה החוק והגנה על הציבור מפני מי
שאינו ראוי עוד לשמש באותו מקצוע. זמן שחלף, אין בו די, כדי להפוך עורך דין שסרח, או רופא שסרח,
להיות ראוי לשמש במקצוע עריכת הדין או ברפואה. וכך אמר:
" מ ש נ מ נ ע אי פו א ה מ חו ק ק ב מ ח ש ב ה ת חי ל ה מ ל ק בו ע הו ר או ת
ה תיי ש נו ת ב חוק לשכת עורכי הדין , אין ל נו א ל א ר צו נו ה מ פו ר ש , ו ש תי ק תו
י ש ל ר או ת ה כ ש לי ל ת מו סד ה ה תיי ש נו ת ב ת חו ם ה ע בי רו ת
ה מ ש מ ע תיו ת ש ב חו ק ל ש כ ת עו ר כי הדין . ו כ פי ש ר אי נו , ג ם ט ע ם י ש
7
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
ל ה סד ר ש לי לי ז ה ל פי ה מ ט ר ה ש בי סוד ה ע בי רו ת ה מ ש מ ע תיו ת
ה מ ק צו עיו ת "
כב' השופט אלון אף התייחס לקושי מעשי לקבוע התיישנות, מקום בו לא עשה כן המחוקק באומרו -
" ק ב ל ת ט ע נ ת ה מ ע ר ע ר , היי נו ה ח ל ת די ני ה ה תיי ש נו ת ע ל ה ע בי רו ת
ה מ ש מ ע תיו ת ש ב חוק לשכת עורכי הדין , ב עיו ת ו ק שיי ם מ רו בי ם רו ב צי ם
ל פ ת ח ה . מו סד ה ה תיי ש נו ת מו ר כ ב ו מ סו ב ך הו א ודו ר ש ה סד רי ם
מיו חדי ם מ רו בי ם , א ש ר שו ני ם ה ם מ נו ש א ל נו ש א ו מ חו ק ל חו ק .
ה ח ל ת די ני ה ה תיי ש נו ת ע ל ע בי רו ת מ ש מ ע תיו ת ל פי חוק לשכת עורכי הדין
מ חיי ב ת ק בי ע ת ה סד רי ם נו ר מ א טי ביי ם מ רו בי ם , ל א ר ק ל ע ניין או ר ך
ת קו פ ת ה ה תיי ש נו ת ג בי ל סו גי ע בי רו ת מ ש מ ע תיו ת שו נו ת , א ל א ג ם
ל ע ניין חי שו ב ת חי ל ת ת קו פ ת ה ה תיי ש נו ת , ד ר כי חי שו ב ה , ה פ ס ק ת
מ רו ץ ת קו פ ת ה ה תיי ש נו ת ו כיו צ א ב א ל ה הו ר או ת מ הו ר או ת שו נו ת .
ו כי כ ל א ל ה יי ע שו בד ר ך ה ח קי ק ה ה שי פו טי ת ."?
ר' שם סעיף 14 .
כב' השופט אלון הוסיף ונדרש לשאלה מאיזה דין יגזרו הוראות ההתיישנות, האם מהוראות ההתיישנות
אשר בדין הפלילי, או מהוראות התיישנות הקיימות בדין משמעתי אחר.
16 . דברים אלה יפים בהתאמה גם לעניינו עת עסקינן בפסיכיאטר ולא בעורך דין. מאז נאמרו אותם
דברים לא חל שינוי במצב החוקי וממילא גם כעת אין בדין הרלוונטי הוראת התי ישנות אשר יהא בה למנוע
את בירור התלונה כנגד המערער. בהעדר קביעה שכזו על ידי המחוקק, לא רק שאין אנו רשאים לקבוע
התיישנות, אלא קיים גם קושי מעשי, באיזו דרך נלך בעת קביעתה, הכול כאמור לעיל.
ב על"ע 18/84 נאמ ר כי יהא ניתן להתחשב בסוגיית ההתיישנות במקרה פרטני בו יעלה קושי הנעוץ בחלוף
הזמן. כך לדוגמא הוא מקרה בו יפגעו זכויות מהותיות של נקבל שאין בידיו עוד את הניירת הנדרשת
להגנתו. אין בפני טענה ממין זה.
