Disciplinary decision dated 4 Apr 2017
- Disciplinary measure
- License suspension
Decision summary (as published on the Ministry of Health website)
English translation pending. The Hebrew text is shown.
התעללות בחסר ישע, שימוש פסול באמצעי כפיה כנגד חוסים והזנחת חסר ישע.
Translation for convenience only. The Hebrew text, as published on the Ministry of Health website, is the binding version.
Decision documents
All documents as published on the Ministry of Health website, kept here in full. The documents are in Hebrew.
Committee decision Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Committee decision Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Appeal ruling Open in a new window · Source on gov.il
Open the document in a separate window · Download the file · Copy stored on this site
Full text of the decision (extracted from the document, Hebrew)
Text extracted automatically from the document for search and accessibility. The binding text is the document itself.
=== החלטת הוועדה ===
צו לפי סעיף 41 לפקודת הרופאים )נוסח חדש(, התשל"ז, 1976
החלטה 17, 08
בפני:
השופט )בדימוס( אמנון סטרשנוב
בעניין שבין:
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות הקובל
ע"י ב"כ, עו"ד יונתן ברג
לבין:
ד"ר דניאל מאיר הנקבל
ע"י ב"כ, עו"ד דוד ליבאי
ה ח ל ט ה
העובדות
1 . ד"ר דניאל מאיר הינו רופא מורשה, בעל תואר מומחה לפסיכיאט ריה , ילי ד שנת 1952 )להלן, ד"ר
מאיר או הנקבל או נאשם 3 .( בתקופה הרלוונטית לאישומים בתיק זה, בשנים 2003 עד 2004 ,
שימש הנקבל כמנהל מחלקה בבית החולים "איתנים" )להלן, בית החולים ( , בה אושפזו חולים
קשים שסבלו מפיגור ומאוטיזם. הגב' דנה בן מאיר שימשה בתקופה הנדונה אחות ראשית במחלקה
)להלן, האחות או בן מאיר ( .
2 . במהלך התקופה הרלוונטית, נהגה האחות להתעלל בחוסים חסרי הישע ששהו במחלקה, ולפגוע בהם
פיזית. כפי שפורט בכתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים נגדה, נגד הנקבל ונגד
בעלי תפקידים נוספים בבית החולים, נהגה האחו ת בדרכים פסולות ואלימות כלפי החוסים, ואף
נהגה בקשיחות כלפי הצוות המקצועי של בית החולים, כולל הרופאים והאחיות. כך לדוגמה, הורתה
האחות לכלוא את אחד המטופלים בחדר סגור, ואסרה על הרופאים לתת לו ואליום להרגעה. כמו, כן,
היא אסרה על הוריו להיפגש עמו, על מנת שלא י בחינו במצבו הקשה, לאחר ששרט ופצע עצמו
)אישום מס. 4 (. במקרה אח ר, של חולה באוטיזם שהתקשה בהליכה, האחות אסרה לסייע לו בהליכה
ולתת לו מקל או להושיבו בכסא גלגלים , עד שנפל מספר פעמים, ונאלץ לזחול מחדר השירותים
לחדרו )אישום מס. 5 (. במקרה נוסף, הורתה האחות כי חוסה הסובל מאוטיזם, עיוורון ומחלת הכפיון
יאכל את ארוחותיו רק כשידיו קשורות , ואף הורתה לדחוף לפיו אוכל שפלט קודם לכן )אישום מס.
6 (. ועוד כהנה וכהנה מעללים והתעללויות, כמפורט בכתב האישום.
3 . לגבי הנקבל צוין בפרטי האישום השונים כדלהלן:
" נאשם 3 )הנקבל( , רופא ומנהל מחלקה בבית החולים בו נמצאים חסרי ישע, שעקב עיסוקו
במקצועו ו תפקידו היה לו יסוד סביר לחשוב כי נעברו עבירות בחוסים בידי האחראים
במחלקה, לא דיווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד הסעד או למשטרה ."
2
4 . בחלק הכללי בכתב האישום , מייחסת התביעה לד"ר מאיר את המפורט להלן:
"נאשם 3 ) הנקבל ( ידע על מעשיה של הנאשמת 4 ) האחות הראשית (, על חומרתם הרבה ועל
משמעותם הקשה לחוסים, אולם לא עשה דבר כדי להפסיקם. למרות חובתו, כמנהל המחלקה, לספק
לחוסים חסרי הישע הגנה ולדאוג לבריאותם הנפשית והגופנית, לא עשה נאשם 3 מאמצים של ממש
להפסיק את מעשי ההתעללות ולהעניק לחוסים את הטיפול ההולם ."
