Dr. Guy Rofe

=== החלטת המשנה למנכ"ל משרד הבריאות ===
ו' בחשון, התשפ"ה
07 נובמבר 2024
אסמכתא: 668568024
(במענה , נא ציינו מספרנו)
אל: עו"ד לירון קריספין בוקר, מנהלת בית הדין למשמעת
שלום רב,
הנדון : החלטה, ד"ר גיא רופא
סימוכין: פנייתך במייל מיום 27/10/24
בפני י המלצת וועדה שהוקמה לפי סעיף 44 א(א) לפקודת הרופאים, להטיל מגבלות על רופא שהוגש
נגדו כתב אישום. לאחר ששקלתי הדברים בכובד ראש, לקחתי בחשבון את מכלול הנסיבות
והטענות, לאור חומרת החשדות והנסיבות כמתואר בכתב האישום, וכלל המפורט להלן, ובכלל זה,
חוסר היכולת של ההגבלות עליהן המליצה הוועדה להגן על שלום הציבור, איני רואה ברירה אלא
לדחות את המלצת הוועדה והחלטתי להתלות התליה מלאה את רישיונו של הרופא לתקופה של 6
חודשים.
ביום 4.6.24 הוגש על ידי פרקליטות מחוז חיפה לבית המשפט המחוזי כתב אישום ב תיק תפ"ח
24, 06, 8284 נגד הנאשם משה גיא בן אמנון רופא, רופא מומחה בתחום הגניקולוגיה והמיילדות
(להלן, "כתב האישום" ו"הנקבל" בהתאמה).
כמפורט בכתב האישום, הנקבל נחשד בביצוע עבירות של אינוס במרמה, עבירה לפי סעיף 345 (א)( 2 )
לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (כלומר בעילה בהסכמת האשה, שהושגה במרמה לגבי מיהות העושה
או מהות המעשה) ומעשה מגונה במרמה לפי סעיף 348 (א) לחוק בנסיבות סעיף 345 (א)( 2 ) לחוק
(כלומר מעשה מגונה בהסכמה שהושגה במרמה).
לפי המתואר בכתב האישום, העבירות בוצעו במתלוננת, שה י יתה במועדים הרלוונטי י ם לכתב
האישום חייל ת בשירות חובה. הנקבל, כאמור מומחה בתחום הגניק ו לוגיה והמיילדות, יליד שנת
1977 (כלומר בוגר בכעשרים שנה מהמתלוננת) שימש כרופא נשים במסגרת שירות מילואים (שאז
טיפל בחיילות במרפאה צבאית) וכן קיבל מטופלות במסגרת קליניקה פרטית שלו.
עוד כמפורט בכתב האישום, במהלך ש נת 2016 הגיעה המתלוננת לנקבל 4 פעמים לטיפול במרפאה
הצבאית. בהמשך ובסיומן של התכתבויות ווסטאפ ושיחות,
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
. XXXXXXXXXXXXXXXX XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
לשכת משנה למנהל הכללי ssociate Director General A
משרד הבריאו ת Ministry of Health
ת.ד. 1176 ירושלים 91010 P.O.B 1176 Jerusalem 91010
mmancal @moh.health.gov.il mmancal@moh.health.gov.il
טל: 5081207, 02 פקס: 5655983, 02 55983 56, 02 : Fax 5081207, 02 : Tel

ביום 26.6.24 הועברו למשרד הבריאות על ידי פרקליטות מחוז חיפה פלילי העתק כתב אישום (ללא
חומרי החקירה ותוך השחרת פרטי העדים בתיק) ובנוסף 3 תיקי חקירה נוספים בהם הוחלט שלא
להגיש כתב אישום אך שהפרקליטות סברה שיש מקום להעבירם למשרד מאחר ש"סברנו לאחר
עיון בחומרי החקירה כי יש מקום לבחון עניינים משמעתיים העולים מהתנהלותו של ד"ר גיא
רופא".
עוד באותו יום ועם קבלת החומרים האמורים החלטתי למנות מיידי ת ועדה מיוחדת לפי סעיף 44 א
לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז 1976 (להלן, "הפקודה" ו"הוועדה" בהתאמה) על מנת לקבל
המלצותיה לעניין התליה או הגבלה של רישיון הרופא.
ועדה זו, הגישה המלצתה ביום 4.8.2024 .
יוער, כי במסגרת ההליך שהתקיים בפני הוועדה הקובל, ב"כ המשרד, ביקש להציג לוועדה את
החומרים מתיקי החקירה הנוספים שהועברו למשרד הבריאות על ידי הפרקליטות כאמור, אך
הוועדה החליטה שלא לקבל ולדון בחומרים אלה וקיבלה לעניין זה את עמדת ב"כ הרופא שאין
לעשות זאת.
לאחר שמיעת טענות הצדדים המליצה הוועדה להטיל על הנקבל "הגבלה למ שך 6 חודשים, על
פיה יהא עליו לבדוק נשים אך ורק (דגש במקור) כאשר בחדר הבדיקה, בנוסף למטופלת נוכחת
אישה וכן בשלט על דלתו ובדף שיינתן למטופלת, כי הנקבל מצוי בהליך משפטי עקב כתב אישום
שהוגש נגדו, ועל כן מחוייב בנוכחות א י שה נוספת כאמור בעת בדיקת המטופלת.
הנקבל ינהל יומן נוכחות של הנוכחות בעת בדיקת מטופלות ולפי דרישת הקובל מעת לעת ימציאו
לעיון.
השיקולים העיקריים שעמדו בפנינו הם, משך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה, מעצרו ( 11
ימים), מצבו הנפשי, כפי שהוצג (סכנה מוחשית לחייו). מדובר במטופלת אחת בהשוואה למספר
מטופלות.. . מצבו המשפחתי, גירושיו על רקע מעצרו וניתוק הקשר מביתו הבכורה, כל אלו
הביאונו לכלל מסקנה, כי יש, כאמור, להגביל עיסוקו ולא להתלות את רישיונו, שכן יהיה בכך
כדי לשמור על הציבור כאמצעי פתרון פחות פוגע בפרט ובדגש על כי מדובר באמצעי זמני ודחוף.
ולמותר לציין, כי אין כל בסיס לטעון לדחיפות ולמיידיות בשעה שהעבירה נעברה ב, 2017 .
לסיום נציין, כי אנו רואים בחומרת עבירת הנעברות (כך במקור) על ידי רופא במטופלות, ומשנה
חומרה עבירות מין, אך כאמור באיזון הראוי בין הזכויות החוקיות, חזקת החפות, פגיעה בחופש
העיסוק לבין הנסיבות האישיות, הננו סבורים כי המגבלה שהטלנו היא המענה הנכון".
המלצה זו הובאה בפני י ולאחר שעיינתי היטב בהמלצה ופרוטוקול הדיונים (שכלל את הטיעונים
המפורטים של הצדדים), סברתי שנפלה טעות בפני הוועדה שלא מצאה מקום לקבל את חומרי
החקירה מהתיקים הנוספים ולשמוע טענות ה צדדים בנושא ולכן ביקשתי שהנושא יובא שוב
בפניהם. מצאתי לנכון לבקש שהוועדה תשוב ותדון בנושא, מאחר שמצאתי קושי בהמלצתה
ורלוונטיות התאמת המגבלות עליהן המליצה, בהינתן הנסיבות המתוארות בכתב האישום (ובכלל
זה המעבר מהשירות הציבורי לשירות הפרטי XXXXXXXX בוודאי בהינתן החומרים הנוספים.
לשכת משנה למנהל הכללי ssociate Director General A
משרד הבריאו ת Ministry of Health
ת.ד. 1176 ירושלים 91010 P.O.B 1176 Jerusalem 91010
mmancal @moh.health.gov.il mmancal@moh.health.gov.il
טל: 5081207, 02 פקס: 5655983, 02 55983 56, 02 : Fax 5081207, 02 : Tel

ביום 27.10.24 ולאחר שמיעת טענות הצדדים החליטה הוועדה, כי "לאור האמור לעיל, לא נקיים
דיון נוסף, שכן אין דרך חוקית ולא פעולה במסגרת כללי הצדק הטבעי, לקבל את הראיות אותן
מבקש ב"כ הקובל להגיש. ההליך אותו מבקש עלול לזהם את הליך ההוכחות, וזאת בנוסף לעצם
ההוראה, שספק רב בחוקיותה.
המלצתנו מתאריך 4.8.24 תישאר על כנה.
סמכויות המנכ"ל מפורטות בסעיף 44 א. הוא יכל לאמצה, לשנות או להטיל הגבלה, הכל לפי
שיקול דעתו".
לאחר ששבתי ועיינתי בחומרים השונים ושקלתי היטב את מכלול הטענות והשיקולים איני מוצא
שביכולתי לאמץ את המלצות הוועדה.
ואפרט.
סעיף 44 א לפקודה כולל שני מקרים בהם ניתן לנקוט כנגד רופא באמצעים זמניים, בכלל זה התליה
של רישיון, וזאת עוד טרם הורשע בפועל בעבירת משמעת לפי הפקודה. המקרה הראשון, רשלנות
חמורה שגרם למותו של מטופל והמקרה דנן, מקרה בו הוגש כתב אישום "על עבירה שיש עמה,
בנסיבות העני י ן, משום קלון". ודוק, לא נדרש שכתב האישום יצביע בהכרח על מסוכנות, די בכך
שמדובר בעבירה שיש עימה קלון.
כפי שנפסק, מטרת הסעיף
"מטרתו של סעיף זה הינה לתת מענה לשלב טרם הרשעתו של הרופ א ולאחר הגשת כתב אישום
נגדו. בשלב זה מתעורר הצורך לעיתים להתלות או להגביל את רישיונו של הרופא מטעמים
שבאינטרס הציבורי, וזאת עוד בטרם הרשעתו בדין. הוראה דומה מצויה בחיקוקים אחרים
הנוגעים להליכי משמעת שונים (ראו בש"א 458/91 סמחאת נ' משיח, פ"ד מה( 2 ) 801 ( 1991 )
(להלן: עניין סמחאת); ע"ש (מחוזי ת"א) 739/96 יקירביץ' נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות
(לא פורסם, 10.9.96 ) (להלן: עניין יקירביץ')). בעניינים מעין אלה יש לבחון שני סוגי שיקולים
מנוגדים: האחד עניינו באינטרס הציבורי ובהבטחת שלום הציבור מפני קבלת טיפול רפואי על
ידי אדם שיתכן ואינו ראוי ליתן אותו; והשני עניינו באינטרס הפרט, הרופא, שהגבלת או
התליית רישיונו פוגעת בחופש העיסוק שלו ובחזקת החפות העומדת לו כל עוד לא הורשע. האיזון
הוא תלוי נסיבות המקרה, ונלקחים בחשבון שיקולים שונים כגון חומרת העבירות ומהותן,
הקשרן של העבירות לעבודתו הרפואית של הנאשם וקיומן של ראיות לכאורה, וזאת אל מול
נסיבותיו האישיות השונות של הרופא (עניין סמחאת)." (רע"א 1838/07 דר' לאוניד אדזרסקי נ'
מנכ"ל משרד הבריאות. ראה גם רע"א 2755/19 .)
עוד כפי שנפסק
"תכליותיו של הסעיף, כמו גם כללי היסוד של המ שפט המנהלי, תומכים בפרשנות לפיה מנכ"ל
משרד הבריאות מוסמך, במקרים המתאימים ובהינתן טעמים של ממש המצדיקים זאת, שלא
לקבל את המלצת הוועדה המיוחדת לפי סעיף 44 א(א) לפקודה ולנקוט בצעדים משמעתיים
השונים, לקולה או לחומרה, מאלה שעליהם המליצה."
(רע"א 1414/20, להלן פסק הדין בעניין חורי).
לטעמי, אף ללא מתן משקל כלשהו לחומרים הנוספים ובהסתמך על כתב האישום בלבד , קיימת
בעייתיות באופן בו ביצעה הוועדה את האיזון הנכון בין האינטרסים השונים, תוך נת י נ ת משקל
לשכת משנה למנהל הכללי ssociate Director General A
משרד הבריאו ת Ministry of Health
ת.ד. 1176 ירושלים 91010 P.O.B 1176 Jerusalem 91010
mmancal @moh.health.gov.il mmancal@moh.health.gov.il
טל: 5081207, 02 פקס: 5655983, 02 55983 56, 02 : Fax 5081207, 02 : Tel