בנסיבות אלה, אין אפוא מקום לקבל את טענות המערער בראש של סוג יית ההתיישנות. אעיר כי אין לכך
מקום גם בשים לב לעובדה שהדברים הובאו בחשבון לעת קביעת אמצעי המשמעת המתאים.
17 . באשר לטענת השיהוי;
כפי שצוין לעיל בסעיפים 4 ו, 13 , מדובר בהליכים שהתבקשו כדי לקבל את התמונה המלאה, עובר
להגשת כתב הקובלנה. לא מצאתי כי הטיפול נמשך יתר על המידה וזאת עד לדרגה אשר יש בה להצדיק
8
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
את סילוק הקובלנה, ללא דיון בה. לא מצאתי פסול גם בהחלטה להמתין לסיום ההתדיינות האזרחית שבין
המערער והמתלונן, החלטה אשר פועל יוצא ממנה היה המתנה של מספר שנים.
18 . נושא חלוף הזמן בהקשר של טענת ההתיישנות ונושא חלוף הזמן בטיפול מהתלונה ועד לגיבוש
הקובלנה, הובאו בחשבון עת ניתנה ההמלצה על אמצעי משמעתי מקל ולטעמי די בכך להתחשבות באמור.
19 . באשר לטענות הנוגעות לחומרת האמצעי שהושת, אני מוצאת להזכיר הלכות ידועות לפיהן בית
המשפט אינו נוטה להתערב באמצעי משמעת המוטל בבית דין משמעתי , אלא אם כן נמצא פגם היורד
לשורש ההליך ו/או עת שההחלטה סוטה באופן מהותי לקולא או לחומרה ממדיניות הענישה הראויה.
בעניין זה ר' ע"א 412/90 אליהו נ' שר הבריאות פ"ד מ"ד ( 4 ,) 422 בעמ' 427 ( 1990 :)
" א מו ת ה מיד ה בד ב ר ה הו ל ם ו בד ב ר ה א מ צ עי ה נד ר ש ב ע ק בו ת מ ע ש ה
ב ל תי הו ל ם נ ק ב עו ת ב מיד ה ר ב ה ע ל, ידי ה מ ס ג רו ת ה מ ק צו עיו ת ע צ מן ,
וז א ת , כ מו בן ב או תו הי ק ף ש הו תוו ה ב חו ק ו ע ל, ידי ה מו סדו ת ש הו ס מ כו ל כ ך
בדין . ב ש ל כ ך , ע ר כ א ה ז א ת ל א ת מ ה ר ל ה ת ע ר ב ב עו נ ש מ ש מ ע תי , א ף א ם
הו א סו ט ה ל ט ע מ ה ב מיד ת מ ה ל חו מ ר ה ו א ל קו ל א . ר ק ס טיי ה מ הו תי ת
ל קו ל א או ל חו מ ר ה , מ ש ג ה מ הו תי ב שי קו ל הד ע ת או ה ט ל ת עו נ ש
ה מ ח טי א ב או פן ב רו ר ו ג לוי א ת מ ט ר תו י צדי קו ה ת ע ר בו ת ה ש ל ע ר כ א ה ז 7 ו .
ב נ סי בו ת א ל ה נד ר ש בי ת, מ ש פ ט ז ה ל ע ניין כדי ל כוון א ת ה ה ת נ ה גו ת
ה מ ק צו עי ת ל מ ס לו ל ה ר אוי ו ל מ נו ע ה ת ג ב שו תן ש ל א מו ת מיד ה מו ט עו ת
או ב ל תי הו ל מו ת ."
ר' עוד ע"א 4693/90 ד " ר סו ס אן נ ' ש ר ה ב רי או ת פדי מ"ו( 1 ) 309 ( 1991 ;) ע"א 3425/90 ד " ר
פי נ ס ט ר בו ש נ ' ש ר ה ב רי או ת פדי מ"ו( 1 ) 321 ( 1991 ;) עש"א (י, ם) 364/08 ח מ אד ה נ ' מדי נ ת
י ש ר א ל ( 13.2.12 .)
לא מצאתי כי במקרה דנן מדובר בסטייה המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.
20 . הוועדה הביאה בחשבון את כל אותם הטיעונים שמעלה כעת המערער וכפי שהובאו לעיל.