פסק הדין
5 . ד"ר מאיר, יחד עם אחרים, הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בירושלים , ויוחס ו לו עבירות של
התעללות בחסר ישע לפי סעיף 368 ג' לחוק העונשין, התשל"ז, 1977 ; שימוש פסול באמצעי כפייה כנגד
חוסים , לפי סעיפים 34 ו, 44 לחוק לטיפול בחולי נפש , התשנ"א, 1991 ; ועבירה של הזנחת מושגחים,
לפי סעיף 362 לחוק העונשין.
לאחר שהורשע בדין, גזר עליו ביהמ"ש המחוזי )ת.פ. 2184-06 ( ביום 30.9.13 , את הענשים הבאים:
ששה חדשי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות.
18 חדשי מאסר ע"ת שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה של התעללות וחמישה חדשי מאסר ע"ת שלא
יעבור תוך שנתיים עבירה של הזנחת מושגחים או שימוש פסול באמצעי כפייה.
קנס כספי בסך 15,000 ש"ח. ערעורים שהגישו המדינה והנאשם לבית המשפט העליון, נדחו.
6 . בגזר הדין קבע ביהמ"ש המחוזי, בין היתר:
" נאשם 3 ) הנקבל ( , מנהל המחלקה, רופא בהשכלתו... הורשע באישומים שונים בביצוע
עבירות התעללות ובעבירה של הזנחת חסר ישע, בגין מסכת עובדות קשות וביחס לחוסים
שונים; נאשם 3 לא הסכין לפעול כמצופה וכנדרש מרום תפקידו, הוא היה פסיבי למתרחש
במחלקה, לא הגיב כראוי וכנדרש לאשר ראה וקרא, ובכלל זה לפלקט המדיניות הענשית
שהיה תלוי ונגלה לעין, ולא פעל באופן סביר על מנת לשנות את המתרחש במחלקה ...
למגינת הלב, נאשם 3 היה סטאטי בהתנהגותו ובפעולותיו ולא פעל במחלקתו פרקי זמן
ממושכים, באופן הנדרש ממנהל מחלקה המומחה לחוסים דוגמת אלה, כדי להקל על סבלם
ו לקדמם בנתיב הטיפולי " .
7 . אשר לטענה כי האחות הראשית הייתה הרוח החיה והגורם הדומיננטי בפרשת ההתעללויות בחוסים,
קבע ביהמ"ש בזו הלשון:
" חומרת עבירותיו של נאשם 3 אינה מתעמעמת גם עת נדמה היה שהוא נגרר אחר
אסרטיביות היתר של נאשמת 4 ופעולותיה... שכן נאשם 3 פעל מתוך מודעות ולא ניתן
להקל ראש באופן פעולתו. הוא יכול היה וצריך היה לפעול אחרת.... אדם בהשכלתו,
במעמדו ובמיקומו הארגוני, חייב היה לפעול אחרת מהאופן בו פעל, ומשלא עשה כן עליו
לשאת באחריות על כך ולבוא על ענשו הראוי, גם אם הוא לא היה זה אשר ביצע את
פעולות ההת עלל ות בפועל... ."
8 . האחות הראשית, דנה בן מאיר, הורשעה אף היא בבית המשפט המחוזי, ונגזר עליה ענש של תשעה
חדשי מאסר לריצוי בפועל, ענשי מאסר ע"ת, וקנס כספי בסך 15,000 ש"ח. בערעור שהגישה האחות
לבית המשפט העליון, קוצר ענשה לשישה חדשי מאסר, שיירוצו בעבודות שירות .
אף היא הועמדה לדין בפני ועדת המשמעת של משרד הבריאות, אשר המליצה להטיל עליה, ברוב דעות,
אמצעי משמעת של התליית רישיון למשך שלוש ) 3 ( שנים. חברת הוועדה, ב דעת מיעוט , המליצה לבטל
את רישיונה לצמיתות.
ביום 26.3.17 החליט מנכ"ל משרד הבריאות, מר משה בר סימן טו ב, לאמץ את דעת הרוב, והורה על
התליית רישיונה של האחות דנה בן מאיר לתקופה של שלוש שנים.
3
ההליך ב בית הדין המשמעתי של עובדי המדינה
9 . בעקבות הרשעתו בבית המשפט וגזר הדין שהוטל עליו, הועמד הנקבל לדין בפני בית הדין למשמעת
של עובדי המדינה )להלן, בית הדין (, אש ר הרשיעו בעבירות לפי סעיפים 17 ) 1 ) ( 2 ) ( 3 ( ו, ) 6 ( לחוק
שירות המדינה, התשכ"ג, 1963 .
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, קיבל ביה"ד את המלצת הצדדים במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו, וגזר על
הנקבל, ביום 28.3.16 את הענשים הבאים:
א . נזיפה חמורה.
ב . פיטורים לאלתר )תוך הענקת מ לוא הזכויות המגיעות על, פי דין לנאשם(.
ג . פסילה לצמיתות למשרד הבריאות. .