עודף לאינטרסים הפרטניים של הנקבל ולכך שמדובר במ טופלת בודדת . בנוסף לכך, הוועדה לא
נתנה דעתה לרלוונטיות התאמת המגבלות עליהן המליצה ועל כן איני יכול לאמצה .
כמו כן אני סבור שהוועדה לא נתנה דעתה ואת המשקל הראוי לנסיבות המפורטות בכתב האישום
ובכלל זה להעברה של המטופלת מהשירות הציבורי (מקום בו עצם נוכחותם של מ טפלים
ומטופלים נוספים מקשה על התנהלויות שאינן ראויות) לקבלת שירות במסגרת הקליניקה הפרטית
שם המטופלת נותרה לבדה עם הנקבל XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX .
בהקשר למגבלות שהמליצה הוועדה חלף התלית רישיון הנקבל, סוגיית ההתכתבויות בווטסאפ
והמעבר כאמו ר לקליניקה הפרטית, מקבלת משנה תוקף, שכן היא משקפת את התנהלות הנקבל
וממחישה את חוסר היכולת המעשית לאכוף את ההגבלות ו כיצד ניתן "לחמוק" ולמעשה לאיין
לחלוטין את המגבלות עליהן המליצה הוועדה.
אוסיף כי הגם שהוועדה התייחסה לפסק הדין בעניין חורי, אני חלוק על האופ ן בו הוועדה אבחנה
בין אותו מקרה למקרה הנוכחי.
שלא כדעת הוועדה, המקרה הנוכחי דומה בעיני עד מאוד לעניינו של חורי כאשר השוני המהותי בין
המקרים, בעניינו של חורי דובר בשתי מטופלות וארבע עבירות ובעניינו של הנקבל דנן, מטופלת
אחת ושתי עבירות.
כמפורט בפסק הדין בע ניין חורי "יוחסו למבקש עבירות מין חמורות לפי סעיף 345 (א)( 2 ) לחוק
העונשין, התשל"ז בגין בעילת שתי מטופלות בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מהות המעשים
אותם הציג המבקש כבדיקה רפואית". כ לומר אותו סוג של עבירות וכמפורט בפסק הדין גם
נסיבות דומות לביצוען, אגב מתן טיפול ע ל ידי רופא גניקולוג.
גם במקרה חורי היה פער זמנים בין האירועים לבין הגשת כתב האישום וההליך לפי סעיף 44 א
כאשר במקרה חורי אף היה פער זמנים בין הגשת כתב האישום לבין ההליך לפי סעיף 44 א, דבר
שלא קרה כאן.
כאמור שוני העיקרי בין המקרים הינו מספר עבירות בשתי מטופל ות לעומת שתי עבירות במטופלת
אחת. בנקודה זו אני חולק באופן מהותי על הוועדה. די בעבירה אחת במטופלת אחת כדי לומר
שהאמצעים עליהם המליצה הוועדה אינם סבירים או ראויים בהינתן המטרות והתכליות של סעיף
44 א.
הוועדה עצמה מדגישה את חומרת העבירות המיוחסות לנקבל, אך מגל ה "סלחנות" לכך שמדובר
ב"מטופלת אחת" בלבד. מספר המטופלות הנפגעות ומספר העבירות אינו המדד ולא צריך להיות
המדד, אלא מהות הדברים תוך מתן דגש על שלום הציבור.
בין אם יש שוני מהותי בין עניינו של חורי לבין עניינו של הנקבל דנן, כך או כך האמצעים שהומלצו
אינם סבירים או מעשיים, כאשר נסיבות, המתוארות לעיל, של פריצת גבולות ביחסי מטפל/ מטופל
רק מדגיש את חוסר האפקטיביות והסבירות של אמצעים אלה. גם מטעם זה איני יכול לאמץ
המלצת הוועדה בנושא. דבריו של כב' השופט הנדל בפסק הדין בעניין חורי ברורים ופשוטים
ואותם אני מעדיף לאמץ.
ב אותו מקרה דובר במומחה ברפואת נשים ומיילדות שהוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות
אינוס, מעשה מגונה והטרדה מינית כלפי שתי מטופלות בעת שטופלו על ידו במרפאתו הפרטית
ובבית החולים "המשפחה הקדושה בנצרת". גם בעניין רופא זה הוקמה ועדה לפי סעיף 44 א אשר
המליצה, לא ל התלות את רישיון הרופא, אלא רק להטיל מגבלות לפיהן הרופא יוכל לקבל
מטופלות במסגרת מוסד רפואי בתנאים מסויימים בכללן ידוע המטופלות ונוכחות אדם נוסף בעת
לשכת משנה למנהל הכללי ssociate Director General A
משרד הבריאו ת Ministry of Health
ת.ד. 1176 ירושלים 91010 P.O.B 1176 Jerusalem 91010
mmancal @moh.health.gov.il mmancal@moh.health.gov.il
טל: 5081207, 02 פקס: 5655983, 02 55983 56, 02 : Fax 5081207, 02 : Tel

הטיפול. מנכ"ל משרד הבריאות דחה המלצה זו והורה על התלית רישיונו של חורי ועל רקע זה ניתן
פסק הדין שגיבה את החל טת המנכ"ל.
בכל הנוגע להמלצות הוועדה לגבי תנאים מגבילים כמענה העיר כב' השופט הנדל בפסק הדין:
"לא אסתיר כי המלצת הוועדה אף נופלת, לדעתי, מחוץ למתחם הסבירות. בעניין זה, די להפנות
למתווה ששרטטה הוועדה, ועל פיו המבקש יוכל להמשיך בעבודתו בכפוף לכך שהמטופלות
יא שרו כי המידע לגבי כתב האישום שהוגש נגדו הובא לידיעתן. חוששני שבתנאי כזה אין די, וכי
כפי שהבהיר גם המשיב, הוא מנותק מהמציאות. לא ניתן לצפות שאשה שמידע זה יובא
בפניה בעת שכבר הגיעה לטיפול בבית החולים תוכל לקבל "החלטה מדעת". לאמור, המציאות
שבה פועלים בתי ה חולים, מציבה משוכה גבוהה בפני האפשרות להתייחס להסכמה כזו
כהסכמה חופשית. גם במצב בו יש למטופלת מלווה אין בכך כדי להסיר את המכשול. לכך, יש
להוסיף ולהדגיש כי בכתב האישום (ת"פ 18, 08, 51831 ) [פורסם בנבו] יוחסו למבקש עבירות מין
חמורות, לרבות שתי עבירות של אינוס, לפי סעיף 345 (א)( 2 ) לחוק העונשין, התשל"ז, 1977 , בגין
בעילת שתי מטופלות בהסכמה שהושגה במרמה לגבי מהות המעשים, אותם הציג המבקש
כבדיקה רפואית. נוכח טיב המעשים המיוחסים למבקש בכתב האישום, ובייחוד נסיבות ביצועם,
תוך ניצול האמון שניתן בו כרופא והצגתם כחלק מן הטיפו ל הרפואי, התנאי המצוין לעיל בדבר
מעין הסכמת המטופלת רק מבליט את חולשת עמדת הוועדה. לטעמי, אין בעמדה זו כדי לאיין את
הסיכון הנשקף מהמבקש לציבור המטופלות, והיא מעוררת בעייתיות רבה."
די באמור כדי להצדיק דחית המלצות הוועדה וכך החלטתי לעשות.
מעבר לנדרש ובשולי הדברים אתייחס למספר נקודות נוספות כדלקמן.
כפי שציינתי לעיל, במקרה הנוכחי ישנן חומרים נוספים אך הוועדה סירבה לדון בחומרים אלה
באשר סברה שאינה מוסכמת לעשות כן. אף אם נאמר שאכן צדקה הוועדה בעמדה זו, שאלה שניתן
להשאיר בצריך עיון, אין כל סבירות או היגיון בגיש ה שאומרת שעל הגורם המוסמך לפי סעיף 44 א
לעצום עיניו מלראות ומלשקול מידע שקיים בפניו , גם אם הוועדה סברה שאין היא יכולה (בין
היתר בשל התנגדות הנקבל עצמו) לקבל המידע ולדון בו. במקרה הנוכחי לאור הנסיבות כפי
שתוארו לעיל, איני נדרש להכריע בדבר וזאת לאור מסקנתי לע יל שאף בלי החומרים הנוספים, אין
מקום לאמץ את המלצות הוועדה.
בכל הנוגע לחזקת החפות, אין צורך לציין כי חזקה זו עומדת לנקבל וזו חזקה חשובה עקרונית ואין
להקל בה ראש. עם זאת, עצם מהותו של סעיף 44 א עניינו במצב עניינים שבו הרופא טרם הורשע,
בין בפלילים ובין בדין המשמעתי.
לבסוף ובכל ה נוגע לנסיבותיו האישיות של הנקבל , אותן שקלתי בכובד ראש רב, דומה שיש לעשות
אבחנה מאוד ברורה בין הליך פלילי ושיקולים שרלוונטי י ם ומתאימים לעונש, לבין הליך משמעתי.
להבדיל מהליך פלילי, בהליך משמעתי כלפי בעל מקצוע בריאות, מהות הדברים אינה ענ ישה אלא
בחינת התאמתו של הפרט להיות מטפל ושמירה על האינטרס הציבורי, בכלל זה אמון הציבור
במטפליו.
לאור כל אלה החלטתי, כי לאור חומרת החשדות והנסיבות כמתואר בכתב האישום, וכלל המפורט
לעיל, ובכלל זה, חוסר היכולת של ההגבלות עליהן המליצה הוועדה להגן על שלום הציב ור, איני
רואה ברירה אלא להתלות התליה מלאה את רישיונו של הרופא לתקופה של 6 חודשים .
לשכת משנה למנהל הכללי ssociate Director General A
משרד הבריאו ת Ministry of Health
ת.ד. 1176 ירושלים 91010 P.O.B 1176 Jerusalem 91010
mmancal @moh.health.gov.il mmancal@moh.health.gov.il
טל: 5081207, 02 פקס: 5655983, 02 55983 56, 02 : Fax 5081207, 02 : Tel

ההחלטה תכנס לתוקף בתאריך 14/11/24 .
החלטתי תפורסם כמקובל לא יאוחר מהתאריך 29/12/2024 .
ב כבוד רב ,
ד"ר ספי מנדלוביץ
המשנה למנהל הכללי
לשכת משנה למנהל הכללי ssociate Director General A
משרד הבריאו ת Ministry of Health
ת.ד. 1176 ירושלים 91010 P.O.B 1176 Jerusalem 91010
mmancal @moh.health.gov.il mmancal@moh.health.gov.il
טל: 5081207, 02 פקס: 5655983, 02 55983 56, 02 : Fax 5081207, 02 : Tel

=== החלטת המשנה הראשונה המחזירה לוועדת המשמעת מיום 16/09/2024 ===
י"ג באלול, התשפ"ד
16 ספטמבר 2024
אסמכתא: 604257524
(במענה , נא ציינו מספרנו)
אל: עו"ד לירון קריספין בוקר, מנהלת בית הדין למשמעת
שלום רב,
הנדון : מענה לוועדת המשמעת, ד"ר גיא רופא
סי מוכין: פנייתך במייל מיום 5/8/2024
כנגד ד"ר רופא הוגש כתב אישום ובו מיוחסת לו עבירת מין בשנת 2016 ,
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
XXXXXXXXXXXXXXXX XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
. XXXXXXXXXXXXXXXX XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX
לאירוע זה קדמה מסכת של התכתבויות המופיעה גם היא בכתב האישום.
בעניין זה, בי ום 26/6/24 , בסמוך לאחר הגשת כתב האישום, ביקשתי להקים ועדה לפי סעיף 44 א
לפקודת הרופאים (להלן, ועדת המשמעת או הוועדה), לה הוגשה בשמי, ע"י התובע, בקשה
להמלצה בדבר התליית רשיונו של ד"ר רופא, בהסתמך על הגשת כתב האישום והעובדות החמורות
הנטענות בו.
ועדת המשמעת שדנה בעניין המליצה לי להטיל על הנקבל הגבלה למשך 6 חודשים, על פיה יהא
עליו לבדוק נשים אך ורק כאשר בחדר הבדיקה, בנוסף למטופלת נוכחת אשה, וכן [שיצויין] בשלט
על דלתו ובדף שיינתן למטופלת, כי הנקבל מצוי בהליך משפטי עקב כתב אישום שהוגש נגדו, ועל כן
מחוייב בנוכחות אשה נוספת כאמור בעת בדיקת המטופלת. בנוסף המליצה ועדת המשמעת כי
הנקבל ינהל יומן נוכחות של הנוכחות בעת בדיקת מטופלות, ולפי דרישת הקובל מעת לעת ימציאו
לעיון.
לאחר עיון מפורט בפרוטוקול הדיונים, נוכחתי לגלות כי ועדת המשמעת אותה ביקשתי להקים,
סירבה לדון לבקשת ה תובע, בחומרי החקירה שהעבירה הפרקל יטות למטרה זו בדיוק, ושאינם
קשורים בכתב האישום. החלטת הוועדה בעניין זה הסתמכה בין היתר על העובדה כי אותם
חומרים אינם שייכים לאירוע בגינו ביקשתי להקים את ועדת המשמעת. כמו כן, ככל שניתן להבין,
סברה הוועדה שאלה עשויים להיות 'חומרי חקירה' שהצגתם ודיון בהם עלו לים לגרום לשיבוש
הליכים. יצוין, שהתייחסות הפרקליטות עצמה בעת שהעבירה חומרים אלה לידי התובע, שוללת
חשש כזה.
לשכת משנה למנהל הכללי Associate Director General
משרד הבריאו ת Ministry of Health
ת.ד. 1176 ירושלים 91010 P.O.B 1176 Jerusalem 91010
mmancal @moh.health.gov.il mmancal@moh.health.gov.il
טל: 5081207, 02 פקס: 5655983, 02 5655983, 02 : Fax 5081207, 02 : Tel

לצערי, מכלול הנסיבות והחומר החשוף בפני, אינו מאפשר לי לשקול, ובוודאי שלא לקבל, את
המלצת הוועדה מבלי שזו תבחן את החומר הנוסף המצוי בידי כדין, ושהתו בע ביקש להציג לוועדה,
תתן לנקבל הזדמנות להשמיע טענותיו לגוף המידע המצוי בהם, ותגבש המלצה מתוקנת גם לאורם.
בבסיס החלטתי, ולאחר בדיקה משפטית בנושא, ברצוני להבהיר כי הגשת החומרים האלה מותרת,
נחוצה, לא תגרום שיבוש חקירה או הליכים, כפי שהובהר על ידי הפרקליט ו ת. בנוסף, הגשת
חומרים אלה ל ו ועדה בהליך זה אינה כפופה לסדרי הראיות וסדר י הדין או הפרוצדורה הפלילית.
יש להזכיר כי לא מדובר בהליך פלילי, כי אם בהליך משמעתי שנועד לתכלית שונה. כפי שנקבע לא
אחת בפסיקה בעניינים אלה, הוועדה היא גוף מינהלי בעל סמכות 'מעין שיפוטית' הממליצה לי
בעניין קבלת החלטה מינהלית, על כל המשתמע מכך, לרבות מבחינת הגשת ראיות, קבילותן
ומשקלן.
ברצוני לציין כי אין לראות בשיהוי שבין המלצת הוועדה להחלטתי, משום סימן שאין דחיפות רבה
בהטלת צעדים שימנעו פגיעה של הרופא בציבור המטופלות (המהו ו ה את הבסיס לתוק ף של פעולה
לפי סעיף 44 א). השיהוי נבע מן הצורך לשקול את הדברים לעומקם, ובכלל זה את פרוטוקול הדיון
בפני הוועדה ואת המלצתה, ולרבות במימד המשפטי, ועל מנת לוודא כי בפני הו ו עדה יהיו כלל
הנתונים הרלוונטיים.
לאור זאת, על הוועדה לקבל את החומרים הנוספים, לדון בהם בדחיפות, ולהמליץ בפניי המלצה
מתוקנת לקראת ההחלטה, לא יאוחר מתאריך 10/2024 / 9 .
ב כבוד רב ,
ד"ר ספי מנדלוביץ
המשנה למנהל הכללי
לשכת משנה למנהל הכללי Associate Director General
משרד הבריאו ת Ministry of Health
ת.ד. 1176 ירושלים 91010 P.O.B 1176 Jerusalem 91010
mmancal @moh.health.gov.il mmancal@moh.health.gov.il
טל: 5081207, 02 פקס: 5655983, 02 5655983, 02 : Fax 5081207, 02 : Tel