הוועדה ה ייתה מודעת להמלצות החיוביות (לעניין זה, ר' מוצג 9 , בתיק מוצגי המערער), הייתה מודעת
לכך שמדובר בפסיכיאטר ותיק אשר אין בעברו כל תלונה, בין מקצועית ובין אתית, גם בפני הוועדה
הועלתה הטענה שהתלונה הוגשה כאמצעי לגרום למערער לחזור בו מהתביעה האזרחית וכי בפועל אין
טענה שהמערכת הפיננסית גרמה לניגוד עניינים בטיפול ו/או למתן טיפול לא מקצועי למתלונן. הוועדה
הייתה מודעת גם לכך שמדובר במי שעלה לארץ, היה צריך לקבל את כל הדרוש לעבודה בישראל, כאשר
9
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
הוא גם מפרנס בני משפחה שעלו עמו וכן הייתה מודעת לפרק הזמן הרב שחלף מאז המעשים וחסרון הכיס
שנגרם למערער (אף שהמערער זכה בפסק הדין, עלה בדיון בפניי כי עד היום טרם הוחזרו לו הכספים
שנתן למתלונן). צבר שיקולים אלו, הם שהולידו אמצעי משמעת מתון של השעיה לחודש בלבד.
אל מול השיקולים האמורים, לא ניתן להתעלם מהעובדה שלא מדובר במעידה מקרית נק ודתית, אלא
מדובר במערכת יחסים אשר התמשכה על פני מספר שנים, כאשר היא מנוהלת במקביל למתן טיפול
למתלונן. גם אם בפועל לא נוצר ניגוד עניינים, הרי שעצם מתן כסף למטופל אשר אמור להשיבו בתוספת
רווחים, מהווה התנהגות לא הולמת והדבר יכול היה לגרום לפגיעה בטיפול (בין י שירות ובין בעקיפין
מחמת הפגיעה שנגרמה ליחסים אשר בין השניים). כפי שצוין בצדק על ידי הוועדה, הפסיקה קובעת כי עת
מדובר במקצוע הרפואה ובאמון הציבור ברופאים, הרי שהנסיבות האישיות צריכות לסגת בעוד שמירה על
רמת וכבוד המקצוע תופסים משקל מרכזי.
בראיה כוללת זו, הן של השיקולים להקלה והן של מהות המעשה ומשכו, הגנה על כבוד המקצוע ואמון
הציבור בו, איני סבורה שאמצעי המשמעת שנקבע, חריג ובוודאי שאין מדובר בחריגה המצדיקה
התערבות של ערכאת הערעור.
21 . המערער הפנה להחלטות שונות של ועדת המשמעת, אך לא מצאתי להגיע למסקנה שונה גם
לא חר שעיינתי באלה. לא ראיתי צורך להידרש לכל מקרה ומקרה אלא אסתפק באמירות הבאות;
מסכימה אני עם הוועדה שיש לבחון במשקפיים שונים מקרה בו עסקינן בפסיכיאטר, להבדיל מרופא אחר
ככירורג. לא אחת מפתח מטופל על ידי פסיכיאטר קשר מיוחד עם המטפל ולא ניתן להשליך בצורה ישיר ה
מאמצעי המשמעת הננקטים כנגד כירורג לדוגמא, על אמצעי משמעת אשר ראוי להטיל על פסיכיאטר.
מרבית ההחלטות שהוצגו מטעם המערער, לא עסקו בעניינו של פסיכיאטר.
זאת ועוד, בחלק מהמקרים היה הסדר טיעון מלא או חלקי ואין מקום להשוואה ביחס לאותם מקרים בהם
נקבע מראש מתחם מ קל, על יסוד הסכמה להודות בעובדות ולקחת אחריות, עוד מהשלב הראשון של
הדיון.
עוד יש לבחון את הפסיקה אליה הפנה המערער בשים לב להבדל שבין מעידה חד פעמית, לבין מערכת
יחסים הנמשכת על פני שנים.
אכן היו מקרים בהם הייתה התחשבות בנסיבות אישיות, אך דובר בנסיבות אישי ות חריגות יותר מהמקרה
דנן. כך לדוגמה, מקום בו היה ברור כי אף התליית הרישיון לחודש ימים בלבד, תגדע את מטה לחמו של
הנקבל באופן סופי, הייתה נטייה להקל. אין זה המקרה שבפניי, לא הועלתה טענה כי לאחר התליית
הרישיון לחודש, לא יוכל המערער לשוב לעבודתו.