הקובלנה
10 . בתאריך 9.12.15 הגיש המשנה למנכ"ל משרד הבריאות , פרופ' ארנון אפק , קובלנה מתוקנת כנגד
הנקבל, על, סמך האישומים המפורטים לעיל, בהם הוא הורשע בבית המשפט המחוזי, עבירה לפי סעיף
41 ) 5 ( ל פקודת הרופאים ]נוסח חד ש[, התשל"ז, 1976 .
דוח ועדת המשמעת
11 . בעקבות הגשת הקובלנה, מינה שר הבריאות וע ד ת משמעת לדון בה, בהרכב ד"ר משה לידג'י, יו"ר,
פרופ' אליעזר קיטאי ועו"ד משה ארד, חברים . בדוח המפורט שהגישה הוועדה ביום 25.1.17 , היא
קובעת כי: "מעשי ה נקבל, כמפורט בקובלנה ובכתב האישום, חמורים מאין כמותם. הניזוקים
ממעשי הנקבל ולמעשה ממחדליו הינם חולים קשים שלרובם אין תובנה...".
עוד קבעה הוועדה כי: " צודק ב"כ הקובל כי יש להבחין בין עונש במישור ההפלילי ואמצעי משמעת
במישור המשמעתי... אין להקיש מן הענש הקל, לכאורה שהוטל על הנקבל ע"י בית המשפט על
אמצעי המשמעת שיש להטיל על הנקבל במסגרת וועדה זו" .
12 . כנימוקים לקולה, ציינה הוועדה את העובדה שהנקבל לא ביצע בפועל אף אחד מהמעשים המפורטים
בכתב האישום, אלא שבהיותו מנהל מחלקה, ידע או אמור היה לדעת על המעשים, ו הוא לא עשה דבר כדי
למנוע אותם או לדווח עליהם , ובכך הפך לשותף לעבירה.
עוד קבעה הוועדה, כי בפועל נוהלה המחלקה ע"י האחות הראשית "אשר הדירה את הנקבל מחלק נכבד
של פעילויות המחלקה" וכמו, כן "ביזתה אותו וצעקה עליו בפני אנשי הצוות, כאשר הנקבל ממשיך
להירתע ונמנע מעימות ע ם האחות".
הוועדה התחשבה לקולה, בעדויות האופי החיוביות שניתנו אודות הנקבל, ובמיוחד בעדותה של הגב' בן
דוד, אם לחולה אוטיסט, אשר העתירה שבחים רבים על טיפולו המסור של הנקבל בבנה וביתר החוסים
במחלקה. כמו, כן, ציינה הוועדה כי הנקבל נתן כבר את הדין בפני שתי ערכאו ת, בית המשפט המחוזי
בירושלים וביה"ד המשמעתי של עובדי המדינה , וכי חלפו כבר למעלה מארבע עשרה שנה מאז
האירועים. יצוין עם זאת , כי אף אחת מהערכאות בפניהן עמד הנקבל לדין, לא הייתה מוסמכת לפגוע
בריש י ונו לעסוק ברפואה.
סוף דבר, הוועדה ממליצה להתלות את רשיונו של ה נקבל למשך חדש אחד בלבד.
4
החלטה
13 . עם כל הכבוד לחוות דעת הוועדה, דעתי היא כי המלצתה להתליית רישיונו של הנקבל למשך חדש
אחד בלבד, בגין מעשים ומחדלים כה חמורים ומזעזעים, אינה יכולה לעמוד. גם אם לא ביצע הנקבל את
המעשים הקשים במו ידיו, ואף אם הוא היה נתו ן "למרותה" של האחות הראשית )דבר המוטל בספק נוכח
פסיקת ביהמ"ש המחוזי(, עדיין אין בכל אלה כדי להפחית מ חומרת התנהגותו ולהצדיק ענש מופרז
בקולתו.
14 . בית המשפט קבע ממצאים חמורים ביותר לגבי התנהגותו והתנהלותו של הנקבל, תוך שהדגיש בין
היתר כי הוא:
..." לא הסכי ן לפעול כמצופה וכנדרש מרום תפקידו, הוא היה פסיבי למתרחש במחלקה,
לא הגיב כראוי וכנדרש לאשר ראה וקרא, ובכלל זה לפלקט המדיניות הענשית שהיה תלוי
ונגלה לעין, ולא פעל באופן סביר על מנת לשנות את המתרחש במחלקה ... למגינת הלב,
נאשם 3 היה סטאטי בהתנהגותו ובפעולותיו ו לא פעל במחלקתו פרקי זמן ממושכים, באופן
הנדרש ממנהל מחלקה המומחה לחוסים דוגמת אלה, כדי להקל על סבלם ולקדמם בנתיב
הטיפולי " .
אלה הם דברים כדרבנות, אשר מן הראוי לאמצם גם בעת הטלת אמצעי משמעת ראוי על הנקבל.