=== החלטת בימ"ש המחוזי ===
עבי (י, ם) 24, 11, 43121 ד"ר גיא בן אמנון רופא נ' משרד הבריאות
בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית, משפט לערעורים פליליים
עב"י 24, 11, 43121 בן אמנון (רופא) נ' משרד הבריאות, המשנה למנהל הכללי, ד"ר ספי
מנדלוביץ
תיק חיצוני: 668568024
ל פני כבוד ה שופט נמרוד פלקס
ה מערער ד"ר גיא בן אמנון רופא
ע"י ב"כ עוה"ד צ' אמיר
נגד
ה משיבים 1 . משרד הבריאות
2 . המשנה למנהל הכללי, ד"ר ספי מנדלוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד ש' טל
מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
חקיקה שאוזכרה:
חוק העונשין, תשל"ז, 1977 : סע' 345 (א)( 2 ,) 348 (א)
פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז, 1976 : סע' 44 (א), 44 א
פסק דין
1 . ערעור על החלטת המשיב מס' 2 (להלן, "ההחלטה" ו, " המשנה "), מיום 7.11.2024 ,
להתלות את רישיון המערער לעסוק ברפואה, למשך ששה חודשים, לאחר שהוגש כנגד
המערער כתב אישום המייחס לו עבירות של אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה, עבירות לפי
סעיף 345 (א)( 2 ) וסעיף 348 (א) ל חוק העונשין , התשל"ז, 1997 (תפ"ח (מחוזי חיפה), 06, 8284
24 מדינת ישראל נ' רופא .)
2 . בהחלטה בחר המשנה שלא לאמץ, ולהחמיר, מהמלצת הוועדה, שהוקמה ומונתה על ידו
בהתאם להוראות סע יף 44 א ל פקודת הרופאים [נוסח חדש] , תשל"ז, 1976 (להלן, " הוועדה "
ו, " הפקודה "). הוועדה המליצה על הטלת מגבלה על המערער למשך ששה חודשים. מגבלה על
פיה על המערער לבדוק נשים אך ורק כאשר בחדר הבדיקה, בנוסף למטופלת, נוכחת אישה,
וכן נדרש יידוע המטופלת על דבר כתב האישום הפלילי התלוי ועומד כנגד המערער, וזאת
בדרך של הצבת שלט על דלת חדר הבדיקה ומסירת דף מידע למטופלת.
1

עבי (י, ם) 24, 11, 43121 ד"ר גיא בן אמנון רופא נ' משרד הבריאות
3 . ערעור המערער מכוון כנגד אותה החמרה שבהחלטה. כך מבקש המערער להורות על ביטול
הגבלת רישיונו לחלוטין (לתקופה בת ששה חודשים), והטלת מגבלות בהתאם להמלצת
הוועדה.
4 . ביסוד הערעור העובדות הבאות. המערער יליד שנת 1977 , בוגר בכעשרים שנים מהמתלוננת,
רופא המתמחה ברפואת נשים ומיילדות. המערער שימש כרופא נשים במסגרת שירות
מילואים וכן, במקביל, קיבל מטופלות במסגרת קליניקה פרטית. לפי המתואר בכתב
האישום, העבירות בהן חשוד המערער, בוצעו במתלוננת, שהייתה במועדים הרלוונטיים לכתב
האישום חיילת בשירות חובה. המתלוננת הגיעה ארבע פעמים לטיפול על ידי המערער
במרפאה הצבאית, ובהמשך, לאחר תחלופת התכתבויות ושיחות ביניהם, הגיעה המתלוננת
לקליניקה הפר טית של המערער, שם, לפי הנטען בכתב האישום, ביצע בה המערער את
העבירות מושא כתב האישום.
5 . לקראת הדיון בוועדה, עדכן ב"כ הקובל את ב"כ המערער, כי הפרקליטות העבירה לידיו
חומרי חקירה נוספים הנוגעים למערער, נוסף על החומרים עליהם מבוסס כתב האישום (להלן
, " חומרי החקיר ה הנוספים "). ב"כ הקובל הביע דעתו, כי ברצונו להציג לוועדה את חומרי
החקירה הנוספים. ב"כ המערער התנגד להגשת חומרי החקירה הנוספים, והוועדה קיבלה
עמדה זו.
6 . אזי ניתנה המלצת הוועדה, מבלי להידרש לחומרי החקירה הנוספים. בהמלצתה זו המליצה
הוועדה על הטלת מגבלות על המע רער כמפורט לעיל. הוועדה נימקה המלצתה בין היתר בכך
שאל מול חומרת העבירות המיוחסות למערער ניצבים, חלוף הזמן מאז בוצעו לכאורה אותן
עבירות, שהות המערער במעצר משך אחד עשר ימים, מצבו הנפשי של המערער, העובדה כי
המעשים בוצעו לכאורה במטופלת אחת ולא במספר מטופלות וכ ן מצבו המשפחתי של
המערער ונסיבותיו האישיות.
7 . לאחר שקיבל לידיו את המלצת הוועדה, שב המשנה ופנה אל הוועדה בכדי שזו תשוב ותשקול
המלצתה בהתחשב בחומרי החקירה הנוספים. לאחר מתן זכות טיעון לצדדים קבעה הוועדה,
כי "אין דרך חוקית ולא פעולה במסגרת כללי הצדק הטבעי, לקב ל את הראיות אותן מבקש
ב"כ הקובל להגיש" והותירה המלצתה האמורה על כנה. המשנה בחר כאמור להשית מגבלות
חמורות משהמליצה הוועדה, ומכאן הערעור.
8 . המערער אינו משלים כאמור עם ההחלטה ומבקש להורות על ביטולה תוך אימוץ המלצת
הוועדה. המערער מנמק שיטתו במספר טעמים. ראשית, סבור המערער כי המלצת הוועדה
ראויה, מנומקת וסבירה בנסיבות העניין, ועל כן, לא מתקיימים טעמים המצדיקים את
סטיית המשנה מהמלצתה. שנית, טוען המערער כי ההחלטה אינה סבירה, משאינה מאזנת
כדבעי בין האינטרס הציבורי לבין זכויות המערער, תוך קיפוח ופגיעה בלתי מידתית
בזכ ויותיו; בכללן: בחופש עיסוקו, כבודו, שמו הטוב, בחזקת החפות העומדת לו תוך הטלת
אות קין מקצועי וערכי במערער טרם הרשעתו. לבסוף, לדידו של המערער, החלטת המשנה
2

עבי (י, ם) 24, 11, 43121 ד"ר גיא בן אמנון רופא נ' משרד הבריאות
התקבלה תוך שקילת שיקולים זרים ובכללם מתן משקל לחומרי החקירה הנוספים, שבגינם
לא הוגש כתב אישום, אשר לעמד ת המערער יש לסווגם כראיות פסולות. בנוסף, טוען המערער
כי ההגבלה שהושתה עליו מבטאת תכלית עונשית, להבדיל ממניעתית, ומשכך, קשה להלום
את ההחלטה נוכח תכליות הפקודה.
9 . המשיבים טוענים, כי יש לדחות את הערעור מאחר שההחלטה מנומקת, מבוססת היטב
והתקבלה לאחר הליך יסודי ומעמיק, ועל כן, לא קמה כל עילה להתערב בה.
10 . דין הערעור להידחות. אבאר.
11 . לטעמי לא הונחה תשתית המלמדת על כך שבפועל, כטענת המערער, הסתמך המשנה בהחלטה
על חומרי החקירה הנוספים. המשנה הדגיש בהחלטה, כי על אף שלעמדתו חומרי החקירה
הנוספים מהווים ראיות קבילות ורלוונ טיות לעניין, לא התבסס עליהם בקבלת ההחלטה. לא
מצאתי, כי המערער הרים את הנטל המוטל עליו לסתור את חזקת תקינות המינהל, היא
בענייננו החזקה, כי המשנה דובר אמת, ואכן כלשון ההחלטה, לא הסתמך על חומרי החקירה
הנוספים (י' "חזקת החוקיות במשפט המנהלי" ספר אור: קובץ מאמ רים לכבודו של השופט
תיאודור אור 741 (אהרן ברק, רון סוקול ועודד שחם עורכים, 2013 )). ודוק, אף אם תמצי
לומר שחומרי החקירה הנוספים עמדו בפני המשנה קודם למתן החלטתו, אין בכך כדי לשלול
מהמשנה את האפשרות להחליט אף בהתעלם מחומרים אלה. כאמור, חזקה על המשנה
שהחליט א ת שהחליט מבלי להסתמך על חומרי החקירה הנוספים, אף אם היו בידיו, וחזקה
זו לא נסתרה. על כן, איני רואה טעם להכריע בשאלות הנוגעות לעצם קבילות חומרי החקירה
הנוספים, משהכרעה בשאלה זו אינה נדרשת.
12 . לגופה של החלטה, דין הוא כי הביקורת השיפוטית על החלטות המשמעת על פ י הפקודה
תיעשה במשורה. התערבות כאמור תהיה מוצדקת רק כאשר ניכרת סטייה מהותית או קיים
משגה מהותי בשיקול הדעת המינהלי ( ע"א 412/90 אליהו נ' שר הבריאות , פ"ד( 4 ) 422 , 427
( 1990 ); ע"א 50/91 סבין נ' שר הבריאו ת , פ"ד מז( 1 ) 27 , 35 ( 1993 )). הדברים יפים במיוחד
מקום בו נידון היקף ההתערבות הראוי מצד בית המשפט באמצעי ביניים כבאמור ( עב"י
(מחוזי י, ם) 23, 12, 61200 בדראן נ' ועדת משמעת לפי סעיף 44 (א) ל פקודת הרופאים , פסקה
21 ( 12.2.2024 ) (להלן, " עניין בדראן ;)" רע"א 2755/19 ועדה לפי סעיף 44 א לפקודת
הרופאים נ' הלוי , פסקה 11 ( 2.5.2019 .))
13 . צודק המערער באומרו כי בסטייה מהמלצותיה של ועדה מקצועית מייעצת, על הגורם
המינהלי המוסמך לנמק החלטתו ולהביא טעמים של ממש להצדקת הסטייה. אולם, אל מול
זאת, עומד עקרון עצמאות שיקול הדעת. ב רע"א 1414/20 חורי נ' מנכ"ל משרד הבריאות ,
פסקה 14 ( 14.10.2020 ) (להלן, " עניין חורי "), בואר כי יש לפרש את סעיף 44 א לפקודה כך
שהגורם המוסמך אינו רשאי לבטל את המלצת הוועדה כלאחר יד, אולם, בהתקיים טעם של
ממש לסטייה מהמלצות הוועדה, לקולה או לחומרא, הגורם המוסמך רשאי ואף חייב
להפעיל את שיקול הדעת המסור לו ולקבל החלטה עצמאית . הגורם המינהלי המוסמך, הוא
3

עבי (י, ם) 24, 11, 43121 ד"ר גיא בן אמנון רופא נ' משרד הבריאות
ורק הוא מוסמך לקבלת הח לטה בעניין, גם אם נקבע שעליו לכנס וועדה אשר תגבש המלצה
בנושא ( רע"א 2242/18 מדינת ישראל, משרד הבריאות נ' מאיר , פסקאות 15, 13
( 16.5.2018 ;) ע"א 4693/90 ס וסאן נ' שר הבריאות , פ"ד מו( 1 ) 309 , 316, 315 ( 1991 ) (להלן -
" עניין סאוסן ")). ההבדל האמור, בין החובה לקבל את המלצת הוועדה לבין הרשות לקבלה,
ניצב בשורש ההבדל בין אצילה אסורה של שיקול הדעת, לבין היוועצות מותרת ורצויה. על כן,
יש להדגיש ולומר כי יהיו המלצות הוועד ה ראויות אשר יהיו, ככל שהגורם המוסמך מוצא
טעם של ממש לסטות מהן, הוא רשאי לעשות כן.
14 . כמו כן, יש לומר כי יכול שהמלצות הוועדה ראויות והחלטת הגורם המוסמך תהיה ראויה גם
היא. במסגרת קבלת החלטה מינהלית קיים מתחם סבירות, אשר עשוי לכלול מגוון החלטות
ראויות ואפשריות . אולם, בהתאם לאמור לעיל, ככל שהגורם המוסמך מצא טעמים של ממש
לסטות מהחלטת הוועדה, ההחלטה שקיבל אינה חורגת ממתחם הסבירות ואינה מחטיאה
את מטרת הסעיף, לא יתערב בית המשפט בהחלטתו ( עניין חורי ; עניין סאוסן , בעמ' 315
.) 316
15 . המשנה נימק את החלטתו כדבעי והביע דעתו מ דוע ראוי בעיניו לסטות מהמלצות הוועדה,
בכותבו כי לדידו "קיימת בעייתיות באופן בו ביצעה הוועדה את האיזון הנכון בין האינטרסים
השונים תוך נתינת משקל עודף לאינטרסים הפרטניים של המשיב ולכך שמדובר במטופלת
בודדת". כמו כן, לעמדת המשנה, הוועדה לא נתנה דעתה לרלוונטיות של התאמת המגבלות
עליהן המליצה וכן לא נתנה את המשקל הראוי לנסיבות המקרה הספציפי, כעולה מכתב
האישום, ובכללן העברה של המטופלת מהשירות הציבורי אל השירות הפרטי, באופן שהקל,
לכאורה, על המערער לבצע בה את המעשים שבגינם הוגש כתב האישום. בהתאם, החליט
המשנה כי קיימי ם טעמים של ממש לסטות מהמלצת הוועדה . המשנה אף נתן דעתו לאבחנת
הוועדה בין עניין חורי לבין ענייננו. צודק המשנה בכותבו כי ניתן להחיל רציונל דומה לעניין
התאמת האמצעי הראוי אל נסיבות המקרה, גם בענייננו. שהרי המגבלות שהוטלו על ידי
הוועדה כוללות הסכמה מדעת של המטו פלת לטיפול רפואי שיינתן על ידי המערער. הגם
שהמערער סבור כי ההד התקשורתי שניתן לענייננו עשוי לספק הגנה נוספת למטופלות, מבלי
להכריע איזו עמדה עדיפה, הרי שאין זה בלתי סביר לקבוע כי אין בסיקור התקשורתי
ובמגבלות שהטילה הוועדה כדי למנוע את הישנותם של אותם מעשי ם, אשר ביצע לכאורה
המערער ואשר מהווים סכנה לציבור, בפרט כאשר מדובר במקרה שבו, לכאורה, הושגה
הסכמה במרמה.
16 . באשר לאיזון בין האינטרסים השונים במסגרת קבלת ההחלטה נאמר ב בש"א 458/91
סמחאת נ' מנכ"ל משרד הבריאות , פ"ד מה( 2 ) 801 , 806 ( 1991 ) (להלן, "עניין סמחאת" :))
"בסוגיה זו משמשים כאחד שני שיקולים ערכיים, עקרוניים
נוגדים: מצד אחד, השמירה על האינטרס של הציבור, שלא
יוטעה וייזקק לשירותיהם של רופא או של עורך, דין, שאינם
ראויים לטפל בענייניו המשפטיים ובטיפוליו הרפואי ים; ומצד
4