10
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
באשר לטענה כי ערכאת הערעור מתערבת גם בחומרת אמצעי הענישה. עיינתי גם בפסיקה שהובאה
בהקשר זה ולא מצאתי כי די בה לקבלת הערעור. ראוי ליתן את הדעת לעובדה שבמקרה דנן לא מצא כב'
השופט סטרשנוב לסטות מההמלצה ועל אף שסבר שההמלצה היא מקלה, הוא אישר אותה. ממילא שני
"מותבים" מצא ו את האמצעי הולם את הנסיבות הכוללות של המקרה ואני מוצאת לצרף דעתי לדעתם.
22 . בשולי הדברים, אני מוצאת להפנות לדברים נוספים שאמר כב' השופט אלון ב על"ע 18/84
דלעיל, בקשר להעדר קיום הוראת התיישנות בחוק, בנסיבות דומות:
" כ ל לו ש ל ד ב ר ו סי כו מ ם ש ל ד ב רי ם . ה מ חו ק ק ל א מ צ א ל נ כון ל ק בו ע
ה תיי ש נו ת הו ר או ת ב ע בי רו ת מ ש מ ע תיו ת ע ל, פי חוק לשכת עורכי הדין , ו אין
מ ל א כ ת ה ח קי ק ה ה שי פו טי ת י פ ה ל ק בי ע ת הו ר או ת כ א ל ה , מ כ ל ה ט ע מי ם
ע לי ה ם ע מדו ל עי ל . ו ג ם ע מד נו ע ל ט ע מו ש ל ד ב ר , או ל פ חו ת ע ל מ ק צ ת
ט ע מו ש ל ד ב ר , ע ל שו ם מ ה אין ז ה מן ה ר אוי ל ה חי ל א ת מו סד ה ה תיי ש נו ת
ע ל ע בי רו ת מ ש מ ע תיו ת מ ק צו עיו ת .
א כן , ג ם ל א ח ר כ ל א ל ה , עדיין י ש מ קו ם ל ה ר ה ר בד ב ר , א ם א כן מ צ ב מ צוי ז ה
מ צ ב ר צוי הו א ל ע ניין כ ל ע בי ר ה מ ש מ ע תי ת ו ל ע ניין כ ל ת קו פ ת ז מן ש הי א ,
ו כ ב ר ר מז תי ע ל כ ך ל עי ל . ט ע ם י ש ב ט ע נ ה , ש אין כ ל הי גיון ב כ ך שדוו ק א
ע בי רו ת מ ש מ ע תיו ת ע ל, פי חוק לשכת עורכי הדין י תיי ש נו ל א ל עו ל ם , ש ע ה ש כ ל
ע בי ר ה פ לי לי ת א ח ר ת , ו לו ת ה א ח מו ר ה ביו ת ר , מ תיי ש נ ת ב בו א ה ש ע ה , ג ם
א ם ש ע ה ו כ ה א ר הי א . א מ נ ם , כ א מו ר , אין ב ח לו ף ה ע תי ם כדי ל ה פו ך עו ר ך -
דין ש ס ר ח ל עו ר ך, דין ה ר אוי ל ע סו ק ב מ ק צו עו , א ב ל ה א ם א מ נ ם אין ע בי ר ה
מ ש מ ע תי ת ר אוי ה ל ה תיי שן ו ל הי ש כ ח , ל מ ען הי חיד ו ל ע מן ה צי בו ר , כ פי
ש נ א מ ר ל עי ל , ג ם א ם ע ב ר ז מן ר ב מ בי צו ע ה ? ו כי כ ל ע בי ר ה מ ש מ ע תי ת ,
ק ל ה כ ח מו ר ה , דין א חד ל ה , וזו כזו אי נ ה ר אוי ה ש ת תיי שן ? מן ה ר אוי
ש ה מ חו ק ק יי תן ד ע תו ע ל כ ל א ל ה . כ ב ר א מ ר נו ל עי ל , כי ב מ ק רי ם מיו חדי ם
יו כ ל עו ר ך, דין , א ש ר הו ג ש ה כ נ גדו קו ב ל נ ה מ ש מ ע תי ת ל א ח ר ח לו ף ז מן
ב ל תי ס בי ר , ל ט עון , שי ש ב כ ך מ שו ם ה כ בד ה ו מ ני ע ה ש ל בי רו ר הו גן ש ל
ה קו ב ל נ ה ( ו כ ך מ צ א נו ג ם מ ע ר כ ת ט ה מ ש פ ש ל א ר צו ת, ה ב רי ת ,) א ך אין
ב כ ך ב ל בד כדי ל ה בי א ב עי ה זו ע ל פ ת רו נ ה ה מ ל א , ד ב ר שי כו ל שי בו א א ך
ו ר ק ב ה ת ע ר בו ת מ ע ש ה ה מ חו ק ק .