15 . סבורני, כי התנהגותו המחפירה של הנקבל, אשר בתוקף תפקידו כמנהל מחלקה ראה, צפה, וידע על
התעללויות קשות בחוסים במחלקה, חסרי ישע אומללים וסובלים, והוא לא עשה דבר וחצי דבר כדי
למנוע את המעשים או לדווח עליהם, ראויה לכל גנאי ולענישה מחמירה בהרבה מזו שממליצה הוועדה.
חוששני, שהנקבל שכח לחלוטין את שבועת הרופא ו את כללי המוסר והאתיקה, שלא לומר את הוראות
הדין, אשר חייבו אותו לנהוג ביתר כבוד ואנושיות בטיפול בחוסים הנזקקים.
עם כל ההתחשבות ב נסיבות המקילות אותן פירטה הוועד ה בחוות דעתה, לרבות התנאים הקשים
במחלקתו "הקשוחה" של הנקבל, חוות הדעת החיוביות אודותיו, גילו המ בוגר, העובדה שהוא נותן את
הדין בפני ערכאה שלישית, ובעיקר חלוף התקופה הארוכה מאז האירועים, דעתי היא כי לא היה מקום
להמליץ להטיל עליו ענש סמלי ביותר, שאינו עומד בשום יחס לחומרת מעשיו , ואף אי נו עונה על מטרות
הענישה וההרתעה .
16 . עוד יש לקחת בחשבון את העובד ה, שעל האחות בן מאיר שהייתה כפופה לנקבל, הגם ש היא
שהייתה הרוח החיה והפעילה במעשי ההתעללות, הוטל לאחרונה אמצעי משמעת של התליית רישיון
למשך שלוש שנים . לפיכך, אמצעי המשמעת של התליית רישיונו של הנקבל למשך חדש אחד בלבד, אף
אינו עומד בשום יחס לענש שנגזר על האח ות הראשית.
יצוין ויודגש, כי אלמלא הנסיבות המקילות ה מפורטות לעיל, ובמיוחד חלוף התקופה הארוכה של למעלה
מ, 14 שנה מאז האירועים ועד היום, לא הייתי מהסס מלמצות עם הנקבל את הדין ולהחמיר בדינו פי
כמה, עד כדי אפשרות של ביטול רישיונו לצמיתות.
17 . לאחר ששקלתי בכובד ראש את מכלול נסיבות המקרה, כשלנגד עיניי עומד בראש וראשונה , כערך
עליון, הצורך להגן על חולים וחסרי ישע מפגיעתם הרעה של רופאים ומטפלים חסרי לב, הגעתי לכלל
מסקנה כי המלצת הוועדה לגבי אמצעי המשמעת, אינה יכולה להתקבל.
5
אשר על כן, הנני מחליט להתלות את רישיונו של הנקבל, ד"ר דניאל מאיר, מלעסוק ברפואה, למשך שנה
אחת. תחילת ההתל י י ה ביום 15.7.17 .
נית נה היום 4.4.17 , ח' ניסן תשע"ז.
יש להפיץ החלטה זו, כמקובל.
---------- ------------------------
אמנון סטרשנוב, שופט )בדימוס (
=== החלטת הוועדה ===
ועדה לפי סעיף 4 4 ב' לפקודת הרופאים [נוסח חדש] התשל" ז, 1976
תאריך : 25/01/2017
בעניין:
שר הבריאות ח ה"כ הרב יעקב לי צמן
באמצעות בא, כוחו עוה"ד יונתן ברג
לשכת היועמ"ש, משרד התובע הראשי
משרד הבריאות, ירושלים
הקובל
נ ג ד
ובעניין: ד"ר דניאל מאיר
ע"י ב"כ עוה"ד פרופ' דוד ליבאי
הנקבל
ה מלצה
1 . הועדה
חברי הועדה : ד"ר משה לידג'י, יו"ר, פרופ' אליעזר קיטאי, חבר ו עו"ד
משה ארד, חבר, מונו ע"י שר הבריאות לדו ן בקובלנה לפי סע' 44 ( א ) לפקודת
הרופאים [נוסח חדש] התשל"ז, 1976 (להלן: "הפקודה").
2 . הקובלנה
א . כנגד הנקבל , רופא מורשה ומומחה בפסיכיאטריה של הילד
המתבגר , הוגשה קובלנה בגין הרשעה בעבירה פלילית לפי סעיף
41 ( 5 ) לפקודה.
ב . ע"פ הקובלנה, הורשע הנקבל ביום 13.12.2012 בבית המשפט
המחוזי בתיק 2184/06 בשבעה אישומים של התעללות בחוסה חסר
ישע לפי סעיף 368 ג' סיפא לחוק העונשין התשל"ז, 1977 (להלן:
"חוק העונשין"), באישום אחד של שימוש פסול באמצעי כפיה לפי
סעיפים 34 ו, 44 לחוק הטיפול בחולי נפש התשנ"א, 1991
ובאישום אחד של הזנחת מושגחי ם לפי סעיף 362 לחוק העונשין.