עבי (י, ם) 24, 11, 43121 ד"ר גיא בן אמנון רופא נ' משרד הבריאות
שני, השמירה על זכות הפרט שלא לפגוע בו ולהסב לו נזק,
שלעתים הוא בלתי הפיך, בטרם נתברר דינו והוא בחזקת זכאי
וחף מפשע. האיזון בין שני עקרונות נוגדים אלה ואופן יישומם
תלויים הם בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, במידת
החומרה של העבירות בהן מדובר וב קיומן של ראיות לכאורה,
וכן במידת הפגיעה המוכחת, כתוצאה מביצוע המעשים נושא
העבירות, לעניין כושרו ומהימנותו של הנאשם בביצוע תפקידיו
המקצועיים".
טוען המערער כי המשנה לא נתן ביטוי לאינטרסים שלו כלל, במסגרת האיזון בין האינטרס
הציבורי לבין זכויותיו. דין טענה זו להידחות גם כן. מעיון בהחלטה עולה כי המשנה נתן
דעתו במסגרת ההחלטה לחזקת החפות ומימושה במסגרת קבלת החלטה על פי סעיף 44 א
לפקודה; ואף נתן דעתו למשקל שיש ליתן לנסיבותיו האישיות של המערער במסגרת הדין
המשמעתי, להבדיל מהדין הפלילי. אף אם תמצי לומר, כי היה מקום להתייחס בהחלטה
באופן פרטני או נרחב יותר לפגיעה בזכות המערער לחופש העיסוק ונסיבותיו האישיות,
אין בכך כדי לבסס את המסקנה כי ההחלטה חורגת ממתחם הסבירות, באופן המצדיק את
התערבות בית המשפט.
על בסיס האמור לעיל נמצא, כי ההחלטה בוססה כדבעי וכי המשנה לא ביטל את המ לצת
הוועדה כלאחר יד, אלא שקל את השיקולים הרלוונטיים הצריכים לעניין. לצד זאת לא
עלה בידי המערער לסתור את החזקה כי המשנה לא שקל שיקול זר.
17 . לא נעלמה מעיני אף טענת המערער הנוגעת לחוסר המידתיות של ההחלטה. כך, בהיקש
מדיני המעצרים, המלמדים שיש להעדיף את אמצעי המש מעת הזמני, שיהא בו להבטיח
את שלום הציבור תוך פגיעה מידתית בחופש העיסוק של המערער ולא מעבר לנדרש ( עניין
בדראן .) עניין חורי , דן בעניינו של רופא אשר נאשם בעבירות אינוס, ביצוע מעשה מגונה
והטרדה מינית כלפי שתי מטופלות. הנאשם שם ביצע את המעשים האמורים במסגרת
פעו לתו בבית חולים וגם, בדומה לענייננו, במסגרת פעולתו בקליניקה פרטית. בעניין חורי
הוועדה המליצה להטיל מגבלות על עיסוקו של הרופא לתקופת בת שישה חודשים. הגורם
המוסמך באותו מקרה החליט שלא לאמץ את החלטות הוועדה, והורה להתלות את
רישיונו של הרופא לתקופה בת ששה חודשי ם. טוען המערער כי עניין חורי דן בעניינן של
שתי מטופלות ואילו בענייננו מדובר בעניינה של מטופלת אחת, דבר העולה לכדי שוני
רלוונטי המצדיק אמצעי שונה. טוען המשיב כי אין לבחון את מספר המקרים כמו את
חומרתם ומהותם. נוטה אני להסכים עם עמדת המשיב, כך נאמר כי יש לבחו ן את "חומרת
המעשים המיוחסים ומהותם, הרלוונטיות של אלו לעיסוק כרופא" ( עניין סמחאת ). חיזוק
לאמרה זו ניתן למצוא גם בדברי בית המשפט ב עניין חורי :
"לא אסתיר כי המלצת הוועדה אף נופלת, לדעתי, מחוץ למתחם
הסבירות. בעניין זה, די להפנות למתווה ששרטטה הוועדה, ועל
5

עבי (י, ם) 24, 11, 43121 ד"ר גיא בן אמנון רופא נ' משרד הבריאות
פיו המבקש יוכל להמשיך בעבודתו בכפוף לכך שהמטופלות
יאשרו כי המידע לגבי כתב האישום שהוגש נגדו הובא לידיעתן.
חוששני שבתנאי כזה אין די, וכי, כפי שהבהיר גם המשיב, הוא
מנותק מהמציאות [...] מהות המעשים, אותם הציג המבקש
כבדיקה רפואית. נוכח טיב המעשים המיוחסים למבקש בכתב
האישום, ובייחוד נסיבות ביצועם, תוך ניצול האמון שניתן בו
כרופא והצגתם כחלק מן הטיפול הרפואי, התנאי המצוין לעיל
בדבר מעין הסכמת המטופלת רק מבליט את חולשת עמדת
הוועדה. לטעמי, אין בעמדה זו כדי לאיין את הסיכון הנשקף
מהמבקש לציבור המטופלות, והיא מעוררת בעיי תיות רבה"
(פסקה 3 לפסק דינו של הש' נ' הנדל).
בדברים אלו לא נמצאת התייחסות למספר המקרים כמו אל מהות העבירות והאופן שיש
בהן כדי להשפיע על ביטחון הציבור עד להכרעת הדין. נדמה שאין בכך שמדובר ב עניין חורי
בשני מקרים ואילו בענייננו מדובר במקרה בודד, כדי להשפיע ב אופן מהותי על המסקנה כי
עמדת המשנה בענייננו אינה חורגת מעקרון המידתיות וממתחם הסבירות, באופן המצדיק
את התערבותו של בית המשפט. בכך יש ללמד, כי אף שצבר אירועים או מקרים עשוי
להצדיק זהירות יתירה, אין בעובדה שמיוחסות למערער עבירות שבוצעו לכאורה באירוע
אחד, כדי לחייב נקיטת אמצעי מתון משננקט נוכח צבר אירועים, ויש לשקול כל מקרה על
פי נסיבותיו.
18 . אשר על כן הערעור נדחה.
54678313 5129371
ניתן היום, כ"ו שבט תשפ"ה, 24
פברואר 2025 , בהעדר הצדדים.
54678313 5129371
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו, הקש כאן
נמרוד פלקס 54678313, /
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה
6

=== המלצת וועדת משמעת סבב שני ===
1
בד"מ 2/6/24 המש נה למנכ"ל משרד הבריאות נ' דר' גיא רופא
______________________ ____________________________________
מדינת ישראל
בתי הדין למשמעת, משרד הבריאות בירושלים
תיק בד"מ 2/6/24
תאריך: 27/10/2024
ועדה שמונתה פי סעיף 44 א לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז, 6 197
ד"ר יוס י בר, יושב ראש, נציג המנהל הכללי
ד"ר אורנה בלונדהיים, נציג ת הסתדרות הרופאים
עו"ד לינדה שפיר, נציגת היועצת המשפטית לממשלה
המבקש :
ה מנהל הכללי משרד הבריאות
ע"י ב"כ עו"ד תומר דגני חנית
נ ג ד
המשיב :
ד"ר גיא רופא
באמצעות עו"ד ציון אמיר
התייחסות למענה לוועדה מיום 19.09.2024
דר' גיא רופא
1 . בתאריך ה, 2024 . 04.08 נתנה הוועדה המלצתה למנכ"ל המשרד, לאחר
שקיימה דיון בעניין בנוכחות הצדדים, וזאת כנדרש על פי סעיף 44 א(א)

2
לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז, 1976 (להלן: "הפקודה"), וזאת
במסגרת 14 הימים מיום מינוי הוועדה, וזאת בשל קיומו של סעד ההתלייה
דחוף ומיידי, המבוסס על כתב האישום שהוגש כנגד הנקבל.
בתאריך 09.2024 16. התקבל "מענה" לוועדת המשמעת, קרי, חודש וחצי
לאחר המלצת הוועדה (להלן: "המענה").
המענה מחייב תגובת הצדדים ובחינה משפטית מעמיקה, ולפיכך, לבקשת
הוועדה, התקבלה הארכה להגשת תגובה למשך 30 יום, מיום 09.10.2024 .
במסגרת לוח זמנים זה ניתנת התייחסותנו.
2 . המענה מפרט את כתב האישום כנגד דר' ר ' ו כן המלצת הוועדה להטלת
מגבלות על עבודתו של דר' ר ' .
במענה טוען הקובל כנגד הוועדה, כי לאחר עיון מפורט בפרוטוקול הדיונים
(יוער עתה, התקיים דיון אחד בלבד), נוכחנו לגלות כי ועדת המשמעת אותה
התבקשתי להקים -
"סירבה לדון, לבקשת התובע, בחומרי החקירה שהעבירה
הפרקליטות למטרה זו בדיוק ושאינם קשורים בכתב
האישום" .
לעמדת הקובל
"מכלול הנסיבות והחומר החשוף בפני, אינו מאפשר לי לשקול
ובוודאי שלא לקבל את המלצת הוועדה, מבלי שזו תבחן את
החומר הנוסף המצוי בידי כדין, ושהתובע ביקש להציגו
לוועדה , תיתן לנקבל הזדמנות להשמיע טענותיו לגוף המידע
המצוי ותגבש המלצה מתוקנת גם לאורם".
עוד מוסיף הקובל, כי לאחר שנועץ משפטית בנושא

3
"הגשת אותו חומר חקירה, מותרת / נחוצה, לא תגרום שיבוש
חקירה או הליכים ועוד, כי הגשת החומרים אינה כפופה לסדרי
הדין או הפרוצדורה הפלילית . מטרתו של ההליך המשמעתי
שונה מן הפלילי".
ולבסוף מוסיף, כי הוועדה כפי שנקבע בפסיקה, הינה גוף מנהלי בעל סמכות
"מעין שיפוט ית ," הממליצה בעניין קבלת החלטה מינהלית על המשתמע
בעניין הגשת ראיות, קבילותן ומשקלן.
וכבר נאמר ,אין הועדה ממליצה בענין הגשת ראיות וכיוצ"ב, אלא מעבירה
המלצתה לאחר דיון לנקיטת האמצעי שיש להטיל.
3 . המלצת הוועדה והמענה, תחת קיום דיון ועל מנת לקבל התייחסות דחופה,
הועברה להתייחסות הצדדים ב, 22.09.2024 , אשר, בין היתר, נתבקשו לציין
מקור משפטי להליך המענה.
מנין שואב הקובל סמכות ליתן הוראות בדבר קבלת "חומרי חקירה" כפי
שכינה אותם ב"כ הקובל בהודעתו לוועדה, טרם ה דיון בפנייתו מיום
02.07.2024 , אופן הגשתם וכן לקבוע, כי לא י חו ל שיבוש או זיהום ההליך,
ועוד, ליתן לדר' ר ' הזדמנות להגיב עליהם, וזאת מבלי שב"כ הקובל פרט מה
בדעתו להגיש, באמצעות מי והכל טרום הדיון לפי סעיף 44 א.
וכל זאת, כאמור, בהיות הוועדה גוף מעין שיפוטי, עצמאי, כפי שהכירה בו
הפסיקה לאורך שנים.
תגובת ב"כ הקובל
4 . התייחסות ב"כ הקובל, התקבלה כשעתיים מ שעת פרסום החלטתנו ל תגובה
ועוד בטרם יבשה הדיו. . תמוה העניין בעינינו, אך אין הוא העיקר!
ב"כ הקובל, בהתייחסותו, מפרט את החומר שבדעתו להגיש. וכבר נציין, כי
לא כן היה בעת שהודיע על חומרי חקירה ו/או מסמך כלשהו. בהודעתו לוועדה
בדבר אותם חומרים, ואף לא בראשית הדיון, בהמשך, באשר לסמכות מפנה

4
להחלטות בעניין דיון בקובלנה, להחלטות כב' השופט זיילר מ, 6 200 וכב'
השופט סטרשנוב. יצויין כבר עתה, כי עניינו של דר' ויס אינו דומה, וכאן
החלטתו של כב' השופט, אשר החזירו לדיון משדחה המלצה לזכותו. טענה
מקדמית אשר יכול שתיטען בראשית הדיון, וכך לא היתה בפניו המלצה ,
ובהחלטתו לא מצאנו כל הנחייה בדבר קבלת ראייה זו או אחרת ו אף לא רמז
לתוצאה אחרת .
ומכאן מסיק ב"כ הקובל, כי אף שלכאורה "קמ ו מכסאן " הוועדות מקבלות
חזרה את העניין שבו דנו וסיימו עבודתן, וממשיכות לדון בו כפי הנחיית ה גורם
המוסמך להחליט.
ועוד מוסיף בעניין תחולתם של דיני הראיות וטוען, כי אינם חלים על ההליך
המשמעתי.
ב"כ הקובל מצטט מעניינו של דר' אפרים רימון מיום 19.03.2017 , שעיקרו כי
"אולם הדחיפות מתירה שלא לעמוד בכל תו ותו של דיני הראיות ...".
וכך בסיכום ביניים טוען, כי הראה שמידי פעם בפעם הגורם המוסמך להחליט
מחזיר את העניין לוועדה, כדי שזו תחזור ותדון בעניין לפי הנחיותיו. וכך נהגו
הוועדות וכן, כי דיני הראיות אינם חלים בהליך בפני ועדת המשמעת.
ועוד, כי אין בכוונתו של ב"כ הקובל להציג עדויות של אחרים או ראיות
שאחרים יצרו או ערכו, וכוונתו להציג לוועדה גירסאות והודעה של דר' ר '
בעצמו. ועל כן, זכויותיו לא תפגענה, וכך הוועדה תוכל לשקול את משקל
גירסאותיו של דר' ר' אל מול הסבריו ולהמליץ בהתאם.
ועל כן מסיק ב"כ הקובל, כי אין בקבלת הראיות פעולה בניגוד לדין או באופן
שאינו עולה בקנה אחד עם זכויותיו של דר' ר' (יצויין, כי אינו עדיין נקבל ,
כפיט שב"כ הקובל כותב).