ל מ ען ה ב הי רו ת נו סי ף ו נ א מ ר , כי כ ל ה א מו ר ל עי ל , ש מו סד ה ה תיי ש נו ת אי נו
ח ל ע ל ע בי רו ת מ ש מ ע תיו ת מ ק צו עיו ת , י פ ה א ך הו א ו ר ק ל ע ניין ע צ ם
ה ה ע מד ה לדין ע ל י ר ה ה ע ב ה מ ש מ ע תי ת , שזו אי נ ה מ תיי ש נ ת , א ך ב רו ר ו אין
צ רי ך לו מ ר , כי ח לו ף ה ע תי ם י כו ל ש ת ה א לו ה ש פ ע ה ע ל מיד ת ה ע ני ש ה
ו שי עו ר ה , ו ב כ ך עוד ידו ב ר ל ה לן ."
(ר' שם סעיף 16 , ההדגשה שלי, ע.ז.)
אין לי אלא להצטרף לדברים אלה.
מצב בו קיימת התיישנות ביחס לעבירות חמורות מאוד, אך לא ביחס להוראות משמעתיות/אתיות שונות,
מעלה הרהורים בדבר נכונותו. גם אם יש מקום לאמירה כי עורך דין שסרח, לא ראוי שישוב להיות עורך
דין אף בחלוף שנים רבות, או בהתאמה באשר לרופא, עדיין יש מקום לשקול האם לא יהא ראוי לתחום
ולקבוע תקופה מרבית. תקופה אשר רק בגבולותי ה התחומים, נוסיף כחברה להחזיק כנגד איש מקצוע את
שגגתו, מחדלו ואף מעשיו הזדוניים.
11
עבי (י, ם) 18, 11, 71075 ד"ר אנטולי קוגן נ' שר הבריאות
לא נסתר מעיני כי שינוי בגישת המחוקק ידרוש מלאכת חקיקה מרובה שכן תידרש הוראה בכל חוק וחוק
ספציפי, בהתאמה לעיסוק הנדון והשיקולים הכרוכים בכך. עם זאת, סבורה אני כי ראוי שתישקל ב כובד
ראש אותה קריאה אשר יצאה מבית המשפט העליון כבר לפני כמעט שלושה עשורים. קריאה אשר ככל
הנראה לא מצאה עד היום אוזן קשבת. אעיר כי הצורך לשקול תחימת זמן, בולט במיוחד במקרים כמו
המקרה שלפני ; עת שבסופו של דבר לא מדובר בהתנהגות מקצועית לקויה באופן מהותי, עת מד ובר באיש
מקצוע, אשר במשך שנים רבות מילא עבודתו בצורה מקצועית ללא כל מעידה ועת שלא ניתן להקל ראש
בטענתו כי התלונה הוגשה ככלי ניגוח כדי לגרום לו לוותר על חוב כספי.
בהמשך לכל האמור הערעור, אפוא, נדחה.
בכדי לאפשר למערער להיערך מבחינת יומן הטיפולים וללא שייפג עו מטופליו הנוכחיים , יחל חודש
ההתליה מיום 16.5.19 . המערער יפקיד את רישיונו לתקופת ההתליה, באגף לרישוי מקצועות רפואיים
ברחוב ירמיהו 39 ירושלים.
פסק הדין יומצא לצדדים .
בשים לב להערות בסעיף 22 לעיל, יועבר העתק מפסק הדין גם למשרד המשפטים (יעוץ חקיקה).
5129 371
54678313 ניתן היום, ל' אדר א' תשע"ט, 07 מרץ 2019 , בהעדר הצדדים.
ענת זינגר 54678313
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ו עוד באתר נבו, הקש כאן
12