ג . על ההרשעה כמפורט לעיל ועל העונש ערער הנקבל בבית המשפט
העליון בתיק ע"פ 258/14 ואילו המדינה ערערה על קולת העונש
בע"פ 285/14 .
2
ד . שני הערעורים נדחו בבית המשפט העליון ביום 8.12.2015 .
ה . ביום 09.12.2015 הוגש כתב הקובלנה נשוא דיון זה ע"י הקובל.
ו . מחומר הראיות שהובא בפני חברי הועדה ובכללם כתב האישום
ופסקי הדין הן בבית המשפט המחוזי והן בבית המשפט העליון ,
עולה כי האירועים נשוא הרשעת הנקבל אירעו בתקופה שבין
פברואר 2003 לבין אפריל 2004 . כתב האישום הוגש בשנת 2006 .
ז . האירועים נשוא כתב האישום אירע ו בעת שהנקבל שימש כמנהל
המחלקה לטיפול באוטיסטים בבית החולים "איתנים".
ח . לאחר הדיון בבית המשפט המ חוזי הורשע הנקבל , כאמור , בסעיף
ב' לעיל והוטלו עליו העונשים כדלקמן:
1 . ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.
2 . שמונה עשרה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 ש נים
עבירה של התעללות לפי סעיף 368 ג' לחוק העונשין.
3 . חמישה חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך שנתיים עבירה
של הזנחת מושגחים או שימוש פסול באמצעי כפ י יה.
4 . קנס בסך 15,000 .₪ ערעורו של הנקבל נדחה כאמור והעונשים
הנ"ל נותרו בעינם והנקבל א ף סיים לרצותם .
ט . ביום 17.5.2016 התקיים הדיון בקובלנה ובמסגרת הדיון נטענו
הטענות באשר לאמצעי המשמעת שיש להטיל על הנקבל בעקבות
הרשעתו כאמור.
3 . טענות הקובל
א . הליך המשמעת שונה באופיו מההליך הפלילי וכפועל יוצא קיים
הבדל בין העונש המוטל בגין עבירה פלילית לבין אמצעי המשמעת
המוטל בגין עבירת משמעת.
ב . אמצעי המשמעת נועד לשרת את התדמית הראויה ותפקודו הראוי
של שירות המדינה .
ג . בשל האמור , טוען ב"כ הקובל, יש להטיל על הנקבל אמצעי
משמעת כאשר אין לשקול את הנסיבות בהן בוצעה העבירה
הפלילית ואת נסיבותיו האישיות של הנקבל באותו אופן בו
נשקלים הדברים בדי ן הפלילי. (עמ' 38 ש' 4, 1 ). דהיינו, על ועדה זו
מוטל התפקיד לתת משקל מופחת לנסיבות האירועים נשוא
האישומים בהם הורשע הנקבל ולנסיבותיו האישיות של הנקבל.
3
ד . עוד טוען ב"כ הקובל כי בבוא הועדה להמליץ על אמצעי המשמעת
שיש להטיל על הנקבל הרי שיש להתייחס לטוהר מידותיו
ולמוסריותו של הנקבל ובמיוחד נוכח מעמדו ותפקידו כרופא.
ה . העבירות בהן הורשע הנקבל מצביעות על היקף גדול של הזנחה בה
היה הנקבל מעורב וכמובן שהמדובר באירועים חמורים בהם נטל
הנקבל חלק הן בדרך של מחדל ולעיתים באופן פעיל.
ו . הנקבל, כך לפי ב"כ הקובל, לא עמד בתנאי הי סודי והבסיסי של
הרפואה, דהיינו " אל תזיק ."
ז . במהלך התקופה שבין הגשת כתב הקובלנה ועד הרשעתו הסופית
של הנקבל, לא נקט הקובל באמצעים לפי סעיף 44 א' לפקודה,
דהיינו התליה זמנית, הואיל והנקבל הושעה מתפקידו במהלך הליך
משמעתי בנציבות שירות המדינה ומכיוון שהפסיק את עב ודתו
בבית החולים, לא ננקט צעד לפי הסעיף הנ"ל לפקודה.
ח . באשר לכתב הקובלנה גם זה לא הוגש אלא לאחר ההחלטה
בערעור.
ט . בשל העבירות נשוא כתב האישום בו הורשע הנקבל וחומרתן , יש
לשלוח מסר לפיו אין לראות בהתנהגות הנקבל כמפורט בכתב
האישום כהתנהגות מקובלת ולפיכך יש להטי ל על הנקבל אמצעי
משמעת של ביטול רשיונו מ לעסוק ברפואה .