5
עוד ולמעלה מן הצורך, עומד ב"כ הקובל על המנגנון לפי 44 א, לפיו הסמכות
שקמה למנהל הינה מכח כתב האישום, בעוד ש להליך לפי סעיפים 41 ו, 44
(הליך ה קובלנה) ועל כן, לגורם המחליט אין חומר בפניו, זולת המלצת הוועדה.
עוד מוסיף ב"כ הקובל, אם הוועדה לא תקבל לעיונה את החומרים שהמנהל
מבקש להציג לה ולא תשמע את טענות המשיב ביחס לחומרים מסויימים
שנמצאים בפני המנהל, הרי היא מקפחת את זכותו של הנקבל לתת הסברים
לחומרים שנמצאים בפני המנהל ושעל בסיסם הוא עשוי להחליט להתלות או
להגביל את רישיונו ש ל הרופא. נוכח האמור, ובגין החומרים אליהם נחשף
המנהל, אין הוא יכול לשקול הנושא ולקבל המלצת הוועדה, מבלי שהיא זו
שתבחן את החומר הנוסף המצוי בידו כדין, ושהתובע ביקש להציג לוועדה.
ומכאן טוען ב"כ הקובל, כי
"בידי הקובל / המנהל מסמכים וחומרים שמהווים בסיס
ל החלטה אפשרית להגבלה או התלייה, ובטרם יקבל החלטה
על בסיסם, מינה את הוועדה, כדי שזו תמליץ לו בעניין אותם
חומרים , תוך מתן זכות לרופא להגיב לאותם חומרים " .
כבר בשלב זה נעיר על חוסר הדיוק בדברי ב"כ הקובל! הוועדה מונתה אך ורק
על סמך כתב האישום. ההודעה הסתמית של ב"כ הקובל מ, 02.07.2024 ,
בסמוך לדיון, תוך ציון כי התקבלו חומרי חקירה, מבלי לציין מהותם, מבלי
לאפשר לדר' ר' להתכונן לדיון, כך סתם. ועוד מציין, כי הודעה זו באה למנוע
הפתעה!!! הודעה זו ראוי היה שתציין את מה שבכוונתו להגיש, כדי לאפשר
לדר' ר להתגונן ולהתכונן. זה תפקידו, לא רק כב"כ הקובל, אלא כ, officer
of the court . בהתנהגותו קיפח את זכויות הנקבל ולא אפשר לו להתגונן כלל
מפני אותם " חמרים " אשר לדבריו לא שייכים לכתב האישום, האמנם?
עוד מוסיף ב"כ הקובל, כי עלינו להימנע מטעות כאילו על המנהל להחליט רק
על בסיס כתב האישום. הגשת כתב האישום מקימה הסמכות להתלות או
להגביל, אך אינה מגבילה את היקף החומרים שעל בסיסם על המנהל להעריך
את המצב לאשורו. לא יעלה על הדעת, כי המנכ"ל יתעלם מאותם חומרים

6
נוספים שהובאו לפתחו או שעלו בבירור שמשרד הבריאות ערך. חובתו לאפשר
לדר' ר' לשב ולהת ייחס לאותם חומרים. לשם כך מונתה הוועדה.
וע ו ד , כי זה תמצית חוות דעת שהעביר לנו ב"כ הקובל ואך למען הסדר הטוב,
יתייחס פרטנית להחלטת הוועדה.
להלן התייחסותו:
( 1 ) באשר לסמכות, מפנה ב"כ הקובל לדוגמאות אותם הציג.
( 2 ) באשר לחומרים אותם ביקש להציג שוב, יצויין את שלא טען, כי
"החומרים" מצויים בידי המנהל ובאשר אליהם מתבקשת המלצת
ועדה. עוד מציין, כי דיני הראיות אינם חלים. ועוד מוסיף, כי בכוונתו
להציג לוועדה הנכבדה התכתבויות של הרופא, המשיב עצמו מהטלפון
שלו עצמו, ואת גירסאות יו של הרופא ותו לא!
נעיר, הנה עתה למדנו עוד פרט מהותי "התכתבויות מהטלפון שלו" !
באשר לניהול ההליך, מציין ב"כ הקובל, כי אין הכוונה לפי 44 א, כי תנוהל
קובלנה. לא על הוועדה להמליץ למנהל על בסיס החומר הנמצא בפניו ואשר
הוא מציג לוועדה. באשר להערות האחרות של הו ועדה, מפנה ב"כ הקובל
לחוות הדעת אותה הציג כתגובה.
ב"כ הקובל מסכם, כי לפי 44 א לפקודת הרופאים, על הוועדה הנכבדה לפעול
לאור תכלית מינוייה, מתן המלצה למנהל באותו עניין שבו הוא עומד
להחליט, על בסיס המידע שלפניו ושהוא מבקש המלצתה של הוועדה לגביו.
תגובת ב"כ המשיב, עוה"ד ציון אמיר
5 . ב"כ המשיב, עו"ד ציון אמיר, בפתח דבריו מציין, כי מתגובת ב"כ הקובל עולה,
כי אין בכוונתו להגיש או להציג לוועדה גירסאות או עדויות של עדים,
מתלוננות או כל אדם אחר, זולת 3 הודעות שמסר המשיב במשטרה והודעות

7
ווטסאפ שהמשיב שלח, וזאת על מנת להכשיר הגשת מסמכים אלו וכי
לעמדתו, אין חשש לפגיעה בזכויות דיוניות או מהותיות של המשיב.
ב"כ המשיב בתגובתו סבור, כי אכן מתקיים חשש כזה במלוא עוצמתו, וכי
עמדתו של ב"כ הקובל, כאילו חשש זה הינו השיקול המכריע בהמלצת
הוועדה, איננו נכון. סמכות הוועדה הינה לדון על יסוד כתב אישום בלבד.
ב"כ המשיב מפנה לדברי הוועדה, כי אין הוועדה בוחנת ראיות להוכחת כתב
אישום (ראה, עמ' 44 שורה 7 לפרוטוקול). לעמדת ב"כ המשיב, סעיף 44 א
לפקודה קובע מפורשות, כי סמכות הוועדה לתת המלצותיה בעניין התליית
רישיונו של רופא או הגבלת תחום עיסוקו, כאשר הוגש כתב אישום על עבירה
שיש עימה, בנסיבות העניין, משום קלון. כך, שעצם הגשת כתב אישום, אינה
מקימה סמכו ת "כללית" להמליץ על התליית רישיונו של רופא או הגבלת
עיסוקו, בהתבסס על חומרי חקירה שונים, בניגוד לעמדת ב"כ הקובל בסעיף
26 לתגובתו. ועל כן, אין לקבל פרשנות מרחיקת לכת זו.
פרשנות זו תתיר לוועדה לקבל מסמכים כמעט ללא הגבלה, החל ממסמכים
המתייחסים לעברו של הנקב ל או עדויות וחומרי חקירה שונים מכל הבא ליד.
גם פרשנותו, כי מבקש להגיש "רק" את גירסאות הנקבל והודעות ששל ח , אין
בכוחה להכשיר פרשנות מרחיקת לכת של סעיף 44 א לפקודה. לעמדת ב"כ
הקובל, לא רק שאין באלו פגיעה בזכויות המשיב, אלא גם מייתרת הצורך
בניהול הוכחות (סעי ף 26 ד לתגובתו).
לעמדת ב"כ המשיב, עמדה זו מופרכת, שכן זכויות המשיב עלולות להיפגע
באופן אנוש. ועוד, אין הוא יכול להניח כי הגשת המסמכים תייתר את הצורך
בניהול הוכחות.
ולהלן מצהיר ב"כ המשיב באשר לאותם המסמכים אותם מבקש ב"כ הקובל
להגיש:

8
"הנה אנו מצהירים, כי לא ניתן להגיש את הודעותיו של
הנקבל, לרבות הודעות הווטסאפ, מבלי להידרש לשורה ארוכה
מאד של בירור נושאים ועובדות הקשורים בגביית ההודעות,
בקבילות מסמכים, בחקירת גובי אמרות הנקבל במשטרה,
בבירור סוגיות שיכולות להיות נוגעות לדברים שנמסרו באופן
מדוייק או לא מדויי ק לפני חוקרי המשטרה, בבירור מלא של
התכנים , של אמרות אלה בהשוואה לתמלילים של חקירות ואף
זימונם של עדים רבים אחרים, לצורך הוכחת או הפרכת טענות
שבעובדה, העולות מחומר חקירה שכזה".
ברור, כי לא לכך התכוון המחוקק בקיום דיון לפי סעיף 44 א.
עוד מפנה ב"כ המשיב להחלטת הוועדה מיום 22.09.2024 בעניין הסיבה לאי
ניהול קובלנה במקביל לניהול ההליך הפלילי.
לעמדת ב"כ המשיב, פרשנות ב"כ הקובל מרוקנת מתוכן את קיומה ותכליתה
של ההגבלה בסעיף 44 א המכוננת הוועדה עם הגשת כתב האישום.
ב"כ המשיב דוחה את ההשוואה ל החלטות כב' השופט סטרשנוב וכי השופט
זיילר ז"ל (סעיפים 6 עד 11 לתגובה), שעניינם הליך קובלנה, בו מתנהל הליך
הוכחות, להבדיל מעניינו שהינו הליך של מתן סעד ביניים / זמני, שאינו
מחייב שמיעת ראיות. ההליך מקים את סמכות הוועדה על יסוד כתב
האישום בלבד.
עוד מוסיף ב"כ המשיב, כי ההליך בעניינו הוא הליך הנלווה להליך הפלילי,
ועל כן
"אין המדובר בבחינת ראיות יש מ א ין אלא בבחינת ראיות יש
מיש. קרי, קיומו של כתב האישום, ומתוכו בלבד".
ו מפנה בעניין לרע"א 2755/19 בעניין א' הלוי, פיסקה 10 מיום 02.05.2019 :

9
"הסמכות הקבועה בסעיף 44 א, כפי שנפסק לא אחת, מהווה
אמצעי זמני הנלווה להליך המשמעתי הפלילי, שנועד לתת
מענה לשלב הביניים עובר להכרעה בהליך האמור".
לעמדת ב"כ המשיב, על הוועדה לפעול בהתאם לכללי הצדק הטבעי. עמדת
ב"כ הקובל, לפיה הוועדה אינה כפופה לדיני הראיות הרגילים, איננה מכשירה
באופן רחב שימוש בטענות / ראיות ו/או מסמכים מכל הבא ליד.
אף אם נכון כי אינה כפופה לדיני הראיות, מוטלות עליה חובות של כללי צדק
טבעי ושל מושכלות יסוד, אשר נועדו להגן על זכויותיו של המ שיב, והתכלית
היא, הגנה על זכויות יסוד של המשיב, ביניהן חופש העיסוק. ועל כן, עליה
לפעול בהתאם לרציונליים העומדים ביסוד סעיף 44 א.
ושוב, חוזר ב"כ המשיב לעניין הגשת גירסאות הנקבל והודעות הווטסאפ
"בלבד".
בהגשת האמור לעיל, לעמדת ב"כ המשיב:
"אין כדי למנוע את התק ל ות הפוטנציאליות הבאות:
א . הגשת מסמכים אלה כמוה כניהול הליך הוכחות לכל עניין
ודבר, במקביל לניהול ההליך הפלילי.
ב . הגשת מסמכים אלה תביא בהכרח, כמצוות סניגורים
מלומדה, לניהול הליך הוכחות של ממש".
ורק להדגמה מציין ב"כ המשיב, יהיה צורך בשמיעת עדותו של הנקבל
בחקירה ראשית ונגדית, צורך בשמיעת גובי הודעות המשיב, ולא מן הנמנע כי
יהיה צורך בשמיעת עדים נ ו ספים מרשימת עדי התביעה.
עמדתו של ב"כ המשיב:

10
"קבלת המסמכים עלולה להביא לזיהום ההליך הפלילי
המתנהל בבית המשפט, על כל המשתמע מכך".
למעשה, קבלת אותן ראיות תביא את הוועדה לקיום ההליך הפלילי עצמו,
וזאת במקביל לניהולו בבית המשפט המחוזי.
פרשנות זו תביא לתקלות ועיוותים, אשר עומדים בסתירה מוחלטת להוראות
סעיף 44 א ועומדת בסתירה להוראותיו וברור כי לא זו היתה כוונת המחוקק.
ועתה למעמדה של הוועדה
ב"כ המשיב על מעמדה של הוועדה כגוף עצמאי לחלוטין וכפיפה לדין בלבד:
ראה, למשל, ברע"א 8432/20 כב' השופטת ברק:
..." נודעת חשיבות רבה לשמירה על עצמאותם ואי תלותם של
הנציגים הפועלים במסגרת הועדות האמורות...
" ולענייננו, בעצמאותו של נציג היועץ המשפטי לממשלה .. .".
ועוד, אף אם דובר בהמלצת הוועדה, אשר המנהל רשאי לאמצן או לדחותן,
הרי שמכלול הנסיבות שתוארו לעיל, ולאחר שהוועדה נהגה על פי דין ולאחר
שבחנה את כל הטענות שנטענו בפניה על ידי הצדדים, קשה -
"להלום את עמדת המנהל שמחזיר את בירור העניין לוועדה,
על מנת לבחון ראיות נוספות, וזאת בניגוד לתפיסה שנכתבה
שהובעה בהמלצות הוועדה על ידי החוק והדין".
עמדה זו עלולה לפגוע באופן מהותי בעצמאותה של הוועדה, כאמור.
עוד מוסיף ב"כ המשיב, כי תפקידה של הוועדה

11
"למסור המלצתה למנהל לאחר שערכה בדיקותיה, התרשמה
באופן בלתי אמ צעי מכתב האישום המונח בפניה ומיתר
הנסיבות שיפורטו בהרחבה.
בנסיבות אלה ניסיונו של הקובל 'לדחוף' בכל מחיר ובאופן
מאולץ ראיות מתוך תיק החקירה הפלילי, הוא ניסיון בלתי
ראוי ונזקו עולה על תועלתו".
ולבסוף מסכם ב"כ המשיב:
"עוד יש לציין, כי סמכות המנהל לקבל החל טה על בסיס
המלצת הוועדה, אין משמעותה כי המנהל רשאי להתערב
בשיקול דעתה, על דרך של מתן הוראות לקבל ראיות מעבר
לכתב האישום, כאמור בסעיף 44 א ."
התערבות בדרך הזו, עלולה "לזהם" את דרך קבלת ההחלטות של הוועדה
וההתערבות מחטיאה את מטרת ההליך.
עוד מציין ב"כ המשיב, כי את הגבלת חופש עיסוק של אדם, שהינה זכות
חוקתית, יש לפרשה על פי דין בצמצום רב, שיש בו לק יים ולהגן על הזכות ולא
לס יי גה מעבר למתחייב (רע"א 1414/20 ) אליאס חורי , מפיה של הנשיאה חיות.
לאור האמור, לעמדת ב"כ המשיב ועל פי דין, אין לקבל את המסמכים
האמורים ומבחינה זו לא נפל דופי בהמלצת הוועדה.
דיון ומענה
6 . בטרם דיון ב שאלה, האם לקבל את הראיות, האם קיימת סמכות להורות
לוועדה לקבל ראיות / חומרים, נציין כמה מושכלות שהן הבסיס לדיון
הוועדה, הן בדיון בבקשות התליה והן בעת שדנה היא בקובלנות:

12
( א ) מעמדה העצמאי של הוועדה וכפיפותה לדין, אומ ץ לאורך שנים
בפסיקת בית המשפט העליון, ודי אם נביא מדברי כבוד השופטת ברק
ברע"א 8432/20 :
"נודעת חשיבות רבה לשמירה על עצמאותם ואי
תלותם של הנציגים הפועלים במסגרת הוועדות
האמורות ... ולעניינו, בעצם אותו של נציג היועץ
המשפטי לממשלה" (שם, עמ' 13 סעיף 40 .)
וזאת בהמשך לסעיף 39 בעמ' 12 :
"ובאשר למעמד הוועדה: יש להבהיר כי נו כ ח
מאפייניהן המיוחדים של הוועדות האמורות, הן
נתפסות כגופים 'מעין שיפוטיים'. קביעה זו מתחייבת
נוסח טיב הסמכויות שהן מפעילות והשלכותיהן על
הנוגעים בדבר".
וזאת בהסתמך על שורת פסקי דין המאוזכרים בפסק הדין. ונציין עוד:
"במובן זה דומה כי יש מקום להשוות ככל הניתן בין
החובות והסטנדרטים החלים על החברים בוועדות אלו,
לבין אלו החלים על בתי דין למשמעת ובתי דין
מנהליים".
למותר לציין, כי בדבריה מברכת כב' השופטת דפנה ברק, ארז :
"על הצעדים שננקטו לאחרונה במטרה לה כיר ולחזק
את שיקול דעתו העצמאי של נציג היועץ המשפטי
לממשלה".
וממשיכה לעניין שינוי החוזים, לפיהם אין הוא כפוף אלא לדין.

13
ובהמשך, מתוך רע"א 14/14 אליאס חורי (בעמ' 9 ), על התכלית
האוב ייקטיבית של פקודת הרופאים ושל סעיף 44 א וחובתה ככל דבר
חקיקה, להגשים עקרונות יסוד חוקתיים של שיטת המשפט הישראלי,
ועל כן, במסגרת בחינת התכלית האובייקטיבית, יש לתת את הדעת גם
לכלל הפרשני, לפיו הגבלה על חופש העיסוק יש לפרש בצמצום באופן
שיש בו לשמור על הזכות ול א לסייגה מעבר למתחייב מדברי המחוקק
ומתכלית החקיקה (מתוך 2814/12 רודריגז נ' משרד הבריאות ואח'
(פיסקה 10 .)
( ב ) ובאשר לתח ו לת דיני הראיות:
אמנם דיני הראיות ככאלו אינן חלות על הליכי הדין המשמעתי, אולם
סמכות זו פורשה בפסיקה בצמצום, באופן שלגופים עליהם לא חלים
דיני הראיות ובאין הוראה אחרת, קיימת הסמכות שלא לפעול לפי
סדרי דין, אך סטיות אלו מותרות, באשר אינן יורדות לשורש העניין
ושאינן גורמות לעיוות דין, ששומרות על כללי הצדק הטבעי, שאין כל
ספק בדבר תחולתם על הוועדות הדנות בדיני נפשות. כן חלה חובת
ההוגנות בהליך שבפ נינו.
ראה גם הציטוט בסעיף 18 לתגובת ב"כ הקובל בענין יקירביץ,
המלמדת על הכלל:
"אולם, הדחיפות מתירה שלא לעמוד בכל תו ותו של
דיני הראיות".
ועוד:
"דחיפות זו אסור לה שתבוא על חשבון זכויותיו של
הנקבל".
ומובן כי עליה לנהוג בהתאם לכל אותם אבני דרך שצויינו לע יל, בדרך
הנראית הטובה ביותר לעשיית צדק.

14
לסיכום נקודה זו, במשך השנים התייחסה הפסיקה להליך המשמעתי
והוועדות ל ד ורותיהן אימצו כללים כגון נפגעי עבירות, כללי ההגנה מן
הצדק, דיון השומר על כללי הוגנות וסטייה מדיני הראיות, כאשר היא
אינה מהותית ואינה פוגעת בזכויות הנקבל ונבחרת כדר הטובה ביותר
לעשיית צדק. ועוד, באשר להוגנות ההליך, ראה עב"י, 12, 3808
022 2 ,ד"ר רוזנטל סעיף 46 ואילך.
( ג ) סמכותו של המנכ"ל:
בית המשפט עמד על פירוש המונח המלצה והגיע למסקנה, וזו אינה
בהכרח המלצה חיובית, לעיתים קרובות עניינה מתן עמדה. ראה בג"צ
1405/14 סלוין נ' המשנה למנכ"ל הבריאות בהקשר לסעיף 44 א.
ומפיה של המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור, כי המנכ"ל
"רשאי להפעיל את הסמכות לאחר שנועץ בוועדה
מיוחדת, ולאחר שניתנה לרופא הזדמנות נאותה
להשמיע טענותיו".
ובהמשך ציינה:
"הליך הפעלת הסמכות מכח סעיף 44 א לפקודת
הרופאים, כאמור, היוועצות בוועדה מיוחדת והמסקנה
לאחר ניתוח לגבי מטרת ההמלצה ותכליתם של דיני
המשמעת בכללותם, כי המלצת הוועדה היא ב בחינת
עצה הניתנת למנכ"ל וסמכותו עימו לסטות ממנה אם
סבר כי המקרה שבפניו מצדיק זאת".
ובהמשך, בסעיף 14 :
"מדובר בוועדה מקצועית, אשר בה חברים שני
רופאים ונציג היועץ המשפטי לממשלה. לפיכך, חייב
הוא כלל הסמכות לכרות אוזנו ולשמוע את המלצתו /
עצתו של אותו ממליץ / יועץ, ולאחר שישמע, כי

15
ישקול בכובד ראש המלצה וייעוץ שקיבל. כלומר, לא
כלאחר יד תבוטל ההמלצה, חייב הוא להפעיל שיקול
דעתו ולקבל החלטה עצמאית".
ועוד נציין, אותן דוגמאות בהן הוחזר הדיון לוועדה, הרי בנוסף לעובדה
כי מדובר בהליך ברור קובלנה שעניינו, שמיעת עדוי ות הליך של
הוכחות, ההחזרה לדיון היתה בשל הצורך לדון לאחר שהוועדה זיכתה
את הנקבל בטענה מקדמית. והרי לא היתה לשופט, נציגו של השר,
לקבל החלטה, שכן לא התקיים כלל הליך הוכחות ולא מצאנו כי הנחה
באשר לקבלת חומר ראיות זה או אחר ורמז כי על הועדה לשנות
התוצאה , שכן גם בסופו של ההליך ניתן היה להגיע לזיכוי.
עניין נוסף הינה החלטה של השופט גרשון גונטובניק בעב"י, 12, 38081
2 2 דר' רוזנטל . משביטל כב' השופט את אמצעי המשמעת בשל זיכוי
המערער מאישום, לא טווה דרך דיון קבלת מסמכים וכיו"ב הוראות.
והרי כאן מדובר במסגרת ערעור בערכאה משפטית.
ומכאן להנחיה שבפנינו:
למותר לציין, כי הוועדה מכירה בתפקידה ליתן המלצה למנכ"ל לפי 44 א,
לאחר שבחנה את כלל החומר שהיה בפניה ובכך לסייע לו להפעיל שיקול דעתו
לקבלת ההחלטה.
שבנו ובדקנו המלצתנו, לא החסרנו בה ולו טענה מטענות הצדדים.
נפנה לסדר הד ברים:
ב, 26 יוני נתקבלה בקשה לפי סעיף 44 א לפקודת הרפאים, אליו צורף עותק
מכתב האישום;
ב, 02 ביולי התקבלה הודעה מטעם הקובל, כי "התקבלו אצל הקובל חומרי
חקירה הנוגעים לאירועים" שלא הוגש בגינם כתב אישום. ראה סעיף 3
להודעה ;

16
ובאופן כללי, כי אם הוועדה תראה חומרים אלו, עשוייה למצוא רלבנטיות
ומשקל מספיק שיעזרו בגיבוש המלצתה. ועוד מוסיף: "הודעה זו באה, בין
היתר, כדי למנוע, ולו, את הפתעת הנקבל בדיון".
האמנם?
ב, 31.07.2024 הוועדה קיימה דיון, וב, 04.08.2024 מסרה המלצתה. בישיבתה
דנה בנושא הראיות, אותן ביקש ב"כ הקובל להגיש. למרבה הצער, לא הופיע
כל פירוט בבקשה, כך שב"כ הרופא יוכל להתכונן לאשמות , לא מסמכים ולא
כל רמז על החומרים.
אכן הפתעה.
האם זו דרך לנהל דיון כאשר הדיון דחוף ומתקיים דיון אחד בלבד. אולם
בחרנו שלא לפסול את האפשרות, אך משום שאיש לא ידע במה מדובר ואלו
לא פורטו במהלך הדיון.
עוד, התקיים ויכוח בין הצדדים במהלך הדיון, לגבי המתלוננות הנוספות,
שנטען כי נסגרו לגביהן התיקים וכי אחת מ הן הודתה כי בדתה את התלונ ה
והרי ב"כ הקובל הודיע כי החמרים אינם קשורים לכתב האישום .
ב"כ דר' ר' התנגד התנגדות נמרצת לקבל החומרים ה ע לומים, שטיבם לא נודע.
עתה, לאחר מענה המנכ"ל, לאחר כחודש וחצי, התקבלה בקשה ספציפית,
השונה במהותה מהנטען בדיון.
אין בהחלטת הוועדה לקונה / חסר המחייב להחזר הדיון ולהשלימו על בסיס
החומר שהיה בפניה. הפנייה היא לשנות החלטתה, ולחילופין, היא לדיון de
novo , תוך הנחייה לקבל ראיות שעד כה לא הובהר כיצד הגיעו ובאיזה שלב
ועד כמה יש בהן לפגוע בזכויות דברי וטענות ב"כ דר' ר. אין ג בול לאיסוף ראיות
ודרישה לוועדה לקבלן.
למרות האמור ולמרות שניתן היה להכין התייחסותנו , ועל מנת לסייע למנכ"ל
בהחלטתו, העברנו הפניה לשמיעת העדים, להתייחסות ב"כ דר' ר' ואכן את