4 . טענות הנקבל
א . העבירות בהן הורשע הנקבל הינן חמורות ביותר ודינו של העובר
אותן הוא תשע שנות מאסר כמפורט בחוק העונשין.
ב . למרות האמור לא נדון הנקבל אף ליום מאסר אחד וערעור המדינה
על כך בבית המשפט ה עליון נדחה.
ג . ב"כ הנקבל מסכים כי יש תכלית שונה לשיקולי בית המשפט
ולשיקולי הועדה בבואם להטיל עונש או אמצעי משמעת.
ד . הנקבל בן 64 ועבד כרופא בשירות המדינה בבית החולים איתנים
מאז שנת 1977 . בשנת 1990 מונה כמנהל מחלקת ההמשך בבית
החולים עד להשעייתו ביום 8/11/2004 , בעקבות ההליך המשמעתי
שנוהל בנציבות שירות המדינה.
ה . העבירות המיוחסות לנקבל נעברו במהלך 14 חודשים מתוך כלל
התקופה בה שירת הנקבל בבית החולים.
ו . העבירות נעברו לפני למעלה מ, 12 שנים.
4
ז . הנקבל ידע על מעשי האחות אך לא עשה דבר על מנת להפסיקם
דהיינו , הנקבל עבר עבירה של מחדל בשעה שהאחות הראשית
במחלקה היתה הרוח החיה במחלקה והיא זו שקבעה את הכללים
והנהלים במחלקה שעה שהנקבל , כאמור, נמנע מלעצרה עת היה
צורך בכך.
ח . הנקבל לא היה חלק פעיל בהתעללות באותם מקרים בהם הורשע
אלא היה פסיבי ולא נקט עמדה. לפיכך הורשע כשותף בדרך של
מחדל.
ט . המחלקה בה הועסק הנקבל ואותה ניהל היא מחלקה קשה ביותר
ולפי דברי ביהמ"ש המחוזי: "קשה ביותר עלי אדמות". המטופלים
במחלק ה לוקים בפיגור שכלי ואוטיזם שע"פ רוב משולבים במחלה
גופנית אחרת.
י . אמצעי הטיפול בחולים הנ"ל דלים, ויכולות הטיפול מוגבלות
ביותר ושמרניות. שיקום וריפוי אינם אפשריים נכון להיום.
בנסיבות אלה, מקדם השחיקה של הצוות המטפל גבוה במיוחד,
קל וחומר בהתחשב באופיין של הבעיות והאתגרים הפרוזאיים
עימם נאל ץ הוא להתמודד בכל יום מחדש.
יא . למרות האמור בחר הנקבל לעבוד במחלקה האמורה, במשך 26
שנים שעה שיכול היה לבחור במחל קה אחרת וקלה יותר. העבודה
במחלקה היוותה שליחות עבור הנקבל.
יב . הטיפול המוענק לחולים מסוג זה בו עסקינן, אינו ממין הטיפולים
לגביהם יש שיטה מוסכמת. הטיפול בסוג זה שחל חולים מחייב
סוגי טיפול שלא נוסו וניסויים חדשים הכל כדי להיטיב עם
החולים. הכל נעשה מתוך כוונות ט ובות תוך ניסיון על המטופלים
ולסייע להם וכדברי ביהמ"ש : " הנני נכ ון לקבל את טענותיו של
ב"כ נאשם 3 לפיהן לא היתה באיזה מפעולותיו של נאשם 3 כוונה
להרע או לפגוע במי מן החוסים והוא התכוון להיטיב עימם
ולהרגיע אותם".
יג . הנקבל לא פעל כפי שפעל במטרה לפגוע, להעליב או להשפיל את
החוסים.
יד . לפי קביעת ביהמ"ש, האמין הנקבל באמת ובתמים במרבית
המקרים כי המניע הוא דאגה למטופלים.
טו . בחלק מהמקרים הנקבל לא הסכים עם פעולות והוראות האחות
הראשית במחלקה ואף התנגד לפלקט שנתלה על הקיר ובו הוראות
שלא נראו לנקבל ואף הורה להסירו.
טז . לפיכך יש ליתן לעניין זה משקל בבוא הועדה להמליץ על אמצעי
המשמעת שיש להטיל על הנקבל.
5
יז . הנקבל התריע לא אחת על מצוקת כוח האדם דבר שבהכרח פגע
בטיפול הנכון בחולים. גם התנאים הפיזיים במחלקה היו רחוקים
מלהשביע רצון.
5 . עדויות אופי
א . בפני הועדה הובאו הרבה עדויות אופי רבות ביניה ן עדויות של
רופאים ואף של הורי מטופלים מבית החולים ומחוצה לו.
ב . מעדויות אלה עולה כי הנקבל הקדיש עצמו לטיפול בחולים
אוטיסטים קשים ובאמצעיו הדלים הביא להם מזור והקלה.
ג . הנקבל הינו אחד מבעלי השם בתחום זה של הרפואה וא ף נבחר
כמרצה מצטיין באוניברסיטה.
ד . חלק מהעדים אף הבהיר כי כיום הנקבל מטפל בחולים מאותו סוג
ומסייע הן לחולים והן לבני משפחתם ולעיתים קרובות טיפולו של
הנקבל בחולה הוא זה המסייע , בשעה שטיפולים ע"י אחרים לא
הביא להקלה לחולים.
ה . הנקבל זמין בכל עת ל בקשות שונות של המטופלים ו של בני
משפחתם.
ו . לדברי העדים התליית רישיונו של הנקבל באופן שלאחריו לא יוכל
להמשיך ולטפל בחולים, יגרום נזק רב לחולים ולבני משפחתם דבר
שבמאזן הנוחות מחייב את המשך עבודתו של הנקבל בתחום.
ז . בין השאר קיבלו חברי הועדה מסמכים המעידים על פעילותו הרבה
של הנ קבל לטובת מטופליו, באקדמיה, בצבא ועוד (נ/ 1, נ/ 8 .)
6 . דיון והמלצה
א . מעשי הנקבל , כמפורט בקובלנה ובכת ב האישום, חמורים מאין
כמותם.
ב . הניזוקים ממעשי הנקבל ולמעשה ממחדליו הינם חולים קשים
שלרובם אין תובנה כלל ולמעשה אין כלל טיפול שיכול לשקמם או
לרפאם.
ג . צודק ב"כ הקובל כי יש להבחין בין עונש במישור הפלילי ואמצעי
משמעת במישור המשמעתי.
ד . אכן אין להקיש מן העונש הקל לכאורה שהוטל על הנקבל ע"י בית
המשפט על אמצעי המשמעת שי ש להטיל על הנקבל במסגרת ועדה
זו . עם זאת , ו במסגרת השיקולים שעל ועדה זו לקחת בחשבון , יש
להתייחס גם לאיזון שבין טובת הכלל לבין טובתו של הנקבל.
6
ה . אין מחלוקת כי הנקבל לא ביצע אף לא אחד מן המעשים
המתוארים בכתב האישום אלא שבהיותו מנהל המחלקה, לא ידע
על חלק מאותם מעשים, בחלק הפך לשותף בשל עובדת היותו
מנהל המחלקה ובחלק נטען שהיה עליו לאסור את אותם מעשים.
ו . יוצא אפוא כי הנק בל שימש כמנהל גרוע במחלקה ולמעשה לא
התאים לתפקיד זה כיוון ש נמנע מעימותים שלעיתים היו נחוצים
לצורך ניהול נכון של המחלקה ולצורך השלטת הוראותיו
המקצועיות במחלקה.
ז . בפועל נוהלה המחלקה ע"י האחות הראשית אשר הדירה את
הנקבל מחלק נכבד של פעילויות המחלקה . קבע ביהמ"ש כי
במקרים מסויימים האחות ביזתה אותו ואף צעקה עליו בפני אנשי
הצוות כאשר הנקבל ממשיך להירתע ונמנע מעימות עם האחות.
ח . במעשיו אלו, כך קבע ביהמ"ש, לא עמד הנקבל בדרישות
המקובלות ממנהל מחלקה ולמעשה הפך לשותף של האחות בביצוע
המעשים המיוחסים בכתב האישום. יוצא אפוא כי הנקבל ביצע את
העבירות בדרך של מחדל.
ט . מעדויות האופי לרבות כלל המוצגים שהובאו בפני ועדה זו עולה כי
הנקבל הינו רופא עתיר זכויות, מקצועי ביותר ותורם רבות גם
היום וגם בעבר לציבור החולים הקשים בהם מטפל.
י . כפי קביעת ביהמ"ש בפסק הדין, מדובר במחלקה הקשה ביותר
בבי ת ה חולים . מחלקה שאין לחולים בה כל סיכוי, לפחות בשלב
זה, לריפוי. כל שניתן הוא להקל במקצת על סבלם.
יא . כשמדובר במחלקה קשה ברור הוא כך קבע ביהמ"ש, שיש גם
השפעה של ממש על הצוות העובד במחלקה ועל השחיקה א ו תה
עוברים אנשי הצוות.
יב . המחלקה אותה ניהל הנקבל, לא רק שהיתה ק שה ביותר הן
למטופלים והן לצוות, אלא שגם האמצעים שהועמדו לרשות
המחלקה היו דלים ביותר דבר שבהכרח פגע במטופלים ובדרך
הטיפול בהם.
יג . אין באמור לעיל כדי להקל מסבלם של המטופלים שנפלו קורבן
למחדליו של הנקבל. יחד עם זאת עלינו גם לאזן בין טובת הציבור
לבין אמצעי המשמע ת שיש להטיל על הנקבל.