17
אשר אמרנו בהמלצתנו קיבלנו בפירוט רב בתגובתו. הנחייה לקבל את הודאות
דר' ר' ופיר ו ט שי חות הווטסאפ. ראה סעיף 2 לתגובתו של ב"כ דר' ר' בסעיף 7
ובהמשך בסעיף 11 , ועוד הרציו כמפורט בסעיף 8 .
עמדת ב"כ דר' ר' מפורטת בסעיף 13 , הגשת אותן ראיות תחייב למעשה פתיחת
הליך של הוכחו. ולמותר לציין, כי הליך זה לא ראוי ולא נכון שיתקיים
במסגרת דיון לפי סעיף 44 א.
סופו של דבר
לאור האמור לעיל, לא נקיים דיון נוסף, שכן אין דרך חוקית ולא פעולה
במסגרת כללי הצדק הטבעי, לקבל הראיות אותן מבקש ב"כ הקובל להגיש.
ההליך אותו מבקש עלול לזהם את הליך ההוכחות, וזאת בנוסף לעצם
ההוראה , שספק רב בחוקיותה.
המלצתנו מתאריך 04/08/2024 תישאר על כנה.
ס מכויות המנכ"ל מפורטות בסעיף 44 א. הוא יכול לאמצה, לשנות או להטיל
הגבלה, הכל לפי שיקול דעתו.
ניתנה היום 27/10/1024
________________ _________________ ____________
ד " ר יוס י בר ד"ר אורנה בלונדהיים עו"ד לינדה שפיר
י ו"ר ונציג המנכ"ל נציג ת הסתדרות הרופאים נציגת היועהמ"ש

=== המלצת וועדת משמעת ===
1
בד"מ מנכ"ל משרד הבריאות נ' דר' גיא רופא
_____________________ _________________________________
מדינת ישראל
ועדת המשמעת, משרד הבריאות בירושלים
תיק בד"מ
תאריך: 04/08/2024
ועדה מיוחדת לפי סעיף 44 א לפקודת הרופאים [נוסח חדש] תשל"ז, 1976
דר' יוסי בר, יו"ר ו נציג המנכ"ל
פרופ ' אורנה בלונדהיים, נציגת ה ר"י
עו"ד לינדה שפיר, נציגת היועמ"ש ית
הקובל : המנהל הכללי משרד הבריאות
באמצעות עו"ד תומר דגני ח נ ית
( להלן: " הקובל " )
נ ג ד
הנקבל : דר' גיא רופא
ע"י ב"כ עו"ד ציון אמיר
(להלן: " הנקבל )"
המלצה בבקשה לפי סעיף 44 א לפקודת הרופאים

2
ב, 26.06.2024 הוגשה בקשה על ידי ב"כ הקובל, להתליית רישיונו של הנקבל לעסוק
ברפואה , וזאת על בסיס כתב אישום שהוגש נגד הנקבל ב, 04.06.2024 , המייחס
לנקבל עבירות אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה. חומרת מעשיו של הנקבל, לפי
בקשת ב"כ הקובל, עולה בבירור מעובדות כתב האישום.
1 . פסילת הרכב, החלטה
בפתח הדיון העלה ב"כ הנקבל טענה מקדמית, לפיה מבקש לפסול את
חברת ההרכב, נציגת הר"י, פרופ' אורנה בלנדהיים.
העילה לפסילה, לפני כמה שנים (מבלי שמציין כמה), התקיימה שיחה בין
אבי הנקבל (רופא בעל שם), בעת היותה של פרופ' בלונדהיים מנהלת בית
החולים העמק וכי השיחה היתה קשה, ונושאה היה קבלת בנו של הנקבל
לעבודה בבית החולים.
פרופ' בלונדהיים הבהירה, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי אינה
זוכרת כלל קיומה של שיחה זו עם אבי ה נ קבל וכי אינה זוכרת כלל שיחות
כלשהן עימו בנוגע לבנו .
עוד ציינה, כי אין כל ניגוד עניינים או חשש למשוא פנים כלפי הנקבל.
היא חתמה על מסמך טרם ה דיון כי אין בעניינו ניגוד עניינים ואין כל
סיבה שלא לדון בעניינו של הנקבל.
עוד הוסיפה, כי לפני 5 שנים, סיימה עבודה בבית החולים ולמותר לציין
את מהותו של התפקיד, מנהלת בית החולים ומספר השיחות, טלפונים
ועניינים בהם טיפלה. וחזרה, למען הסר ספ ק, נדגיש כי אינה זוכרת כלל
שיחה או קשר כלשהו עם אבי הנקבל בנוגע לנקבל .
2 . לאחר התייעצות, החלטנו פה אחד, כי אין כל עילה לפסילה מנימוקים
כדלקמן:

3
היעדר ניגוד עניינים, כמפורט לעיל;
אין חשש כלשהו להטיית משפט ו/או הכרת פנים בעניינו של הנקבל.
בחנו את ה טענה מול האפשרות הממשית, לחילופין, חשד סביר כי פרופ'
בלונדהיים תהיה מוטה בעניין, והננו שוללים, לאור העובדות כל חשד
שכזה.
שאלנו עצמנו, האם מכלל העובדות שהוצגו בפנינו ת מנע אפשרות מלדון
בעניינו של הנקבל באופן אובייקטיבי / ניטרלי, תשובתנו החד משמעית
הינה שלילית!
בהחלטתנו היו בפנינו סעיף 77 א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],
התשמ"ד, 1984 , ע"א 4567/10 פלונית נ' פלוני , שם קבעה השופטת ביניש,
כי היכרות שנסתיימה לפני שנה אינה היכרות המקימה חשש למשוא פנים,
וענין זה רחוק שנות אור מהאירוע המתואר בפנינו.
עוד ראה, ב"ש 48/74 ידיד נ' מדינת ישראל , פ"ד כח( 2 ) 375 , ומדבריו של
כב' השופט שמגר "על פסלות שופט בעקבות ידיד תרתי משמע" אבידע
דעה ומידע 1987 .
ועוד, על אף שהמסמך נעדר תוקף מחייב ולא עוגן מעולם בחוק , בכללי
האתיקה השיפוטית 1993 , שנכתב על ידי נשיא בית המשפט העליון
לשעבר, מאי ר שמגר, נקבע, כי:
שופט לא יישב בדין במשפט בו קרבה משפטית או חברתית
לבעל דין, לפרקליט המופיע בתיק או לעד מרכזי, או טיפול
קודם בעניין נשוא הדיון לפני מינויו לשופט ...".
לאור כל האמור לעיל, כאמור, החלטנו שלא לפסול את ההרכב וכי
לפרופ' אורנה בלונדהיים אין כל מניעה לדון בעניינו של הנקבל.

4
ניתנה היום 04/08/2024
___________________ ________________ _____ _ _______
דר' יוסי בר , דר' אורנה בלונדהיים , עו"ד לינדה שפיר,
י ו"ר ונציג המנכ"ל נציגת חר"י נציגת היועהמ"ש
בקשה להתלייה
2 . לאחר הודעתנו, כי הדיון יימשך, לאחר שלא מצאנו לפסול את חברת
הוועדה, פרופ' בלונדהי ים, הציג ב"כ הקובל טיעוניו לבקשת ההתלייה,
וזאת לאחר שמסר הודעה, עוד ב, 02.07.2024 , כי בדעתו להגיש חומרי
חקירה הנוגעים לאירועים שלא הוגש בגינם כתב אישום, בנימוק, כי
בחומרים אלו קווי דמיון לאירועים, לא הוגש בגינם כתב אישום וזאת,
משום שיהיה בהם כדי לעזור לווע דה לשקול, האם ראוי להתלות את
רישיונו של הנקבל עם תחילת טיעוניו ,
הובהר, כי מדובר בתלונות אשר בגינן התקבלה החלטה שלא להגיש
כתב האישום, ובהמשך, מפי הנקבל, שמענו כי אחת מן המתלוננות
חזרה בה תוך הודעה, כי מדובר בעלילת שווא!
לא מצאנו, וב"כ הקובל אף לא הצביע ע ל תקדים / הוראת חוק ,
המאפשרים הגשת חלקים נבחרים מ חומרי חקירה בהליך שבפנינו ,
המתבסס על כתב האישום בלבד (ראה בקשת ב"כ הקובל) והטענה כי
עולה ממנו, מכתב האישום, חומרה המחייבת התלייה.
טיעונו של ב"כ הקובל התבסס על הנימוק, כי איננו כפופים לדיני
הראיות. אין בכך כדי לרפא את הפגם שבהגשת דף / תלונה / הודאה
מתוך החקירה, בעוד שהתיק הפלילי מתנהל. ב"כ הנקבל אינו מסכים,
ויכול שיהיה בו כדי לשבש את ההליך הפלילי. יתר על כן, משלא הוגשו

5
כתבי אישום יכול שההחלטות , תשרתנה את הנקבל בהגנתו, בהליך
הפלילי שצפוי לו.
ואם נשווה הליך זה להליך דחוף / מיידי, בדומה למעצר, נפנה לדברי
השופט רובינשטיין בש"פ 608/94 שושן ברבי נ' מדינת ישראל .
" (אגב, כשעיינתי ברישום לשם כתיבת החלטה זו, מצאתי כי התביעה
מ סרה גיליון רישום פלילי הכולל גם רשימת תיקים סגורים, שכמובן
לא הבטתי בה, אך הדבר אינו תקין ויש להעיר על כך) " .
לא מצאנו כי ניתן להגיש מסמכים כאלו ואחרים מתיק החקירה, אשר
משרתים אך צד אחד, וזאת ל לא הסכמת ב"כ הנקבל, אין המדובר
בתח ו לת דיני הראיות אלא פגיעה בכללי הצדק הטבעי והשוויון. ראה
בש"פ 1023/08 נאיף אבולקיעאן נ' מדינת ישראל ועוד פסיקה, אשר לא
מצאנו מקום לפרטה בעניין הגשת מב"דים.
לאור האמור, ומשלא התרנו הגשת המסמכים, התבקש ב"כ הנקבל לטעון
לגופו של עניין.
3 . לביסוס עתירתו להתלי ית ר י שיונו של הנקבל, הסתמך ב"כ הקובל על פסק
דין, כמפורט להלן:
החלטה מיום 15.08.2014 עניינו של מ.ש. (ת/ 1 .)
כתב האישום מייחס לנקבל, ביחס לשלוש מטופלות, עבירה של אינוס
במרמה, לפי סעיף 345 (א)( 2 ) לחוק העונשין, התשל"ז, 1977 (להלן: "חוק
העונשין") וביחס לשתיים מבי ן המטופלות, גם עבירה של מעשה מגונה
במרמה, לפי סעיף 348 (א)( 2 ) לחוק העונשין.
בעניינו, הוטלו מגבלות על העסקתו, אשר חייבו אותו לעדכן המועד בו
עבד, לעדכן כל מי שתבקש להיות מטופלת אצלו בדבר כתב האישום,
נוכחות אח / אחו ת או רופא בעת בדיקה, חתימת המטופלת על הסכמה,
כאמור, ושליחת טפסי הסכמה לקובל.

6
נציין, כי מדובר בשלושה מקרים שונים, ודפוס התנהגות דומה.
ועל אף זאת, רישיונו לא הותלה!
החלטה נוספת, ת/ 2, מיום 27.03.2024 בעניינו של ע.מ. כתב האישום
ייחס לנקבל עבירה של מעשה מגונ ה, לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין.
"שם , עת שהמתלוננת התלוננה על כאבי בטן, הורה לה
הנקבל לשכב על מיטת הטיפולים, להוריד מכנסיה. משלא
עשתה כן, משך מכנסיה יחד עם תחתוניה, באופן שהותיר
את חלקו העליון של איבר מינה חשוף. לאחר מכן הרים
חולצתה, החל למשש בטנה ואף החל למשש את איבר
מינה, ללא הסכמתה".
המתלוננ ת שאלה אם המעשים קשורים לכאב באוזניים , השיב "בואי
נראה" (מעמ' 2 סעיף 2 ל, ת/ 2 .)
בעניין זה הוגש חומר תיק החקירה במלואו בהסכמה ולבקשת ב"כ הנקבל
. לטענת ב"כ הקובל מקרה זה קל משמעותית מעניינו של הנקבל, ועל אף
זאת, הוועדה המליצה על הגבלות ולא על התלייה.
החל טה נוספת, עליה הסתמך ב"כ הקובל, ת/ 3 , מיום 07.10.2019 , עניינו
של דר' אליאס חורי .
בעניינו מדובר בעבירות מין שביצע בשתי מטופלות בארבע הזדמנויות,
והוועדה המליצה להגביל את תחומי עיסוקו למשך שישה חודשים. 5
הגבלות מצטברות.
הוועדה ציינה, כי על אף חומרת העבירות, עושה כן בשל הזמן שחלף מאז
האירועים נשוא כתב האישום, כשלוש שנים, שבמהלכן המשיך בעבודתו
בלא שהוגשה תלונה נוספת בעניינו. המנכ"ל ביטל את המלצת הוועדה
להטיל על הנקבל 6 חודשי התלייה.

7
יצויין, כי בעניין זה הנקבל בעל את המטופלת בהסכמתה, שהושגה
במירמה. לגב י מטופלת נוספת מיוחסים לו מעשי אינוס ושני מעשים
מגו נ ים וכן 3 עבירות של הטרדה מינית. וגם כאן מדובר בבעילת המטופלת
בהסכמה, שהושגה במירמה ומעשים מגו נ ים בהזדמנות אחרת וכן הצעות
חוזרות בעלות אופי מיני, והכל תוך ניצול תלותה בו כמטפל.
אכן, כאן הותלה רישיונו של ה נקבל ל, 6 חודשים, אך כבר נאמר
כי אין דומה מקרה זה בחומרתו לעניינו של הנקבל.
ב"כ הקובל בטיעוניו, חזר וציין את עניינו של דר' ב.ש. תיק בד"מ מיום
. 01.03.2021
יצוין , כי מדובר בהרשעה, בביצוע מעשים מגונים בשלוש מטופלות ופרסום
עניינו הביא לתלונה נוספת, רביעית במ ספר.
נוכח העובדה, כי מדובר בדיון שלאחר הרשעה, הוטלה עליו התלייה בת 6
חודשים.
ולעניי ן שבפנינו לשאלת חברת הוועדה , בעניין משך הזמן שחלף ממועד
ביצוע העבירה ועד מועד הדיון (העבירות בוצעו בשנת 2017 ), השיב ב"כ
הקובל כי הגשת כתב האישום, יוני 2024, מאפסת את חלוף הזמן.
לעמדת ב"כ הקובל, כתב האישום חמור ביותר, חמור מעניינו של מ.ש.
(ת/ 1 ) וכן מעניינו של ד"ר בני ש כ טר. כן ביקש להפנות לתכתובת המצויינת
בחלק הכללי לכתב האישום ובחלק זה יש להתחשב על מנת להתרשם
מחומרתו של כתב האישום, ומפנה לעצם XXXXXXXXXXXXXXX .
כן עומד על חומרת מעשים מאין אלו על ידי רופא במהלך ביצוע הטיפול
הרפואי.