יד . מדברי הגב' עדת האופי הראשונה עולה כי הנקבל טיפל ומטפל
בחולים האוטיסטים במסירות לב, בשעות שונות וללא תמורה (עמ'
4 ש' 18, 14 .)
טו . לדברי הגב' אם לחולה אוטיסט ה משמשת גם כראש אלו"ט
בירושלים, הרי שכשהיא מפנה משפחה לטיפולו של הנקבל יש
7
הצלחה ו כדבריה: " וכשאני שולחת לדר' דניאל מאיר שם הכל
נגמר. אני יודעת למה, זה הנסיון, זה הידע, זה הדבר שאני רואה
אצלו ושלצערי לא ראיתי אצל הרבה אנשי מקצוע 'עמ( ." 5 ש' 8
.) 10
טז . בהמשך מוסיפה הגב' ואומרת: " אני באמת, כאמא, כפעילה,
כבעלת נסיון, אני מבקשת ומתחננת בשביל ה ציבור שלנו, הציבור
שלנו, משפחות, ההורים, האחים. אנחנו לא יכולים להרשות
לעצמנו שרופא כזה לא יהיה. " (עמ' 5 ש' 16, 13 " ....) אני מכירה
כמעט את כל הפסיכיאטרים שעובדים בתחום של האוטיזם
במחוז ואני מתפללת ומקווה ומבקשת שהציבור שלנו, שימשיך
לנו השירות הזה, שיהיה לנ ו את האיש היקר הזה ". עמ' 6 ש' 6, 3 .)
יז . בהמשך דבריה אומרת: "... מטבע הדברים כאמא, הדבר, מישהו
שפוגע בילדים שלו? בחסרי ישע? במישהו שלא יכול להביע את
עצמו? אוטיזם היא לקות מאד מאד קשה ומורכבת. אבל אני
חושבת שכן, זה דבר שכל השנים ליווה אותנו ונתן לנו את
השירות. אז הוא לא היה מנהל טוב, אבל למנוע מאיתנו
המשפחות והילדים האלה את הידע שלו, את הטיפול שלו, אנחנו
צריכים אותו. כשאני אומרת אנחנו זה לא רק הילדים, זה כל
המשפחה ".
יח . הנה כי כן דווקא הנפגעים הפוטנציאלים לכאורה של הנקבל, הם
אלו המבקשים בכל לשון של בקשה להימנע מלהט יל עליו אמצעי
משמעת שלן התליית רישיונו, דבר שיש לקחתו במכלול שיקולי
ועדה זו.
יט . חובת ועדה זו ה י א בין השאר לאזן כאמור בין כלל הציבור לבין
הנקבל . מהדברים שנמסרו לנו עולה תמונה לפיה מחד עבר הנקבל
עבירות קשות וכלפי ציבור פגיע במיוחד ומאידך תרומתו לחולים
ולמשפחות יהם גדולה ודרושה גם היום.
כ . התרשמנו מכך שאם תישלל זכותו של הנקבל מלעסוק ברפואה
ולטפל במטופליו הקשים הרי שהנפגעים העיקריים יהיו חוליו
ומשפחותיהם יותר מאשר הנקבל עצמו.
כא . לכל אלה יש להוסיף את דברי הנקבל בסוף הדיון מהם נלמד כי
האירועים א י רעו לפני למעלה מ, 12 שנים , כמו כן הבהיר הנקבל כי
מאז שהבין כי אחותו חולה החליט להתמסר לרפואה בכלל
ולטיפול באוטיסטים בפרט.
כב . מן המפורסמות היא כי יש גם ליתן משקל לחלוף הזמן שבין מועד
ביצוע העבירות נשוא קובלנה זולבין מועד המלצת הועדה במיוחד
נוכח העובדה שבפרק הזמן הארוך שחלף, לא רק שה נקבל המשיך
לעבוד בתפקידו ותיפקד ללא רבב אלא שאף הקובל מצא לנכון
שלא להגיש בקשה לפי סעיף 44 א' לפקודה.
8
כג . הנקבל הודה בטעויות אותן ביצע ואנו הסוברים כי נטילת אחריות
זו כנה היא.
כד . יש עוד לזכור כי הנקבל נענש בבית המשפט המחוזי בירושלים וכן
בבית הדין למשמעת של נצי בו ת שירות המדינה וכיום עומד לדין
בפני הערכאה השלישית דהיינו ועדה זו.
כה . נוכח כל האמור ולאחר ששקלנו את האיזונים הנכונים שי ש לשקול
אנו ממליצים על התליית ר י שיונו של הנקבל לתקופה של חודש
ימים.
_______________ __________________ _______________
ד"ר משה לידג' יו"ר פרופ' אליעזר קיטאי, חבר עו"ד משה ארד, חבר