8
ב"כ הקובל מפנה להגבל ות שהוטלו על הנקבלים בפסיקה אותה צירף,
אולם לטענתו, עניינו של הנקבל חמור יותר ועל כן יש להתלות רישיונו ל -
6 חודשים.
4 . טיעוני ב"כ הנקבל
בראשית טיעונו הציג ב"כ הנקבל את הנקבל. בן 47 , 17 שנה רופא, בן
להורים רופאים וכן מצבו הרפואי / נפשי הקשה, לפי חוו" ד הפסיכולוג דר'
שני. קריסתו עם מעצרו לפני שנתיים וחצי, עם תחילת חקירתו, קריסה
אישית משפחתית וכלכלית. אשתו נפרדה ממנו ובתו בת ה, 17 אף היא
ניתקה עימו קשר. הנקבל אף נזקק לטיפול פסיכולוגי ולא הצליח לעבוד
באופן סדיר. מנסה לשקם את חייו.
לעמדת ב"כ הנקבל, אין ש יקול דעת הוועדה בלתי מוגבל. את ההחלטה יש
לקבל במשורה, בתבונה ובהתחשב במכלול השיקולים. ולמותר לציין, כי אין
כל חובה להתלות את הרישיון, ובעיקר כשמדובר בנקבל, שעל פי חוות הדעת
הפסיכולוגית, נשקפת סכנה לחייו, שכן מעבר לאירוע עצמו, חווה חווייה
קשה עת אחיו נהרג לפני 24 שנים בתאונת דרכים, ובמהלך מעצרו צוין יום
השנה למות אחיו, לא ניתן לו לצאת לאזכרה.
בעת בחי נת עתירת הקובל להתלייה, יש לשקול שיקול אישי
אינדיבידואלי, אין לנקוט באמצעי אשר יהיה חסר מידתיות מובהקת ביחס
לאדם אשר טרם הורשע.
הגם שכתב האישום מייחס לנקבל עבירת אינוס, יש לבחון העובדות בהן
יורשע אם יורשע, וכותרת הסעיף אינה בהכרח מעידה על החומרה (ראה
מקרה של ח"כ לשעבר רמון, נשיקה ללא קלון). ועל כן לא בהכרח הינו
חמור ונושא עימו קלון. דברי כבוד השופטת דורנר ב, 453/03 קלון הוא
מושג יחסי. אין חובה להתלות את הרישיון, ומכלול נסיבותיו של הנקבל
איננו מצדיק התלייה.

9
עוד מוסיף ב"כ ה נ קבל, כי החלק הכללי בכתב האישום, הינו תיאור שספק
אם מ קומו בכתב האישום ואיננו בבחינת העובדות המקימות את כתב
האישום.
ב"כ הנקבל חזר והדגיש את הזכ ו יות החוקתיות הנפגעות עת תוטל התלייה
על הנקבל. פגיעה בזכות החפות ובחופש העיסוק. ולמותר לציין, כי שלב זה
בדיון דינו כ דיון במעצר, ואי ן דינו כ דיון במי שכבר מורשע בדין.
ב"כ הנקבל הפנה לעמ"ל 56952/02/4 עוה"ד איילת אפ י ק , עש"א
26657/05/19, מעמדו של חשוד בפלילי אינו שקול למורשע.
יש לאזן בין ה צורך להרתיע ולשמור על הציבור מהסכנה הנשקפת ממעשי
ה נקבל לבין אותן זכויות חוקתיות של הנקבל, לפעול במידתיות וכן לא
בהכרח כל פגיעה מינית כרוכה בקלון, עליה יש להיעזר בחומרה.
לפי ב"כ הנקבל, המעשה היה ב, 2017 בעוד שהתלונה הוגשה בינואר 2022 .
הנקבל נעצר מיד לאחר הגשתה וחלוף הזמן במקרה הזה הינו דרמטי (בעיקר
בצד המניעתי). ב"כ הנקבל מפנה לדבריה של כב' השופטת עדנה ארבל בעניין
רע"א 1838/07 בדב ר חופש ה עיסוק וחזקת החפות, אשר יש לכלול במכלול
השיקולים.
ב"כ הנקבל עותר, שלא להטיל על הנקבל התלייה, וזאת נוכח נסיבותיו
האישיות, חלוף הזמן, העובדה שרק עתה מתחיל להשתקם. עם זאת,
הנקבל ובא כוחו הודיעונו, כי יהיה מוכן להגבלה בה יחוייב לבדוק
מטופלת בנוכחות איש ה, וכי כי יודיע לכל מטופלת בדבר קיומו של
כתב האישום נגדו.
דיון והמלצה
העובדות הצריכות להמלצתנו הן: כתב האישום, אשר מ ייחוס עבירות
חמורות לנקבל: אינוס במרמה ומעשה מגונה במרמה. וכן נוכל, מבלי לקבוע דבר לגבי
תוכנן של הודעות הוואטסאפ והאם אלו כל ההודעות שהועברו בין הצדדים, כי

10
המתלוננת הכירה את הנקבל, כי לא היתה זו פגישתם הראשונה וכי ביקשה להגיע אל
הנקבל.
ועוד, העבירות נעברו בפברואר 2017 . כתב האישום הוגש ביוני 2024 ואילו
התלונה, כעולה מדברי ב"כ הנקבל, סמוך למעצרו בינואר 2022 .
אכן האירוע המקים א ת הסמכות להתלות הרישיון הינו הגשת כתב האישום
והדיון בפנינו מתקיים סמוך למועד הגשתו, אך אין בידינו לקבל את טיעון ב"כ
הקובל, כי מ ועד זה מאפס את הזמן.
כאמור, אנו מצויים 7 שנים לאחר מועד ביצוע העבירה לכאורה, ולפרק זמן
זה משמעות רבה בשיקול להתליית הרישיון:
"הסמכות הקבועה בסעיף 44 א, כפי שנפסק לא אחת, מהווה
אמצעי זמני הנלווה להליך המשמעותי או הפלילי, שנועד לתת
מענה לשלב הביניים, עבר להכרעה בהליך האמור".
(רע"א 2755/19 ועדת סעיף 44 א לפקודת הרופאים בענין א.
הלוי , פיסקה 10 מיום 02.05.2019 .)
עוד נקבע, כי בהפעלת הסמכות לפי סעיף זה, יש ליתן את הדעת -
" לאינטרס הציבור להבטיח את שלום הציבור מפני קבלת
טיפול רפואי שיסכן אותו. ומאידך, תוך איזון עם אינטרס
הפרט בחופש העיסוק ועם חזקת החפות העומדת לו בטרם
מוצו ההליכים בעניינו" שם .
איזון זה ייעשה בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של המקרה, בשים לב, בין
היתר, ל "חומרת המעשים המיוחסים ומהותם הרלבנטיות של אלו לעיסוק כרופא,
קיומן של ראיות לכאורה, וכן נסיבותיו האישיות של הרופא" (שם; כן ראו: בש"א
458/91 סמחאת נ. מנכ"ל משרד הבריאות , פ"ד מה( 2 ) 801 , 805 ( 1991 ) (להלן :
"עניין סמחאת").

11
וכ ן , השיקולים בבסיס הפעלת הסמכות מכוח סעיף 44 א לפקודה, מפורטים
בעש"א 19, 01, 26654 ברוך נ' פרופ' גרוטו ואח' בה מצוטטים דבריה של כב'
השופטת ארבל ברע"א 1838/07 ד ר א ד ז ' יו נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות
(פורסם במאגרים 2007 בפיסקה ה' להחלטה):
"בעניינים מעין אלה יש לבחון שני סוגי שיקולים מנוגדים:
האחד, עניינו באינטרס הציבורי ובהבטחת שלום הציבור מפני
קבלת טיפול רפואי על ידי אדם שייתכן ואינו ראוי ליתן אותו;
והשני, עניינו באינטרס הפרט, הרופא, שהגבלת או ה תליית
רישיונו פוגעת בחופש העיסוק שלו ובחזקת החפות העומדת לו
כל עוד לא הורשע. האיזון הוא תלוי נסיבות המקרה, ונלקחים
בחשבון שיקולים שונים, כגון: חומרת העבירה ומהותן, הקשרן
של העבירות לעבודתו הרפואית של הנאשם וקיומן של ראיות,
לכאורה, וזאת אל מול נסיבותיו האיש יות השונות של הרופא".
" 8 1 . ה תליית הרישיו ן או הגבלתו משקפת פגיעה ודאית ומוכחת. היא פוגעת
בחופש העיסוק של הרופא. היא פוגעת בכבודו באשר היא מתייגת אותו
באות קין מקצועי .פגיעה זו טעונה הצדקה .שיקולי הגנה על הציבור מפני
רופאים ,שקיימים חשדות כבדים לגבי דר כי התנהלותם המקצועית ,יכלים
להצדיקה.
על רקע זה אחת התכליות החשובות שבא סעיף 44 א לפקודה לקדם, היא
התכלית המניעתית. תכלית זו באה להגן על צבור המטופלים מפני מי שיש בסיס איתן
לחשד שהוא מסכן אותו. לעיתים מטרת הסעיף היא "לתת פתרון ביניים עד לקיום
ההליך של דיון בקובלנה ועד להחלטת השר האם להתלות את רישיונו של הרופא,
בהתאם לקובלנה ואם לאו" (דברי כב' השופט, כתוארו אז, שינמן בעש"א (מרכז)
14, 11, 48439 דר' שיפר נ' מנכ"ל משרד הבריאות (פורסם במאגרים 2015 ; בפיסקה
39 לפסק הדין) (להלן: עניין שיפר). אינני משוכנע שזו ה מטרה האחת והיחידה ( ש ם),
שכן לעיתים נדרשת פעולה ללא קשר לשאלה האם יינקט הליך משמעתי בטווח
הנראה לעין, אך במקרים רבים אכן נועד הסעיף לשמש פתרון ביניים, כאמור:
"לעיתים האינטרסים שעל הפרק והנסיבות אינם מאפשרים
המתנה, ומתחייב אמצעי דחוף, אמצעי דחוף זה הוא זמני , עד
שיושלם הבירור המעמיק. אמצעי זה הוא בבחינת 'עזרה

12
ראשונה' לציבור" (דברי הנשיא גורן בע"ש (ת"א) 739/96 דר'
יקירביץ' נ' המנהל הכללי של משרד הבריאות (פורסם
במאגרים 1996 ; בפיסקה 6 (ה) לפסק הדין)).
"כך או כך, אפיון זה של הסעיף משקף את תכליתו המניעתית,
הצופה פ ני עתיד" (שם, בעמ' 13 סעיף 18 ואילך).
ולמותר לציין, כי על האיזון בין האינטרסים , חולשת אמת המידה של
המידתיות ויש לבצעה לכאורה ובהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
ומתוך עניינו של דר' שיפר בפיסקה 40 :
"כשניתן לשמור על הציבור באמצעות אמצעי או פתרון פחות
מזיק או פוגע בפרט (בטרם הורשע ) יש חובה לבחון אפשרות
כזו, וככל שהיא קיימת, היא זו שתועדף".
נציין, כי ב"כ הקובל הצי ג בפנינו מקרים בהם הוטלו מגבלות, קשות אמנם על
הנקבלים, אך בנסיבות חמורות יותר משל הנקבל, כפי שהערנו כבר, על אף שלבסוף
עתר להתלייה.
לסיכום המלצתנו הינה, להטיל על הנקבל הגבלה למשך 6 חודשים, על פיה
יהא עליו לבדוק נשים אך ורק כאשר בחדר הבדיקה , בנוסף למטופלת נוכחת אשה ,
וכן בשלט על דלתו ו בדף שיינתן למטופלת, כי הנקבל מצוי בהליך משפטי עקב כתב
אישום שהוגש נגדו, ועל כן מחוייב בנוכחות אשה נוספת כאמור בעת בדיקת
המטופלת.
הנקבל ינהל יומן נוכחות של הנוכחות בעת בדיקת מטופלות, ולפי דרישת
הקובל מעת לעת ימצ י או לעיון.
השיקולים העיקריים שעמדו בפנינו הם, משך הזמן שחלף ממועד ביצוע
העבירה, מעצרו( 11 ימי מעצר), מצבו הנפשי, כפי שהוצג (סכנה מוחשית לחייו). מדובר
במטופלת אחת בהשוואה ל מספר מטופלות, כפי שהוצגו בתקדימים אותם הגיש ב"כ

13
הקובל. מצבו המשפחתי, גירושיו על רקע מעצרו וניתוק הקשר מבת ו הבכורה, כל אלו
הביאנו לכלל מסקנה, כי יש, כאמור, להגביל עיסוקו ולא להתלות רישיונו , שכן יהיה
בכך לשמור על הציבור כאמצעי פתרון פחות פוגע בפרט ובדגש על כי מדובר באמצעי
זמני ודחוף. ולמותר לציין, כי אין כל בסיס לטעון לדחיפות ומיידיות בשעה שהעבירה
נעברה ב, 2017 .
לסיום נציין, כי אנו רואים בחומרת עבירת הנעברות על ידי רופא במטופלות,
ומשנת חומרה עבירות מין, אך, כאמור, באיזון הראוי, בין הזכויות החוקתיות
חזקת החפות, פגיעה בחופש העיסוק לבין הנסיבות האישיות, הננו סבורים כי
המגבלה שהטלנו היא המענה הנכון.
ניתנה היום . 04/08/2024
___________________ ________________ ______________
דר' יוסי בר דר' אורנה ב לונדהיים עו"ד לינדה שפיר
יו"ר ונציג המנכ"ל נציגת הר" י נציגת היועמ"שית